התייעצות הילדים שלכם קמים לכבודכם?

  • הוסף לסימניות
  • #41
זו התשובה לדעתי לשאלה איך מחנכים - כל אחד מההורים אמור לחנך שיקומו לבן\ת הזוג.
מדויק, זה מה שעשיתי אצלי בבית, זה עובד מדהים.
אגב השבוע במרווה לצמא יש על זה כתבה מאוד יפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
פעם למדתי שצריך לקום לפחות פעם ביום והשתדלתי מעצמי להקפיד על כך.
כיום אני מקפידה על כך הרבה יותר זה ממש אוטומטי לקום כשאחד ההורים נכנס. ושוב לא חונכתי על כך.
זה בא כשהתבגרתי.
(אגב אצל אבי ראיתי כיבוד הורים ברמה גבוהה מאד והדוגמא האישית לימדה אותי בלי דרישות מצדם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
מעניין באיזה גיל הוא התחיל לקום..
ובלי קשר צריך לקום בפני כל אדם מבוגר מעל גיל 70
התחלתי לקום בערך בגיל 12, רק כשנכנסים לבית (ובדיוק אני יושבת) וקימה עדינה, לא איזה מופע וטקס רשמי ומופגן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
ההורים שלי לא מחנכים לכך,
אבל מהרגע שלמדתי את הלכות כיבוד הורים והבנתי שמן הראוי שאקום בפני הוריי..
אני משתדלת להקפיד על כך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
אני לא מחנכת ככה את הילדים
כי אני וגם בעלי בטבע אנשים שלא אוהבים כבוד
וזה לא מוסיף לנו כאלה הצגות
אם זו הסיבה, אז גם הם יכולים לקרוא לשם בשם הפרטי, ולשבת במקום שלכם,
אל תרמו את עצמכם,
אין כאן סיבה אמיתית, יש כאן חסימה רגשית שיש לעוד אלפי אנשים כמוכם, בכלל שבעולם נהוג לקום לאנשים מכובדים עם משרה שכולה אומר כבוד, ואתם רואים את עצמכם לא כאלה
בעיקרון האב שמחל על כבודו כבודו מחול, אבל תדעו שהויתור לילדים בעניין בד"כ לא מנובע ממידות טובות או "לא להטריח" כי בדברים אחרים לא חושבים פעמים לעמוד על כבודנו ("לא ככה מדברים לאבא"), ולכן לפעמים כדאי לשקול את טובת חינוכו של הילד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
לדעתי זו לא הקימה, כמו ההתייחסות לזה שההורים נכנסו לבית/חדר.
לא מחנכת ילד לקום, אבל כן להרים ראש מהספר/משחק/מחשב, ולהגיד יפה שלום...
ממש נכון!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
ולגבי הילדים שלי, חושבת שגם אותם אלמד את זה באזור גיל 11-12
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
זה דיון מאד מעניין
באינסטינקט הראשוני רציתי לאמר-
לא. מי צריך את זה.
אבל במחשבה שניה, באמת אולי כדאי כן לחנך אותם לקום לבעלי.
לי אבל לא מתחשק שהילדים יקומו לי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
לקום בפני אב ואם
זאת מצווה דאורייתא
למה שהילדים לא ירוויחו את המצווה ויאריכו ימים בזה ובבא?!

הורים האוהבים אל ילדיהם
בודאי ירצו שילדיהם ירוויחו את המצווה.

וזה לא פוגם בקשר של אהבה
להיפך, אהבה מתוך סמכות, היא אהבה גדולה בהרבה.
ואין אפשרות להאריך.

חבל שהאשכול נגרר לכיוון שמפספסים מצוות עשה דאורייתא...
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
אני קמה,
מהרגע שלמדתי את ההלכה הזו.
לא עושה מזה עסק ויודעת שזה משמח אותם - וגם הם לא עושים מזה עסק.
למה להכנס למקום של בטחון, כבוד, אופי ושופוני??
זו הלכה, יש כאלו שמכירים אותה ויש כאלו שלא.
במשפחה של בעלי כולם קמים.
במשפחה שלי - חלקם.
האם אני אחנך את הילדים שלי לזה? לא!
האם הם ילמדו על זה ? סביר להניח בעז"ה.
האם אני אעמוד איתם על זה אחרי שהם למדו? אולי על בעלי בדרך נוחה ולא מכריחה או מנדנקת.
נחיה ונראה, ושכל אחד ישתדל להיות מכוון פנימה כלפי עצמו ואלוקיו.
ולא כלפי פרוג ודורשיו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
זה נורא לחשוב שאם אתה מחנך את הילד לקיים מצוות עשה (שהיא גם לא מי יודע מה קשה) זה יהפוך את הילד לאיזה ילד מפוחד שלא ירצה לחבק את אבא שלו

אין גרם של קשר בין החיבוקים והנשיקות ואהבה בין ההורים לילדים לבין זה שבילד לומד לכבד את ההורים שלו

ודרך אגב, ילד מעריך את ההורים שלו הרבה יותר אם יש לו גם מימד של כבוד אליהם ולא רק חיבוקים ונשיקות
וכן, חשוב לזכור, שאיך שאנחנו מתהנגים להורים שלנו הילדים שלנו יתיחסו אלינו אותו דבר וכנראה קצת פחות, וכך גם הלאה הילדים שלהם אליהם וכן הלאה
לכן חשום מאוד גם לחנך לקצת כבוד וזה וודאי לא יזיק
כמובן שרק בנועם ובהסברה שזה לא רק בשביל לכבד את ההורים אלה שזה מצווה גדולה וכולי
ההרעיון של כל בן זוג יחנך כלפי הבן זוג השני הוא אדיר וזה הגישה הכי טובה לחנך
 
  • הוסף לסימניות
  • #60
ממש ממש לא

הקשר צריך להיות חם ואוהב, ולא מורא, וזה לא סותר את הכבוד, ככה נכון לחנך בדור 2025, וזה לכתחילה לגמרי.
[אני דיי בהלם מהשאלה]:oops:
בלת"ק
זה בסדר לחשוב את זה אבל לא בטוח שזו ההלכה.
שהרי להוי ידוע לכולנו שההלכה לא יכולה להשתנות לפי זמני נוחות, דורות, עונות השנה וזרימה בין דורית..

אצלנו בכ"א הילדים ולרוב גם הגיסים/גיסות קמים שאבא שלי ואמא שלי נכנסים לבית.

מה שזכור לי כרגע שההלכה עומדת וגם נצבת בדור זה 2025 שיש חובה לקום אך די פעם ביום ויסכמו את זה ביחד ההורים והילדים. וכן הבחורים
בישיבות.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (
כאן).
על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

"משכנתי את המיטות שלהם"
הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
"אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

השיחה ששינתה הכל

הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
"אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
אז נתתי.
חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

חשבון נפש מול דף הגמרא

הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
כבוד שאין לו כיסוי.

המתמטיקה של הטירוף

היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

על חשבון מי הכבוד הזה?

ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
תגיד, מה עשית?
אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

היו אמיצים!

הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
אל תתנו את מה שאין לכם!!!
זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

עד כאן מאמר הזהב.

ועכשיו אני שואל:
האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
לאן הגענו?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה