הנושאים החמים
רואים שקוף
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #1
אנחנו יודעים, או על כל פנים מאמינים באמונה שלמה -שאם אין זה בגדר 'והשבות אל לבבך', הרי הוא לכל הפחות בגדר 'וידעת היום'- שהא-ל ב"ה חפץ להיטיב עמנו, מחָק הטוב להיטיב עם ברואיו, ומתוך החיבה יתירה שנודעת להם לישראל שנקראו בנים למקום, וכל הקורות אותנו והמאורעות אשר סביבנו, הם טוב בתכלית ההטבה, וכן הסדר אשר סדר לנו האדון ית' וית' במועדי השנה עיתיה וזמניה, גם הוא בא להיטיב עמנו, ואלמלא שקבע לנו זמן לעשות חשבון נפשנו, ולראות את המעשים אשר אנו עושים, ולבקרם בהיכלו, הרי שהאדם אשר עיר פרא יולד, כאשר יגדל כראותו וכרעותו, הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו, ואיש את רעהו חיים בלעו.
ובטובו הגדול הוא יתברך התחסד עמנו, ונתן לנו את הימים הללו, הימים הנוראים, הימים הקדושים, לאמר לעם ה' חזקו ונתחזקה, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ימים בהם נפשפש ונמשמש במעשינו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', להתקרב אליו יתברך ולשוב אליו באמת, לבל נלך עוד בלא להתבונן, ולבל נגדל את עצמינו כמשלחי הרגל משולחי הרסן במרוצת ההרגל.
וסדר לנו הימים הללו, בראשון לחודש השביעי הוא יום הדין, אשר כל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, וכבקרת רועה עדרו יעבירם תחת השבט, מי לחיים ומי למוות, וכל הקורות את האדם בשנה שתבוא עלינו לטובה, נגזרים ביום זה בגזירת מלך מלכו של עולם. ובעשירי בחודש הזה, הוא היום הגדול, יום כיפור עוונות, שנצטווינו בו בחמשה עינויים, ובעבודת התשובה, לחלות ולחנן פני מלך מוחל וסולח לעוונים המעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, שיעשה עמנו חסד ואמת גם בזאת השנה, ויכפר עוונותינו ועוונות עמו בית ישראל. וממילא העיתים הללו הם זמן לחשבון הנפש.
אך לכאורה ייפלא, שעל פניו תכלית ההטבה בזה הייתה באה לנו, לו היה נסדר שיום הכיפורים יבוא קודם ליום הדין, שבתחילה היה סולח לחטאים מוחל לעוונות ומכפר לפשעים, ואז היינו באים אל יום הדין זכים מעוונות, מתוך רחיצת כפיים בנקיון, וְזַכּוּת טהורה זו הייתה עומדת לנו ליצא זכאים בדיננו, ומדוע סדר זה, שיום הדין בא קודם ליום כיפור עווני, דווקא זה הוא תכלית ההטבה שהיטיב האדון ב"ה עמנו בזה הסדר. ויש להתבונן הרבה בדבר הזה.
***
רבים הם המשייטים בגן המבוכה הלזה, לידע ולהיוודע אל נכון, מה הם סדרי עבודתינו בימים הללו, ומה עלינו לעשות בכדי להתקרב אליו ית' שמו, ואיך נוכל להעיז פנינו ולשוב, לחלות פניו בחצות ליל לבקש סליחה, בתחנונים ידבר רש, בכריעות וכניעות, בקול ייליל, בחיבוט אשמנו בגדנו, כאשר בלבנו פנימה יודעים אנו בבירור ודאי כמעט, כי מה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש, וכפי שהיה נראה אורח חיינו ביום אמש, כך יהיה אורח חיינו גם ביום המחר, ערב ובוקר וצהריים ויום ולילה לא ישבותו.
ומה זה כי נבקש מחילה מאיתו יתברך אשר לפניו נגלו כל תעלומות, ויודע מחשבות הוא, וגם המחשבה הזו אשר במוחנו בשעת בקשת הסליחה, גם היא נגלית לפניו, ומאין לנו עזות המצח הלזו לבקש מאיתו על דברים אשר בלבו ובלב כל אדם שאינם, והיינו בעיניו כמתעתעים, ומה הוא הסדר הזה אשר נשנה בכל שנה ושנה, משל לא עשינו תשובה בשנה שעברה על אותם הדברים אשר נשוב עליהם בשנה זו, וכן הוא הישנות הדבר לשנה הבאה, ואנו אנה אנו באים.
***
הלכה פסוקה היא, בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ"א סעיף ד', כי מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה, וטעם הדבר הזה, הובא בטור על פי המדרש, 'אמר רבי סימון, כתיב כי מי גוי גדול וגו', ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוהיה, פירוש מנהגיו ודיוניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך ציפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא בדינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס', ולשון המשנ"ב שאנו בטוחים בחסדו יתברך שיעשה לנו נס.
ובידוע לנו, שראש השנה יום טוב הוא, ויש בו דיני שמחה כבכל יום טוב, והוא מהעבודות הקשות שבמקדש, שיש לנו לשלב ב' עניינים אלו, של חרדת הדין מחד גיסא, ושמחת החג מאידך גיסא, וחיוב הסעודה והמשתה כבכל יום טוב, ומהנראה, שאחר שהאדם באמת בטוח בו יתברך שיעשה לו נס, כפי המחוייב, ויוציא כאור צדקנו ומשפטנו כצהריים, הרי שעצם הידיעה הלזו היא הנותנת מקור והשראה לשמחה העצומה ביום זה, שמחת החג דראש השנה.
***
האמת היא, שאין לנו כל עבודה לעשות בימים אלו, ויאמרו האומרים כי אני כופר בעיקר, שיאמרו, יערב להם ויערב לי, כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ואידך זיל גמור, אך הא ודאי, שאין ה' אלוקינו שואל מעמנו לשנות את אורח חיינו מן הקצה אל הקצה בשעה מועטת כזו, כי מה שבין לילה היה הרי גם בין לילה אבד, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני תמותה אשר מה הם חשובים, ואין הכוח ביד בן אדם לשנות דרכו ופרי מעללו ביום אחד, ומשום זה, לא יתכן לומר כי זה חפצו של האדון ב"ה וב"ש מאיתנו בעבודת הימים הללו.
עניינו של ראש השנה ידוע לכל בר דעת, והוא ההמלכה, לקבל עול מלכותו ית' עלינו, ולהמליכו על כל יושבי תבל, וכל תפילות היום נסובים הם סביב זה העניין, ומלבד זה, יושב במרומים מעביר כל באי עולם לפניו כבני מרון, אך זה הדבר אינו חלק מעבודת היום המוטלת על בני האדם, כי אם פעלו של הא-ל ב"ה בזה היום, והעבודה המוטלת עלינו, היא רק המלכתו ית"ש, וכמה דרכים מסדרי עבודתנו בזה היום הם אופני ההמלכה.
***
ראשית דבר הוא ההכרה במלכותו ית' באמת ובתמים, וזה מהידיעה הברורה והאמיתית כי בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואנו בידיו כחומר ביד היוצר, וכיון שכן הוא, רק הוא יחוננו ויאשרנו בארץ חיים, ולהראות שבטוחים אנו בחסדו של המלך, שזה עצמו הגורם שנצא זכאים, שעל אף שנפשנו רוחנו ונשמתנו מזוהמת בצחנת היצר, מי שסמוך על חסדו ורחמיו של המלך, דרכו של המלך לחוננו חינם מאוצר המנוצר, ומשום כך ניגשים אנו לזה היום עוד קודם שזכינו ליטהר ולהזדכך בכפרת יום הכיפורים, רק מכבסין ומסתפרין להראות לו ית', כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים.
לכשתמצא לומר, הרי שגם בפיוטו של הקדוש רבי אמנון, בו מתנים תוקף קדושת היום, כי בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון מי יחיה ומי ימות, גם זה עניינו הוא המלכת הא-ל ב"ה עלינו, לא כהני בבלאי טיפשאי שיעלו בדעתם -או בחוסר דעתם- שיש בזה עניין כל-שהוא להלוך אימים על בני האדם, רק העניין בזה הוא לצייר לנו היאך היא הנהגת מלך ומשפטו, שבידו לומר מי יחיה ומי ימות, כיצד יחיה וכיצד ימות, ומתי ימות, והוא דיין ומוכיח ויודע ועד, ותכליתו של זה הפיוט הוא בהגיע התיבות 'ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים', שעניינו הוא המלכת הא-ל ב"ה עלינו. ופשוט.
וכל הסדר אשר אנו סודרים באמירת הסליחות, על אף שיודעים אנו כי מיד נשוב לסורנו, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הוא להראות כי חפצים אנו בקרבתו של מלך, ורצוננו וחפצנו האמיתי הוא להגדיל מלכותו ית' בעולם, רק עפריות החומר גס מאיתנו, ובשלו אנו נתפסים, ונופלים בחטא, אך לא זה הוא אנו, ובעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים אנו מורים זאת ביתר שאת, שנזכה גם לסליחה מאיתו ית', ולא רק שיכתבנו בספר החיים, אלא שנוכל לחדש דרכינו ולו בדבר קל, לעשות נחת רוח לבורא, לפיכך באותם הימים אין אוכלים סתם פיתם וכדו', ופשוט.
***
ומה שיסד הרב המיימוני בעבודת התשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב בזה החטא לעולם, היא עבודה המתמדת על לב האדם תדיר בכל ימי חייו, לעלותו מעלה מעלה במסילה העולה בית א-ל, ומה שאמרו שלושה ספרים נפתחים, כבר פירוש הראשונים שהוא הדין שבא על האדם אחר אריכות ימים ושנים, ואין כאן המקום להאריך בזה יותר.
בתפילה לאדון ב"ה שנזכה לעבוד את עבודת הימים הללו כראוי.
ובטובו הגדול הוא יתברך התחסד עמנו, ונתן לנו את הימים הללו, הימים הנוראים, הימים הקדושים, לאמר לעם ה' חזקו ונתחזקה, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, ימים בהם נפשפש ונמשמש במעשינו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה', להתקרב אליו יתברך ולשוב אליו באמת, לבל נלך עוד בלא להתבונן, ולבל נגדל את עצמינו כמשלחי הרגל משולחי הרסן במרוצת ההרגל.
וסדר לנו הימים הללו, בראשון לחודש השביעי הוא יום הדין, אשר כל באי עולם יעברון לפניו כבני מרון, וכבקרת רועה עדרו יעבירם תחת השבט, מי לחיים ומי למוות, וכל הקורות את האדם בשנה שתבוא עלינו לטובה, נגזרים ביום זה בגזירת מלך מלכו של עולם. ובעשירי בחודש הזה, הוא היום הגדול, יום כיפור עוונות, שנצטווינו בו בחמשה עינויים, ובעבודת התשובה, לחלות ולחנן פני מלך מוחל וסולח לעוונים המעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, שיעשה עמנו חסד ואמת גם בזאת השנה, ויכפר עוונותינו ועוונות עמו בית ישראל. וממילא העיתים הללו הם זמן לחשבון הנפש.
אך לכאורה ייפלא, שעל פניו תכלית ההטבה בזה הייתה באה לנו, לו היה נסדר שיום הכיפורים יבוא קודם ליום הדין, שבתחילה היה סולח לחטאים מוחל לעוונות ומכפר לפשעים, ואז היינו באים אל יום הדין זכים מעוונות, מתוך רחיצת כפיים בנקיון, וְזַכּוּת טהורה זו הייתה עומדת לנו ליצא זכאים בדיננו, ומדוע סדר זה, שיום הדין בא קודם ליום כיפור עווני, דווקא זה הוא תכלית ההטבה שהיטיב האדון ב"ה עמנו בזה הסדר. ויש להתבונן הרבה בדבר הזה.
***
רבים הם המשייטים בגן המבוכה הלזה, לידע ולהיוודע אל נכון, מה הם סדרי עבודתינו בימים הללו, ומה עלינו לעשות בכדי להתקרב אליו ית' שמו, ואיך נוכל להעיז פנינו ולשוב, לחלות פניו בחצות ליל לבקש סליחה, בתחנונים ידבר רש, בכריעות וכניעות, בקול ייליל, בחיבוט אשמנו בגדנו, כאשר בלבנו פנימה יודעים אנו בבירור ודאי כמעט, כי מה שהיה הוא שיהיה, ואין כל חדש תחת השמש, וכפי שהיה נראה אורח חיינו ביום אמש, כך יהיה אורח חיינו גם ביום המחר, ערב ובוקר וצהריים ויום ולילה לא ישבותו.
ומה זה כי נבקש מחילה מאיתו יתברך אשר לפניו נגלו כל תעלומות, ויודע מחשבות הוא, וגם המחשבה הזו אשר במוחנו בשעת בקשת הסליחה, גם היא נגלית לפניו, ומאין לנו עזות המצח הלזו לבקש מאיתו על דברים אשר בלבו ובלב כל אדם שאינם, והיינו בעיניו כמתעתעים, ומה הוא הסדר הזה אשר נשנה בכל שנה ושנה, משל לא עשינו תשובה בשנה שעברה על אותם הדברים אשר נשוב עליהם בשנה זו, וכן הוא הישנות הדבר לשנה הבאה, ואנו אנה אנו באים.
***
הלכה פסוקה היא, בשולחן ערוך אורח חיים סימן תקפ"א סעיף ד', כי מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה, וטעם הדבר הזה, הובא בטור על פי המדרש, 'אמר רבי סימון, כתיב כי מי גוי גדול וגו', ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוהיה, פירוש מנהגיו ודיוניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואינו חותך ציפרניו, לפי שאינו יודע איך יצא בדינו, אבל ישראל אינן כן, לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה, לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס', ולשון המשנ"ב שאנו בטוחים בחסדו יתברך שיעשה לנו נס.
ובידוע לנו, שראש השנה יום טוב הוא, ויש בו דיני שמחה כבכל יום טוב, והוא מהעבודות הקשות שבמקדש, שיש לנו לשלב ב' עניינים אלו, של חרדת הדין מחד גיסא, ושמחת החג מאידך גיסא, וחיוב הסעודה והמשתה כבכל יום טוב, ומהנראה, שאחר שהאדם באמת בטוח בו יתברך שיעשה לו נס, כפי המחוייב, ויוציא כאור צדקנו ומשפטנו כצהריים, הרי שעצם הידיעה הלזו היא הנותנת מקור והשראה לשמחה העצומה ביום זה, שמחת החג דראש השנה.
***
האמת היא, שאין לנו כל עבודה לעשות בימים אלו, ויאמרו האומרים כי אני כופר בעיקר, שיאמרו, יערב להם ויערב לי, כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם, ואידך זיל גמור, אך הא ודאי, שאין ה' אלוקינו שואל מעמנו לשנות את אורח חיינו מן הקצה אל הקצה בשעה מועטת כזו, כי מה שבין לילה היה הרי גם בין לילה אבד, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, רק לבני תמותה אשר מה הם חשובים, ואין הכוח ביד בן אדם לשנות דרכו ופרי מעללו ביום אחד, ומשום זה, לא יתכן לומר כי זה חפצו של האדון ב"ה וב"ש מאיתנו בעבודת הימים הללו.
עניינו של ראש השנה ידוע לכל בר דעת, והוא ההמלכה, לקבל עול מלכותו ית' עלינו, ולהמליכו על כל יושבי תבל, וכל תפילות היום נסובים הם סביב זה העניין, ומלבד זה, יושב במרומים מעביר כל באי עולם לפניו כבני מרון, אך זה הדבר אינו חלק מעבודת היום המוטלת על בני האדם, כי אם פעלו של הא-ל ב"ה בזה היום, והעבודה המוטלת עלינו, היא רק המלכתו ית"ש, וכמה דרכים מסדרי עבודתנו בזה היום הם אופני ההמלכה.
***
ראשית דבר הוא ההכרה במלכותו ית' באמת ובתמים, וזה מהידיעה הברורה והאמיתית כי בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואנו בידיו כחומר ביד היוצר, וכיון שכן הוא, רק הוא יחוננו ויאשרנו בארץ חיים, ולהראות שבטוחים אנו בחסדו של המלך, שזה עצמו הגורם שנצא זכאים, שעל אף שנפשנו רוחנו ונשמתנו מזוהמת בצחנת היצר, מי שסמוך על חסדו ורחמיו של המלך, דרכו של המלך לחוננו חינם מאוצר המנוצר, ומשום כך ניגשים אנו לזה היום עוד קודם שזכינו ליטהר ולהזדכך בכפרת יום הכיפורים, רק מכבסין ומסתפרין להראות לו ית', כי על רחמיך הרבים אנו בטוחים.
לכשתמצא לומר, הרי שגם בפיוטו של הקדוש רבי אמנון, בו מתנים תוקף קדושת היום, כי בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון כמה יעברון וכמה יבראון מי יחיה ומי ימות, גם זה עניינו הוא המלכת הא-ל ב"ה עלינו, לא כהני בבלאי טיפשאי שיעלו בדעתם -או בחוסר דעתם- שיש בזה עניין כל-שהוא להלוך אימים על בני האדם, רק העניין בזה הוא לצייר לנו היאך היא הנהגת מלך ומשפטו, שבידו לומר מי יחיה ומי ימות, כיצד יחיה וכיצד ימות, ומתי ימות, והוא דיין ומוכיח ויודע ועד, ותכליתו של זה הפיוט הוא בהגיע התיבות 'ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים', שעניינו הוא המלכת הא-ל ב"ה עלינו. ופשוט.
וכל הסדר אשר אנו סודרים באמירת הסליחות, על אף שיודעים אנו כי מיד נשוב לסורנו, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, הוא להראות כי חפצים אנו בקרבתו של מלך, ורצוננו וחפצנו האמיתי הוא להגדיל מלכותו ית' בעולם, רק עפריות החומר גס מאיתנו, ובשלו אנו נתפסים, ונופלים בחטא, אך לא זה הוא אנו, ובעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים אנו מורים זאת ביתר שאת, שנזכה גם לסליחה מאיתו ית', ולא רק שיכתבנו בספר החיים, אלא שנוכל לחדש דרכינו ולו בדבר קל, לעשות נחת רוח לבורא, לפיכך באותם הימים אין אוכלים סתם פיתם וכדו', ופשוט.
***
ומה שיסד הרב המיימוני בעבודת התשובה שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב בזה החטא לעולם, היא עבודה המתמדת על לב האדם תדיר בכל ימי חייו, לעלותו מעלה מעלה במסילה העולה בית א-ל, ומה שאמרו שלושה ספרים נפתחים, כבר פירוש הראשונים שהוא הדין שבא על האדם אחר אריכות ימים ושנים, ואין כאן המקום להאריך בזה יותר.
בתפילה לאדון ב"ה שנזכה לעבוד את עבודת הימים הללו כראוי.
