דרוש מידע איפה ניתן לשמח אנשים ???

  • הוסף לסימניות
  • #1
מישהו מכיר מקום בירושלים שישמח לקבל קבוצות בנות לעזרה בכל דבר? וכן קבוצת בנות עם כלי נגינה שישמחו לבוא לשמח ולעודד נשים חולות/מבוגרות שיצרו קשר 0553182459, shiralev42 שטרודל gmail.com
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #6
במלון שלום בירושלים פינו לשם את כל יישוב נווה
אני מאמינה שישמחו אם בנות יבואו להתנדב להעסיק את הילדים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

בהמשך לידיעה שהתפרסמה היום כי השכר הממוצע הכי נמוך בערים הגדולות הוא במודיעין עילית ועוד ערים חרדיות
ניתן לראות את הדוח כאן בספויילער (מועתק מהאתר של ביטוח לאומי!)

דוח השכר המלא של הביטוח הלאומי למחצית הראשונה של 2025​


תאריך פרסום: 21.12.2025

הדפס

שלח לחבר
השכר במשק ממשיך לעלות והפערים עמוקים. הפער בין השכר הממוצע של גברים בישראל גבוה ב-54% משכר הנשים במשק. מודיעין עלית, רהט, נצרת ובני ברק עם השכר הממוצע הנמוך ביותר במדינה

דיווחי שכר חודשיים של מעסיקים לביטוח הלאומי ינואר – יוני 2025
בעקבות משבר הקורונה, חויבו המעסיקים במשק לדווח לביטוח הלאומי מדי חודש בחודשו על כלל השכירים המועסקים אצלם ועל שכרם עם פירוט של רכיבי השכר השונים לכל עובד ועובד. זאת בניגוד למצב הקודם שבו חובת הדיווח הייתה ברמת המעסיק וכללה את מספר המשרות והיקף השכר הכולל למעסיק. הדיווח החל כניסוי במחצית השנייה של 2021 וחובת הדיווח לכלל המעסיקים נכנסה לתוקף בנובמבר 2021.
על סמך דיווחים אלו מוצגת בדוח זה תמונת מצב של שוק העבודה במחצית הראשונה של 2025, כפי שעולה מדיווחים אלו. הניתוח בדוח כולל נתונים על רמת השכר – שכר ממוצע ושכר חציוני הן למשרת שכיר והן לעובד שכיר. כמו כן, לראשונה אפשר להפיק נתונים חודשיים למשל על שכר לפי מין ומספר שכירים המועסקים ביותר ממשרה אחת.
ממצאים עיקריים[1]
רמת השכר - השכר החציוני והשכר הממוצע, לשכיר ולמשרת שכיר
  • השכר החודשי הממוצע לשכיר במחצית הראשונה של 2025 היה 15,098 ₪ במחירים שוטפים, לעומת 14,655 ₪ במחצית הראשונה של 2024[2] – גידול ריאלי של כ- 0.7%[3].
  • השכר החודשי הממוצע למשרת שכיר במחצית הראשונה של 2025 היה 13,733 ₪ במחירים שוטפים, לעומת 13,347 ₪ במחצית הראשונה של 2024 – גידול ריאלי של כ-1%.
  • בכל אחד מהחודשים בתקופה הנסקרת, השכר הממוצע לשכיר נמצא בחלק העליון של התפלגות השכר, בעשירון השביעי.
  • השכר החודשי הממוצע לשכיר (15,098 ₪) במחצית הראשונה של 2025 היה גבוה בכ-10% מהשכר הממוצע למשרת שכיר בחודש (13,733 ₪) – פער של 1,365 ₪. זאת לעומת פער של 1,309 ₪ במחצית הראשונה של 2024.
  • השכר החציוני לשכיר במחירים שוטפים היה 10,586 ₪ במחצית הראשונה של 2025, לעומת 10,244 ₪ במחצית הראשונה של 2024 – גידול ריאלי של כ-1%.
  • הפער הממוצע בין השכר החודשי החציוני לשכיר לבין השכר החודשי הממוצע לשכיר, היה במחירים שוטפים 4,512 ₪ (פער של 43%) במחצית הראשונה של 2025, זאת לעומת הפער בתקופה המקבילה אשתקד (4,412 ₪). כמו כן, טווח הפער לאורך ששת החודשים הנסקרים נע בין 38% ל-51%.
  • השכר הממוצע החציוני לשכיר בתקופה הנסקרת במחירים שוטפים היה 10,586 ₪ גבוה ב-14% מהשכר החציוני החודשי למשרת שכיר (9,296 ₪), פער של 1,290 ₪. זאת לעומת פער של 1,200 ₪ במחצית הראשונה של 2024.

    מספרי מעסיקים ושכירים
  • ממוצע מספר המעסיקים שדיווחו נתונים לביטוח לאומי עבור המחצית הראשונה של 2025 (ועד תחילת ספטמבר 2025) היה 279,647, זאת לעומת 273,339 בתקופה המקבילה בשנת 2024 – עלייה של 2%.
  • ממוצע מספר המשרות שדווחו היה 4,032,894, זאת לעומת 3,941,444 בתקופה המקבילה בשנת 2024 – עלייה של 2%.
  • ממוצע מספר השכירים שדווחו היה 3,665,181, זאת לעומת 3,586,768 בתקופה המקבילה בשנת 2024 – עלייה של 2%.

    שכירים המועסקים ביותר ממשרה אחת
  • בתקופה הנסקרת הועסקו כ-320 אלף שכירים ביותר ממשרה אחת והם היוו כ-%9 מסך השכירים.
  • שכירים המועסקים בשתי משרות הרוויחו בממוצע פחות מבעלי משרה אחת (13,746 ₪ לעומת 15,194 ₪ בהתאמה). שכירים שהועסקו בארבע משרות או יותר הרוויחו בממוצע את השכר הגבוה ביותר (19,271 ₪).
  • שכיחות התופעה של העסקה ביותר ממשרה אחת גבוהה יותר בקרב נשים: 196,887 נשים לעומת 122,934 גברים בממוצע בתקופה הנסקרת, 10% מהשכירות ו-7% מהשכירים.

    קבוצות גיל
  • ממוצע השכר של השכירים מתחלק בתקופה הנסקרת לפי קבוצות גיל מהגבוה לנמוך כדלקמן: 59-50 (20,287 ₪), 49-40 (19,631 ₪), 39-30 (16,142 ₪), 60 ויותר (14,676 ₪), 29-20 (8,669 ₪), 20 ופחות (2,994 ₪).
  • בשכר החציוני המדרג דומה, חוץ מקבוצת הגיל של בני 49-40 הנמצאת בראש המדרג, וקבוצת הגיל של בני 59-50 הנמצאת לאחריה.

    נשים וגברים
  • השכר הממוצע של גברים היה גבוה בכ-54% בהשוואה לשכר של נשים – 18,441 ₪ לעומת 11,940 ₪ בהתאמה.
  • השכר החציוני של הגברים היה גבוה בכ-40% מן השכר החציוני אצל נשים – 12,667 ₪ לעומת 9,014 ₪ בהתאמה.
  • בהשוואה לגברים, נשים נמצאו מרוכזות יותר בתחתית התפלגות השכר: בחמשת העשירונים הנמוכים יש יותר נשים מגברים (כ-49%), ובעשירונים 10-7 – נמצאו יותר גברים מאשר נשים (כ-45%). התופעה בולטת במיוחד בעשירון העשירי שם הפער הגיע ל-166%.
  • הפער הממוצע בשכר בין גברים לנשים עולה ככל שעולה הגיל, עד גיל 60.

    ענף כלכלי
  • הענפים שבהם השכר הממוצע למשרת שכיר היה הגבוה ביותר בתקופה הנסקרת הם אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר, ומידע ותקשורת (31,922 ₪ ו-30,256 ₪, בהתאמה). בענפים אלו גם השכר החציוני היה הגבוה ביותר (28,612 ₪ ו-23,505 ₪, בהתאמה).
  • השכר הממוצע והחציוני למשרת שכיר הנמוך ביותר היה בענף שירותי אירוח ואוכל (6,306 ₪ ו-4,471 ₪ בהתאמה) – כ-54% פחות מהשכר הממוצע למשרת שכיר במשק (13,733 ₪) וכ-52% פחות מהשכר החציוני למשרת שכיר לתקופה הנסקרת (9,296 ₪).
  • הענפים המאופיינים במספר משרות גבוה היו מסחר סיטוני וקמעוני (507,226), "מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון" (469,628) וכן שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד (428,937).

    גודל המעסיק
  • מרבית המעסיקים במשק הם מעסיקים קטנים: במחצית הראשונה של 2025 מעסיקים שהעסיקו עד 19 שכירים (כולל) היוו בממוצע כ-92% מכלל המעסיקים. כ-73% מהמעסיקים העסיקו עד 5 עובדים שכירים (כולל).

    הערים הגדולות בישראל
  • מבין 27 הערים הגדולות בישראל שבהן יותר מ-75,000 תושבים, השכר החודשי הממוצע היה הגבוה ביותר בערים הרצליה (22,951 ₪), רעננה (22,565 ₪), מודיעין-מכבים-רעות (22,512 ₪), ותל-אביב (22,359 ₪).
  • הערים הגדולות שבהן השכר הממוצע החודשי היה הנמוך ביותר הן מודיעין עילית (8,161 ₪), רהט (9,548 ₪), בני ברק (9,563 ₪) ונצרת (9,924 ₪).
  • השכר החציוני הגבוה ביותר בתקופה הנסקרת היה במודיעין-מכבים-רעות (16,402 ₪) ולאחריו בהרצליה (14,525 ₪ ).
  • מבין הערים הגדולות המספר הגבוה ביותר של שכירים היה בירושלים (287,984 שכירים).
  • תיאור הנתונים והממצאים בדיווח החודשי (טופס 100 חודשי)

שכר ממוצע לעומת שכר למשרת שכיר

במחצית הראשונה של 2025, כ-280 אלף מעסיקים (בממוצע לחודש) דיווחו באמצעות הטופס לביטוח לאומי על נתוני שכר ועבודה בעבור השכירים שהעסיקו. במהלך התקופה עלה מספר המעסיקים שדיווחו. עם זאת, מבין המעסיקים שמדווחים באמצעות הטופס, יש כאלה שעדיין לא דיווחו על חודשים מאי ויוני 2025, ולכן שיעור הדיווח בחודשים אלה עדיין לא מלא ומספר המעסיקים נדמה כנמוך במעט (95.6%-96.5% דיווחים בפועל, מתוך 100% דיווחי מעסיקים פוטנציאליים). בממוצע לחודש עבודה בתקופה הנידונה, דווחו כ-4 מיליון משרות על סך תשלומי שכר בסך של 55.4 מיליארד ₪ (לוח 1).
לוח 1: מספר מעסיקים שדיווחו על השכר בטופס 100 חודשי, מספר משרות, סך תשלומי השכר, השכר הממוצע והשכר החציוני למשרת שכיר (מחירים שוטפים),
ינואר – יוני 2025
תקופהמספר
מעסיקים
מספר
משרות
סך תשלומי השכר (מיליוני ₪)שכר ממוצע
למשרת שכיר (₪)
שכר
חציוני
למשרת שכיר (₪)
ינואר 2025278,7064,046,81353,12713,1289,150
פברואר 2025279,7144,045,25054,55013,4859,016
מרץ 2025280,1414,055,20858,95514,5389,304
אפריל 2025280,5254,069,47456,27313,8289,335
מאי 2025280,6624,025,66453,62613,3219,336
יוני 2025278,1353,954,95455,74514,0959,632
ממוצע חודשי279,6474,032,89455,37913,7339,296

במחצית הראשונה של 2025 השכר הממוצע לשכיר היה 15,098 ₪, גבוה בממוצע ב-1,365 ₪ לעומת השכר הממוצע למשרת שכיר באותו החודש (13,733 ₪), פער של כ-10% (לוחות 2-1).
לוח 2: מספר שכירים ושכר ממוצע וחציוני לשכיר (מחירים שוטפים),
ינואר – יוני 2025
תקופהמספר שכיריםשכר לשכיר (₪)
שכר ממוצע (₪)שכר חציוני (₪)
ינואר 20253,669,87514,46510,401
פברואר 20253,682,65514,80110,249
מרץ 20253,682,83615,99510,608
אפריל 20253,696,46715,21210,636
מאי 20253,654,28314,66210,614
יוני 2025[4]3,604,96915,45211,009
ממוצע חודשי3,665,18115,09810,586
ניתן לראות נתונים חצי שנתיים של השכר הממוצע והחציוני למשרת שכיר ולעובד שכיר בהשוואה למחציות קודמות, החל מהמחצית הראשונה של 2023, בלוחות 1א ו-2א[5].
לוח 1א: השכר הממוצע והשכר החציוני למשרת שכיר (מחירים שוטפים), לפי ממוצע במחצית
ינואר 2023 – יוני 2025
תקופהשכר ממוצע
למשרת שכיר (₪)
שכר
חציוני
למשרת שכיר (₪)
מחצית 1 202513,7339,296
מחצית 2 202413,4249,339
מחצית 1 202413,3479,044
מחצית 2 202312,8078,923
מחצית 1 202312,5798,444
לוח 2א: השכר הממוצע והשכר החציוני לשכיר (מחירים שוטפים), לפי ממוצע במחצית
ינואר 2023 – יוני 2025
תקופהשכר ממוצע
לשכיר (₪)
שכר
חציוני
לשכיר (₪)
מחצית 1 202515,09810,586
מחצית 2 202414,65810,491
מחצית 1 202414,65510,244
מחצית 2 202313,96610,020
מחצית 1 202313,8279,620

מבחינת השינויים בשכר הממוצע לשכיר (בש"ח) במחצית הראשונה של 2025, עולה כי השינוי הגדול ביותר התרחש בין פברואר למרץ, עלייה של 8% בשכר הממוצע לשכיר, מ-14,801 ₪ ל-15,995 ₪ (לוח 2 ותרשים 1). הגידול המדובר נגרם בין היתר בשל סיבות עונתיות שקורות בחודש מרץ – ביניהן ניתן למנות תשלומי מענקים ותגמולים בענפים שונים, בונוסים שנתיים המשולמים בגין ביצועי השנה הקודמת, וכן תוספות שכר או עדכוני דרגות שנכנסים לתוקף בתקופה זו.
השוואה בין השכר החציוני לשכיר לבין השכר הממוצע לשכיר בתקופה הנסקרת, מלמדת שהפער הממוצע ביניהם במחירים שוטפים היה 4,512 ₪ בתקופה הנסקרת. הפער קיים בכל החודשים, כאשר הפער הנמוך ביותר היה בחודש מאי – פער של 38% המהווים 4,048 ₪ והפער הגבוה ביותר היה בחודש מרץ – פער של 51% המהווים 5,387 ₪ (לוח 2, לוח א' בנספח ותרשים 1).
תרשים 1: שכר ממוצע וחציוני לשכיר (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
בכל החודשים השכר הממוצע לשכיר היה בעשירון השביעי של התפלגות השכר (לוח ב' בנספח). בכך, הממוצע החודשי של השכר הממוצע לשכיר בתקופה הנסקרת שהיה כאמור 15,098 ₪, נמצא בין השכר המרבי ברבעון השישי - 13,017 ₪, לבין שכר המרבי ברבעון השביעי - 16,200 ₪ (לוח 3 ולוח ב' בנספח).
לוח 3: מספר שכירים, שכר לשכיר (ממוצע, חציוני ומרבי) לפי עשירוני שכר - ממוצע חודשי (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
תקופהעשירוני שכר של שכיריםמספר שכיריםשכר לשכיר (₪)
ממוצעחציונימרבי
ממוצע ינואר – יוני 2025סך הכול3,665,18115,09810,586-
1366,5161,2871,2832,442
2366,5163,5653,5584,702
3366,6365,6645,6816,552
4366,4027,5257,5168,513
5366,5309,5389,53110,586
6366,60511,75811,74113,017
7366,42214,53914,50716,200
8366,51818,46018,36521,118
9366,51925,40825,06331,121
[6]10366,51753,23642,273-

מספר משרות לשכיר

טופסי השכר החודשי מאפשרים לבחון גם את מספר המשרות שבהן מועסק כל שכיר. בתקופה הנסקרת האחוז הממוצע של השכירים שעבדו בשתי משרות לפחות היה 8.7% מסך השכירים באותו החודש, 327-305 אלף שכירים (לוח 4). התופעה נפוצה יותר בקרב נשים מועסקות, 196,887 נשים בממוצע לעומת 122,934 גברים בממוצע, שהם 10% מהשכירות ו-7% מהשכירים.​

לוח 4: מספר שכירים לפי מספר משרות, ינואר – יוני 2025
תקופהמספר משרות שכיר לעובד
1234+
ינואר 20253,342,370291,84629,9065,753
פברואר 20253,367,060282,17328,0095,413
מרץ 20253,359,645288,03129,5055,655
אפריל 20253,371,965289,87229,1625,468
מאי 20253,331,837287,77129,0625,613
יוני 20253,299,281274,51026,3494,829
ממוצע חודשי3,345,360285,70128,6665,455

לוח 5: התפלגות השכירים לפי מספר משרות שכיר, ינואר – יוני 2025

תקופהסך הכול (%)
1234+
ינואר 202591.18.00.80.2
פברואר 202591.47.70.80.1
מרץ 202591.27.80.80.2
אפריל 202591.27.80.80.1
מאי 202591.27.90.80.2
יוני 202591.57.60.70.1
ממוצע חודשי91.37.80.80.1
שכירים שעבדו בארבע משרות או יותר הרוויחו בממוצע את השכר הגבוה ביותר ואחריהם השכירים שעבדו בשלוש משרות. לעומת זאת, מי שעבדו בשתי משרות הרוויחו בממוצע פחות ממי שעבדו במשרה אחת (לוח 6).
לוח 6: שכר ממוצע וחציוני לפי מספר המשרות לשכיר (מחירים שוטפים),
ינואר – יוני 2025

תקופהשכר ממוצע (₪)שכר חציוני (₪)
1234+1234+
ינואר 202514,54213,33915,96818,85510,39910,25611,68714,235
פברואר 202514,89713,43116,25818,92210,24910,05511,82313,913
מרץ 202516,17413,79416,45418,98810,61910,34811,97414,421
אפריל 202515,34513,50116,13018,63910,65410,32211,69014,340
מאי 202514,75213,42915,77118,45110,62310,38411,71314,093
יוני 202515,45614,98018,61121,77110,98711,08213,16315,767
ממוצע חודשי15,19413,74616,53219,27110,58910,40812,00814,462

גברים לעומת נשים

במחצית הראשונה של 2025 שיעור הנשים השכירות הממוצע היה גבוה משיעורם של הגברים השכירים הממוצע במשק - 51.4% ו-48.6%, בהתאמה. בכל אחד מהחודשים בתקופה הנסקרת שיעור הנשים מכלל השכירים היה גבוה משיעורם של הגברים (לוח 7[7]).
לוח 7: מספר עובדים שכירים והתפלגות השכירים לפי מין, ינואר – יוני 2025
תקופהסך הכול שכיריםגבריםנשים
מספר
השכירים
שיעור בכלל השכירים (%)מספר השכירותשיעור בכלל השכירים (%)
ינואר 20253,669,8751,776,06848.41,893,80751.6
פברואר 20253,682,6551,788,77148.61,893,88451.4
מרץ 20253,682,8361,792,60648.71,890,23051.3
אפריל 20253,696,4671,800,29448.71,896,17351.3
מאי 20253,654,2831,775,20248.61,879,08151.4
יוני 20253,604,9691,747,63748.51,857,33251.5
ממוצע חודשי3,665,1811,780,09648.61,885,08551.4
בקרב השכירים במחצית הראשונה של 2025 ההפרש בין השכר הממוצע של גברים לשל נשים היה 6,502 ₪. ממוצע השכר של הגברים היה גבוה ב-54.5% משל הנשים - 18,441 ₪ ו-11,940 ₪ בהתאמה (לוח 8). הפער התקיים בכל אחד מהחודשים בשנים שנבחנו (לוח 8 ותרשים 2).
הפער בין השכר הממוצע לחציוני בקרב הגברים השכירים גדול יותר בהשוואה לפער זה בקרב הנשים השכירות: פער ממוצע של 5,774 ₪ ו-2,926 ₪ בהתאמה.
הפערים בשכר בין גברים לנשים קיימים גם בשכר החציוני (בכל החודשים) אך הם נמוכים יותר משל ממוצע השכר – השכר החציוני היה גבוה בממוצע בכ-40% בין הגברים לבין הנשים, לעומת השכר הממוצע שהיה כאמור לעיל גבוה בכ-54% בקרב הגברים (לוח 8, 8א ותרשימים 3-2).
לוח 8: שכר ממוצע וחציוני לשכיר לפי מין (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
תקופהשכר ממוצע (₪)שכר חציוני (₪)
גבריםנשיםגבריםנשים
ינואר 202517,74411,39012,5408,843
פברואר 202518,22111,57112,3808,654
מרץ 202519,87212,31712,8018,987
אפריל 202518,53012,06212,8319,012
מאי 202517,91011,59312,6889,050
יוני 202518,37112,70512,7629,535
ממוצע חודשי18,44111,94012,6679,014
לוח 8א: שכר ממוצע וחציוני לשכיר לפי מין (מחירים שוטפים), לפי ממוצע במחצית
ינואר 2023 – יוני 2025
תקופהשכר ממוצע (₪)שכר חציוני (₪)
גבריםנשיםגבריםנשים
מחצית 1 202518,44111,94012,6679,014
מחצית 2 202417,86711,59512,5178,973
מחצית 1 202417,93111,53512,2248,733
מחצית 2 202316,96711,05911,9318,533
מחצית 1 202316,77910,96311,4628,154

תרשים 2: ממוצע השכר לשכיר לפי מין (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
תרשים 3: שכר חציוני לשכיר לפי מין (מחירים שוטפים),
ינואר – יוני 2025

בעשירון השכר העליון היחס בין ממוצע שכר הגברים לממוצע שכר הנשים הוא הגבוה ביותר, ואילו בעשירון הראשון נמצא היחס הנמוך ביותר. לאורך כל התקופה הנסקרת יש בחמשת העשירונים הנמוכים יותר נשים מגברים (כ-49%), ולעומת זאת בעשירונים 10-7 נמצאים יותר גברים מנשים (כ-45%). בעשירון העשירי הפער בשכר בין נשים וגברים בולט במיוחד ומגיע לכדי 166% יותר גברים שכירים מאשר נשים שכירות (לוח 9 ולוח ג' בנספח).
לוח 9: מספר עובדים שכירים, שכר מרבי, ממוצע וחציוני לפי מין ועשירוני שכר - ממוצע חודשי
(מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025



תקופה
עשירוני שכר שכיריםגבריםנשים
מספר שכיריםשכר (₪)מספר שכירותשכר (₪)
מרביממוצעחציונימרביממוצעחציוני
ממוצע
ינואר – יוני 2025
1134,7662,4421,2561,235231,7502,4421,3041,311
2133,2244,7023,5683,560233,2924,7023,5633,557
3155,3296,5525,6855,712211,3086,5525,6485,659
4150,8838,5137,5347,522215,5208,5137,5207,509
5161,35510,5869,5559,556205,17510,5869,5249,511
6176,16313,01711,76811,758190,44213,01711,74811,722
7184,17216,20014,55714,534182,25016,20014,52014,476
8197,66521,11818,50118,426168,85421,11818,41318,297
9220,28931,12125,54225,261146,23031,12025,20724,790
10[8]266,25254,82843,152100,26649,05840,212
במחצית הראשונה של 2025 שיעור הנשים מסך כלל השכירים שהועסקו במשרה אחת היה גבוה יותר בהשוואה למספר הגברים - 46.1% לעומת 45.2%, שהם 1,688,198 שכירות לעומת 1,657,162 שכירים. כמו כן, גם תעסוקה במספר משרות נפוצה יותר בקרב נשים (196,887) מאשר בקרב גברים (122,934) - 10% נשים מסך כלל השכירות עובדות ביותר ממשרה אחת ו-7% גברים מסך כלל השכירים הגברים עובדים ביותר ממשרה אחת, שהם 5.4% ו -3.4% מסך כל השכירים (3,665,181), בהתאמה (לוח 10, לוח ד' בנספח ותרשימים 5-4).
לוח 10: התפלגות השכירים לפי מין ומספר המשרות לשכיר - ממוצע חודשי,
ינואר – יוני 2025
תקופהגברים שכיריםנשים שכירות
1234+1234+
מספר שכירים
ממוצע ינואר – יוני 20251,657,162108,98911,1942,7511,688,198176,71117,4722,704
שיעור מהשכירים בכל מין (%)
45.23.00.30.146.14.80.50.1

תרשים 4: מספר שכירים העובדים במשרה אחת לפי מין – ממוצע חודשי,
ינואר – יוני 2025

תרשים 5: מספר שכירים העובדים ביותר ממשרה אחת לפי מין - ממוצע חודשי,
ינואר – יוני 2025
לוח 11: ממוצע שכר לשכיר (₪) לפי מין ומספר המשרות שבהן מועסקים

(מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
תקופהממוצע שכר גברים (₪)ממוצע שכר נשים (₪)
1234+1234+
ינואר 202517,75117,10721,58623,29911,40211,08812,66614,773
פברואר 202518,25417,26321,56122,91111,60211,08312,90714,912
מרץ 202520,00117,70821,43322,49512,40511,34313,16915,440
אפריל 202518,60317,06121,02422,34712,13011,29512,94414,685
מאי 202517,95616,88620,16121,72611,61111,24712,82915,070
יוני 202518,33118,28923,66025,55212,64812,94715,34117,636
ממוצע חודשי18,48317,38621,57123,05511,96611,50113,30915,419

לוח 12: שכר חציוני לעובד לפי מין ומספר המשרות לעובד (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025

תקופהשכר חציוני גברים (₪)שכר חציוני נשים (₪)
1234+1234+
ינואר 202512,52312,45015,10116,6528,7659,25210,29012,333
פברואר 202512,37312,16815,01815,8928,5799,03110,39312,354
מרץ 202512,81012,44214,73716,4508,9139,35510,74612,833
אפריל 202512,85912,28614,42116,4938,9529,38310,51912,479
מאי 202512,70012,34414,16815,7958,9999,43010,55912,578
יוני 202512,73312,74716,19317,5509,41710,23111,84714,091
ממוצע חודשי12,66612,40614,94016,4728,9389,44710,72612,778


גיל


עד גיל 60 ההפרש בין השכר הממוצע של הגברים והנשים עולה ככל שהגיל עולה, ולאחר מכן הוא יורד (לוח 14, לוח ו' בנספח ותרשים 6): קבוצת הגיל עם ממוצע השכר הגבוה ביותר היא 59-50, ואחריה קבוצת הגיל 49-40. הקבוצה הבאה היא 39-30, אחריה בני 60 ויותר ובסוף קבוצות הגיל 29-20 ובני 20 ופחות. בבחינת השכר החציוני הדירוג דומה, חוץ מבני 49-40 הנמצאים בראש ובני 59-50 במקום השני (לוח 13 ולוח ה' בנספח).
לוח 13: מספר השכירים, שכר ממוצע ושכר חציוני לפי גיל – ממוצע חודשי (מחירים שוטפים),
ינואר – יוני 2025

תקופהקבוצת גילמספר
שכירים
שכר ממוצע לשכיר
(₪)
שכר
חציוני לשכיר (₪)
ממוצע ינואר – יוני 2025עד 20193,6842,9942,188
29-20780,5388,6697,114
39-30803,20516,14212,496
49-40766,48819,63114,477
59-50628,09920,28714,243
60+493,16714,6769,390

תרשים 6: שכר ממוצע לשכיר לפי מין (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
לוח 14: מספר שכירים, שכר ממוצע וחציוני לפי מין וגיל – ממוצע חודשי (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025

תקופהקבוצת גילגבריםנשים
מספר
שכירים
שכר ממוצע לשכיר (₪)שכר
חציוני לשכיר (₪)
מספר
שכירות
שכר ממוצע לשכירה (₪)שכר
חציוני לשכירה (₪)
ממוצע ינואר – יוני 2025עד 2090,7513,4892,683102,9332,5581,894
29-20361,8789,9698,175418,6617,5456,351
39-30402,47119,34614,844400,73412,92510,651
49-40368,48124,07317,597398,00815,51812,237
59-50299,97025,10517,258328,12915,87911,998
60+256,54618,38611,822236,62110,6537,345

ענף כלכלי

ניתוח השכר לפי ענף כלכלי נעשה לפי משרת שכיר ולא לפי עובד, כיוון שאותו עובד יכול להיות מועסק אצל שני מעסיקים שונים המסווגים לשני ענפי כלכלה שונים.
תרשים 7: שכר ממוצע למשרת שכיר לפי ענף כלכלי - ממוצע חודשי (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
שני הענפים המובילים בגובה השכר הממוצע והשכר החציוני
במחצית הראשונה של 2025 היו ענף "אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אויר" וענף מידע ותקשורת. בענף הראשון השכר הממוצע היה 31,922 ₪ והשכר החציוני היה 28,612 ₪.
בענף השני השכר הממוצע היה 30,256 ₪ והשכר החציוני היה 23,505 ₪ (לוח 15, לוח ז' בנספח ותרשים 7).
השכר הממוצע והשכר החציוני הנמוכים ביותר בתקופה הנסקרת נמצאו בענף שירותי אירוח ואוכל. הממוצע במחצית הראשונה של 2025 של השכר הממוצע ושל השכר החציוני היו 6,306 ₪ ו-4,471 ₪ בהתאמה. השכר הממוצע של ענף כלכלי זה נמוך בכ-54% מן השכר הממוצע למשרה במשק (13,733) והשכר החציוני נמוך בכ-52% פחות מממוצע השכר החציוני למשרה במשק (9,296 ₪) (לוח 15 ולוח ז' בנספח).
הענפים שבהם היו מספר המשרות הרב ביותר במחצית הראשונה של 2025 הם: מסחר סיטוני וקמעוני (507,226), "מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון" (469,628), וכן שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד (428,937) (לוחות 16-15 ולוחות ז'-ח' בנספח).
לוח 15: שכר ממוצע וחציוני למשרת שכיר, מספר המשרות, סך תשלומי השכר, התפלגות תשלומי השכר ויחס הממוצע בענף לממוצע הכללי - ממוצע חודשי (מחירים שוטפים) ינואר – יוני 2025
תקופהענף כלכלי
שכר ממוצע
למשרת שכיר (₪)
שכר חציוני למשרת שכיר (₪)מספר משרות שכירסך תשלומי השכר (מיליוני ₪)התפלגות סך תשלומי השכר (%)השכר הממוצע למשרת שכיר בענף יחסית לממוצע הכללי (%)
ממוצע ינואר – יוני 2025סך הכול13,7339,2964,032,89452,705100.0100.0
חקלאות, ייעור ודיג9,7797,68450,9474981.071.3
כרייה וחציבה24,49716,6374,3261060.2178.1
תעשייה וחרושת19,60513,684326,1556,39512.4142.7
אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר31,92228,61213,9654460.9232.6
אספקת מים, שירותי ביוב, טיפול באשפה ובפסולת וטיהור16,84413,38710,0151690.3122.7
בינוי12,6838,915226,2012,8695.692.4
מסחר סיטוני וקמעוני; תיקון כלי רכב מנועיים ואופנוע11,8208,347507,2265,99611.686.1
שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות14,62711,297138,7222,0303.9106.4
שירותי אירוח ואוכל6,3064,471215,3031,3582.646.0
מידע ותקשורת30,25623,505244,6847,40114.3220.1
שירותים פיננסיים ושירותי ביטוח23,03315,484127,5032,9395.6167.4
פעילויות בנדל"ן14,0609,89743,2236081.2102.4
שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים17,64412,035320,6205,65810.9128.6
שירותי ניהול ותמיכה7,6085,744283,0412,1534.255.4
מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון; ביטוח לאומי חובה14,96413,230469,6287,00813.5109.0
חינוך8,6616,138299,8832,5955.063.1
שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד9,8866,227428,9374,2408.272.0
אמנות; בידור ופנאי7,4164,62189,8956671.354.1
שירותים אחרים7,8225,479196,7821,5393.057.0
ענף כלכלי חסר או אחר19,62316,29735,8437071.4142.9
סך תשלומי השכר בענף מושפע משני גורמים – מרמת השכר למשרת שכיר וממספר המשרות בענף, ואין קשר חד-חד-ערכי בין גודל הענף לבין כלל התשלומים בו (וכתוצאה מכך לגבייה לביטוח לאומי). ישנם ענפים קטנים למדי (כמו אלה שבהם ממוצעי השכר הגבוהים ביותר – אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר ומידע ותקשורת) שבהם סך השכר גבוה יחסית לגודלם, ולהפך (לוח 16 ולוח ח' בנספח).
לוח 16: מספר מעסיקים, מספר משרות שכיר והתפלגות המשרות - לפי ענף כלכלי, ממוצע חודשי, ינואר – יוני 2025
תקופהענף כלכלימספר
מעסיקים
מספר
משרות שכיר
שיעור מסך המשרות (%)
ממוצע ינואר – יוני 2025סך הכול279,6474,032,894100.0
חקלאות, ייעור ודיג5,89850,9471.3
כרייה וחציבה1844,3260.1
תעשייה וחרושת15,115326,1558.1
אספקת חשמל, גז, קיטור ומיזוג אוויר25713,9650.3
אספקת מים, שירותי ביוב, טיפול באשפה ובפסולת וטיהור72910,0150.2
בינוי38,049226,2015.6
מסחר סיטוני וקמעוני; תיקון כלי רכב מנועיים ואופנוע52,861507,22612.6
שירותי תחבורה, אחסנה, דואר ובלדרות12,723138,7223.4
שירותי אירוח ואוכל15,447215,3035.3
מידע ותקשורת13,016244,6846.1
שירותים פיננסיים ושירותי ביטוח9,393127,5033.2
פעילויות בנדל"ן8,70843,2231.1
שירותים מקצועיים, מדעיים וטכניים48,325320,6208.0
שירותי ניהול ותמיכה9,959283,0417.0
מינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון; ביטוח לאומי חובה709469,62811.6
חינוך8,251299,8837.4
שירותי בריאות ושירותי רווחה וסעד17,661428,93710.6
אמנות; בידור ופנאי7,64689,8952.2
שירותים אחרים13,550196,7824.9
ענף כלכלי חסר או אחר1,16935,8430.9

גודל המעסיק

במחצית הראשונה של 2025 כ-73% מהמעסיקים היו מעסיקים קטנים, שהועסקו אצלם עד חמישה עובדים (כולל). אצל מעסיקים אלה היו מצויות כ-11% מהמשרות (לוח 17 ולוח ט' בנספח).
מעסיקים של עד 19 עובדים (כולל) היוו כ-92% מכלל המעסיקים. לעומת זאת, מעסיקים גדולים שמועסקים אצלם יותר מ-100 עובדים היוו רק 1.5% מכלל המעסיקים (לוח 17 ולוח ט' בנספח).
מבחינת שיעור המשרות, מעסיקים של עד 19 עובדים החזיקו רק בכ-24% מכלל המשרות. מעסיקים גדולים עם 100 עובדים ויותר החזיקו בכ-58% מהמשרות במשק (לוח 17 ולוח ט' בנספח).
החלק הבא מציג את השכר הממוצע למשרת שכיר ואת השכר החציוני לפי גודל מעסיק. אפשר לראות שהשכר הממוצע והשכר החציוני בדרך כלל עולים ככל שהמעסיק גדול יותר, עבור השכר הממוצע עד למעסיקים של 999 עובדים ועבור השכר החציוני עד למעסיקים של 499 עובדים. עבור מעסיקים של 1,000 ומעלה עובדים השכר הממוצע יורד אך השכר החציוני שב לעלות. (לוח 17, לוח ט' בנספח ותרשים 8).
תקופהקבוצת מספר עובדים אצל המעסיקמספר
מעסיקים
מספר
משרות שכיר
התפלגות המעסיקים (%)התפלגות משרות השכיר (%)שכר ממוצע
למשרת שכיר (₪)
שכר
חציוני
למשרת שכיר (₪)
ממוצע
ינואר – יוני 2025
סך הכול279,6474,032,894100.0100.013,7339,296
1-5203,627425,96772.8%10.6%10,4106,949
6-1952,814525,88518.9%13.0%11,5977,892
20-9918,984751,8946.8%18.6%13,1478,833
100-2492,570389,5600.9%9.7%14,3409,614
250-499859297,2680.3%7.4%15,44110,238
500-999439300,4660.2%7.4%15,5279,703
1,000+3541,341,8560.13%33.3%14,99910,963
לוח 17: מספר מעסיקים, מספר משרות שכיר, התפלגות המעסיקים ומשרות השכיר, שכר ממוצע ושכר חציוני למשרת שכיר - לפי גודל מעסיק, ממוצע חודשי (מחירים שוטפים),
ינואר – יוני 2025
תרשים 8: שכר ממוצע ושכר חציוני למשרת שכיר לפי גודל המעסיק - ממוצע חודשי

(מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025

שכר לפי ערים

מבין 27 הערים הגדולות בישראל (75,000 תושבים לפחות, לפי כתובת המגורים הידועה לביטוח לאומי), ארבע הערים שבהן השכר המּמוצע לשכיר היה הגבוה ביותר במחצית הראשונה של 2025 היו הרצליה (22,951 ₪), רעננה (22,565 ₪), מודיעין-מכבים-רעות (22,512 ₪) ותל-אביב (22,359 ₪). מנגד, ארבע הערים שבהן השכר הממוצע היה הנמוך ביותר היו מודיעין עילית (8,161 ₪), רהט (9,548 ₪), בני ברק (9,563 ₪) ונצרת (9,924 ₪) (לוח 18 ולוח י' בנספח).
השכר הממוצע הגבוה ביותר לשכיר היה בהרצליה כאמור, אולם השכר החציוני הגבוה ביותר בתקופה הנסקרת היה במודיעין-מכבים-רעות (16,402 ₪) ולאחריו בהרצליה (14,525 ₪ ).
כמו כן, מבין הערים הגדולות ארבע הערים בהן היה המספר הגבוהה ביותר של שכירים בתקופה הנסקרת הן ירושלים (287,984), תל אביב (203,377), ראשון לציון (113,804) וחיפה (109,766).
לוח 18: מספר עובדים שכירים, שכר ממוצע ושכר חציוני לשכיר - לפי הערים הגדולות, ממוצע חודשי (מחירים שוטפים), ינואר – יוני 2025
שם העירממוצע ינואר – יוני 2025
מספר שכיריםשכר ממוצע (₪)שכר חציוני (₪)
ירושלים287,98411,4158,402
תל אביב - יפו203,37722,35914,311
חיפה109,76616,11810,805
ראשון לציון113,80416,27112,114
נתניה87,97513,94610,186
פתח תקווה108,16816,59012,107
אשדוד88,05812,9649,902
בני ברק58,1549,5637,648
באר שבע87,03213,45810,255
חולון79,09414,31710,874
רמת גן72,16320,17614,157
בית שמש44,51210,8128,170
אשקלון67,19512,90610,201
רחובות60,43816,97912,459
בת ים51,72811,7019,548
הרצליה42,35922,95114,525
חדרה43,02813,90010,681
כפר סבא40,88320,67413,752
מודיעין-מכבים-רעות44,47922,51216,402
רעננה30,93222,56514,478
לוד32,60611,7159,681
מודיעין עילית18,7038,1616,616
רמלה33,61811,7079,880
נצרת28,6099,9247,324
רהט21,4309,5487,651
נהריה28,30214,52511,443
ראש העין32,00817,69913,454

נספחים​

רקע על אודות דיווח חודשי של המעסיקים לביטוח לאומי

משבר הקורונה הוביל בין היתר לשינוי חקיקה שחייב מעסיקים לדווח לביטוח הלאומי מדי חודש באמצעות טופס חדש – טופס 100 חודשי, ובו פירוט של כלל העובדים השכירים המועסקים אצלם והשכר שהם מקבלים על פי רכיבים. זאת בניגוד למצב הקודם שבו חובת הדיווח היתה ברמת המעסיק וכללה את מספר המשרות והיקף השכר הכולל למעסיק.
דיווח הטופס התחיל כניסוי במחצית השנייה של 2021 וחובת הדיווח לכלל המעסיקים נכנסה לתוקף בנובמבר 2021. נכון למועד כתיבת מסמך זה, לא כל המעסיקים ביצעו את ההתאמות הנדרשות לדיווח הטופס. מבדיקת ייצוג המעסיקים לפי גודל העסק וענף כלכלי, המעסיקים שדיווחו את הטופס מהווים מדגם מייצג.
בדיווח החודשי של המעסיקים, נתוני השכר והתעסוקה מפורטים לכל שכיר. כך אפשר להרחיב את המידע על שוק העבודה בישראל – לבצע ניתוח ברמת העובד השכיר בתדירות חודשית מבסיס נתונים מנהלי, ולא רק ניתוחים למשרת שכיר כפי שהיה עד כה[9].
לצורך הפקת דוח זה, הנתונים המדווחים על ידי המעסיק בדיווח החודשי הוצלבו עם נתונים דמוגרפיים ואחרים הנמצאים בבסיסי הנתונים של הביטוח הלאומי ומהווים יחד מאגר נתונים המאפשר להעמיק את הניתוח על שוק העבודה לצורך קבלת החלטות. דוח זה משתמש בנתוני המאגר החודשי כדי להציג תמונת מצב של השכר והתעסוקה של העובדים השכירים במחצית הראשונה של 2025 – על-פי הנתונים העדכניים ביותר בזמן כתיבת שורות אלה.



@איצ'ה קו המידע
טוען שזה בגלל שמתעמרים בעובדים החרדים ולא נותנים להם תנאים, וגונבים מהם את ההפרשות לפנסיה וימי חופשה וימי הבראה.
האם זה הסיבה?
אולי גם . אבל לכאורה לא!



שכר לפי ערים

מבין 27 הערים הגדולות בישראל (75,000 תושבים לפחות, לפי כתובת המגורים הידועה לביטוח לאומי), ארבע הערים שבהן השכר המּמוצע לשכיר היה הגבוה ביותר במחצית הראשונה של 2025 היו
הרצליה (22,951 ₪),
רעננה (22,565 ₪),
מודיעין-מכבים-רעות (22,512 ₪)
ותל-אביב (22,359 ₪). .

מנגד, ארבע הערים שבהן השכר הממוצע היה הנמוך ביותר היו
מודיעין עילית (8,161 ₪),
רהט (9,548 ₪),
בני ברק (9,563 ₪)
ונצרת (9,924 ₪) (לוח 18 ולוח י' בנספח).
השכר הממוצע הגבוה ביותר לשכיר היה בהרצליה כאמור, אולם השכר החציוני הגבוה ביותר בתקופה הנסקרת היה במודיעין-מכבים-רעות (16,402 ₪) ולאחריו בהרצליה (14,525 ₪ ).
כמו כן, מבין הערים הגדולות ארבע הערים בהן היה המספר הגבוהה ביותר של שכירים בתקופה הנסקרת הן ירושלים (287,984), תל אביב (203,377), ראשון לציון (113,804) וחיפה (109,766).
אשמח לעזרה אם יש לכם רעיון לפעילות לחבר'ה בגיל 15-18 שקשור לסיפור של לולי תורתך של שמען ברייטקופף (שמתי בספוילר את הסיפור המלא)
עדיף פעילות קלילה/משהו שאפשר לעשות סביב מדורה.
וכן אם יש לכם רעיון לפעילות שקשורה לחג שבועות אשמח לשמוע.
תודה רבה!!
נ.ב. ממליץ בחום לקרוא את הסיפור ;)
לוּלִי תורתך
סיפור הפלא ופלא
סיפור לשבועות - שמעון ברייטקופף
הימים האלה הפכו במהלך השנים לימים המשמעותיים ביותר עבורי בחיי האישיים. אלו הם הימים בהם אני חוגג את יום נישואי, לידת בנותיי, כמו גם את הוצאת ספרי הראשון שיצא לאור - כמה מפתיע- לכבוד יום נישואיי. לא הייתי נדרש לאזכור הוצאת הספר, שלא זכה לצערו להתנחל בראש רשימות רבי המכר, לולא העובדה שבעטיו נחשפתי לסיפור אותו אני מעלה על הכתב לראשונה. סיפור שהאיר ומאיר את חיי באור שונה ומיוחד. ואולי, אולי הוא יאיר גם לכם את החג הממשמש ובא בפרט ואת החיים בכלל.
על כתיבת הספר עבדתי בעיקר בתקופה שבין האירוסין לחתונה.בכל יום בשעות הצהריים, הלכתי לבית כנסת שקט סמוך לישיבה, עם חבילת ספרים, וכתבתי את מה שמאוחר יותר הפך לספר שקיבל את השם 'מגילת שיר' - ראשי התיבות של שמי ושם רעייתי, וניתן כמזכרת לאורחים בחתונה.
בשכונה שבה למדתי, הכירו כולם את הסוד הכמוס אשר היה גלוי לכל: בקומה השנייה של בית הכנסת השקט בו ישבתי, יושב בן עלייה נשגב שכל חייו קודש להשם. ר' ישראל שמו. הוא לומד יומם וליל. לא מש מתוך האוהל. אם עשרה קבין של התמדה וצדקות ירדו לעולם, תשעה מהם נטל רבי ישראל. את ביתו וילדיו הוא רואה רק בשבתות וחגים, אז הוא חוזר הביתה, להפוגה קלה בטרם יחזור לעמל לימודו.
אנשים עומדים אצלו בתור, לבקש ברכות, להחזיק אותו כלכלית, מנסים לזכות להיות שותפים אפילו במשהו במפעל חייו הכביר, אבל הוא מתמיד בחיוכו העדין ודוחה את כולם על הסף. מעולם לא החזיק טובה לעצמו. שותפתו היחידה לחיים הייתה רעייתו, בת גדולים, אישה פלאית לא פחות שהקדישה את חייה להחזקת בעלה הדגול, לעשיית חסד ולכותל הדמעות הסודי של כל נדכאי ירושלים וגלילותיה. זוג מופלא שחי גבוה מעל גבוה.
באותם ימים, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, יצא לעתים, שישבתי לבד בבית המדרש. קרני האור האחרונות היו מפנות את מקומן אט אט לחשכה הירושלמית, אבל תמיד, מלמעלה נשמעו קולות. פעם היו אלו קולות של גרירת שולחן, פעם כיסא שזז ממקומו, אבל כמעט תמיד היה קול אחד, נמוך ומתוק מאין כמוהו, של רבי ישראל הצדיק. מהר מאוד למדתי, כי המתמיד האגדי הוא בעל מנגן מעולמות אחרים. היו בקולו עדינות ומתיקות, שלבטח היו זוכות למקום של כבוד גם בשירת הלוויים בבית המקדש. בעלטה המתפשטת בעולם ובשקט ששרר בבית המדרש, ניתן היה לחשוב כי שירת המלאכים היא זו שבוקעת מקומת עזרת הנשים בבית המקדש מעט השכונתי.
אט-אט למדתי לתת בניגונים סימנים. הניגון חזר על עצמו, אבל השינויים היו תלויי-סוגיות. כשניסה לפצח קושיה עמוקה, היה מקבל הניגון טעם אחד, כשעצר מלימודו בכדי לקרוא שוב את הרש"י היה מקבל הניגון טוויסט שונה לגמרי, לעתים הניגון היה מקבל טעם של כיסוף וגעגוע, אבל תמיד בעומק הניגון ניתן היה לשמוע את הכמיהה שלא ידעה שובעה להבין לעומק את דברי אלוקים חיים.
כשהסוגיה התבהרה וכל הקושיות תורצו, כל בית המדרש התמלא בקולות של שמחה עצומה. כאילו נפשו הסוערת סוף סוף מצאה מרגוע. לא הייתה שמחה כשמחת התורה. הוא היה נשמע כמפקד בגדוד שניצח במערכה חסרת סיכוי. הו, האושר העילאי, הו, העונג הצרוף.
אני ידעתי עליו והייתה לי התחושה שהוא יודע עלי, אבל מעולם לא יצרנו קשר ישיר. מעולם לא העזתי לעלות לקומה למעלה ולהפריע לו בשגרת לימודיו שלא נגמרה לעולם.
בקשת הטובה הגדולה
מועד החתונה הלך והתקרב. הספר כבר קרם עור וגידים, אות לאות, עמוד לעמוד הצטרפו לכדי חבילה מכובדת שעברה לעימוד ולהדפסה. ואז, רק אז, הבריק בי הרעיון: למה שלא אביא את הספר לשכני הקדוש מהקומה העליונה של בית הכנסת, שליווה בעצם קיומו, את כל התהליך של כתיבת הספר. הוא הרי מלא וגדוש, ובוודאי יוכל להוסיף לי כהנה וכהנה.
האמת, זה כבר היה מאוחר מדי. הקובץ המוגמר כבר היה בבית הדפוס, ומהמדפיס למדתי שהגווילים כבר הודפסו ומחכים לכריכה. הרגשתי תחושת החמצה גדולה. הרי כל יום ישבתי לידו, למה לא עליתי פעם אחת. למה לא העזתי. אבל בכל זאת, לא תכננתי לוותר. גם אם הדברים שהוא יעיר ויאיר לא ייכנסו לספר, עדיין אני אזכה לשמוע אותם ובעיקר להתברך לקראת החתונה.
באמצע השבוע לא היה שייך להפריע לו. גם בגלל החלק הטכני של עזרת הנשים הנעולה, אבל בעיקר, כי איש לא העז לעלות להר השם ולהפריע לספר התורה הזה באמצע לימודו. החלטתי לחכות לליל שבת.
המלאכה לא הייתה קלה: אם בששת ימי החולין, בהם היה מקודש רבי ישראל בקדושת התורה, הוא היה מואר באור יקרות, הרי שבשבת קודש, כשפניו הוארו גם בקדושת השבת, הוא דמה ממש למלאך השם.
אחרי התפילה, המתנתי בסבלנות עד שרבי ישראל סיים את ענייניו. לא הייתי היחיד ולא הראשון שחיכה לפגוש בר' ישראל בימות השבוע. ה'עניינים של ר' ישראל' כללו בעיקר הרבה מתושבי השכונה, שבאו לפגוש בו לצרכים שונים. חלקם עם קושיות חמורות בסוגיות הש"ס שמבקשות מענה, חלקם עם בעיות אישיות ומצוקות שמבקשות נחמה, וחלקם סתם כך באים לאחל גוט שבת עם הילדים. לברך ולהתברך.
שעה ארוכה אחרי תום התפילה, כשר' ישראל פנה ללכת לביתו כשאתו שמונת ילדיו וכמה אנשים גלמודים מתושבי השכונה שהכרתי, שהיו סועדים דרך קבע על שולחנו בשבתות וחגים - אזרתי אומץ וניגשתי אליו. הושטתי יד נבוכה, ובקול רועד איחלתי "גוט שאעבס". הוא הושיט לי יד בחיוך ובחביבות מופגנת והשיב לי: "הו, גוט שאבעס, גוט יאהר."
הבנתי מיד שהוא סבור שנשארתי בבית הכנסת בכדי 'לארגן' לעצמי הזמנה לסעודת ליל שבת, כפי שרבים וטובים היו עושים. עוד לא הספקתי להוציא מילה מהפה והוא כבר אמר: "מה שלומך? אולי אתה יכול לעשות לי טובה עצומה שאני אהיה חייב לך עליה כל חיי"...
אני כבר הכרתי את הסדר. הסברתי לו שאני הולך לאכול בישיבה, שם מחכים לי החברים לחגוג את השבת האחרונה במחיצתם ולכן אשמור את ההזמנה להזדמנות אחרת.
רבי ישראל התרצה.
"אני לא יודע אם הרב מכיר אותי", אמרתי. "קוראים לי שמעון ברייטקופף, הרבנית מכירה טוב את האמא שלי, ובחודשיים האחרונים כתבתי קצת על מגילת רות בבית הכנסת, ורציתי לבקש מהרב לעבור על הדברים".
"הו", הוא אמר. "מגילת רות זה דבר חשוב מאוד. כמעט ואין פירושים על המגילה הזו. יפה עשית. כל הכבוד. יש לי כמה ספרים נדירים על המגילה, אבל אני מבין שכבר מאוחר מדי".
"כן, הרב, כבר הדפסתי", אמרתי לו בצער.
"לא נורא. אולי הספרים יעזרו לך למהדורות הבאות", הוא אמר. "אבל מה תירצת על השאלה למה קוראים בכלל מגילת רות בשבועות?" הוא שאל.
עניתי ממה שהיה מונח לי בזיכרון. הרב עשה הכל בכדי להראות כמה הוא מתענג מכל תשובה, כאילו לא ידע אותה מראש.
"שימען, אמרת שקוראים לך. תשמע, תבוא אלי ביום ראשון בשעה 4 אני רוצה לתרץ לך תירוץ שלא כתבת. אולי לספר זה לא ייכנס, אבל אתה הולך להקים בית, אני חושב שזה יכול לעזור לך".
לא ידעתי את נפשי מאושר. עזרת הנשים בה ישב רבי ישראל הייתה שטח צבאי סגור. מעולם לא ראיתי מישהו שעולה לשם. ופתאום, בלי שום הכנה מראש לזכות בכזו קרבה. נס ופלא ממש.
פגישה תמוהה ומוזרה
בשעה 2 כבר הגעתי לבית הכנסת. כססתי ציפורניים בעצבנות. הלכתי הלוך ושוב, סופר כל שנייה עד השעה המיועדת, אז עליתי לעזרת הנשים, דפקתי כמה דפיקות ואת פני קידם בחביבות עצומה רבי ישראל. הוא לקח אותי לשולחן שלו שהיה עמוס בספרים וחידושים, סימן לי לשבת מולו כשבינינו מפרידה ערימת ספרים גדולה. הוא הסתכל לי בעיניים, מה זה בעיניים? בנשמה ממש, ואני שמתי לב שהידיים שלו זזות כל הזמן מצד לצד. אחרי שתי דקות בהן הוא התבונן בי במבט חודר, הוא הוציא גיליון גדול מאחורי ערימת הספרים ולתדהמתי הבנתי מה הוא עשה בשתי הדקות האלה: על הגיליון הגדול היה ציור דיוקן יפהפה, עם העתק מושלם של הפנים שלי שצוירו בדיוק נמרץ תוך שתי דקות בלבד עם אותה תנוחת ישיבה בה ישבתי.
צבטתי את עצמי בהלם. לא הצלחתי להבין מה קורה פה. ההיה או ראיתי חלום. מה לרבי ישראל הקדוש ולציורי דיוקנים של אנשים. כאילו זה לא הספיק, רבי ישראל לא עצר וכאילו גמר אומר להביך אותי עד אובדן חושים, הוא שאל: "נו, שימען. מה אתה אומר על הציור?"
לא ידעתי מה לומר, איך לומר, למה לומר. "מה אני אומר? אממ... אני אומר שזו יצירה אממ... אני לא כל כך מבין בזה, אממ, אבל זה מאוד מעניין. ש... ש... מיוחד מאוד". התפתלתי בכיסא, הרגשתי שהצבעים בפנים שלי מתחלפים כמו רמזור היפר אקטיבי.
רבי ישראל חייך חיוך רחב. פתאום ראיתי זיק קונדסי עובר לו בפנים. "הבטחתי לך פירוש על מגילת רות", הוא אמר בחיוך, "זה חלק מהפירוש".
אני כבר לא רציתי כלום. רק חשבתי איך אני יוצא מכל הסיטואציה המוזרה הזו בשלום. לא ידעתי מה קרה לרב שהיה מושא הערצתי ואיך הגעתי למעמד המוזר הזה. אחרי דקה של שקט, התחיל רבי ישראל להסביר לי את הפירוש שלו. פירוש ששינה לי מאז את חג השבועות בפרט ואולי גם את כל החיים בכלל.
לידתו של ה'בן יקיר'
"ראיתי אותך יושב כאן בחודשיים האחרונים", הוא פתח. "ובגלל שאתה עוסק במשהו שהוא מאוד קרוב ללבי, אני רוצה לספר לך על זה משהו אישי, סיפור שאני מספר פעם ראשונה. הקשר שלי למגילת רות התחיל ביום שנולדתי. נולדתי בליל חג השבועות. קראו לי ישראל, גם על שם עם ישראל שנהיה לעם ביום הזה וגם על שם הבעל-שם-טוב הקדוש שנפטר ביום הקדוש הזה. ברגע האחרון, החליט אבא, להוסיף לי גם את השם דוד, על שם דוד המלך שנולד ונפטר ביום הזה. אבל מהיום שנולדתי, דבק בי כינוי החיבה - לוּלִי.
נולדתי כבן יחיד אחרי שש בנות. אבא שלי, שבטח שמעת עליו, הוא תלמיד חכם עצום. יהודי שכולו תורה. אי אפשר היה לתאר את האושר שלו כשזכה לבן אחרי שש בנות ועוד אחרי כל כך הרבה שנים. ההורים שלי השקיעו בי את כל נשמתם. הייתי משוש חייהם ובבת עינם. האחיות שלי כרכרו סביבי כל היום, ועשו ביניהן תורנות מי 'תזכה' לטפל בי. בעוד הצד הנשי במשפחה עשה הכל בכדי לטפל בי בגשמיות, אבא היה מרוכז בהתפתחות הרוחנית שלי. כשהתחלנו ללמוד ב'חדר' חומש בראשית, אבא כבר היה לומד אתי את כל המדרשים ומוסיף לי כהנה וכהנה. התחלתי ללמוד גמרא בגיל מאוד צעיר. אבא לימד אותי איך לומדים. התענוג הכי גדול של אמא היה שלמדנו בבית. היא הייתה יושבת במטבח ופשוט מתמוגגת. כמעט היה אפשר לראות איך היא נהיית צעירה יותר בכל רגע של לימוד. היא גם הייתה זו ש'סוחבת' אותי למיטה כשחשבה שאני כבר עייף: "הילד צריך לנוח", היא הייתה אומרת לאבא בפסקנות, ושנינו היינו נפרדים בצער עד ליום המחרת.
מהאחיות שלי, שרובן היו גדולות ממני בכמה שנים טובות, למדתי לצייר ולנגן. יש לי חוש לציור ולמוזיקה והייתי יכול לשמוע שעות את אחותי שהייתה פורטת במקצועיות על הגיטרה שלה. גם על אחותי הגדולה שהייתה ציירת מחוננת הייתי יכול להסתכל במשך שעות. הן, מצִדן, אהבו מאוד ללמד אותי ובתור ילד צעיר כבר ניגנתי וציירתי כוותיק ומומחה. הילדות שלי זכורה לי כחוויה אחת מתוקה של משפחתיות, חום ורוחניות.
כשחגגתי יום הולדת 12, החלו הדיונים על בר המצווה. הייתי בן יחיד וזו הייתה בר המצווה היחידה של המשפחה שלא תכננה להחמיץ אף פרט. בני המשפחה לא ויתרו על אף הזדמנות לדון על הפרטים. כל ארוחה נהפכה לחפ"ק אירועים, וכל נסיעה משפחתית לחמ"ל בתנועה. הרבה שאלות היו על הפרק: האם לחגוג את בר המצווה בחג עצמו, את מי להזמין ואיפה לשכן את האורחים. בסופו של דבר הוחלט שבליל החג נערוך סעודת חג למשפחה הקרובה ואחרי החג נערוך ערב בר מצווה באולם שמחות.
דבר אחד היה ברור מהתחלה: אני אקרא את כל הקריאה של שבועות כולל כמובן את מגילת רות.
אבל כל זה היה רק הפתיח לשאלה החשובה באמת: מה תהיה דרשת בר המצווה. אבא מאוד רצה שאני אכין לבד את הדרשה. הוא רצה שאתמודד עם המשימה, ונראה לי שהוא גם רצה שכולם יֵדעו איזה 'כישרען' יש לו בבית. נושאים עלו וירדו, מערכות שלמות נפסלו, עד שאמא הציעה הצעה שאי אפשר לסרב לה:
"אתה זוכר מאיר?" היא אמרה לאבא באחד הערבים שהנושא עלה לשולחן בפעם המי יודע כמה, "שכשלולי נולד, אתה הלכת לישיבה ללמוד? הרי התאריך של הלידה היה שבועיים אחר כך ואף אחד לא חשב שזה יקרה בדיוק בחג?"
"זוכר", אמר אבא שהכיר את סיפור הלידה המוקדמת והמסוכנת אִתה אמא נאלצה להתמודד לבד כבר בפעם המיליון. "אז אני רוצה לדעת מה למדת באותה לילה, ושעל הסוגיה הזו לולי ידבר".
אבא מולל את זקנו: "מה למדתי באותו לילה? שאלה מצוינת. זה היה בקיץ של נדרים. זה בטוח. בליל שבועות למדנו דף כח. את הסוגיה של בר פדא".
"מצוין", אמרה אמא. "שלולי ידרוש על הסוגיה הזאת". אבא לא התלהב: "זו סוגיה מסובכת, לא מתאימה לגיל 13 וגם לא בטוח שהציבור יתעניין בזה".
אבל אמא לא ידעה לקבל לא. היא החליטה ומבחינתה זה היה סוף פסוק. "אתה תלמד עם לולי את הסוגיה עד שהוא יֵדע אותה ישר והפוך, אני בטוחה שהוא כבר ימצא מה לחדש".
"אתה בטח יודע", אומר לי רבי ישראל, "שיש סוגיות בש"ס שנקראות על שם האמורא שחידש אותן. כזו היא הסוגיה של בר פדא בנדרים. זה היה גם הדבר הראשון שאבא אמר לי שהתחלנו ללמוד את הסוגיה. התחלנו ללמוד את הסוגיה, זו סוגיה מאוד קשה, אבל עם אבא שום דבר לא היה קשה. היה לו לימוד מדבק. איזו התלהבות, איזה ברען, איזו שמחה. אבא כל כך שמח שיש לו בן שהוא יכול ללמוד אתו, שבמשך כל זמן הלימוד הוא פשוט קרן מאושר. כל מילה שאמרתי הפכה מיד לסברה נפלאה, כששאלתי קושיה, היא מיד הפכה ל'קושיה שלא נשמעה בעולם הזה מאז הר סיני' וכן הלאה. כשצללנו לתוך הסוגיה, וכבר שאלתי והשבתי לעניין, אבא כבר ממש יצא מגדרו וקשר לראשי כתרים שלא התאימו לראשי הקטן: "אז למעשה, אומר כאן מורנו ורבנו ר' ישראל שליט"א, סברא שהופכת את הסוגיה מתחילה לסוף ומהסוף להתחלה", ועוד כל מיני מחמאות מופלגות שיצאו לו בטבעיות מהפה.
זו הייתה חוויה מרתקת. למדנו כל יום שעתיים. כל הבית הפך להיות בר פדא. כל האחיות ידעו לדקלם מתוך שינה את ההבדל בין קדושת גוף לקדושת דמים. אמא שלי מלמלה מתוך שינה את שיטת הר"ן על הסוגיה, ואפילו השכנים כבר דקלמו את משפט המפתח על "הלשונות הנפלאים של הר"ן, שאין כמותם בכל הש"ס". היו משפטים שהפכו ממש לסלוגנים משפחתיים, כמו: "תראה לי עוד מקום שהר"ן כותב על הרשב"א 'ואף הרשב"א היה חוכך בדינו לומר'. זה הרי נדיר!
אחרי שסיימנו ללמוד את הסוגיה, העליתי על הכתב כמה קושיות ותירוצים שהתחדשו לנו במהלך הלימוד - והנה, הייתה דרשה לתפארת, בדיוק כמו שאמא רצתה.
כשפתחתי את הדרשה וסיפרתי למה אני דורש על הסוגיה הלא קונבנציונלית, אמא הייתה ממש ברקיע השביעי. לא היה אושר כאושרה. כל החברות שהגיעו לשמוח אִתה בבר מצווה של המוז'יניק שמעו במדויק את הסיפור מתחילה ועד סוף ואני שמחתי שהייתה לי את ההזדמנות לגמול לאמא קצת טובה על כל המסירות וההשקעה.
כל הסיפור הזה, הוא הקדמה למנהג שהתחיל משנת בר המצווה. מאז, בכל ליל שבועות, יום ההולדת שלי, הייתי יושב עם אבא בבית, ולומדים את הסוגיה של בר פדא. אמא הייתה נשארת ערה כל הלילה, מגישה קפה ועוגות כל חצי שעה, וצוהלת מאושר. לא עזרו הבקשות שלי ושל אבא שאנחנו רוצים ללמוד בבית המדרש ההומה. 'פעם בשנה אני צריכה את זה', היא הייתה אומרת ואנחנו מילאנו את בקשתה בשמחה ובאהבה גדולה".

המחברת והקנאה
המסלול שלי, המשיך רבי ישראל לספר, היה נראה מוגדר מראש. מעלה מעלה בדרך העולה בית א-ל. שלוש השנים של הישיבה קטנה עברו עלי בהתעלות גדולה. למדתי טוב, הקפדתי על קלה כבחמורה, הייתי חבר טוב ובן אוהב, חלום של כל אבא ואמא.
בשעות הפנאי שלי, בין הסדרים, הייתי משתעשע בתחביבים שלמדתי מהאחיות שלי. כשהייתי חוזר הביתה, הייתי מנגן בגיטרה של אחותי ושר שירי נשמה. גם את תחביב הציור לא שכחתי. הייתה לי מחברת סודית, בה הייתי מצייר קריקטורות של אנשים אותם הכרתי ביום-יום. לא יודע להסביר למה אבל זה היה נותן לי שקט נפשי. את המחברת שמרתי לעצמי. חשבתי שזה לא ראוי לבחור ישיבה לעסוק בכאלה דברים ובעיקר חששתי שהציורים שלי עלולים לפגוע באובייקטים אותם ציירתי. המחברת הזו הייתה נעולה היטב בארון שלי בישיבה, ורק בשעות הלילה המאוחרות, הייתי מוצא זמן להתפרק קצת ולהטמין את המחברת שוב עד להזדמנות הבאה.
הצוות בישיבה היה ממש מצוין, חוץ מאיש צוות אחד, שמהיום הראשון שהגעתי לישיבה לא אהב אותי. מכיוון שאותו איש צוות החזיק בתפקיד שהייתה לו השלכה על כל הבחורים בישיבה, היו לנו מדי פעם חיכוכים קטנים. הוא היה משוכנע שאני יהיר מדי, ואמר בכמה הזדמנויות ש"צריך להוריד לו את האף".
לאורך כל שנות לימודיי בישיבה, על לא עוול בכפי, הוא נהג, איך לומר זאת בעדינות: פשוט להציק לי. מדי תקופה, הייתי נאלץ לספוג ממנו הערות פוגעניות שהיו דוקרות אותי, אבל אני הבלגתי והמשכתי הלאה. ברוך השם, הייתי מהמצטיינים בישיבה, ולא היו לו הרבה הזדמנויות להציק, אבל הוא לא הפסיד אף הזדמנות. כשהתפללתי באריכות הוא בא להגיד לי שחבל שאני מנסה לעשות רושם על חשבון הקב"ה, וכשהתפללתי באופן נורמלי הוא היה אומר לי שאני חייב להתחזק ביראת שמים. מהשמועה למדתי שהיה לו בן, בגיל שלי, שירד מהדרך. יצא לתרבות רעה. לעצמי אמרתי, שאולי עלי הוא פורק את התסכול שלו וכיוונתי שהסכינים שננעצו בי יכפרו על עוונותיי.


הנקמה הזוועתית
וכאן מתחיל הסיפור האמיתי. זה היה בחג השבועות של שיעור ג'. ביום בו מלאו לי 17 שנה. כמדי שנה, את ליל חג השבועות עשיתי יחד עם אבא ובר פדא בבית מול עיניה השמחות של אמא שלא היה גבול לאושרה. למחרת, כשהגעתי לישיבה, חיכה לי איש הצוות בכניסה. "אני מבין שאתה לא יודע שיש כאן סדר ליל שבועות בישיבה?" הוא שאל בעוקצנות.
ידעתי היטב שהוא מחפש רק לעקוץ אותי. הוא ידע היטב שאני מעולם לא מחסיר סדר בישיבה וידע גם היטב משנים קודמות שבשבועות אני לומד עם אבא בבית. ניסיתי להסביר לו את הסיטואציה, אבל הוא היה מכוונן מטרה.
"ביקשת רשות ממישהו? נראה לך כאן הכל הפקר? מה זה הדבר הזה?" אני לא חוצפן מטבעי. הפוך. אבל הרגשתי שכלו כל הקִצין: "הרב צודק", אמרתי לו. "חטאתי, עוויתי ופשעתי. שהרב ייתן לי עונש וזהו". הוא התעצבן. אוהו, כמה הוא התעצבן. מאחורי גבי הוא סינן: "אתה עוד תשמע ממני, חצוף".
אני ניגשתי לסטנדר וכל האירוע נשכח ממני כלא היה. יום למחרת, הגעתי בבוקר לישיבה וראיתי שהחצר כמרקחה. גדודים-גדודים של בחורים עמדו בחצר ודיברו בלהט. מה קרה? אל תשאלו. הנהלת הישיבה החליטה לפרוץ את כל הארונות של הבחורים, וכל הדברים האסורים הוחרמו על ידי הנהלת הישיבה. בחורים רבים רעדו על נפשם. היו שהחזיקו דברים שלא התאימו לרוח הישיבה וכל אחד חשב על התירוצים שיספק כשיבואו לעשות אתו חשבון. אני לא דאגתי. לא היה לי שום דבר 'לא חוקי' בארון. אבל פתאום 'נפל לי האסימון'. המחברת. הציורים. אוי ואבוי אם מישהו נגע בה. רצתי במהירות לחדר, פתחתי את הארון, הרמתי את הספרים והניירות. הכל היה, חוץ מהמחברת.
נתקפתי בחרדה. אם הבחורים בישיבה יֵדעו על המחברת, זה יהיה אסון נורא. אני אבוד.
התחלתי לחשוב על תירוצים: אולי אני אגיד שזה של אחותי, אולי של חבר שלא לומד בישיבה, אולי כיוון אחר. אחרי תפילת שחרית בכוונה עצומה, התחלתי להירגע. לא עשיתי שום דבר רע. במקרה הכי גרוע והיה לי קצת אי נעימות מהצוות שיֵדע שהמצוין של הישיבה מחזיק בתחביב סודי של ציור בשעות הפנאי. לא נעים, אבל גם בכלל לא נורא. בחלומותיי השחורים ביותר לא דמיינתי מה הולך לקרות. בשעת הצהריים נתלה פתק בלוח המודעות של הישיבה: "בשעה 16:00 , מיד אחרי תפילת מנחה, שיחה חשובה לכל הבחורים. איש בל ייעדר".
במצב הנוכחי, איש לא יכול היה להרשות לעצמו להיעדר. גם ככה, המצב של כולם היה לא פשוט וצריך רחמי שמים מרובים. את השיחה מסר מיודענו, איש הצוות שמעולם לא אהב אותי. "רבותי", הוא אמר. "אתם יודעים שפתחנו את כל הארונות. ואני חייב לומר שהיינו מזועזעים. כל הצוות של הישיבה, ממש היו בזעזוע. אין לך ארון שאין קללתו מרובה מחברו. מוכרחים לעשות חושבים, איך לתקן את מה שקורה כאן.
"אני אתן דוגמה. אולי הכי מזעזעת מכל מה שמצאנו. יושב בחור, שחושב שהוא בן עלייה, נחשב בחור מצוין, ואומר לעצמו: הרי חז"ל דורשים - אין צור כאלוקינו, שאין צייר כאלוקינו. נו, הוא הרי חושב את עצמו למדן, ואז אומר הבחור הלמדן לעצמו, הרי יש דין והלכת בדרכיו, וממילא - מה הוא צייר, אף אתה צייר. אז אני אעשה לעצמי גם כן איזה ציורים. וככה הוא יושב ומבטל את הזמן, ואם לא הייתי רואה לא הייתי מאמין, אפילו על בחור קל שבקלים, שיעשה כאלה שטויות והבלים ויצייר כאלו ציורים מטופשים. אני לא אגיד כאן שמות. כי זה לא העניין. אבל ברור שיש כאן שורש רקוב. ברור שזה בחור שיש בו חוצפה וגאווה וממילא התורה שלו לא שווה כלום. וממילא לא פלא שלא היה לו מה לחפש כאן בליל שבועות. הוא לא שייך למתן תורה, אין לו הבנה מה זו קבלת התורה. אולי יש לו עתיד בתור צייר באמריקה, אצל הגויים. בעולם התורה ודאי שאין לו מה לחפש"...

ההתרסקות
את המשך השיחה כבר לא שמעתי. ראשי הסתחרר, איבדתי לחלוטין את התחושה בגופי והרגשתי כאילו מישהו היכה בי מכת מוות. ישבתי במקומי, מוכה הלם, כשכל חיי קורסים למולי כמגדל קלפים. עיגולים שחורים הופיעו מול עיניי והראש שלי נפל על הסטנדר בלי שהצלחתי להתנגד. התעוררתי רק כשהחברים טלטלו אותי לאחר שהסתיימה השיחה.
השעה הייתה ארבע ורבע. בצעדים כושלים צעדתי לעבר שורת המתלים, נטלתי את החליפה והכובע, ויצאתי הביתה. הייתי מבויש ומפוחד, נדהם והמום. שבור לרסיסים. מרוסק לחלוטין. הגעתי הביתה, חיוור כמת. נשכבתי על המיטה, טמנתי את ראשי בכרית, ורק אז, פרצתי בבכי גדול. מהר מאוד הגיעו האחיות, ואחריהן האמא, והסתכלו עלי בהלם מוחלט.
"לולי", צעקה לי אמא, "לולי שלי, מה קרה. מה עשו לך?" אבל לא הייתי מסוגל לענות. טמנתי את הראש בכרית, בכיתי בכי גדול וביקשתי את נפשי למות. אפילו לא למות. פשוט להיעלם. כאילו אף פעם לא הייתי קיים.
אחרי ניסיונות כושלים לברר אתי מה קרה, הזעיקה אמא את אבא מהישיבה. אבא הגיע תוך דקות. הוא ניסה לדבר אתי, אבל אני לא הצלחתי להוציא את הראש מהכרית. אבא התחיל לבכות יחד אתי. הוא לא היה מסוגל לראות את לולי שלו, בבת עינו, משאת נפשו ומשוש חייו, מפרכס במיטה.
אבא היה הראשון להתעשת. הוא צלצל לראש הישיבה בה למדתי לבדוק מה קרה. האחרון השיב שהוא לא בישיבה, אבל יברר מה קרה, ויחזור אליו בהקדם האפשרי.
אחרי כמה דקות הוא חזר עם בשורות מרגיעות: "הכל בסדר. פשוט אחד מאנשי הצוות נתן שיחת מוסר בישיבה, וכנראה הוא לקח את זה קצת קשה. הכל בסדר ר' מאיר, זה יעבור בעזרת ה'".
אבל שום דבר לא היה בסדר. שעתיים בכיתי עד שכבר לא נשאר בי כוח. אמא לא משה ממיטתי אפילו לרגע. 'אתה רוצה לשתות, לולי? אני אביא לך מגבת רטובה?' אבל אני? אני נהייתי אפאטי לחלוטין. בהיתי בחלל החדר ולא הוצאתי מילה מהפה.
"מאיר", שמעתי את אמא אומרת, "תעשה לי טובה, דחוף, לך עכשיו לישיבה של לולי, ותברר בדיוק מה קרה. זה לא נשמע לי כל הסיפור הזה". אבא לא חיכה אפילו שנייה. הוא רץ לישיבה, ואחרי שעה הוא חזר הביתה בסערת רגשות. מעולם לא ראיתי אותו ככה. אבא שלי, אציל הנפש, סמל הטוהר והעדינות, חזר רועד כולו, פניו אדומות ועיניו זולגות דמעות.
"רוצח! רוצח!" הוא סינן בזעם עצור. "גיהנום כלה והוא אינו כלה! מי התיר לו? רוצח! הוא רוצח כפשוטו! חשבתי שאני שולח אותו לישיבה, לא לבית מטבחיים!"
אמא הביטה בו מבועתת ויצאה אתו החוצה לשמוע את הסיפור. שמעתי איך הוא מגולל בפניה את הזוועה כמו שהוא שמע אותה מהחברים שלי בישיבה. איך עמד יהודי, בתפקיד חינוכי, לפני 150 בחורים ושפך דם נקיים. תקע סכין בלבו של בנו יחידו, אהוב לבו.
איש הצוות ניסה להצטדק. הוא הסביר שלא אמר את השם, והיה משוכנע שאף אחד לא יבין, ואם חס ושלום קרתה תקלה, הוא מוכן לבוא ולהתנצל. אבל בשבילי זה כבר היה מאוחר מדי. אני הייתי מרוסק לחלוטין. שבור לרסיסים קטנים, אשר היו בלתי ניתנים לאיחוי. התביישתי לצאת מהבית. התביישתי לפגוש חברים, או בני משפחה. ישבתי בחדרי, מהבוקר עד הערב, כשאני מעביר את הזמן בציור פרצופים משונים, ובנגינה בגיטרה של אחותי. הוריי השבורים, לקחו אותי למומחה עולמי שינסה לעזור לי. הוא רשם לי כדורים שיכולים לעזור. אבל אני לא הסכמתי לקחת אותם בשום אופן.
ביום אחד, ברגע אחד, ירדתי מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. התהליך היה מהיר וכואב. מנער צעיר מלא שאיפות ותקוות, שעתידו הגדול לפניו, הפכתי לשבר כלי, שעתידו נחרב ונהרס בעודו באיבו. גם כעבור חודש וחודשיים, הפצע לא הגליד. לא יכולתי לפתוח יותר גמרא. לא יכולתי להיכנס לבית המדרש. מבחינתי הסיפור נגמר. כך יצא, שאני, לולי, התקווה הגדולה של אבא ואמא, האור של חייהם, הגאווה של כל המשפחה, עוד לפני שעליתי לישיבה גדולה, הייתי לגמרי מחוץ לעולם הישיבות. אבא נשבר לחלוטין. תוך שבועות ספורים השיער שלו הלבין לחלוטין. זקנה קפצה עליו.
מבית המדרש לרחובות תל-אביב
"שימען, אתה בחור חכם", אמר לי רבי ישראל, "אתה לא צריך לשמוע את כל השתלשלות העניין. איך התגלגלתי בבתי קרובי משפחה, שניסו לעזור ולשקם אותי, אבל רק גרמו לי לסבל גדול יותר, איך עברתי בין מוסדות שלא התאימו לי, איך הרגשתי שהאהבה חונקת אותי עד שחיפשתי את הדרך להתנתק לגמרי. להיות עצמאי.
נעזרתי בכמה חברים חדשים שרכשתי לי ששכרו דירה בתל אביב, בשותפות, והצטרפתי לחבורתם, מנותק מכל העולם שממנו באתי. בלי משפחה, בלי תורה, בלי תפילה, בלי אמונה. רק עם כאב אחד גדול ועמוק בלב, שהלך והעמיק בתוכי ככל שחלף הזמן.
הייתי צריך לממן את עצמי איכשהו, וכך, מצאתי את עצמי, יושב רוב היום בגפי, בטיילת של תל אביב, כששערי גדל פרא, ומציע את כישרונותיי לעוברים ושבים... לצדי מונחת דרך קבע הגיטרה שקיבלתי מתנה מאחותי, עיפרון פחם שחור, ובלוק ציור גדול. כל ציור - עשרה שקלים. ועבור מנגינות, איש אשר ידבנו לבו... לא שחשבתי שלהיות צייר ונגן רחוב זו העבודה הכי טובה שיכולה להיות לי, אבל השלמתי עם מציאות חיי. משהו אחר לא יכולתי ולא ידעתי לעשות.
יש הרבה מקרים של בחורים שיצאו מהדרך שמחזיקים בטינה גדולה על המשפחות שלהם. אצלי זה היה הפוך. לא היו לי שום משקעים. הם באמת ריחמו עלי, וקיבלו את ההחלטה שלי, בהרגשה של צער על מר גורלי. והאמת, שגם אני לא כעסתי עליהם בכלל. אהבתי אותם מאוד ואפילו ריחמתי עליהם. ידעתי שאני גורם להם סבל עצום וידעתי שהם לא אשמים, ולכן השתדלתי להתרחק כמה שיותר. רחוק מהעין – רחוק מהלב. לא באתי לבקר, וכמעט שלא הייתי מצלצל. קיוויתי בכל לבי, שהם פשוט ישכחו ממני, וכך יהיה טוב גם להם וגם לי.


לבית הייתי מצלצל פעמיים בשנה. פעם אחת בערב ראש השנה, להגיד שנה טובה, ופעם נוספת. בערב חג השבועות. ערב יום ההולדת שלי. עם אבא זו הייתה שיחה מביכה. עם כל הכוונות הטובות שהיו לו, לא היה לו מושג מה לשאול אותי ואיך מתעניינים בבן שלא שייך בלימוד. וואס הערצאך? מה מחדשים? הוא היה שואל בחמימות. אבל השיחה הייתה גוועת במהירות מחוסר עניין.
רק אמא הייתה מדברת אתי. "לולי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אתה צריך שנשלח לך משהו? אולי תבוא לבקר? אנחנו רוצים לראות אותך קצת, תבוא תראה את האחיינים החדשים שלך"... אבל אני תמיד סירבתי בנימוס. לא רציתי להכאיב. ואמא הייתה אומרת לי תמיד בסוף השיחה: "לולי, גדלת בעוד שנה, אבל תזכור תמיד, כמו בלידה שלך, למרות כל הסיבוכים שהיו, לא ויתרתי עליך. הסכמתי לשלם בחיים שלי בשביל שתבוא לעולם. אני אף פעם לא אוותר עליך. אתה שומע לולי? אף פעם!"
"תודה אמא", הייתי אומר ובסתר לבי מייחל שאמא כבר תוותר עלי ויהיה לי קצת שקט נפשי.
כך נמשכו העניינים ארבע שנים ארוכות-ארוכות.
באחד מימות הקיץ התל אביביים, ישבתי לי כדרכי, מנגן קצת ומצפה לאיזשהו תייר מזדמן שירצה לרכוש דיוקן משעשע של עצמו בעשרה שקלים.
הייתי די שקוע בנגינתי, כך שלא שמתי לב מהיכן הוא צץ והופיע פתאום. ואיך הוא בכלל שם לב לקיומי. אבל עובדה היא, שהרמתי את עיניי, וראיתי אותו עומד מולי.
אני לא אגיד לך מי זה היה, וגם אל תבקש ממני לדעת. זה גם לא משנה. השם שלו רק יפריע לך להכיל את הסיפור, למרות שאני חייב לו את כל חיי הרוחניים.
הוא היה איש מפורסם בחלקים גדולים של הציבור. אבל אני שגדלתי בחממה רוחנית ומשם עברתי לשממה רוחנית, לא ידעתי במי מדובר. מולי ראיתי יהודי עם שיער ארוך, גיטרה גדולה כמו שלי והוא היה נראה כמו מה שנקרא באותם ימים 'היפי'. הבדל אחד היה בינינו: הכיפה. הוא חבש כיפה שהייתה מהודקת לשערות ראשו עם שתי סיכות. היה בו משהו קסום. הבריזה שנשבה מן הים, שיחקה בתלתליו שהתנופפו בעליזות ברוח. אתה יודע, כשאתה מצייר הרבה פנים, אתה מתרגל להתבונן לאנשים בעיניים. בעיניים, אם יש לך קצת ניסיון, אתה יכול לראות הכל. כבעל ניסיון, הייתי מסוגל במבט אחד לתוך העיניים, לדעת בדיוק מי האיש שיושב לפני.
ולהפתעתי גיליתי, שגם הוא מתבונן בעיניים - כמוני. התבוננתי לרגע בעיניו, והוא התבונן לרגע בעיניי, ולרגע אחד מבטינו הצטלבו. אומר לך את האמת, כאלה עיניים עוד לא ראיתי. לא ראיתי עד אז, ולא ראיתי מאז. היה בהן ניצוץ פלא מיוחד, זיק של אור, שהיה מלא באהבת אדם. הן היו עמוקות, מתוקות, עוטפות, חודרות עד עומק העומקים של הנשמה. "הי, חבר קדוש, מה שלומנו היום?" הוא שאל אותי בטבעיות. כאילו היינו ידידים ותיקים שנים רבות.
ואתה יודע מה הדהים אותי? שבאותו הרגע, הרגשתי שאני והוא באמת ידידים שנים ארוכות. כאילו גל אדיר, של חום אנושי גאה ושטף את כולי.
ובאותו הרגע הרגשתי שכל החיים חיכיתי לפגוש באדם כזה. ממבוכה, עניתי שלא ממין העניין. "אתה רוצה אולי ציור?" "אפשר, אולי אני אקח ציור", הוא אמר. "אבל אגיד לך את האמת: הצייר יותר מעניין אותי מהציור".
הוא התיישב לידי, והניח על הרצפה את הגיטרה שלו. הוא התבונן בי שוב, ושאל בעדינות: "הי חבר, אתה מרשה לי לשאול מה השם שלך?" "כן, למה לא", עניתי מיד. "השם שלי לולי". אבל מיד הוספתי: "למל עשה קוראים לי ישראל דוד. כי נולדתי בשבועות. זה על שם הבעל שם טוב ודוד המלך". הוספתי. הוא לחץ את ידי בחמימות וציין בפני את שמו. ואז הוא אמר: "אני מוכרח לומר לך שאתה נראה לי כל כך מיוחד, שאני חייב שתספר לי משהו עליך... אם לא אכפת לך"...
היה בו משהו אמיתי. הרגשתי שאכפת לו ממני. הוא באמת רוצה לדעת מה עובר עלי. אבל המבוכה הייתה גדולה. "אני צייר רחוב", אמרתי לו. "קצת מנגן על הגיטרה. אין לי משהו מיוחד לספר".
אבל הסיפור הזה לא עבד עליו. הוא היה מנוסה ולא הרפה. "ידידי הקדוש, אולי בשבילך זה נראה לא כל כך חשוב, אבל בשבילי, מה שתספר לי זה ממש געוואלד. אתה ממש מחיה אותי". בשלב זה, התמוטטו אצלי כל חומות ההגנה שבניתי בעמל רב במשך השנים. נמסתי לחלוטין. מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, יושב במשך שעה ארוכה ומספר לחבר החדש שלי את סיפור חיי מתחילה ועד סוף. סיפרתי הכל. מהילדות, דרך בר המצווה, הדרשה על הסוגיה של בר פדא, ועד לאותו יום מר ונמהר, שחיי השתנו בבת אחת. כשסיפרתי לו על השיחה בישיבה, ראיתי דמעות עולות בעיניו. הוא היה מזועזע עד עמקי נשמתו. אך הוא המשיך להקשיב לי בשקט, עד שסיימתי.
כשסיימתי, הוא שתק שתיקה עמוקה שנמשכה כמו נצח. ואז הוא אמר: "אף אחד בעולם לא יכול לסלוח על מה שעשו לך. תדע לך, שהכאב הזה מגיע ממש עד כיסא הכבוד. אתה בחור עמוק, אז אתה תבין את זה ממש עם כל הלב. אתה יודע שבשבועות אנחנו קוראים מגילת רות. יש הרבה סיבות לזה. אבל אני מוכרח לשתף אותך ברעיון שעלה לי. יש יהודים של מתן תורה. ויש יהודים של מגילת רות. אתה מבין את העומק שיש כאן? יהודי של מתן תורה, זה דרגה גדולה מאוד. זה יהודי שלומד תורה יומם ולילה וקשור בכל לבו להקב"ה.
"אבל עם כל הגדולה שלו, הוא עדיין לא יכול להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מיהודי של מגילת רות. זו תורה אחרת לגמרי. זו תורה שיכולה להביא את המשיח. המשיח מגיע דווקא מרות, כי דווקא רות היא שלימדה את כל עם ישראל, שאת ההשגות הגדולות ביותר מקבלים דווקא אחרי שדוחים אותך. אחרי שמבקשים ממך ללכת. לעזוב. לוותר. "היא לימדה אותנו, שאם אתה חוזר שוב פעם - אחרי שהרחיקו אותך, אחרי שביישו אותך, ואתה דבק בכל זאת בתורה - התורה שלך הופכת להיות תורה של מגילת רות.
"קוראים לך גם דוד, נכון? אתה יודע שגם דוד המלך, משיח צדקנו, התמודד עם אותם קשיים. מאז שהוא נולד רק ביזו אותו והרחיקו אותו. אבל דווקא זה נתן לו את הכוח של הדבקות הכי עמוקה שיכולה להיות. אתה יודע, כולם חושבים ששבועות זה החג של היהודים ששייכים למתן תורה, אבל אני אומר לך שזה לא נכון. זה החג ששייך ליהודים של מגילת רות.
"אני מסתובב בעולם ורואה לצערי כל כך הרבה ילדים דחויים, כל כך הרבה נשמות אבודות, כמעט אף אחד לא יודע להפוך את הדחייה והאובדן הזה בכדי להפוך להיות יהודי של מגילת רות. רובם נדחים - והולכים לאבדון לצערנו. כמה נשמות אומללות יש בעולם", הוא פלט אנחה כזו שהגיעה מתוך הלב הגדול שלו והמשיך.
"אתה יודע, לולי", הוא אמר ברגש עז, "לפעמים אני חושב על המשיח. הוא יושב בשערי רומי ומחכה כבר לבוא. אבל כל יום הוא שומע תירוץ אחר. אין יום שלא אומרים לו: תבוא מחר. המשיח שומע תירוצים כבר אלפי שנים ועדיין לא מתייאש. הוא ממשיך לשבת בשערי רומי ולחכות שסוף סוף יקראו לו. דע לך, כשאדם חוזר אחרי שדחו אותו, הוא כבר חוזר בן אדם אחר... הוא לא מגיע מסיבות חיצוניות, הוא מגיע כי הוא באמת רוצה להגיע. הוא חוזר, כי הנשמה שלו אמרה לו לחזור. זה כוח שיש רק ליהודים של מגילת רות...
"אתה מבין לולי מה קורה כאן?" הוא שאל רטורית והמשיך. "יש יהודים שלא מקבלים בכלל הזדמנות. לא דוחים אותם אף פעם. הכל הולך להם כמו שצריך. הם יהודים של מתן תורה. אבל יש יהודים קדושים שמקבלים את ההזדמנות, דוחים אותם והם במקום לחזור, מתרחקים עוד יותר. לולי, אנחנו בחצי הדרך. קיבלנו הזדמנות להיות יהודים אמיתיים יותר, יהודים עמוקים יותר, יהודים של מגילת רות. יהודים שהם יהודים בגלל שהם באמת מאמינים בזה בכל לבם, ובאמת אוהבים בכל לבם, בלי שום נגיעה. אנחנו כבר לא עושים משהו בגלל הפחד של מה יאמרו, ומה יחשבו עלינו. עברנו את זה. עכשיו נשארה רק האמת הכי עמוקה שיש לנו בלב. רק היא תפעיל אותנו.
"זה עמוק מאוד, לולי המתוק. עמוק עמוק. אבל אתה מבין את זה. "אבל אתה יודע מה?" הוא אמר לי. "אני מדבר יותר מדי. הרי יהודים של מגילת רות, הם יהודים של ניגון. רות זה ניגונים, דוד הוא נעים זמירות ישראל, אז יש לי בשבילך שיר יפה. אתה בטח תאהב אותו. זה שיר מיוחד ל'יהודים של מגילת רות', חיברתי אותו בדיוק בזמן שהקב"ה נתן לי את ההזדמנות, להיות יהודי כזה... הוא כל כך מתאים לנו לעכשיו. בוא ננגן אותו ביחד. תעזור לי עם הגיטרה, תעזור לי עם עוד קול שיהיה אתי". לקחתי בידי את הגיטרה שלי. הוא החזיק בגיטרה שלו, עצם את עיניו, והחל לשיר: "לולי תורתך, שעשועי..." את השיר הכרתי מהסעודה שלישית בישיבה. שרנו ביחד, על שפת הים בתל אביב את השיר הזה שוב ושוב. ואז הוא עצר. "תן לי לשיר את השיר הזה מחדש". ואז הוא חזר לנגן: לוּלִי, תורתך, כשהוא מדגיש את השם שלי שוב ושוב. אחרי רגע של מבוכה הצטרפתי אליו, ושרתי אתו יחד, את המילים שממש נפחו בי נשמה חדשה...
זר שהיה נקלע לטיילת של תל אביב באותם רגעים, היה רואה שני היפלאך, בעל שיער ארוך, יושבים ושרים ומנגנים איזה שיר ישן, אבל למעשה הייתה שם לידה חדשה. יהודי חדש בא לעולם. יהודי של מגילת רות.
היינו יכולים להמשיך ככה עוד שעות. אבל פתאום הוא שם לב שהשמש מתחילה לשקוע.

"תסלח לי לולי", הוא אמר לי בחום. "הייתה אמורה להיות לי הופעה בחמש בערב, עכשיו כבר שבע, בטח מחפשים אותי. הלילה אני חוזר לחו"ל, אבל תבטיח לי שפעם הבאה שאני פה, אנחנו יושבים יחד ללמוד את הסוגיא של 'בר פדא', ונלמד אותה כמו שצריך. אני מברך את שנינו שנזכה ללמוד אותה ביחד כל החיים. אני זוכר את הסוגיה מהישיבה, ואתה יודע מה המשפט הכי חשוב בכל הסוגיה? המשפט שאני רוצה ללמוד אתך מיד שאני חוזר: 'אמר רב המנונא: קדושה שבהם, להיכן הלכה?' דע לך לולי, זה בכלל לא משנה מה היה אתנו עד עכשיו, אבל תזכור שהקדושה שלנו לא הלכה לשום מקום". נפרדנו בחיבוק ארוך, עקבתי אחריו עד שנעלם עם הגיטרה שלו לרחוב התל אביבי הסואן ונשארתי לבד.
כמה ימים הייתי עסוק בלשחזר את המפגש הזה שוב ושוב – ונפלה בלבי החלטה. להפוך להיות 'יהודי של מגילת רות'. לנצל את ההזדמנות, ולהתחיל מחדש ממקום שלא הייתי יכול להיות בו קודם. התחלתי להתכונן לחזור. עוד לא סיפרתי לאף אחד. היו לי שבועיים ימים להתארגן, עד תאריך היעד. הלא הוא כמובן - חג השבועות. חיסלתי את כל "עסקיי", נפרדתי מחבריי, הסתפרתי וקניתי בגדים חדשים. בקוצר רוח המתנתי לערב חג השבועות.
בחזרה הביתה
הטלפון צלצל. מהצד השני של האפרכסת הייתה השיחה המסורתית. אמא על הקו. "לולי שלי, מה שלומך? איך אתה מסתדר? אולי לחג הזה אתה מגיע, אפילו רק לשעה? מה אתה אומר, לולי? אנחנו כל כך מתגעגעים. כל כך רוצים לראות אותך".
"טוב אמא", אמרתי ביובש. "אני אבוא".
"אתה צוחק, לולי? אל תגיד לאמא סתם. מתי תבוא? לכמה זמן? אולי תישאר אתנו קצת. לא ראינו אותך ארבע שנים. אתה לא חייב, אני רק מציעה".
"אמא", אמרתי לה. "זה בסדר. אני אשאר. כמה שתרצי". "אני לא רוצה להחליט לך. אבל אולי תישאר לכל יום ההולדת. נעשה מסיבה כמו פעם. מה אתה אומר?"
"בסדר, אמא. אני אשאר ליום ההולדת. אין בעיה".
אמא לא ידעה את נפשה. "אני מתחילה להכין את העוגות. חבל שלא אמרת אתמול, הייתי מכינה כמו שצריך. אבל לא חשוב. אתה רוצה לדבר עם אבא? או שתדבר כבר בבית. מה שאתה רוצה. אל תרגיש לא נעים".
עוד לפני שהספקתי להשיב, קולו של אבא בקע מהאפרכסת. "אני שומע בשורה טובה. נו, ברוך השם. נו, מה מחדשים?"
אחרי ארבע שנים, סוף סוף עניתי לו: "אני מגיע בעזרת השם. יש כמה חידושים בעיקר על דברי רב המנונא: 'קדושה שבהם להיכן הלכה', נדבר כבר בבית"...
אני יכול לומר לך, שאני לא יודע אם 'יהודי של מגילת רות', מביא את המשיח, אבל תחיית המתים ראיתי שהוא יכול לעשות...
גם בלי לראות, הספיקה לי השמיעה. ההורים שלי ממש קיבלו חיים חדשים.
שבתי הביתה. אחרי שנות נדודים. יצאתי 'יהודי של מתן תורה', הביזיונות ששפכו את דמי קידשו אותי ב'קדושת דמים', וחזרתי - 'יהודי של מגילת רות'. יהודי שדבק בתורה למרות שדחו אותו, למרות שביזו אותו, ובכל זאת, הוא בוחר לדבוק באמת שלו, מתוך הכרה והחלטה פנימית, שאי אפשר לעקור בשום אופן שבעולם.
הסוגיה האחרונה שלמדתי הייתה הסוגיה של 'בר פדא', ואליה חזרתי שוב בגעגוע, בליל שבועות הנוכחי. שוב ישבתי עם אבא, כל הלילה, אבל הפעם היה לי ניגון מתוק מלא געגועים. ידעתי שזו אהבת חיי.
בבוקר, הלכנו לבית הכנסת יחד. כל המשפחה. וכמובן, הקריאה היא הקריאה של בר המצווה שלי, אז כיבדו אותי לקרוא, גם בתורה וגם מגילת רות.
ואתה יודע, תמיד במגילת רות, הראשים נשמטים. אנשים נרדמים אחרי לילה ארוך של לימוד. אבל בשבילי כל מילה הייתה חיים חדשים. נעמי דוחה את רות. ורות? דבקה בה! נזכרתי איפה הייתי רק לפני שבועיים, נזכרתי בחבר הקדוש שלי, שנתן לי נשמה חדשה, נזכרתי בניגון השמימי שניגנו יחדיו, ולא עצרתי בעצמי. כשהגעתי למילים: 'ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך', התחלתי לקרוא את המילים במנגינה ששרנו על הטיילת. במנגינה של לולי תורתך...
זה ממש התאים לכל מילה. שים לב איך זה משתלב יפה עם המנגינה. "כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין - - - עמך עמי, ואלוקייך אלוקי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר, כה יעשה ה' לי, וכה יוסיף כי המוות, יפריד ביני ובינך"... עד שאנשים התעוררו וקלטו מה קרה, כבר סיימתי את הפסוקים "שלי", והמשכתי לקרוא כרגיל.
אתה אולי תצחק, אבל מאותה שנה, בכל שנה שם בבית הכנסת של אבא שלי, הבעל קורא מנגן את הפסוקים האלו במנגינה הזו ששרתי באותו חג שבועות. הם כל כך נהנו מהרעיון, וגם ראו שזה מעיר את האנשים במגילה, אז הם פשוט אימצו את הרעיון...
אתה יודע, אני רוצה להגיד לך משהו לסיום. אתה הראשון ששומע ממני את הסיפור המלא. סיפרתי חלקים מהתורה הזו בשיעורים שמסרתי בישיבות המכונות ברשעות 'ישיבות לנוער נושר'. ניסיתי להסביר בכל דרך אפשרית, שיש להם הזדמנות, שאין אותה לאנשים שלא עברו את הכאב שלהם.
אבל תתפלא, כמעט אף אחד לא רצה לשמוע לי. הם חשבו שאני אומר את זה כדי לעודד אותם. לא הצלחתי להיות אִתם בלב פתוח לצערי. אבל אתה, אתה הרי לומד בישיבה רגילה, אתה הרי יודע שאני מתכוון לזה באמת, אתה, אני מקווה, תיקח אתך את הרעיון. בכל פעם שיעלה לך ח"ו הכאב של הדחייה, הבושה, או כל רגש נוראי מהסוג הזה, שמישהו עשה לך בטעות או בכוונה, פשוט תיקח את זה להיות אדם אמיתי יותר. תשתמש בהזדמנויות האלה, שלא כולם זוכים להן.
תראה אותי, אני הרי לא טיפוס שגרתי. בטח יש כאלה שחושבים שאני קצת מוזר. אבל תזכור שעל יהודים של מגילת רות כל זה לא משפיע. יהודים של מגילת רות לא נרתעים מדחייה, הם מחבקים אותה בכל לבם. הם דבוקים בקדושה שהתקדשו בה, קדושת דמים, או קדושת הגוף, או שתיהן גם יחד, בקדושה שלא הולכת לעולם.
נו, שימען, דיברתי מספיק. בוא נשיר קצת. והשירה הזו נמשכת עד הרגע הזה בעזרת הנשים הקטנה .בקומה השנייה בבית הכנסת השכונתי. כי יהודי של מגילת רות לא מפסיק לשיר לעולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה