הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
חבר'ה, הייתי רוצה לדבר על משהו;
ביצירות שלי אני מעלה נושאים שונים, מהם טעונים.
הכוונה בפרסום יצירה כזו, היא להעלות אותה לסדר היום, למודעות, להתבוננות.
יש לי תחושה שמהר מדי השיח עובר לנסיונות להגיע לפתרון, להבנה, לאיזון.
זה אומר- כך וכך יתוקן העולם ויוסר העוול, וזה טוען, לא, כך ואחרת יתוקן, ובא לציון גואל.
השלישי טוען שהעולם יפה כל כך, ולמה להוציא דיבתו רעה?
ייתכן שזה צודק, אולי ההוא, ואולי אין בכלל דרך לשנות.
אבל רגע, לפני הכל-
אפשר דקת דומייה עם הכאב שעלה כאן?
רק להיות אתו. עם הילד הזקן. עם ההוא שדווקא לא רוצה להיות בסדר. עם הילדה שלא התקבלה לסמינר רק כי היא ספרדייה. עם הילד הלקוי תקשורתית.
רק לתת מקום לכאב שלהם.
חוסר הנעימות הנגרם מהעלאת נושא כזה, גורם לנו להסיט את הנושא לכיוון אחר, של פתרונות ועצות, אבל יש בזה משום שלילת הכאב, הקונפליקט. העוול. ואיתם את האדם החווה אותם. כאילו ואין להם מקום.
אנחנו לא רוצים אותו. לא מסוגלים להסתכל לו בעיניים. שילך מכאן.
הנה, נפתור את הבעיה, והיא לא תהיה יותר.
עוד קונפליקט? הנה האיזון.
עוד עוול? הנה האשמים.
והעולם ישוב להיות ורוד כמקודם.
הלו!!!
יש כאן ילד שכואב לו.
ילדה נדחית.
ילד סובל.
חכו רגע, אל תנסו לפתור להם את הבעיות.
קודם כל תכירו בכאב, עכשיו תהיו שם. תנו לרגש לגיטימציה,
תחלקו לו כבוד.
כאב הוא לא דבר נעים, אף אחד לא אוהב לפגוש בו,
אבל בואו נהיה גיבורים.
אשמח מאד לשמוע את דעתכם.
ביצירות שלי אני מעלה נושאים שונים, מהם טעונים.
הכוונה בפרסום יצירה כזו, היא להעלות אותה לסדר היום, למודעות, להתבוננות.
יש לי תחושה שמהר מדי השיח עובר לנסיונות להגיע לפתרון, להבנה, לאיזון.
זה אומר- כך וכך יתוקן העולם ויוסר העוול, וזה טוען, לא, כך ואחרת יתוקן, ובא לציון גואל.
השלישי טוען שהעולם יפה כל כך, ולמה להוציא דיבתו רעה?
ייתכן שזה צודק, אולי ההוא, ואולי אין בכלל דרך לשנות.
אבל רגע, לפני הכל-
אפשר דקת דומייה עם הכאב שעלה כאן?
רק להיות אתו. עם הילד הזקן. עם ההוא שדווקא לא רוצה להיות בסדר. עם הילדה שלא התקבלה לסמינר רק כי היא ספרדייה. עם הילד הלקוי תקשורתית.
רק לתת מקום לכאב שלהם.
חוסר הנעימות הנגרם מהעלאת נושא כזה, גורם לנו להסיט את הנושא לכיוון אחר, של פתרונות ועצות, אבל יש בזה משום שלילת הכאב, הקונפליקט. העוול. ואיתם את האדם החווה אותם. כאילו ואין להם מקום.
אנחנו לא רוצים אותו. לא מסוגלים להסתכל לו בעיניים. שילך מכאן.
הנה, נפתור את הבעיה, והיא לא תהיה יותר.
עוד קונפליקט? הנה האיזון.
עוד עוול? הנה האשמים.
והעולם ישוב להיות ורוד כמקודם.
הלו!!!
יש כאן ילד שכואב לו.
ילדה נדחית.
ילד סובל.
חכו רגע, אל תנסו לפתור להם את הבעיות.
קודם כל תכירו בכאב, עכשיו תהיו שם. תנו לרגש לגיטימציה,
תחלקו לו כבוד.
כאב הוא לא דבר נעים, אף אחד לא אוהב לפגוש בו,
אבל בואו נהיה גיבורים.
אשמח מאד לשמוע את דעתכם.
