אלף נכנסים לתלמוד ואחד יוצא לשוק

[יאן]

עם כל פסיעה התגבשה בו ההכרה יותר ויותר. זה מה שצריך לעשות. אין ברירה. זה רצון השם. בכל הדורות היו זבולונים וצירפו אותם למנין. וכשם שקיבל שכר על הדרישה כך יקבל שכר על הפרישה. הדברים ברורים ואין מה להפך בהם יותר. וגם הרב אמר שיש מצבים שצריך הרבה סייעתא דשמיא לדעת איך לנהוג בהם.

אבל מצד שני...

אבל סיכמנו שאין מצד שני!

ההרהור החצוף השתחל בכח לתודעתו. מצד שני, מה... מה יגידו? אחחח.
הכל מהתחלה.

היה קשה לו לשים את האצבע על הקש ששבר את גב הגמל. נראה לו שזה קרה אחרי הטלפון מציגלמן. תמים שכמותו. כבר כשבא לחתום חוזה עשה עליו רושם של תמל'ה. אבל לפעמים זה גורם נזקים, כמו עכשיו. הנה, דפק אצלו טכנאי גז בדלת ושאל אם אפשר לעשות בדיקת תקינות לגז. חינם. וציגלמן הכניס אותו בשמחה. כצפוי, הטכנאי מצא תקלה, ורשם שהחברה מנתקת אותו מהחיבור עד לתיקון התקלה. רק 99₪. ציגלמן התקשר וביקש לקזז החודש מהשכירות את ה 99₪ ששילם. הוא לא רב איתו. אבל מי ביקש ממך להכניס אותו?

נראה לו שהוא יודע למה בא עליו הנזק הזה. הרי ידוע הסיפור עם רבי חיים מוולוז'ין שנפל לו הדלי והגרזן לבאר וכו', וגם אצלו, בגלל שהם נסעו לשבת האחרונה והוא התקמצן להעביר לגנרטור וכל השבת המקרר בבית עבד על חשמל. אז בגלל זה.

הקב"ה מחליף עליו את הזמנים. רצה יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוזגו של... של החיים. החיים עולים כסף. ולו אין. אז צריך לעשות משהו. זה מוחלט אצלו. יש סיפור על רבי יוסף חיים זוננפלד שאשתו הוצרכה ללוות כיכר לחם, ואמר שאם כך צריך לעשות השתדלות לפרנסה, ויצא החוצה ומצא נפוליון זהב. אולי הוא גם יעשה השתדלות כזו.

אבל מה עם צנצנת המן? אולי הוא מהרשעים שצריכים להרחיק עד למנה שלהם? באמת ככה מחשיבים אותו בשמים? כנראה גם בגלל הגנרטור.

השאלה במה לעבוד. זו חייבת להיות עבודה תורנית. לא סתם עבודה תורנית אלא שתהיה רובה תורנית ומיעוטה עבודה.
הוא פחות מתחבר לעריכת ספרים. עם מחשב וזה, פאסט נישט. לא צורה של בית מדרש בכלל.

כתיבת סת"ם, ובכן, הוא בירר. צריך הרבה עצבים וריכוז. ואם נפסל לך אות אחת בתחילת המזוזה הכל הלך. וגם מי אמר שיש לו את החוש לזה? לא נראה לו.

רב'ה בחיידר, לא-לא-לא. שהוא יהיה הדמות הנלעגת שבתור ילדים לא גמרו לחקות אותה? חס ושלום. זה מעבר לגבול ההשתדלות הנדרשת ממנו.

שוחט? נו, באמת. מה תורני בלחתוך בשר.
משגיח כשרות, אוי ואבוי. כל הסיפורים על מלונות שהאכילו טריפות ונבילות ידבקו בו ובזרעו.

לקדם תלמידים. כן, אבל, וכולם יראו. לא. לא.

מה נשאר? זהו, שלא נשאר. כמעט, חוץ מההצעה של שבקס. אבל היא לא רלוונטית כמובן. כי...
באמת הוא ישב במקווה ויגבה תשלום?

בהתחלה הוא עוד שאל אותו אם יוכל לפתוח ספר בין גברא לגברא. שבקס רק צחק. איזה ליטוואק אתה. רואים שאתה הולך למקווה רק בערב יום כיפור.
אבל זה סכום נחמד, וממילא הוא לא לומד בזמן הזה. אחרי פעמיים הוא יוכל לסלוח לציגלמן בלב שלם. הוא כבר סלח אבל נשאר משהו. עכשיו הקב"ה ממלא לו את חסרונו.

מחייג- שבקס. אין מענה. אולי מראים לו מהשמים שלא. הוא צריך להיות עולה תמימה.
שבקס חוזר אליו. אז מראים לו מהשמים שכן.
כבר לא רלוונטי. אין לו מושג מה מראים לו.



נכתב בעקבות הקונפליקטים, והממתינות, וכל המסתעף.
מוקדש באהבה לכל הנמצאים בשלב הזה של החיים.

 

[משויטט]

כתוב מצוין.
רק לא יצא ברור, למה בלן במקווה יותר טוב מחונך שכולם יראו ומה יגידו?

ובאופן כללי, מתקשה לדמיין את המוטיב הספרותי הזה שחוזר על עצמו כבר הרבה מדי זמן, על איך שהאברך 'מחליט' לצאת לעבודה, כי הרב התיר לו למרות שנפשו חשקה בתורה. כאילו יש רגע כזה, או פרק כזה בחיים, שזה קורה פתאום.
למיטב תפיסתי את המציאות, מדובר ברוב המקרים בתהליך, ש(רק לשם הדוגמה)מתחיל מן ההחלטה המינורית למדי להתחיל ללמוד עם תלמיד בשעות הערב, מתקדם לשטיפת בניינים באמצע הלילה, ממשיך לחילטורים בנוסח 'הסעות קצרות ברכב ממוזג במחיר מוזל ע"י אברך מאנ"ש', ובמקרים מסוימים מתחילים להקריב בשביל העבודה סדרים בכולל פה ושם, ועם הזמן והצרכים המתגברים - מחליטים שאולי עדיף פשוט לקום ולעשות מעשה ולהשלים את התהליך ביציאה לעבודה באופן רשמי ודי. ולאחר חצי שנה מתחילים להגיע לשיעור הדף היומי מדי ערב.
ועד שאתה מתפנה לסכם את התהליך הזה, אתה כבר בעלבת מן המניין.

 

[RACHELIZ]

כל כך ממחיש.. כל המחשבות האלו
והאשמות העצמיות וחיפוש הסימנים האם הוא רצוי ואהוב בשמים. איי איי.. החיים לפעמים חותכים בבשר החי..

הרי ידוע הסיפור עם רבי חיים מוולוז'ין שנפל לו הדלי והגרזן לבאר וכו',

חושבת שכדאי לכתוב קצת יותר מה היה, קודם כל כי לא כולם מכירים (כמוני, למרות שאני מנסה להבין מתוך הדברים) ודבר שני שיהיה מסודר יותר.. למרות שמצד שני, אם זה באמת היה מוכר בוודאות אז הקיצור מראה את המחשבה שלו.. (חוץ מהמילה וכו', כמובן).

 

[יאן]

רק לא יצא ברור, למה בלן במקווה יותר טוב מחונך שכולם יראו ומה יגידו?

גם אני התקשיתי בזה היום בבוקר. ויש ליישב בדוחק.

כאן התיאור הוא על שלב חיבוטי הנפש וההשלמה. עוד לפני שעשה משהו מעשי.

חושבת שכדאי לכתוב קצת יותר מה היה, קודם כל כי לא כולם מכירים

בספר "כתר ראש" מסופר שהגר"ח מוולוז'ין זצ"ל היקל פעם אחת לעצמו בספק של מעשר כספים ולא הפריש את הכסף המסופק לצדקה, והנה באותו היום נפל לבני ביתו הדלי לתוך הבאר. הורידו גרזן כדי למושכו בחזרה, אך גם הגרזן נפל וצלל בתוככי הבאר. רבי חיים מוולוז'ין ערך חשבון ומצא ששווי הדלי והגרזן שווה בדיוק לכסף שלא הפריש למעשר. מיד נתן ר' חיים את הכסף לצדקה, והנה באורח פלא עלו וצפו הדלי והגרזן, מתוככי המים העמוקים...