• הוסף לסימניות
  • #1
בס"ד
ענבי הגפת בענבי הגפת​



  • שלום עליך רבי משה בן רבי ששון הלוי!

  • עליך השלום חכם יצחק. מה שלומך?

  • שלומי שפיר, אבל לא עלי רציתי לדבר אלא על שידוך מיוחד לביתך, רבי משה.

  • נו, והמועמד בחור טוב בן טובים?

  • באמת קוראים לו יחזקאל בן טובים. ומזה בחור טוב? גוש זהב טהור בן עשרים, מנקיי הדעת שבירושלים...

  • ומה זה אומר למעשה?

  • אין מה לומר, חכם משה, אין מה לומר. הבחור לא מעשן, לא שותה, לא אוכל, לא משחק ספינר...

  • לא מעשן?

  • הוא אלרגי לניקוטין.

  • לא שותה?

  • בודאי, רק לפני שבוע הצטרף לקבוצת גמילה.

  • ומי המטפל שלו?

  • הלואי והייתי יכול לומר, חכם משה, אבל הוא ב-AA.

  • לא אוכל?

  • כלום הוא לא מכניס לפה. מאז שלפני שבוע השתתף בחגיגה שעשה המופרע הזה, מה שמו... איציק הנגבי, והאדים של האלכוהול בלבלו אותו ואכל פיצה עם שוקולד ורביולי עם סלט טורקי, יש לו וירוס בבטן. הוא אוכל רק בבה"ב.

  • התכוונת צם בבה"ב?

  • לא. הוא אוכל בבה"ב על-פי הקבלה.

  • באמת? ככה זה לפי תורת הקבלה?

  • ככה זה לפי הקבלה של הרוקח מנשה, ישמרהו השם וירחמהו.

  • ולמה הוא לא משחק ספינר, אידיאולוגית?

  • איך ישחק, חכם משה, ואין לו אצבע. אבל מה ערכה ומה שוויה של אצבע אחת מול האדם השלם. שלם בתורה וביראה ומושלם בכל מידה טובה.

  • הוא יושב בבית המדרש כל היום?

  • בודאי, חכם משה, בודאי, כולו שקוע בלימוד ואינו מבחין בין מאפה קרמשניט לאלפחורס---

  • האמת שגם אני לא מבדיל---

  • ואינו מבחין בין עוגת שכבות לסטייק אסאדו.

  • אוהה, מרוב שקיעות בתורה?

  • יען כי אינו רואה.

  • סגי-נהור הוא?

  • ואיך יראה, חכם משה, איך יראה כשהוא כל היום מעיין באותיות הקטנות של ספרי הגמרא, ההלכה והמוסר.

  • ואיך הוא יסתדר עם חני'לה שלי, רבי יצחק?

  • חכם משה, אין מתאים ממנו בכל העיירה לביתך, כמו טבק לנחיר. זה לא רק ענבי הגפן בענבי הגפן, אלא כל שבעת המינים מעורבים ובלולים זה בזה. שידוך כזה הוא פשוט... פשוט... ארץ זבת חלב ודבש.

  • טוב, זה נשמע ממש מתאים.

  • אז בעוד שבוע כעת חיה נקבע חופה וקידושין, חכם משה?

  • איך נקבע לעוד שבוע כשהכלה טסה לשווייץ בשביל טיפול בקצרת קלה ותחזור עוד שבועיים?

  • לאיפה?

  • לשווייץ.

  • בגלל מה?

  • קצרת קלה.

  • הו, זו בעיה... נחשוב ונדבר לאחר תפילת המנחה, היה שלום.


    ***​


  • שלום עליך רבי אהרן בן רבי שלום הכהן!

  • עליך השלום חכם יצחק. מה שלומך?

  • שלומי שפיר, אך לא עלי רציתי לדבר כי אם על שידוך מיוחד לביתך.

  • יש לך בחור טוב בן טובים, רבי יצחק?

  • יש לי בחור דבש לדבורל'ה שלך, חכם אהרן. אין מתאים ממנו בכל העיירה, כמו טבק לנחיר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גדי, הרגת.
הרגת.
לא בטוח שכלל הקוראים מודעים לכך ש AA הם" אלכהוליסטים אנונימיים"

שיפרת את המתכון שהצגת פה לא ממש מזמן, של טור שנראה כמו תסריט, ועשית ממנו.. מעדן מלכים.

טור מבריק, מבריק. מקורי. יש משהו מיוחד מאוד בצורת הכתיבה הזו, איפשהו בין שיר וטור.
מקסים!!

ולפינתנו האהובה (היא אכן כזו?) "ציטטה נבחרת":
  • אין מה לומר, חכם משה, אין מה לומר. הבחור לא מעשן, לא שותה, לא אוכל, לא משחק ספינר...

  • לא מעשן?

  • הוא אלרגי לניקוטין.

  • לא שותה?

  • בודאי, רק לפני שבוע הצטרף לקבוצת גמילה.

  • ומי המטפל שלו?

  • הלואי והייתי יכול לומר, חכם משה, אבל הוא ב-AA.
הזכרת לי את אותו אחד שהתאונן כי חתנו לא יודע לשחק שש בש, להמר, ולשתות.
שאלו רעהו:
נו, ומה רע בכך?
ענהו: שזה מה שהוא עושה כל היום...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הלכתי הלוך וצחוק,
טור עסיסי ומשחרר,
הכי אהבתי "זה לא רק ענבי הגפן זה כל שבעת המינים מעורבים ובלולים זה בזה"...

האמת שזה הכי מצחיק בטון והברה מאוד מסוימים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הרסת, הרסת.

ולי הזכרת:
"חסרון אחד יש לו, אינו יודע לשיר".
ומה בכך, וכי יחיד הוא שאינו יודע לשיר? כמה אינם יודעים לשיר איכא בשוקא?
דא עקא, כסבור הוא שהוא יודע...

ענק, גדי.
והאמת, אין הבדל בין שקרים קטנים לגדולים, אז ככה זה נראה. בדיוק כך.

ולציטוט האהוב, מנהגו הנאה של פנס:
איך ישחק, חכם משה, ואין לו אצבע. אבל מה ערכה ומה שוויה של אצבע אחת מול האדם השלם. שלם בתורה וביראה ומושלם בכל מידה טובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
הכל יפה ונאה וחמוד ומתוק ומדהים ואמנותי וזורם וקולח וחביב ומנצח,
אבל למה לא ענה חכם משה בן ששון לשדכן יצחק כאיוולתו החיננית ואמר לו בזה"ל
"מה ערכה ומה שוויה של קצרת קלה לעומת כלה כבדה?"
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

"רד למטה," אומר לי משה דרך קו הטלפון המקוטע למחצה, "אני מחכה לך."

אני, כמו כל בן משפחה טוב, לוקח את מעט מטלטלי ויורד, על אף שאין לי מושג על מה ולמה יצא דווקא עלי חרון האף הזה הנקרא נסיעה ברכב במשך שמונה שעות רצופות.

"יופי, טוב שהגעת," משה צופר לי בלי סיבה, ואני פותח את הדלת ונכנס פנימה.

משה מסיע אותי לירושלים.

כלומר, אני מניח שזה ירושלים. עם משה אף פעם אי אפשר לדעת בוודאות. אצל משה יש שני סוגי נסיעות: נסיעות לירושלים ונסיעות שמתבררות בסוף שהן היו בעצם לירושלים.

הוא נוהג בשלווה עמוקה של אדם שיודע בדיוק לאן הוא נוסע אבל מסרב לחלוק את המידע הזה עם שאר האנושות.

אחרי כמה דקות של ישיבה מעיקה, הכוללת החלפת תחנות ברדיו כל דקה ורבע וקולות שתיה מפחית קולה מצ'וקמקת שניצבת על מסעד הנהג שבנינו, מוחי כבר קודח מרוב חום ולעיני כבר נמאס לספור רכבים צהובים, ולכן אני שואל סוף סוף: "משה, לאן אנחנו נוסעים?"

משה לא עונה.

זה לא שהוא לא שמע. משה שומע הכול. פעם הוא שמע אותי חושב. אבל יש לו עיקרון: לשאלות פשוטות הוא עונה רק בעקיפין, ואם אפשר הדרך המועדפת היא סיפור.

אנחנו חולפים על פני משאית, שלט חום שמכריז על אתר ארכיאולוגי שבו כנראה נמצא פעם כפתור מתקופת החשמונאים, ומכונית עם מדבקה שמכריזה בגאווה: 'אני פולט עשן!' (יש מצב שבסוף היה סימן שאלה, אבל אני לא זוכר כרגע.). אני שואל אותו שוב: "משה, חם לי כבר ואני צמא, והצ'קמוקים של הקולה עושים לי כאב ראש. למען השם, תוכל להגיד לי כבר לאן אנחנו נוסעים?"

משה מהנהן קלות, כאילו נגעתי בשאלה הפילוסופית העתיקה ביותר מאז שאנוכי שאלתי אם קטניות הן חמץ או לא חמץ, ואומר: "תשמע סיפור."
.​

"במקום אחד," לוחש משה בפתאוס, "היה שדה שאותו ירשו שני אחים מאביהם."

מפה כבר ידעתי לאן זה הולך. אני מכיר את הסיפור עוד מהזמן שהייתי זאטוט חצוף בגן רוחמה. אבל נתתי לו להמשיך.

"עכשיו," הוא אומר, "אחד האחים נשוי עם ילדים, והשני רווק."

אני מהנהן. משה ממשיך.

"בעונת הקציר אסף כל אחד מהאחים את התבואה שלו וערם אותה לעומר גדול. אך בלילה, שכב האח הרווק במיטה וחשב לעצמו: 'זה לא הוגן שבגלל שאין לי אין ילדים ואני אוכל קצת אני גם אקבל חלק קטן יותר.'

והוא קם מהמיטה, הלך לשדה, הסתכל על שני העומרים, ואז העביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו."

"סליחה?" אמרתי.

"חכה," אמר משה.

"באותו הזמן בדיוק, שכב האח הנשוי במיטה וחשב לעצמו: 'אחי רווק. הוא לא אוכל הרבה. הוא בטח לא ישים לב אם אקח לו קצת'. ואז גם הוא קם מהמיטה, הלך לשדה, והעביר כמה אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו.

"בבוקר קמו האחים. כל אחד מהם הסתכל על העומר שלו וחשב: 'מה זה? למה הוא קטן יותר?' אבל אף אחד מהם לא אמר כלום."

אני מהנהן שוב, לוגם בסתר מהפחית הריקה למחצה שהגנבתי לכיס חליפתי.

"בלילה השני כבר הייתה התקדמות לוגיסטית. האח הרווק הגיע עם שק, והאח הנשוי הגיע עם עגלה קטנה. כל אחד מהם מעביר אלומות מהעומר של אחיו לעומר שלו, משוכנע שהוא היחיד שעלה על הרעיון הגאוני.

בלילה השלישי האח הרווק מביא חמור, והאח הנשוי מביא שני בני דודים. שהם, כידוע, המנוע האמיתי של כל פעילות חקלאית, פוליטית או פלילית במזרח התיכון.

בלילה הרביעי השדה כבר נראה כמו אזור פריקה בנמל חיפה. אלומות זזות מצד לצד בקצב כזה שאם איזה היסטוריון היה רואה את זה הוא היה חושב שנקלע לתקופה הלא נכונה.

בלילה החמישי הם סוף סוף נפגשו באמצע השדה. האחד סוחב שק על הגב, והשני גורר עגלה."

אני שותק, הרכב החבוט מטרטר בעלייה הרחבה של כביש אחד.

"הם נעצרו. מביטים זה בזה.

שתיקה ארוכה בלה בלה בלה תיאורים ספרותיים בלה בלה בלה, ואז אמר הראשון: "אהה! אז אתה הגנב!"

השני אמר: "אני הגנב?! אתה גונב לי כבר שבוע!"

"כעבור חצי דקה הם כבר צועקים.
כעבור דקה הם כבר דוחפים.
כעבור שתי דקות בני הדודים נכנסים לפעולה."

כאן משה כבר מאט את האוטו. אני רואה שאנחנו בתוך ירושלים.

"ובאחרית הימים, כמובן, נחש מה נבנה שם?"

"בית המקדש?" אני מנחש, מרגיש מכווצ'ץ כמעט כמו הפחית הריקה.

משה עוצר בצד הדרך, מחייך. ומצביע דרך השמשה, הישר אל מיקומו של משכן הכנסת.

תודה רבה לרב שלום ארוש שליט"א, דרכו הגעתי לסיפור הנפלא והכה אקטואלי הזה.
פרשת מטות ומסכת אבות: ככל היוצא מפיו יעשה, בדרשה על הפרשה עם פרקי אבות: כל אב / מורה / מג"ש / איש צוות וכדו', צריכים מאוד להיזהר על פיהם ועל כל תוכחות המוסר שהם מעבירים, כי אם הם חלילה לא עומדים בזה - גם השומעים לא יעמדו בזה, ורק אם יקוים "כל היוצא מפיו יַעַשֶׂה" - אז גם "יֵעָשֶׂה" על ידי השומעים, וכן בפרקי אבות "חכמים היזהרו בדבריכם", שהרי התלמידים רוצים גם לילמוד את עצם קיום המעשה אצלכם בדוגמא אישית מצידכם, והוסיף הדרשן, שכאן גם מתאים "הקורא את שמע ולא השמיע לאוזנו לא יצא", שאם קרא בקול את מה שהוא רוצה להשמיע לאחרים אבל הוא עצמו לא כ"כ שומע מה יוצא מפיו, ממילא לא יצא בכך שגם האחרים לא שמעו היטב ולא יֶיַשְׂמוּ את דבריו כיאות.


ויסעו מחרדה ויחנו במקהלות, שרק מנהיג שאין לו חרדה מדעת הקהל - הוא יכול לחנות במקהלות ולהנהיג קהילה.


בדברי בני גד וראובן אל משה רבינו רואים שיש הבדל בתגובתו בתוך דבריו על דיבורם, שהם אמרו "נבנה, נֵחָלֵץ, הַבִיאוֹנֻם," ולא הזכירו עזרת ה', ואילו משה רבינו מדגיש כל פעם "לפני ה'", להזכירם שבכל דבר וכל שעה וכל מצב לדעת שזה רק עם סיעתא דשמיא. [במוצ"ש בזמירות השער החשוב הוא "שערי סיעתא דשמיא".]

בראש חודש אומרים הלל, ואז אפשר גם להשלים ולהודות על דברים שלא זכרנו להודות עליהם במשך החודש. באמצע ההלל אמרים אנא ה' הושיעה נא והצליחה נא, כי כשמודים אפשר גם לבקש.

חסידים היו אומרים משנכנס אב ממעטים את האבלות ע"י שמחה במעשים טובים
(*(בהלצה:) כ"ט תמוז, היום השמח ביותר בשנה, כי מ-א' אב משנכנס אב ממעטים בשמחה. וכידוע בספרי חסידות: ממעטים את האבלות ע"י שמחה)

לעולם לא תידע עד כמה אתה יכול להיות חזק - עד שלהיות חזק תהיה הברירה היחידה שלך.

אושר הוא כאשר אתה מרגיש טוב עם עצמך, מבלי להרגיש צורך באישור של מישהו אחר צורך

יום אחד הוא לא הרבה יחסית אבל הוא מכיל בתוכו הרבה מאוד [24 שעות]


לכבוד נישמת רבי שלמה ירחי בן רבי יצחק זי"ע
- רש"י הקדוש זי"ע - כ"ט תמוז
[- אביו רבי יצחק היה ראשון שלמד חומש עם רש"י.]

'לכבוד נישמת אהרון הכהן בן עמרם זי"ע - א' אב [- היא"צ היחיד המוזכר בתורה.]

'נעקד על קידוש ה' רבי שמשון בן רבי פסח מאוֹסְטְרוֹפּוֹלִי הי"ד - ג' (ויש אומרים ד') אב. וטוב לומר/ללמוד ביום זה את האִיגרת שלו לערבי פסחים, נמצאת בהגדה של פסח [- וזהירות מחמץ].

'לכבוד נישמת רבי יצחק בן רבי שלמה לוריא - האר"י הקדוש זי"ע - ה' אב

'לכבוד נישמת רבי שלום נח בן רבי משה אברהם זי"ע מסלונים - ז' אב
בפטירתו ציינו שמהיום כבר א"א לשבת סעודות - סיפרוֹ "נתיבות שלום" מלא בנושאי חינוך​
שבת זו ע"פ החוזה מלובלין היא כולה עת רצון

בשבת זו ע"פ הביאור הלכה בסימן דיני סעודה מפסקת אפשר לילמוד רגיל גם אחרי חצות

ע"פ תורת החסידות [לובלין ועוד] בשבת מתעורר האור שיהיה באיזשהו חג או מועד בימי השבוע, אבל בשבוע זה היות וזה גם החורבן לכן בשבת זו שלפני ט אב מתנוצץ אורו של משיח.

[לזכור לאכול דג בסעודה ג - שהיא סעודת שבת]

בזמן קריאת איכה וקינות יורד אור גדול והוא בהסתר.

היות וליל טו ניסן יהיה גם ליל ט אב, ובפסח מבקשים על ביהמ"ק וגם על התבואה [פרנסה] כן גם ב-ט אב אפשר לבקש על פרנסה, על ביהמ"ק כולם ממילא מבקשים.
וידוע ששכינה למטה מעשרה ולכן בכל זמן שיושבים בלילה וביום עד חצות בריצפה או בכסא נמוך אפשר לבקש ולפעול,

דוקא בשבת זו קוראים ה אלוקיכם הרבה אתכם

צריך לזכור בין המיצרים ולא תוך המיצרים
המלך בשדה [מ-יז תמוז עד מוצאי י תשרי] ואפשר לבקש ולפעול

[צום קל ומועיל]

"אלה הדברים", אחיו של המהר"ל מפראג בספרו "ספר החיים" דורש את שמות הפרשיות של ספר דברים כמין חומר. אלה "הדברים" שאני מדבר, כך פונה משה אל בני ישראל, "ואתחנן", אני מתחנן שתקשיבו, "עקב" - מכיון ש"ראה", תראה את המצב, הרי יש "שופטים" בארץ, כשם שיש דין בעולם הזה, כך יש דין בעולם הבא, יש דין ויש דיין, כלומר, יש שכר ועונש. ועתה, "כי תצא" מהעולם ו"כי תבוא" אל העולם הבא, תצטרך לשלם על מעשיך, לכן אתם "ניצבים" היום, אבל למחר "וילך", אל תשכחו שיום יבוא ותלכו לעולם הבא, ואז אני מבק "האזינו" לדברי ותבוא עליכם "וזאת הברכה".


בפרשה, במדבר בערבה מול סוף, במדבר בשינוי ניקוד בַמֶדַבֵּר, בערבה לשון בָּעֶרֶב, מול סוף בשינוי ניקוד מוּל סוֹף, אבל ליזכור שאלו הדברים דיבר משה בשליחות השי"ת. גם כשנראה בהסתרה צריך לזכור שיש העומד מאחוריה ב"ה וב"ש. וכשמדובר בענייני הטוב שבהסתרה אפשר להוסיף עוד דוגמאות: בעי"ה בורא עולם יפתור הכל, וקלל"ה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ודגומאות לטוב שבטוב, תפל"ה תרופת פלא לכל העניינים, תהילי"ם תמיד הם יכולים להוציא יהודי מצרה, ונזכה שיקוים בקרוב "והראנו בנחמת ציון עיריך, ואנו מעידים "כי אתה בעל הישועות ובעל הנחמות".


--------------------------------------------------
לקראת סוף שנת הלימודים בכללות: אין קביעה שכל הכְּשָׁלִים שהיו השנה בכיתה הם שלנו בלבד, הרי לא עלינו המלאכה לגמור אך מאידך אין אנו בני חורין להיפטר ממנו, על כל אחד לערוך חשבון פנימי על חלקו, עם תפילה שהקב"ה לא יגלגל חובה על ידו ובמשמרתו. זה בסיס לחשבון הנפש שלנו, נזכור שכל אחד מסוגל, אך עלינו להאמין בכך וללמוד את דרכי הגישה אליהם, אל תזרוק אבן אחר הילד הנופל, זה לא יעזור לו לקום, הושט לו יד תומכת ונפש חפצה, הוא זקוק לך להצלחתו.
לכבוד נישמת רבי יעקב יצחק בן רבי אליעזר ליפמאן זי"ע - החוזה מלובלין - ט' אב

'לכבוד נישמת יששכר בן יעקב אבינו זי"ע - י' אב

'לכבוד נישמת רבי יצחק בן רבי שלום יוסף פרידמן מבוהוש זי"ע - י"ד אב

-
*אמר לפני פטירתו "במסירות נפש שלי יוושע כלל ישראל", ובתקופה שלאחריו [שהיתה חודש ושבוע אחרי ה"לב שמחה" מגור זי"ע, שכידוע לקח הרבי מבוהוש על עצמו אחד מ60 מחוליו של ה"לב שמחה",] נמנעו אסונות רבים בכלל ישראל, ועד ליום ז' תמוז היו אסונות רבים בפרט בפטירת יהודים צעירים. והם עצרו זאת לתקופה ארוכה.

*לזכות תושבי גוש קטיף - י"ב אב

לזכות היום הגדול ט"ו באב


'לכבוד נישמת רבי שמעון לביא זי"ע - ט"ו אב - מחבר הפיוט "בר יוחאי"
  • שכוייח!
Reactions: רותי א. צלמת1 //
4 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה