הנושאים החמים
בעיקר להודות
משתמש צעיר
- הוסף לסימניות
- #1
מנהג ישראל תורה - בזהירות: את האוכל לעופות יש לשִׂים לפני שבת, כי מזונותיהם לא עלינו כל הזמן, ולכן זו איסור חילול שבת. ועוד: "ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו" (ט"ז - כ"ז) שאל רבי מאיר מפרמישלאן זי"ע, הלשון "מצאו" מתאים לדבר שנאבד, אבל בשבת לא ירד מן, ומדוע נאמר "ולא מצאו"? ומתרץ, בילקוט מסופר שדתן ואבירם רצו לעשות דבריו של משה פלסתר, שהרי הוא אמר "וביום השביעי שבת לא יהיה בו", מה עשו? פיזרו את המן שליקטו בערב שבת, ואמרו לשכניהם צאו וראו, אף בשבת יורד מן ואין ממשות בדברי משה. אלא, שבינתיים ירדו ציפורים ממרומים, ואכלו את המן ולא נשאר כלום. מכאן ההדגשה "ולא מצאו", שהופרה מזימתם. מסיים ר' מאיר מפרמישלאן, ולזכר השליחות שמילאו הציפורים באותה שעה, נוהגים בשבת שירה לפזר לחמים בערב שבת בשדות בשביל הציפורים, ובשבת אסור שהרי אסור לפזר אוכל לבע"ח שאין מזונותן עליך.
*@)בספר "אמונת אוֹמן" מביא שיש סגולה על פרשת "המן" לאומרה במוצאי שבת קודש פרשת בשלח.[פורסם בגיליון "שבת טיש"])
*בכל סוף שבוע זוכים אנו למתנה גדולה ועצומה, מתנה אישית מבורא עולם ושבת שמה, אלא שרבים מאיתנו התרגלנו ליום הקדוש והנורא, ואיננו מתרגשים מבואו כל כך, אך אם נזכור כי זו המתנה האישית שהעניק לנו הבורא וכל המענג את השבת ושומר על כבודה – היא מקור הברכה, וכל ההצלחות זורמות אל חייו!
*לגבי יום שלישי שהיה השבוע באמירת פרשת המן: "שמירת הלשון": בחפץ חיים כתוב: "פלא הוא בעיני שטבע בני אדם לחפש סגולות וברכות מאנשים גדולים להצלחה על פרנסה, ומה יועילו כל הברכות והסגולות אם חס ושלום מורגלים בזה החטא של לשה"ר והרי הוא מבטל השפעתו". שנזכה לשמירה. בספר מלאכת שבת מובא: סגולה לפרנסה - להקדים לקבל את שבת קודש. ובספר סוד ה' כתב אדם שזהיר להקדים את כניסת השבת ולאחר את יציאתה, הקב"ה משלם לו במידה כנגד מידה: בזכות שמרחיב את גבול הקדושה - גבולה של השבת, ומצמצם את גבול ימי החול, בזכות זאת, אם יבוא לו עת צרה, יקרא אל ה' וירחיב לו מצרתו, ויזכה לנחלה בלי מצרים ויתקיים בו הפסוק "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ". רבי שמעון בר יוחאי אומר שכל הברכות וכל השפע שיש בעולם, בא רק בזכות השבת. הצדיק הקדוש מלכוביץ זצוק"ל אומר שההשפעה של השבת היא כה גבוהה, עד שאינה יכולה לרדת לעולם הגשמי, אלא לעניינים רוחניים, כמו תורה תפילה ועבודת ה'. אבל ההשפעה של הדברים והצרכים הגשמיים באה מתוספת שבת, וכל המקדים לקבל את השבת הרי הוא ממשיך על עצמו יותר שפע גשמי בששת ימי המעשה. והיה אומר "לוּ היו שומעים לי, והיו עושים תוספת גדולה לשבת, היה להם שפע של פרנסה כל השבוע". וכן כתב הבן איש חי עם ישראל זוכים לעושר וברכה בזכות שמקדימים ומקבלים את השבת מבעוד יום. סיפר יהודי יקר ואמיד, שבעבר פרנסתו נפגעה מאד, וכשהגיע לאוזניו, סגולתה של הקדמת קבלת השבת, החליט להקדים את קבלת השבת יותר מהזמן המקובל במקומו. הישועה, כך סיפר הגיעה מהר מאד. "ראיתי בחוש את ברכת השבת" אמר, כשהרווח הכלכלי מצטרף לרווח העיקרי - כניסה לשבת קודש ברגיעה בשמחה ובאושר. הקדמת קבלת השבת היא עצה טובה, שיכולה לסייע לכל אחד ואחת, לקבל ברכה מרובה.
וילכו בנ"י בתוך היום ביבשה ... ביבשה בתוך הים, ומה ההבדל אלא כאן אלו בנ"י וכאן אלו דתן ואבירם המכונים לפי התרגום יונתן בן עוזיאל בני ישראל, שהם הגיעו אח"כ עם המיצרים לעבור ביום ולהם בלבד היתה קריעת ים סוף פרטית למרות מה שיהיה עימם בעתיד, וזהו הדיוק בפסוק בשינוי יבשה בים ים ביבשה. ללמדנו שלכל אחד גם במצב של "באשר הוא שם" זכאי הוא שיקרע לו הים עכשיו לפי זכויותיו.
ה' ילחם לכם ואתם תחרושון, אם אתם לא תפגעו בזולת - ה' ילחם לכם וישמע תפילתכם. "אכזר" אסור בתפלה... המעשה הנורא שלפנינו, אירע לפני כמה שנים באחד מבתי הספר. ילדה בעלת נכות ועיוות כלשהו בפניה, הצטרפה אל הכיתה. בתחילה הילדות התנהגו אליה יפה, אך בהמשך החלו ללעוג לה ולמרר את חייה (שהיו קשים בלאו הכי). המורה ניסתה פתרונות שונים והשתדלה לעצור את הבעיה בכל האמצעים שבידיה, אך ללא הועיל. הוריה האומללים של הילדה הנכה, נאלצו להשאירה בבית מחמת המציק, והמורה שהייתה אובדת עיצות הלכה עם בעלה לשאול בעצתו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. הרב שטיינמן הקשיב לכל הפרטים והתענין על כל מה שכבר ניסתה המורה לעשות כדי להפסיק את ההתעללות של התלמידות, המורה פירטה את כל מה שביכולתה היה לעשות אך ללא הועיל. הרב שטיינמן שתק לרגע והרהר כשפניו מביעים צער עמוק. הוא הזיל דמעות מעיניו. ואז שאל: "הבנות מתפללות בכיתה"? כשהמורה ענתה בחיוב, הגיב: "תאמרי לבנות שאסור להן להתפלל"! המורה ובעלה הגיבו בפליאה. אך הרב שטיינמן חזר ואמר: "צריך לומר לבנות שהרבנים הורו שכל זמן שהן שופכות את דמה של ילדה אומללה וחסרת ישע, אסור להן עפ"י ההלכה להתפלל. הקב"ה לא רוצה תפלה של מי ששופך את דם חברו. יש לומר זאת לבנות ולהתחיל את יום הלימודים ללא תפלה!" למחרת הגיעה המורה לכתה ואמרה לבנות כדבר הרב שטיינמן. היא אף פתחה את הנביא ישעיה והקריאה לבנות את הפסוק: "ובפרשכם כפיכם אעלים עיני... ידיכם דמים מלאו" והסבירה להן שאסור להן להתפלל ושאין להם זכות להתפלל. אדם שמתאכזר לחברו במזיד ולא רוצה להפסיק, תפלתו מאוסה לפני הקב"ה. מיד לאחר מכן הורתה לבנות לפתוח את ספרי הלימוד והתחילה ללמד ללא תפלה. הבנות היו מזועזעות עד עמקי נפשן. והיו שלא יכלו לעכל: "היאך יתכן בלי תפלה"?! אך המורה אמרה להן: "כך הורה גדול הדור הגראי"ל שטיינמן"! הבנות ניסחו מכתב חרטה מצמרר על כל מה שעוללו בעבר, וקיבלו עליהם לשנות לגמרי את יחסם בעתיד, וחתמו כולן על המכתב. רק אז הרשתה להן המורה להתפלל. הבנות התפללו בהתרגשות יוצאת דופן, ואכן כשחזרה הילדה, החלו להרעיף עליה אהבה ורעות בשפע והיא החלה לפרוח ולקבל שמחת חיים.
"ויהי בשלח פרעה את העם" (י"ג - י"ז) בספר "מגדנות" כתב, המילה פרעה בגימטריה 355 . כשמשלחים מפרעה את תיבת "עם" שהיא בגימטריה 110 , נשאר 245 , כמניין "רמה", לרמז שעם ישראל יצא מפרעה ביד רמה.
בספר "עולמו של אבא" מסביר, לפעמים קורה שהשדכן מציע לבחור שידוך הגון, ובכל זאת הוא דוחה אותו ואינו רוצה בשידוך בשום אופן. וכעבור שנה או שנתיים, שוב מציעים לו את אותו שידוך, והוא כבר רוצה בה ומסכים לשידוך. בקריעת ים סוף היה גם כך, עם ישראל התקדמו לכיוון ים סוף, ואח"כ חזרו על עקבותיהם, כמ"ש "דבר אל בני ישראל וישובו" ושוב התקדמו ולכן מובן הקשר בין הזיווג לקריעת ים סוף.
ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה" (ט"ז - כ"ה) אומר הרב אברמסקי, "היום", את היום של שבת, מוצאים רק בבית המדרש ולא בשדה.
בפרשה קוראים על "מחיית עמלק", "ויבֹא עמלק", עמלק הוא האויב הגדול ביותר של עם ישראל בכל הדורות, ולכן נאמר בפסוק "ויבֹא עמלק", ויבֹא אותיות אויב, עמלק בגימטריא מר.
"וַיָשֶׂם את הים לחרבה", עני שאכל אצל בעל-הבית, אכל ושתה הרבה ובסוף טבל את החלה בכוסות יין עד שנגמר היין, העיר לו בעה"ב ברמז: "למה משה רבינו היה צריך לנס כדי ליַבֵּשׁ את הים, היה מספיק לומר לעם ישראל לטבול חלה במים", השיב העני בחכמה: "כנראה כבודו שכח שזה היה בפסח"...
כמו שבת שירה יש גם בית שכולו שירה: בבית מצפים לאבא שיביא איתו בבואו שמחה, נועם וקלילות, (אבא שלא סולדים מבואו אלא) כזה שמביא עמו הביתה חיות ושמחה כבר ברגע הכניסה, אמירת "ש-ל-ו-ם" ארוכה ומתנגנת משרה אוירה נעימה שיוצרת השפעה חיובית על הרגשתם של כל המשפחה. זו גם ההזדמנות של הבעל להראות לאישה שהיא במקום הראשון אצלו, ולכן מיד יאיר לה פנים, יראה לה חיבה רבה כפי האפשר, יש מהחכמים שנוהגים לאכול דבר מה כמה דקות לפני שנכנס הביתה, והם טוענים שלא ייאמן עד כמה הם הופכים על ידי כך להיות רגועים ושלווים יותר. יש להם סבלנות לשמוע ולהאזין, בזמן שהגב' מוציאה את אשר על ליבה. מיד אחר קבלת הפנים ונתינת תשומת הלב הראשונית ולאחר שהתאפסנו מעט – צריך להתחיל לדאוג באווירה נעימה ושקטה לסדר אותם דברים שמפריעים (בלגן, בדיקה אם הילדים עשו שיעורים, השכבת הילדים לישון, ועוד). בית שכזה, שבאמת מחכים ומצפים לאבא שיבוא, ההשפעה עצומה גם על מצב הרוח הכללי של ההורים ועל כוחם לתפקד במשך שאר היום, וגם על הילדים, שגדלים באווירה בריאה הנותנת להם את החום והביטחון אותם חייב כל ילד נורמלי לקבל. טוב מאד להכניס חיות בתוך הבית על ידי שמידי פעם יכנס הבעל הביתה עם כמה ממתקים קטנים ויעניק לגב' ולילדים, דבר שיגרום לכיף וחשק בכל פעם שמגיע האבא לבית. ובעיקר נזכור כי אם בבית תהיה בקביעות אוירה טובה – יהיה לכל אחד מבני הבית מקום טוב לנוח ולהינות בו!...
רוגע שלוה תקיפות ר"ת רשת של ביטחון, כלומר לדבר בניגון תקיף אבל הפנים עם שדר של רוגע ושלוה
המהרש"א: בדרך שאדם חפץ לילך בה המלאכים הנבראים מהמחשבה הטובה מוליכים אותו לקיימה.
הרב פנגר: למה מנגנים בתוף, כי בתוף הנגינה היא בעצם מכה, מכים בן ואז משמיע קול שיר, וכך זה גם בחיים, להודות על הלא טוב כמו על הטוב
