~~~ אתגר חודש כסליו ~~~

  • הוסף לסימניות
  • #1
"מאותו רגע חיי השתנו באחת"

האתגר הפעם יתבצע בשני שלבים.

שלב א'
כתיבת יצירה שתתבסס על המשפט הנ"ל, או שיוזכר בה המשפט הנ"ל.
לא יותר מ-150 מילים. הן יכולות להסתדר בצורת פרוזה, דיאלוג, מונולוג, סיפור, תיאור, הגיג.
בשלב זה אין לכתוב שירים לאתגר, את השירים תשמרו להמשך הדרך...

הדרישה העיקרית היא: התאמה לנושא האתגר, וכתיבה מלוטשת, אמיתית ונוגעת ללב. בלי מסכות וכיסויים.

יש לשלוח את היצירות לכתובת מייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי> עד לסוף השבוע.
אין להעלות יצירות לאשכול האתגר, אלא לשלוח אך ורק לכתובת מייל הנ"ל.
נא לציין את שם הניק הכותב.
היצירות יעלו לאשכול האתגר מידי יום, בצורה אנונימית.

אל השלב השני יעלו 15 - 10 היצירות שיזכו במירב הצלצולים ואהדת הקהל.
פרטים על השלב השני יבואו בהמשך הדרך.

הפרס:

מקום ראשון: הספר 'דיאטה זה קשה לרזות זה קל'
מתנת הסופרת - רוחלה למברסקי

מקום שני: ספר קומיקס 'התפילין שהצילו רבבה' - קובי לוי
מתנת הסופרת - תהילה חזקיאן

מקום שלישי:חוברת אתגרים לשוניים 'על קצה המזלג'
מתנת הסופרת - אסתיג

אז קדימה.........

(תגובות אך ורק בנספח)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מגרה!

תודה על שלל הפרסים!
יש תקוה לזכות גם במקום השני או השלישי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
סיפר לי חבר:

זה התחיל כיום רגיל לחלוטין. עשיתי את דרכי בשעה הקבועה אל האוטובוס שמוביל אותי מדי יום אל מקום עבודתי, אולם הספקתי לראות את זנבו מפליג מהתחנה בעננת עשן. המשמעות היתה ברורה: איחור לעבודה, על כל הכרוך בכך... הייתי מתוסכל ומאוכזב, ולא הצלחתי להבין: "למה, ריבונו של עולם? באמת, למה?".

כמחצית השעה מאוחר יותר, קיבלתי טלפון מחבר שנסע באותו האוטובוס שהפסדתי. התברר, שהאוטובוס ההוא, בו הייתי אמור ליסוע – הגיע ליעדו בשלום. הוא לא היה מעורב בתאונה, ולא אירע בו פיגוע חלילה. כל הנוסעים הגיעו אל מחוז חפצם בדיוק בזמן.

חוץ ממני.

מאותו הרגע, חיי השתנו באחת.

באותו הרגע הכתה בי ההכרה, שאין לי סיכוי להבין את השיקולים של מלך העולם, ואין לי גם את הזכות לצפות להבין אותם. אני פשוט צריך לסמוך עליו – בלב שקט. כי הוא יודע מה הוא עושה, גם אם שכלי הדל אינו מסוגל להבין זאת...

באותו הרגע, הפסקתי לנסות להבין.

ומאז, אני מאמין באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
בודד.

האם פעם הרגשתם בודד שעה?

שעתיים? יום? שנה?

בודד.

עשרים שנה הרגשתי בודד.

הייתי לבד לא היה משהוא לצידי

שנה חלפה ואכלתי לבד.

שנתיים חלפו וכיבסתי לבד.

שלוש - ועבדתי לבד.

עשר - ונפשתי לבד.

כבר חשבתי שכל ימיי זה ימשיך כך.



לילה.

שם באחת האלומות השמחה בירושלים

מתחת לקטיפה כחולה

מתוך בכי ותפילה

השתנו חיי באחת.

יותר לא אכלתי לבד-

משהיא הגישה לי.

יותר לא כיבסתי לבד-

משהיא קיפלה לי.

יותר לא עבדתי לבד-

משהיא נשאה בנטל.

יותר לא הייתי לבד-

נישאתי !
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אליך, הבחור שבתחנה,
אל תראה אותי כך ותשפוט על מראה, פעם הייתי שונה ישיבה בוחר'ל עם טוהר על הפנים וחן יהודי ממש ממש כמוך,אבל חלפו שנים, וזה היה בשכבר הימים..
כתם שחור של חשד שדבק בי על מאום, זה החותם שהותיר בי מום לא נתנו לי את הפתח להצטדק ולהסביר היתה השיטה- יד קשה, אוי לה לאותה הבושה
אחר כך הגיעה ההתנצלות אבל הרכבת כבר נסעה, לא ניתן היה לעוצרה.
ואז כבר הייתי במקום אחר, דומה היה לי שאין משם דרך חזרה באותו הרגע שדרכה רגלי על הגדה השניה- נשרף לו הגשר אליה ונותרה רק אדמה חרוכה.
היום אני כבר בצד השני, כבול בכבלים לחברה האחרת, למשפחה, לחויות ולעבודה, משקיף עליך בחור, אולי במבט מתנשא וליבי בל עמי.
ולעד ישאר בלוח השנה, חרות בדם ליבי ובאש להבה "היום שסולקתי מן הישיבה"
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ב"ה

אפור המבט הישיר את עיניו למנכ"ל: "יש לעסק שלך מוניטין, תנועה ערה של קהל קבוע, אווירה תוססת וכתובת מוכרת, אבל כל אבל כל אלו אינם מספיקים בשביל לשלוט בשוק. כדי למשוך לקוחות נוספים, להעצים את נאמנות הפציינטים הקיימים עד קהות החושים, ולגרום לכולם לצרוך את המוצרים שאתה מספק, עליך לנטוש את הכלים הרגילים".

"כן אדוני, החלילן מהמלין, ואיך בכוונתך לעשות זאת"? שאל בשעשוע מה המנכ"ל.

אפור המבט הגיש לו בתגובה את המסמך עליו שקד בימים האחרונים. המנכ"ל רפרף במהירות על הרציונל, על מספר שרטוטים נלווים והערות ביניים, והתמקד בשורות האחרונות. המסמך נשמט מידיו כשהוא הלום רעם. "אתה מולטי טלנט" נחלצו לבסוף המילים מפיו, "וזדוני, באותה המידה" לחש ביראה.

האפרוריות בעיניים התבהרה מעט ותחתיה בצבצו כתמים תכלכלים, כשבעליהם אמר בשביעות רצון: "לעונג הוא לי לעבוד איתך". "נפגש בעוד חודש", סיכם.

לאחר שהדלת נטרקה באלגנטיות הביט שוב המנכ"ל בשורות שתשננה את עתיד העסק שלו:

המטרות: פרסום, חיבור רגשי עמוק של הצרכנים אל המקום והרחבת מעגל הלקוחות.

האמצעי: אתגרי כתיבה אישיים נטולי מסכות בנושאים:

1. "הסוד אותו לא סיפרתי לאיש מעולם"

2. "מאותו רגע חיי השתנו באחת"



Gray eyes – קידום ושיווק אתרים

 
  • הוסף לסימניות
  • #7
עד אותו היום הייתי ציפור דרור, טוב לא ממש עד אותו יום אלא עד כמה חודשים קודם לכן...

אכלתי כשרציתי וכשלא, סתם נישנשתי.
קראתי כשרציתי וכשלא סתם רפרפתי על רשימות רכיבים וכתובת אזור התעשיה.
ישנתי כשעייפתי וכשלא סתם נחתי לי באוויר הצח או האביך...


הדברים השתנו בהדרגה, שוב לא הייתי עצמאית כבתחילה, שוב לא היו עיתותי רק בידי, הפעילות הפיננסית הפכה למשותפת וכשרציתי משהו הייתי צריכה לספק גם הסבר הגיוני מדוע... אומנם פעלנו בשיתוף פעולה ואינטראקציה מושלמת אך זה דרש התפשרות מסוימת פה ושם אם בענייני זמנים או סתם עניינים של טעם וריח ושאר דברים שדעותיהם של בני אדם עלולות להיות חלוקות בהם.


אך מאותו רגע בו בקעה היבבה ועלתה אל מעל לכל שאר הקולות המרוגשים שרחשו בחדר, השתנו חיי באחת!

הפכתי לאם!

ומאז אין לי לא זמן אכילה ולא זמן שינה, לא שיקול כלכלי ולא שיקול פרקטי, ואין לי בעולמי אלא זערור התלוי בי ואני כולי שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
הדף היומי

לו הייתי צריך להצביע על הרגע המכונן, הרגע שבו השתנו חיי וביתי הפך לבית של תורה, ללא ספק הייתי מצביע על הרגע שבו התחלתי ללמוד את הדף היומי.

"מאותו רגע חיי השתנו באחת", כל ציר יומי שהיה מורכב מהמון פריטים קטנים, הפך ליחידה אחת של לימוד תורה, מהבוקר כבר יש ציפיה לשיעור הקבוע, ולאחר העבודה, כשאני הולך לנוח אני חושב על השיעור שיהיה לי כח ויכולת להתרכז וללמוד, ואף לאחר השיער עדיין עולות מחשבות ותהיות על הדף הנלמד.

אכן כל כוחו של רגע זה נבע מכח הכרזתו של הגר"מ שפירא זצוק"ל בכנסיה הגדולה על הדף היומי, "מאותו רגע חיי השתנו חיי עמ"י באחת" כולם נהיו מחוברים ואגודים סביב אותו רעיון נעלה, לימוד הדף היומי, בכל העולם כולו כולם לומדים את אותו דף, אלפי שיעורים בכל יום ולאורך כל שעות היממה עוסקים בדף היומי, ת"ח אנשי עסקים ובעלי בתים, כולם חייבים את חייהם לגרמ"ש זצ"ל שחיברם לקב"ה לעם ישראל ולתורה הקדושה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
תקווה חדשה​

מדי יום אנו מבקשים: ''ולמלשינים אל תהי תקווה''. מעולם לא תיארתי לעצמי, שהלשנה אחת, היא זו שתחזיר את התקווה לחיי מחדש.
בשמלת כלולות לבנה ובוהקת, נכנסתי לגיהינום שחור. אז, לא ידעתי זאת. זו הייתה יקיצה משמיכת חלומות ורודה, יקיצה אכזרית, איטית, ועקבית.

הפחד, ההשפלה, חוסר האונים, הבדידות, החשש המצמית מ''מה יגידו'', הפכו את חיי להישרדות. לא ריאליטי נודף סטייל, מלא תהילה וקסם, אל מול המצלמות, אלא מציאות עם ריח של ייאוש, עם מאמץ עליון להסתיר, ומבלי שאיש ידע.

וביום סגריר השתנו חיי באחת.
סופת רוחות עזה ופתאומית, ניפצה את דלת הזכוכית של המרפסת, והזגג הבטיח שיבוא מיד על הבוקר. לא הוא ולא אני ידענו מה יקרה, ואת מה שקרה ידעו באותו ערב כל השכנים.
רב השכונה והרבנית הגיעו עם שחר, עם כל הכלים והנחישות לחילוצי ממנהרת האופל, ולסלילתה של דרך חדשה.

אומרים שאלוקים לא סוגר דלת, לפני שהוא פותח דלת חדשה. אני למדתי שלפעמים ד' שובר דלת, כדי להחדיר בעדה תקווה חדשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הוא הקיא את כל מה שאכל - התינוק הקטן שלנו יוסי פשוט לא הפסיק להקיא.
האחות בטיפת חלב אמרה, שכנראה הוא רגיש לחלב, והמליצה לנו להאכיל אותו רמדיה צמחית.

רצנו לגמ"ח של שטרנפלד, ולקחנו מהם רמדיה צמחית, כדי שיוסי החמוד לא ירעב.

את הרמקול בליל שבת לא שמענו.
באותה עת שהינו במחלקת טיפול נמרץ בשניידר, יוסי שכב שם מונשם ומורדם, במצב קשה.

מאותו רגע חיינו השתנו באחת.

יוסי אמנם חזר הביתה.
אך זה לא היה אותו יוסי שעמו יצאנו אל בית החולים.
יוסי אמנם חזר - אך הוא מוקף במכשירים שונים, ואינו מגיב לסביבתו.

הרופאים טוענים שהפגיעה המוחית היא בלתי הפיכה.


מוקדש לכל אותם הורים לילדים שנפגעו בפרשת רמדיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
קצות אצבעותיה של רבקי, הבכורה שלי, הלבינו.
הן אחזו בחוזקה במבחן החשבון שלה.
אולי אפילו קיוותה שלא אבחין בציון שהתנוסס, ולא לתפארה.
"איזה יופי", אמרתי בקול חלש, "כמה התאמצת".
משהו בתוכי התכווץ.
דור שני לחולשה, חשבתי ללא קול. הגנים החלשים שלי בטח עברו אליה.
למה היא צריכה לסבול בגללי? שאלתי את עצמי.

*

קצות אצבעותיי הלבינו.
הן אחזו בחוזקה בסיכום תוצאות האבחון שעברתי.
רונאל, הפסיכולוג התעסוקתי, ישב מולי מחויך.
"אתה מדהים".
"מכל החרדים שעברו כאן את האבחון, אתה הגעת לציון הגבוה ביותר".
מאותו רגע, חיי השתנו באחת.
אמונות עתיקות התנדפו. אוקיינוסים של נחיתויות התייבשו.
משהו בפנים התרומם, שלא על מנת ליפול.

*

קצות אצבעותיה של רבקי, הבכורה שלי, אחזו בקלילות במבחן האנגלית שלה.
"גם השבוע הוצאתי מאה", הפשילה לי באדישות.
נו, בטח, התרחב משהו בתוכי.
עם אבא אינטליגנט שכזה, ברור שזה קורה.
ופתאום, הסיטואציה ההיא, מלפני חודש, היכתה בזכרוני.
פתאום קלטתי כמה השתניתי.
פתאום הבנתי כמה קל לשנות חיים ברגע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בן החמישי להורי נולדתי
ילד שובב במיוחד הייתי

כל שבוע שני הורי הוזמנו למנהל לחדרו פנימה
השובב שוב עשה מעשה קונדוס קול נהי נרימה

יותר אי אפשר להמשיך איתו במצב כזה קול המנהל נשמע
בפעם הבא הוא לא חוזר, גם אם יעבור עליו מה

"יוסי השובב" הדביקו עלי התואר הנכבד
כל מעשה קונדוס בת"ת איתי הלך יחד בד בבד

בכתה ח' המלמד החליט לקחת את הענין לידיים
אומר ועושה, שם עלי את העיניים

מאותו רגע גורל חיי השתנו באחת
אחת? הגזמת! לא כל כל כך מהר עליתי מבור שחת

שלב אחרי שלב פעל ועשה בנבונה
אתגר בכתה הביא, וזה יצא ראשונה

יום שלם הקדיש לכל התלמידים
מעלה ומידה טובה לכתוב על חבירו, כולם אהובים כולם ברורים

הרעיון הנפלא הדליק את כל הכתה כולנו יחד
בין עמי אנכי יושב לכתוב מילה טובה על כל אחד ואחד

למחרת כל אחד קיבל רשימה מסודרת מהמעלות אשר נמצא בו
באותו יום הלכתי הביתה בהרגשות מעורבות, או ואבוי

מי אתה יוסי צעקה בתוכי פנימה קול
השובב אתה ? או שאתה יכול להיות גם נחמד לכל?

השינוי בי התחולל מהר מאוד
החלטתי זהו!!, -יוסי השובב- לא עוד

לקחתי את עצמי לידיים חזק ובגדול
ועד מהרה השינוי הגדול ניכר לכל
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
יושב לידך. מנסה להבין, להקשיב, להיות.
רועד מבפנים. מרגיש על חבל דק, עדין ושברירי.
רוצה לחשוב שזה לא יקרה, שאתה סתם אומר, שאתה לא באמת מתכוון.
אתה מתעתע בי. לרגע נואש, במשנהו מוכן לנסות, מוכן לקוות.
פורש לשינה טרופה מעבר לקיר. ישן, לא ישן. אני ישנה ולבי ער. דופק וצועק.
גם המוח לא נח לרגע, שועט ובועט.
קם לבדוק כל כמה דקות שאתה עוד שם. נושם.
רואה את האור עולה, ואיתו העולם כולו. גם אתה.
אתה מטשטש כוונות, מעלים ראיות, מבטא תקוות.
כמה שעות אחרי, כשאתה קורס רועד על הרצפה, מגלגל למולי עיניים,
אני יודע שדבר לא יהיה כשהיה.
עבורך, עבור הוריך ומשפחתך,
עבורי.
כי גם לאחר שתתאושש, אני תמיד אשא על כתפיי את משא האשמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
תמיד היא תכננה שסגנון חייה עוד ישתנה.

כשהיא הייתה בכיתה ז' היא חלמה שזה יקרה לקראת הסמינר. לאחר שהתחילה ללמוד בסמינר, אמרה לעצמה -בכיתה י"ג- "לקראת המסלולים היא תקח את עצמה לידיים".

בסוף היא החליטה שלקראת שידוכים היא סופית משתנה 'צריך שידוך טוב, לא?'. היא התארסה ללא שינוי. לקראת החתונה הרהרה עם עצמה שבטח עם בעלה המיועד היא בטוח תשתנה.

כשגם "תוכנית" זו לא יצאה לפועל, היא פשוט לא הבינה למה, אבל היא החליטה שזהו, לאחר נישואי ילדיה סופית היא משתנה.

רק מה, כמו תמיד היא חכתה שהחיים ישנו אותה, ולא שהיא תשנה את החיים.

כשהיא כבר שכבה על ערש דווי במחלקת הגריאטריה, ראתה יום אחד שמעל גבה עומד מלאך המוות וחרבו שלופה בידו, "רגע, רגע" פרצה זעקה מתחננת מליבה "חכה, עדיין לא מימשתי את התוכנית"
נשמתה פרחה, והפעם החיים באמת השתנו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
-"שירה, את סולחת לנו"?
-"אה... על מה?"
-"אולי עדיף שלא נגיד, אבל לפני יום כיפור רצינו שתסלחי"
-"אני לא סולחת אם לא תגידו לי על מה"


זה היה הגיון של ילדת כיתה ח'. אחת כזו, שעברה בית ספר חודש קודם, בתחילת השנה.
מסיבות שונות נאלצה לעבור לבית ספר מרוחק, אך נקודת אור היתה: חברתה הטובה, רותי, למדה בו. "היא תרפד לי את הדרך", חשבה.

-"טוב, אז נגיד" (צחקוקים)

היא עדיין היתה תמימה. מה יש לומר עליה? ילדה חברותית, חכמה, עליזה וזורמת. גם עובדת על המידות, לעיתים. משתדלת לעזור לאמא.

"טיילנו עם רותי בליל שבת, והיא אמרה שאת חברה נדבקת. עובדה שעברת בית ספר אחריה"

זהו.

25 שנה.
חברות טובות היו, וניסו, אך ההגנה ששמה על עצמה אז מעולם לא פגה. לא האמינה בטוב ליבה, בנדיבותה, בחברויות הללו שהיא עצמה התעקשה כ"כ לטפח.
תמיד נשארה בצד הנותן, לא נתנה לעצמה לקבל, להתחבר באמת.

בעלה היה הראשון שהצליח. היא התחתנה, והיא מאושרת.

"כן, בטח סולחת! רוצות לבוא אלי"???
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
-עבדול?
-כן,
-התחלת צבע בשלד חיצוני?
- לא איפה, אני עדיין בכפר,
-התקשרתי להעיר אותך בשמונה בבקר, מה עשית מאותו רגע?!
-חיי השתנו
-באחת הקומות ראיתי לא גמרת טיח,
-תקשיב קודם אחר כך תדבר , אומר לך השתנה חיים שלי, בכפר סגור הכל, אין הסעה בגלל ביגועים , אין גם אוכל פה בכפר, בגלל נתניהו,
-אולי תפסיקו כבר עם הפיגועים?! רק נזק אתם עושים, כבר חודש אני תקוע עם השלד ועוד לא התחלנו קרמיקה מה לא ברור?!
-לא קשור לביגועים, אפשר גם זה וגם נגמור טיח,
-טוב יאללה ביי
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
כן, זו היתה אראלה.

"רונית?" היא שאלה בקול מתקתק. "היי, כאן אראלה ממפעל הפיס".

"אראלה!" שאגתי. "את לגמרי אמיתית?"

"כנראה", היא צחקקה קלות.

באותו רגע חיי השתנו באחת:

קוטג' בן 3 קומות, עוזרת צמודה 24 שעות, ארוחות גורמה באדיבות שף הבית, כובסת, מקפלת ומגהצת. וכמובן כורסת עור מפנקת עם כוס קפה ועוגת גבינה 3 שכבות.

"רונית?" היא אמרה שוב, "את איתי?"

"לגמרי", עניתי בקול הכי שופע שיכולתי

"אני משערת שרצית לספר לי משהו, אראלה?" סדרתי את מטפחתי השמוטה.

"לספר?" לא הייתי אומרת.

"להודיע?" ניסיתי לעזור לה.

"לא מדויק..." היא כחכחה.

"לבשר!" זו המילה, תמיד ידעתי שאני טובה בהגדרות.

"ניגש לעניין", היא ניסתה לקצר את התהליך, נימת קולה התחלפה ודימיתי לשמוע בה חגיגיות מה.

"בוודאי שמעת, רונית, על מפעל הפיס, יצא לך לרכוש פעם כרטיס?"

'היא לא רוצה שאבהל מהבשורה' תקפה אותי ההבנה.

"אראלה זה בסדר", אמרתי לה בחביבות. "אני מותרת על ההקדמות".

"אוקי, מצוין", קולה הפך עניני. "אז תני לי בבקשה את מספר האשראי שלך, אני תכף מפרטת לך מה כוללת חבילת הכרטיסים ומאחלת לך שתזכי"...

שוב השתנו חיי באחת.

או שמא מעולם הם לא השתנו?!...
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני אוהבת לשיר, מאוד. יש לי תובנות על החיים, כאלה שאספתי בכל מיני צמתים שהגעתי אליהם, ואני רוצה לעשות הופעה. לעמוד על במה לספר ולשיר, כן, אני מאוד רוצה. רק יש לי בעיה אחת, קטנה. כשאני עומדת שם על הבמה אין בפי מילים יפות כמו"מאותו רגע השתנו חיי באחת", אין לי. יש לי בפנים בלב, בנשמה דיאלוגים כאלה של רגעים ששינו בי,שגידלו או הנמיכו אותי, אבל זה לא לבמה. זה באמצע תהליכים פנימיים שלא כולם יבינו בכלל על מה אני מדברת. זה לא נחרץ, ברור, וחד כמו:" חזרתי בתשובה לפני כך או כך שנים"או" כשנרפאתי הבטחתי לחזק ולהתחזק" זה הרבה יותר בנאלי, קודם כל בגלל שאני חרדית מבטן ומלידה וכלפי חוץ הכל נראה רגיל, אז אין לי משפט יפה כזה להופעות. אבל יש לי המון רגעים קטנים מתוקים,שאני משתדלת להיות בן אדם יותר טוב, אשה, ואמא יותר טובה, ואני מאוד מקווה שכשהם יצטרפו אחד אל השני בסוף מסע חיי, אראה כי מאז שנולדתי, מאותו רגע השתנו חיי באחת ועוד אחת ועוד...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
זוכרת את היום הזה.

הלכתי איתך, אמא, ידי הקטנה בתוך ידך החמה, האיתנה.

את מיהרת ואני ניסיתי להראות לך פרחים שפורחים בצד הדרך.

את לא חייכת ואני לא דאגתי. הן הייתי איתך.

ואז הגענו אל המקום הזה. הגדול. הקר. המאיים.

זוכרת איך הבטתי בחשש למעלה. החומות היו כל כך גבוהות, ואני - כל כך קטנה.

השארת אותי שם.

וזהו.

מאותו רגע השתנו חיי באחת.

בכל הלילות השחורים אני מכה בכרית. מנסה להבין.

למה?? למה הבאת אותי למקום הנורא הזה? למה השארת אותי פה?

את לא יודעת שאני קטנה, ולא מסתדרת?

את לא יודעת שמציקים לי פה?

אמא, איפה את??

אני כאן כל כך לבד...

בכל בוקר אני פוקחת עיניים, ממאנת להאמין שעוד יום קודר הגיע.

קשה לי פה, אמא.

אני רוצה שתקחי אותי מכאן!

כועסת עליך שהשארת אותי לבד במקום הנורא הזה.



נכון, קצת גדלתי מאז אותו יום.

אני יודעת שיש מלחמה ושמסוכן להיות בחוץ.

אבל עדיין קשה לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
פעם אחת הייתה ילדה. ילדה קטנה וחמודה.
ילדה טובה שכולם אהבו. צבטו בלחיה. חייכו למשמע חכמתה והתמוגגו לחיוכה.
יום אחד ראתה הילדה ברחוב אישה מסכנה. עצובה ובוכה. רצתה הילדה הטובה לגשת ולעזור לאישה. כשניסתה להתקרב איש אחד שלח יד גדולה ועצר אותה. גבוה היה האיש, כמעט עד השמש.
"מה את רוצה?" הוא שאל.
"לעזור." היא ענתה.
"לעזור? מצוין!" הוא אמר. "תלחצי כאן על הכפתור והכל יהיה בסדר."
והיא לחצה.
ואז... נהיה חושך גדול. ענק. וכולם צעקו. צווחו. בליל קריאות אימה. ובהלה. ומהומה.
אסון.
ומאז... השתנו חייה. כולם כועסים עליה. מזועזעים. לא מבינים. מתרחקים.
כל מי שאהב – כבר לא אוהב.
כל מי שצבט בלחייה – צובט עד כאב. פיזית ונפשית.
כל מי שחייך לחכמתה – בז לטיפשותה.
ואף אחד כבר לא מתמוגג מחיוכה כי אין לה כזה, אפילו אחד.
ברגע אחד השתנו חייה ומאז בהרבה רגעים הם משתנים שוב שוב.
אט אט יש מי מאמין לה שהתכוונה לטובה.
יש מי שמבין שהושפעה לרעה.
יש מי שקולט שאף שטעתה היא נשארה אותה ילדה קטנה, טובה וחמודה, כפי שהייתה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה