אני עובדת על נושא ירושלים

[hafakot]

יש למשהו לתת לי מדרש חזק , קצר המעביר בעומצה מנסרים על י-ם?

 

[אפרתה]

יש הרבה- שבעים שמות לירושלים- לכל שם יש משמעות...
תיכף אזכר בעוד

 

[hafakot]

אני אמורה לקריין את זה למצגת

כך שזה אמור להיות חזק ומרגש.

 

[מירמר]

אמר רבי חנינא בר פפא: ביקש הקדוש ברוך-הוא לתת את ירושלים במידה, שנאמר: "ואומר
אנה אתה הולך, ויאמר אלי למוד את ירושלים לראות כמה - רחבה וכמה ארכה"
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש-ברוך-הוא: ריבונו-של-עולם, הרבה כרכים של אומות-העולם
בראת בעולמך ולא נתת מדת ארכם ומדת רחבם, וירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה
וצדיקים בתוכה, אתה נותן בה מידה! מיד "ויאמר אליו: רוץ דבר אל הנער הלז לאמור פרזות
תשב, ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה"

תלמוד בבלי, בבא בתרא עה, עא



"לקצבי הרים ירדתי--- אל היכל קדשך" - מכאן אנו למדים, שירושלים על שבעה הרים
היא עומדת

פרקי רבי אליעזר י'



אין לך יופי כיופיה של ירושלים

תלמוד בבלי קידשין מט, עא. אבות דרבי נתן כח.



עשרה חלקים יסורים בעולם - תשעה ביהודה ואחד בכל-העולם

עשרה חלקים של גבורה בעולם - תשעה ביהודה ואחד בכל העולם.

עשרה חלקים של חכמה בעולם - תשעה בירושלים ואחד בכל-העולם.

עשרה חלקים של תורה בעולם - תשעה בירושלים ואחד בכל--העולם.

אמר ר' יהושע בן לוי: "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו" - עיר שהיא עושה כל -
ישראל חברים.

תלמוד ירושלמי חגיגה פ"ג, ה"ו



אמר ר' יוחנן: כל נביא שלא נתפרש שם עירו - ירושלמי היה.

איכה רבא פתיחתא



שנו רבותינו: אבן טוען היתה בירושלים: כל מי שאבדה לו אבדה נפנה לשם, זה עומד ומכריז
וזה עומד ונותן סמנים ונוטלה.

תלמוד בבלי, בבא מציעא, כ"ח, ע"ב



אמר ר' יוחנן: כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים, וכל מי שמבקש לחשב הולך לשם, למה?
שלא יחשב בירושלים ויצר, לפי שנקראת "משוש כל הארץ" ומשחרבה ערבה השמחה וגלה
משוש כל הארץ. וכשיבנה הקדוש ברוך-הוא הוא את ירושלים הוא מחזיר לתוכה את כל
השמחה, שנאמר: כי נחם ה' ציון.... ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה"

שמות רבא נב



רבן שמעון בן גמליאל אומר: שלוח היה מוציא מים כאיסר, אמרו: נרחיבנו וירבו מימיו,
הרחיבוהו ונתמעטו מימיו, חזרו וגדרוהו וחזר לכמות שהיה.

תלמוד ירושלמי סוכה פ"ה, ה"ו



אמר ר' יהודה: עצי ירושלים של קנמון היו, ובשעה שהיו מסיקין מהם ריחם נודף בכל ארץ
ישראל. ומשחרבה ירושלים נגנזו ולא משתיר אלא כשעורה ונמצא בגנזי צמצמאי המלכה.

תלמוד בבלי, שבת, ס"ג, ע"א



אמר ר' שמואל בר נחמני: מסורת אגדה היא, שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו כל הגליות. אם
יאמר לך אדם שנתכנסו כל הגליות ואין ירושלים נבנית - אל תאמן, שנאמר: "בונה ירושלים ה'",
ואחר כך "נדחי ישראל יכנס"

תנה"ק נח



אמר ר' יוחנן: עתידה ירושלים לעשות מטרופולין לכל הארצות.

שמות רבא כ"ג



עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד, עד שתאמר: צר לי המקום

שיר השירים רבא ז'



אמר לו רב נחמן לרב יצחק: מהו שנאמר " בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר"? - משום שבקרבך
קדוש לא אבוא בעיר? אמר לו: כך אמר ר' יוחנן: אמר הקדוש-ברוך-הוא לא אבוא בירושלים
של מעלה עד שאבוא לירושלים של מטה.
וכי יש ירושלים למעלה?
הן, שנאמר: " ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

תלמוד בבלי תענית, ה', ע"א



ר' הונא בשם ר' יוסי: בכל מקום שהיה אחד מבני ירושלים הולך למדינה היו מציעין לו
קתדרה לישב עליה, בשביל לשמוע חוכמתו.

איכה רבה, א'



עשרה קבין של יופי ירדו לעולם - תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו.
אין לך יופי כיופיה של ירושלים.

תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מט' ע"ב



הכותל המערבי
מספרים, שבמשך שנים רבות היה מכוסה אשפה, עד שבא הסולטאן התורכי סולימאן,
בונה חומות ירושלים, וציווה לגלותו. רבי אליעזר נחמן פואה מספר בשנת ‏1540
בקירוב: "הוגד לי שבימי שולטאן סולימאן לא היה נודע מקום בית המקדש
וציווה לחפש אותו. ויהי היום, האיש הממונה על המלאכה הזאת אחרי שנתייאש מלבקש
ולשאול, ראה אישה באה ובראשה סל זבל ויאמר לה: מה זה בראשך? - ותאמר: זבל!
ולהיכן את מוליכו? - אמרה: למקום פלוני, אמר לה: מאיזה מקום את? - אמרה לו: מבית
לחם. אמר לה: ומבית לחם עד למקום הזה אין אשפה? - אמרה לו: קבלה היא בידינו שכל
מי שמוליך מעט זבל באותו מקום מצווה הוא עושה... וציווה אנשים רבים להסיר הזבל
מהמקום ההוא.... ויגל את מקום המקדש.... וציווה..... לרחוץ את הכותל במי שושנים".


אגדה עממית מספרת: בימי קדם חולקה עבודת בניין בית המקדש בין שדרות העם
השונות. הכותל המערבי נפל בגורל העניים. הללו הקימוהו בעמל רב, כי לא יכלו לשכור
פועלים לעזרתם. כאשר התחיל חורבן המקדש בידי שונאים מתפרצים, ירדו מלאכי עליון,
פרשו כנפיהם על פני הכותל ואמרו: אין הכותל הזה, עמל עניים, חרב לעולם.

מתוך "אגדות ארץ ישראל", זאב וילנאי



סתוונית ירושלים
לאחר שגורשו מגן העדן, הגיעו אדם וחווה למקום שומם ועזוב, שאין בו לא עצים ולא
פרחים. והיו יושבים על הארץ ובוכים. מדמעותיהם, צמח לו הפרח העולה ראשונה בכל
מקום, הלא הוא הסתוונית.
יצאה בת קול ואמרה: "במקום בו צמח פרח ראשון ויפה זה, ראוי הוא שיבנה בו בית
המקדש". מאז, נקרא הצמח "סתוונית ירושלים".

עממי



מקומו של בית המקדש / אגדה ערבית
לפני שנים רבות
(אין זה סיפור חדש!)
בלב ירושלים
עמד בית-המקדש

אך מדוע נבנה בית-המקדש
דוקא במקום שבו עמד?
על כך מספרים הערבים
ספור עתיק ונחמד:

חלקת שדה היתה בירושלים.
חלקה קטנה,
שהיתה מעובדת בידי שני אחים
עובדי-אדמה
(פאלחים)

האח הבכור היה נשוי
ואב לילדים שלושה.
והצעיר?-
רווק, ללא אישה.

כל כל השנה עבדו שניהם קשה בשדה.
ועם תום הקציר
חילקו את היבול שווה בשווה:
ערימה לזה -
וערימה לזה.

בלילה,
אחרי שסידרו את שתי הערימות בעזרת הקילשון
שכבו שני האחים בגורן לישון.

התהפך האח הצעיר על משכבו
ואמר בלבבו:
"אחי הבכור - הוא בעל משפחה.
עליו להאכיל אישה ןילדים.
אבל אני - רווק.
אין זה צודק, שהיבול נחלק לחלקים שווים.
לי גם בחצי די!"

קם האח הצעיר בשקט, בחשאי
והעביר מן הערימה שלו
כמה מן האלומות
לערימת אחיו
(ששכב ועיניו עצומות)...

עברה שעה...
נעור
האח הבכור.
ובלבבו חשב:
"אני נשוי, ויש לי עכשיו
ילדים, שיעזרו לי כשאהיה זקן.
אחי? הוא עדיין רווק, המסכן.
מי יעזור לו בזיקנתו?
ודרוש לו כסף, לבנות את ביתו,
וגם למצוא לו אישה כלבבו."
קם האח הבכור בשקט ממשכבו,
נטל שיבולים מן הערימה שלו
והעביר אותן סביב -
לערימת אחיו.

ובאותו הלילה
- כך מספרים הסיפורים ההם -
לא יכול שלמה המלך להרדם.
כי לא הצליח להחליט במפורש
באיזה מקום בדיוק
יבנה את בית-המקדש.
התהפך על משכבו, ולא הצליח לישון.
עד אשר קם ויצא בחצי הלילה מן הארמון
לשוטט בעיר.
היה זה ליל ירח בהיר,
והוא הגיע לאותו שדה,
שבו ישנו שני האחים
הפאלחים.
עמד בשקט מן הצד.
ראה כיצד
נוהגים שני האחים זה בזה.
וחש:
כאן,
במקום הזה יבנה בית המקדש.
וכך היה...

מאז חלפו הרבה-הרבה שנים.
בית-המקדש היפה חרב
ונשאר רק כותל אחד,
מצד מערב.

אך נתפלל
שיום אחד בהיר
שוב, באותו מקום
ובאותה העיר,
נרגיש בידידות ואהבה מלב שלם
כמו בין שני האחים
הפלאחים
ההם.

 

[hafakot]

אין מילים

כשאני קוראת הקריינות כבר מתנגנת באוזניים.
תודה

 

[נס ופלא]

יש מדרש המתאר מה גדולה היתה ירושלים. כמה רחובוץ, שווקים, חצרות, וכו... ומה היחס של כל זה למה שהיום.
סופו של המדרש הוא שקום שאפשר ךשים היום קנה אחד היה ענק מימדים ללמדינו כמה גדולה היתה ירושלים.
אם זה מעניין אותך אחפש ...

 

[hafakot]

לא רוצה להטריח

אם זה נגיש-אשמח

 

[ROT]

קרדיט למאגר תורת אמת

ב. הָעִיר רַבָּתִי עָם, תָּנֵי רַבִּי שְׁמוּאֵל, עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פְּלַטְיוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָל פְּלַטְיָה וּפְלַטְיָה עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה מְבוֹאוֹת, וְכָל מָבוּי וּמָבוּי עֶשְׂרִין וְאַרְבָּעָה שְׁוָקִים, וְעַל כָּל שׁוּק וְשׁוּק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה שְׁקָקִים, וְעַל כָּל שְׁקָק וּשְׁקָק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֲצֵרוֹת, וְעַל כָּל חָצֵר וְחָצֵר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בָּתִּים, וְכָל חָצֵר וְחָצֵר הָיְתָה מוֹצִיאָה עַם כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. תֵּדַע לְךָ שֶׁכָּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עוֹבָדָא הֲוָה בְּחַד שַׁיָּירָא דַּהֲוָה סָלֵיק לִירוּשָׁלַם וְטָעַן מָאוָון גְּמַלִּין טְעוּנִין פִּלְפְּלִין, עָבַר לַהֲדֵי צוֹר אַשְׁכַּח חַד חַיָּיט דִּיתֵיב עַל פִּילֵי דִּמְדִינְתָּא, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ טָעֵין אֲמַר לֵיהּ פִּלְפְּלִין, אֲמַר לֵיהּ לָא יְהַבְתְּ לִי לוּקְטָא לוּקְטָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לֵית לָךְ מַזְבַּן אֶלָּא בִּמְדִינְתָּא אוֹחֲרֵי. כֵּיוָן דִּמְטָא בִּירוּשָׁלַיִם אַשְׁכַּח חַד חַיָּיט דִּיתֵיב עַל תְּרַע פִּילֵי, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ טָעֵין, אֲמַר לֵיהּ קְטַע קִטְעָךְ, אַשְׁכְּחֵיהּ חַיָּיט אוֹחֲרָן, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ טָעֵין, אֲמַר לֵיהּ תְּפוֹר תְּפִירָךְ. אֲמַר לֵיהּ אֵימָא לִי אִין יָכִילְנָא מַזְבִּין לְהוֹן מוּטָב, וְאִי לָא אֲנָא מַיְיתִינָא לָךְ בַּר נָשׁ דְּזָבֵין כֻּלְּהוֹן, אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ טָעִין, אֲמַר לֵיהּ פִּלְפְּלִין, נַסְבֵיהּ וִיהֲבֵיהּ בַּחֲדָא דָרָא וְאַחְמִין לֵיהּ כּוּרִיתָא דְּדִינָרִין אֲמַר לֵיהּ חֲמֵי הֲדָא מוֹנִיטָא אִי נָפֵיק בְּאַרְעָךְ וְסַב מִנְהוֹן. לְצַפְרָא נָפַק לְטַיָּילָא בְּשׁוּקָא אַשְׁכְּחֵיהּ חַד מִן רַחֲמוֹי דִּילֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה אַתְּ טָעֵין, אֲמַר לֵיהּ פִּלְפְּלִין, אֲמַר לֵיהּ לֵית לָךְ דִּיְהַבְתְּ לִי בְּמֵאָה דִינָרִין דְּאִית לִי אֲרִיסְטְוָון יוֹמָא דֵין, אֲמַר כְּבָר זַבֵּינִית לֵיהּ לְגַבֵּי פְּלַן. אֲזַל אִיהוּ לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ אִית לָךְ פִּלְפְּלִין דִּזְבַנְתְּ, תֵּיהַב לִי קָלֵיל דְּאִית לִי אֲרִיסְטְוָון. אֲמַר לֵיהּ מַאי אֵימָא לָךְ, כְּבָר זַבֵּינִית יַתְהוֹן לְחַד חַיָּיט, אֶלָּא אֵימָא אֲנָא לֵיהּ וְהוּא יָהֵיב לָךְ. אֲזַל וְאַשְׁכְּחִינוּן לְהַהוּא דִּירָאתָא, דְּאִיטַם קַמַּיְיתָא נְסַבוּן מִן אוּנְקָא, דְּאִיטַם תִּנְיָיתָאי נְסַבוּן מִן פְּלַג אוּנְקָא, דְּאִיטַם תְּלִיתָאי לָא אַרְגְּשׁוּן כְּלָל, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר הָעִיר רַבָּתִי עָם. מְבַקֵּשׁ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה אֻכְלוּסִין הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, מִן כָּהֲנַיָא אַתְּ יָדַע, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִכְרִי שֶׁהָיָה עוֹמֵד בְּסִדְקִי וְהָיוּ הַכֹּל בָּאִין לְשַׁעֲרוֹ וְלֹא יָכְלוּ, הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד אָמַר לָהֶם אַתֶּם מְבַקְּשִׁין לְשַׁעֲרוֹ מִתְּרוּמָתוֹ אַתֶּם עוֹמְדִים עָלָיו, כָּךְ מְבַקֵּשׁ אַתָּה לֵידַע כַּמָּה אֻכְלוּסִין הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם מִכַּהֲנַיָא אַתָּ יָדַע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, סג): וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. וּתְנֵינַן פַּר קָרֵב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְאַיִל בְּאַחַד עָשָׂר. הֲדָא דְאַתְּ אָמַר בַּבִּנְיָן הָרִאשׁוֹן, אֲבָל בַּבִּנְיָן הַשֵּׁנִי, פַּעַם אַחַת בִּקֵּשׁ אַגְרִיפַס הַמֶּלֶךְ לֵידַע כַּמָּה מִנְיַן אֻכְלוּסִין שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, אָמַר לָהֶם לַכֹּהֲנִים הַפְרִישׁוּ לִי כֻּלְיָא אַחַת מִכָּל פֶּסַח וּפֶסַח, הִפְרִישׁוּ לוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף זוּגוֹת שֶׁל כֻּלְיוֹת, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם, וְאֵין לְךָ כָּל פֶּסַח וּפֶסַח שֶׁלֹא הָיוּ עָלָיו מְנוּיִין יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא אֲפִלּוּ אַרְבָּעִים וַאֲפִלּוּ חֲמִשִּׁים. בַּר קַפָּרָא אָמַר אֲפִלּוּ מֵאָה, חוּץ מִמִּי שֶׁהָיָה טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה. פַּעַם אַחַת נִכְנְסוּ לְהַר הַבַּיִת וְלֹא הָיָה מַחֲזִיקָן, וְהָיָה שָׁם זָקֵן אֶחָד, רְמָסוּהוּ, וְאוֹתוֹ הַפֶּסַח הָיוּ קוֹרִין פֶּסַח מְעוּכָן, עַל שֵׁם שֶׁמִּעֲכוּ אֶת הַזָּקֵן. כֵּיצַד הָיוּ יִשְׂרָאֵל פָּרִין וְרָבִין, הָיָה אָדָם מַשִֹּׂיא בְּנוֹ בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אִשָּׁה שֶׁהִיא רְאוּיָה לֵילֵד, וְהָיָה חוֹזֵר וּמַשִֹּׂיא בֶּן בְּנוֹ בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְעֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ שָׁנִים עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה בָּנִים לְבָנָיו, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ו): וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

מדרש איכה