מידע שימושי איך (לא) להכשל בטסט,המסע מעמדה רדיקלית להצטיינות מאוזנת.

  • הוסף לסימניות
  • #1
נכשלתי בטסט,
ובמה?
נפלתי על הדבר הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת!
טוב, זה לא שדהרתי לתוך מסעדה הומה דרך השמשה, אבל זה היה משהו מספיק נורא, כפי שתקראו בהמשך.

אתחיל מהתחלה, כדי שתבינו למה זה קרה, ותוכלו להסיק מזה תובנה חשובה לא רק ללימודי נהיגה אלא להרבה תחומים בחיים.

אז ככה, אני טיפוס שאוהב יסודיות, אוהב לעשות הכל מתוך מחשבה ותכנון, ולנסות לקבל תוצאה מקסימלית על כל מאמץ שלי.
ואם אתם מזהים פה ניחוח של פרפקציוניזם אז חוש הריח שלכם מצוין.

זה היה נכון גם כשהתחלתי ללמוד נהיגה, החל בחיפוש אחר המורה האולטימטיבי, דרך קצב הלימוד האופיטמלי, וכלה בפיתוח אסטרטגיות לשיפור הלמידה והאצת התהליך.

דוגמאות? בבקשה.
הקלטתי כל שעור, ואח"כ הקשבתי וסכמתי בכתב את כל הכללים שנאמרו (זה גם עזר לי להתרכז בנהיגה עצמה בזמן השיעור במקום בהסברים של המורה, כשאני יודע שהכל מוקלט ואני לא מפספס).
הדפסתי מפה של כבישי האזור, וסימנתי עליה איפה יש נתיב מצטמצם, איפה יש תמרור עצור, איפה מתחלפת המהירות המקסימלית.

בהמשך התחלתי להקליט גם את המסלול של השעור בג'י פי אס, וכך אוכל בבית לשחזר את השיעור בדמיון, ולהזכר איפה אני מתבלבל, ובמה.

התחשק לי גם להסריט את הנסיעה, אבל את זה כבר לא העזתי לעשות (המורה, למרות הברור הקפדני בבחירתו - התגלה כבעל אופי בלתי גמיש).

כשהצטברה ערמה של סיכומים, נאלצתי לסכם את הסיכומים, ולסכם את הסיכומים של הסיכומים, וכך הלאה עד זוב דם.

דרגתי את השגיאות שלי, ושיננתי את החמורות שבהן שוב ושוב,
"לפני צומת סרוק משני הצדדים הולכי רגל שרוצים לחצות",
"סרוק סרוק סרוק"...

וכשהצלחתי בזה, גאתה השמחה בלבי וכמעט העפתי זוג זקנים לכל הרוחות.
ההתרגשות סינוורה את עיני מלראות חמישה מטרים קדימה.
כשפונים ימינה יש מעבר חציה נוסף, כמובן.

"להסתכל גם במעבר השני, להסתכל גם במעבר השני"
"להסתכל להסתכל להסתכל"

נהדר!

גם בפניה לימין הולכי רגל לא היו.
אבל תמרור אין כניסה עגלגל ואדום היה גם היה.

"אמרנו שמאלה" לחש המורה באיפוק ראוי לציון "תראה, אתה אפילו מאותת לשמאל..."

גם כן מורה, במקום להתלהב מהזיהוי החד כתער של מעבר החציה, הוא מתקטן איתי על נסיעה מול התנועה...

וכך זה נמשך,
"בדוק אין כניסה, בדוק אין כניסה"
"בדוק בדוק בדוק"

ו.... הגלגל עולה על המדרכה.

"מדרכה מדרכה מדרכה"
ו.....

טוב תפסתם כבר.

***

נו אם הפגנתי פרפקציוניזם מרשים במהלך לימודי הנהיגה, אתם יכולים לתאר לעצמכם לאיזה שיאים העפלתי כשהתחילו לדבר על טסט....

הייתי חייב, פשוט חייב, לעבור בטסט ראשון.

קשה לפרט את כל מה שעשיתי, כמטפל במקצועי השתמשתי בכל הכלים שאני מכיר, ואפילו פיתחתי כמה טכניקות ספיישל, אספתי מהרשת את כל הטיפים שנכתבו בענין, מהכללים היהירים והדו-משמעיים של מנהלי בית ספר לנהיגה, ועד למשפטים מטומטמים מזבי-חוטם בני 17

קניתי את חבילת הטסטים המצולמים, ולא אספר כמה שעות ישבתי ובהיתי בהם עד שהייתי קרוב להתקף אפילפטי.
ובטח שלא אספר איזה 'חומרים' לקחתי או לא לקחתי (לקחתי לקחתי...)

אשאיר את כל זאת לדמיונכם הפרוע.

****

הגיע היום!

הטסט היה מוקדם יחסית, אז התפללתי ותיקין כדי שאוכל לעשות שיעור לפני הטסט, וגם אספיק לבצע כמה תעלולים פסיכולוגיים.

עכשיו תבינו, שלהעיר אותי לותיקין זו משימה קשה יותר מלנסות לשכנע בצהרי השבת יהודי שצנח למיטה אחרי קערת צ'ולנט ושתי בירות לצאת לריצה קלה מסביב לשכונה. אני מכיר ותיקין רק מלוחות המודעות, מעולם לא ראיתי אחד בלייב.

אבל אני חייב לעבור טסט ראשון.
כלום לא יעמוד בפניי.

ואם לא די בזה, הרי שלקום בהנץ החמה לא הספיק לו - לגורל האכזר שלי.

אחד מה"חומרים" שלא אספר אם לקחתי, חייב להבלע דוקא אחרי אוכל.
אחרי התפלה זה כבר יהיה מאוחר מידי כי לוקח לו זמן להשפיע,
ולפני התפלה, אסור לאכול.
מה עושה הפרפקציוניסט? קם לפני עלות השחר, כדי שיוכל לאכול!

אבל האמת,
לא היה קשה בכלל לקום בטרם שחר,
כי ממילא לא ישנתי.

מה, חשבתם שאצליח להרדם בלילה שלפני הטסט-שאני-חייב-לעבור?!

ולא, אל תחשבו שלא לקחתי בחשבון שיהיו נדודים,
נכנסתי למיטה כבר בשמונה בערב עם פקקים באוזניים בחדר חשוך כקבר, לאחר שתיית כדור שינה המומס בכוס וודקה.
והתחלתי בספירת כבשים נמרצת,
במשך שלוש שעות רצופות לא התבלבלתי בספירה אפילו פעם אחת.
הכבשים היו ברורות, מלאות חיים, וערניות.

כל שיטה להרדמות שאני מכיר, ואני מכיר הרבה, ניסיתי.

הטסט ניצח.

****

די, בטח נשבר לכם מכל התאורים אז אני מדלג היישר אל הטסט.

אחד מהדברים שהכי התקשתי בו, היה לשים לב אם פניתי לחדסטרי או לדו, ויש בזה כמה נפק"מ גדולים כידוע,
ואכן גם בשיעור שממש לפני הטסט המורה העיר לי על זה.
על כן שיננתי לעצמי בלי הרף כי בהגיעי לצומת "דע מאין באת ולאן אתה הולך".

הטסט התחיל נהדר.
הייתי מלא בטחון, ושלטתי בדוושות ובהגה ברכות ובדייקנות.
נכון, לילה בלי שינה, אבל החומרים שלא אספר אם לקחתי, עשו ת'עבודה.

היה זה לקראת סוף הדקה ה12 (הכל מוקלט כמובן, הקשבתי לזה אחר כך מאה פעם),
הגעתי לצומת, והתחלתי לשנן "תראה לאן אתה נכנס, תראה לאן אתה נכנס"
"תסתכל תסתכל תסתכל"

ברוך השם, באמת הסתכלתי.

הסתכלתי חזק חזק.

מזוית עיני אני רואה את הטסטר מרים את רגלו גבוה גבוה, הברך כמעט נוגעת בסנטר, ואז הוא עושה שלשה דברים בו זמנית, והוא עושה אותם באופן הכי דרמטי ותאטרלי שהוא מצליח לגייס.

א. מנחית את הרגל ממרום אל הברקס בעוצמה של בעיטת עונשין.
ב. פונה אלי בכל פלג גופו העליון ונותן בי שתי עיניים שחורות פעורות ונוצצות בזיק מרושע.
ג. זועק בקול מר שתדהמה/זעם/ושמחה לאיד מהולים בו "אתה נוסע באדום"??!!

כן, נסעתי ברמזור אדום במהלך טסט!

אבל,
זאת אדע בוודאות שאין למעלה ממנה
- פניתי לחד סטרי!

***

התכנון היה לכתוב פוסט עומק, עם תובנה כללית על מעלת האיזון, בסוף קבלתי מצברוח ונסחפתי לסגנון הומוריסטי שכבר לא מתאים אחריו להתחיל לכתוב בכּוֹיבֶד רוֹיש.

אז רק בשתי מילים, כדי שלא ירד עמלי לריק, אומר שהמיקוד בדבר אחד, חשוב ככל שיהיה, אינו מומלץ. צריך ראיה רחבה, וצריך איזון.
תלמד את כללי הנהיגה, תלמד במה אתה נכשל, ואח"כ שחרר. לך לטסט עם ראש פתוח, ועם הבטחון שהמידע שאתה זקוק לו נמצא בתוכך והוא יצוץ ברגע שתצטרך אותו.
אל תחשוב, סע!
למדת נהיגה כבר, עכשיו סע.

גם בחיים תוכלו למצוא זאת בכל פינה, מי שנותן דגש חזק מידי על משהו אחד, זה תמיד בא על חשבון האיזון.
תראו אנשים ששוקעים בצבירת כסף למשל, ושוכחים מה עושים עם כסף...
תראו את כל הקבוצות הקיצוניות בעולם, כמה הן מעוותות, כמה לא נעים שם.
הנושא חשוב, נכון, אבל יש עוד דברים בחיים,
אלקים נתן לנו מח עם מאה מליארד נוירונים, שכל אחד מהם יכול ליצור עד 10,000 קשרים.
לא חבל לבזבז את הכל על דבר אחד?

לא חבל לקנות מחשב-על עם 16 ליבות רק בשביל לשמוע אתו מוזיקה?

הרבה מהבעיות הרגשיות, הן לא יותר מאשר פעילות יתר של המח והנפש סביב מעגל קטן יחסית של מידע. כשכל שאר העולמות הנפלאים והמגוונים נשארים מחוץ לראדר.
(כאן יש הרבה מה להרחיב, אולי בהזדמנות. ובכלל כל הקטע האחרון נכתב בחפזה ובחוסר ריכוז, סליחה אם הוא לא מובן, ולא מדויק).

***

או קיי, לסיום יש לי בקשה.

דעו לכם שכל מה שספרתי על הטסט זה אמתי לגמרי (חוץ מענין החומרים שאני מעדיף להשאיר בערפל הספק).
עם קצת תוספת צבע ותבלינים.

הבקשה שלי היא,
הואיל ואני עומד לעבור בעוד מספר ימים טסט שני.
והואיל ואני מאמין מאד בתפלה.
אז תעשו טובה, ותקחו לכם חמש שניות להתפלל על ישראל בן רחל שיזכה לטסט הגון בתוך שאר נבחני ישראל.

ואני מבטיח להתפלל על כל מי שהתפלל עלי (וגם על מי שלא, אבל על מי שכן-טיפה יותר חזק)
שיזכה לחיים טובים ארוכים ומאוזנים.

תודה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #5
@הווה פשוט אתה כותב מדהים, ישר לקהילת כתיבה מקצועית.

לגופו של עניין, התחברתי מאוד לכל הנכתב, ובפרט לזה:
גם כן מורה, במקום להתלהב מהזיהוי החד כתער של מעבר החציה, הוא מתקטן איתי על נסיעה מול התנועה...
אני זוכר איך המורה היה מעיר לי על X והייתי מחזיר לו: "אבל תראה איך עשיתי את Z...
(הוא כמובן היה עונה לי: אתה רוצה לעבור טסט או להמשיך להתחכם...).

אני כל פעם הפקתי לקחים ואסטרטגיות חדשות, פעם ריכוז, פעם איזון ופעם אף אדישות...
מקווה בשבילך שזאת תהיה הפעם האחרונה שתצטרך לעשות הפקת לקחים ישר אל התואר הנכסף של 'נהג חדש'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
@הווה פשוט אתה כותב מדהים, ישר לקהילת כתיבה מקצועית.

לגופו של עניין, התחברתי מאוד לכל הנכתב, ובפרט לזה:

אני זוכר איך המורה היה מעיר לי על X והייתי מחזיר לו: "אבל תראה איך עשיתי את Z...
(הוא כמובן היה עונה לי: אתה רוצה לעבור טסט או להמשיך להתחכם...).

אני כל פעם הפקתי לקחים ואסטרטגיות חדשות, פעם ריכוז, פעם איזון ופעם אף אדישות...
מקווה בשבילך שזאת תהיה הפעם האחרונה שתצטרך לעשות הפקת לקחים ישר אל התואר הנכסף של 'נהג חדש'...
תודה על המחמאה, בקשתי להצטרף לקהילת הכתיבה, אבל הם כנראה חושבים אחרת ממך
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תודה על המחמאה, בקשתי להצטרף לקהילת הכתיבה, אבל הם כנראה חושבים אחרת ממך
תשלח להם את הפוסט הזה..
וחוצמזה, אם אתה באמת רוצה,
אני מאמין שתצליח לבנות לעצמך אסטרטגיה מדויקת ומאוזנת ע"מ להשתחל לשם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
@הווה פשוט פשוט יש'ך את זה.
את הכישרון כתיבה אני מתכוון.
אתה אמנם לא כישרוני כמוני שנכשל על נהיגה בתנאים מסוכנים אבל אתה בכיוון הנכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
כזו השקעה בפוסט, ופרסום שלו בפורום הזה במקום בפורום כתיבה מקצועית,
מזכיר לי מישהו שהתרכז בהבחנה בין חד לדו סטרי ואז נכנס באדום...
remazim avim
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אז מה המטרה האמיתית?
להצליח בטסט?
או לפרסם את המטפל? - ואת התובנה שלא להשקיע בדבר אחד בלבד!
(אני באמת רוצה את המחשב הכי טוב (שיתיאים לגרפיקאי על אפילו שאני רק רוצה לראות בזה הכי הרבה סרט)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אז מה המטרה האמיתית?
להצליח בטסט?
או לפרסם את המטפל? - ואת התובנה שלא להשקיע בדבר אחד בלבד!
(אני באמת רוצה את המחשב הכי טוב (שיתיאים לגרפיקאי על אפילו שאני רק רוצה לראות בזה הכי הרבה סרט)
המטרה האמתית?
- לקבל צומי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
וואו! כתוב מדהים!!!
עושה חשק לחזור לימים העליזים של הטסט,
"לנסות על בשרי" לנסוע באדום,
לעלות על המדרכה,
להישאר 5 שעות על קוצים בשביל לשמוע שלא עברתי....
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
נכשלתי בטסט,
ובמה?
נפלתי על הדבר הגרוע ביותר שאפשר להעלות על הדעת!
טוב, זה לא שדהרתי לתוך מסעדה הומה דרך השמשה, אבל זה היה משהו מספיק נורא, כפי שתקראו בהמשך.

אתחיל מהתחלה, כדי שתבינו למה זה קרה, ותוכלו להסיק מזה תובנה חשובה לא רק ללימודי נהיגה אלא להרבה תחומים בחיים.

אז ככה, אני טיפוס שאוהב יסודיות, אוהב לעשות הכל מתוך מחשבה ותכנון, ולנסות לקבל תוצאה מקסימלית על כל מאמץ שלי.
ואם אתם מזהים פה ניחוח של פרפקציוניזם אז חוש הריח שלכם מצוין.

זה היה נכון גם כשהתחלתי ללמוד נהיגה, החל בחיפוש אחר המורה האולטימטיבי, דרך קצב הלימוד האופיטמלי, וכלה בפיתוח אסטרטגיות לשיפור הלמידה והאצת התהליך.

דוגמאות? בבקשה.
הקלטתי כל שעור, ואח"כ הקשבתי וסכמתי בכתב את כל הכללים שנאמרו (זה גם עזר לי להתרכז בנהיגה עצמה בזמן השיעור במקום בהסברים של המורה, כשאני יודע שהכל מוקלט ואני לא מפספס).
הדפסתי מפה של כבישי האזור, וסימנתי עליה איפה יש נתיב מצטמצם, איפה יש תמרור עצור, איפה מתחלפת המהירות המקסימלית.

בהמשך התחלתי להקליט גם את המסלול של השעור בג'י פי אס, וכך אוכל בבית לשחזר את השיעור בדמיון, ולהזכר איפה אני מתבלבל, ובמה.

התחשק לי גם להסריט את הנסיעה, אבל את זה כבר לא העזתי לעשות (המורה, למרות הברור הקפדני בבחירתו - התגלה כבעל אופי בלתי גמיש).

כשהצטברה ערמה של סיכומים, נאלצתי לסכם את הסיכומים, ולסכם את הסיכומים של הסיכומים, וכך הלאה עד זוב דם.

דרגתי את השגיאות שלי, ושיננתי את החמורות שבהן שוב ושוב,
"לפני צומת סרוק משני הצדדים הולכי רגל שרוצים לחצות",
"סרוק סרוק סרוק"...

וכשהצלחתי בזה, גאתה השמחה בלבי וכמעט העפתי זוג זקנים לכל הרוחות.
ההתרגשות סינוורה את עיני מלראות חמישה מטרים קדימה.
כשפונים ימינה יש מעבר חציה נוסף, כמובן.

"להסתכל גם במעבר השני, להסתכל גם במעבר השני"
"להסתכל להסתכל להסתכל"

נהדר!

גם בפניה לימין הולכי רגל לא היו.
אבל תמרור אין כניסה עגלגל ואדום היה גם היה.

"אמרנו שמאלה" לחש המורה באיפוק ראוי לציון "תראה, אתה אפילו מאותת לשמאל..."

גם כן מורה, במקום להתלהב מהזיהוי החד כתער של מעבר החציה, הוא מתקטן איתי על נסיעה מול התנועה...

וכך זה נמשך,
"בדוק אין כניסה, בדוק אין כניסה"
"בדוק בדוק בדוק"

ו.... הגלגל עולה על המדרכה.

"מדרכה מדרכה מדרכה"
ו.....

טוב תפסתם כבר.

***

נו אם הפגנתי פרפקציוניזם מרשים במהלך לימודי הנהיגה, אתם יכולים לתאר לעצמכם לאיזה שיאים העפלתי כשהתחילו לדבר על טסט....

הייתי חייב, פשוט חייב, לעבור בטסט ראשון.

קשה לפרט את כל מה שעשיתי, כמטפל במקצועי השתמשתי בכל הכלים שאני מכיר, ואפילו פיתחתי כמה טכניקות ספיישל, אספתי מהרשת את כל הטיפים שנכתבו בענין, מהכללים היהירים והדו-משמעיים של מנהלי בית ספר לנהיגה, ועד למשפטים מטומטמים מזבי-חוטם בני 17

קניתי את חבילת הטסטים המצולמים, ולא אספר כמה שעות ישבתי ובהיתי בהם עד שהייתי קרוב להתקף אפילפטי.
ובטח שלא אספר איזה 'חומרים' לקחתי או לא לקחתי (לקחתי לקחתי...)

אשאיר את כל זאת לדמיונכם הפרוע.

****

הגיע היום!

הטסט היה מוקדם יחסית, אז התפללתי ותיקין כדי שאוכל לעשות שיעור לפני הטסט, וגם אספיק לבצע כמה תעלולים פסיכולוגיים.

עכשיו תבינו, שלהעיר אותי לותיקין זו משימה קשה יותר מלנסות לשכנע בצהרי השבת יהודי שצנח למיטה אחרי קערת צ'ולנט ושתי בירות לצאת לריצה קלה מסביב לשכונה. אני מכיר ותיקין רק מלוחות המודעות, מעולם לא ראיתי אחד בלייב.

אבל אני חייב לעבור טסט ראשון.
כלום לא יעמוד בפניי.

ואם לא די בזה, הרי שלקום בהנץ החמה לא הספיק לו - לגורל האכזר שלי.

אחד מה"חומרים" שלא אספר אם לקחתי, חייב להבלע דוקא אחרי אוכל.
אחרי התפלה זה כבר יהיה מאוחר מידי כי לוקח לו זמן להשפיע,
ולפני התפלה, אסור לאכול.
מה עושה הפרפקציוניסט? קם לפני עלות השחר, כדי שיוכל לאכול!

אבל האמת,
לא היה קשה בכלל לקום בטרם שחר,
כי ממילא לא ישנתי.

מה, חשבתם שאצליח להרדם בלילה שלפני הטסט-שאני-חייב-לעבור?!

ולא, אל תחשבו שלא לקחתי בחשבון שיהיו נדודים,
נכנסתי למיטה כבר בשמונה בערב עם פקקים באוזניים בחדר חשוך כקבר, לאחר שתיית כדור שינה המומס בכוס וודקה.
והתחלתי בספירת כבשים נמרצת,
במשך שלוש שעות רצופות לא התבלבלתי בספירה אפילו פעם אחת.
הכבשים היו ברורות, מלאות חיים, וערניות.

כל שיטה להרדמות שאני מכיר, ואני מכיר הרבה, ניסיתי.

הטסט ניצח.

****

די, בטח נשבר לכם מכל התאורים אז אני מדלג היישר אל הטסט.

אחד מהדברים שהכי התקשתי בו, היה לשים לב אם פניתי לחדסטרי או לדו, ויש בזה כמה נפק"מ גדולים כידוע,
ואכן גם בשיעור שממש לפני הטסט המורה העיר לי על זה.
על כן שיננתי לעצמי בלי הרף כי בהגיעי לצומת "דע מאין באת ולאן אתה הולך".

הטסט התחיל נהדר.
הייתי מלא בטחון, ושלטתי בדוושות ובהגה ברכות ובדייקנות.
נכון, לילה בלי שינה, אבל החומרים שלא אספר אם לקחתי, עשו ת'עבודה.

היה זה לקראת סוף הדקה ה12 (הכל מוקלט כמובן, הקשבתי לזה אחר כך מאה פעם),
הגעתי לצומת, והתחלתי לשנן "תראה לאן אתה נכנס, תראה לאן אתה נכנס"
"תסתכל תסתכל תסתכל"

ברוך השם, באמת הסתכלתי.

הסתכלתי חזק חזק.

מזוית עיני אני רואה את הטסטר מרים את רגלו גבוה גבוה, הברך כמעט נוגעת בסנטר, ואז הוא עושה שלשה דברים בו זמנית, והוא עושה אותם באופן הכי דרמטי ותאטרלי שהוא מצליח לגייס.

א. מנחית את הרגל ממרום אל הברקס בעוצמה של בעיטת עונשין.
ב. פונה אלי בכל פלג גופו העליון ונותן בי שתי עיניים שחורות פעורות ונוצצות בזיק מרושע.
ג. זועק בקול מר שתדהמה/זעם/ושמחה לאיד מהולים בו "אתה נוסע באדום"??!!

כן, נסעתי ברמזור אדום במהלך טסט!

אבל,
זאת אדע בוודאות שאין למעלה ממנה
- פניתי לחד סטרי!

***

התכנון היה לכתוב פוסט עומק, עם תובנה כללית על מעלת האיזון, בסוף קבלתי מצברוח ונסחפתי לסגנון הומוריסטי שכבר לא מתאים אחריו להתחיל לכתוב בכּוֹיבֶד רוֹיש.

אז רק בשתי מילים, כדי שלא ירד עמלי לריק, אומר שהמיקוד בדבר אחד, חשוב ככל שיהיה, אינו מומלץ. צריך ראיה רחבה, וצריך איזון.
תלמד את כללי הנהיגה, תלמד במה אתה נכשל, ואח"כ שחרר. לך לטסט עם ראש פתוח, ועם הבטחון שהמידע שאתה זקוק לו נמצא בתוכך והוא יצוץ ברגע שתצטרך אותו.
אל תחשוב, סע!
למדת נהיגה כבר, עכשיו סע.

גם בחיים תוכלו למצוא זאת בכל פינה, מי שנותן דגש חזק מידי על משהו אחד, זה תמיד בא על חשבון האיזון.
תראו אנשים ששוקעים בצבירת כסף למשל, ושוכחים מה עושים עם כסף...
תראו את כל הקבוצות הקיצוניות בעולם, כמה הן מעוותות, כמה לא נעים שם.
הנושא חשוב, נכון, אבל יש עוד דברים בחיים,
אלקים נתן לנו מח עם מאה מליארד נוירונים, שכל אחד מהם יכול ליצור עד 10,000 קשרים.
לא חבל לבזבז את הכל על דבר אחד?

לא חבל לקנות מחשב-על עם 16 ליבות רק בשביל לשמוע אתו מוזיקה?

הרבה מהבעיות הרגשיות, הן לא יותר מאשר פעילות יתר של המח והנפש סביב מעגל קטן יחסית של מידע. כשכל שאר העולמות הנפלאים והמגוונים נשארים מחוץ לראדר.
(כאן יש הרבה מה להרחיב, אולי בהזדמנות. ובכלל כל הקטע האחרון נכתב בחפזה ובחוסר ריכוז, סליחה אם הוא לא מובן, ולא מדויק).

***

או קיי, לסיום יש לי בקשה.

דעו לכם שכל מה שספרתי על הטסט זה אמתי לגמרי (חוץ מענין החומרים שאני מעדיף להשאיר בערפל הספק).
עם קצת תוספת צבע ותבלינים.

הבקשה שלי היא,
הואיל ואני עומד לעבור בעוד מספר ימים טסט שני.
והואיל ואני מאמין מאד בתפלה.
אז תעשו טובה, ותקחו לכם חמש שניות להתפלל על ישראל בן רחל שיזכה לטסט הגון בתוך שאר נבחני ישראל.

ואני מבטיח להתפלל על כל מי שהתפלל עלי (וגם על מי שלא, אבל על מי שכן-טיפה יותר חזק)
שיזכה לחיים טובים ארוכים ומאוזנים.

תודה.
אני קוראת את זה עכשיו לפני טסט
אפשר לשאול אם עברת בסוף בשני?
והכתיבה מהממת נורא כיף לקרוא כזה דבר לפני הלחץ של הטסט
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אני קוראת את זה עכשיו לפני טסט
אפשר לשאול אם עברת בסוף בשני?
והכתיבה מהממת נורא כיף לקרוא כזה דבר לפני הלחץ של הטסט
יש עוד כמה בהמשכים לסיפור המשעשע הזה, לדעתי הוא עבר בשלישי אבל לא זוכר, תנסי לחפש בפורום
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
וואי, הרגת אותי מצחוק!!! לא הגזמת בכלל!! חחחח
לענייננו, אני עברתי טסט ראשון, לפני הטסט לקחתי חצי כדור וואליום, בטסט הייתי אדישה להחריד (הוואליום הרגיע אותי יותר מדי כנראה...), נסעתי בנונשאלנטיות מוגזמת, רק בחניה פישלתי. עברתי.
מסקנה - כל מה שכתבת בסוף, וגם חצי כדור וואליום או רסקיו למפרע.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

בס"ד
למה חשוב להבין את הכישלון בטסט – ולא רק “לנסות שוב ושוב" ולקוות שאולי אליהו הנביא יהיה הטסטר הבא או שפשוט הוא יירדם בטסט שלכם ל 20 דקות...

כישלון בטסט נהיגה הוא רגע לא נחמד...
עבור תלמידים רבים זו תחושה של אכזבה, תסכול ולעיתים אפילו חוסר צדק ( הטסטר ... הרחובות ... השעה... הרכב... האישה שבחוצפתה רצתה לעבור מעבר חצייה...ועוד)

הטעות הנפוצה היא לחשוב שטסט הנהיגה בוחן רק אם הנהיגה הייתה בטוחה או חוקית. בפועל, הטסט בוחן דבר נוסף ועמוק יותר אף יותר איך הנהג מקבל החלטות בזמן אמת. הבוחן לא רק מסתכל על התוצאה, אלא על הדרך – על הביטחון, הזרימה, היכולת להשתלב, לבחור נתיב ולהגיב לסביבה בלי היסוס מיותר.

לעיתים, היסוס קטן בהשתלבות לנתיב, או תיקון קל בהגה, לא גורמים לשום הפרעה לתנועה. אף רכב לא בלם, אף נהג לא נפגע – ובכל זאת, בטסט זה יכול להירשם ככישלון. למה?!

כי מנקודת מבטו של הבוחן, זה סימן לחוסר ביטחון או לחוסר שליטה במצב שבגינו התלמיד/ה לא זכאי לעלות לכביש לבד...

כאן נכנסת החשיבות של הבנת התבחינים ( מניסיון אחוז אפסי של תלמידים באמת מסתכלים עליהם וחבל...)

כאשר תלמיד יודע מה בדיוק נרשם בדוח הטסט, ואיך הבוחן מפרש את הסיטואציה, הכישלון מפסיק להיות “גזירת גורל” והופך לכלי לימודי. במקום לקבל את ההודעה שלא עברת את המבחן המעשי, אפשר להבין למה, איפה, ומה צריך לשנות בפעם הבאה.

למידה מתוך טעויות –דרך צפייה בסרטונים, שחזור מצבים והסבר מקצועי עם המורה – מאפשרת לתלמיד לפתח ביטחון אמיתי. לא ביטחון מזויף, אלא ביטחון שמבוסס על הבנה, על תרגול נכון ועל קבלת החלטות בזמן.

הכנה טובה לטסט אינה מסתכמת רק בעוד סיבוב בכיכר או עוד חניה היא כוללת גם עבודה מנטלית, להבין איך לחשוב כמו בוחן, איך לזהות רגעים קריטיים ואיך לפעול בהם בצורה ברורה ובטוחה.

בסופו של דבר, מי שמבין את הטסט – לא רק מגדיל את הסיכוי לעבור, אלא גם יוצא ממנו נהג טוב יותר, רגוע יותר, מודע יותר, ובטוח יותר בעצמו על הכביש.

בהצלחה ושבוע טוב מלא תשובות "עברת את המבחן המעשי בהצלחה"!
0 תגובות
לימוד נהיגה טיפים לטסט
מצאתי אצלי ערימה של טיפים שאספתי לפני הטסט. משתפת לטובת הכלל:

לפני הטסט
  • שקלי לעשות חצי שיעור - שיעור לפני הטסט, סימולציה של טסט.
  • הביאי איתך ת.ז. תקינה ומשקפיים, אם יש צורך.
  • המורה שלך לא יודע מי יהיה הטסטר שלך.
  • המורה שלך לא יודע אם תהיי ראשונה או שניה
  • המסלול של הטסט וסדר הנבחנים קבועים בטאבלט
  • לכי לישון מוקדם
  • שני בנחת לפחות 8 שעות
  • קומי לפחות שעה וחצי לפני הטסט.
  • תתקלחי.
  • תשתי קפה.
  • תעשי הכל כדי להגיע רעננה.

הטסט :)
  • הכנסי לרכב
  • היקשרי
  • לחצי על הבלם
  • אמרי שלום
  • אל תנסי ליצור קשר חברי עם הטסטר. אסור לו לדבר עם הנבחנים.
  • סדרי את הכיסא ואת המראות. חשוב שיהיה לך נח. אין שום לחץ עם הזמן!
  • את מתחילה לנהוג. חמש דקות הראשונות הן משמעותיות וחשוב לשמור בהן על ריכוז.
  • שאלי את עצמך כל הזמן את השאלה: "מה התמרור הבא?" - הם יזכירו לך את כל מה שאת צריכה לדעת (צומת לפנייך, רחוב חד סיטרי, עצור, מהירות, זכות קדימה...), וישמרו על הערנות שלך (הטיפ שהכי עזר לי!)
  • בכל הוראה של הבוחן מסתתרת הוראה להפעיל את האיתות: "פני ימינה", "תחני", "תעצרי בצד".
  • הטסטר רוצה לראות שאת נעזרת במראות כדי לדעת מה קורה סביבך, ובמקרה הצורך מזיזה את כל הגוף כדי לסרוק את הסביבה. תעשי קצת הצגה כדי שההתבוננות שלך במראות תהיה מודגשת.
    • איתות ימינה > מבט במראה ימנית
    • איתות שמאלה > מבט במראה השמאלית
    • לחיצה על הבלם > מבט במראה קדמית
  • הטסטר רוצה לראות שאת מזהה הולכי רגל, גם אם הם במרחק. גם כאן, תעשי קצת הצגה. היי אדיבה. זכרי! כל רגע שאת ממתינה להולך רגל, את חוסכת צומת בטסט ;) והטסט שלך פחות מאתגר!
  • מה שבעיקר חשוב בחניה זה לא לתת גז בטעות, ולא לעלות על המדרכה. מעבר לזה בד"כ לא מכשילים על חניה.
  • לא לנסוע מעט מדי. עלולים להכשיל על זה. לנהוג באופן סביר בהתאם לתנאי הדרך.

תני דעתך:
  • אם את ראשונה - חסכת זמן של לחץ
  • אם את שניה - את יכולה ללמוד מה חשוב לטסטר ואיזה הערות הוא נותן, וגם להכיר את המסלול. אל תתעסקי בשום דבר, חכי בסבלנות :)
  • אם הטסטר קשוח ומעיר הערות, זה לא בהכרח אומר שנכשלת.
  • הגיוני שמרוב לחץ תנהגי פחות טוב
  • הטסטר לא מצפה ממך לנהיגה מושלמת
  • הטסטר לא מצפה לביצועים מהירים.קחי את הזמן לנהוג ולחנות לפי הכללים.

אחרי הטסט
תשובה על הטסט - כ4 שעות אחרי סיום הטסט.
אם הטסטר לא התערב בצורה פיזית בנהיגה (נגיעה בהגה או בבלם), זה סימן טוב


בהצלחה!
בס"ד

אחרי מספר שנים כמורה נהיגה ועשרות תלמידים ותלמידות שעברו טסטים אני יכול להגיד דבר אחד בוודאות:
ראיתי תלמידים עם כישרון טבעי שנכשלו,
וראיתי תלמידים שהתחילו חלש מאוד – ועברו טסט בצורה יפה ובטוחה.

ההבדל ביניהם כמעט אף פעם לא היה יכולת נהיגה.
ההבדל היה לקיחת אחריות.

תלמיד שכל הזמן מחפש הוראות

תלמידים שבאו לשיעור, עלו לרכב, חגרו חגורה – וחיכו.
חיכו שאגיד מתי לאותת, מתי להאט, מתי לפנות... מחפשים הוראות ולא ביצוע...
גם אחרי 20–25 שיעורים, כל טעות נראית אותו דבר...

לא אמרת לי
לא שמתי לב
חשבתי שאתה תתקן
ועוד הברקות ...

אלו תלמידים שלא באמת נהגו לבד – הם נסעו עם מורה לידם.
וכשאני שואל : מה לדעתך היה לא טוב פה?
התשובה הרבה פעמים היא:

לא יודע… אתה תגיד... ועוד הברקות...

וכשככה נראה הלימוד – הטסט מרגיש כמו קפיצה למים עמוקים בלי מצופים.

לעומתם – התלמיד שאומר: פה טעיתי וכבר בכיכר ,צומת הבאה מתקן מקדם את עצמו בענק להצלחה בטסט וזה בס"ד קורה!

ומצד שני, ישנם תלמידים אחרים..
לא תמיד מבריקים, לא תמיד חלקים, לפעמים אפילו לחוצים.

אבל אחרי פנייה לא טובה הם אומרים..

פה נכנסתי מהר מדי
הייתי צריך להסתכל עוד שמאלה
החלטתי מאוחר וכ"ו

אלה תלמידים שעוצרים רגע, חושבים, שואלים.
לא מחכים שאני אגיד להם הכול – אלא רוצים להבין למה.

אצלם רואים שינוי אמיתי משיעור לשיעור.
הטעות חוזרת פחות. הביטחון גדל.
והטסט? הוא כבר לא מפחיד – הוא פשוט עוד נסיעה של 20 דקות ולוקחים רישיון...

האחריות משנה הכול

כשאני רואה תלמיד/ה שלוקח אחריות, זה מתבטא בהכול:

הוא מגיע לשיעור עם מטרה
הוא יודע להגיד מה קשה לו
הוא לא נעלב מהערה – הוא משתמש בה
הוא מבין שטעות היא חלק מהדרך

וברגע הזה, גם אני כמורה יכול לדחוף אותו קדימה באמת.
לא לסחוב אותו – אלא ללוות.

הטסט לא בודק שלמות – הוא בודק בגרות ,קבלת החלטות בריאה וביצוע סביר ובטוח זה הכול!

הרבה תלמידים חושבים שטסט זה מבחן על לא לטעות.
אבל האמת היא שטסט בודק:

האם אתה שם לב
האם אתה מגיב נכון
האם אתה אחראי על ההחלטות שלך

תלמיד שלוקח אחריות לאורך הדרך:

לא קופא כשטועה
לא מחפש אשמים
יודע לתקן תוך כדי

וזה בדיוק מה שהבוחן מחפש.

משפט שאני אומר לתלמידים

אני אומר ואומר גם פה:
אני יכול ללמד, להסביר, לתקן ולהכווין –
אבל אני לא יכול לקחת אחריות במקומך.

ברגע שתלמיד מבין את זה –
הדרך לרישיון נהיית הרבה יותר קצרה, והרבה יותר נכונה.

לסיום

מי שלוקח אחריות בלימודי נהיגה:

עובר טסט
נוהג טוב יותר
ובעיקר – יוצא לכביש כנהג חושב ובטוח

בהצלחה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה