תקשורת איך יודעים אם ילד משקר או דובר אמת?

  • הוסף לסימניות
  • #41
אני לא מסכימה עם המשפט הזה. למרות שכתבתי שאני חושבת עם עצמי מה גרם לילד לשקר.
הרבה פעמים ראיתי שנוח לילד לשקר. זה לא אומר שמלחיץ אותו כ"כ אלא לא בא לו עכשיו להענש בעונש קטן והגיוני.
אני אתן דוג'-
לפני כחודש הבן שלי יצא לשחק בחוץ. סיכמנו שהוא חוזר ב 6 והוא חזר הביתה ב 6:30 וסיפר שהלך למתמידים (שמסתיימים ב 6:20- ככה שהאיחור הגיוני)
תוך כדי דברים אני נזכרת שבאותו יום אין בכלל מתמידים והתברר שהוא שיחק עוד 20 דק'- אם היה מתקשר לבקש היה מקבל אישור להישאר במגרש דבר שקורה לא פעם.
ה'עונש' אצלינו על איחור כזה שמחר הוא חוזר רבע שעה קודם (כדי שגם אם הוא יתעכב עוד הוא יחזור בשעה הקבועה. אגב, אם קרה והוא התעכב אני מעלימה) בד"כ זה עובד.
לא חושבת שיש ילד שכזה עונש מלחיץ אותו.
בן כמה הילד?
אם הוא היה צריך לשקר אז כנראה שהעונש כן מלחיץ אותו, או שלהתקשר להגיד שהוא מאחר לא היה מספיק נגיש לו.
ומראש לא הייתי יוצרת סיטואציה שבה יהיה "נוח" לשקר. אני אישית חושבת שבמקרה שהילד משקר להורים כדי להימנע מעונש זו נורת אזהרה שמשהו לא נכון בדינמיקה. בדוגמא שהבאת- יצרת סיטואציה שבה יש סיבה "לגיטימית" לאחר שעליה לא מקבלים עונש וסיבה "לא לגיטימית" שעליה מקבלים עונש. אני לא הייתי עושה כזאת הפרדה- אם הכלל הוא שלא חוזרים מאוחר אז זה בכלל לא משנה הסיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
מעניין וחשוב!
מעלה נקודה קרובה שהתעוררתי אליה לאחרונה
לפעמים אנחנו המבוגרים מתבדחים ואומרים דברים בצחוק או בלשון סגי נהור
ובעקבות זאת הילד לומד לומר דברים הפוכים ומצטדק אחר כך שזו הייתה בדיחה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
בדרך אגב נזכרתי בסיפור ששמעתי כמדומני על הרב יהודה עדס שה' ישלח לו רפו"ש,
שביום כיפור אחד, אחד מהילדים הקטנים בבית אכל ארוחת בוקר שכוללת נטילת ידיים,
ולאחר מכן אביו שאל אותו אם הוא כבר בירך ברכת המזון.
הילד השיב מיד שכן, וכשאביו שאל אותו איך בירכת? הוא מיד הצביע על הסידור שעמד לידו ואמר שממנו בירך,
ר' יהודה שאל אותו שוב: "מהסידור הזה בירכת??" והילד השיב כן בנחרצות.
ואז אחד מהילדים הגדולים שנכח שם העיר שהסידור הזה הוא בכלל מחזור של יום כיפור ואין בו ברהמ"ז.
ור' יהודה לא התייחס ואמר "אם --- אמר שהוא בירך, אז הוא בירך!!" ובזה תם הסיפור.
הסיפור דוגמא לחשיבות שתמיד יהיה לילד תחושה של אמון מההורים!
ובמיוחד במקרים כאלו של ילד שמשקר שצריך הרבה תשומת לב שאף פעם לא להגיע למצב שהילד מרגיש שאיבד אמון מההורים, גם אם זה על חשבון כל מיני דברים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
בן כמה הילד?
אם הוא היה צריך לשקר אז כנראה שהעונש כן מלחיץ אותו, או שלהתקשר להגיד שהוא מאחר לא היה מספיק נגיש לו.
ומראש לא הייתי יוצרת סיטואציה שבה יהיה "נוח" לשקר. אני אישית חושבת שבמקרה שהילד משקר להורים כדי להימנע מעונש זו נורת אזהרה שמשהו לא נכון בדינמיקה. בדוגמא שהבאת- יצרת סיטואציה שבה יש סיבה "לגיטימית" לאחר שעליה לא מקבלים עונש וסיבה "לא לגיטימית" שעליה מקבלים עונש. אני לא הייתי עושה כזאת הפרדה- אם הכלל הוא שלא חוזרים מאוחר אז זה בכלל לא משנה הסיבה.
הילד בן כמעט 9.
ההפרדה בין סיבה לגיטית ללא לגיטימית במקרה הזה שהמתמידים כאן הם לא כל יום. קורה שהוא יוצא ואח"כ נזכר שיש מתמידים.
אם כשהוא יצא היינו זוכרים שיש מתמידים מראש היינו מסכמים על שעה מאוחרת
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
הילד בן כמעט 9.
ההפרדה בין סיבה לגיטית ללא לגיטימית במקרה הזה שהמתמידים כאן הם לא כל יום. קורה שהוא יוצא ואח"כ נזכר שיש מתמידים.
אם כשהוא יצא היינו זוכרים שיש מתמידים מראש היינו מסכמים על שעה מאוחרת
אוקי הילד ממש צעיר. אני באופן אישי חושבת שחשוב בגיל הזה גבולות ממש ברורים. שעה שקובעים זה שעה ואם יש נוהל להתקשר אז זה הנוהל.
את בעצם אומרת לו שלשחק עד מאוחר זה לא בסדר- אבל בשביל מתמידים הוא כן יכול לאחר למרות שקבעתם שעה ברורה מראש.
את בעצמך אומרת שאם הוא היה מתקשר היית נותנת לו לשחק בכיף, מצד שני אם הוא באמת
היה הולך למתמידים- לא היה אכפת לך שהוא מאחר.
אז הילד למד את השיטה- הוא ימשיך לשחק עוד חצי שעה ויגיד שהוא הלך למתמידים.
לפעמים הבאות, איך את יכולה לדעת שהוא באמת הולך למתמידים ולא תמיד משחק?
סליחה שאני נופלת עלייך אני פשוט נתקלת בעבודה שלי בתיכון כל הזמן עם נערות שמקשרות להורים ואני חושבת שבדיוק ככה זה מתחיל.
כדי שילד או מבוגר לא ישקרו הם צריכים להיות במערכות יחסים הוגנות שיש מקום לטעות ויכולת לבוא ולהגיד- עשיתי כך וכך כי התחשק לי, או כי היה בא לי, בלי שיהיו לזה השלכות חמורות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
מה אפשר לעשות עם ילד מעל גיל שבע שלוקח מידי פעם בלי רשות(גונב?) כסף מההורים
ומשקר שמצא ברחוב.
בד"כ זה כסף קטן אני מתעלמת, לאחרונה קרה על 50 שח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
אוקי הילד ממש צעיר. אני באופן אישי חושבת שחשוב בגיל הזה גבולות ממש ברורים. שעה שקובעים זה שעה ואם יש נוהל להתקשר אז זה הנוהל.
את בעצם אומרת לו שלשחק עד מאוחר זה לא בסדר- אבל בשביל מתמידים הוא כן יכול לאחר למרות שקבעתם שעה ברורה מראש.
את בעצמך אומרת שאם הוא היה מתקשר היית נותנת לו לשחק בכיף, מצד שני אם הוא באמת
היה הולך למתמידים- לא היה אכפת לך שהוא מאחר.
אז הילד למד את השיטה- הוא ימשיך לשחק עוד חצי שעה ויגיד שהוא הלך למתמידים.
לפעמים הבאות, איך את יכולה לדעת שהוא באמת הולך למתמידים ולא תמיד משחק?
סליחה שאני נופלת עלייך אני פשוט נתקלת בעבודה שלי בתיכון כל הזמן עם נערות שמקשרות להורים ואני חושבת שבדיוק ככה זה מתחיל.
כדי שילד או מבוגר לא ישקרו הם צריכים להיות במערכות יחסים הוגנות שיש מקום לטעות ויכולת לבוא ולהגיד- עשיתי כך וכך כי התחשק לי, או כי היה בא לי, בלי שיהיו לזה השלכות חמורות.
הגבול הוא מאד ברור.
המוטו זה ש'אמא צריכה לדעת איפה אתה נמצא'.
אני יודעת שעד 6 הוא במגרש. הלאה- ביום שיש מתמידים הוא במתמידים עד 6 וחצי.
אם הוא אחר להגיע ולא התקשר להודיע - אני לא ידעתי איפה הוא.
והוא לא יכול לעשות את זה באופן קבוע כי אחים שלו גם מגיעים למתמידים הרבה פעמים...
(הסיפור ההוא בהתחלה היה ביום שאח שלו היה בטיול עד מאוחר.)
אני לא מנסה לחפש אותו ולא חוקרת איפה היית. אלא 'מה סיכמנו? מתי היית אמור לחזור?' ולפי אופי התשובה אני יכולה להבין איפה הוא היה ולעמוד על הכללים.

לחזור למחרת רבע שעה קודם זו לא השלכה חמורה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
לא קראתי
רק מעדיפה להתמקד ולהאמין בטוב של הילדים שלי. בתמימות אמיתית שהם טובים מעצם היותם
מאשר להתמקצע בלגלות שקרים…
(ואם כן מבינה שהיה כאן שקר להסתכל על זה כנפילה חד פעמית ולהיות קשובה לקושי שיש מתחת לפני ה״שקר״)

זו דעתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
הגבול הוא מאד ברור.
המוטו זה ש'אמא צריכה לדעת איפה אתה נמצא'.
אני יודעת שעד 6 הוא במגרש. הלאה- ביום שיש מתמידים הוא במתמידים עד 6 וחצי.
אם הוא אחר להגיע ולא התקשר להודיע - אני לא ידעתי איפה הוא.
והוא לא יכול לעשות את זה באופן קבוע כי אחים שלו גם מגיעים למתמידים הרבה פעמים...
(הסיפור ההוא בהתחלה היה ביום שאח שלו היה בטיול עד מאוחר.)
אני לא מנסה לחפש אותו ולא חוקרת איפה היית. אלא 'מה סיכמנו? מתי היית אמור לחזור?' ולפי אופי התשובה אני יכולה להבין איפה הוא היה ולעמוד על הכללים.

לחזור למחרת רבע שעה קודם זו לא השלכה חמורה.
לפעמים שקובעים שעה זה גורם לילד לפחד וזה לא טוב, הוא צריך לשמוח לחזור הבייתה
פעם ילד אחד ביקש ממני טלפון, ומאוד מיהרתי
הוא התחנן אלי וצעק "6 ודקה, ואני צריך להיות בבית ב6" באמת שריחמתי עליו גם איך שהוא אח"כ התחנן לאמא שלו שתתן לו עד 6 ורבע..... (בסוף פספסתי את האוטובוס שלי ואיחרתי נורא....)
אבל עד היום אני מרחמת על הילד הזה, חבל שכ"כ נוקשים איתו בסה"כ היה שעון קיץ והוא היה עם עוד חברים [ילד מתוק ממש]
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
לפעמים שקובעים שעה זה גורם לילד לפחד וזה לא טוב, הוא צריך לשמוח לחזור הבייתה
פעם ילד אחד ביקש ממני טלפון, ומאוד מיהרתי
הוא התחנן אלי וצעק "6 ודקה, ואני צריך להיות בבית ב6" באמת שריחמתי עליו גם איך שהוא אח"כ התחנן לאמא שלו שתתן לו עד 6 ורבע..... (בסוף פספסתי את האוטובוס שלי ואיחרתי נורא....)
אבל עד היום אני מרחמת על הילד הזה, חבל שכ"כ נוקשים איתו בסה"כ היה שעון קיץ והוא היה עם עוד חברים [ילד מתוק ממש]
יש לך לב רחמן וטוב ואפילו איחרת בשביל הילד, ואני באמת מעריכה את הדאגה שלך!!

אבל את לא יכולה לדעת למה היה חייב לחזור הביתה ולא הרשו לו להישאר יותר!
לא אומר שלא טוב לו בבית ולא שמח לחזור הביתה! ולא אומר ש"כ נוקשים איתו!
אולי האמא היתה צריכה לצאת ורצתה להשכיב מוקדם? ואולי צריך לעשות משהו מסוים בשעה זו או ללכת לאנשהו?!
לא חסרות סיבות!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
לפעמים שקובעים שעה זה גורם לילד לפחד וזה לא טוב, הוא צריך לשמוח לחזור הבייתה
פעם ילד אחד ביקש ממני טלפון, ומאוד מיהרתי
הוא התחנן אלי וצעק "6 ודקה, ואני צריך להיות בבית ב6" באמת שריחמתי עליו גם איך שהוא אח"כ התחנן לאמא שלו שתתן לו עד 6 ורבע..... (בסוף פספסתי את האוטובוס שלי ואיחרתי נורא....)
אבל עד היום אני מרחמת על הילד הזה, חבל שכ"כ נוקשים איתו בסה"כ היה שעון קיץ והוא היה עם עוד חברים [ילד מתוק ממש]
אם לא אקבע שעה הוא יחזור ב 8... במקרה הטוב...
שעה שמאוחרת לכל הדעות לגיל שלו להתחיל א. ערב והתארגנות.
הוא מסיים חיידר ב 4 וישר טס לבחוץ.
אולי אני גם לא יעמוד על זה שלפני היציאה עם החברים הוא יחזור הביתה? למה שלא ימשיך עם חברים אחרי החיידר מיד.
מסכן. זה יכול להלחיץ אותו...
שעתיים עם אופניים, חברים ומגרש זה יופי של זמן.
אגב, כשאני אומרת לחזור ב 6 אני אומרת לו לצאת מהמגרש ב 6 ואני לוקחת בחשבון 3 דק' הליכה+ 2-3 דק' התעכבות הגיונית..
וזה מצחיק אותי כל העניין הזה כי בסביבה שלי אני ידועה כאמא מאד לא מלחיצה
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
יש לך לב רחמן וטוב ואפילו איחרת בשביל הילד, ואני באמת מעריכה את הדאגה שלך!!

אבל את לא יכולה לדעת למה היה חייב לחזור הביתה ולא הרשו לו להישאר יותר!
לא אומר שלא טוב לו בבית ולא שמח לחזור הביתה! ולא אומר ש"כ נוקשים איתו!
אולי האמא היתה צריכה לצאת ורצתה להשכיב מוקדם? ואולי צריך לעשות משהו מסוים בשעה זו או ללכת לאנשהו?!
לא חסרות סיבות!!
אם לא אקבע שעה הוא יחזור ב 8... במקרה הטוב...
שעה שמאוחרת לכל הדעות לגיל שלו להתחיל א. ערב והתארגנות.
הוא מסיים חיידר ב 4 וישר טס לבחוץ.
אולי אני גם לא יעמוד על זה שלפני היציאה עם החברים הוא יחזור הביתה? למה שלא ימשיך עם חברים אחרי החיידר מיד.
מסכן. זה יכול להלחיץ אותו...
שעתיים עם אופניים, חברים ומגרש זה יופי של זמן.
אגב, כשאני אומרת לחזור ב 6 אני אומרת לו לצאת מהמגרש ב 6 ואני לוקחת בחשבון 3 דק' הליכה+ 2-3 דק' התעכבות הגיונית..
וזה מצחיק אותי כל העניין הזה כי בסביבה שלי אני ידועה כאמא מאד לא מלחיצה
למה ב-6 ועוד דקה הוא היה כ"כ לחוץ? [צריך להיות בבית ב-6)
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
אם כבר מדברים כאן על כך שביקשתן מהילד שיתקשר אם הוא מתעקב
תגידו בבקשה לילדים איך לבקש
אין ספור פעמים ילדים ביקשו ממני באמצע שהלכתי / רצתי ברחוב - אז מה, שאני יעצור ויחכה שיסימו לדבר?
אני תמיד עונה - תבקש ממישהו בתחנת אוטובוס, או על ספסל בגינה, שם יתנו לך בכיף וזה לא יעקב אותם

בקשר לנושא - חוץ מילדים שמשקרים מתוך לחץ, אני מאמינה שיש ילדים שפשוט קשה להם להודות בטעות, @אופססס ;) - נשמע שזה הילד שלך
מה עושים זה דיון אחר, אולי כדבר ראשון הייתי מתחילה לספר לו "בדרך אגב" על טעויות שלי, ומלמדת אותו שזה אנושי לטעות לפעמים, ואולי - לשיקולך - להקל על העונש אם הוא הודה באמת והתנצל כראוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
רק לא להפוך ילד לשקרן!!!
בתור ילדה הייתי בטוחה שאני שקרנית איומה
לא הייתי ילדה תמימה בכלל אבל הרבה פעמים התגובה שקיבלתי נתנה כזאת הרגשה...
בחיים לא להגיד לילד אתה משקר אלא כמו שכתבו כבר- לעשות לו חיוך שמראה שהבנת והוא יבין מעצמו...
הרבה פעמים לא חייבים תגובה ישירה בשביל שהילד יתאפס על עצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
רק לא להפוך ילד לשקרן!!!
בתור ילדה הייתי בטוחה שאני שקרנית איומה
לא הייתי ילדה תמימה בכלל אבל הרבה פעמים התגובה שקיבלתי נתנה כזאת הרגשה...
בחיים לא להגיד לילד אתה משקר אלא כמו שכתבו כבר- לעשות לו חיוך שמראה שהבנת והוא יבין מעצמו...
הרבה פעמים לא חייבים תגובה ישירה בשביל שהילד יתאפס על עצמו.
כל מילה! לזה כיוונתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
מה אפשר לעשות עם ילד מעל גיל שבע שלוקח מידי פעם בלי רשות(גונב?) כסף מההורים
ומשקר שמצא ברחוב.
בד"כ זה כסף קטן אני מתעלמת, לאחרונה קרה
להרחיק הכסף מהישיג ידם של הילדים
להתייעץ עם מחנך לגבי הילד הזה ספציפי לבחון אם יש לו נטיה לגניבה ואם כן איך להתנהג איתו
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
אם כבר מדברים כאן על כך שביקשתן מהילד שיתקשר אם הוא מתעקב
תגידו בבקשה לילדים איך לבקש
אין ספור פעמים ילדים ביקשו ממני באמצע שהלכתי / רצתי ברחוב - אז מה, שאני יעצור ויחכה שיסימו לדבר?
אני תמיד עונה - תבקש ממישהו בתחנת אוטובוס, או על ספסל בגינה, שם יתנו לך בכיף וזה לא יעקב אותם
בהחלט שווה ציטוט... למה הורים לא מסבירים לילדים את זה שצריך מינימום של טקט ממי לבקש
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
רק לא להפוך ילד לשקרן!!!
בתור ילדה הייתי בטוחה שאני שקרנית איומה
לא הייתי ילדה תמימה בכלל אבל הרבה פעמים התגובה שקיבלתי נתנה כזאת הרגשה...
בחיים לא להגיד לילד אתה משקר אלא כמו שכתבו כבר- לעשות לו חיוך שמראה שהבנת והוא יבין מעצמו...
הרבה פעמים לא חייבים תגובה ישירה בשביל שהילד יתאפס על עצמו.
ממש נכון אבל רוצה להוסיף גם המוני תפילות שיצא מזה כשיגדל כי יש שלבים שזה כבר בלי שליטה על הילד/נער.
לגדל-מוצלח ביותר ומומלץ
ונשמח שתתנו גם מידע איך להתמודד עם מצבים שכאלו-מלבד להתעלם(ושקרים ברמה גבוה יותר לא על כמה דקות)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שלום לכולם,
לאחרונה יוצא לי לשמוע המון על המושג "תודעת שפע".
זה נשמע מושג מאוד מבטיח, אבל ככל שאני מנסה להבין אותו לעומק עולות לי שאלות שמעסיקות אותי מאוד, ואשמח לשמוע את דעתכם ומניסיונכם.

אני מנסה להבין את הקשר בין זה לבין האמונה והחינוך שקיבלנו.
רובנו גדלנו על מסרים של "השלמה עם המציאות" – הגישה שאומרת שמה שמגיע לנו - נקבל, ואם לא קיבלנו , כנראה שזה לא הזמן או שזה לא בשבילנו.
למרות שיש בזה המון אמת ואמונה, אני תוהה האם לפעמים המסרים הללו הופכים אצלנו ל"אמונות מגבילות"?
הרי אם אני אומרת לעצמי "זה מה שיש ועם זה נסתדר", האם אני לא חוסמת בטעות את היכולת שלי לבקש ולצפות ליותר מהקב"ה?
אם הכל ממנו והוא כל יכול, למה כל כך קשה לנו לשחרר את התפיסה המצמצמת הזו ולפתוח את הלב לשפע גדול יותר?
האם ההשלמה שלנו היא באמת אמונה וענווה, או שהוא סוג של חוסר אמונה ביכולת האינסופית של ה'?

וכמובן, השאלה המתבקשת-- אם זו אכן דרך התורה, מדוע רובינו חונכנו אחרת?? חוסר מודעות? איך יתכן?

אני מאוד רוצה לעשות שינוי בתחום הזה, אבל אני מתלבטת:
האם מספיק לקרוא ספרים ולשמוע הרצאות כדי שהתפיסה הזו תשתנה, או שזה מחייב תהליך אישי צמוד?

כאן אני צריכה את עזרתכם:
מי שכבר נמצא בדרך הזו או עבר שינוי בתודעה –
* האם זה באמת עובד?
* מה באמת עזר לכם ליישם את הגישה הזו בחיי היומיום?
* איך הופכים את הידע היבש על "שפע" להרגשה פנימית חיה?
* אם זה לא רק קריאה, מה היו הכלים המעשיים שעזרו לכם לשנות את המחשבה ביום-יום?

*** אשמח מאוד להמלצות על ספרים (בפרט ברוח יהודית), / שיתוף קבצים מעניינים שאפשר ללמוד מהם,
או כל פיסת מידע שתוכל לעזור לי להבין איך מתקדמים.

תודה רבה לכל המשיבים!
יש לנו ילד מיוחד כחלק משלל בעיותיו אין הבנה תקשורת דיבור והליכה ועוד דברים...
כואב לי מאד לכתוב את זה אבל קשה מאד לצאת איתו מהבית כי המבטים לא יורדים ממנו העצות לא מפסיקות הוא לומד במסגרת מותאמת כמובן ומקבל את כל הטיפולים הנצרכים להתקדמות שלו אז איך אפשר לסבול את האמירות של נשים בגינה מה הוא עדיין לא הולך? למה הוא לא מדבר? את מטפלת בכל הבעיות שלו אולי תלכי איתו לפזיותרפיה (תאמינו לי שפזיותרפיה אנחנו רצים איתו פעמיים בשבוע לפרטי ומקבל עוד פעמיים בשבוע בגן) אולי לאוסטופת אולי ואולי ואולי ונגמר לי החשק לצאת אתו אפילו רק בשביל לזרוק פח או רק לרופא (כי כל שני וחמישי הוא חולה( וכמובן למה הוא בוכה(כן הוא יכול לבכות ימים שלמים ולא אין צורך לנסות לעזור )
חברות/שכנות/סקרניות וכו' יקרות:
*אל תשפטו
*אל תעצרו אותי ברחוב ותגידו לי איזה מתוק איזה חמוד ויפה אם לא הייתם עוצרים אמא לילד רגיל
*ראיתם אמא לילד מיוחד? מגיע לה כתר היא מגדלת נשמה גבוהה ואם יש לה ילד כזה היא נבחרה לא כי היא בעייתית כי היא מובחרת
*אל תתערבו
*אל תצקצקו(אני לא חרשת ב"ה)
*אל תפזלו
כואב לי מאד להעלות את הנושא אבל באו מים עד נפש אני כמה שבועות לא מצליחה לצאת מהבית אחרי הצהריים אתו וזה לא מגיע לו הוא כ"כ אוהב טיולים בחוץ ומאד נרגע מהם
אנא קצת מחשבה לפני הרצון "לעזור" לנו
אמא לילד מיוחד

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה