אשכול אמירות כנף

[שני זאת אני :)]

אם נכשלתי, זה אומר שההצלחה העירה לי פנים?

 

[שני זאת אני :)]

הרגע הזה שאתה מתלבט אם האדם שעלה לאוטובוס הוא בגדר שיבה שצריך לקום מפניו, או שהוא בגדר יעלב שחשבו שהוא שיבה, ובסוף הוא יורד לפני שגמרת בדעתך מה צריך לעשות, ונשארת עם ספק לא מוכרע לכל החיים...

 

[שני זאת אני :)]

הרגע הזה שאתה מחליט שזהו, הולכים לישון, וכל המוני הרגעים הזהים שבאים אחריו.

 

[שני זאת אני :)]

כשאתה נוגע עם האצבע בסנטר ומרגיש כאב, ולא ברור לך אם מה שכואב זה האצבע או הסנטר...

 

[ש. צ. וינמן]

דיאטה היא הגורם מספר לעליה במשקל. ההוכחה היא שככל שאדם עשה יותר דיאטות הוא יותר שמן.

 

[ש. צ. וינמן]

התדעו מדוע המכסה של הסיר שטוח?
זה מה שקורה למי שמנסה להתנשא על רעהו.

 

[שני זאת אני :)]

הרגע הזה שאת לבד בבית, ורואה פתאם מחוש של מקק מתחת לארון, רצה תוך כי שמירת קשר עין, וחוזרת עם נעל ביד אחת, K300 ביד שניה, ומחבט בשיניים, מתכופפת במבט קרבי ומגלה קצה חוט שחור ותמים.

 

[ש. צ. וינמן]

מה הכוונה עיצוב פנים?
כאילו לפגוע באנשים שהפנים שלהם לא יפות?

 

[אורית חזן]

הרגע הזה שאת נרדמת אחרי 18 שעות.

ואז התינוק מתעורר

 

[מ"ם]

הקטע הזה שההוא שיושב לידך לא גומר לקטר כמה הוא צמא וכמה אין לו כח אפילו לקום לשתות, אתה מחליט לקום להביא לו כוס מים קרים העיקר להשתיק את היללות, הוא מסיים לשתות ומתחיל 'אואי, כמה הייתי צמא ואיך לא היה לי כח אפילו...'

...ואני נזכר, נסענו ברכבת ברוסיה, והמרחקים שם עצומים. נוסעים ימים, ובין תחנה לתחנה שעות ארוכות. היו ברכבת דרגשי שינה בשלוש קומות, בדרגש העליון רבץ גוי מגושם שקונן כל הזמן: "אני צמא, אני צמא! כמה שאני צמא, הווו כמה שאני צמא!" חור בראש!

הרכבת עצרה בתחנה, והוא רובץ ומקונן. אמרתי לו: "אנדריי, הב את קנקנך!" מיהרתי וירדתי לרציף, והבאתי לו קנקן מלא, רוקנו בלגימה אחת. רצתי שוב, ומלאתי בשנית. עכשיו, יהיה מעט שקט. הרכבת החלה בנסיעה, ולפתע נשמע קולו הבכייני: "אוי, כמה שהייתי צמא, אין לכם מושג כמה הייתי צמא!"

כך העברין שנלכד ברשת היצר, כוסף לעברה לפניה, ומתרפק עליה אחריה. וסוף דבר: "טרוד ביצרי" רחמנא לצלן. ואף אנו במצב זה!

נהיה כנים עם עצמנו: רוצים אנו להשתנות, רוצים להשתפר לכוון בתפילה, להתמיד בלימוד, לשמור את הלשון, את העיניים את המחשבה – יודעים שהשרפה מלפפת, אבל שבויים, משותקים…

אין לנו אלא לבקש: אנא, החזר לנו את יכולת התנועה, את האפשרות להינצל, את הכח לברוח!

"יהי רצון מלפניך, שלא אחטא עוד!"

(מתוך והגדת – יום כיפור, המגיד רבי יעקב גלינסקי זצ"ל)

 

[Sara led]

מכירים את זה שאתם מקבלים חשבון חשמל של 2500 ש"ח לדירת 2 וחצי חדרים???

מה אנחנו כבר מפעילים? קצת פלורוסנטים, מקרר, ואיזה מתג אדום אחד ליד האמבטיה שדולק תמיד כדי שיהיה בלילה אור בפרוזדור!

זה משתדרג אם מספרים את זה על קמצן שחי בבית חשוך וקודר. משאיר את האור הכי קטן בבית דולק. ומתעלף שמגיעה חשבונית חשמל על סך 2500 ש"ח...

 

[מ"ם]

מה הכוונה עיצוב פנים?
כאילו לפגוע באנשים שהפנים שלהם לא יפות?

מנין למכוערים שאין דעתם נחשבת?

שנאמר: כשם שאין פרצופיהם "שווים" - כך אין דעותיהם שוות!

 

[ש. צ. וינמן]

כמה מידות בנותני לייקים:
יש נותני לייקים
יש מלווי לייקים
נותנים. לאחר זמן שבים ומסלקים אותם.

 

[מ"ם]

הרגע שאתה רוצה להיות מנהל בפרוג רק לכמה דקות כדי למחוק הודעה אחת ודי.

איזו הודעה? אולי אוכל לספק את השירות המבוקש.

 

[ש. צ. וינמן]

איזו הודעה? אולי אוכל לספק את השירות המבוקש.

הרגע עבר וגם ההודעה.
התודה נשארת.

 

[שני זאת אני :)]

...ואני נזכר, נסענו ברכבת ברוסיה, והמרחקים שם עצומים. נוסעים ימים, ובין תחנה לתחנה שעות ארוכות. היו ברכבת דרגשי שינה בשלוש קומות, בדרגש העליון רבץ גוי מגושם שקונן כל הזמן: "אני צמא, אני צמא! כמה שאני צמא, הווו כמה שאני צמא!" חור בראש!

הרכבת עצרה בתחנה, והוא רובץ ומקונן. אמרתי לו: "אנדריי, הב את קנקנך!" מיהרתי וירדתי לרציף, והבאתי לו קנקן מלא, רוקנו בלגימה אחת. רצתי שוב, ומלאתי בשנית. עכשיו, יהיה מעט שקט. הרכבת החלה בנסיעה, ולפתע נשמע קולו הבכייני: "אוי, כמה שהייתי צמא, אין לכם מושג כמה הייתי צמא!"

כך העברין שנלכד ברשת היצר, כוסף לעברה לפניה, ומתרפק עליה אחריה. וסוף דבר: "טרוד ביצרי" רחמנא לצלן. ואף אנו במצב זה!

נהיה כנים עם עצמנו: רוצים אנו להשתנות, רוצים להשתפר לכוון בתפילה, להתמיד בלימוד, לשמור את הלשון, את העיניים את המחשבה – יודעים שהשרפה מלפפת, אבל שבויים, משותקים…

אין לנו אלא לבקש: אנא, החזר לנו את יכולת התנועה, את האפשרות להינצל, את הכח לברוח!

"יהי רצון מלפניך, שלא אחטא עוד!"

(מתוך והגדת – יום כיפור, המגיד רבי יעקב גלינסקי זצ"ל)

אואה.
(אבל לא לגמרי הבנתי את הנמשל)

 

[ש. צ. וינמן]

הרגע שאתה לוחץ על הבאנר הקופץ. אולי אם תכנס לשם פעם אחת הוא ירגע.

 

[מ"ם]

כשעצרנו ברמזור האדום, סימן לי הנהג שלשמאלי לפתוח את החלון. פתחתי.

"בכמה אתה מוכר?" הוא שאל.

"עזוב", עניתי לו, "לא כדאי לך. זה סתם אוטו זבל".

עזב.


(מתוך "יומנו של נהג משאית אשפה", הוצאת ביתן)

 

[מ"ם]

מכירים את זה שאתם הולכים ברחוב ושומעים מישהו צועק בקולי קולות מילים בלתי מובנות וחושבים שהוא משוגע, עד שאתם מתקרבים ורואים שזה סתם אמריקאי רגיל?

 

[ח.נוי]

או את השכן, שבא ללוות דבק סנדלרים, וכשהנייד בדיוק מצלצל, הוא עונה "אחזר אליך, אני בפגישה".

או את ההוא שעונה לטלפון "אני בישיבה". הוא יושב עכשיו ולא עומד, לא??