בתור אחת שאוהבת ללמוד זוגיות...................

[עלמא]

מכל מה שכתבו כאן על הרבנית רות ולדמן ניכר שרוב הכותבות לא שמעו את הרצאותיה [חלקן הודו ששמעו רק הרצאה אחת], ולכן ערבבו כאן הרבה דברים.
א. יש לרבנית ולדמן מהלך מובנה וברור ולא שייך כלל להביא משפט אחד כאילו בשמה ולכתוב ביקורת.
ב. יש לה סדרת הרצאות לנשות אברכים על תורת הבעל, זו סדרה נפרדת ובאמת לא מתאימה לכל אחת.
ג. ישנם בתים רבים שחייבים לה את קיומם [ולא פושרים כלל...], נשים רבות מאוד מאושרות בזכותה.
ג. ניתן לשמוע חלק מההרצאות שלה בטלפון 0722-460494 [כמו"כ ניתן לשמוע את הדיסקים המלאים בתשלום סימלי בטלפון 0799-102211]

 

[שביעית]

יש גם את הרבנית רות שמש והרבנית ורד סיאני.
לא שמעתי אותן אישית אבל אחיות שלי מעריצות שלהן.

 

[efrat1]

אולי יש למישהי להשאיל לי את הספר "לדעת להיכנע"?
אשמח מאד

 

[אני לי]

אני מפחדת לכתוב במילים קיצוניות, אבל כל פעם שמשווים חיי נישואין לחיים של רבי עקיבא ורחל, נראה לי קצת מגוחך...
ככה זה כשמסיפור שלם זוכרים רק שלוש מילים שהגננת הדגישה כי זה קליט 'שלי ושלכם שלה'
אם את משווה חיים שלך למישהו לכי על זה עד הסוף, תנתקי קשר מההורים בעקבות נישואייך עם עם הארץ, תשלחי אותו ל24 שנים ללמוד מחוץ לבית בלי לחזור באמצע, תהיי ברמה הרוחנית של רחל שידעה שאת כל זה היא עושה לתיקון נשמתו של רבי עקיבא שהיה גלגול של שכם בן חמור עם 24 אלף יושבי שכם וזמרי בן סלוא עם 24 אלף שנגררו אחריו וכו' והיתה לו משימה מאוד ברורה מה הוא צריך לתקן בעולם הזה.
אחרי שתהיי במצב הזה תקחי לך להשראה לחיי זוגיות את רחל אשת רבי עקיבא!!
והעיקר שיהיה בהצלחה רבה!!!

אני לא מסכימה איתך.
הגמרא היא לא ספר סיפורים ואגדות בעלמא חלילה, היא רלוונטית לחיים היהודים של כל אחד ואחד. כשהאמוראים טרחו והביאו לנו את סיפורם של רבי עקיבא ורחל הם רצו שנלמד מזה וניקח מוסר לעצמינו, כל אחד לפי דרגתו.
לא סתם הסיפור הזה הפך להיות אחד מהסיפורים המסופרים ביותר לילדים. הוא כולל בתוכו הרבה מסירות נפש לזוגיות, למשפחה ולתורה, הרבה הערכה השקעה, הרבה עדוד למאמץ גם אם נראה שחסר סיכוי. יש בו כל כך הרבה אלמנטים חינוכיים מדהימים.
למה שנוותר על כל המסרים האלה רק כי אנחנו לא בדרגתה של רחל?

אני חושבת שחונכנו מספיק טוב בכל שנותינו בבית יעקב כדי להבין איזה מסר אנחנו יכולות לקחת ואיזה להשאיר לאנשים בדרגתם של התנאים.
זו בדיוק הצורה הנכונה והמסורתית של לימוד תורה - בהדרכת גדולים כדי להבין בצורה נכונה, וכדי לדעת מה אי אפשר להבין.

 

[בא יבוא]

אבל כל הרעיון של רות ולדמן זאת ההשקפה הנכונה, היא לא נותנת עצות איך להתנהג (לפחות לפי מה שאני שמעתי עד לאן שהגעתי) אלא מסבירה כמה האשה היא עזר כנגדו וממילא כל ייעודה בעולם הוא לעזור לבעלה ומכאן נגזר גם גידול הילדים והעבודה- הכל לעזור לבעל לקיים את מצוותיו.
ממילא נשים תתיחסנה אחרת ותצפינה בצורה אחרת.....
היא לא נותנת מתכונים אלא רק השקפה.. וזה באמת ההבדל בינה לבין אחרות.
רק שלי היה מאוד קשה לשמוע אותה כי ההקלטות לא מספיק ברורות וזרימת הדיבור לא מספיק צלולה....
אבל התוכן מדהים!! ללא ספק!!!!

ממליצה להגיע לשיעורים עצמם. אין השוואה בין ההקלטות והשיעורים

 

[אני לי]

השם שלו עושה לי פריחה גרד ועקצוצים אבל אני חייבת לקרוא כבר. שמעתי ביקורות מעולות!

אני גם חושבת שהתרגום לעברית פספס עם הכותרת. באנגלית השם שלו יותר דו משמעי.
אז סתמתי את האף וקראתי את הספר ונהניתי מאד!

אבל זה ספר לנשים, מהסוג שלא בטוח שכדאי שכל בעל יקרא, תלוי מאד בתפיסה שלו ובסגנון הזוגיות.

 

[אלישקף]

לא נכון!!!
כתבה אותו אישה שהייתה בעד הפמינזם = שויון זכויות
שהבינה שהכי טוב לאישה
וגם לסביבתה -
זה להיכנע!!!!

שמעתי על הספר אבל לא העזתי לקרוא אותו
אני לא חושבת שזה ראוי

עדיין, המילה 'להיכנע' לא נשמעת טוב בעברית...
ועדיין - הבעלים האלו נשמעים לי איומים... אני נשואה שלוש שנים ולא זוכרת סיטואציה שהיה טוב לי או לבעלי ש'אכנע' - כן ש'אוותר'.
אוקיי, אני מסכימה לחשוב שזה נובע ממידותיי הנעלות (וכמובן ממידותיו התרומיות של בעלי )
ואלי זה בכלל מדבר רק אל בחורות שעפו על עצמן וחשו שהן עושות טובה לבחור ישיבה עדין הנפש הזה שהן מאפשרות לו להיות הבעל של גברת אינטליגנטית כל כך עם כושר השתכרות גבוה כל כך.

 

[חנה פכמן]

הספר "לדעת להיכנע" (קראתי בעקבות המלצות פה בעבר)
נותן כלים להיות נשית, אשה באופי, בהתנהגות, והתוצאה - אשה מלכה, וגבר מלך.
לא "להכניע" ולא "להיכנע".
מומלץ לקרוא פרק ראשון, מתאים לך? תמשיכי.

 

[מקופלת]

התחלתי לשמוע סדרה של הרבנית רות ולדמן, אחד השיעורים הראשונים עסק כולו נגד הספר לדעת להיכנע בפרט, ונגד יועצים אחרים בכלל.
אגב, היא מציינת שלא קראה אותו, אבל יש לנו הכל במקורות ואין צורך לשאוב מידע גויי.
לשיקולכן, מעריצות הרבנית.

 

[א"ב]

"לדעת להכנע" זה ספר מעולה, שהגישה בו לדעתי היא דרך חיים:
בהתנהלות שלך מול חברים, אחים, ובעיקר ילדים (וכמובן בעיקר בעיקר בחיי הנישואים).
המוטיב שלו הוא לתת אמון באחרים, לסמוך על אחרים, לא לחשוב שרק את יודעת איך עושים דברים טוב.
(- אשה שיושבת ליד בעלה ברכב ומנהלת אותו לאן הוא צריך לפנות;
- אומרת לו מה לומר ומה לא לומר בשיחות טלפון;
- עושה לו עיניים ופרצופים כשלדעתה הוא מדבר אל הילדים לא כמו שהיא חושבת שטוב;
- מטפלת במסמכים ובכספים כי הוא ילד מפונק ואם היא תסמוך עליו יעקלו להם את חשבון הבנק;
- עובדת נורא קשה כדי לעשות את הכל לבד, כי בעלה לא יסתדר לעשות את הדברים האלה שהיא עושה כשהוא יהיה לבד).
היא יוצאת מנקודת הנחה שבעלך אוהב אותך, ומת לעשות לך טוב ולפנק אותך - אבל את זאת שמפריעה לו בזה, כשאת מקטינה את גבריותו, את כישוריו, את דעתו. כשתזרמי איתו, תסמכי עליו, ולא תנסי להדריך אותו בכל פיפס - הכוח יחזור אליו, הגבריות שלו תקבל בטחון, ותתפלאי לראות שהוא מצליח להסתדר מצוין בלי ההוראות וההכוונות שלך (זה תהליך שיכול לקחת זמן). אבל בעיקר - הזוגיות שלכם תקבל את האינטימיות של אמון, כבוד, אהבה וכיף ושמחה זה בזו (וזו בזה )

קראתי את הספר, למרות שהתרגום חטא לא רק לשם הספר, אלא גם לכל השורש המלווה את התוכן - כ.נ.ע - שבעברית הקונוטציה שלו עשה גרדת ועיקצוצים.
זו לא כניעה, אלא פשוט הבנה שלא רק את יודעת הכל ומבינה הכל ומוצלחת בהכל. ושאם לא תתערבי בכל דבר בעלך יוכל להסיק את המסקנות בעצמו וללמוד את מה שאת לא נותנת לו הזדמנות ללמוד, רק לשמוע ממך ולמלא פקודות.

אני נהניתי מאד מהספר (על אף שקצת יותר מדי חוזר על עצמו בתוכנו), ואני מאמינה בגישה שלו בחיים באופן כללי:
את יכולה להוציא את הנשמה בלהתחנן לבתך לאסוף את הטושים שלה, אבל היא תוכל גם להסיק את זה לבד, אם היא לא תאסוף אותם, והם יאבדו. בפעם הבאה מן הסתם היא תשמור עליהם יותר. ואם לא - אז לא. לא יהיו לה טושים. זו בחירה שלה, לא של אמא.
לתת אמון בכח הלמידה והסקת המסקנות של האחרים,
לאמץ גמישות, ענווה, רכות, אמון, הקשבה, כבוד לזולת.
וגם - להבין שמותר להם בסופו של דבר להסיק מסקנות אחרות משלי, ולכבד סדר עדיפויות שונה.

 

[אלישקף]

"לדעת להכנע" זה ספר מעולה, שהגישה בו לדעתי היא דרך חיים:
בהתנהלות שלך מול חברים, אחים, ובעיקר ילדים (וכמובן בעיקר בעיקר בחיי הנישואים).
המוטיב שלו הוא לתת אמון באחרים, לסמוך על אחרים, לא לחשוב שרק את יודעת איך עושים דברים טוב.
(- אשה שיושבת ליד בעלה ברכב ומנהלת אותו לאן הוא צריך לפנות;
- אומרת לו מה לומר ומה לא לומר בשיחות טלפון;
- עושה לו עיניים ופרצופים כשלדעתה הוא מדבר אל הילדים לא כמו שהיא חושבת שטוב;
- מטפלת במסמכים ובכספים כי הוא ילד מפונק ואם היא תסמוך עליו יעקלו להם את חשבון הבנק;
- עובדת נורא קשה כדי לעשות את הכל לבד, כי בעלה לא יסתדר לעשות את הדברים האלה שהיא עושה כשהוא יהיה לבד).
היא יוצאת מנקודת הנחה שבעלך אוהב אותך, ומת לעשות לך טוב ולפנק אותך - אבל את זאת שמפריעה לו בזה, כשאת מקטינה את גבריותו, את כישוריו, את דעתו. כשתזרמי איתו, תסמכי עליו, ולא תנסי להדריך אותו בכל פיפס - הכוח יחזור אליו, הגבריות שלו תקבל בטחון, ותתפלאי לראות שהוא מצליח להסתדר מצוין בלי ההוראות וההכוונות שלך (זה תהליך שיכול לקחת זמן). אבל בעיקר - הזוגיות שלכם תקבל את האינטימיות של אמון, כבוד, אהבה וכיף ושמחה זה בזו (וזו בזה )

קראתי את הספר, למרות שהתרגום חטא לא רק לשם הספר, אלא גם לכל השורש המלווה את התוכן - כ.נ.ע - שבעברית הקונוטציה שלו עשה גרדת ועיקצוצים.
זו לא כניעה, אלא פשוט הבנה שלא רק את יודעת הכל ומבינה הכל ומוצלחת בהכל. ושאם לא תתערבי בכל דבר בעלך יוכל להסיק את המסקנות בעצמו וללמוד את מה שאת לא נותנת לו הזדמנות ללמוד, רק לשמוע ממך ולמלא פקודות.

אני נהניתי מאד מהספר (על אף שקצת יותר מדי חוזר על עצמו בתוכנו), ואני מאמינה בגישה שלו בחיים באופן כללי:
את יכולה להוציא את הנשמה בלהתחנן לבתך לאסוף את הטושים שלה, אבל היא תוכל גם להסיק את זה לבד, אם היא לא תאסוף אותם, והם יאבדו. בפעם הבאה מן הסתם היא תשמור עליהם יותר. ואם לא - אז לא. לא יהיו לה טושים. זו בחירה שלה, לא של אמא.
לתת אמון בכח הלמידה והסקת המסקנות של האחרים,
לאמץ גמישות, ענווה, רכות, אמון, הקשבה, כבוד לזולת.
וגם - להבין שמותר להם בסופו של דבר להסיק מסקנות אחרות משלי, ולכבד סדר עדיפויות שונה.

תודה על התמצית. חסכת לי קריאה. (סתם, לא הייתי קוראת את זה גם ככה, אבל עכשיו אני יודעת מה הפסדתי )

 

[א"ב]

למה לא היית קוראת?

 

[פנינה ריימונד]

"לדעת להכנע" זה ספר מעולה, שהגישה בו לדעתי היא דרך חיים:
בהתנהלות שלך מול חברים, אחים, ובעיקר ילדים (וכמובן בעיקר בעיקר בחיי הנישואים).
המוטיב שלו הוא לתת אמון באחרים, לסמוך על אחרים, לא לחשוב שרק את יודעת איך עושים דברים טוב.
(- אשה שיושבת ליד בעלה ברכב ומנהלת אותו לאן הוא צריך לפנות;
- אומרת לו מה לומר ומה לא לומר בשיחות טלפון;
- עושה לו עיניים ופרצופים כשלדעתה הוא מדבר אל הילדים לא כמו שהיא חושבת שטוב;
- מטפלת במסמכים ובכספים כי הוא ילד מפונק ואם היא תסמוך עליו יעקלו להם את חשבון הבנק;
- עובדת נורא קשה כדי לעשות את הכל לבד, כי בעלה לא יסתדר לעשות את הדברים האלה שהיא עושה כשהוא יהיה לבד).
היא יוצאת מנקודת הנחה שבעלך אוהב אותך, ומת לעשות לך טוב ולפנק אותך - אבל את זאת שמפריעה לו בזה, כשאת מקטינה את גבריותו, את כישוריו, את דעתו. כשתזרמי איתו, תסמכי עליו, ולא תנסי להדריך אותו בכל פיפס - הכוח יחזור אליו, הגבריות שלו תקבל בטחון, ותתפלאי לראות שהוא מצליח להסתדר מצוין בלי ההוראות וההכוונות שלך (זה תהליך שיכול לקחת זמן). אבל בעיקר - הזוגיות שלכם תקבל את האינטימיות של אמון, כבוד, אהבה וכיף ושמחה זה בזו (וזו בזה )

קראתי את הספר, למרות שהתרגום חטא לא רק לשם הספר, אלא גם לכל השורש המלווה את התוכן - כ.נ.ע - שבעברית הקונוטציה שלו עשה גרדת ועיקצוצים.
זו לא כניעה, אלא פשוט הבנה שלא רק את יודעת הכל ומבינה הכל ומוצלחת בהכל. ושאם לא תתערבי בכל דבר בעלך יוכל להסיק את המסקנות בעצמו וללמוד את מה שאת לא נותנת לו הזדמנות ללמוד, רק לשמוע ממך ולמלא פקודות.

אני נהניתי מאד מהספר (על אף שקצת יותר מדי חוזר על עצמו בתוכנו), ואני מאמינה בגישה שלו בחיים באופן כללי:
את יכולה להוציא את הנשמה בלהתחנן לבתך לאסוף את הטושים שלה, אבל היא תוכל גם להסיק את זה לבד, אם היא לא תאסוף אותם, והם יאבדו. בפעם הבאה מן הסתם היא תשמור עליהם יותר. ואם לא - אז לא. לא יהיו לה טושים. זו בחירה שלה, לא של אמא.
לתת אמון בכח הלמידה והסקת המסקנות של האחרים,
לאמץ גמישות, ענווה, רכות, אמון, הקשבה, כבוד לזולת.
וגם - להבין שמותר להם בסופו של דבר להסיק מסקנות אחרות משלי, ולכבד סדר עדיפויות שונה.

שיכנעת אותי
כשהספר יצונזר אקרא אותו

 

[א"ב]

קראתי את ההודעות שלך, אלישקף,
אל תכעסי, אבל אני חושבת שהספר יכול להתאים מאד לאישיותך.
אם תרצי אסביר לך גם למה.

 

[א"ב]

שיכנעת אותי
כשהספר יצונזר אקרא אותו

לא זכור לי מה יש בו לצנזר (אני מנסה לשחזר ולא מוצאת, אולי כשאקרא אותו שוב אוכל להבין מה הבעיה בו).
הרב ששאלת קרא את הספר?

 

[אלישקף]

קראתי את ההודעות שלך, אלישקף,
אל תכעסי, אבל אני חושבת שהספר יכול להתאים מאד לאישיותך.
אם תרצי אסביר לך גם למה.

את יותר ממוזמנת. בפומבי או בפרטי. (הכי חמוד שאת מכירה את אישיותי.)

 

[א"ב]

למתוח ביקורת על תוכן של ספר בלי לפתוח אותו או אפילו לראות איך הוא נראה -
זה בדיוק הטיפוס שצריך תזכורת שלא תמיד הוא היודע והמבין והמוצלח, ולתת את הבמה והכבוד לדעה האחרת (ואפילו אפילו אפילו לאמץ אותה, לא רק "לכבד").

 

[פנינה ריימונד]

לא זכור לי מה יש בו לצנזר (אני מנסה לשחזר ולא מוצאת, אולי כשאקרא אותו שוב אוכל להבין מה הבעיה בו).
הרב ששאלת קרא את הספר?

אמרו לי בפירוש שיש בו דוגמאות לא הכי צנועות (בסוף)
וציינתי זאת (כלומר בעלי), בפני הרב

אני באה מתוך רצון טוב ולא מתריסה

 

[א"ב]

ברור שאת לא מתריסה, אפילו מהשורה הראשונה שכתבת, שאת אוהבת ללמוד (וגם אני לא צינית מולך ח"ו).
אני לא זוכרת משהו מסויים שיש בו חוסר צניעות, אבל יכול להיות מאד.
אבל גם אם יש הסגנון שלה זה דוגמאות מהחיים, לא חוסר צניעות בוטה מעולם מושגים אחר.
כל הדוגמאות שיש בספר היו רלוונטיות לי לגמרי,
(יש דברים שאנחנו בהם כמו הגויים, והם רלוונטיים לנו ולהם כבני אדם).

 

[אלישקף]

למתוח ביקורת על תוכן של ספר בלי לפתוח אותו או אפילו לראות איך הוא נראה -
זה בדיוק הטיפוס שצריך תזכורת שלא תמיד הוא היודע והמבין והמוצלח, ולתת את הבמה והכבוד לדעה האחרת (ואפילו אפילו אפילו לאמץ אותה, לא רק "לכבד").

תקראי שוב את הודעותיי.
אין לי ביקורת על הספר - לא קראתי אותו, יש לי 2 ביקורות עוד לפניו: האחת על כך ש"הכנעה" נתפס כמשהו חיובי ואולי חיוני לנשות ישראל.
והשנייה - התנגדות מובנית לקריאת ספרים חיצוניים, גם כשמדובר בסיפורת אבל בפרט כשמדובר על נושא שאמור להיות הכי יהודי שבעולם: תפקידה של בת ישראל.
אם הייתן מספרות על הספר הזה בדיוק אך עם הכותרת "לדעת להיות אישה", נניח, מן הסתם הביקורת הראשונה שלי הייתה נעלמת. (ולכן גם שאלתי איך הוא נקרא באנגלית). השנייה - מובנית, כפי שכתבתי.
ותודה על התזכורת

ועוד משהו קטן וקטנוני: אולי תלכי שוב לקרוא כעת את הספר, כי להדביק לניק "אישיות" על סמך כמה הודעות + להשתמש בביטוי "זה בדיוק הטיפוס ש..." - זו התנהגות המאפיינת את אותו טיפוס