חלבי הבו עצה, שוקולד לא נמס -- דחוף!!!

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מנסה להמיס שוקולד חלבי ליצפוי ארטיק, הבעיה שהמסתי עם שמן ועכשיו כל השוקולד נהיה גושים..
איך אני יכולה להציל את השוקולד??? (יש שם 4 חבילות שוקולד חלבי, חבל לי עליו :( )
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
עם שוקולד מריר אני שמה בכלי שעומד בתוך סיר עם מים רותחים
והשוקולד נמס שוב,לא יודעת אם גם בשוקולד חלב אותו הדבר.
אפשר לנסות,אם עדיין זה אקטואלי.
כמובן שהגז דולק .
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אני מנסה להמיס שוקולד חלבי ליצפוי ארטיק, הבעיה שהמסתי עם שמן ועכשיו כל השוקולד נהיה גושים..
איך אני יכולה להציל את השוקולד??? (יש שם 4 חבילות שוקולד חלבי, חבל לי עליו :( )
לדעתי חדר מים.
בלתי הפיך.
מה קרה בסוף?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
המסתי אתמול שוקולד חלבי עם שמן על הגז
לקח לשוקולד מלא זמן עד שנמס
וכשנמס נהיה גוש וסביבו השמן
במה טעיתי?
ונשגב מבינתי איך שוקולדים שאני קונה לא מחזיקים לי את הדרך הביתה והוא לא נמס בכזה חום
יש מצב שזה בעיה בשוקולד?
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
המסתי אתמול שוקולד חלבי עם שמן על הגז
לקח לשוקולד מלא זמן עד שנמס
וכשנמס נהיה גוש וסביבו השמן
במה טעיתי?
ונשגב מבינתי איך שוקולדים שאני קונה לא מחזיקים לי את הדרך הביתה והוא לא נמס בכזה חום
יש מצב שזה בעיה בשוקולד?
יש שוקולד מחברה מסוימת שאכן לא נמסה
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
המסתי אתמול שוקולד חלבי עם שמן על הגז
לקח לשוקולד מלא זמן עד שנמס
וכשנמס נהיה גוש וסביבו השמן
במה טעיתי?
ונשגב מבינתי איך שוקולדים שאני קונה לא מחזיקים לי את הדרך הביתה והוא לא נמס בכזה חום
יש מצב שזה בעיה בשוקולד?
צריך לחמם מעט ממש ואז תוך כדי ערבוב זה נמס,
ברגע שהפך לגוש זה חומם יותר מידי.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

עוגה חלבית שהכנתי
מושלמת! בטעם ובנראות!
מתאימה לקידוש לר"ה
או לתת למישהו שאתם מתארחים אצלו
ולכל כך הרבה מטרות...........
חבל להאריך בדיבורים-
אז כך - הבסיס כל כך פשוט
לבסיס:
3 ביצים
0.5 כוס סוכר
0.75 כוס קמח
1 כפית א.אפיה
מקציפים את הביצים שלמות על מהירות בינונית (לכ 6-7 דק')
מוסיפים את הסוכר בשתי פעימות תוך כדי ההקצפה
מנמיכים מהירות ומוסיפים לאט לאט את הקמח והא.אפיה
מעבירים לתבנית עגולה קוטר 22/24 (על נייר אפיה)
ואופים כ - 12-14 דק'
מצננים וחותכים באמצע ל - 2 שכבות
למילוי:
מקציפים על מהירות גבוהה:
2 שמנת מתוקה
2 כוסות חלב
1.5 כוס פודינג וניל
מקציפים עד שמתייצב והמקצף
מעבירים את השכבה הראשונה של העוגה למגש יפה
מזלפים את השמנת עם צנטר חלק
ומניחים מעל את השכבה השניה
(את יתרת הקרם לשמור לקישוט)
מקפיאים את העוגה חלקית
לציפוי:
200 גר' שוקולד מריר
100 גר' שוקולד חלבי
250 מ"ל שמנת מתוקה
מרתיחים את השמנת מתוקה
ושוברים לתוכה את השוקולד
מומלץ לטחון עם בלנדר מקל (חלבי) - ע"מ שיהיה ממש חלק
מוציאים את העוגה ושופכים במרכזה כמות יפה (במה שנשאר נשתמש עוד רגע...)
מטים את העוגה לצדדים ע"מ שהשוקולד יכסה את כל פני העוגה וינזל מעט לצדדים
מצננים שוב
לקישוט:
שלוש סוגי שמנת מתוקה
שברי שוקולד
פנינים זהב
1. השמנת שנשארה מהמילוי
2. מקציפים שמנת מתוקה נוספת עם השוקולד שנשאר מהציפוי - אם המקרם רך מידי אפשר להוסיף מעט פודינג,
3. מקציפים שמנת מתוקה אחרונה לטעם וצבע נוסף לקישוט עם כוס חלב ופודינג שוקולד/ריבת חלב
ועכשיו הכי כיף!!!
תתחילו לקשט - אני אהבתי מסגרת לא מסודרת, אבל אפשר גם מסודר, או למלא חצי עוגה או את כולה וכו'...
לשברי שוקולד:
2.5 חב' שוקולד מריר - לשבור ולשים בתבנית תנור
להכניס לתנור ל- 4 דק'
להחליק עם ספטולה או מרית ולפזר מעל פנינים זהב
לצנן היטב ולשבור, לשמור בקירור....
לאחר זילוף הפרחים תוקעים שברי שוקולד לקישוט
ובינהם מפזרים פנינים נוספות למראה מושלם!
עוגה חדשה. מהיום.
איכשהו, ברוב העוגות המשובחות, השכבה העליונה כהה- גנאש, שוקולד כהה, קרם כהה כלשהו. ברוב העוגות אמרתי, שלא תביאו לי כאן עוגות עם ציפוי בהיר ותגידו "טעית". אז ברוב.

בעצם, אתחיל מהתחלה.

אתמול התקיים כאן קורס של נערות.
נשארתי עם כמות של שוקולד לבן - פרווה, שהמסתי.
הוא התקשה, כמובן.
שמרתי אותו במקרר. וזה, אגב, מה שאני עושה עם שוקולד מומס מיותר שנשאר לי מכל מיני. הוא לא מתקלקל [להרבה זמן] ותמיד אפשר להמיס מחדש.

היום, כשפתחתי את המקרר להכניס אליו ממה שהכנתי לשבת, נזכרתי בקופסא שם השוקולד הזה והחלטתי להשתמש בו.

תחילה חשבתי להכין את הבראוניס פיסטוק הרגילים שלי עם הציפוי הלבן, אבל נזכרתי שיש כבר בראוניס לשבת.
אז צריך משהו אחר.
בארון יש קופסא של חמאת בוטנים- אבל דווקא רציתי לגוון, וחמאת בוטנים, אצלינו, זה הכי לא גיוון שיש. אז לא, להתראות לך חמאת הבוטנים, ניפגש בעוד שבוע, שבועיים.

האמת, שההיצע היה די דל. כי אחרי פסח עדיין לא התמלאו הארונות במטבח.

בסוף ראיתי קופסא של טחינה גולמית. לא, לא רציתי להשתמש בה, אותה הייתי צריכה בשביל להכין טחינה לשבת. אבל זה כבר הוליד רעיון. חלבה.

וזהו.
כך קמה והיתה העוגה הזו.
לתפארה.
IMG_9686_682x1024.jpg


ממליצה ממש להכין אותה.
היא קלה מאוד להכנה.
אין צורך במיקסר.
נפרסת מעולה.
יפה.
והעיקר-----טעימה.

ואם אתם לא אוהבים חלבה או רוצים להיות יותר בלא גיוון שלנו, אז אפשר להמיר ממרח חלבה לחמאת בוטנים. או קרם נוגט.


תבנית חד פעמית ענקית

לשכבת הבצק
1 כוס שמן
1 כוס סוכר
2 ביצים
4 כוסות קמח
1 אבקת אפיה

לערבב לבצק שאפשר לדחוס בקלות. לדחוס בתבנית ענקית מרופדת בניר אפיה

לשכבת הקפה:
2 ו 1/4 כוסות סוכר דמררה
3/4 כוס סוכר לבן
1.5 כוסות שמן
5 ביצים
3 כפות שטוחות קפה נמס במעט מים רותחים
3 סוכר וניל
3 ו 3/4 כוסות קמח
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית אבקת אפיה

לערבב היטב ולמרוח מעל לבצק

180 מעלות 35 דקות להתייצבות והשחמה נאה. משך האפיה תלוי תנור ועוצמתו אז תעקבו אחרי העוגה כבר אחרי 30 דקות. היא צריכה להיות רכה אבל יציבה ושזופה מאוד.

ציפוי:
250 גרם שוקולד צ'יפס לבן פרווה
1/2 כוס קרם חלבה
150 גרם חלבה

ממיסים יחד שוקולד וקרם חלבה. מורחים על העוגה.
מפזרים חלבה מפוררת.

מקררים היטב להתקשות של הציפוי ופורסים. אם הקפאתם להתקשות חשוב להפשיר חלקית כדי שהציפוי לא ייסדק בפריסה
ומחביאים מהר

IMG_9687_682x1024.jpg

ורק בקשה קטנה.
הערב הזה ייזכר לעולם כערב של טרגדיה.
45 נשמות שעלו למעלה באסון מירון לפני 4 שנים.
מבוגרים, צעירים, ילדים, מכל העדות והפלגים.
ת.נ.צ.ב.ה

אז אם תכינו אותה, את העוגה הזו, כוונו בברכה שתברכו עליה שתהיה לעילוי נשמתם הטהורה של נספי מירון תשפ"א.
יהי זכרם ברוך.
שלום רב לכולכם.
אנחנו מבקשים עצה. ועצת רבים היא תקים אותנו.

אמש קרה שוב פעם מקרה שקורה לדאבוננו לאחרונה הרבה.
וכך היה.
בצהרי היום נוסע בתחבורה ציבורית עלה על האוטובוס, ניגש אל הנהג, והיכה אותו נמרצות, הכל מוסרט ומתועד.
הנהג כמובן פונה לבית החולים, המכה עצר על ידי המשטרה.
עד כאן - לא כזו דרמה במדינתנו לדאבונינו, אבל עדיין אי"א לומר שאלו מעשים שבכל יום.
והתגובה לא איחרה לבוא.
חברת קווים להצהרתה, וככל הנראה כך זה באמת, באישור משרד התחבורה.
החליטו להעניש את יושבי הרחוב הספציפי, רחוב יהודה הנשיא, רחוב מרכזי מאוד בתח"צ בעיר.
והודיעו כי עד סוף השירות לא יכנסו האוטובוסים לרחוב, במחאה על האלימות.
ואני שואל מה הקשר?
זה אפילו לא וועדי עובדים, זה נהיה רשמי, שביתה, כענישה קולקטיבית.
זה חוקי?
ועוד כמובן כשזה נעשה בפתאומיות, ללא שום הודעה מסודרת לקהל.
כלומר אנשים זקנים וכולי, מחכים ומחכים, ואחרי שעה נודע להם, כי הוחלט להעניש אותם?
איך קורה כדבר הזה?

מלבד זה שאני מעריך כי הנהג הזה לא חטף סתם מכות.
וכי ענישה קולקטיבית מרתיעה פושעים, או מרתיחה עוד דם צעיר ותביא חלילה למעשה החמור הבא?

וכעת הבו לנו עצה, למי לפנות, מי ילך עבורנו לבג"ץ, יש איזו עמותה שתטפל בעניין כזה, מול המשרד או החברה, או שזה לגיטימי ומותר?
אולי נפנה ללשכת הרב האמונה כאן על העניין?
מה עלינו לעשות?

ועכשיו לסיום פאנץ.
אני שומע שני עובדים בכירים ב'קווים' מדברים [הכל מוקלט]
וכך זה היה בערך.
אה--- מה נשמע, ראית את הסרטון מאתמול?
כן, וואלה איזה מכות.
נו אמרתי ל--- כמה פעמים, אתה מתעלל בחברה זה יגמר במכות..
מה הוא היה מתעלל, מה הפירוש?
-- אתה יודע, לא עוצר, בורח לאנשים, מתעצבנים עליו כל יום, בסוף מישהו גם מכה אותו..
אני בעצמי שלחתי להנהלה תמונה שלו פעם אחת בורח על תחנה..
-סוף ציטוט-

הבנתם על מה מענישים אותנו?
מה עושים?
זה קרה כבר פעמיים בשבועיים האחרונים.
ב"ה

פחדים בתחפושת

הפחדים הגדולים שלנו – אלה עם הכובעים השחורים והכותרות המבהילות,
כבר הבינו שאם הם ייכנסו ככה בדלת הראשית, נברח להם מהחלון.
אז הם התחילו להתחפש.

פתאום זה לא "מה אם יפלו טילים?", אלא,
"מה אם בדיוק ייגמר הטישו כשאני בממ"ד?"
לא "האם המלחמה תימשך?", אלא,
"אם נדחה את הטיול השנתי – מתי נספיק לעשות שקופיות?"

והכי מפחיד:
האם אמא באמת תתעקש לשמור את כל השוקולד ל'שעת חירום'?
(וכולנו יודעים שהשעה הזאת מגיעה ברגע שמישהו משאיר כפכף באמצע המסדרון.)

הפחדים הגדולים התעייפו מלהפחיד בגדול,
אז הם התחילו לפחד בקטן.
בקטנות.
בקטנוניות.

שלא ייגמר החלב.
שלא נתקע במעלית בזמן אזעקה.
שלא נצטרך לשחק טאקי עם דודה רבקה עוד פעם.

ובינתיים, אנחנו עסוקים בלהתמודד עם הדרמות הקטנות,
כשהפחד הגדול יושב בצד, שותה תה,
ואומר:
"מצוין. תמשיכו ככה. אני לא צריך להתאמץ בכלל."

אז הנה,
רשימה ארוכה של פחדים קטנים בזמן גדול
(או: למה במלחמה דווקא הפחד הכי מלחיץ הוא שלא יהיה שוקולד…)

• "תפסיקו לשתות מים! אם תהיה הפסקת מים, מה תשתו??"
• "תשתו הרבה מים, שלא נתייבש מהלחץ!"
• "למה קניתם רק 12 חבילות פסטה? מה יקרה אם ניתקע פה חודשיים??"
• "למה קניתם כל כך הרבה פסטה? איפה אני אמורה לשים אותה?! גם אני צריכה חמצן!"
• "אני שומרת את העוגיות לאזעקות. רק לאזעקות!"
• (אחרי ביס חמישי) "טוב, זאת הייתה אזעקה פנימית. של העצבים."
• "אני לא ישנה. אני דרוכה. מישהו צריך להקשיב לחדשות!"
• (שעה אחרי): "מה? הייתה אזעקה? לא שמעתי, הייתי באמצע משבר לאומי, הקוטג’ נגמר במדפים."
• "אם הבית יהיה מבולגן ונצטרך לרדת למקלט, מה יחשבו עלינו השכנים?"
• "בבקשה, רק תסדרו את הסלון! לא אכפת לי מהטילים – אכפת לי מהבלגן!"
• "מי לקח את המטען של הפלאפון? אני שומרת אותו לזמן חירום!"
• (אחרי דקה): "מה זאת אומרת נשאר לך רק 4%? איך לא שמרת אותו לזמן חירום?!"
• "לא לגעת בשום דבר! אני מתעדת את המזווה, שאם תהיה קטסטרופה, נדע בדיוק מה היה!"
• "אל תשבו קרוב לקיר, אולי הוא יתמוטט."
• "תשב צמוד לקיר, מה אתה באמצע החדר?!"
• "אני שומעת את החדשות רק ברקע."
• (בפועל): "שקט כולם! אני מנסה להבין אם אמרו 'יירוט' או 'יריב'!"
• "תורידו ווליום באזעקה, היא מלחיצה את אבא."
• "תעלה ווליום, שלא נפספס עוד אחת!"
• "שמרתי לכם טונה ובמבה לימי חירום."
• (אחרי חמש דקות): "הילדים כבר גמרו הכול...
טוב, נצא למכולת, אבל רק לדברים חשובים,
טונה, במבה, ושוקו. ולחמניות. וחיתול.

ויש את הפחד הכי מוכר מכל,
שלא נצליח להרדים את הקטנים בזמן.

אנחנו משכיבים אותם בעדינות.
מניחים ראש על הכרית, לוחשים שיר ערש,
מסדרים את הדובי בזווית אסטרטגית,
נושמים נשימה של ניצחון,
ואז: אזעקה.

הכול מתחיל מהתחלה.
להרדים. שיר ערש.
"שכחתי לנשק את הדובי."
ואז שוב אזעקה.
בשלב הזה הילדים כבר שואלים אם יש טקס השכבה בהמשכים.

וההורים?
שומרים על קור רוח,
כי אם נבהל גם מזה, מי יכין את הקפה של הבוקר?

והפחדים הקטנים לא עוצרים שם.
יש להם תחפושות נוספות, מתוחכמות הרבה יותר.
הם יודעים להסתנן פנימה דרך הסדקים של העצבים המרוטים.

למשל:
– שאם לא נשתוק בדיוק עכשיו – יהיה פיצוץ (לא חיצוני).
– שאם מישהו שוב יגיד "מה קרה? הכול בסדר", לא נוכל להבטיח שנשיב תשובה רגועה.
– שאם הילד שוב ישאל "יש משהו טעים?" בדיוק כשנגמר הקפה – אולי נצעק עליו בטעות גם אם הוא רק בן ארבע.

ויש גם את הרגע שבו כולנו יודעים:
אין יותר גבול בין רוגע מתוח לבין מתח רגוע.

אנחנו שוטפים כלים כאילו מדובר בנשק להשמדה רגשית.
מנקים את הבית כאילו מישהו הולך להיכנס לבדוק אם טאטאנו מתחת לספה.

ואז, בין כותרת מבהילה למריחת שוקולד חשאית מהמגירה הסודית,
אנחנו נזכרים:
אה, נכון. הפחדים הגדולים שוב התחפשו.
והקטנים, שוב ניצחו אותם בנקודות.

ובינתיים, הפחד הגדול יושב לו בפינה, שותה תה בשקט,
מסתכל על הפאניקה הקטנה שעושה עבודה מעולה,
ואומר לעצמו:
"אני בכלל לא צריך לעבוד קשה.
הם כבר עושים את זה בשבילי."

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה