[גם] לפרשת משפטים

[בעיקר להודות]

בפרשת משפטים יש בה מקדושת חג ראש השנה כי משפטים זה גם דינים. (חידושי הרי"ם בפרשת בא)


האלשיך הקדוש, בפרשת השבוע, כותב שארבע אבות הנזיקין,
הם כנגד ארבעת הגלויות שעם ישראל גלה:
השור-כנגד גלות בבל.
הבור - כנגד גלות מדי.
מבעה - כנגד גלות יוון.
הבער - כנגד גלות אדום.
השל"ה הקדוש מבאר: שארבעת אבות הנזיקין, הם כנגד ארבעה
דינים, שעובר אדם לאחר מותו.
הדין ראשון - קוברים אותו - זורקים אותו לתוך הבור.
הדין השני - הוא עובר דינים, לגבי מה שהוא אכל, זה כנגד
המבעה. הדין השלישי - זה כנגד שור, זהו הנזק של שֶן...
קרן, זה מה ששור מזיק בקרניו... ורגל קרן שן – ראשי תיבות שקר.
בעולם האמת - דנים אותך על שקר.
הדין הרביעי, זו אש של גיהינום כנגד ההבער.
מבאר ה'יערות דבש' )חלק ב, דרוש ט"ז, עמוד שס"ב(. ארבע אבות
נזיקין: השור הבור המבעה וההבער, אלו ארבעת האבות
שהביאו את כל הצרות לעולם.
השור - חטא העגל.
הבור - חטא מכירת יוסף, שנזרק בתוך הבור.
המבעה - האכילה מעץ הדעת.
ההבער - הוצאת דיבה על ארץ ישראל, של המרגלים, שגרמה
לשריפת שתי בתי המקדש.


ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ו'חייב א'דם ה'ודיה ל'ד', ה'כל מ'ה ש'עושה י' פ'שוט ט'וב מ'אוד, הנה זה אשר תשים לפניהם, שכל יהודי שידע נאמנה שהכל לטובה, וכמו שזוהר הק' מבאר שהכל בענין הגלגול, א"כ הכל לטובה. והנה עבודתינו בזה העולם הוא לעבוןד בשמחה, המשפטים בגמטריא "כי בו ישמח לבנו" וזהו המשפטים אשר תשים לפניהם שהכל מה שאתה צריך לעבור כבר מוסכם למעלה, ולפני שבאת לעולם, ועלינו זה רק לעבוד את ד' עד שנגיע לסוף ימינו


הרב לוינשטיין באחד משיעוריו בליל שישי [תשעט]: בשם אחד המפרשים, בעל המצער את זוג' עובר על כל אלמנה לא תענון, כי היא נחשבת לאלמנה שאין לה למי ליפנות רק בתפילה.



רבי יהונתן אייבשיץ אומר, "אם כסף תלוה"? האם הכסף ילווה אותך כשאתה יוצא מהעולם הזה. "את העני עמך", רק את המעשים הטובים שתעשה תיקח איתך, את הצדקה שנתת בחייך לעני.



נעשה ונישמע: כשהולכים עם אמונת חכמים כפשוטו: נכנס חסיד אל רבו ושאל על טיפול מסוים, והורה לו רבו לטוס לחו'ל לכתובת מסוימת אל איש מקצוע מסוים, בבואו למקום אל איש המקצוע שאינו יהודי, נעשו בדיקות והודיע בעל המקצוע, "סיכוי קטן לעבור ניתוח כזה בשלום ואינני רוצה שירשם עלי כישלון, ולכן איני רוצה לנתח", הגיב לו החסיד: "אני מגיע בשליחות רב גדול מישראל ואני בטוח שהטיפול יצליח מתחילתו עד סופו וכעת רק נשארה לך הברירה האם ההצלחה תהיה על שימך או על שם חברך", בעל המקצוע ביקש כמה שעות לחשוב, וחזר והודיע שהוא מוכן, לאחר הניתוח יצא הרופא אל המלווה והגיב "אומנם היה ניתוח, אבל לא אני ניתחתי, אני הרגשתי שמישהו עזר לי פה בכל המהלך", חזר החסיד לארץ ונכנס אל רבו להתברך ושיתף אותו בדברי הרופא, ונענה: "יֳא יֳא" [בעיברית כן כן]. - בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה.


רמז לסיום השובבי"ם: ימי השובבים מתחילים באות ש' שמשמעותה 2 כניסות, וסיומה באות ם' שמשמעותה "אתה בִּפנים", אבל תמיד אפשר להתפלל ולבקש "והחזירינו בתשובה שלימה לפניך".


חינוך - זהירות: ראה הגאון רבי שלמה זלמן אוירבאך זי"ע שמשחקים בביתו עם ילד קטן, ומפחידים אותו כמו שמפחידים את הקטנים, העיר הגאון ושאל "מה עם לא תונו איש את עמיתו". ועוד: רבי אליהו דסלר זי"ע אמר בשיחתו, "כשילד משחק במשחק בְּנִיָיה, הרי הוא כקברניט, ואצלו הדמיון הוא כמציאות, והוסיף בשם רבי ישראל מסלנט זי"ע שהגוזל צעצוע מילד, הרי הוא כמטביע ספינות ומחריב בתי חרושת של מבוגר. ועוד: ה"לב שמחה" מגור זי"ע כששלח ילד ליקנות לו בחנות, בשובו אליו, לא ספר את העודף לידו כדי לא לביישו, ושלא יחשוב שלא מאמינים לו, וחלילה יִפַּגַע.


היה רופא שיניים מומחה שלא היו לו לקוחות והמרפאה היתה ריקה. הלך הרופא ליועץ להתייעץ איך לקדם את המרפאה ולקבל לקוחות. אמר לו: הראשון שמתקשר, תן לו תור בעוד שבועיים... השני בעוד שלושה.... תיצור תחושה שאתה "מלא".... אכן כך היה. תוך כמה חודשים באמת היה היומן מלא. לימים, היועץ עצמו נצרך לטיפול בשיניים. והתקשר לרופא לקבוע תור, אומר לו הרופא יש לי תור רק בעוד שבועיים... אומר לו היועץ, חבר, אל תשכח מי עשה אותך עסוק. אם לפעמים אנו חושבים אין לי זמן לתפילה במניין. אני עסוק. יש לי עסק, ילדים, סידורים דחופים וכו' אומר הקב"ה בני היקר אל תשכח מי עשה אותך עסוק.
שאלה שהגיעה בזמנה אל הגראי"ל שטינמן זי"ע האם ליתרום לספרי חפץ חיים שמירת הלשון או לניידת הצלה כאמבולנס וכדו', והשיב: "עדיף לספרים כי אם לא ידברו לשון הרע לא יצטרכו רכבים אלו.
(אזֵי חיים בלעוּנוּ=פוליטיקה.)

לקראת מגביות חודש אדר: דרגות בתרומות: 1. זה"ב זה הנותן בריא, 2. כס"ף כשיש סכנה פותח/פודה, 3. נחֹש"ת נתינת חולה שאמר תנו.


ונשמרתם: ראוי להיזהר לא להתעטש לתוך כפות הידיים אלא רק לתוך טישו או מגבת וכדו', (או בדיעבד לשים את המרפק של היד רק אם יש עליו לבוש).


אל תחשוש לעזור ולתרום מעצמך ומהונך למוסדות תורה וחסד, כי אינך מחסיר מעצמך מאומה, אדרבה, כל שקל שאתה מוציא לצורך קדושה, הינך חוסך מעצמך הוצאה זהה לדברים אחרים חברי משמעות כדו"חות ובעיות אחרות, כי מה שנגזר שיצא ממך, יצא בכל מצב. רק נשכיל להשקיעו כראוי!.

(התבקשתי לא לצרף סיפורים ארוכים)

נביא כאן זיכרון להולכים:

מביט ומאזין מקשיב ומבין - אומר ועושה​

וקנה לך חבר - טו"ב שנים לזכרו של חבר אב ומחנך​

ר' יצחק יוסקוביץ ז"ל​

שנים טובות חלפו עלי בהיותי תלמיד בישיבות חידושי הרי"ם בתל אביב, חז"ל אומרים גזירה על המת שישתכח מהלב אבל צדיקים במיתתם קרואים חיים וכזה גם ידידי ר' יצחק יוסקוביץ ז"ל שיום פטירתו הוא כ"ג שבט, זכיתי לילמוד בשנות נעורי במוסדות התורה וליקנות בהם ידיעות תורניות רבות ויחד עימם ידיעות חברה רבות, ידיעות חברה הם בעיקר לחיות עם האחר עם דעתו השונה משלי ולהשוות את עצמי אליו ולהסכים לדעתו ולחיות עימו ולבצע עימו את תוכנייותיו למרות שהם לא כדעותי, בנביא במשפט שלמה המלך זי"ע מלמד אותנו מהי שמיעה ומהי השתתפות בהקשבה, להראות לשני דיברת ושמעתי ואני איתך בכך שאני מראה לך שאני חוזר על דבריך, ואתה מסכים שאכן שמעתי נכון והקשבתי טוב, "וככתוב שם "זו אומרת וזו אומרת" ורק אח"כ מגיע פסק הדין לקראת ביצוע, וכיום בשיחות והרצאות נותנים דגש על חזרתו של שלמה המלך המראה על הקשבתו והשתתפותו המלאה עם מה שאמרו לו, ואת אלו -שמיעה והקשבה- למדתי בישיבה הנ"ל מידידי הטוב ר' יצחק ז"ל שתמיד ידע להשוות עצמו לאחר ולהסכים לדעותיו - גם ובפרט כשהיו שונים מדעתו, במשך השנים לא זכוּר לי אפי' פעם אחת ששמעתי ממנו דחיה או ביקורת כלשהי ואם היה צורך דחוף באיזושהי ביקורת היו לפניה ואחריה מחמאות לרוב, וגם כשהיה מדובר בשעות שבשבילו לא היו נוחות אבל המשפט המוכר לי ביותר הוא "יֳא אִיך הֶעְרֶעְן", הוא זכר כל הזמן שאני תושב חו"ל ולא כ"כ מסתדר עם השפה העברית, ואצלו תמיד קיבלתי וחשתי באוזן קשבת, והשנים שכבר עברו ועוד לא נסגרו האוזניים שעד היום שומעות "יא איך הערען", כשאני מדליק נר או לומד משנה או עושה מעשה לע"נ אני חש את ר' יצחק אומר לי "יא איך הערען" מילים שליוו אותי בשנים אלו ועדיין מלוות אותי. (במלאות שנה ו)במלאות 5 שנים לפטירתו זכינו יחד עם חבר נוסף להעלות זכרונות בבמה מכובדת "המודיע" וידידֵי שהיו בתקופה זו בישראל כדי ליפקוד את קיברו של ר' יצחק היו נרגשים לראות את הנכתב לע"נ תחת הכותרת "כל זמן שהנר דולק", ובשובו לחו"ל הביאו עימם העתק ויחד הודינו ל-ה'. המושג "איך הערען" [-אני שומע] היה בסדר יומו של ר' יצחק השמיעה וההקשבה שהם יחד נתינת תשומת לב לעומד מול או למקשיב מעברו השני של הקו, למבקש את גובה העיניים, למצפה לקשר המיוחל, לתחושה שיש מישהו עימי בדיבור וברגש, ששומע ומקשיב וגם חי אותי, ואצל ר' יצחק שהיה גם אדם של "תכלית" היה מתרגם את הדברים למעשה והיו הדברים בצד המעשה טל תחיה לכל נפש באשר היא, ערב חג הפסח בֶשנה שבין תש"נ לתשנ"ה איחרתי את מועד הזמנת מקום בטיסה מוקדמת לחו"ל, וכהרגלי לגשת לאנשים מעשיים ניגשתי לר' יצחק ולא הסתפק בתגובת "שמעתי", אלא מיד בהגיבו "אני שומע" הרים טלפונים ועשה את השתדלותו למעני ועוד באותו יום קיבלתי אישור לטיסה בתאריך שקיויתי לטוס בו, בעוד שורות אלו נכתבות מצאתי דף שנכתב בזמן השבעה ובו מעשה טוב ועם כל הכוחות הנדרשים בו שנעשה ע"י ר' יצחק ואחותו [מ ז] ע"ה, היה זה בשבת שבה היתה בישיבה שבת חופשה, ואני ניסיתי להתארח אצל חבר קרוב משפחה וביום חמישי בערב בשעה מאוחרת נודע לי שיש לי בית לאירוח אבל לא עם סעודות כי המארח מוזמן לשמחה משפחתית, בשיחת טלפון אחת לר' יצחק אירגן לי את סעודות השבת וביקש כתובת, ולמחרת ר' יצחק ואחותו מופיעים אצלי בצהרים עם כל ה4 סעודות וכל הנדרש לכל סעודה, ככה זה כשמדובר ב2 לבבות כשכל מעשיהם למען הזולת, הם עם כל האחריות למען להשיג את הסיפוק הנדרש למבקש. באחד הימים נשלחתי ע"י בחור שביקש עזרה ולא מצא אוזן קשבת והשׂחתי את הדברים באוזני ר' יצחק, אני דיברתי אולי 2 דקות ור' יצחק נכנס לפעילות שארכה כמעט שבוע ורק כעבור שבוע ביקש שאברר אצל הבחור על תחושתו, לפליאתי למה הוא לא ניגש בעצמו, והשיב לי "בשביל התחושה הטובה שלא יחוש נבוך וגם שהוא שלח אותך ועדיף שיהיה לך עוד חלק בזה", ואני הרגשתי "מתן בסתר כפשוטו". היה יום מסוים שבו נודע לבחור בישיבה שהמצב במשפחתו משתנה (בזמנינו אז זה לא היה נפוץ כמו היום...) ונודע לר' יצחק על המצב והוא בכל יום מיוזמתו האיר פנים לבחור והתעניין בשלומו, [דבר שגם פורסם בהלווייתו בישיבת חידושי הרי"מ ע"י הרב מאיר פלקסר שר' יצחק היה עושה בגשמיות את תפקיד הצוות הרוחני.] והביא עמו מיני מזונות וכדו' להשיב את נפשו הכואבת, וכאשר נודע תוצאות המצב המשיך ר' יצחק ביתר שאת להחזיק את הבחור, ורק לאחר נישואי הבחור פרסם את הדבר בבואו לישיבה להודות לר' יצחק. [המילים "יֳא איך הערען" נשמעות מפי אנשים רבים אבל לא תמיד השמיעה היא טבעית ואמיתית, פעמים רבות השמיעה היא רק שהאוזניים אצל המשמיע אבל השומע אינו עימו כלל,] בימי השבעה סיפרתי סיפור זה כי הייתי בארץ [ודחיתי את טיסתי לחו"ל עד אחרי השבעה כי הרגשתי צורך לעלות לקיברו כי הוא היה לי כאב טבעי] וקיבלתי תגובה מיידית, אברך שישב באותו זמן שיתף אותי בסיפורו האישי ביושבו ליד הבנים, הייתה לי פעם התראה קצרה מהצבא ולא קיבלו שום בקשת חנינה, ניגשתי לר' יצחק כי אמרו לי שיש לו יחסים טובים עם אחד מהבכירים, יצחק קיבלני כהרגלו במאור פנים ומיד בסיום דברי הרים טלפונים ודיבר כשאני שומע את כל השיחות, ולא עברו 10 דקות ומגיע פקס עם אישור חנינה להביא דיחוי במועד מסוים, וכמובן שלהפתעתי לא היה גבול בראותי ביום הנסיעה את ידידי ר' יצחק נוסע עימי באוטובוס לכיוון בני ברק ומשם לתל השומר לראות מקרוב שהכל מסודר, וזאת חוויתי על בשרי את התחושה בעזרתו ונתינת הרגשה של "בן יחיד", וידוע בחז"ל כל מי שיש לו חן בידוע שהוא ירא שמים, ויצחק היה עושה הכל עם חן ובזהירות עם יראת שמים, וכמו שאנו בטוחים ומאמינים ששומעים אותנו בתפילה כן אנו צריכים במצב של "הדבק במידותיו" לשמוע ולהקשיב היטב ולתת תחושת שותפות גם במעשים טובים לע"נ ר' יצחק בן ר' ישראל ז"ל. דורשי רשימות מצאו 4 משפטים ולהם אותם מס' אותיות זהה, יצחק יוסקוביץ בן ישראל - כ"ג שבט תשפה שמיעה ועשִיָה - מביט ומאזין מקשיב מבין - רבי יצחק ז"ל יֳא איך הערען. ואלו היו כל מהותו כל חייו, ו4 המילים העוצמתיות הם "מביט ומאזין מקשיב ומבין - תחושת שותפות - והן מעידות על 4 המילים המעשיות "אומר ועושה מדבר ומקיים" - תחושת וילכו שניהם יחדיו. ת.נ.צ.ב.ה.

 

[מוטי דבש]

ר' יצחק יוסקוביץ ז"ל שיום פטירתו הוא כ"ג שבט

🕯שיהיה מליץ יושר
ביקרתי אצלו הרבה במשרדו בב"ב ליד ביהכ"נ הגדול
וכל ביקור היתה תחושת "בן יחיד"
וכל הבקשות סודרו במדויק

רבי יעקב חיים ישראל בן רבי יצחק אלפיה זי"ע - כ"ג שבט

לזיכוי הרבים: כתב בלוח דבר בעיתו" שהאומר תפילת "פתח אליהו" ביום זה -כ"ג שבט-
ואח"כ מדליק נר על הצדיק ומבקש - הצדיק פועל עבורו.​