"בעלי קוראים"?-הכנסו לכאן!!!

[שיש]

הראשון יששכר.
ואח"כ כולם ישכר.
מקור? לא זוכר!

מובא בשם החתם סופר

 

[ברוך הוא]

וכן וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֮ כֻּלְּכֶם֒
ולמה בני לא נחשב לעיצור?
עִם־בְּנֵֽי־בִנְיָמִ֥ן אָחִ֖י אִם־אֶחְדָּ֑ל

אותיות אהו"י נקראות "אמות קריאה" שהם האותיות היחידות שבאים לפעמים רק להורות את דרך הקריאה ולא לשנות, כלומר, שאפילו אם נוריד אותם ונשים ניקוד זה ייקרא אותו דבר, לדוגמא "בְּנֵ בִנְיָמִן" ורק באופן זה חל הכלל של בגד כפת רפה אחרי אהו"י. אבל במקרה של פתח עם יו"ד לאחריו, אלמלא היו"ד הקריאה משתנית לפתח רגיל, הרי זה מוכיח שהיו"ד היא במקרה זה לא אם קריאה אלא עיצור כמו כל אות נחה בסוף תיבה שהיא מורגשת אך ללא תנועה, [נ.ב. וזה גם הסיבה ש"ע" בסוף תיבה לא נחשב לאם קריאה כגון "נשבע" כיון שהע' משנה את ההגייה של הב']. מקווה שהובנתי.

 

[ברוך הוא]

מובא בשם החתם סופר

מקור

 

[איזהו]

בלת"ק
היום נפל לי אסימון, רוצה לשמוע אם זה באמת אסימון או שרק ביצה שתתפוצץ.
כל ילד יודע השבוע (פר' ויצא) לצטט את הרש"י על החילוק בין באה לבאה, בהוה ובעבר. ולפי זה אם הבעל קורא טועה וקורא את הראשון במלעיל ואת השני במלרע יהיה צריך לחזור.
היום חשבתי שאולי על פי הרש"י (כמה פעמים השבוע, ואחד פסוק לפני כן): "כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות". אז עכ"פ הבאה השני אם קורא במלרע, אין צריך לחזור.
האמנם?

 

[סטודיו לגרפיקה]

את הספר "טעם למקרא" (בצירוף דיסק שמע וערכת כרטיסים, לימוד טעמי המקרא בשיטה חווייתית ומהנה, תומכי זיכרון, ציורים מרהיבים, משימות ושעשועונים, שאלות ותרגילים, תרגילים לשינון בהדרגה, הדרכה להכנת פרשה, תפקידי הטעמים, כללי הטעמים, מדיני קריאת התורה, גרמן חדש לבר מצוה והדרכה למורה בכיתה).

ספרדי או אשכנזי?

 

[ברוך הוא]

בלת"ק
היום נפל לי אסימון, רוצה לשמוע אם זה באמת אסימון או שרק ביצה שתתפוצץ.
כל ילד יודע השבוע (פר' ויצא) לצטט את הרש"י על החילוק בין באה לבאה, בהוה ובעבר. ולפי זה אם הבעל קורא טועה וקורא את הראשון במלעיל ואת השני במלרע יהיה צריך לחזור.
היום חשבתי שאולי על פי הרש"י (כמה פעמים השבוע, ואחד פסוק לפני כן): "כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות". אז עכ"פ הבאה השני אם קורא במלרע, אין צריך לחזור.
האמנם?

כבר כתבתי בעבר שייתכן שבכל מקרה אינו מעכב כיוון שהשינוי הוא רק ע"י הטעמים ולא בניקוד.
חוץ מזה ברור שאם הכוונה כאן הוא הווה, לא ייתכן לקרות בלשון עתיד רק בגלל שאחר כך ההווה הוא עתיד.

 

[איזהו]

לא ייתכן לקרות בלשון עתיד רק בגלל שאחר כך ההווה הוא עתיד.

ורש"י חולק עליך ואומר בפירוש: "כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד..."

 

[ברוך הוא]

עיינת ברש"י בפנים?

האמת שלא עיינתי ברש"י קודם, עכשיו עיינתי וראיתי שבאמת לא הבנתי את שאלתך.
ולגופו של עניין שם מדבר רש"י על הווה ממושך דהיינו כשהתורה מספרת על דבר שכך הדרך להיות תמיד משתמשת התורה לפעמים בלשון עבר כמו אצל איוב, ולפעמים בהווה ולפעמים בעתיד כיון שהדבר הזה הוא גם היה וגם הווה וגם עתיד להיות ולכן אפילו אם היה כתוב כאן בלשון אחר אין זה משנה את משמעות העניין, מה שאין כן במקומות אחרים ודאי שלשנות מעתיד להווה ולהיפך זה משנה את משמעות העניין (כגון האם רחל באותו זמן כבר באה או שתוך כדי דיבורו היא באה) ולכן שם ודאי שצריך לדייק בלשון עבר הווה עתיד. ודו"ק
אולם עדיין יש לשאול מה הדין ב"ונאספו" "וגללו" וכד' אם יקרא את זה בלשון הווה או עבר האם בזה יש לחזור (עיין באשל אברהם שכתב שאפילו אם טועה בניקוד אם זה לא משנה את משמעות העניין כגון אם אמר "וילדתָּ בן" במקום "ויולדתְּ" אין צריך לחזור).

 

[חייט]

מחפש מקור לכך שהמילה הלה' תגמלו זאת - שבתחילת האזינו - נקראת כמילה אחת, למרות שנכתבת כשתי מילים. (ה לה')
וכן מקור לכך שהאות ל' היא בשוא נח, והאלף נשמעת במבטא. (בשונה מכל שמות ה' שהאל'ף נעלמת והלמ'ד בפתח)

מנחת שי

 

[חייט]

וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא (בראשית ל טז) למה התי'ו דגושה?

בגד כפת בראש מלה דגוש
לבד אם יש אהוי במלה קודמת
ובמפיק מפסיק דחיק ואתי מרחיק חוזר הדגש וכאן זה מפיק היינו ששומעים את היוד במבטא ולכן חוזר הדגש
וכמו כעמי כעמך הכף רפויה אבל כסוסי כסוסיך היוד כן דגושה וזה מפיק שאמרנו לעיל

 

[חייט]

אל נא אם נא בפרשת וישלח
זהירות הראשון טעם מפסיק והשני מחבר
עיין רש"י ונפלא אל נא פי' אל תאמר כן
ואם נא בקשה חדשה

 

[גלינג]

השיטמ"ק ומענה לשון כתבו תרוויהו
שיש להפסיק יפה בין אלוקי-אבי אברהם, אלוקי-אבי יצחק בשביל שלא ישמע שאלוקי יעקב הם אברהם ויצחק.
ולא זכיתי להבין מדוע אלוקי אבי-אברהם לא עדיף מיניה.

 

[ברוך הוא]

השיטמ"ק ומענה לשון כתבו תרוויהו
שיש להפסיק יפה בין אלוקי-אבי אברהם, אלוקי-אבי יצחק בשביל שלא ישמע שאלוקי יעקב הם אברהם ויצחק.
ולא זכיתי להבין מדוע אלוקי אבי-אברהם לא עדיף מיניה.

אם מפסיק אחרי אבי חוץ מזה שאינו נכון לפי הטעמים, הרי זה נשמע ח"ו כאומר שאלוקי אבי הוא אברהם. ולכן יפסיק באלוקי, אבי אברהם. שכך נשמע שאלוקיו הוא זה שגם היה אלוקי אביו.

 

[גלינג]

כאומר שאלוקי אבי הוא אברהם

ולמה לא שהאלוקים של אבי הוא אברהם.

 

[ברוך הוא]

ולמה לא שהאלוקים של אבי הוא אברהם.

הוא אשר אמרתי

 

[גידל]

ולמה לא שהאלוקים של אבי הוא אברהם.

הוא אשר אמרתי

כי בהברה החסידית (גור צאנז בעלז) הצירי נשמע כמו פתח. ואֱלֹהֵי נשמע כמו אֱלֹהַי)
ואכן לא ידעתי למה לא ציין שלדידן אין מקום לטעות בזה אפ' אם לא הפסיק כהוגן בפשטא

 

[גידל]

שימו לב לשינויים בפרט בין פסו' יג ליז'

 

[סטודיו לגרפיקה]

פרק לג פסוק יא
"כי חנני אלוקים וכי יש לי כל"
רש"י כ' שנו"ן ראשונה דגושה משום שהיא משמשת כשני נוני"ם.
ולכאו', מי שלא ידגיש את הנו"ן הראשונה יצטרך לקרוא "חננני" בשלושה נוני"ם

 

[ברוך הוא]

ולכאו', מי שלא ידגיש את הנו"ן הראשונה יצטרך לקרוא "חננני" בשלושה נוני"ם

למה הכוונה? אין הרגש מיוחד בזה שהוא דגש זה לא כמו "ב[גד] כפת".

 

[סטודיו לגרפיקה]

למה הכוונה? אין הרגש מיוחד בזה שהוא דגש זה לא כמו "ב[גד] כפת".

יש אזושהי אופציה להדגיש את הנו"ן, לא?