שיתוף - לביקורת אוצר חבוי/ מ.ברא"י

[מ. ברא"י]

לילה. חדוי בוכה. רוקעת ברגליה. רגילה כבר ליללות ליליות. לא מתייחסת. מחכה שיחלפו מעצמן. היללות והבכי מתגברים. מתיישבת במיטה, נועלת נעלי בית, פונה למקור הבכי. 'איה...' היא בוכה. 'מה כואב לך מתוקה?' אני שואלת בחמלה, בדאגה. היא מצביעה על גרונה. ולא נרגעת. ממשיכה לבכות וליילל. 'רוצה תרופה?' מציעה לה, להקל על סבלה. 'לא צה' אולי לשתות? ללכת לרופא? מציעה שלל הצעות. על כולן נענית ב'לא'. ממששת מצח. הוא חם או שנדמה לי? רק שלא תעלה חום... נזרקת באחת 6 שנים אחורנית...

***
רק שלא תעלה חום... המצח חמים או שנדמה לי? אולי היא מתנשמת קצת? 'תגידי, נראה לך שהיא מתנשמת?' היא בודקת, בוחנת. 'אני לא חושבת. בעצם, אולי קצת? לא ברור לי...' הלחץ מרקיע שחקים. חדוי התינוקת מקבלת תשומת לב יתרה מן הרגיל. מבטינו בוחנים אותה כל הזמן, בדאגה רבה. יום אחרי ראש השנה עתידה היא, בת ה4 חודשים, לעבור ניתוח לב. עקב אי ספיקה. באם המצב יוחמר, כך נאמר לנו, תבואו לפני כן. רק שלא נצטרך להגיע בראש השנה... אני שומרת עליה בשבע עיניים, מגובה בעזרתה של אימי. הספק מכרסם, לא ברור, מתעתע. הכל קורה באיטיות, אין משהו שאפשר להצביע עליו ולומר 'יש כאן שינוי ברור'. בחסדי ד' עלינו ראש השנה חולף לו ללא דרמות, מקרב אותנו לניתוח המלחיץ...

המחשבה רצה לה עוד אחורה להולדתה...

ממתינה לקריאות ה'מזל טוב' של הצוות. מגלה שתיקה מתוחה. משהו קורה פה... 'יש לך תינוקת ממש מתוקה' טון רציני, יבש. מבט מושפל. מה קורה פה? היא חיה בכלל? לאן לקחו אותה? אמא שלי חיוורת, הרופאים מתלחשים. 'ריבונו של עולם' זעקה יוצאת מפי. 'לרופאים אין רשות לייאש. רק לרפא' חוזרת שוב על המשפט, מנסה לחזק את עצמי לקראת הלא ידוע. רופא ילדים עומד מן הצד 'ברצוננו לומר לך דבר מה' אני פוחדת שאתעלף. המתח בחדר עומד על סף פיצוץ.

'יש לך ילדה, ככל הנראה עם תסמונת דאון' בום. הידיעה מתפוצצת לי בפנים הופכת לאלפי חלקיקים של מחשבות. דאגות. אי אמון. פחד. חלחלה. מילים חולפות מעלי 'עוד צריך לבצע בדיקות דם לוודא זאת ב100 אחוזים' אני אפילו לא שומעת. רואה מולי תינוקת זעירה עטופה בלבן, פנים מציצות, עיניים מלוכסנות ולשון ארוכה מתלקקת. מה?! היא שלי??? אני אקח לבית שלי ילדת תסמונת דאון? משהו בתוכי דוחק בי לקבל את המצב. כן. אם ד' שלח אותה לי. סימן שאני מסוגלת!!! חיוך רפלקסי מבזיק מול עיני. התינוקת שמחה בי. הנשמה שלה בחרה בדיוק רב אילו הורים יגדלו אותה בצורה המיטבית עבור התיקון שלה. שום דבר לא קורה סתם!!!

תודה לד' על האוצר שהחליט להפקיד בידינו. ולוואי ונדע להעריכו כראוי לו.

 

[shevi123]

כתיבה אלופה ונוגעת
הבאת זווית מחזקת מאוד!

 

[-חיה-]

וואו! ריגשת!! מהממת שאת.
ואיזה מותק הקטנטנה!

 

[הודיה לוי.]

ואוו. בדיוק לאחרונה חשבתי על כך שלא יוצא לי לכתוב עליהם מספיק: נשמות גבוהות בתוך גוף קטן. ריגשת וחיזקת.
והקטנה - פשוט מהממת!