מכירים סיפור קצר ומרגש/בעל מוסר השכל?

ברכי פוזנר · 29/10/17

לצורך תרגיל אני צריכה סיפור/מעשיה/אגדת עם
עדיף עם מינימום טקסט ומרגש (כמו העץ הנדיב, רק פחות מוכר)

אשמח לרעיונות
תודה רבה

אסתר כהן · 29/10/17

יש את הסיפור [הוא קצת טיפשי, אבל זה מה שעלה במוחי החלוד]
על הרשלה
שהסוס שלו אכל מידי הרבה
עד שהוא בעצת חברו הרגיל אותו בכל יום לאכול קצת פחות
עד שהגיע לאכול 5 גר' ביום
ולפתע הסוס מת
ובעליו התאכזב-עד שהרגלתי אותו לא לאכול כלום ונהיה כזה סוס חסכוני
בדיוק עכשיו הוא מת?

ברכי פוזנר · 29/10/17

תודה!
אשמח לעוד רעיונות

יטל · 29/10/17

זהו סיפור על שני אחים שחיו זה לצד זה במשך הרבה שנים בחוות שכנות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח טיפשי. זאת הייתה המחלוקת הרצינית הראשונה והיחידה ביניהם שהתרחשה במשך כל 50 שנות חייהם. עד ליום ההוא הם תמיד עבדו יחד את השדות, התחלקו בידע ובתוצרת החקלאית וידעו לעזור אחד לשני בעת הצורך. הכל התחיל עם אי הבנה קטנה וכפי שלפעמים קורה במצבים שכאלה, המריבה התגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות ואחר כך - שבועות של שקט.

יום אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתו של האח הבכור. בפתח עמד נגר מזוקן עם ארגז כלים. "אני זקוק לעבודה לכמה ימים", אמר הזר, "האם אדוני זקוק לכמה תיקונים בחווה?".

"כן", אמר בעל החווה, "יש לי עבודה עבורך. בחווה מעבר לנחל גר השכן שלי, שהוא במקרה גם אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא הטה את אפיק הנחל על מנת שיחצה בינינו כגבול. הוא בטח עשה זאת כדי להרגיז אותי, אבל אני עוד אראה לו…" סיפר האח הבכור. "אתה רואה את העצים שעל יד האסם? אני רוצה שתבנה מהם גדר בגובה שלושה מטרים. אני לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם."

הנגר שתק, חשב לכמה רגעים, ולבסוף רק אמר: "אני מבין".

החוואי עזר לנגר לסחוב את העצים ואת הכלים, ונסע העירה לסידורים. עד הערב, כשהחוואי חזר, הנגר כבר סיים את עבודתו. כשהחוואי הגיע לנחל, הוא נותר המום לגמרי. עיניו כאילו יצאו מארובות העיניים, והוא לא הצליח להוציא מילה מפיו.

במקום לא הייתה גדר, במקומה היה גשר. גשר מקסים ומיוחד, ממש יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ. האח הצעיר לפתע הגיע גם הוא לערוץ הנחל. הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה משהו באמת מיוחד... לבנות גשר, אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי!" בזמן ששני האחים התחבקו זה עם זה, הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת.האחים פנו אליו ואמרו "אנא ממך, הישאר עוד כמה ימים - יש לנו עוד כמה דברים לתקן בחווה."

"הייתי מאד רוצה להישאר, אדונים נכבדים", ענה הנגר, "אבל יש לי עוד הרבה גשרים לבנות במקומות אחרים ועוד הרבה דברים לתקן...".

sara100 · 29/10/17

1.
סיפור אמיתי שארע בבית-ספר באירלנד.
סיפור שאת מסריו,תוכלו ליישם בחיים המקצועיים והאישיים.

באחד משיעורי החברה, בקשה מורה מתלמידיה להביא לבית הספר, למחרת היום, שקית פלסטיק ושק תפוחי-אדמה.
משהביאו התלמידים את הנדרש הטילה עליהם המורה משימה.

בחרו תפוח-אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם,
שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם.

התלמידים אספו תפוחי אדמה מהשק שהביאו, רשמו על כל
תפוח אדמה את שמו של האדם ואת התאריך, וכמובן, הכניסו לתוך שקית הפלסטיק. חלק מהשקיות ראוי לציין,היו כבדות מאוד

כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה לכל מקום בו שהו במהלך שבוע שלם: לבית-הספר, לחוגים למגרשי משחקים, לחברים
ואפילו אל מיטתם בלילה.

הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא "המשקל" שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית, במקומות שונים ומביכים...

באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למיני ירקות ופירות "שנפרדים" מסביבת קירור ו"מטיילים" להם בעולם...
הפכה תכולת השקית במהלך השבוע - לעיסה דביקה וריחנית.

מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים והכעסים לעצמנו ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.

לעיתים קרובות אנו חושבים שלסלוח לאנשים זו "מתנה" שאנו נותנים להם,
אז זכרו עכשיו זה ברור כי זו "מתנה"... שאנו מעניקים לעצמנו...

לסלוח זה מתנה!!
תשתדלו לסלוח לאחרים!

sara100 · 29/10/17

2.
כיבוד הורים

מסופר על אדם צעיר, שעם השנים הלך לו מאוד בעסקיו והיה לו אבא מבוגר, שחי לו מאוד בצנעה ובקושי כלכלי, הבן כל הזמן ניסה לעזור לאביומבחינה כלכלית והאבא לא היה מוכן לקבל את עזרתו. ובכל פעם הבן ניסה לעזור לאביו בכל מיני דרכים ואביו כעס עליו ומאוד הקפיד על זה.

יום אחד מספר לו אבא שלו, שהוא הלך היום לעירייה והציע את עצמו לעבוד כמנקה רחובות ולא רוצים לקבל אותו, כי הם לא צריכים... ובטח הם לארוצים אותו, כי הוא מבוגר.

הבן שמע את זה והחליט לעשות מעשה, פשוט קפץ על המציאה.

ניגש לעירייה,וביקש לקבל את אבא שלו ואת כל המשכורת הוא יחזיר לעירייה! הוא ביקש לתת לו משכורת עם בונוסים ותמריצים על עבודה מסורהומאמץ...

וכך היה : האבא מקבל טלפון לאחר מספר ימים, שחסר להם עובד והם היו שמחים לקבל אותו לעבודה... האבא היה מאושר והחל לעבוד כמנקהרחובות. לבן היה צער גדול, אך זה היה רצון ובחירתו של אביו, ולפחות הוא עוזר בדבר מאחורי הקלעים.

המצב שנוצר, שבאותו זמן שהבן היה יכול לנסוע ברכב היוקרתי שלו, האבא שלו היה מנקה את אותו הרחוב...

אנשים היו מדברים ואומרים: איזה בן רשע, לא מתבייש! אבא שלו מנקה רחובות והוא נוסע ברכב יוקרתי, בושה וחרפה! איזה דור... איזה ילדים!

והבן היה שומע את האנשים לועגים ומזלזלים בו ולא אמר מילה! לא הגיב ולא סיפר, שמר את סודו בליבו והכול שלאבא שלו תהיה הרווחה ונחת רוח.

אחרי זמן מה, האבא נפטר וביום ההלוויה, הגיע אדם אחד ובזמן ההספדים קם ואמר : אני חייב פה להגיד משהו! יש דבר שאני יודע ואתם לא יודעים!וסיפר על ההסדר שהיה עם הבן, על תשלום השכר והבונוסים וההטבות שביקש לתת לאביו.

כל מה שחשבתם על הבן – טעיתם! הבן עמד והתמודד מול כל הלעג שלכם...ובשביל לכבד את אביו ולדאוג להרווחתו, היה מוכן שיחשבו עליו אדםשפל!

sara100 · 29/10/17

3.
מיליונר אחד החליט לעשות מסיבה מפוארת בחצר הוילה שלו מסביב לבריכה .

כדי לעשות רושם, הוא שם כרישים ותנינים בבריכה, שישחו .

באמצע האירוע עולה המליונר לבמה ומכריז : "מי שיקפוץ לבריכה וישחה מצד
לצד ויצא מזה ב חיים יקבל מיליון דולר ".
כולם מתכנסים מסביב לבריכה לראות מי קופץ אבל אף אחד לא קופץ .

המיליונר לא מתייאש, ומכריז : "מי שיקפוץ לבריכה וישחה מצד לצד ויצא
ב חיים, יקבל מיליון דולר וגם את היאכטה שלי ".
עדיין אף אחד לא קופץ.

המיליונר ממשיך ומכריז : "מי שיקפוץ לבריכה וישחה מצד לצד ויצא ב
חיים, יקבל מיליון דולר, היאכטה וגם את הוילה הזאת ".
לפתע כורדי אחד קופץ לבריכה שוחה מהר מהר לצד השני של הבריכה, בשניה
האחרונה חומק מהכרישים ויוצא מהמיים .

המיליונר יוצא לבחור, מחבק אותו ואומר לו : " כל הכבוד לך בחור, לפקודת
מי לרשום את הצ' ק ?"
עונה לו הכורדי: " אני לא רוצה את הכסף".

שואל אותו המיליונר "לאן לשלוח את היאכטה ?"
עונה לו הכורדי : "אני לא רוצה את היאכטה ".

"ומה עם הוילה ?" שואל המיליונר.
" אני גם לא רוצה את הוילה " עונה הכורדי .

" אז מה אתה רוצה ?" שואל המיליונר .
עונה הכורדי : "אני רוצה לדעת מי דחף אותי לבריכה ......:"

--

אל תבכה כשמשהו נגמר-תשמח כי זה בכלל קרה.

מי שאוהב אותך לעולם לא ירחיק אותך מהחיים שלו וגם אם הוא ירצה הלב יעצור בעדו!

אין אדם הראוי לדמעותיך, ומי שראוי להן לעולם לא יגרום לך לבכות!

הרבה אנשים נכנסים לנו ללב אבל רק ה א מ י ת י י ם משאירים סימן.

חבר אמיתי הוא זה שיודע עלייך הכל ובכל זאת ממשיך להיות חברך.

בידי אנשים שנאהב יש כוח רב ביותר להכאיב לנו.!!!

sara100 · 29/10/17

4.
אחד שחיפש חניה בת"א והבטיח כסף לצדקה, בסוף אמר, אלוקים לא צריך הסתדרתי בלעדייך....

sara100 · 29/10/17

5.
מספר הרב משה פרידמן, על פוסק גדול, שמכל העולם שאלו אותו שאלות הלכתיות, הוא שלט בכל התורה כולה...

כשהיה כותב תשובה הלכתית, הוא היה חותם בחתימה מוזרה בשוליים, "אני העלוב" ואת השם שלו, אנשים לא הבינו למה הוא כותב על עצמו "העלוב", ואחד מראשי הישיבות סיפר כך:

לאותו פוסק גדול הדור, היה סבא שהיה יהודי גביר עשיר מאוד, היה סוחר בהיקף גדול בטקסטיל, כותנה משובחת. הרוזנים, דוכסים ואנשים עשירים באו איתו בקשרי מסחר. לאותו יהודי, הייתה בת מוצלחת, יפת מראה, חכמה ופקחית, מוכשרת שעזרה לאבא שלה בעסקיו וניהלה את חשבונתיו. כשהיה נוסע לעיר אחרת, היא מילאה את מקומו...

והיו הרבה מקנאים ומדברים עליה, וכשמדברים אז מדברים...והוציאו עליה שם רע, שלא יכול להיות שהיא כל כך יפה ומוכשרת והיא עובדת מול הגויים, לא יכול להיות שהיא נשארה נקייה.

כשהגיע זמן השידוכין, הגיעו אליה הצעות הכי טובות, ואחרי שביררו עליה ההצעות ירדו מהפרק ונדחה על הסף, בגלל שהוציאו עליה שם רע. הבחורה התבגרה מול עיניה הוריה והתחילו לחשוש, אם בכלל תקים משפחה...אביה היה אכול וכאוב.

יום אחד הוא ביקש לדבר איתה והסתגר איתה בחדרה ודיבר לליבה, אמר לה : אכפת לי שתדעי שמה אני יאמר לך ויציע לך, מותר לך להגיד- זה לא! אני לא יודע איך לגשת לזה ...

היא בכתה ואמרה: אבא! אתה אבא שלי! אתה יכול לדבר ...

אבא אמר לה: אבל חשוב לי, שאם את לא חושבת, תגידי... ואבא מדבר: רציתי להציע לך בגלל המצב את שמעון שמייסר...שמעון היה בחור מבוגר, היה בן מאומץ של העגלון, הוריו נפטרו והעגלון אימץ אותו. הוא היה בחור ריק, בור ועם ארץ, לא ידע קרוא וכתוב, פשוט לא ידע כלום.... מה דעתך? אמר אבא בכאב הבת החלה לבכות, זה פשוט שרט אותה... ואמרה: אבא, זה מה שאני שווה???
אחרי כמה רגעים, אמרה לאביה: אם זה המצב - אני מוכנה...

האבא הלך לעגלון ואמר לו: הבת שלי מוכנה לשמוע רעיון שידוך עם שמעון שלך...

העגלון לא התבייש ואמר: אני צריך לחשוב! אחרי מס' ימים העגלון חזר והסכים לחתן את שמעון בנו המאומץ עם הבת הצדקת.

לפני החתונה, הרימה הבת את עיניה לבורא עולם, ובכתה בתפילה : ריבונו של עולם!!! אתה יודע שאני כשרה ונקייה! אתה יודע שסתם הוציאו עליי שם רע, אתה יודע ריבונו של עולם שאני טהורה!
אבל אם לא זכיתי לבעל תלמיד חכם, לפחות שאזכה לבנים תלמידי חכמים!

אותה בת ישראל זכתה לשתי בנים, האחד היה מגדולי ראשי הישיבות הגדולות באירופה והשני, זה אותו פוסק שהיה חותם את שמו: "העלוב".

אותו פוסק היה אומר, אני העלוב להודיע, לפרסם, שכל התורה שלי, כל מה שזכיתי - זה מאימא שלי!!!

sara100 · 29/10/17

6.
מעשה ש(לא) היה

יום אחד פיל ראה חתול רץ רץ. עצר אותו ושאל למה הוא רץ. ענה לו העכבר שהחתול רודף אחריו. ריחם עליו הפיל ועם החדק שלו הרים גוש בוץ וזרק על העכבר. העכבר כולו התכסה בערמת בוץ ולא שמו לב לקיומו למעט גבעה קטנטונת של בוץ.
החתול המשיך ברדיפתו, חלף על פני העכבר ולא שם לב. התאייש החתול וחזר אל מקומו. בדרך הוא עבר דרך הגבעה הקטנה שם מסתתר מיודענו. והנה הוא רואה זנב מבצבץ מן הבוץ. במהירות הבזק מושך החתול בזנב העכבר ומוציא אותו מהבוץ. קרה מה שקרה [אני לא אספר מטעמי צמחונות

] והחתול השבע כמובן לא שכח לברך ברכה אחרונה.

מכאן אפשר להגיע לשתי מסקנות:

1- לא כל מי שמכניס אותך לבוץ הוא לרעתך

2- לא כל מי שמוציא אותך מהבוץ הוא לטובתך

_________________________________

כי העולם הוא מלשון העלם. לא הכל ברור, לא הכל מובן. אבל מה שכן- שום דבר לא לרעה. להכל יש מטרה. גם לקשיים ולכאב- זה הדרך של העולם ללמוד להיות טובים יותר ורגישים יותר. כי העשיר לעולם לא יבין את העני והשבע לא יבין את הרעב
וכמו שאמרה המלכה: אין לחם?? תאכלו עוגות!!

ברכי פוזנר · 30/10/17

sara100, תודה רבה!!

יטל · 30/10/17

הכח לסלוח- הרב גרין
את הסיפור המרגש הבא סיפרה הרבנית י. גולדברג,
על סבא שלה וממנו נלמד עוצמה של סליחה, של עבודת
המידות ושל היכולת לדון לכף זכות.
כשהיא הייתה ילדה, טיילה יחד עם סבה בהרים,
כשהופיע מולם אדם מבוגר – בן גילו של סבא. הסבא הנהן
לו בראשו לשלום והלה החזיר לו בהנהון ראש. היא הופתעה
שכן סבה היה איש שיחה נעים ולכן שאלה אותו: "סבא אתה
מכיר את האיש הזה?"
"כן", ענה, "בודאי, הוא היה החבר הכי טוב שלי ברומניה
לפני המלחמה, למדנו יחד חברותא. זאת פעם ראשונה שאני
פוגש אותו מאז סיום המלחמה".
כאן הנכדה ממש התפלאה: "אז למה לא עצרת לשוחח
אתו? מה השתיקה הזו?"
הסבא נאנח. בתחילת המלחמה, כאשר הבנו מה
הגרמנים עושים ליהודים רצינו להימלט מרומניה. השגתי
תעודות וויזות לאשתי ולילדים וחיכינו להזדמנות לצאת
מהמדינה. לא יכולתי להשאיר את המסמכים בבית שלא היה
בטוח והטמנתי אותם בבור באדמה."
עוד אנחה עמוקה קטעה את הסיפור. "יום אחד נודע לי
שהגיעה ההזדמנות לצאת. הכנתי את המשפחה, ארזנו מעט
תיקים ויצאתי למקום המחבוא לקחת את התעודות ואז
גיליתי שהחבר שלי, היחיד שסיפרתי לו על המחבוא, לקח
לעצמו את כל הטפסים, את הדרכון ואת אישורי המעבר.
רצתי לביתו והתברר לי שהוא בדיוק עזב עם משפחתו. הוא
נמלט ואני נשארתי עם המשפחה, וביחד עם עוד שלוש
מאות אלף יהודים שנרצחו ברומניה גם אשתי וילדיי נהרגו
על קידוש ה' ורק אני שרדתי".
"כעת שנפגשנו לא היה לי מה לדבר אתו, הנהון ראש
ותו לא".
מספרת הרבנית גולדברג, שאלתי את סבי: "בגללו
נרצחה כל משפחתך! אתה פוגש אותו ולא אומר לו כלום?!
תצעק עליו, תגיד לו שהוא גנב, שהוא בגד בך ושאין על זה
מחילה!"
וסבא ענה לי בשקט, "כל המלחמה כעסתי עליו כעס
נורא. כשהסתיימה השואה ועליתי לארץ אמרתי לעצמי
שאני אתפוס אותו יום אחד ואוציא עליו את כל הכאב שלי.
אבל עם השנים ראיתי שהכעס הזה לא נותן לי להירפא
מהסבל ומהאובדן, שההאשמה והשנאה שהרגשתי כלפיו
פוגעת רק בי והחלטתי לנסות לסלוח לו.
זה לא היה קל אבל השתדלתי לדון אותו לכף זכות. הרי
אני סיפרתי לו על התעודות, ובכך העמדתי אותו בנסיון
נורא – נאמנות כלפיי מול האפשרות להציל את משפחתו
שלו. האם אני במקומו הייתי נוהג אחרת? וכך עם השנים
הצלחתי למחול לו, כעת כשנפגשנו יכולתי להרגיש שלא
נשאר בי כעס ולא הייתי צריך לפגוע בו יותר