[גם] לפרשת בא

[בעיקר להודות]

אמר היום מג"ש בשיעורו היום יום חמישי
שמענו בקשה של אמא לא לחלל שבת
שמענו על בת ישראל שזכתה והתגברה ולא אכלה מאכלי גוים ושמרה שבת
ראינו עיכוב כמה ימים וכל עכבה לטובה
וזכו האם והבת שלא יצטרכו כלל לחלל שבת
ועלינו ללמוד מכאן טוב מה זה "כל עכבה לטובה" למרות שהעכבה עצמה לא ניראית הכי טוב והיא גם לא עושה טוב, אבל למעשה הכל מאיתו יתברך רק טוב.
וידועים מילות התפילה לרבי מאיר מאפטא זי"ע "ריבון העולמים ידעתי כי הינני בידך לבד, ואם גם אתאמץ בתחבולות ..... מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה"
​

בפרשת "בא" יש בה מקדושת "חג הפסח". (חידושי הרי"מ). ועוד: ידוע שהקריאה מעוררת את הזמן, וקוראים על יציאת מצרים ועל ליל פסח שאכלו במצרים. ועוד: הקריאה מעוררת את הזמן, ואם כן גם בימים אלו אפשר לזכות לגאולה, אחכה לו בכל יום שיבוא, ואפשר לבקש.



*שמירת הלשון: היות והכלבים היו בשקט ולא סיפרו על יציאת מצרים, וגם לא נבחו, לכן זכו לשכר לדורות, שמירת הלשון היא בכל דור בכל תקופה בכל שנה ובכל שעה ורגע.


*בשבועות אלו אפשר להשיג ידיעת ה' בהשגחה פרטית, ככתוב בפרשה "וידעתם כי אני ה' - ידיעה", ולמען תספר באוזני בינך - ע"י הסיפור נכנסת בשומע ידיעת ה', וכמו אצל מה רבינו גם כשהיה ערל שפתיים בסוף נכנסו הדברים באוזני פרעה, וגל בלימוד עם הבנים זה כך, לא בכל עת יש להם חשק ורצון לשמוע, לא בכל הזמנים הם מבינים מה שמדברים אליהם ועימהם, אבל מ"מ דבר מה נכנס.


*אפשר להיות איש וללכת בדרכים שונות, שה לבית אבות - בדרך האבות, שה לבית - האם ההורים אינם בדרך הנכונה והבן/הבת בדרך הנכונה, ואם ימעט הבית מהיות מִשֶׂה - שהמצב בבית בדרך הנכונה אינו משפיע עקב האוירה בחוץ, ולקח הוא ושכנו הקרוב - לפחות להידבק בחבר טוב, ואם גם זה לא - אזי צריך לשחוט על היחיד.



הקריאה מעוררת את הזמן ופסח הוא זמן של אחדות: "ולקחתם אַגֻדַת... וטבלתם... והגעתם אל המשקוף... ועבר ה'... וראה... ופסח ה'... ולא יתן...", תיקחו את עצמכם יחד ותהיו אגודה לשון איגוד וחיבור, ואז וטבלתם - תיכנעו ותושיטו יד זה לזה, ועל ידי זה תתרוממו והגעתם למעלה אל המשקוף, ואז ועבר ה' זו מידת הרחמים בגלל האחדות שמרבה רחמים, וראה את המציאות האמיתית שעם ישראל מאוגדים ומחוברים, וזה עוזר לקיים ופסח ה' על כל ארץ ישראל ולא יתן המשחית מסביב לישראל ובישראל לבוא אליכם - שומרי התומ"צ. חינוך - כאשר מקיימים [כל השנה] את מצוַת החינוך בפֶּה וזהו גם "והגדת לבינך" יכולים להפוך גם את הבן הרשע לטוב, אם יודעים איך ליפנות ומה לנסח ואיך יֵרָאוּ פני המדבר ואיך יהיה ניגון הדיבור, ואם בין הבנים יש רשע סימן שיכולים להטיב את הרָשָׁע ואת הרֶשַׁע לטוב.



*השיבנו ה' אליך ונשובה, תיפתח לנו פתח בעצמך לשוב בתשובה, כי כבר בעבר גם עשית בקיום חדש ימינו כקדם שגאלת אותנו ממצרים למרות שלא היינו ראוים.



"כוח הרבים", כתוב: "בנערינו ובזקנינו, בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו ... לנו", אם נתבונן נראה שמילים אלו מסתיימות באות ו' המראה על לשון רבים, וכן המילים נלך שתחילתם היא נ' שגם מראה על לשון רבים, להראותינו "כוח הרבים", וללמדינו שגם בתפילה עלינו לבקש שבכח התפילה ברבים דהיינו בציבור שנזכה לקבלת התפילות.



פרד"ס: ב"א בא איתי, כשהיה פרעה ביֶאוֹר נאמר למשה "לך", וכשהיה מסתתר בביתו נאמר למשה "בא" אל פרעה, בא איתי ואראה לך איפה פרעה נמצא. ועוד: "הנני מביא מחר ארבה", ס"ת אריה, שהשיניים שלהם היו חזקים כשיני אריה, כמו שכתוב בארבה בנביא יואל. ועוד: בהלצה: למה משה גימגם כדי ללמד את פרעה סבלנות עד המילה האחרונה. ועוד: "מי ומי ההולכים", מי-מי נפרד 50-50, שפרעה ביקש ללכת חצי-חצי, ענה לו משה רבינו "נלך=100" נלך ב100% יחד, רעיון זה אולי בשם ה"לב שמחה מגור" זי"ע. ועוד: קשר בין פ' בא לחודש אלול, בפ' בא [הנקראת בימי השובבי"ם] קוראים את ליבו ואת לב ר"ת אלול, תשובה, ועל חודש אלול דורשים את לבבך ואת לבב ר"ת אלול, תשובה. ועוד: למה נקרא שמו "משה", התשובה הידועה מהתורה, "כי מן המים משיתיהו", והתשובה הנדרשת היא, שבשׂפת מצרים בזמנם המילה "מים" היתה נאמרת במילה "מוֹ" והמילה "לקחתי" היתה נאמרת במילה "שֶׁה", וכשפרעה שאל את בִּיתו מאיפה הילד ענתה "מוֹשֶׁה" כלומר "לקחתי מהמים", ובהשגחה עליונה פרעה לא הבין כלום מה כאן קורה. וגם על זה נאמר מנבאים ואינם יודעים מה מנבאים. ועוד: "גם האיש משה" ס"ת משה גדוּלה בפני עצמה וגדוּלה בעיני מצרים. ועוד: רבות מופתי בארץ מצרים ר"ת רמב"ם, ותמיד תאריך פטירתו כ' טבת הוא בסמיכות לפ' בא או באותו שבוע. ועוד: "הזה לכם לזיכרון", ר"ת הלל. ועוד: לאמר החודש הזה לכם ר"ת ההלל, לרמז שבראש חודש אומרים הלל ובברכה אומרים וציונו לקרוא את "ההלל". ועוד: לחדש"י השנה, לפני חג דורשים שלושים יום. ועוד: החודש הזה לכם, לכם אותיות מלך, שניסן הוא מלך לכל החודשים. ועוד: מַצֹת מילה ציצית תפילין, צדקה תציל ממות. ועוד: "תורה אחת יהיה לכם ולגר הגר בתוככם", ר"ת אליהו, כשיבוא בב"א תהיה תורה אחת לכולם. ועוד: כל פטר רחם הזכרים ר"ת כפרה, שמיתת בכורי מצרים היתה כפרה לבכורי ישראל, ולכן כל שנה צמים בערב פסח. ועוד: דצ"כ עד"ש באח"ב, וזהו הרמז לכל הדברים הלא טובים שיעלילו על ישראל בעתיד, דברי צוררינו כזב עלילת דם שקר בני אברהם חלילה בזאת. ועוד: "ולטוטפֹת בין עיניך=אלו ארבע בתים=השגחתו דהא'ל". ועוד: בראש יש 4 מיחושים, ראיה שמיעה ריח טעם, ולכן 4 קלפים בתפילין של ראש, ביד רק חוש מישוש ולכן קלף אחד. ועוד: "בא" זה יחד 3, לרמז על 3 המכות הנוספות. ועוד: "ואין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל" - בחודש שבט מצליחים ללא כישלונות. ועוד: "דבר נא באוזני העם" ר"ת נדבה, לחשוב גם על העתיד, ואם כך ה-ס"ת מאיר שצריך לזכור טוב מהעתיד. ועוד: אֲשר התְעַלַּלְתי במצְרים= זה עשרת מכות מצרים. ועוד: ולְמַּעַן תסַּפֵּר באָזְנֵּי בנְךָ = זהו שְלֹשים יוֹם לפְנֵּי הַּפסַּח, (עה"כ). שמתחילים לומר הלְכוֹת פסח יום לפני. ועוד: בֹּא אל פַּרְעֹה: ס"ת בגימט'=הבל [עה"כ]. רמז שמשה בגילגול הבל ופרעה בגילגול קין משה ינקום את נקמת הבל בקָין. הנקמה של משה בפרעה תהיה ע"י המכות. וזה רמוז בגימטריה: פרעֹה=355, משה=345. ההפרש>10=הבל[במספר קטן].


"בנערינו ובזקנינו נלך" (י' - ט') כתב ה"כתב סופר", אמר הנערים לפני הזקנים, כי מצרים בתרבותם האלילית והפולחן הגופני, יותר מסוכנת לנוער מאשר לזקנים, שעדיין מושרשים ביהדות.


אדם בא לרבי יוסף חיים זוננפלד ואמר לו בשם ה"שדי חמד" שאין מקור למה שאומרים שאפשר לפדות פ"ד תעניות בסעודת פדיון הבן. ענה לו ר' יוסף חיים, מצאתי לזה רמז: ראשי תיבות של "אדם בבניך תפדה" - "אם דבר מאכל בפדיון בן נהנית יהיה כאילו תעניות פ"ד התענית".


מבט נכון וזהירות בכבוד הזולת: הרב יוסף חיים זוננפלד התבקש פעם ע"י תלמידו לגעור בעובד במאפיית מצות על חומרה מסוימת, והגיב לתלמיד "האם בשביל מצה מהודרת אגער ביהודי".

*רק אלו שהסתכנו ללכת רחוק יכולים להעיד עד כמה רחוק אפשר להגיע.

*אל תחנכו את ילדיכם להיות עשירים, חנכו אותם להיות מאושרים, וכשהם יגדלו הם ידעו את הערך של הדברים ולא [רק] את המחיר.