אם זה לא היה הזוי

[מ. י. פרצמן]

<כמה נקודות מחשבה>

כעורכת עיתון שלא כולל חדשות, החיים שלי רגועים ויפים. אין חדש תחת השמש, חומרים לעיתון סגורים כמה חודשים מראש והגיליונות עצמם מתקתקים בקצב מסחרר הרבה לפני שהם רואים אור.

ואז פלש לעולם נגיף אחד, מוכר בלעז' בשם 'קורונה', ושיבש את כל חיי האנושות. ביניהם אנוכי, עורכת אחת שצריכה עכשיו לעדכן גיליונות סגורים.

המערכת, שלא כמוני, לא נבהלה. הצוות תקתק, החומרים זרמו וברוך השם הגיליונות נסגרו מעודכנים, מכילים הרבה חומר מעשיר ומחזק לימים הלא פשוטים הללו.

כל זה, עד שהגענו למוסף החג.

את החומרים למוסף חג הפסח קיבלנו כבר לפני שבועות ארוכים, בערך באותה תקופה שבה מחוז ווהאן בסין החל לשמוע את המילה קורונה. כשהחומרים נכנסו למכבש העיבוד כבר התחילה ישראל להכיר במציאות החדשה שנכפתה עליה, ולכן, מעט לפני סגירת החומרים, התקבלה במערכת ההחלטה הנחושה: מורידים כל שמץ של אזכור לכל דבר שעתיד להשתנות.

ההחלטה הזו דרשה הרבה ממני ומהצוות. היא כללה נבירה בכל מילה במוסף, סיעור מוחות ("אבל מי אמר שיהיו אביזרים חדשים בחג?") ושינוי של הרבה משפטים שלכאורה נראים תמימים אבל בעידן הקורונה הם לא. כך שונה טיול חול המועד ל"זמן משפחתי מגובש", שולחן החג רב המשתתפים ל"שולחן הסדר הערוך", ומעדני החג מעלי הניחוח ל"מאכלי הפסח המסורתיים".

בסיומו של המבצע המאתגר היה החומר למוסף סגור. זהו, אין שום סיכוי שיש כאן משהו שלא יתרחש במציאות, כל מה שמאוזכר במוסף יתרחש במציאות במאת האחוזים. לחצתי על "שלח", והרגשתי מן תחושה מוזרה העולה ומתנחלת בלב. זאת לא הייתה הרגשה שידעתי לקרוא לה בשם, אבל מעין קריאת תיגר שקטה: הנה לך, קורונה. חשבת שתצליחי לרגש אותי? אז חשבת. הכל בקונטרול, אנחנו חכמים יותר ממך, אנחנו בשליטה על העניינים.

שבועות חלפו מאז. מוסף החג עבר במכבש העיצוב-תיקונים-עיצוב-תיקונים-עיצוב-תיקונים וחוזר חלילה, ולפני כמה שעות נחת אצלי לאישור סופי.

התיישבתי, רגועה ונינוחה, לעבור עליו. הכל טוב, הכל רגוע, הרי היינו חכמים מראש והעניינים בשליטתנו.

עמוד ראשון. פסקה שלישית.

"ריח העשן של שריפת החמץ מתערב עם ניחוחות החג".

אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי. אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.

שלח לנו משיח אבא, היום.

 

[101]

וואו
אנקדוטה מושלמת! כל הסיפור בקטע אחד.
וכל כך אמיתי...

 

[yonatanr]

יפה מאד.

מעט לפני סגירת החומרים, התקבלה במערכת ההחלטה הנחושה: מורידים כל שמץ של אזכור לכל דבר שעתיד להשתנות.

החלטה נחמדה, אך לא כל כך מוכרחת. כולנו חשבנו עד לפני כמה שבועות שדברים לא ישתנו.

אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי. אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.

אל דאגה. גם המניינים בוטלו זה מכבר, ועדיין קולם נישא מכל פינת מרפסת. מובטחני שגם ריח העשן ימשיך כמימים ימימה, ויתמר בערב הפסח מכל מרפסת וחצר.

 

[מ. י. פרצמן]

החלטה נחמדה, אך לא כל כך מוכרחת. כולנו חשבנו עד לפני כמה שבועות שדברים לא ישתנו.

תודה, מסכימה עם כך.
אני מודעת לכך שבהרבה מערכות עיתונים הוחלט שלא לעדכן את הגיליונות הסגורים לצו השעה, וזה בסדר גמור ואינני חולקת עליהן. עם זאת, אני באופן אישי מרגישה שיש צורך לתת לקוראות דווקא את הנושאים הרלוונטיים והמעצימים אותן כיום. ואפעס, לקרוא מאמר על 'לכולם יש סטים חדשים ורק אצלי לא' לא עושה לי את זה כרגע.

 

[7שבע7]

אל דאגה. גם המניינים בוטלו זה מכבר, ועדיין קולם נישא מכל פינת מרפסת. מובטחני שגם ריח העשן ימשיך כמימים ימימה, ויתמר בערב הפסח מכל מרפסת וחצר.

אבל גם אם זה יקרה - בתור עורכת עיתון היא לא צריכה לתת לזה מקום...

 

[לילך אור]

יפה!

 

[פירי]

זה עד כדי כך דרמטי?

 

[מ. י. פרצמן]

זה עד כדי כך דרמטי?

?
לא הבנתי

 

[פירי]

?
לא הבנתי

סגנון הכתיבה בשיתוף ממש דרמטי, ושאלתי האם זה שהקוראים ידעו חס וחלילה חס ושלום שמערכת העיתון היתה מאורגנת מראש, ולמרבה התדהמה גם שם במערכת לא ידעו על כל השלכות הקורונה לפני שהן קרו, ואפילו גולת הכותרת שאזכור אחד לחיים הרגילים שנבצרו מעם ישראל בארץ ישראל ובקומות נוספים בשנה זו היא עד כדי כך דרמטית שמצדיקה את סגנון הכתיבה הזו.

 

[מ. י. פרצמן]

סגנון הכתיבה בשיתוף ממש דרמטי, ושאלתי האם זה שהקוראים ידעו חס וחלילה חס ושלום שמערכת העיתון היתה מאורגנת מראש, ולמרבה התדהמה גם שם במערכת לא ידעו על כל השלכות הקורונה לפני שהן קרו, ואפילו גולת הכותרת שאזכור אחד לחיים הרגילים שנבצרו מעם ישראל בארץ ישראל ובקומות נוספים בשנה זו היא עד כדי כך דרמטית שמצדיקה את סגנון הכתיבה הזו.

הדרמה בכתיבה לא הייתה על הטריגר. לא ייחרב העולם אם בעיתון יהיה אזכור לשריפת חמץ, הגם שהיום ברוב המקומות אינו רלוונטי.
הדרמה הייתה על המסקנה בסוף. העובדה שאפילו שריפת חמץ, מעמד כה לגיטימי ומובן מאליו, כבר לא מובן מאליו.
והטלטול שחוויתי, כשהבנתי את עומקה של הגלות.
והעיניים שלי שדומעות כעת שוב.

 

[קופי 100]

הדרמה בכתיבה לא הייתה על הטריגר. לא ייחרב העולם אם בעיתון יהיה אזכור לשריפת חמץ, הגם שהיום ברוב המקומות אינו רלוונטי.
הדרמה הייתה על המסקנה בסוף. העובדה שאפילו שריפת חמץ, מעמד כה לגיטימי ומובן מאליו, כבר לא מובן מאליו.
והטלטול שחוויתי, כשהבנתי את עומקה של הגלות.
והעיניים שלי שדומעות כעת שוב.

ויהי רצון שתעלה שריפה שבעין תמורת שריפת משהו חמץ בעין.

 

[פירי]

הדרמה בכתיבה לא הייתה על הטריגר. לא ייחרב העולם אם בעיתון יהיה אזכור לשריפת חמץ, הגם שהיום ברוב המקומות אינו רלוונטי.
הדרמה הייתה על המסקנה בסוף. העובדה שאפילו שריפת חמץ, מעמד כה לגיטימי ומובן מאליו, כבר לא מובן מאליו.
והטלטול שחוויתי, כשהבנתי את עומקה של הגלות.
והעיניים שלי שדומעות כעת שוב.

ערב פסח וכו' וממש אין לי זמן.
אבל כשאני קראתי את הקטע הובלתי למסקנה על יכולת ההתארגנות המוגבלת של האדם, וממש לא על עומקה של הגלות.

 

[@Simcha]

כשאני קראתי את הקטע הובלתי למסקנה על יכולת ההתארגנות המוגבלת של האדם, וממש לא על עומקה של הגלות.

ערב פסח וכו' וממש אין לי זמן.

מסר מבצבץ בעת קריאה נינוחה ומתונה.

 

[פירי]

מסר מבצבץ בעת קריאה נינוחה ומתונה.

את הקטע עצמו קראתי כבר לפני כמה ימים כמובן
וגם עכשיו לא התאפקתי לעבור שוב לראות האם פספסתי, אבל זה עדיין לא השתנה.

 

[@Simcha]

את הקטע עצמו קראתי כבר לפני כמה ימים כמובן
וגם עכשיו לא התאפקתי לעבור שוב לראות האם פספסתי, אבל זה עדיין לא השתנה.

לחצתי על "שלח", והרגשתי מן תחושה מוזרה העולה ומתנחלת בלב. זאת לא הייתה הרגשה שידעתי לקרוא לה בשם, אבל מעין קריאת תיגר שקטה: הנה לך, קורונה. חשבת שתצליחי לרגש אותי? אז חשבת. הכל בקונטרול, אנחנו חכמים יותר ממך, אנחנו בשליטה על העניינים.

"ריח העשן של שריפת החמץ מתערב עם ניחוחות החג".

אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי. אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.

שלח לנו משיח אבא, היום.

 

[פירי]

אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי.

אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.

וזה רק הסוף.
יש גם מהאמצע

בסיומו של המבצע המאתגר היה החומר למוסף סגור. זהו, אין שום סיכוי שיש כאן משהו שלא יתרחש במציאות, כל מה שמאוזכר במוסף יתרחש במציאות במאת האחוזים

הנה לך, קורונה. חשבת שתצליחי לרגש אותי? אז חשבת. הכל בקונטרול, אנחנו חכמים יותר ממך, אנחנו בשליטה על העניינים.

 

[פירי]

יש מצב שעיני ומוחי הטעו אותי לשים דגש בקריאה דוקא על הנקודות האלה ולא על מה שהכותבת רצתה למסור.
אבל אולי לא.

 

[מ. י. פרצמן]

ערב פסח וכו' וממש אין לי זמן.
אבל כשאני קראתי את הקטע הובלתי למסקנה על יכולת ההתארגנות המוגבלת של האדם, וממש לא על עומקה של הגלות.

בעיניי הכל חלק מאותו מסר. התכנון וההתארגנות - התחושה שאנחנו מנהלים את העולם, ואלוקים שיושב וצוחק. הגיליונות שהיו מוכנים מראש, והתבררו כלא רלוונטיים. מוסף החג שהיה מעודכן, והתברר שגם הוא לא. שריפת חמץ שהוכנסה לקטגוריית 'ברור מאליו', ובסוף גם היא לא לגיטימית.
הכל חלק מהגלות.
בתחושה שלי, לפחות, כשזה קרה, הכל התחבר לאותה שורה: שלח לנו משיח אבא, היום.
ייתכן שלא הבאתי את זה נכון?

 

[כנפיים]

כתוב יפה.
מצטרפת למה שכתבה @פירי . הדרמה לאורך הקטע מרגישה אובר.
גם לי הרגיש שהתחושה של הכותבת היא שאם תהיה שם איזו טעות, או משהו לא מעודכן יהיה זה אסון, ומה שחיזק את התחושה וקבע אותה במסמרות הוא הסיום-

אההה... ריח עשן היכה באפי ודמעות סימאו את עיניי. תמונות הכותרות "מסתמן: שריפות החמץ יבוטלו השנה" היטשטשו מול שדה ראייתי. אהה, אלוקים. איפה אני ואיפה בדיקת חמץ. איפה אני ומנהיגות אלוקית, אבסולוטית, מוחלטת.

שלח לנו משיח אבא, היום.

ההקשה הזו של בקשת הגאולה אל התסכול של הפספוס הזה, היא איכשהוא לא פרופורציונלית.

 

[אשר שרבר]

תודה, מסכימה עם כך.
אני מודעת לכך שבהרבה מערכות עיתונים הוחלט שלא לעדכן את הגיליונות הסגורים לצו השעה, וזה בסדר גמור ואינני חולקת עליהן. עם זאת, אני באופן אישי מרגישה שיש צורך לתת לקוראות דווקא את הנושאים הרלוונטיים והמעצימים אותן כיום. ואפעס, לקרוא מאמר על 'לכולם יש סטים חדשים ורק אצלי לא' לא עושה לי את זה כרגע.

מסכים לגמרי, הערכתי את העיתונים שלא נדבקו לתוכנית המקורית והשקיעו, הראו לקוראים שהם יודעים מה קורה סביבם ברגעים אלו.