דיון המקום לפרגונים על ספרים, סיפורים, מאמרים וכו'

[א. פרי]

כולנו אוהבים לקבל פרגונים, זה ממש כמו דלק עבור עשיה.
בעיקר עבור כתיבה.

לפעמים שולחים לי תודות על ספרים שכתבתי. (גם ביקורות בונות).
בהתחלה הרגשתי מבוכה שיש אנשים שרוכשים את הספרים או שקוראים אותם, וגם הפידבקים היו מביכים אותי (זה משמח אבל גם מביך). תחושה של: אבל לא אני באמת כתבתי... למה צריך להודות לי?
או: באיזו זכות אני מקבלת תודות? למה שיודו לי? ועוד מחשבות מקטינות.
ותחושת התנגדות: למה מגיע לי יחס?
מסתבר שצריך ללמוד להיות בצד שמקבל יחס ופרגונים, זה קשה, אבל אפשרי.
*
מצד שני, גם קשה לי לפרגן לכותבים באופן גלוי. תחושה שהכתיבה היא משהו אישי, וכותבים לא באמת צריכים את התודה שלי, בנוסף, לפעמים התרומה של הקריאה כל כך גדולה וקשה להגדיר במילים עד כמה הכתיבה מדהימה וכו'.
וכן, אני חושבת שככותבים אנחנו לא באמת אמורים לצפות שיקראו אותנו או כדי לקבל הערכה, אלא צריכים לכתוב ולצאת לאור כי זה מה שצריך, כמו שעובדים אחרים עושים את עבודתם כי צריך ולא משנה אם הם מבלים מחמאות או גערות. (למשל ראש הממשלה מקבל הרבה ביקורת שלילית אבל הוא פועל מתוך תחושת שליחות, כך צריך בכל מקצוע, אמנם אפשר להקשיב לביקורות אבל להקשיב יותר לעצמך)
כך שמי שיש לו כשרון כתיבה או יש לו מה לומר - שיעביר הלאה.
לא צריך לצפות לאישור ולא לחשוש כ"כ מדחיה.
אבל לפעמים כן יש ערך לומר תודה רבה, לא רק עבור הכותבים, אלא גם עבור הקוראים שיכולים לצאת נתרמים ומחפשים חוות דעת לראות מה כדאי ומתאים להם לקרוא.

אולי כאן באשכול הזה תכתבו תודות לכותבים, או תעלו תודות שקיבלתם (באישור השולחים, למרות שזה אנונימי חשוב לדעתי לבקש רשות).

 

[א. פרי]

כתבתי את הנ"ל כי היום קיבלתי מייל משמח, כזה שכדאי לשתף אולי עוד אנשים ימצאו בו תועלת:

כמה מילים.

את ספר "גיבור הסיפור", שלחת אליי מזמן.
התחלתי לקרוא כבר אז,
עלעלתי, פה ושם.

אבל הרגשתי שיש בו בשורה לסופרת עלומה כמוני, וחכיתי לרגע של פניות.


קראתי אותו עכשיו מהתחלה עד הסוף, בבת אחת...
זה ספר חשוב.
חושבת שחסכת לי הרבה זמן של ניסוי וטעייה, ואכזבות מכל מיני סוגים. ועוד הרבה דברים שקשה לבטא בקצרה.


אני נהנית מהכתיבה בפני עצמה כבר מקודם. אבל בתוך תוכי חכיתי כבר לסוף.
עכשיו אני מבינה שאולי לא צריך לחכות.

אלא פשוט לחיות את הכתיבה,

גם אם היא מעטה ודלה,
גם אם אני כבר שלושה ימים מתלבטת על כמה שורות...

אבל בסוף הן יוצאות נפלא.
ובורא עולם כתב אותן,
דרכי.

תודה