כמדומה שזה כל בויש את המנהג אחרי הבדלה לטבול את הזרת בצלחת של הגביע עם המיץ ענבים ולשים בכיס לעשירות וכולי
עיין מ"ב תחילת חלק ג' ובביאור הלכה שםתסיים עד הסוף......
אומנם כתוב שאין מקור בגמרא/מדרש.......
אבל מביאים מקורות מספרים שלפני כ200 שנה[לפני נחמן ביאליק]
האמת ששמעתי על זה דרשה מר שלמה לוינשטיין ששאל מאיפה המקור בכלל שאוכלים דג בשבת???ואמר ע"ז וורט ניפלא....
והוא ציין שאין מקור[חוץ מהשיר ברבורים שליו ודגים] ו"אוכל דג ביום דג וכו אלא מ200 שנה אחרונות.......
עיין בשו"ע אוה"ח סי' קס"ז סעיף י"חלא להעביר בשולחן שבת חלה מיד ליד.
גמרא על הפרסים כשהם נושקין אין נושקין אלא על גב היד עייש רש"י כמדו' שכך מבארללחוץ יד זה לזה ולנשק את היד
את ידי החכמים מוזכר בודאי בהרבה מקומות גם בחז"ל
ידוע מהסטייפלערוכן לומר בברכת הלבנה שלא יהיה שום מיחוש וכאבי שיניים
זה סגולה ידועה מאביו - הסטייפלר.אני קראתי שבא אדם לר' חיים ואמר לו שכואבות לאשתו השיניים מאד הרבה ור' חיים אמר לו שבקידוש לבנה אחרי שאומר ..כך לא יוכלו אויבי לגעת בי לרעה יוסיף ולא יכאבו לאישתי השיניים..
לכאו' זה טכנית כי צריך מאכל חם שיהיה על האש כל הלילה ויהיה בזה כבוד שבת ולא ימאס ע"י בישול כ"כ ארוךלשתות דבר חם או מאכל חם. נכון זה המקור.
אני דיברתי על סגנון המאכל
חסום![]()
מישו שמע על זה? אם כבר אז כבר...
זה שוע מפורש,
א. מאווווד מסקרן אותי מיהו המקובל, ולואי והייתי יכול לדעת.ראש משפחתו של בעלי היה מקובל מוכר בירושלים
התפלל וקידש עם כוונות
לבש לבן בשבת
אם אינני טועה
לא קיים כל פרט הכתוב בכתבי הארי
לא שאני מבינה בזה אך נראה לי שקיימו מה שקיבלו מרבותיהם וראו שרבם נוהג בזה
לא הבנתי את השאלה. עיין שוב במש"כ.אפשר הסבר ?
מתי אומרים יהי שם.
אני יודע שאומרים צדקתך, ואח"כ קדיש.
באיזה חסידות, זה היה שאמרו "יהי שם".
ואיזה תפילה זה?
כמדומה שהב"י כתב שאין הוא בא לשנות את המנהגים שקדמו לו אבל לא שנתן אופציה שכל אחד יעשה כרצונו ובזה התורה תהיה מפולגת. כמובן שאין כופה דעתו על אחרים.המשפט כמובן חריף מדי
מה שכן, נראה לי שיהיה יותר נכון לומר שגם המ"ב לא התכוון שכולם ישנו את המנהגים שלהם, כמו שהבית יוסף בהקדמה כתב שמי שנוהג אחרת שימשיך במנהגו
ולשם זה נתחבר הספר "פסקי תשובות" להעמיד את מנהגי החסידים על תילם
כיום לא רלוונטי, כמעט.אם זה בשבת, משנה ברורה סימן שב ס"ק נה:
ולכן טוב שלא ליקח תינוק בחיקו בשבת אם לא על כר פן ישתין [ס"ח].
נכון. וטוב לדעת שע"פ דרך האמת כל קבלת התפילה אצל השי"ת תלויה הרבה בתחנון הנאמר מיד אחריו ובמזמור "לדוד אליך".כנראה די להם בטעם קלוש כדי לבטל את התחנון, כי סומכים על מה שכתב הטור (סי' קלא): ורב נטרונאי כתב נפילת אפים בציבור על פניהם אחר התפלה רשות היא.
וכתב שם הדרכי משה (אות ה): וכן האריך בתשובת בר ששת סימן תי"ב דנפילת אפים הוא רשות ולכן כל דיניו במנהגא תליא מילתא:
אז אם הם נוהגים לדחות התחנון מפני ההילולא והשמחה שיש לצדיקים למעלה, אי אפשר לדחות מנהגם
תשאל את הממציאים
- מה המקור שבחתונה של הילד האחרון רוקדים עם מטאטא
- מה המקור לשים תפוח על השולחן בליל שבת
כבר העתיקו ויש בזה סודות נפלאים. ליל שבת - חקל תפוחין קדישין. ויש בזה סגולה גדולה למצפים לזש"ק. כדאי מאוד.לא יודע על לשים תפוח, אבל יש סגולה מהמגיד מקוזניץ לאכול תפוח בליל שבת.
אגב, תפוח בחז"ל הוא במקרים רבים אתרוג (עי' תוס' בשבת ועוד מקומות)
שמעתי מהגאון הרב יעקב יוסף זצ"ל שסח לו נכד הרב ח"ח ז"ל כמדומני הרב הלל זקס (יכול להיות?) ששיעור הכוס והטלית של הסבא קדישא היו שלא כדעת הנודע ביהודה אלא כשיעור הנהוג (ר"ח נאה). מעבר לזה לא שמעתי.איני מבין ומאוד קשה לי ההשקפה שלך אולם האמת שפעם שמעתי שהגביע והטלית קטן של הח''ח היו קטנים מהשיעור המבואר במ''ב ושאלו אותו על כך וענה שאני כותב בספרי מה שיוצא מההלכה אבל במציאות אני נוהג כמו אבא שלי....אולי אחד מהרבנים יוכל להחכים אותנו אם זה סיפור אמיתי או פרי דמיון.......מקווה שזה לא נכון.......
מחילה מכבודך מנב"ת, זה לא מדויק. יש כללי פסיקה ברורים. אם מרן הגר"ע סטה ממרן זה לא כי כך החליט או ע"פ מנהג בעלמא כל תשובה וכל הלכה יש לה כללים ומשקל של רוב ראשונים/אחרונים/פוסקים או מנהג שקדם להוראת מרן השו"ע או סב"ל (ספק ברכות להקל). בד"כ אותם המתנגדים (ולא חלילה אתם או ב"ב היקרים לנו מאוד) למרן הגרע"י אוהבים לתת חלקי ציטוטים כאלה ואחרים בלי ידע מספיק נרחב. באמת שלכל שאלה יש תשובה.מבקשת מחילה מראש!
יש בזה משהו אמיתי!!!
כאשר מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל
רצה להנהיג בא"י פסקי השולחן ערוך כמרא דאתרא
הענינים נהיו רגישים וכואבים...
בני קהילות ספרד רצו להמשיך מנהגיהם של הקהילות בחו"ל
ואחת התשובות לשאלה מדוע לא נקבל...היתה כנ"ל.
בני תלמידי חכמים הוכיחו לי שגם בהנהגות של הרב יש הלכות הנוגדות את השולחן ערוך ...
הת"ח המשתתפים כאן יכולים להביא דוגמאות
וגם להסביר איך קורה שמסורת חזקה ומבוססת נוהגת גם בניגוד לשו"ע.
עם זאת כל עם ישראל מתבסס בפסקים והנהגות בספרי הכהן הגדול מאחיו רבנו בעל הח"ח והמ"ב זיע"א
ובשבועות באתרא קדישא מירוןמנהג מעניין יש בחצר לעלוב להיות בראש השנה בעיר העתיקה בירושלים
אימי שתחי' עד לפני כשנה היתה נוהגת כהבא"ח ואני ישבתי להם על הוריד לשנות את המנהג וכדעת מרן השו"ע ופסקי רבותינו הספרדים ואף חלק מהאשכנזים. ומו"א תלמיד חכם חשוב תמיד הסתפק וחשש לשנות.אודה להרחבה
אנחנו נוהגים לפי הבן איש חי
ואם תאמרו שבן איש חי זה לפי הקבלה ולא ניתן לחייב את כולם בזה.
אביא לדוגמא את ענין הדלקת נרות שבת
לפי הבן איש חי קודם מדליקים ואח"כ מברכים(לא קשור לקבלה כמובן נראה לי מזהירות יתרה)
פגשתי אישה מתחזקת ששמחה שסוף סוף מתפרסמים פסקי הספרדים בארץ בזכות מרן הרב עובדיה זצוק"ל
(היתה תקופה שבכל תחום ידעו רק את פסקי האשכנזים...)
הצטערתי לבלבל אותה ולומר לה שאין לי סיבה לשנות מנהג מרוקו שלי ומנהג בבל של בעלי בענין הדלקת נרות כי המנהג שלנו מבוסס מדורי דורות והיו תלמידי חכמים במשפחות...
אגב, דעת הגרב"צ מוצפי שליט"א שאין לפרסם משום שומר פתאים השם.
אגב, דעת הגרב"צ מוצפי שליט"א שאין לפרסם משום שומר פתאים השם.
וכן נתפשט המנהג...לא שמעתי על זה עד היום ... מעולם..
היום לא חוששים לזה כיון שהמים עוברים בצינורות מתכת
ידוע. ולפי"ז תמיד אומר אני אל לבי שלכאורה כל אחד ראוי שינהג כן גם אם גר בהונולולו..שורש העניין הוא שמלווים את המת כל הנבראים ממנו וכן מזיקים שנוצרו מהוז"ל וכד' וזה מסב צער עצום לנפטר
מאיפה זה? יש מקורות יתר ברי סמכא.משום שנהוג היה שיולדת לא היתה קמה מהמיטה שבוע לאחר הלידה, ממילא היתה מפסידה הדלקת נר שבת, והמנהג הוא דמי שהפסידה פעם הדלקת נר שבת תוסיף כל ימיה נר "קנס"
בלי לזלזל בעצם האמונה ובתנא האלקי. ברור שזו המצאת המאה אבל בכ"ז אפשר רמז?מרשת חברתית שלא ראוי לומר פה את שמה.
זה מה שהרב גוגל אמר לי ואני לא זז מהוראותיוההמלצה הרפואית היא להתחיל לאכול דגים בין גיל חצי שנה לשנה.
בד"כ כיום מנהגי ה-40 יום ובפרט אצל יולדת זה ענין סגולי נפיץ מאוד. ויש לשלול אותו בעודו באיבו.שבוע שלם???
חודש שלם (40 יום ליתר דיוק)!!!
בזה מנהג כל העדותבעבר
וכבר הבאנו את לעיליש לזה מקור כתב את זה ר' אברהם אבן עזרא בספרו חידות חכמה חידה נ"ט
אז תגיד לחברך שלא ימציא סתם
מה גם שהוא לא הביא לך את המקור שזה ביאליק
צפה בקובץ המצורף 1862565
בשם מקובלים מובא לא להוסיף ולא לגרוע מאומה מהנוסח המתוקן לנו כי בו יש הרבה סודות נעלמים וכל הברכות והתפילות קיימות בו.אני קראתי שבא אדם לר' חיים ואמר לו שכואבות לאשתו השיניים מאד הרבה ור' חיים אמר לו שבקידוש לבנה אחרי שאומר ..כך לא יוכלו אויבי לגעת בי לרעה יוסיף ולא יכאבו לאישתי השיניים..
הביאו כבר שמביאים זה בשם הקדמון יותר הרב אברהם ן' עזרא ע"הצפה בקובץ המצורף 1862606
ואף על פי שזה כתוב במכלול כפי שהעתקת אין לכך מקור
עי' לעיל ותרווה נחת
בפוסקים כתבו [גם] משום אבילותכתוב לא להעביר חלה או לחם מיד ליד כי זה לא כבוד הבריות
לא עיקר ולא דין. זה רבינו האר"י ורבנו משה קורדבירו ז"לזה לא מנהג אלא מעיקר הדין, זה כאילו לצלוב את כל האצבעות ועושים כך בכנסיה
אין בית מדרש בלא חידושלא שמעתי על זה עד היום ... מעולם..
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים