בואו נהיה גיבורים

[כנפיים]

חבר'ה, הייתי רוצה לדבר על משהו;

ביצירות שלי אני מעלה נושאים שונים, מהם טעונים.
הכוונה בפרסום יצירה כזו, היא להעלות אותה לסדר היום, למודעות, להתבוננות.
יש לי תחושה שמהר מדי השיח עובר לנסיונות להגיע לפתרון, להבנה, לאיזון.
זה אומר- כך וכך יתוקן העולם ויוסר העוול, וזה טוען, לא, כך ואחרת יתוקן, ובא לציון גואל.
השלישי טוען שהעולם יפה כל כך, ולמה להוציא דיבתו רעה?
ייתכן שזה צודק, אולי ההוא, ואולי אין בכלל דרך לשנות.

אבל רגע, לפני הכל-
אפשר דקת דומייה עם הכאב שעלה כאן?

רק להיות אתו. עם הילד הזקן. עם ההוא שדווקא לא רוצה להיות בסדר. עם הילדה שלא התקבלה לסמינר רק כי היא ספרדייה. עם הילד הלקוי תקשורתית.
רק לתת מקום לכאב שלהם.

חוסר הנעימות הנגרם מהעלאת נושא כזה, גורם לנו להסיט את הנושא לכיוון אחר, של פתרונות ועצות, אבל יש בזה משום שלילת הכאב, הקונפליקט. העוול. ואיתם את האדם החווה אותם. כאילו ואין להם מקום.
אנחנו לא רוצים אותו. לא מסוגלים להסתכל לו בעיניים. שילך מכאן.
הנה, נפתור את הבעיה, והיא לא תהיה יותר.
עוד קונפליקט? הנה האיזון.
עוד עוול? הנה האשמים.
והעולם ישוב להיות ורוד כמקודם.

הלו!!!
יש כאן ילד שכואב לו.
ילדה נדחית.
ילד סובל.

חכו רגע, אל תנסו לפתור להם את הבעיות.
קודם כל תכירו בכאב, עכשיו תהיו שם. תנו לרגש לגיטימציה,
תחלקו לו כבוד.

כאב הוא לא דבר נעים, אף אחד לא אוהב לפגוש בו,
אבל בואו נהיה גיבורים.


אשמח מאד לשמוע את דעתכם.

 

[RACHELIZ]

צודקת 100%

 

[ארבע]

אני רוצה למחוק את הכאב לא בבחינת אי מתן מקום/כבוד, אלא בבחינת ובלע המוות לנצח.
רוצה שלא ירגישו בו כי לא יהיה קיים.

 

[ארבע]

מקווה שזה בסדר לשתף בשיר של הניקית @שרה מגן , שאין לה הרשאת כתיבה כאן:

לעיתים,
אני מציצה לכאב
בעיניים
פותחת לו מסתמים
שניים
ומניחה לו
להכנס
ללא גינונים
לשני חדרי
לבבי
מתירה לו
לרוקן
דם דמעותיו
עד שיירגע,
ואני
אחריו.

 

[כנפיים]

מקסים!
אמיתי כל כך.
אגב,
מישהו יודע אם מותר לפרסם בציבור (כלומר פה) שירים של אנשים ידועים בצירוף השם שלהם?
נזכרתי בכמה מתאימים.

 

[נקודה אחת]

תודה לך, כנפיים יקרה.

כמה מילים על כאב.
הכאב הוא לא דבר שלילי.
הוא בריאה בפני עצמה.
זה מקום מרגיש
זה מקום חלש
זה מקום תלותי
זה מקום שיכול לתת לנו יופי של חיבור לאבא.
אבל זה כואב!!
די. לא רוצה..
היי! אני שם. תעצרי. תתחברי אליי.
לא רוצה, לא רוצה..!! איי.. די!
מי שלא רוצה לסבול קצת סובל הרבה
לאן את הולכת?
לברוח לברוח.. אולי עוגה? אולי מחשב, אולי סתם לקרוא, לשכוח
אני כאן מחכה לך בתוך הניסיון. למה הלכת לי??
איפה את??
וכך נאטם לו הלב
בשכבה ועוד שכבה
ולא מבינים למה
לא יורדת שום דמעה
וכל דבר שמדגדג את הגעגועים האלו
זוכה למגוון פתרונות
עצות ותובנות
העיקר לא להסתכל לחושך בעיניים.
"וירד משה אל הערפל אשר שם האלוקים"
שנזכה לדבר עם ה'.
מתוך.
מבפנים.
כשכואב
כשמרגיש
ונזכה לגדול מבפנים
לגדול באמת
גדילה נעימה לכולנו!

 

[RACHELIZ]

היי זה ממש מתאים לאתגר הדיאלוג! היית זוכה גם במקום הראשון!

 

[כנפיים]

@נקודת אמת
את כותבת מדהים!
נקי. טהור. נוגע.
אמיתי.
תודה רבה!
ו...
עוד לא ויתרתי על הדיאלוג שהספקתי לקרוא לפני שעבר מהעולם!
תחשבי על זה שוב, טוב? הוא היה יפה כל כך!

 

[נקודה אחת]

כנפיים תודה על הפרגון הכנה
אני חשבתי שאולי זה יכול להחליש מישהו הדיאלוג הקודם.
וגם זה היה אמיתי לי מידי. ונוקב.. ודרש חשבון נפש שלא היה לי כוח אליו. בקיצור- כאב שכזה.
אז ברחתי ומחקתי אותו, כמו שבדיוק לא המלצתי לעשות. באמת אם הייתי לוקחת את זה לדיבור עם ה' היו יכולים לקרות דברים נפלאים. ה' יזכה אותנו לדבר אליו. הכל מתחיל ונגמר שם. פורים קטן שמח!! ומי שרואה את ההודעה עכשיו ממש.. עוד דקות ספורות לשקיעה.. כל הפושט יד נותנים לו..

 

[כנפיים]

אלי זה ממש דיבר. תודה בכל אופן על ההסברים.
חוץ מזה, מה את אומרת,
יש לי עוד איזה כאב של ילד שכתבתי אבל לא ברור לי אם זה מדי עמוס על האנשים...

 

[נקודה אחת]

לא יודעת מה להגיד לך. תתפללי על זה ותעשי מה שיאיר לך. בינתיים השירים שלך עוררו כאן רוח טובה מעוררת השראה כזו והובילו להתבוננות יפה של החברים.. אני אישית מאוד התחברתי לסגנון ולכנפיים.

 

[אשר שרבר]

קראתי שוב
הערב

אני חושב שחלק מהיופי שיש לכותב, זה לשחרר את היצירה שלו, ולתת לה לגעת בכל אחד במקום אחר.
לא להתערב בה שוב.
יהיו כאלו שיתתחברו לכאב. ויהיו שבכלל לא יתרגשו.
יש שירגישו ששפטו אותם, יש שירגישו בה אימפתיה.
יהיה מי שיחלוק, שיפתור. מכל מקום שזה בא אליו, אולי זו הדרך של אנשים להתמודד עם כאב. יש כאלה שזו הדרך שלהם להדחיק.
אני מבין לגמרי מה מציק לך.
אבל זאת העצמאות שאנחנו מעניקים ליצירה.

תודה שהייתם איתי. אדון השראה בא לבקר

 

[מרחבית]

חשבתי על דברים דומים, ובהתכתבות פרטית מעניינת שנערכה אתמול בין היוצרת המיוחדת לביני כתבתי בין השאר :
אני מאוד בעד העניין הזה. כשמישהו סובל – להיות עם הכאב שלו. לא תוכחה כרגע. לא צדק כרגע. לא לרוץ מייד לעצות...
אם מתייחסים לכך שזה פרום כתיבה: סוף כל סוף אין כאן ילדים כואבים. יש כאן יצירות שרוצות להעביר את הכאב שלהם. זה לא ממש חופף...

בכל יצירה יש את היוצר, שמעביר או מנסה להעביר מסר מסוים. ויש את הקורא שקולט מהיצירה את מה שהוא קולט. לא תמיד הוא יקלוט את מה שהיוצר רצה להעביר, בצורה שהוא רצה להעביר.

היוצר יכול להרפות, להשלים עם זה שאין לו שליטה על איך כל אחד יקלוט את היצירה שלו. זה הרי תלוי גם בקולט, בנפש שלו ובחיים שלו.
הוא יכול לחילופין להסביר: זה מה שהתכוונתי לשדר.
ואם חשוב לו המסר שלו, והוא לא רוצה שהיצירה תזדקק להסברים, הוא יכול לחשוב: האם יש באפשרותי לשנות משהו ביצירה, כדי שזה ייקלט אחרת?
עד כאן.

אני מבינה שר' אשר שרבר בעד האפשרות הראשונה.

 

[ארבע]

חשבתי על דברים דומים, ובהתכתבות פרטית מעניינת שנערכה אתמול בין היוצרת המיוחדת לביני כתבתי בין השאר :
אני מאוד בעד העניין הזה. כשמישהו סובל – להיות עם הכאב שלו. לא תוכחה כרגע. לא צדק כרגע. לא לרוץ מייד לעצות...
אם מתייחסים לכך שזה פרום כתיבה: סוף כל סוף אין כאן ילדים כואבים. יש כאן יצירות שרוצות להעביר את הכאב שלהם. זה לא ממש חופף....

אולי זה מראה על חוזקה של היצירה, בכך שהקורא התחבר והזדהה כל כך מהמקום שלו? היתה לי מורה נערצת לספרות, ברוריה יונגרמן-לאופר. היא טענה שזה החוזק של היצירה, זו אומנותה, לגרום להזדהות אצל רבים, כל אחד מתרגם אותה לשפה שלו.

שלא לעניין הציטוט, חשוב לי להסביר את הגישה שלי.
עם כל הכבוד לאמפתיה, ואני רוחשת לה כבוד עצום ורב, הרבה פעמים נדרש גם המעבר לה, ובפשטות - עזרה מעשית.

יכולה לשתף בתקופה לא קלה ומורכבת שעברנו, טרום לידת תאומים. הייתי אז בשמירה בבית החולים, מתאשפזת ומשתחררת חליפות, עשרה אשפוזים באורכים משתנים ורובם לא קצרים בכלל. בבית היו עוד שתי ילדות כמעט תינוקות בעצמן. מבחינה רגשית נעתי כל הזמן כמטוטלת בין התרגשות, חרדה, דאגה, פחד וכאב. כששיתפתי חברות מתי מעט תוכן הציעו עזרה מעשית! נחמד שהנידו לי בראש בהזדהות ובחמלה, אבל הייתי זקוקה להרבה הרבה מעבר! למשל אוכל מבושל -עד שיידעו אותי שאני זכאית לקבל אוכל מ'עזר מציון' המלאכיים, וזה קרה רק בסוף ההריון, ובשעה שיש לי חברה די קרובה שהיא מנהלת סניף של 'עזר מציון', ונתנה הרבה אמפתיה, אבל לא את המידע והתיווך הזה. ואם אני מאושפזת בבית החולים, בעלי בעבודה ומהצהרון מתקשרים לדווח שהשמרטפית, לה שילמנו כסף מלא, הבריזה והבת שלי נשארה שם - לא תעזור לי אמפתיה. רק להיזכר בחוסר האונים שלי שם, כמעט עקודה למיטה, בוכה בכי תמרורים. מה יעזור לי הליטוף של את צודקת, מסכנונת? רוצו מהר לקחת את הגוזלה שלי מהגן!

לאחר חוויות כאלו, אני ממש משתדלת לראות תמיד את הצד המעשי של העזרה, ולא רק את זה המכיל ומשתתף. אם חברה שגרה בסוף העולם משתפת אותי בצערה על כך שאף אחד לא שלח לה עוגה לשמחה, אפעיל את כל היצירתיות כדי לדאוג שיגיע אליה מגש מחמם לבבות שכזה, אפילו אם הוא קטן ועלה לי הרבה כסף. לא אסתפק בהשתתפות מזדהה עם רגשותיה.

אותה אמפתיה נערצת תעזור גם רק באופן חלקי לנערה שלא התקבלה לסמינר. היעיל יותר יהיה לנסות לגרום לכך שתתקבל ולפעול בבולדוזריות.

הספרות העכשווית נותנת הרבה מקום לאמפתיה, להכלת הרגש ככלי להתמודד מולו. הכל נפלא ונהדר אך שוב, לא פעם אין די בכך. ולענ"ד חשוב שהקול והתובנה הזו יבואו לידי ביטוי ביצירות ספרותיות או בניתוחים שלהן. זה מה שעשיתי.

אשמח לשמוע את דעתכם.

 

[אשר שרבר]

@ארבע אני לגמרי מזדהה אם מה שאת אומרת, היינו באותה סיטואציה. תאומים + ת.ד.
והיו מתי מעט שהיו שם לגמרי בעשייה. אבל אלו שהיו הפליאו, וכמובן עזר מציון.
אני חוש שהיה חשוב לנו גם השיתוף הרגשי. ההרגשה שעוד נושאים איתנו את העומס הרגשי. כמובן אלו שגם עזרו פיזית, באמת יזכרו לשבח. והצילו אותנו ללא שום גוזמא.

אולי אכתוב יום אחד על הגברת שלא מכירה אותנו כל כך מקרוב, בעלה חבר מהכולל, והיא מכירה את רעייתי. וכשפגשה באנו חוזרים ע םכסא גלגלים אחרי התאונה, הודיעה שהשבת, עלי. ולמחרת קיבלנו הכל כולל הכל, בשפע ובטוב טעם, בלי יכולת להתנגד. ואנחנו לא משפחה קטנה.

אבל
כאן זה פורום ספרות. לא איש את רעהו.
וכשאנשים מעלים סיטואציה מורכבת גם אם היא מורכבת רגשית וכואבת או מתייחסת לדילמה, לא הניח אותה כאן כדי שנשתתף בצערו וודאי לא בשביל לפתור לו פתרונות. לא ייעוץ חיונכי ולא מתכון לשולחן שבת.
נכון יש כאן קהילתיות ובדרך אגב אנשים מתייחסים גם למהות אבל לא זו המטרה.
המטרה היא התייחסות ליצירה. ואם היא מביעה כאב אפשר להתייחס לאופן העברה של הכאב. או איפה ואיך זה תופס אותנו, למען יידע הכותב מה עשה טוב או מה פחות.

ו @מרחבית אני חושב שאם היוצר מרגיש שהמסר לא הועבר נכון הוא יכול לתקן, מה יעזור לו להסביר (זה בסדר לנסות...) מאוחר מידי.

 

[מרחבית]

קודם כל הרשי לי לתת לך קצת אמפתיה על התקופה המורכבת כל-כך שעברת...רק מלקרוא - נכנס בלגן ללב וחוסר אונים.
חוץ מזה אצטט את @כנפיים :

אבל רגע, לפני הכל-
אפשר דקת דומייה עם הכאב שעלה כאן?

אני מסכימה איתה. זה המפתח, לדעתי. 1. לפני הכל. לא במקום! 2. דקה.
לא דקה בדווקא. לפעמים יותר, לפעמים הרבה יותר. אבל תהיו שם איזה זמן לפני שאתם רצים! (חוץ ממשהו ממש דחוף).
הרעיון הוא, שאמפתיה היא לא במקום עזרה. בכלל לא. אך גם עזרה היא לא במקום אמפתיה.
לפעמים אדם צריך בעיקר עזרה, כמו במקרה שתיארת. אולי האמפתיה מעצבנת, כי היא במקום העזרה שצריך!
לפעמים אדם צריך בעיקר אמפתיה, וכשרצים לעזור לו, או לתת לו עצות, לא רק שלא קיבל את שלו, אלא מרגיש יותר גרוע ולא מובן!

הכלל באמפתיה - לתת אותה במידה שהאדם פתוח לקבל. לא יותר ולא פחות.
הכלל בעזרה הוא, כשצריך לעזור באופן מעשי - תעזרו אם אתם יכולים...שוב, במידה שהאדם פתוח לקבל. (וזה נושא בפני עצמו: עזרה כשאדם לא רוצה!)

 

[ארבע]

אכן, פורום ספרותי, אך כמו שציינתי, כל קורא קורא את היצירה אחרת ולכן מגיב אחרת. תגובה תמיד תגיע ממקום שהיצירה עוררה אצל הקורא משהו, בין הסכמה בין התנגדות.
הצורך בהתייחסות לצד המעשי הוא גם ביקורת ספרותית. טענתי שהפן הזה די חסר (:

 

[RACHELIZ]

לגבי הסבר יצירה, כל עוד היצירה נכתבה בפורום מצומצם בוודאי שאפשר להסביר גם אח"כ כפי שאכן היה כאן. אני אישית נהניתי מההסבר של "איך הם הולכים" כי הוא שפך לי אור על היצירה.

(התחלתי לכתוב את דעתי על עניין האמפתיה והעזרה המעשית ואני רואה שאשר, ארבע ומרחבית כבר אמרו את מה שיש לי לומר (שילוב בין התגובות) כך שנשאיר את זה ככה. פשוט הלכתי לבדוק איך קוראים ליצירה של כנפיים ובינתיים נוספו להן התגובות…)

 

[מרחבית]

המטרה היא התייחסות ליצירה. ואם היא מביעה כאב אפשר להתייחס לאופן העברה של הכאב. או איפה ואיך זה תופס אותנו, למען יידע הכותב מה עשה טוב או מה פחות.

מה שמסבך, שלפעמים ה'שידור' לא מבטא מספיק נכון את כוונת המשורר, ולפעמים - ה'קליטה' שונה בגלל האדם הקולט, שנמצא במקום אחר בחיים ובנפש. והרבה פעמים שילוב של שניהם.
היוצר לדוגמא רצה לשדר כאב, הקורא נניח קלט כעס והאשמה.
כמובן זה סובייקטיבי. אולי אם הרוב קלטו לא נכון - כדאי יותר לעבוד על שיפור ה'שידור'. ואם בודדים קלטו אחרת, השאלה אם חשוב ליוצר לתקן, שלא תהיה טעות גם אצל בודדים, או הוא מרפה ומשאיר כך. החלטה אישית...

 

[אשר שרבר]

אמת, בדיוק בגלל זה חשבה הביקורת כאן
כדי שנתקדם ונדע לדייק את השידור למאזין, להעביר את המסר והרגשות כמו שרצינו.