הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
- הוסף לסימניות
- #1
הרבה זמן לא פרסמתי כאן כלום, אז הנה קטע טרי מהיום:
מאיר שמחה דוידוביץ לא בטח במאכלים שיש בהם כורכום, והוא הדגיש למוכר כי זה לא בגלל שהוא גזען, חלילה.
המוכר בפלאפל "האשקלוני" ביטל את דבריו בתנועת יד שזכר מתקופת לימודיו בישיבה קטנה לצעירים מצויינים "אור למזרח" בראשות הרב אפשטיין, ובנשיאות מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א.
בידים שומניות הוא בצע כדור פלאפל, והציג את תוכנו הירקרק אל מול עיניו הפעורות של מאיר שמחה.
"אין בזה אפילו עקבות מזעריים של כורכום", הצהיר המוכר בביטחון, "תחפש".
מאיר שמחה בחן את הכדור המרוטש כמי שבוחן אתרוג, הפך, מעך, גילגל וגם ריחרח, ולבסוף פסק: "זה בסדר".
הוא ציפה לאנחת רווחה מצד המוכר, איזה שהוא סימן לכך שהוא באמת מתרגש מכך שמאיר שמחה עומד להיות לקוח שלו.
"עכשיו יאללה", אמר המוכר, "תסתלק מפה ותן לעבוד, חפרת לי עד כאן!" הדגים על נקודה כלשהיא בערפו.
ואז מאיר שמחה נעלב, נטש את הדוכן והלך לחפש מקום אחר לרכוש בו פלאפל נטול כורכום.
אבל אצל ששון היה צ'יפס דמוי נזלת שומנית, בפלאפל הטבעוני ברחוב מרזל היתה תחושה שהכל נוצר מטחינה, כולל הפיתה והחמוצים, ואצל התימני מהתחנה המרכזית היו כמויות של בצק בתוך הכדורים.
רק אצל האשקלוני היה את השילוב המדוייק בין חומוס, כוסברה, ואוכלוסיה סבירה של חובשי כיפות בית משפט, שהקנו טעם מיוחד לפלאפל נטול הכורכום.
וביום בו העיז מאיר שמחה לארוז את שארית כבודו בשקית גל-פז ולפסוע לעבר האשקלוני, התחיל הארגון הסלפי אנסאר-אל-בית-מקדס-המקורי-הזהרו-מחיקויים לירות טילים על ישראל.
וכדי להתאים את עצמם לאווירה, צבעו השמים את עצמם באפור. עננים כבדים הטיחו כלפי מטה טיפות מגושמות, ובוץ שקיבל אותן בברכה נמרח על אדני המדרכה שלפני הפלאפל האשקלוני.
איש אחד עמד ברחוב ומחה בוץ מנעליו: מאיר שמחה.
איש מלבדו לא העז לצאת אל הרחוב: טילים מעופפים ורעמים מתפצחים, לא מבחינים בין אזעקת אמת ליללת הרוח בין הבלוקים הישנים. רק זקן אלמוני וחירש מאוד נצפה היום במצלמות האבטחה, חוצה את הכביש לעבר סניף ביטוח לאומי, ונעצר מול שלט שהודיע "לאור המצב אין קבלת קהל הסניף זה".
והפלאפל האשקלוני היה כמעט סגור, רק חריץ קטן הושאר בשבכת הפלדה ששימשה גדלת לחנות, מעין תריס.
ומאיר שמחה דפק על התריס, אבל רעמים עזי פנים גרמו לדפיקותיו להימנע חלשות ועלובות.
הוא התרגז, היטיב את משקפיו על אפו, התכופף, הרים אבן, ולאחר היסוס קל הטיח אותה התריס הכמעט מוגף, ושוב ושוב.
לרגע נשמע שקט מתוך החנות, ואז באה סדרת קללות ששום התרה לא יכולה לה, ואחר כך הורם התריס ופניו של המוכר הציצו מתוך החנות הקטנה.
הוא לא היה שם לבד.
כמו תיבת נח קטנה, שני כלבים, איגואנה, סוס פוני, עז וגדיה שפעו בקול מעורר רחמים, ומעל הכל יושב על קורה קרוב לתקרה, ברווז גדול בצבע לבן.
"לא יכלתי לתת להם להשאר שם בחוץ ", התנצל, "לי הם לא מפריעים בכלל", הוא אמר, ומאיר שמחה הרגיש איך אחד הכלבים מתחיל ללקק את נעליו.
"זה בסדר", אמר מאיר שמחה והשפיל מבט אל נעליו, "תכין לי פלאפל", ביקש.
"אין בעיה" אמר המוכר, "כמו שאתה רואה, אין לי פה מוכן, אבל אני אכין לך צ'יק צ'אק".
הוא הלך אל המטבח, ותוך כמה דקות נשמע פצפוץ עליז של שמן סויה משומש, רותח בסיר טיגון עמוק.
ומאיר שמחה הסתכל על מדף התבלינים שמעל המקרר, ונהנה לקרוא את כל השמות: בזיליקום, אורגנו, טימין, ראס אל חנות, ו.. כורכום.
"כורכום?" הוא שאל את עצמו בקול, והמוכר שהיה במטבח לא פיספס את השאלה.
"נראה לך שאני עבדתי עליך?" שאל כמעט בזעם, "הנה", הוא קרא לו, "בוא תראה".
הוא הוציא מהמקפיא חבילה מרשרשת שעליה נכתב בפונט תעשייתי: "תערובת אינסטנט להכנת פלאפל", על מדבקה אדומה נכתב "סוג ב'".
"אזהרה לאלרגנים", הוא הקריא: "עשוי להכיל שומשום, גלוטן חיטה, סלרי.... והנה זה", הוא נתן לו לקרוא "מה כתוב פה?" שאל רטורית, "יוצר סביבה חופשית מהאלרגנים חלב, אגוזים ו.. כורכום! אתה רואה!"
ומאיר שמחה אכן ראה, ובפעם הבאה שהוא הולך לקנות פלאפל, הוא יוודא שהוא אכן מיוצר במקום, ולא מאיזו שקית מרשרשת סוג ב'.
ועכשיו הוא תקוע כאן באשקלוני, ובשביל להעביר את הזמן הוא משחק ארץ עיר עם המוכר.
"צומח בכ'?" שואל המוכר ומחייך.
"כרוב", עונה מאיר שמחה.
מאיר שמחה דוידוביץ לא בטח במאכלים שיש בהם כורכום, והוא הדגיש למוכר כי זה לא בגלל שהוא גזען, חלילה.
המוכר בפלאפל "האשקלוני" ביטל את דבריו בתנועת יד שזכר מתקופת לימודיו בישיבה קטנה לצעירים מצויינים "אור למזרח" בראשות הרב אפשטיין, ובנשיאות מרן הראשון לציון הרב עובדיה יוסף שליט"א.
בידים שומניות הוא בצע כדור פלאפל, והציג את תוכנו הירקרק אל מול עיניו הפעורות של מאיר שמחה.
"אין בזה אפילו עקבות מזעריים של כורכום", הצהיר המוכר בביטחון, "תחפש".
מאיר שמחה בחן את הכדור המרוטש כמי שבוחן אתרוג, הפך, מעך, גילגל וגם ריחרח, ולבסוף פסק: "זה בסדר".
הוא ציפה לאנחת רווחה מצד המוכר, איזה שהוא סימן לכך שהוא באמת מתרגש מכך שמאיר שמחה עומד להיות לקוח שלו.
"עכשיו יאללה", אמר המוכר, "תסתלק מפה ותן לעבוד, חפרת לי עד כאן!" הדגים על נקודה כלשהיא בערפו.
ואז מאיר שמחה נעלב, נטש את הדוכן והלך לחפש מקום אחר לרכוש בו פלאפל נטול כורכום.
אבל אצל ששון היה צ'יפס דמוי נזלת שומנית, בפלאפל הטבעוני ברחוב מרזל היתה תחושה שהכל נוצר מטחינה, כולל הפיתה והחמוצים, ואצל התימני מהתחנה המרכזית היו כמויות של בצק בתוך הכדורים.
רק אצל האשקלוני היה את השילוב המדוייק בין חומוס, כוסברה, ואוכלוסיה סבירה של חובשי כיפות בית משפט, שהקנו טעם מיוחד לפלאפל נטול הכורכום.
וביום בו העיז מאיר שמחה לארוז את שארית כבודו בשקית גל-פז ולפסוע לעבר האשקלוני, התחיל הארגון הסלפי אנסאר-אל-בית-מקדס-המקורי-הזהרו-מחיקויים לירות טילים על ישראל.
וכדי להתאים את עצמם לאווירה, צבעו השמים את עצמם באפור. עננים כבדים הטיחו כלפי מטה טיפות מגושמות, ובוץ שקיבל אותן בברכה נמרח על אדני המדרכה שלפני הפלאפל האשקלוני.
איש אחד עמד ברחוב ומחה בוץ מנעליו: מאיר שמחה.
איש מלבדו לא העז לצאת אל הרחוב: טילים מעופפים ורעמים מתפצחים, לא מבחינים בין אזעקת אמת ליללת הרוח בין הבלוקים הישנים. רק זקן אלמוני וחירש מאוד נצפה היום במצלמות האבטחה, חוצה את הכביש לעבר סניף ביטוח לאומי, ונעצר מול שלט שהודיע "לאור המצב אין קבלת קהל הסניף זה".
והפלאפל האשקלוני היה כמעט סגור, רק חריץ קטן הושאר בשבכת הפלדה ששימשה גדלת לחנות, מעין תריס.
ומאיר שמחה דפק על התריס, אבל רעמים עזי פנים גרמו לדפיקותיו להימנע חלשות ועלובות.
הוא התרגז, היטיב את משקפיו על אפו, התכופף, הרים אבן, ולאחר היסוס קל הטיח אותה התריס הכמעט מוגף, ושוב ושוב.
לרגע נשמע שקט מתוך החנות, ואז באה סדרת קללות ששום התרה לא יכולה לה, ואחר כך הורם התריס ופניו של המוכר הציצו מתוך החנות הקטנה.
הוא לא היה שם לבד.
כמו תיבת נח קטנה, שני כלבים, איגואנה, סוס פוני, עז וגדיה שפעו בקול מעורר רחמים, ומעל הכל יושב על קורה קרוב לתקרה, ברווז גדול בצבע לבן.
"לא יכלתי לתת להם להשאר שם בחוץ ", התנצל, "לי הם לא מפריעים בכלל", הוא אמר, ומאיר שמחה הרגיש איך אחד הכלבים מתחיל ללקק את נעליו.
"זה בסדר", אמר מאיר שמחה והשפיל מבט אל נעליו, "תכין לי פלאפל", ביקש.
"אין בעיה" אמר המוכר, "כמו שאתה רואה, אין לי פה מוכן, אבל אני אכין לך צ'יק צ'אק".
הוא הלך אל המטבח, ותוך כמה דקות נשמע פצפוץ עליז של שמן סויה משומש, רותח בסיר טיגון עמוק.
ומאיר שמחה הסתכל על מדף התבלינים שמעל המקרר, ונהנה לקרוא את כל השמות: בזיליקום, אורגנו, טימין, ראס אל חנות, ו.. כורכום.
"כורכום?" הוא שאל את עצמו בקול, והמוכר שהיה במטבח לא פיספס את השאלה.
"נראה לך שאני עבדתי עליך?" שאל כמעט בזעם, "הנה", הוא קרא לו, "בוא תראה".
הוא הוציא מהמקפיא חבילה מרשרשת שעליה נכתב בפונט תעשייתי: "תערובת אינסטנט להכנת פלאפל", על מדבקה אדומה נכתב "סוג ב'".
"אזהרה לאלרגנים", הוא הקריא: "עשוי להכיל שומשום, גלוטן חיטה, סלרי.... והנה זה", הוא נתן לו לקרוא "מה כתוב פה?" שאל רטורית, "יוצר סביבה חופשית מהאלרגנים חלב, אגוזים ו.. כורכום! אתה רואה!"
ומאיר שמחה אכן ראה, ובפעם הבאה שהוא הולך לקנות פלאפל, הוא יוודא שהוא אכן מיוצר במקום, ולא מאיזו שקית מרשרשת סוג ב'.
ועכשיו הוא תקוע כאן באשקלוני, ובשביל להעביר את הזמן הוא משחק ארץ עיר עם המוכר.
"צומח בכ'?" שואל המוכר ומחייך.
"כרוב", עונה מאיר שמחה.
