דף היומי| מזווית שונה

[חיים רכניטצר]

לכל לומדי הדף היומי.

לרגל פתיחת המחזור הי"ד במסגרת לימוד הדף היומי - היום ח' טבת תש"פ לפ"ק,
חשבתי על רעיון להעלות כאן מדי יום קטע אחד (אשתדל שלא יהיה מדי ארוך) מתוך ספרי רבותה"ק - על הדף היומי.
אשתדל מאוד שלא להביא מתוך ספר על הש"ס, אלא דוקא מתוך ספר עה"ת או ספר מוסר.

ואפיל תחינתי לפני שוכן מרומים, שברחמיו העצומים יהיה בעזרנו שנוכל לסיים את כל הש"ס, וגם שהאתגר הזה יחזיק מעמד.

בהצלחה לכולנו!

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ב
​

מקור: נועם אלימלך פר' ויגש עה"פ ואת יהודה שלח לפניו

...וזהו מאימתי קורין את שמע בערבית (ברכות ב.), רצה לומר אימתי אפשר לנו שנהיה יכולים לקרות להשם יתברך שישמע לנו את כל תפילתינו. בערבית, רצה לומר בגלות המר שהוא חושך וערב לילה. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם, פירוש הכהנים, היינו צדיקים בשעה שיכנסו במדריגה זאת לשאוב קדושה ודביקות. בתרומתם, שיעלו את השכינה שרמז תרומה תרו"ם ה"א וזה נקרא אכילה על דרך שנאמר באברהם אבינו עליו השלום (בראשית יח, ח) והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו, דהמלאכים לא נתנה להם תורה וכשבאו אצל אברהם שהיו שומעים מפיו דברי תורה שהוא עץ החיים: ויאכלו, פירוש הקדושה הזאת שהיו שואבים היה אכילתם.

ומקשה הגמרא מכדי כהנים אימת אוכלים בתרומה משעת צאת הכוכבים, רצה לומר אימת יהיה המדריגה זאת שיהיו שואבים קדושה ודביקות גמור. משעת צאת הכוכבים, פירוש כשיבא משיח צדקינו. ויתנשא מזלם של ישראל על דרך (במדבר כד, יז) דרך כוכב מיעקב, שזה רמז על משיח צדקינו שיבא במהרה. ליתני צאת הכוכבים, כי גם שעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם היא בשעת צאת הכוכבים כנ"ל.

ומשני מלתא אגב אורחא קמשמע לן, פירוש התנא משמיענו שעל ידי שילך אדם באורח מישור בדרכי ד' ותורתו הקדושה. וזהו אגב אורחא, רצה לומר אגב שילך באורחות הצדיקים יכול גם כן לשאוב קדושה גדולה ולהגיע לרוח הקודש גם עתה בגלות:

וזהו אימת הכהנים כו' משעת צאת הכוכבים, רצה לומר באמת עיקר הקדושה והדביקות יהיה אם ירצה השם בביאת משיח צדקינו אז יהיה עיקר הקדושה על ידי תרומה תרו"ם ה"א ואז יהיה שפה ברורה יחד בקדושה ודביקות. והא קמשמע לן ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, פירוש זה שאינו הולך באמת בדרכי ה' שאין לו בהירות השמש, דהיינו הקדושה זה מעכבו מלאכול בתרומה: ואין כפרתו כו', רצה לומר כפר' רמז על ביאת משיח שהוא על ידי תשובה וכפרה על עונותינו כדאיתא בזוהר הקדוש (ח"א קיז ב) דבתשובה תליא מלתא. זה אין מעכבו מלאכול בתרומה דהיינו לשאוב הקדושה והדביקות: כי גם בגלות המר אם יחזיק בעבודתו יתברך וישוב בתשובה שלימה על עונותיו לתקן את כל איבריו וגידיו לקדש ולטהר אותם במאכלים כשרים ושלא להכניס לתוך מעיו מאכלים אסורים ויקדש אבריו בכל אופנים יזכה גם עתה בגלות לידי רוח הקודש...

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ג
למד לשונך לומר איני יודע
​

מקור: צפנת פענח פר' בא ד"ה בגמ' הנ"ל

בגמרא הנ"ל (ברכות ג ב) חצות לילה אקום להודות לך (תהלים קיט, סב), השתא משה לא ידע שנאמר כחצות וגו', ודוד הוה ידע. ומשני רב אשי, דוד הוה ידע ומשה הוה ידע, אלא שלא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי, דאמר מר למוד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז, ע"כ. ופירש רש"י דאמר מר - במסכת דרך ארץ. ויש לתמוה מה בעי רש"י בזה. ובסמיכת חכמים תירץ, יעו"ש.

ולי נראה, דהא קשה מה שהקשה המזרחי (יא, ד) שאין הדעת סובל לומר שיטעו האצטגנינים ולא ידעו בהחלק הלילה, אשר להם ידוע כל השעות והרגעים וכו'. ומכח קושיא זו יש להקשות ל"ל לרב אשי לומר שלא יטעו וכו', דלעולם יש לומר דמשה ידע וגם האיצטגנינים ידעו אימת חצות לילה, והא שאמר משה כחצות וכו' אתי ללמדינו שירגיל אדם את לשונו לומר איני יודע אפילו במלתא דברירא ליה, שמא פעם יתבדה ויוחזק לשקרן לעולם, והוא מדאמר משה כחצות אף על פי שהי' ידוע לו חצות לילה אימת, מכל מקום אמר בלשון ספק.

אך דעל כרחך זה אינו, דכבר אמר מר למוד לשונך וכו', נמצא נלמד זה בלא משה, ולמה אמר כחצות, לכך הוצרך רב אשי לומר שלא יטעו וכו'.

אך עדיין קשה דלמא הא דאמר מר נלמד ממשה והדרא קושיא הנ"ל. אך דעל כרחך זה אינו, דאמר מר הנזכר כאן הוא במסכת דרך ארץ, ואמרינן בפרק החובל (ב"ק צב א) וכבר למד אכסנאי שבא לעיר וכו', מכאן לבן נח שנהרג שהי' לו ללמוד ולא למד, ופירש רש"י שהי' לו ללמוד דרך ארץ, נמצא דרך ארץ כבר נלמד בימי אבימלך ואין צריך למשה ללמדינו זה, ואם כן למה אמר משה כחצות, אלא שמא יטעו וכו'.

ובזה יובן, דמשני רב אשי, דוד הוה ידע ומשה נמי הוי ידע אלא שמא יטעו וכו', קשה מי הכניסו לרב אשי לדוחק זה לומר שהאיצטגנינים יטעו בזה, שאינו מדרך סברא, ויותר הל"ל טעמא ללמדינו שירגיל אדם את לשונו לומר איני יודע וכו', לזה בא כמתרץ ואמר דזה אינו, דאמר מר וכו', נמצא כבר אמר מר זה, ומה בא משה להשמיענו בזה, אלא שמע מינה משום שמא יטעו. אלא דקשה דלמא הא דאמר מר נלמד ממשה, לזה פירש רש"י אמר מר - היא במסכת דרך ארץ, ומסכת דרך ארץ הי' רגיל בפיהם מאז ומקדם, מדנענש אבימלך על שלא למד דרך ארץ, שמע מינה דלאו ממשה נלמד זה, ואם כן על כרחך הוצרך רב אשי לשנויי משום שמא יטעו וכו'. והקושיא למה יטעו, בארתי במקום אחר בזה בארוכה בעזרת ה' יתברך, וק"ל.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ד
אני מעורר השחר​

מקור: תורת המגיד תהלים ט ד"ה ואפשר לומר

ואפשר לומר שזהו פירוש הפסוק (נז, ט) עורה כבודי וגו' אעירה שחר, ואמרו רז"ל (ברכות ד.) אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי, ור"ל כי מדת רוב בני אדם בתחילת תפילתם אין מחשבתם וכוונתם כל כך זכה ונקיה, אך אחר כך, מחמת הפצרת ריבוי עתר התפילה כוונתם מזדככת, נמצא כי התפילה הנקראת שחר היא מעוררת אותם ומגברת היצה"ט על היצה"ר, להפיל תחינתו לפני בוראו יתברך בכל לבבו. אבל אני שלבי חלל בקרבי, אינני צריך לכל זה, כי אדרבא, אני מעורר השחר שהיא התפילה, באשר ה' בכל לבי כנזכר, ששם הוי"ה הוא מתלבש בכל דיבורי...

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ה
לעולם ירגיז יצה"ט על יצה"ר​

מקור: ערבי נחל פר' שלח דרוש א' ד"ה אלא

...מבואר בספרים שהיצר הרע הוא מפתה מאד בכל כחו, משא"כ היצר טוב אינו מפתה רק מעט, ולכן העבירה עושים בחשקות נמרץ משא"כ מצוה.

וטעם הדבר, כי מי שיש לו סחורה רעה מאד הוא מוכרח לפתות בני אדם בפתויים רבים ועצומים וטרחות גדולות שיקנוה, משא"כ מי שיש בידו סחורה טובה אינו מדבר הרבה כלל עם הלוקחים, רק מודיעם שיש לו סחורה טובה, השומע ישמע, ואי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי.

כך ענין היצר טוב שאינו רק מכניס מחשבה טובה והרהור תשובה בלב האדם, משא"כ היצר הרע עושה בכל כחו עד שמרבה לו חשק רב, וא"כ טבע האדם נוטה אחר היצר הרע וצריך הוא להלחם נגדו.

וזהו אמרו ז"ל (ברכות ה א) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על היצר הרע, לומר שהוא יחזיק את היצר טוב שילחם נגד היצר הרע, ויעשה היצר טוב בכל כחו כמו שעושה היצר הרע, ואז ממילא יגבר כח היצר טוב, כי ודאי האדם ילך אחריו.

ומשום הכי מגיע שכר טוב לצדיק עבור שהוצרך למלחמה, משא"כ אם היה היצר טוב והיצר הרע שוים לא היה מקום למלחמה, כי מדרך הטבע שני יועצים לאדם אחד יועצו לטובה וחיים ואחד להפכו, ודאי יסכים לדעת הראשון.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ו
קשר של תפילין
​

מקור: נועם אלימלך פר' קרח ד"ה וזהו שאמרו

וזהו שאמרו בגמרא (ברכות ו, ב) וראית את אחורי מלמד שהראה לו הקדוש ברוך הוא קשר של תפילין, רצה לומר תפילין הוא לשון התחברות ודביקות על שם נפתולי נפתלתי כו' (בראשית ל, ח) והראהו הקדוש ברוך הוא הקשר שיעשה קשר בין הדבקים שאנחנו נקושר בו והוא כביכול בנו שיהא הכל אחד, והיינו קשר של תפילין*

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ז
כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר​

מקור: ערבי נחל פר' בראשית דרוש ה ד"ה והנה מדת

והנה מדת החסד הוא מים, ומתפשט ברגע עד סוף כל המציאות כולם, אמנם מדת הגבורה הוא סוד אור חוזר אשר בטבעו חוזר ומתצמצם למעלה למקורו, ולכן אף שיהיה הציווי מאת ה' שיתפשט, מ"מ צריך המשך זמן מה להתפשטותו, מאחר שהוא היפך טבעו.

ומזה הטעם אמרו רז"ל (ברכות ז א) כל דיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא לטובה אינו חוזר, לרעה חוזר, כי דיבור לטובה הוא מצד החסד, וברגע מתפשט מיד לזה העולם, ואי אפשר בו חזרה, שמיד בצאת הדיבור ישנו ברגע בזה העולם ועד מהרה ירוץ דברו, ומיד פעל פעולתו כמו שאמר הכתוב (תהלים קז, כ) ישלח דברו וירפאם, כי מיד בצאת הדיבור של רפואה מיד נרפא, משא"כ דיבור של רעה הוא בסוד אור חוזר והוא מתעכב, וכענין שאמרו רז"ל גבי גחלים (יומא עז א, ויק"ר כו ח), ולכן יצוייר שבתוך משך זמן ירידת הדיבור לזה העולם יתקן האיש מעשיו.

וזה שרמזו במתק לשונם 'חוזר', ר"ל שהוא בסוד אור חוזר, ולכן יצוייר בו חזרה. משא"כ לטובה אינו חוזר, שאינו בחינת אור חוזר אלא אור ישר, ולכן אין בו חזרה.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף כו
תקנת התפילה​

מקור: נועם אלימלך פר' חוקת

ואיתא בגמרא (ברכות כו ב) תפילות אבות תיקנום ר' יהושע אומר תפילות כנגד תמידין תיקנום. ויש לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דהיינו באמת האבות תקנו התפילות, אלא דבזמן שבית המקדש קיים היו הקרבנות מכפרים תמיד של שחר על עבירות שבלילה ותמיד של בין הערביים על העבירות של יום (במ"ר כא, כא), ונמצא היו תמיד בלא חטא, ועתה בעונותינו הרבים שחרב בית המקדש התפילות מכפרין במקום התמידין ולזה תקנו התפילות.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף כז
מורא רבך כמורא שמים​

מקור: אוהב ישראל פר' יתרו ד"ה ויבא אהרן

ושאלתי את פי הרב הקדוש המנוח מ"מ דק"ק קאזיניץ... והשיב לי על פי מה דאיתא בגמרא (ברכות כז ב) אסור להתפלל אחורי רבו, והטעם לזה כי מורא רבך כמורא שמים (אבות ד, יב), ובשעה שיש לו מורא רבו אי אפשר להיות עליו מורא שמים הראוי לתפלה מחמת שיש עליו מורא ואימה אחרת.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף כח
המתפלל צריך שיכרע​

מקור: נועם אלימלך פר' חקת ד"ה ויקחו

ואמרינן בגמרא (ברכות כח ב) המתפלל צריך שיכרע עד שיראה איסור כנגד לבו, רצה לומר שצריך לכרוע ולהשפיל ולהכניע עצמו עד שיראה איסר, היינו מעו"ת הפרנסה. כנגד לבו, פירוש כאלו הוא מזומנת ומוכנת כנגד לבו, שלבו בטוח בהשם יתברך שיש לו כל צרכו ועל ידי זה אין לו שום מניעה ויכול להיות מסירת נפשו בזכות ובצלילות ויגיע לאחדות האמיתית, כדבר הידוע למביני שכל ומדע ששלש ראשונות בלתי אפשרי להיות כי אם על ידי מסירות נפש ואחדות...

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף ל
במקום גילה שם תהא רעדה​

מקור: קדושת לוי פר' בראשית ד"ה ואה"כ וחשך

'במקום גילה שם תהא רעדה' (ברכות ל, ב). ופרשנו, שכאשר מראה המלך לעבדו אוצרותיו הגנוזים וממשלתו וגבורתו והיכליו וחדריו הנעולים, אז מגיע לעבדו שמחה וחדוה, שרואה אוצרים הגנוזים והנחמדים, ומשמח את עצמו שעובד למלך גדול כזה, אבל מגיע אליו רעדה האיך יכול לעבוד מלך גדול כזה, מכל שכן אם עובר על מצותיו ח"ו נופל עליו חיל ואימה ורעדה.
וזהו 'במקום גילה שם' וכו', כשרואה במחשבתו גדלות הבורא ברוך הוא, האיך שכל העולמות וכל המלאכים וכל היכלות מספרים תהלתו, וכולם מלאים חיל ואימה ורעדה, ונמצא כשהשם יתברך מאיר ושולח במחשבתו הארה זאת, אז מגיע אליו שמחה כשעובד אלהי האלהים, אבל כשמסתכל במחשבתו בגדלות השם יתברך אז תהא שם רעדה לפני מי הוא עובד, לפני מי הוא מדבר, ולפני מי הוא יושב, ואז דיבורו ותפלתו באימה ויראה ובבושה.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לא​

מקור נועם אלימלך פר' ויחי ד"ה א"י ויחי

וזהו פירוש הגמרא (ברכות לא.) רבי עקיבא כשהיה מתפלל בצבור היה מקצר ועולה, רצה לומר שהיה מקטין את עצמו אל הקטנות והחזיק עצמו שהוא מקצר בעבודת הבורא, ועולה אחר כך ומגביה את העולם עמו. וכשהתפלל ביחיד, רצה לומר כשהיה במדרגה גדולה באחדות העליון, אדם מניחו בזוויות זו, רצה לומר שהעולם היו סוברים שהוא בעולם הזה, ומצאו בזוית אחרת, שעמד בעולמות העליונים שהיה כל כך בגדלות.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לב​

מקור: תורת המגיד פר' תשא עה"פ ויאמר משה

והנה בעת שעשו ישראל את העגל גרמו ע"י זה שגם משה בהיותו למעלה ירד ממדריגתו, וז"ש לו הקדוש ברוך הוא לך רד כי שחת עמך, ודרשו בגמרא (ברכות לב א) רד מגדולתך, שהיתה לו ירידה ע"י זה ששיחת העם.

אך משה רבינו ע"ה, מגודל ענותנותו דן הדבר שלא היתה ההתחלה מהם, וע"י שהמה חטאו גרמו לו הירידה, אלא דן להיפך, שממנו היתה ההתחלה, וע"י ירידתו ממדריגתו גרם שיעשו המה חטאה גדולה, וזהו שאמר משה ואם אין מחני וכו', שאני הוא החייב בדבר וגרמתי להם זאת.

ולזה השיב לו הש"י ודאי יכול להיות שההתחלה היה ממך, ויכול להיות שהוא מהם, אך אתה בשר ודם ואינך יכול לידע זאת, אבל אני יודע תעלומות לב והנסתרות גלויות לי, אני יודע ממי היתה ההתחלה ומי אשר חטא לי אותו שממנו היתה ההתחלה אותו אעניש, ושפיר השיב לו הש"י על דבריו לפי דעתו.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לג​

מקור ספר בעל שם טוב פר' עקב אות יד

איתא בגמרא (ברכות ל"ג ב) אטו יראה מילתא זוטרתא, אין לגבי משה מילתא זוטרתא. והקשו בהרבה ספרים הקדושים, מה בכך שגבי משה מילתא זוטרתא, הלא דבריו היו לכל ישראל ואצלם לא מילתא זוטרתא הוא. ותירץ הבעש"ט הקדוש ז"ל, לגבי משה היינו להם שהיו גבי משה, והוא היה המנהיג שלהם, היה דבר קטן, כי משה רבינו ע"ה המשיך בחינת יראה לכל הדור ההוא, כי הוא היה המנהיג, ומפיו יצאו אלו הדברים, ולכך היה זה אצלם דבר קטן.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לד​

מקור קדושת לוי ליקוטים לאבות (פ"ב מ"ה) ד"ה לא כל

וידוע מאמר רבותינו ז"ל (ברכות לד, ב) במקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים וכו'. להבין זאת, מהו ענין עבודת התשובה.
אך הענין מובן, שאין הכונה רק בתשובה על חטא דוקא, אלא כונתם גם במי שאין בו שום חטא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קנג, א) שיהיה האדם כל ימיו בתשובה, והיינו שיהיה לבו תמיד חלל ונשבר בקרבו על שהוא רחוק מה', כי על ידי שמסתכל תמיד ומעמיק דעתו בגדולת הבורא ברוך הוא, אזי יבין שפלות ערך עצמו ולא יהיה תופס מקום כלל, כי יבין בעצמו שלפי ערך גדולת הבורא ברוך הוא עדיין לא התחיל לעבוד אותו, ויהיה נבזה ושפל בעיניו, ויתעורר לעבוד את ה' ביראה עילאה בביטול במציאות, אזי יעלה ויבוא ויגיע לעלות לפני ה'.
וזהו במקום שבעלי תשובה עומדין, היינו כשהוא עובד את ה' בבחינת תשובה, שהוא בחינת יראה עילאה ביטול במציאות כנ"ל, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, הגם שהוא צדיק גמור ועובד את ה' בתורה ומצות ומעשים טובים, אך שאין לו בחינה זה שיהיה לבו נשבר וחלל בקרבו בתכלית, להיות מכיר שפלות עצמותו על ידי העמקת דעתו בגדולת הבורא ברוך הוא, ולצעוק לה' מעומק הלב, לא יוכל לעלות ולבוא לבחינת יראה עילאה בחינת ביטול במציאות לעולם לפני ה', כנ"ל שהוא בחינת בעל תשובה.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לה​

מקור: מראה יחזקאל פר' נצבים ד"ה והנ"ל ששמעתי

והנה אמרו חכז"ל (ברכות לה ב) הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, וביארתי כמה פעמים שלכך לא עלתה בידם לפי שעשו רק בשביל זה שבאמת טוב לו לאדם לישב בבהמ"ד וללמוד מלעסוק במו"מ ולשוט בארץ בדרכים רעים ולסכן את עצמם בימים ונהרות וכל הדרכים בחזקת סכנה הם, אמנם האדם אינו רשאי לעשות בשביל זה, וזה"ש אחת שאלתי מאת ה' והיינו שבתי בבית ה' ולא בשביל זה אני בקשתי זאת שיהא לי מנוחה בישיבת בהמ"ד רק אותה אבקש בשביל דבר אחר והיינו לחזות בנועם ה' לעבוד את השי"ת.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לו​

מקור: שם משמואל פר' תולדות שנת תרע"א עה"פ ויאהב יצחק, ד"ה ונראה

ונראה דהנה כל סדר הבריאה הי' במתכונת של טפל ועיקר, שעוה"ב עיקר ועוה"ז טפל וכמו שאחז"ל (אבות פ"ד) התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין, וכן ששת ימי המעשה טפלים לשבת וז"ש בתנדב"א ימים יוצרו ולו אחד בהם זה שבת, וכן בפירות יש קליפה שהיא שומר לפרי, וכבש"ס ברכות (ל"ו ב) את פריו את הטפל לפריו.

וכל אדם אם עושה את הפעולה אשר נברא למענה הוא קונה שלימות, ואם הטפל הוא טפל באמת לעיקר הרי באמצעותו נעשה גם הטפל שלם. ואם העוה"ז טפל באמת לעוה"ב ומתקיים התקן עצמך בפרוזדור כו' נתעלה גם עוה"ז ומתקדש, ועוה"ב מאיר גם בעוה"ז ויקוים עולמך תראה בחייך.

וכן ששת ימי המעשה אם הם טפלים לשבת באמת הרי באמצעות שבת גם ששת ימי המעשה מיתקנים ומתעלים. וזהו שרמזו חז"ל (ביצה ט"ז א) שבכל יום אכל לכבוד שבת, והיינו שהשבת האירה לששת ימי המעשה.

וכן קליפה לפרי אם היא שומרת לפרי יש לה חשיבות, וע"י כן מקבלת טומאה, שהשומר מביא ומכניס את הטומאה לפרי, כבש"ס חולין (קי"ח).

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לח​

מקור: מנחם ציון פר' ראה עה"פ עשר תעשר

ואבאר לכם שהגמרא רמזה לנו בזה חד אמר מוציא לחם כו', ר"ל שצריך לברך הברכה להבורא ולהודות להש"י בשעת הברכה על הלחם שאוכל, וחד אמר המוציא בה"א, ירמז על ה"א מוצאות הפה, ר"ל שלא די בזה לבד להודות להשי"ת בשעת הברכה, כי אם יוספים אנחנו, וצריכין לקשר עצמינו כל כך, ולהתחכם ולהתבונן קודם אכילתנו וברכתינו, עד שיהיה ענין מוציא הלחם בעינינו פלא ותימה נפלאה, כמו שהוא אמת שהוא פלא נפלא שהש"י הוציא יש מאין, וע"י התפלאות הזה נקשר כל מוצאות פינו בזה, שלא נוכל להנתק ולפרד מלהודות ולשבח להבורא ית"ש בה"א מוצאות פינו, וכל דבורינו יהיה רק בענין הזה בגדולתיו ונפלאותיו ונוראותיו ית"ש. וע"ז רמז באומרו המוציא בה"א, רצונו לומר על התקשרות ה' מוצאות פינו בענין הנפלא הזה, ואח"כ נברך לבוראינו, וז"ש רבא מוציא דכ"ע לא פליגי דאפיק.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף לט​

מקור: אמרי אמת ימים ראשונים של פסח תרפ"א

בגמרא ברכות (לט ב) הביאו לפניהם פתיתין ושלמין א"ר הונא מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין ור' יוחנן אמר שלמה מצוה מן המובחר, שלמין היינו מי ששלם במדות טובות, ומברך על הפתיתין היינו מי שאינו שלם במדות אבל יש לו לב נשבר.

ואיתא שם בגמרא אמר רנב"י וירא שמים יוצא ידי שניהם וכו' מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע, היינו כדאיתא בחובת הלבבות (שער הפרישות פ"ד) צהלתו בפניו ואבלו בלבו, שלימות ולב נשבר.

ואיתא שם בגמרא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב, שבפסח יכולים להגיע ליראת שמים לשלימות ולב נשבר, ירושלים גם כן כך דאיתא (בר"ר נו לז) דירושלים היא אותיות יראה שלם.

ואיתא עוד שם בגמרא אמר ליה מה שמך א"ל שלמן וכו' ששמת שלום בין התלמידים, היינו גם כן כנ"ל.

 

[חיים רכניטצר]

ברכות דף מ​

מקור: נועם אלימלך פר' צו עה"פ זאת תורת העולה

דהנה הקושיא מפורסמת, דמקשינן מפני מה בפרשה ראשונה של קריאת שמע נאמר (דברים ו, ה) בכל מאודך, ובפרשה שניה לא נאמר ובכל מאודיכם* וי"ל...

אבל בפרשה שניה שהוא הוראת הדרך על ידי התורה הקדושה כמו שדרשו חז"ל (ברכות מ א) והיה אם שמוע בישן תשמע בחדש* רצה לומר כאשר יהיה הלמוד אף שלא לשמה, והיינו שמוע בישן, שתשמע את התורה כאלו דבר ישן* דהיינו שלא לשמה, תשמע בחדש, תבא ממילא אחר כך לבא ללימוד לשמה כאלו מקבל התורה מחדש בסיני מפי הגבורה דזהו אהבה גדולה והתלהבות גדול ולכן אין צריך לפרש עוד בכל מאודיכם לרמז על אהבה, כי ממילא בא וכנ"ל ועל ידי התורה הקדושה יכול האדם לבא לכל המדרגות*...