- הוסף לסימניות
- #1
מה דעתכם על כל הנושא הזה של "מה יגידו עלי"...
כל החשיבה הזו של:
איזה בושות!
לא נעים לי...
איזה פאדיחות...
יש בזה גם תועלת, כי חשוב לשים לב לדעת הסביבה
השאלה איך ליצור את הגבול המדויק בין להיות מי שאני לבין הרושם שאני רוצה ליצור.
האם צריך ליצור רושם בכלל?
האם אפשר לא ליצור רושם??!!
האם הנושא הזה צריך להיות מדובר?
נושא ממש מרתק
שבאמת לא חשוב המסקנות שיעלו ממנו, העיקר שמדברים עליו!!!
(כי כשמדברים על משהו מגלים שהוא לא כזה גרוע, והכל טוב, במקרה שלנו - גם הרושם וגם האותנטיות חיוביים כל אחד בדרכם)
(במאמר מוסגר: פעם היה חשוב לי מאוד שלא יקשיבו לי ולא ישמעו אותי והייתי בחוסר נעימות נוראי אם משהו מחיי או מאישיותי הבלתי מושלמת התגלה, ובאמת גרנו בבניין שקט. ואז עברנו דירה לבניין בו שומעים אותנו היטב, ועם כל חוסר הנעימות שהיה לי בתקופה הראשונה, הגעתי למסקנה שלא נורא אם שומעים את כל הדיבורים והצעקות, אפילו שזה ממש פאדיחות... התרגלתי לזה... והיום זה ממש בסדר בעיני. מקסימום אם צריך להיות חוסר נעימות זו בעייתם של המאזינים (שלא יאזינו, אם הם רוצים...)!! פעם הייתי חוששת מהצל של עצמי, והיום אני הגעתי למסקנה שגם אם חלילה חלילה יקרו לי פאדיחות באיזה שהיא צורה... ( וקורים הרבה בושות.. כי כל דבר קטן זה עבורי פאדיחות) זה בסדר... כי זה היופי, לא להיות מושלמים! ואחרי כל ההצהרה הזו עדיין הדעה של הסביבה נוכחת בעוצמה בחשיבה שלי... וזה מרגיז!! אז היכן הגבול?)
כל החשיבה הזו של:
איזה בושות!
לא נעים לי...
איזה פאדיחות...
יש בזה גם תועלת, כי חשוב לשים לב לדעת הסביבה
השאלה איך ליצור את הגבול המדויק בין להיות מי שאני לבין הרושם שאני רוצה ליצור.
האם צריך ליצור רושם בכלל?
האם אפשר לא ליצור רושם??!!
האם הנושא הזה צריך להיות מדובר?
נושא ממש מרתק
שבאמת לא חשוב המסקנות שיעלו ממנו, העיקר שמדברים עליו!!!
(כי כשמדברים על משהו מגלים שהוא לא כזה גרוע, והכל טוב, במקרה שלנו - גם הרושם וגם האותנטיות חיוביים כל אחד בדרכם)
(במאמר מוסגר: פעם היה חשוב לי מאוד שלא יקשיבו לי ולא ישמעו אותי והייתי בחוסר נעימות נוראי אם משהו מחיי או מאישיותי הבלתי מושלמת התגלה, ובאמת גרנו בבניין שקט. ואז עברנו דירה לבניין בו שומעים אותנו היטב, ועם כל חוסר הנעימות שהיה לי בתקופה הראשונה, הגעתי למסקנה שלא נורא אם שומעים את כל הדיבורים והצעקות, אפילו שזה ממש פאדיחות... התרגלתי לזה... והיום זה ממש בסדר בעיני. מקסימום אם צריך להיות חוסר נעימות זו בעייתם של המאזינים (שלא יאזינו, אם הם רוצים...)!! פעם הייתי חוששת מהצל של עצמי, והיום אני הגעתי למסקנה שגם אם חלילה חלילה יקרו לי פאדיחות באיזה שהיא צורה... ( וקורים הרבה בושות.. כי כל דבר קטן זה עבורי פאדיחות) זה בסדר... כי זה היופי, לא להיות מושלמים! ואחרי כל ההצהרה הזו עדיין הדעה של הסביבה נוכחת בעוצמה בחשיבה שלי... וזה מרגיז!! אז היכן הגבול?)
הנושאים החמים

Reactions: בן של פלוני1 //