הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ראש חודש. היום האהוב עלי ביותר.
מאז ומעולם אהבתי את ר"ח, וזה בכלל לא שאלה למה.
בר"ח אסור לתפור!
ולכן אני פטורה מלתפור. ד' אוהב אותי וחושב עלי, אני בטוחה.
אני כ"כ שונאת לתפור, אפילו שאף פעם לא ניסיתי, בכל זאת אני יודעת.
אבל בהחלט ניסיתי לכבס, וגם זה אסור בר"ח, אז יש לי חופש. חופש! חופש!!!!!!!!!!
חופש, איזה מילה יפה, היא מכילה המון. רק מי שאין לו חופש יודע להעריך אותו.
ואני בהחלט יודעת. בר"ח אני נחה, כן, נחה, כמובן חוץ מהלימודים והבישולים, אבל זה ממש בקטנה.
משתחררים מוקדם, לא נורא, ואז חוזרים הביתה, ויש קצת בישולים, סעודת ר"ח, ל8 נפושת, זה כלום, תוך שעה אני אחרי.
אבל הכי אהוב עלי זה הכביסות. צריך גם למיין, גם לקחת, גם להכניס, גם לשים חומר, וגם עוד חומר, גם לבחור תכנית וגם ללחוץ, וגם לוודא שזה מתחיל. ואחרי זה הולכים להחזיר את הבלאגן שנוצר במהלך המיון, ואז יש קצת הפסקה, בהפסקה מורידים את המכונה הקודמת ומקפלים ומסדרים בארונות ומסדרים את הארונות, ואז מכינים את המכונה הבאה. ואז צריך כבר גם להוציא וגם לקחת לחלון וגם לתלות ועוד לתלות ועוד, את הכל! בלי שום הנחות, ואז לסגור את החלון ולרדת לשכנים להביא את החולצה שנפלה ואז להכניס אותה למכונה הבאה, שמדליקים אותה מייד ושוב המרוץ מחיל מחדש.
סיוטטטט!!!!!!
לא פלא שאני אוהבת את ר"ח, אני פשוט מרגישה את היד של הקב"ה שמלטפת אותי ואומרת לי "נוחי, ביתי אהובתי".
ולפעמים (כלמור כל ר"ח) חייבים קצת כביסה, ממש קצת, שלוש מכונות מלאות, בקטנה ככה, ואז מותר לגברים לכבס, וזה תענוג הרבה יותר גדול. מעין עולם הבא, הגברים יכבסו ואני אסתכל עליהם. איזה כיף!
אבל למיין זה לא לכבס, אז את זה אני עושה, זה מותר, וזה בכלל לא בעיה. וגם להכניס ולבחור תכנית זה לא בעיה, וגם לשים חומרים למינהם זה בכלל לא בעיה, כל עוד הגבר הוא זה שמכבס, ואז הרגע הגדול מגיע (לוקח לו הרבה זמן לבוא, לגבר) והוא מגיע לכבס, כן, פעם אחת בחודש הגבר מכבס. אני מראה לו איך לכבס, והוא קצת מתבלבל, אז אני לורקחת לו את האצבע ושמה אותה על הכפתור ואומרת לו "תלחץ" והוא לוחץ, זהו, הוא כיבס! ואחרי זה אני מוציאה ותולה ומורידה ומקפלת, אבל זה לא נורא, כי לא אני כיבסתי.
זה חופש!
קטע סטיארי שהרבה זמן רציתי לכתוב.
מאז ומעולם אהבתי את ר"ח, וזה בכלל לא שאלה למה.
בר"ח אסור לתפור!
ולכן אני פטורה מלתפור. ד' אוהב אותי וחושב עלי, אני בטוחה.
אני כ"כ שונאת לתפור, אפילו שאף פעם לא ניסיתי, בכל זאת אני יודעת.
אבל בהחלט ניסיתי לכבס, וגם זה אסור בר"ח, אז יש לי חופש. חופש! חופש!!!!!!!!!!
חופש, איזה מילה יפה, היא מכילה המון. רק מי שאין לו חופש יודע להעריך אותו.
ואני בהחלט יודעת. בר"ח אני נחה, כן, נחה, כמובן חוץ מהלימודים והבישולים, אבל זה ממש בקטנה.
משתחררים מוקדם, לא נורא, ואז חוזרים הביתה, ויש קצת בישולים, סעודת ר"ח, ל8 נפושת, זה כלום, תוך שעה אני אחרי.
אבל הכי אהוב עלי זה הכביסות. צריך גם למיין, גם לקחת, גם להכניס, גם לשים חומר, וגם עוד חומר, גם לבחור תכנית וגם ללחוץ, וגם לוודא שזה מתחיל. ואחרי זה הולכים להחזיר את הבלאגן שנוצר במהלך המיון, ואז יש קצת הפסקה, בהפסקה מורידים את המכונה הקודמת ומקפלים ומסדרים בארונות ומסדרים את הארונות, ואז מכינים את המכונה הבאה. ואז צריך כבר גם להוציא וגם לקחת לחלון וגם לתלות ועוד לתלות ועוד, את הכל! בלי שום הנחות, ואז לסגור את החלון ולרדת לשכנים להביא את החולצה שנפלה ואז להכניס אותה למכונה הבאה, שמדליקים אותה מייד ושוב המרוץ מחיל מחדש.
סיוטטטט!!!!!!
לא פלא שאני אוהבת את ר"ח, אני פשוט מרגישה את היד של הקב"ה שמלטפת אותי ואומרת לי "נוחי, ביתי אהובתי".
ולפעמים (כלמור כל ר"ח) חייבים קצת כביסה, ממש קצת, שלוש מכונות מלאות, בקטנה ככה, ואז מותר לגברים לכבס, וזה תענוג הרבה יותר גדול. מעין עולם הבא, הגברים יכבסו ואני אסתכל עליהם. איזה כיף!
אבל למיין זה לא לכבס, אז את זה אני עושה, זה מותר, וזה בכלל לא בעיה. וגם להכניס ולבחור תכנית זה לא בעיה, וגם לשים חומרים למינהם זה בכלל לא בעיה, כל עוד הגבר הוא זה שמכבס, ואז הרגע הגדול מגיע (לוקח לו הרבה זמן לבוא, לגבר) והוא מגיע לכבס, כן, פעם אחת בחודש הגבר מכבס. אני מראה לו איך לכבס, והוא קצת מתבלבל, אז אני לורקחת לו את האצבע ושמה אותה על הכפתור ואומרת לו "תלחץ" והוא לוחץ, זהו, הוא כיבס! ואחרי זה אני מוציאה ותולה ומורידה ומקפלת, אבל זה לא נורא, כי לא אני כיבסתי.
זה חופש!
קטע סטיארי שהרבה זמן רציתי לכתוב.
