הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"מה, אני פחות מוצלח מהם?"
זה מתסכל. אני מרגיש כבר זמן רב שאני חייב למצוא איזה חיידר שיהיה מעונין בי כרב'ה.
זה מתאים לי.
זה לא יפגע בעבודתי כסופר סת"ם.
אני לומד כל שבת בצהרים עם הבנים היתומים של ידידי איציק לוינסקי ז"ל [שנפטר בצורה טראגית, שיש לי מה לומר עליה, אבל זה נושא בפני עצמו] והם נראים לי מאוד מרוצים. יש לי גישה מיוחדת לילדים ובחורים צעירים.
אז למה אני לא מצליח להתברג בשום מקום?
"מה, אני פחות מוצלח מהם?" שאלתי את ידידי יענקי שפירא. כשיצאנו מבית הכנסת אחרי שחרית.
"אם דוד שוורצמן נהיה רב'ה בחיידר, ויוסי שטיגליץ רב'ה בחיידר, אז למה שאני לא יהיה? זה לא שאני אוחז מעצמי, כאלו אני איזה גאון בהסברה.
אבל אני מכיר את הכישורים שלי. ואני גם רואה שהלוינסקים אוהבים ללמוד אתי".
"מנחם, אל תביא ראיה מדוד ויוסי. יש להם קשרים. דוד הוא חתן של המנהל, ויוסי הוא בנו של אחד התורמים הגדולים של החיידר. אבל תמשיך לנסות, בהצלחה. אתה באמת נראה לי מתאים".
"קשרים" (Kshorim) זו מילת המפתח. אם רק היו לי קשרים.
אבא שלי אדם פשוט. השווער שלי אמנם מוכר מאוד בדרום, אבל פה במרכז אף אחד לא מכיר אותו.
אתם מבינים? יענקי שפירא בטלפון אחד- הבת שלו בסמינר. יוסי שטיגליץ רק חשב להיות רב'ה- ותוך 24 שעות מצא משהו.
ומה אִתי?
<<<>>>
אני הולך ומנגן לעצמי "לו היו לי קשרים- יַבי ביבי ביבי יַבי ביבי ביבי ביבי בם" במנגינת 'לו הייתי רוטשילד'. מין תחביב ילדותי שלי, לקחת שירים מוכרים ולשנות להם את המילים.
אני נכנס למכולת לקניה של בוקר וביציאה אני פוגש שם את אלחנן לוינסקי, הבן של איציק ז"ל, שערך קניה בסדר גודל של ראש משפחה.
איזה ילד מיוחד. אני כל כך נהנה ללמוד איתו בשבתות. בעל כשרון כמו אביו. ניחן בזכרון מיוחד, בסברא ישרה, ובתפיסה מהירה, ומאז שהוא התיתם הוא גם נהיה מאוד רציני ובוגר.
אחיו הגדול בן 16 וחצי בישיבה לומד מחוץ לעיר, אחר כך יש בת, ואחריה אלחנן בן ה-13, פחות חודש וחצי. בפועל, הוא הבן הגדול בבית, ולוקח על עצמו עול ואחריות, הרבה מעבר לגילו.
אני משתדל לעזור למשפחת לוינסקי בכל מה שאני יכול. גם כהכרת הטוב לאבא שהיה חבר כ"כ טוב שלי, וגם יש לי איזה תחושה של אחריות בנוגע לפטירה שלו, אבל לא נכנס לזה כרגע. אולי כבר ספרתי לכם פעם?
אז חוץ מללמוד עם הילדים אני מנסה להיות גם חבר שלהם, ואני מדבר איתם על הכל, וצוחק איתם על הכל בצורה הכי פתוחה. שידעו,שהם יתומים, שהם לא צריכים להסתיר את זה, ולא להתבייש בזה, ומותר להם לבכות, זה לגיטימי להתמסכן, אבל בשום אופן לא להשבר.
אלחנן יודע שבכל שעה שהוא צריך הוא יכול להתקשר אלי, ולבקש ממני כל מה שבן מבקש מאבא, כמובן שאני נזהר שלא להכנס לטריטוריה של אמו האלמנה. אני לא אבא שלו, ולא אפוטרופוס שלו. אני רק עוזר איפה שאפשר.
"מה נשמע אלחנן?"
"ברוך ד'"
"אתה יודע, הקושיא ששאלת אותי בשבת, הפני יהושע שואל את זה שם במקום"
"ברוך שכיונתי. מה הוא מתרץ?"
"לא הספקתי לעיין, הוא מאוד מאריך בזה, בלי נדר אבדוק עד שבת. אבל אל תשכח לעשות 'ריקוד' על שכיונת לשאלה שלו. תגיד לי מה עם התפלין, כבר קניתם את הבתים"
"כן, אצל ההוא שאמרת לנו, ארליכמן. אגב, אמא רוצה לשלם לך על הפרשיות"
כסופר סת"ם, כתבתי פרשיות עבור התפלין של אלחנן. זו הבר מצוה הראשונה מאז שאיציק נפטר ואני משתדל עד כמה שאפשר לעזור בעצמי או להפנות לאחרים.
"זה בסדר, אמרתי לך שתרגיש כמו בן. אבל כמו שאני מכיר את אמא שלך היא תתעקש לשלם. אז תגיד לה מאתים שקל. היא לא אמורה לדעת כמה זה עולה באמת"
"טוב תודה. ארליכמן אמר שהם מהודרות מאוד"
"מה חשבת אלחנן? שבגלל שאתה יתום אני אתן לך פרשיות סוג ב?" אלחנן חייך.
"ומה עם רצועות. קניתם כבר אצל טמבורסקי?" המשכתי.
"כן, ושילמנו לו מזומן, כמו שאמרת. בשביל הנחת מע"ם, נכון?" ילד בן 13 כבר מכיר מושגים שבקושי נתקלתי בהם בגיל 18.
"יפה קלטת. אמרתי לי את הבדיחה שהעולם אומר: הלכה למשה מסיני, תפלין- בשחור" אלחנן שוב חייך.
"אז יופי כל כבר מוכן להנחת תפלין עוד שבועיים כן?"
"אה, לא בדיוק"
"מה הסיפור?"
"שכחתי לבקש מטמבורסקי שיקשור את הרצועות"
"אז למה אתה לא מדבר? אני הולך לשלול לך את הרשיון להיות יתום. אמרתי לך, כל מה שאתה צריך תתקשר אלי ותגיד לי. תביא לי, אני יכול לעשות לך קשר"
"אתה יודע לעשות?"
"כן. רוץ הביתה עם הקניה ותחזור לפה. תביא ונגמור את זה עכשיו".
סבא שלי ז"ל למד את כל נכדיו לעשות קשר של תפלין. זה אמנם נראה מסובך אבל זה פשוט מאוד, אני אסביר לכם: עושים ככה... ואז ככה... ומושכים את זה לכאן... ואז מושכים ככה... ואז ככה... זהו!
אלחנן חזר עם התפלין והרצועות. אמרתי "לשם קדושת תפלין", והתחלתי לעשות קשר בתפלין של יד, כמו שאמרתי, זה פשוט מאוד, ככה... וככה..., ואח"כ גם קשר של תפלין של ראש.
"זהו אלחנן, הנה שני קשרים מהודרים. אה! תן נשיקה לתפלין, ותגלגל אותם. ותזכור כל מה שאתה צריך אתה מתקשר, ולא מחכה שאני אפגוש אותך, תזהר לך!" אלחנן, כהרגלו, מחייך חיוך מאושר, מודה לי, וחוזר הביתה.
<<<>>>
אני בדרך לביתי, מתחת לחיקי תיק טלית-תפלין, ובידי שקיות מכולת, ובפי אני ממשיך לפזם "לו היו לי קשרים" ופתאום הבנתי.
<<>>>
למחרת בבוקר כשהנחתי תפלין, הרגשתי כאילו זו פעם ראשונה בחיי.
הרגשתי איך אני קושר את לבי, תאוותי ומחשבותי לעבודת השם יתברך.
ואח"כ בתפלין של ראש קושר את נשמתי חושי וכוחותי לעבודתו יתברך.
קשור לתורה ועבודת השם, קשור להשי"ת.
ושמישהו יגיד שאין לי קשרים.
זה מתסכל. אני מרגיש כבר זמן רב שאני חייב למצוא איזה חיידר שיהיה מעונין בי כרב'ה.
זה מתאים לי.
זה לא יפגע בעבודתי כסופר סת"ם.
אני לומד כל שבת בצהרים עם הבנים היתומים של ידידי איציק לוינסקי ז"ל [שנפטר בצורה טראגית, שיש לי מה לומר עליה, אבל זה נושא בפני עצמו] והם נראים לי מאוד מרוצים. יש לי גישה מיוחדת לילדים ובחורים צעירים.
אז למה אני לא מצליח להתברג בשום מקום?
"מה, אני פחות מוצלח מהם?" שאלתי את ידידי יענקי שפירא. כשיצאנו מבית הכנסת אחרי שחרית.
"אם דוד שוורצמן נהיה רב'ה בחיידר, ויוסי שטיגליץ רב'ה בחיידר, אז למה שאני לא יהיה? זה לא שאני אוחז מעצמי, כאלו אני איזה גאון בהסברה.
אבל אני מכיר את הכישורים שלי. ואני גם רואה שהלוינסקים אוהבים ללמוד אתי".
"מנחם, אל תביא ראיה מדוד ויוסי. יש להם קשרים. דוד הוא חתן של המנהל, ויוסי הוא בנו של אחד התורמים הגדולים של החיידר. אבל תמשיך לנסות, בהצלחה. אתה באמת נראה לי מתאים".
"קשרים" (Kshorim) זו מילת המפתח. אם רק היו לי קשרים.
אבא שלי אדם פשוט. השווער שלי אמנם מוכר מאוד בדרום, אבל פה במרכז אף אחד לא מכיר אותו.
אתם מבינים? יענקי שפירא בטלפון אחד- הבת שלו בסמינר. יוסי שטיגליץ רק חשב להיות רב'ה- ותוך 24 שעות מצא משהו.
ומה אִתי?
<<<>>>
אני הולך ומנגן לעצמי "לו היו לי קשרים- יַבי ביבי ביבי יַבי ביבי ביבי ביבי בם" במנגינת 'לו הייתי רוטשילד'. מין תחביב ילדותי שלי, לקחת שירים מוכרים ולשנות להם את המילים.
אני נכנס למכולת לקניה של בוקר וביציאה אני פוגש שם את אלחנן לוינסקי, הבן של איציק ז"ל, שערך קניה בסדר גודל של ראש משפחה.
איזה ילד מיוחד. אני כל כך נהנה ללמוד איתו בשבתות. בעל כשרון כמו אביו. ניחן בזכרון מיוחד, בסברא ישרה, ובתפיסה מהירה, ומאז שהוא התיתם הוא גם נהיה מאוד רציני ובוגר.
אחיו הגדול בן 16 וחצי בישיבה לומד מחוץ לעיר, אחר כך יש בת, ואחריה אלחנן בן ה-13, פחות חודש וחצי. בפועל, הוא הבן הגדול בבית, ולוקח על עצמו עול ואחריות, הרבה מעבר לגילו.
אני משתדל לעזור למשפחת לוינסקי בכל מה שאני יכול. גם כהכרת הטוב לאבא שהיה חבר כ"כ טוב שלי, וגם יש לי איזה תחושה של אחריות בנוגע לפטירה שלו, אבל לא נכנס לזה כרגע. אולי כבר ספרתי לכם פעם?
אז חוץ מללמוד עם הילדים אני מנסה להיות גם חבר שלהם, ואני מדבר איתם על הכל, וצוחק איתם על הכל בצורה הכי פתוחה. שידעו,שהם יתומים, שהם לא צריכים להסתיר את זה, ולא להתבייש בזה, ומותר להם לבכות, זה לגיטימי להתמסכן, אבל בשום אופן לא להשבר.
אלחנן יודע שבכל שעה שהוא צריך הוא יכול להתקשר אלי, ולבקש ממני כל מה שבן מבקש מאבא, כמובן שאני נזהר שלא להכנס לטריטוריה של אמו האלמנה. אני לא אבא שלו, ולא אפוטרופוס שלו. אני רק עוזר איפה שאפשר.
"מה נשמע אלחנן?"
"ברוך ד'"
"אתה יודע, הקושיא ששאלת אותי בשבת, הפני יהושע שואל את זה שם במקום"
"ברוך שכיונתי. מה הוא מתרץ?"
"לא הספקתי לעיין, הוא מאוד מאריך בזה, בלי נדר אבדוק עד שבת. אבל אל תשכח לעשות 'ריקוד' על שכיונת לשאלה שלו. תגיד לי מה עם התפלין, כבר קניתם את הבתים"
"כן, אצל ההוא שאמרת לנו, ארליכמן. אגב, אמא רוצה לשלם לך על הפרשיות"
כסופר סת"ם, כתבתי פרשיות עבור התפלין של אלחנן. זו הבר מצוה הראשונה מאז שאיציק נפטר ואני משתדל עד כמה שאפשר לעזור בעצמי או להפנות לאחרים.
"זה בסדר, אמרתי לך שתרגיש כמו בן. אבל כמו שאני מכיר את אמא שלך היא תתעקש לשלם. אז תגיד לה מאתים שקל. היא לא אמורה לדעת כמה זה עולה באמת"
"טוב תודה. ארליכמן אמר שהם מהודרות מאוד"
"מה חשבת אלחנן? שבגלל שאתה יתום אני אתן לך פרשיות סוג ב?" אלחנן חייך.
"ומה עם רצועות. קניתם כבר אצל טמבורסקי?" המשכתי.
"כן, ושילמנו לו מזומן, כמו שאמרת. בשביל הנחת מע"ם, נכון?" ילד בן 13 כבר מכיר מושגים שבקושי נתקלתי בהם בגיל 18.
"יפה קלטת. אמרתי לי את הבדיחה שהעולם אומר: הלכה למשה מסיני, תפלין- בשחור" אלחנן שוב חייך.
"אז יופי כל כבר מוכן להנחת תפלין עוד שבועיים כן?"
"אה, לא בדיוק"
"מה הסיפור?"
"שכחתי לבקש מטמבורסקי שיקשור את הרצועות"
"אז למה אתה לא מדבר? אני הולך לשלול לך את הרשיון להיות יתום. אמרתי לך, כל מה שאתה צריך תתקשר אלי ותגיד לי. תביא לי, אני יכול לעשות לך קשר"
"אתה יודע לעשות?"
"כן. רוץ הביתה עם הקניה ותחזור לפה. תביא ונגמור את זה עכשיו".
סבא שלי ז"ל למד את כל נכדיו לעשות קשר של תפלין. זה אמנם נראה מסובך אבל זה פשוט מאוד, אני אסביר לכם: עושים ככה... ואז ככה... ומושכים את זה לכאן... ואז מושכים ככה... ואז ככה... זהו!
אלחנן חזר עם התפלין והרצועות. אמרתי "לשם קדושת תפלין", והתחלתי לעשות קשר בתפלין של יד, כמו שאמרתי, זה פשוט מאוד, ככה... וככה..., ואח"כ גם קשר של תפלין של ראש.
"זהו אלחנן, הנה שני קשרים מהודרים. אה! תן נשיקה לתפלין, ותגלגל אותם. ותזכור כל מה שאתה צריך אתה מתקשר, ולא מחכה שאני אפגוש אותך, תזהר לך!" אלחנן, כהרגלו, מחייך חיוך מאושר, מודה לי, וחוזר הביתה.
<<<>>>
אני בדרך לביתי, מתחת לחיקי תיק טלית-תפלין, ובידי שקיות מכולת, ובפי אני ממשיך לפזם "לו היו לי קשרים" ופתאום הבנתי.
<<>>>
למחרת בבוקר כשהנחתי תפלין, הרגשתי כאילו זו פעם ראשונה בחיי.
הרגשתי איך אני קושר את לבי, תאוותי ומחשבותי לעבודת השם יתברך.
ואח"כ בתפלין של ראש קושר את נשמתי חושי וכוחותי לעבודתו יתברך.
קשור לתורה ועבודת השם, קשור להשי"ת.
ושמישהו יגיד שאין לי קשרים.
