בואו נהיה גיבורים

  • הוסף לסימניות
  • #1
חבר'ה, הייתי רוצה לדבר על משהו;

ביצירות שלי אני מעלה נושאים שונים, מהם טעונים.
הכוונה בפרסום יצירה כזו, היא להעלות אותה לסדר היום, למודעות, להתבוננות.
יש לי תחושה שמהר מדי השיח עובר לנסיונות להגיע לפתרון, להבנה, לאיזון.
זה אומר- כך וכך יתוקן העולם ויוסר העוול, וזה טוען, לא, כך ואחרת יתוקן, ובא לציון גואל.
השלישי טוען שהעולם יפה כל כך, ולמה להוציא דיבתו רעה?
ייתכן שזה צודק, אולי ההוא, ואולי אין בכלל דרך לשנות.

אבל רגע, לפני הכל-
אפשר דקת דומייה עם הכאב שעלה כאן?

רק להיות אתו. עם הילד הזקן. עם ההוא שדווקא לא רוצה להיות בסדר. עם הילדה שלא התקבלה לסמינר רק כי היא ספרדייה. עם הילד הלקוי תקשורתית.
רק לתת מקום לכאב שלהם.

חוסר הנעימות הנגרם מהעלאת נושא כזה, גורם לנו להסיט את הנושא לכיוון אחר, של פתרונות ועצות, אבל יש בזה משום שלילת הכאב, הקונפליקט. העוול. ואיתם את האדם החווה אותם. כאילו ואין להם מקום.
אנחנו לא רוצים אותו. לא מסוגלים להסתכל לו בעיניים. שילך מכאן.
הנה, נפתור את הבעיה, והיא לא תהיה יותר.
עוד קונפליקט? הנה האיזון.
עוד עוול? הנה האשמים.
והעולם ישוב להיות ורוד כמקודם.

הלו!!!
יש כאן ילד שכואב לו.
ילדה נדחית.
ילד סובל.

חכו רגע, אל תנסו לפתור להם את הבעיות.
קודם כל תכירו בכאב, עכשיו תהיו שם. תנו לרגש לגיטימציה,
תחלקו לו כבוד.

כאב הוא לא דבר נעים, אף אחד לא אוהב לפגוש בו,
אבל בואו נהיה גיבורים.


אשמח מאד לשמוע את דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
צודקת 100%
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני רוצה למחוק את הכאב לא בבחינת אי מתן מקום/כבוד, אלא בבחינת ובלע המוות לנצח.
רוצה שלא ירגישו בו כי לא יהיה קיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מקווה שזה בסדר לשתף בשיר של הניקית @שרה מגן , שאין לה הרשאת כתיבה כאן:

לעיתים,
אני מציצה לכאב
בעיניים
פותחת לו מסתמים
שניים
ומניחה לו
להכנס
ללא גינונים
לשני חדרי
לבבי
מתירה לו
לרוקן
דם דמעותיו
עד שיירגע,
ואני
אחריו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
מקסים!
אמיתי כל כך.
אגב,
מישהו יודע אם מותר לפרסם בציבור (כלומר פה) שירים של אנשים ידועים בצירוף השם שלהם?
נזכרתי בכמה מתאימים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
תודה לך, כנפיים יקרה.

כמה מילים על כאב.
הכאב הוא לא דבר שלילי.
הוא בריאה בפני עצמה.
זה מקום מרגיש
זה מקום חלש
זה מקום תלותי
זה מקום שיכול לתת לנו יופי של חיבור לאבא.
אבל זה כואב!!
די. לא רוצה..
היי! אני שם. תעצרי. תתחברי אליי.
לא רוצה, לא רוצה..!! איי.. די!
מי שלא רוצה לסבול קצת סובל הרבה
לאן את הולכת?
לברוח לברוח.. אולי עוגה? אולי מחשב, אולי סתם לקרוא, לשכוח
אני כאן מחכה לך בתוך הניסיון. למה הלכת לי??
איפה את??
וכך נאטם לו הלב
בשכבה ועוד שכבה
ולא מבינים למה
לא יורדת שום דמעה
וכל דבר שמדגדג את הגעגועים האלו
זוכה למגוון פתרונות
עצות ותובנות
העיקר לא להסתכל לחושך בעיניים.
"וירד משה אל הערפל אשר שם האלוקים"
שנזכה לדבר עם ה'.
מתוך.
מבפנים.
כשכואב
כשמרגיש
ונזכה לגדול מבפנים
לגדול באמת
גדילה נעימה לכולנו!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
היי זה ממש מתאים לאתגר הדיאלוג! היית זוכה גם במקום הראשון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
@נקודת אמת
את כותבת מדהים!
נקי. טהור. נוגע.
אמיתי.
תודה רבה!
ו...
עוד לא ויתרתי על הדיאלוג שהספקתי לקרוא לפני שעבר מהעולם!
תחשבי על זה שוב, טוב? הוא היה יפה כל כך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
כנפיים תודה על הפרגון הכנה
אני חשבתי שאולי זה יכול להחליש מישהו הדיאלוג הקודם.
וגם זה היה אמיתי לי מידי. ונוקב.. ודרש חשבון נפש שלא היה לי כוח אליו. בקיצור- כאב שכזה.
אז ברחתי ומחקתי אותו, כמו שבדיוק לא המלצתי לעשות. באמת אם הייתי לוקחת את זה לדיבור עם ה' היו יכולים לקרות דברים נפלאים. ה' יזכה אותנו לדבר אליו. הכל מתחיל ונגמר שם. פורים קטן שמח!! ומי שרואה את ההודעה עכשיו ממש.. עוד דקות ספורות לשקיעה.. כל הפושט יד נותנים לו..
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אלי זה ממש דיבר. תודה בכל אופן על ההסברים.
חוץ מזה, מה את אומרת,
יש לי עוד איזה כאב של ילד שכתבתי אבל לא ברור לי אם זה מדי עמוס על האנשים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לא יודעת מה להגיד לך. תתפללי על זה ותעשי מה שיאיר לך. בינתיים השירים שלך עוררו כאן רוח טובה מעוררת השראה כזו והובילו להתבוננות יפה של החברים.. אני אישית מאוד התחברתי לסגנון ולכנפיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
קראתי שוב
הערב

אני חושב שחלק מהיופי שיש לכותב, זה לשחרר את היצירה שלו, ולתת לה לגעת בכל אחד במקום אחר.
לא להתערב בה שוב.
יהיו כאלו שיתתחברו לכאב. ויהיו שבכלל לא יתרגשו.
יש שירגישו ששפטו אותם, יש שירגישו בה אימפתיה.
יהיה מי שיחלוק, שיפתור. מכל מקום שזה בא אליו, אולי זו הדרך של אנשים להתמודד עם כאב. יש כאלה שזו הדרך שלהם להדחיק.
אני מבין לגמרי מה מציק לך.
אבל זאת העצמאות שאנחנו מעניקים ליצירה.

תודה שהייתם איתי. אדון השראה בא לבקר :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
חשבתי על דברים דומים, ובהתכתבות פרטית מעניינת שנערכה אתמול בין היוצרת המיוחדת לביני כתבתי בין השאר :
אני מאוד בעד העניין הזה. כשמישהו סובל – להיות עם הכאב שלו. לא תוכחה כרגע. לא צדק כרגע. לא לרוץ מייד לעצות...
אם מתייחסים לכך שזה פרום כתיבה: סוף כל סוף אין כאן ילדים כואבים. יש כאן יצירות שרוצות להעביר את הכאב שלהם. זה לא ממש חופף...

בכל יצירה יש את היוצר, שמעביר או מנסה להעביר מסר מסוים. ויש את הקורא שקולט מהיצירה את מה שהוא קולט. לא תמיד הוא יקלוט את מה שהיוצר רצה להעביר, בצורה שהוא רצה להעביר.

היוצר יכול להרפות, להשלים עם זה שאין לו שליטה על איך כל אחד יקלוט את היצירה שלו. זה הרי תלוי גם בקולט, בנפש שלו ובחיים שלו.
הוא יכול לחילופין להסביר: זה מה שהתכוונתי לשדר.
ואם חשוב לו המסר שלו, והוא לא רוצה שהיצירה תזדקק להסברים, הוא יכול לחשוב: האם יש באפשרותי לשנות משהו ביצירה, כדי שזה ייקלט אחרת?
עד כאן.

אני מבינה שר' אשר שרבר בעד האפשרות הראשונה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #14
חשבתי על דברים דומים, ובהתכתבות פרטית מעניינת שנערכה אתמול בין היוצרת המיוחדת לביני כתבתי בין השאר :
אני מאוד בעד העניין הזה. כשמישהו סובל – להיות עם הכאב שלו. לא תוכחה כרגע. לא צדק כרגע. לא לרוץ מייד לעצות...
אם מתייחסים לכך שזה פרום כתיבה: סוף כל סוף אין כאן ילדים כואבים. יש כאן יצירות שרוצות להעביר את הכאב שלהם. זה לא ממש חופף....

אולי זה מראה על חוזקה של היצירה, בכך שהקורא התחבר והזדהה כל כך מהמקום שלו? היתה לי מורה נערצת לספרות, ברוריה יונגרמן-לאופר. היא טענה שזה החוזק של היצירה, זו אומנותה, לגרום להזדהות אצל רבים, כל אחד מתרגם אותה לשפה שלו.

שלא לעניין הציטוט, חשוב לי להסביר את הגישה שלי.
עם כל הכבוד לאמפתיה, ואני רוחשת לה כבוד עצום ורב, הרבה פעמים נדרש גם המעבר לה, ובפשטות - עזרה מעשית.

יכולה לשתף בתקופה לא קלה ומורכבת שעברנו, טרום לידת תאומים. הייתי אז בשמירה בבית החולים, מתאשפזת ומשתחררת חליפות, עשרה אשפוזים באורכים משתנים ורובם לא קצרים בכלל. בבית היו עוד שתי ילדות כמעט תינוקות בעצמן. מבחינה רגשית נעתי כל הזמן כמטוטלת בין התרגשות, חרדה, דאגה, פחד וכאב. כששיתפתי חברות מתי מעט תוכן הציעו עזרה מעשית! נחמד שהנידו לי בראש בהזדהות ובחמלה, אבל הייתי זקוקה להרבה הרבה מעבר! למשל אוכל מבושל -עד שיידעו אותי שאני זכאית לקבל אוכל מ'עזר מציון' המלאכיים, וזה קרה רק בסוף ההריון, ובשעה שיש לי חברה די קרובה שהיא מנהלת סניף של 'עזר מציון', ונתנה הרבה אמפתיה, אבל לא את המידע והתיווך הזה. ואם אני מאושפזת בבית החולים, בעלי בעבודה ומהצהרון מתקשרים לדווח שהשמרטפית, לה שילמנו כסף מלא, הבריזה והבת שלי נשארה שם - לא תעזור לי אמפתיה. רק להיזכר בחוסר האונים שלי שם, כמעט עקודה למיטה, בוכה בכי תמרורים. מה יעזור לי הליטוף של את צודקת, מסכנונת? רוצו מהר לקחת את הגוזלה שלי מהגן!

לאחר חוויות כאלו, אני ממש משתדלת לראות תמיד את הצד המעשי של העזרה, ולא רק את זה המכיל ומשתתף. אם חברה שגרה בסוף העולם משתפת אותי בצערה על כך שאף אחד לא שלח לה עוגה לשמחה, אפעיל את כל היצירתיות כדי לדאוג שיגיע אליה מגש מחמם לבבות שכזה, אפילו אם הוא קטן ועלה לי הרבה כסף. לא אסתפק בהשתתפות מזדהה עם רגשותיה.

אותה אמפתיה נערצת תעזור גם רק באופן חלקי לנערה שלא התקבלה לסמינר. היעיל יותר יהיה לנסות לגרום לכך שתתקבל ולפעול בבולדוזריות.

הספרות העכשווית נותנת הרבה מקום לאמפתיה, להכלת הרגש ככלי להתמודד מולו. הכל נפלא ונהדר אך שוב, לא פעם אין די בכך. ולענ"ד חשוב שהקול והתובנה הזו יבואו לידי ביטוי ביצירות ספרותיות או בניתוחים שלהן. זה מה שעשיתי.

אשמח לשמוע את דעתכם.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #15
@ארבע אני לגמרי מזדהה אם מה שאת אומרת, היינו באותה סיטואציה. תאומים + ת.ד.
והיו מתי מעט שהיו שם לגמרי בעשייה. אבל אלו שהיו הפליאו, וכמובן עזר מציון.
אני חוש שהיה חשוב לנו גם השיתוף הרגשי. ההרגשה שעוד נושאים איתנו את העומס הרגשי. כמובן אלו שגם עזרו פיזית, באמת יזכרו לשבח. והצילו אותנו ללא שום גוזמא.

אולי אכתוב יום אחד על הגברת שלא מכירה אותנו כל כך מקרוב, בעלה חבר מהכולל, והיא מכירה את רעייתי. וכשפגשה באנו חוזרים ע םכסא גלגלים אחרי התאונה, הודיעה שהשבת, עלי. ולמחרת קיבלנו הכל כולל הכל, בשפע ובטוב טעם, בלי יכולת להתנגד. ואנחנו לא משפחה קטנה.

אבל
כאן זה פורום ספרות. לא איש את רעהו.
וכשאנשים מעלים סיטואציה מורכבת גם אם היא מורכבת רגשית וכואבת או מתייחסת לדילמה, לא הניח אותה כאן כדי שנשתתף בצערו וודאי לא בשביל לפתור לו פתרונות. לא ייעוץ חיונכי ולא מתכון לשולחן שבת.
נכון יש כאן קהילתיות ובדרך אגב אנשים מתייחסים גם למהות אבל לא זו המטרה.
המטרה היא התייחסות ליצירה. ואם היא מביעה כאב אפשר להתייחס לאופן העברה של הכאב. או איפה ואיך זה תופס אותנו, למען יידע הכותב מה עשה טוב או מה פחות.

ו @מרחבית אני חושב שאם היוצר מרגיש שהמסר לא הועבר נכון הוא יכול לתקן, מה יעזור לו להסביר (זה בסדר לנסות...) מאוחר מידי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
קודם כל הרשי לי לתת לך קצת אמפתיה על התקופה המורכבת כל-כך שעברת...רק מלקרוא - נכנס בלגן ללב וחוסר אונים.
חוץ מזה אצטט את @כנפיים :
אבל רגע, לפני הכל-
אפשר דקת דומייה עם הכאב שעלה כאן?
אני מסכימה איתה. זה המפתח, לדעתי. 1. לפני הכל. לא במקום! 2. דקה.
לא דקה בדווקא. לפעמים יותר, לפעמים הרבה יותר. אבל תהיו שם איזה זמן לפני שאתם רצים! (חוץ ממשהו ממש דחוף).
הרעיון הוא, שאמפתיה היא לא במקום עזרה. בכלל לא. אך גם עזרה היא לא במקום אמפתיה.
לפעמים אדם צריך בעיקר עזרה, כמו במקרה שתיארת. אולי האמפתיה מעצבנת, כי היא במקום העזרה שצריך!
לפעמים אדם צריך בעיקר אמפתיה, וכשרצים לעזור לו, או לתת לו עצות, לא רק שלא קיבל את שלו, אלא מרגיש יותר גרוע ולא מובן!

הכלל באמפתיה - לתת אותה במידה שהאדם פתוח לקבל. לא יותר ולא פחות.
הכלל בעזרה הוא, כשצריך לעזור באופן מעשי - תעזרו אם אתם יכולים...שוב, במידה שהאדם פתוח לקבל. (וזה נושא בפני עצמו: עזרה כשאדם לא רוצה!)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #17
אכן, פורום ספרותי, אך כמו שציינתי, כל קורא קורא את היצירה אחרת ולכן מגיב אחרת. תגובה תמיד תגיע ממקום שהיצירה עוררה אצל הקורא משהו, בין הסכמה בין התנגדות.
הצורך בהתייחסות לצד המעשי הוא גם ביקורת ספרותית. טענתי שהפן הזה די חסר (:
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
לגבי הסבר יצירה, כל עוד היצירה נכתבה בפורום מצומצם בוודאי שאפשר להסביר גם אח"כ כפי שאכן היה כאן. אני אישית נהניתי מההסבר של "איך הם הולכים" כי הוא שפך לי אור על היצירה.

(התחלתי לכתוב את דעתי על עניין האמפתיה והעזרה המעשית ואני רואה שאשר, ארבע ומרחבית כבר אמרו את מה שיש לי לומר (שילוב בין התגובות) כך שנשאיר את זה ככה. פשוט הלכתי לבדוק איך קוראים ליצירה של כנפיים ובינתיים נוספו להן התגובות…)
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
המטרה היא התייחסות ליצירה. ואם היא מביעה כאב אפשר להתייחס לאופן העברה של הכאב. או איפה ואיך זה תופס אותנו, למען יידע הכותב מה עשה טוב או מה פחות.
מה שמסבך, שלפעמים ה'שידור' לא מבטא מספיק נכון את כוונת המשורר, ולפעמים - ה'קליטה' שונה בגלל האדם הקולט, שנמצא במקום אחר בחיים ובנפש. והרבה פעמים שילוב של שניהם.
היוצר לדוגמא רצה לשדר כאב, הקורא נניח קלט כעס והאשמה.
כמובן זה סובייקטיבי. אולי אם הרוב קלטו לא נכון - כדאי יותר לעבוד על שיפור ה'שידור'. ואם בודדים קלטו אחרת, השאלה אם חשוב ליוצר לתקן, שלא תהיה טעות גם אצל בודדים, או הוא מרפה ומשאיר כך. החלטה אישית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אמת, בדיוק בגלל זה חשבה הביקורת כאן
כדי שנתקדם ונדע לדייק את השידור למאזין, להעביר את המסר והרגשות כמו שרצינו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

יש לי התלבטות לגבי עניין מסוים בקטע, לא משהו שנסמך על פרקים קודמים וכדומה.
אשמח לביקורת, אולי תבחינו בזה גם אתם.

*

איש לא אורב לי מצידה השני של דלת המתכת המפורזלת, אף בחור לא נרעש למראי חוצה את המסדרונות, שום פריט לא העז להפר את הסדר שניסיתי להשליט במזוודתי רק הבוקר ואפילו האוזניות שלי נחות בשלווה במקומן, כמו לא ארע דבר.

הרבה ארע, אבל לא זו הסיבה בשלה אני מחניק אנחת רווחה, אלא חמש חברי החדר החדש שלי, שלא מצאו שום תעסוקה אחרת מלבד לבהות בגבי ולהתלחש חרש.

"הרבצת לגאודקר", אחד מהם לבסוף אוזר אומץ, וקולו, כשהוא נדחף אל קִצַה הימני של שדה ראייתי, מתגבר בתרעומת: "שברת לו ת'אף!"

אצבעותיי קופאות על מגוף הרוכסן. אז גאודקר קוראים לו. מזל טוב על הזכייה! משונה שלא ראיתי אותה מתנוססת על פניו.

"אתה יכול לשתוק עד מחר", ממשיך ההוא. פרצוף בלונדיני-נמשים, עיניים צרות, חומות, ומידות בריון מתחיל. "אבל שתדע שזה לא עובד ככה פה. אתה לא מפליק למי שבאל'ך וחוזר כאילו כלום אחרי חופשה של שבוע!"

מאה ואחת אפשרויות תגובה בוערות לי על קצה הלשון, רק הדיסלקציה, שמול בני גילי תמיד כבשה חלקות מיכולת ההבעה שלי, מרוקנת עליהן מטף שלם.

"הבנת?!" הבלונדיני כמעט שואג. "או שאני צריך להסביר בשפה שלך?!"

הבנתי. הבנתי שעושים עליי אמבוש, שאיכשהו אני צריך לשרוד אותו, לחייך, להושיט יד לפיוס ובסופם של עוד כמה צעדים מתקתקים – לאתר את ראש השועלים ולהגיש אותו מבושל לדבעי היישר לטלפי משטרת המודרניזציה. אם הוא אכן קיים.

"הבנתי", אני ממלמל. מחזיר מבט למזוודה הפתוחה, דוחק אגרוף ימין לבד האפור ושני קומץ על המגוף. רוכס באיטיות בניסיון לבלוע את הזעם שמתעורר בי, מדגדג בשרירי זרועותיי.

"יופי", מתרשם המנומש. "אז תסדר ביניכם את העניינים עד ארוחת הערב, למה אני לא אהבתי מה שעשית לבנדודה שלי".

אם תמהתי על מעורבותו הפעילה – קפצה עליי התשובה, ויש לציין שאני ממש לא מחבב אותה. אין לי שום צורך בשועלים נוספים בלהקה, במיוחד לא כאלה שמקשקשים בזנבם המנופח כנגד חבר מעודדים.

"גם אני לא אוהב את מה שהוא עשה לי", הנה, הלשון שלי מצאה אותי, ועל אף שתגובתה הנרעשת לא חכמה במיוחד, אין לי ברירה חוץ מלהמשיך בהפגנת הנוכחות שלה והחזרת האגו האבוד שלי: "אז תגיד לו שאני מחכה".

עפעפיו מצטמצמות, רק אישוניו נראים תחתיהן. "בסדר", אומר הבריון המתחיל בהיסוס ניכר. "אני אלך להגיד לו".

הוא הולך. ארבעת מעודדיו פורשים, דבקים בקרבתי. אני פותח שוב את המזוודה, מחליט לפזר אותה בארון ארבע דלתות שנשען על הקיר החיצוני, לצד החלון, מאשר לעמוד מולם בטל, גם כך לא נראה שיתאפשר לי לחזור הביתה עוד היום.

חבל. חבל שלא עשיתי אחורה-פנה שבוע שעבר, יכולתי למצוא לעצמי בית כנסת נאה, ללמוד בו מבוקר עד לילה בלי הפרעות, ושיגידו הנתקלים בי מה שירצו. למה עשיתי את זה לעצמי?

בגלל העדר. בגלל הרועה שמצפה ממני ללכת בתלם. בגלל שאיפושהו, אחרי הליכה ארוכה, אמור לצוץ אחו רענן וטרי, מזין ומחיה נפשות.

דלת ארון ימנית נפתחת. נסגרת. ימנית תחתונה נפתחת, מזוודה מושכבת לצידה. שפתיי נמשכות בגיחוך. אף אחד לא חושב שהכבשה התמימה רוצה מאד את התלם, ושרק הזאב, שאורב לה על כל צעד ושעל, מבריח אותה אחור.

אני מנענע ראש, מסלק כל זאב שהוא מדמיונותיי. מחלץ מגדלים ודוחף לקרבי המדף, ממלא אותו עד תום ומחפש מקום אחר להניח את השארית.

הארון מפוצץ, לאו דווקא באמצעים חיוניים, ואין לי הכוח לנסות ולהידבר עם עדת גאודקר ששומרת עליי לבל אברח. נאנח ונסוג אל המזוודה שלי, מחזיר אותה למקומה הבטוח על מיטתי ומתמקד בצמד תמונות המודבקות על הקיר מעל זו שמתחתיה.

אז מכל המקומות, לפי הפרצוף הנוכח בשתיים, בחרתי להתמקם מעל בריון מתחיל. נחמד לי, אבל כמו שלא יכולתי לדעת לפני כן, גם לא ממש נשארה לי ברירה, כך שהתנצלות לא תעזור פה.

רגע אחד נוסף עובר עליי בסריקת חבריו מְעַוְותי הפנים, שחלקם נוכחים מאחוריי, בשני אני כמעט צורח אאורה.

שכחתי מהפוסטר של נאור!

כמו שור זועם, מתודלק בבד אדום, אני סב על עקביי. מסתער אל פתח החדר ופוגש חזיתית ובמלוא האון ברבע עוף עם פנים ששכחו להיות מרוחים, אבל גב שממהר להידבק לרצפה.

גאודקר, איזה תזמון.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה