שיר אמא של חיים

[פניני ריין]

ספוילר

תוך כדי עיסוק בקורות חייו של ה"חזון איש", נתקלתי בשמו של חיים. כשחיים היה ילד, אביו חלה ונפטר, ואמו עבדה בשלל עבודות כדי שתוכל לשלוח אותו ללמוד. בספרו מתאר חיים איך אימו השכירה את עצמה לאפות מצות, ומרוב קושי העבודה נטפה לה זעה מהפנים ונפלה לתוך הבצק. חיים למד בישיבות נובהרדוק ואף תקופה ארוכה היה חברותא של החזו"א. לבסוף, הוא ירד מהדרך.

אמא של חיים, השיר הזה לא יהיה אחיד
משקל וחרוזים לא יהיו לו תמיד
כי גם לחיים שלך, לא היו

הכל התחיל כשבעלך חלה
ואת כולך היית תפילה
לעבוד הוא לא יכל
וכל השכנות אמרו: חבל,
אבל בשביל זה יש לך את חיים
הוא יפרנס אותך בכפל כפליים

אבל את לא הסכמת, היה לך חלום
שהילד שלך הקטן, היהלום
עוד יגדל לבן תורה
מידות, עדינות, יראת שמים טהורה

בשביל זה עשית הכל
כדי לתת לו לגדול
לא בחלת בשום עבודה
ולא משנה כמה היא קשה
במאפיית מצות- עיניך מזיעות
ולתוך הקערה נופלות דמעות...

והיו אז בוילנא נשים אחרות
שאת גבורתן ובניהם כולן מכירות
ועליהן הן מתפייטות ושרות
מחזמרים באולמות מלאים אורות
כמוך בדיוק גם הנשים ההן רצו
אז למה רק להן בנים ת"ח יצאו??
ולמה אצלך במשפחה אף אחד לא מספר
על בובע או סבתא שרצתה ממד אחר
הנכדים שלך אולי שקועים במסכים
ועל מסירות נפשך מגחכים

אמא של חיים, אני ידעתי
מאז שרק עליך שמעתי
שאת כל כך רצית--
המחזמרים והשאר הם סתם סימן חיצוני
לזה שרצית-- שרצית--
ומסרת נפש--
וכלום.

אמא של חיים, אני כל כך מצטערת
שאותך אף אחת לא זוכרת
והיו לך כל כך הרבה תקוות
ומכולם יצאו לך רק אכזבות

ואין לי, אין לי איך לנחם
אולי לומר שזה לא היה הוגן
שהמעשים שלך חשובים ונספרים
אי-שם במקום שהשיקולים אחרים
ושגם אם הסוף לא היה טוב
בסך הכל יש לך זכויות לרוב
שנים של לימוד עם החזון איש
לזה אף אחד לא אדיש
שנים של קיום מצוות
שנים של תקוות--

אמא של חיים, את היית גיבורה
את לא אשמה שזה מה שקרה
והנה השיר כבר נגמר
ואין לי עוד מה לומר--

כי את כל כך רצית.
בן צדיק.
ומסרת את כל הנפש, את כל החיים.
ולא קיבלת.

 

[דודה]

צמרמורת.
הפנייה הישירה לאמא של חיים, מרעידה משהו בלב.
התיאור של התחושות הדקות שלה, הרצונות, התקוות, אז למה---
אמנות.

משקל וחרוזים לא יהיו לו תמיד
כי גם לחיים שלך, לא היו

שורה גאונית.

 

[בית הביואר]

וואו דמעות.
במיוחד רגע אחרי שפרסמתי את זה, סליחה על הפרסום העצמי, זה פשוט התחבר לי כל כך...

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

וואו. נגעת בי עמוק-עמוק, בנקודה חושבת ומרגישה.
הכתיבה שלך מסודרת כזאת, חריזה יפה.
אהבתי את המבנה של השיר, שכבר בשורות הראשונות רמזת על ההמשך ורק אז חזרת להתחלה- "הכל התחיל".

 

[פניני ריין]

שורה גאונית.

האמת שרק לאחר הכתיבה שמתי לב לדו- משמעיות של המשפט.

צמרמורת.
הפנייה הישירה לאמא של חיים, מרעידה משהו בלב.
התיאור של התחושות הדקות שלה, הרצונות, התקוות, אז למה---

וואו דמעות.
במיוחד רגע אחרי שפרסמתי את זה, סליחה על הפרסום העצמי, זה פשוט התחבר לי כל כך...

וואו. נגעת בי עמוק-עמוק, בנקודה חושבת ומרגישה.
הכתיבה שלך מסודרת כזאת, חריזה יפה.
אהבתי את המבנה של השיר, שכבר בשורות הראשונות רמזת על ההמשך ורק אז חזרת להתחלה- "הכל התחיל".

תודה לכולן על העידוד.
בדרך כלל אני לא כותבת בסגנון הזה, וגם לא מפרסמת דברים לפני עיבוד ראשוני. פשוט תוך כדי דיבור על החזו"א מישהו הזכיר את חיים גראדה והסיפור שלו זעזע אותי ממש- כל כך הרבה מסירות נפש של אמו ושל החזו"א למענו, כ"כ הרבה אנשים שהתקוות שתלו בו נקברו...
בנסיבות קצת שונות, אימא שלו יכלה להיות אימו של גדול הדור הבא.