לא כל אחד שלא שולט על עצמו ראוי לשבת במחלקה סגורה, צריך לדעת שיש אנשים כאלו ולרחם עליהם וכמובן, לשמור מרחק ולהתפלל לה' שלא נינזק מהם בצורה כזו או אחרת. כמובן כאלו שמסכנים את הציבור או את עצמם בצורה קיצונית שמסכנת חיים, זה כבר מחייב להגן על הציבור מפניהם ולדאוג שהם לא יסתובבו חופשי. כל יום אנו אומרים בתפילה:
"שתצילנו, מפגע רע... ממקרים רעים... בין שהוא בן ברית ובין שאינו בן ברית..." כי אין שליטה מוחלטת על זה וצריך רחמי שמים והשגחה אלוקית.
קחו לדוגמא:
יום אחד אחותי היתה בתחנת אוטובוס ברבי עקיבא, פתאום הגיעה לתחנה אשה חרדית (היתה נראית כלפי חוץ נורמלית לגמרי, אולי קצת "קשת יום" איך שקוראים לזה...) ואחרי כמה שניות שהיא עומדת שם היא מתחילה ליילל: "אוי שכחתי את הפיצוחים שקניתי בחנות סמוכה...." ופונה לבחורה אחת שעמדה שם: "לכי תביאי לי את הפיצוחים, נו, לכי כבר, שמעת מה אמרתי לך..." בצורה מאד צעקנית ומפחידה. הבחורה ההיא חיכתה לאוטובוס בינעירוני שהיה אמור להגיע בכל רגע, והיא לא רצתה להפסיד אותו. היא הסבירה את זה לאישה ההיא וסירבה ללכת לחנות. כששמעה את זה האישה היא התקרבה אליה בצורה מאיימת וצרחה עליה:
"את רוצה סטירה??????" ההיא נבהלה מאד ונסוגה תוך כדי שהאישה ממשיכה לצרוח עליה. אחותי שלא היתה כל כך לחוצה על האוטובוס, ריחמה על האישה הזו, והציעה את עצמה ללכת לחנות ולהביא לה מה ששכחה, כעבור כמה דקות היא חזרה ודיווחה שהיא לא מוצאת את זה והמוכרות (זו חנות ענקית) לא יודעות על מה היא מדברת. האישה הזו התחילה לצעוק עליה כאילו היא עשתה לה איזה פשע והציעה לה: "אז אולי תלכי לחנות הזו והזו, אולי שכחתי את זה שם...." כאילו כל העולם חייב לה. אחותי החליטה שעד כאן! ולמזלה הגיע האוטובוס שלה והיא ברחה אליו.
לעניות דעתי, במקרה כזה, האישה מאד מסכנה, היא בטוחה שכל העולם אמור לציית לה, ויוצאת מגדרה בצורה לא מקובלת בשעת כעסה. ייתכן שהיא סובלת מהפרעה נפשית כלשהי, וייתכן שהיא לא מספיק עבדה על המידות שלה, או שנסיבות חייה האומללים הובילו אותה להתנהגויות כאלו. אינני מצדיקה אותה, רק מנסה לומר, שלפעמים אפשר לרחם ובמקביל לדאוג לבטיחותנו האישית באמצעים המתאימים.
מקרה נוסף שראיתי במו עיני! ויקרא הקהל וישפוט:
הייתי בחנות נעליים כלשהי שמכרו יום קודם לכן נעליים ב-20 ש"ח. נכנסה אישה "משלנו" לגמרי!!! נורמטיבית לחלוטין (כך בכל אופן על פניו. היא היתה נראית כמו מורה, מרצה משהו מאד מכובד!) והתלוננה למוכרת (השכירה, לא בעלת הבית!) ש"ביתה הלכה היום עם הנעליים והם כבר נקרעו והיא מבקשת זיכוי, כי נעליים לא אמורים להחזיק רק שעתיים..." (לדעתי, צודקת!) המוכרת שמעה זאת ואמרה שזה לא בסמכותה לתת זיכוי, שתשאיר את הנעליים והיא תדבר עם בעל הבית. הגברת שמעה את זה ולא אבתה לקבל היא החלה לצעוק: "חוצפה! אפילו יום אחד זה לא החזיק! 20 שקל זה גם כסף! אם בסמכותך למכור נעליים כאלו, אז שיהיה בסמכותך גם לפצות עליהם. תחזירי לי הרגע את הכסף, את שומעת מה אני מדברת אליך..." וכו' וכו' תוך כדי שהיא רועדת מזעם. המוכרת העדינה שוב חזרה על גרסתה. בסה"כ לא שודד טעון באקדח עומד מולה, והיא מסבירה את חוסר סמכותה לטפל בזה, ונראה שלא נשקפת לה סכנה ממשית וממילא אין הכרח לחרוג מהנהלים המקובלים. היא ניסתה גם להגיד לאישה שהיא ראתה את הנעליים ויכלה להבין שב-20 שקל זה אמור לקרות (הנעליים באמת היו נראות מנייר...) הגברת עם הנעליים ממשיכה לצרוח בחנות ההומה קונות ולפתע...........
היא משליכה את זוג הנעליים ומטיחה אותם היישר בפרצופה של המוכרת ההמומה!!!!!!!!!!!!!!!! ועזבה את החנות בטריקה!!! במו עיני ראיתי! ובאותו רגע לא ידעתי על מי לרחם יותר: על האישה שאיבדה שליטה, או על המוכרת המסכנה.....
האם הגברת עם הנעליים ראויה להכנס לאשפוז במוסד סגור? או לעבוד על שליטתה העצמית באמצעים קונבנציונליים יותר? מצד שני, היא פגעה בבן אדם. אולי היא מסוכנת לציבור וצריך לקרוא למשטרה?
שאר הנוכחות בחנות היו כמובן בהלם וניסו להרגיע את המוכרת. אני אמרתי לה שהיא יכולה להרגיש את עצמה עכשיו אישיות נורא חשובה, כי לפני שבוע זרקו גם על אובמה נעל....

לפחות הצלחתי להעלות חיוך כלשהו על פניה הנסערות והנבוכות...
אתגר למי שקורא את ההודעה הזו:
נסו לדמיין את עצמכם בשתי הסיטואציות האלו, איך אתם הייתם נוהגים?