הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
"את חיה??"
אני פוקחת עיניים בבהלה, מסלקת מהן קורי שינה.
מיטיבה מטפחת. מתיישבת על מיטת בית החולים.
אחות חמורת סבר מולי, בודקת אותי במבט בוחן.
"אני...ב"ה חיה וקיימת" אני עונה מבוהלת.
היא לא מבינה, "את חיה הרשלר?"
צחוק יבש יוצא מפי, "לא, זו זאת שליד החלון" אני מצביעה על מעבר לוילון.
"אז למה היא לא עונה?" מלמלת האחות לעצמה ויוצאת זועפת.
למה? אני מישיבה לעצמי בדממה, מנסה להתגבר על הקנאה,
כי שוב יש שם קולות גבוהים של חגיגה משפחתית חמה.
בלונים. צחוקים. מתנות. שוקולדים.
פיצית הנחה לידי מתעוררת בקול גדול, אני מוציאה אותה מהעריסה, מלטפת.
לך, פיצית נחגוג בשמחה, את תהיי מוקפת במשפחה.
דמעה נושרת על בגד בית החולים של פיצית, נספגת.
ליולדת מותר לבכות.
"את חיה??"
אנחנו מסיבות מבט מקושקוש, שבדיוק הרגע פוקח עיניים תכולות.
"כן" אני עונה, מזדקפת במיטה.
"כבר פעם רביעית שאני קוראת בשמך", אחות מכווצת עיניים מולי,
"נכון שזו שעת ביקור, אבל עדיין יש להיות ערניים לצוות" .
אני מהנהנת בראשי, "הנה הכדורים בשבילך" היא מושיטה לי בזעף.
"תודה על המסירות" אומרת חמותי בשמי.
וכמו תמיד ממיסה את הקרח ביחס החם שלה. מידי חם לטעמי.
האחות יוצאת מהחדר, מפויסת משהו.
ריקי וגילי ממשיכות לקפץ על המיטה שלי.
חמותי מביאה לי בקבוק מים, אני בולעת כדורים, שותה.
ריקי מקפיצה את קושקוש לגובה, "זהירות!" אני נזעקת, "הוא תינוק אמיתי!"
הזעקה שלי מעירה את פילון שישן עמוקות בעריסה, מצטרף לבכיו של קושקוש,
"ככה זה תאומים" אומרת חמותי בהשתתפות כנה.
אני מנסה לחייך, אבל הראש שלי כואב מידי.
'שעת הביקור הסתיימה', מכריזה מערכת הכריזה, בליבי אני מודה לה עמוקות.
חמותי מנשקת אותי, "תהיי בריאה, עוד נבקר אותך"
לא צריך, אני רוצה לזעוק, אבל רק מנפנפת להן לשלום, אין לי כוח לקום ללוות אותן.
אני מניחה את שתיהם על כרית מיטתי, מכניסה מוצצים, הם נרגעים מעט, אני מלטפת אותם,
לנשותיכם, תאומיי, אתן קצת שקט ופרטיות, קצת מרווח נשימה.
דמעה נושרת על בגד בית החולים של פילון, נספגת.
ליולדת מותר לבכות.
אני פוקחת עיניים בבהלה, מסלקת מהן קורי שינה.
מיטיבה מטפחת. מתיישבת על מיטת בית החולים.
אחות חמורת סבר מולי, בודקת אותי במבט בוחן.
"אני...ב"ה חיה וקיימת" אני עונה מבוהלת.
היא לא מבינה, "את חיה הרשלר?"
צחוק יבש יוצא מפי, "לא, זו זאת שליד החלון" אני מצביעה על מעבר לוילון.
"אז למה היא לא עונה?" מלמלת האחות לעצמה ויוצאת זועפת.
למה? אני מישיבה לעצמי בדממה, מנסה להתגבר על הקנאה,
כי שוב יש שם קולות גבוהים של חגיגה משפחתית חמה.
בלונים. צחוקים. מתנות. שוקולדים.
פיצית הנחה לידי מתעוררת בקול גדול, אני מוציאה אותה מהעריסה, מלטפת.
לך, פיצית נחגוג בשמחה, את תהיי מוקפת במשפחה.
דמעה נושרת על בגד בית החולים של פיצית, נספגת.
ליולדת מותר לבכות.
"את חיה??"
אנחנו מסיבות מבט מקושקוש, שבדיוק הרגע פוקח עיניים תכולות.
"כן" אני עונה, מזדקפת במיטה.
"כבר פעם רביעית שאני קוראת בשמך", אחות מכווצת עיניים מולי,
"נכון שזו שעת ביקור, אבל עדיין יש להיות ערניים לצוות" .
אני מהנהנת בראשי, "הנה הכדורים בשבילך" היא מושיטה לי בזעף.
"תודה על המסירות" אומרת חמותי בשמי.
וכמו תמיד ממיסה את הקרח ביחס החם שלה. מידי חם לטעמי.
האחות יוצאת מהחדר, מפויסת משהו.
ריקי וגילי ממשיכות לקפץ על המיטה שלי.
חמותי מביאה לי בקבוק מים, אני בולעת כדורים, שותה.
ריקי מקפיצה את קושקוש לגובה, "זהירות!" אני נזעקת, "הוא תינוק אמיתי!"
הזעקה שלי מעירה את פילון שישן עמוקות בעריסה, מצטרף לבכיו של קושקוש,
"ככה זה תאומים" אומרת חמותי בהשתתפות כנה.
אני מנסה לחייך, אבל הראש שלי כואב מידי.
'שעת הביקור הסתיימה', מכריזה מערכת הכריזה, בליבי אני מודה לה עמוקות.
חמותי מנשקת אותי, "תהיי בריאה, עוד נבקר אותך"
לא צריך, אני רוצה לזעוק, אבל רק מנפנפת להן לשלום, אין לי כוח לקום ללוות אותן.
אני מניחה את שתיהם על כרית מיטתי, מכניסה מוצצים, הם נרגעים מעט, אני מלטפת אותם,
לנשותיכם, תאומיי, אתן קצת שקט ופרטיות, קצת מרווח נשימה.
דמעה נושרת על בגד בית החולים של פילון, נספגת.
ליולדת מותר לבכות.
נערך לאחרונה ב:
]
)
