המרוץ אחר הפוקימונים

[וידיאו אפ]

לכל מי שמעונין לדעת מה קורה בארה"ב החרדית עם שגעון הפוקימון
הנה הספור המלא:
https://youtu.be/1YgRvJfQ2PY

 

[frog]

ישבתי בתור לרופא וראיתי במקבץ חדשות משהו על זה.
ענין אותי מה זה.
אפשר להעלות לחסומים, או לפחות להסביר מה זה הדבר הזה?

 

[שיילה]

מתוך אתר הידברות, מקבץ הומור:

 

[ריפקא]

קול חי:
גם אם אתם ממש מתנזרים מגאדג'טים ולא נמנים על קהל הפריקים הטכנולוגיים, אינכם יכולים להתעלם מהמשחק החדש שמשגע את העולם.
משחק ה'פוקימן גו' מצליח לכבוש מיליונים ברחבי העולם, והשילוב בין משחק וירטואלי לבין החיפושים אחר אובייקטים המסתובבים בעולם האמיתי, הפכו אותו לפופולרי ולבלתי ניתן להתעלמות.
הנה תמצית המשחק: בעולם שסביבכם מסתובבים פוקימנים, הלא הם מפלצות חמודות, שעליכם לתפוס ולעמת אותם זו עם זו. איך עושים את זה? – אתם יוצאים לשטח, ועל בסיס מיקום הג'י פי אס, תפגשו בהם בכל מיני מקומות, נורמליים או מוזרים, ותנסו ללכוד באמצעות הנפת אצבע, מצלמת הסמארטפון, וכדורי פוקימן.

עשו לייק לעמוד הפייסבוק שלנו ותישארו מעודכנים

שיגעון הפוקימן מוציא לרחובות אנשים בשלל סיטואציות הזויות, שנעות בין רגעים מצחיקים לבין הסתננויות והסתכנויות. כך למשל דווח על אנשים שחיפשו פוקימנים במקומות כמו מוזיאון השעווה, בבית הלבן או באושוויץ.
מקרה קיצוני נרשם בפלורידה, שם שני נערים חיפשו פוקימנים באישון ליל, כשהם חודרים לחצר משפחה. אב המשפחה שמע לחישות בסגנון 'מצאנו אותו', הנה הוא', והסיק שמדובר בגנבים או גרוע מכך. הוא שלף את נשקו וירה לעברם, ובנס הסיפור הסתיים בתלונות הדדיות במשטרה בלבד.
הריכוז ותשומת הלב שהמשחק דורש, גורמים לאיבוד עניין בנעשה בסביבה, ואף גרם למספר מקרים של תאונות דרכים. בצה"ל הוציאו פקודה האוסרת על חיילים לשחק פוקימן בתחומי הבסיסים, מחשש לצילום אתרים חסויים.

 

[סטודיו פלאש]

טרוף הדעת

 

[צובעים בענק]

https://medium.com/@arielverber/pokemon-go-will-get-people-killed-20d166e31dbb#.6eonjkhnr

 

[פרספכתיבה]

איך זה עובד??? כל אחד יכול לראות אותם או רק מי שמשחק? צריכה להתכונן נפשית...בררררררר

 

[WEN]

אפשר להעלות לחסומים, או לפחות להסביר מה זה הדבר הזה?

כנ"ל

 

[שירי כהן]

איך זה עובד??? כל אחד יכול לראות אותם או רק מי שמשחק? צריכה להתכונן נפשית...בררררררר

הם לא אמיתיים...
המשחק (שלא ראיתי איך הוא עובד, אבל כך הבנתי ממה שכתוב)
מצלם את המציאות כמו שרואים אותה באמת, ומשלבת בה 'פוקימונים' שכמובן לא קיימים במציאות,
אבל על המסך הם נראים ממוקמים בתוכה.
וצריך 'לתפוס' אותם... כמו בכל משחק מחשב ש'בולעים' נקודות,
רק פה זה משתלב במציאות שבה את חיה, ולא באיזו טירה מצוירת.
(תארי לעצמך שאת הולכת עם המכשיר עכשיו בחדר שבו את נמצאת, ואת רואה את החדר במסך, מסתובבת בתוכו, ואז בפינה.. כן, מתחת לספה - יש פוקימון על המסך. את מניפה את ידך בתנועה רבת רושם - והנה קבלת אותו. כנקודה במשחק, לא ליד פיזית כמובן.)
כנראה שזה מתעתע לגמרי בשכל,
אנשים עשו בגלל זה תאונות ועוד דברים מטורללים שה' ישמור.

 

[ונתנו10]

מתכון לחוסר שפיות.

 

[שביט]

הם נהפכו לפקמן מהלך
פשוט לא יאומן!!!
יום אחד עוד נגלה נעלי קפיץ מיוחדות שיהיה אפשר לאכול מטבעות בגובה כמו ב"מריו"...
הזוי

 

[א-ירושלמית]

מתכון לחוסר שפיות.

וללכת ברחוב תוך כדי שקיעה מוחלטת באיזשהו מלבן צר וארוך, ולתקתק עליו באצבעות זה כן משהו שפוי?

זה פשוט, כי התרגלנו לראות את זה.

בעצם, גם לדבר לעצמנו (לאוזניה או לבלוטוס) זה משהו מוזר, הזוי, חולני ומטורף. ומי שעושה את זה - סימן שיש לו בלוטוס או דיבורית.

 

[מרציפן]

וללכת ברחוב תוך כדי שקיעה מוחלטת באיזשהו מלבן צר וארוך, ולתקתק עליו באצבעות זה כן משהו שפוי?

זה פשוט, כי התרגלנו לראות את זה.

בעצם, גם לדבר לעצמנו (לאוזניה או לבלוטוס) זה משהו מוזר, הזוי, חולני ומטורף. ומי שעושה את זה - סימן שיש לו בלוטוס או דיבורית.

ברור שיש הבדל בין דבר שיש הסבר הגיוני מאחוריו [ולכל פחות הסבר תואם גיל] כמו לדבר עם בלוטוס, פלאפון [מלבן צר וארוך...] לשיגעון וירטואלי ללא בוחן מציאות.

אני זוכר את ר' יענקלה גלינסקי זצ"ל מתאר בצבעים עזים את ה"שיגעון" [כפי הנראה לשאינו מבין] של לשבת מול ספר ולהתנדנד במשך שעות, ולעומתו [מה שכולם יבינו] לפתוח פה ולסגור במשך שעות [משונה על גבול השיגעון עד שאתה מתוודע לכך שיש לזה שמולך מסטיק בפה]..
והרעיון הוא שכשיש משהו מתוק בפנים אין בעיה לפתוח ולסגור את הפה במשך שעות וכמו כן כשמרגישים את מתיקות התורה אין בעיה להתנדנד מולה במשל שעות...

 

[ש. צ. וינמן]

מתכון לחוסר שפיות.

עוגה מוכנה לא צריכה מתכון

 

[ariels]

הם לא אמיתיים...
המשחק (שלא ראיתי איך הוא עובד, אבל כך הבנתי ממה שכתוב)
מצלם את המציאות כמו שרואים אותה באמת, ומשלבת בה 'פוקימונים' שכמובן לא קיימים במציאות,
אבל על המסך הם נראים ממוקמים בתוכה.
וצריך 'לתפוס' אותם... כמו בכל משחק מחשב ש'בולעים' נקודות,
רק פה זה משתלב במציאות שבה את חיה, ולא באיזו טירה מצוירת.
(תארי לעצמך שאת הולכת עם המכשיר עכשיו בחדר שבו את נמצאת, ואת רואה את החדר במסך, מסתובבת בתוכו, ואז בפינה.. כן, מתחת לספה - יש פוקימון על המסך. את מניפה את ידך בתנועה רבת רושם - והנה קבלת אותו. כנקודה במשחק, לא ליד פיזית כמובן.)
כנראה שזה מתעתע לגמרי בשכל,
אנשים עשו בגלל זה תאונות ועוד דברים מטורללים שה' ישמור.

ה-ז-ו-י.
אהמממ.

יש לי רעיון ענק לסטארט אפ-

אפליקציה של פוקימון המצוות:
אתה הולך ברחוב וכל מקום בו יש פוטנציאל לקיים מצווה - מופיע לך אייקון על המסך.
למשל -
עובר ליד בית הכנסת - אייקון של סידור תפילה
דוכן תפילין - אייקון של תפילין
קופות צדקה\קבצן - אייקון של מטבע
תחנת אוטובוס\מרפאה\ביטוח לאומי - ספר תהילים\משניות כיס (בזמן שמחכים)
מדרכה\אוטובוס\רכב - אייקון של אותיות פורחות באוויר (בלכתך בדרך)
ירקן - אייקון של ברכת העץ\אדמה
מכולת\מסעדה - מלא אייקונים של כל הברכות

בסוף מסלול יש אנימציה כזו מושקעת - שוקלים הכל במאזניים, ויש גם בונוסים שווים!
(הבונוסים לא וירטואליים).

אם אנשים במילא מדברים לעצמם (ושיננתם), לא רואים מה קורה סביבם (שמירת העיניים), ומוכנים לעשות צחוק מעצמם (אל יבוש וכו') - במקום להתעסק עם משחק טיפשי ירוויחו עולם הבא.

 

[אברהם ה.]

הרבה פעמים אני חושב למה אנשים מתביישים ללכת עם תהילים /מדרש / ספר מוסר או חיזוק ולקיים בזה בכל רגע מצוות תלמוד תורה בדרך ושמירת העניים וכמובן זה קשה אז - לפום צערא אגרא ולעומת זאת הרבה אנשים לא מתביישים להיות תקועים במסכים ולראות את כל הסביבה רק כבדרך אגב וגם תוך כדי הליכה תוך כדי כמעט היתקליות באנשים /עמודים ועוד..

 

[מלפפון]

הרבה פעמים אני חושב למה אנשים מתביישים ללכת עם תהילים /מדרש / ספר מוסר או חיזוק ולקיים בזה בכל רגע מצוות תלמוד תורה בדרך ושמירת העניים וכמובן זה קשה אז - לפום צערא אגרא ולעומת זאת הרבה אנשים לא מתביישים להיות תקועים במסכים ולראות את כל הסביבה רק כבדרך אגב וגם תוך כדי הליכה תוך כדי כמעט היתקליות באנשים /עמודים ועוד..

מי מתבייש ללכת עם תהילים וספר מוסר?

 

[אברהם ה.]

כמה ראית הולכים ברחוב כשעיניהם תקועות בספר?

 

[ש. צ. וינמן]

הרבה פעמים אני חושב למה אנשים מתביישים ללכת עם תהילים /מדרש / ספר מוסר או חיזוק ולקיים בזה בכל רגע מצוות תלמוד תורה בדרך ושמירת העניים וכמובן זה קשה אז - לפום צערא אגרא ולעומת זאת הרבה אנשים לא מתביישים להיות תקועים במסכים ולראות את כל הסביבה רק כבדרך אגב וגם תוך כדי הליכה תוך כדי כמעט היתקליות באנשים /עמודים ועוד..

שכחתם,
את היצר הרע שהופך לנו שחור ללבן ולבן לשחור?
עובד חזק

 

[שרה'לה]

כי הוא לא מקבל סתם משכורת...