הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
ללא ספק היא חוותה, המכונית הישישה, מאזדה דמיו שנת 94, רגעים רבים בחייה. חלקם יפים יותר, כך ניכר מהקונפטי שעדיין נצמד מידי פעם ליושב במושב האמצעי מאחורה. וחלקם יפים פחות, כפי שיסיק המתבונן, אילו שמו החוקי שרלוק הולמס, מסימני החריכה המקשטים את צידה הפנימי של דלת שמאל.
כך או כך אירוע מכונן שכזה לא חוותה מעולם.
זה קרה בנהיגה רגועה בעיר מגוריי.
סתם ככה פתאום ללא התראה מוקדמת, נדלקת לה נורה צהובה – כתומה בצידו השמאלי העליון של מד המהירות.
עצרתי בזהירות בצד הדרך. דוממתי מנוע. המתנה של מספר שניות סיבוב חששן של המפתח ו... אוףףףף הנורה מרצדת שוב, לועגת.
ספר רכב אין בה כבר מהבעלים החמישי. חככתי בדעתי עוד כדקה, ועשיתי את הדבר היחיד שיכולתי להעלות בדעתי.
טלפנתי למוטי.
טעות חיי.
"תגיד לי " כך מוטי " איך נראית הנורה שנדלקה, מה הצבע והצורה?"
אני רוכן לעברה בעיניים רושפות, "כתום צהוב כזה בצורה של כמו ברז כזה"
"נו בטח, זה אומר שחסר נוזלים במנוע, מים או שמן, תפתח מכסה מנוע רבע שעה אני אצלך".
לקח לו שעה וחצי שנוצלו אצלי היטב. ארבעים דקות לגישוש אחר כל ידית אפשרית עד ששמעתי את קול הנפץ המיוחל שלימד אותי שמכסה המנוע שוחרר, רבע שעה לניסיונות הרמה של המכסה עד שגיליתי מן כפתור שמשחרר את המכסה סופית, עשר דקות נוספות לנעיצת מוט הברזל בכל מיני חורים משונים עד שהמכסה עוגן היטב ועוד כעשרים דקות לקריאת פרקי תהילים נרגשת לשלומה של הטרנטה החביבה שרכשתי אך לפני חודשיים.
ח"י שקלים לקופת הצדקה השכונתית ומוטי מופיע.
"דבר ראשון נוסיף מים, אחר כך נראה, יש לך מים ירוקים? נו לא חשוב נשים מים רגילים. אל תדאג".
לא דאגתי.
מאבק עיקש עם משטח מתכת עד שנשלף ממקומו, מהר מאד מתברר שזה לא פקק למיכל המים אלא מחבר כלשהוא למצבר, דקה של דממה לזכר הנופל, והמצבר נוטה על צידו ונוחת על המנוע.
"נחבר את זה אחר כך עם אזיקון. אל תדאג"
לא דאגתי.
תלישה נוספת של משטח אחר מאתרת את מיכל המים, אממה המיכל מלא, והמכסה, שפתיחתו תלשה חתיכה עתיקה נוספת יחד אתו, מסרב להתברג חזרה.
"כנראה זה השמן" מוטי נראה בטוח בעצמו יותר "כדאי לפרק את הפקק מלמטה ככה תרוויח כבר החלפת שמן כללית".
כבמטה קסמים צץ בידו מן מברג בעל ראש משושה. מוטי מעניק לו ליטוף חשאי.
פה דאגתי.
"אתה יודע מה, מוטי, אולי אני אקרא לגרר ואשלח את הרכב לעבדאללה, המוסכניק".
"שטויות. תיק תק הרכב כמו חדש"
הברגה פזיזה, ומבול שמן שחור מציף את הרחוב..
"תנסה להתניע"
תפילה אילמת. סיבוב מפתח. הרכב רועד, פולט גיהוק אדיר וענן שחור מיתמר מהאגזוז.
"תכבה! תכבה! שכחנו לשים שמן חדש"
"שכחנו, הא?"
מוטי פונה הצידה לשיחת טלפון חשאית שמניבה תוצאות.
"ביררתי את העניין. הנורה מאותתת לעשות בדיקת מחשב לרכב. אני חייב לעוף. אל תדאג. פשוט תחבר מחדש הכל ותלך לבדיקת מחשב במוסך".
עבדאללה היה מבסוט מהרכב. אמר שהדלתות והצמיגים במצב טוב. נתן שלש מאות שקל.
הסיפור נכתב בהשראת קטע בספר "שלושה בבומל" מאת ג'רום. ק. ג'רום.
הסיפור נכתב שלא על בסיס חוויה אישית.
כך או כך אירוע מכונן שכזה לא חוותה מעולם.
זה קרה בנהיגה רגועה בעיר מגוריי.
סתם ככה פתאום ללא התראה מוקדמת, נדלקת לה נורה צהובה – כתומה בצידו השמאלי העליון של מד המהירות.
עצרתי בזהירות בצד הדרך. דוממתי מנוע. המתנה של מספר שניות סיבוב חששן של המפתח ו... אוףףףף הנורה מרצדת שוב, לועגת.
ספר רכב אין בה כבר מהבעלים החמישי. חככתי בדעתי עוד כדקה, ועשיתי את הדבר היחיד שיכולתי להעלות בדעתי.
טלפנתי למוטי.
טעות חיי.
"תגיד לי " כך מוטי " איך נראית הנורה שנדלקה, מה הצבע והצורה?"
אני רוכן לעברה בעיניים רושפות, "כתום צהוב כזה בצורה של כמו ברז כזה"
"נו בטח, זה אומר שחסר נוזלים במנוע, מים או שמן, תפתח מכסה מנוע רבע שעה אני אצלך".
לקח לו שעה וחצי שנוצלו אצלי היטב. ארבעים דקות לגישוש אחר כל ידית אפשרית עד ששמעתי את קול הנפץ המיוחל שלימד אותי שמכסה המנוע שוחרר, רבע שעה לניסיונות הרמה של המכסה עד שגיליתי מן כפתור שמשחרר את המכסה סופית, עשר דקות נוספות לנעיצת מוט הברזל בכל מיני חורים משונים עד שהמכסה עוגן היטב ועוד כעשרים דקות לקריאת פרקי תהילים נרגשת לשלומה של הטרנטה החביבה שרכשתי אך לפני חודשיים.
ח"י שקלים לקופת הצדקה השכונתית ומוטי מופיע.
"דבר ראשון נוסיף מים, אחר כך נראה, יש לך מים ירוקים? נו לא חשוב נשים מים רגילים. אל תדאג".
לא דאגתי.
מאבק עיקש עם משטח מתכת עד שנשלף ממקומו, מהר מאד מתברר שזה לא פקק למיכל המים אלא מחבר כלשהוא למצבר, דקה של דממה לזכר הנופל, והמצבר נוטה על צידו ונוחת על המנוע.
"נחבר את זה אחר כך עם אזיקון. אל תדאג"
לא דאגתי.
תלישה נוספת של משטח אחר מאתרת את מיכל המים, אממה המיכל מלא, והמכסה, שפתיחתו תלשה חתיכה עתיקה נוספת יחד אתו, מסרב להתברג חזרה.
"כנראה זה השמן" מוטי נראה בטוח בעצמו יותר "כדאי לפרק את הפקק מלמטה ככה תרוויח כבר החלפת שמן כללית".
כבמטה קסמים צץ בידו מן מברג בעל ראש משושה. מוטי מעניק לו ליטוף חשאי.
פה דאגתי.
"אתה יודע מה, מוטי, אולי אני אקרא לגרר ואשלח את הרכב לעבדאללה, המוסכניק".
"שטויות. תיק תק הרכב כמו חדש"
הברגה פזיזה, ומבול שמן שחור מציף את הרחוב..
"תנסה להתניע"
תפילה אילמת. סיבוב מפתח. הרכב רועד, פולט גיהוק אדיר וענן שחור מיתמר מהאגזוז.
"תכבה! תכבה! שכחנו לשים שמן חדש"
"שכחנו, הא?"
מוטי פונה הצידה לשיחת טלפון חשאית שמניבה תוצאות.
"ביררתי את העניין. הנורה מאותתת לעשות בדיקת מחשב לרכב. אני חייב לעוף. אל תדאג. פשוט תחבר מחדש הכל ותלך לבדיקת מחשב במוסך".
עבדאללה היה מבסוט מהרכב. אמר שהדלתות והצמיגים במצב טוב. נתן שלש מאות שקל.
הסיפור נכתב בהשראת קטע בספר "שלושה בבומל" מאת ג'רום. ק. ג'רום.
הסיפור נכתב שלא על בסיס חוויה אישית.
נערך לאחרונה ב:
