הניתוח הגדול!! הבית ספר לכרטיסי ביקור!

[דגאיש]

כן, ראיתם נכון, ה'בית ספר לכרטיסי ביקור'.
- מה?
- בית ספר?
- כאן... בפורום, מה פתאום?!

כמו שכבר הזכרתי, "בסוף הכנס, אספתי את כל הכרטיסי ביקור...
המטרה שלי היא לסקור ולנתח את כל הכרטיסי ביקור שהופיעו בכנס, כאן בפלטפורמת פרוג."
ולכן קראתי לזה 'בית ספר לכרטיסי ביקור' - המקום שבו נלמד
ע"י התבוננות מעמיקה בכל כרטיס בנפרד,
איך להגיע לתוצאה המקסימלית והמושלמת ביצירת כרטיס ביקור.

המייל לשליחת כרטיסי ביקור (גם למי שלא היה בכנס):
<לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

--------------

לפני שמתחילים, נבהיר כמה נקודות:

• בבקשה לא להגיב בנושא זה על תגובתיי,
  לשם כך פתחתי נושא: נספח 'בית ספר לכרטיסי ביקור'.
  לכל כרטיס יהיה מס' שאיתו יוכלו להזדהות בנספח,
  וכן ניתן לשלוח לי הודעה באישי.
  
  
• לא באתי לשלול או לאשר כרטיסי ב.,
  באתי לעזור לשפר את העין העיצובי שלכם,
  ע"י שאפרט את החסרונות והיתרונות בכל כרטיס.
  'ע"י טעויות מתקדמים, אם לא טעית, לא התחלת'
  
  
• בכדי להגיב על כל כרטיס, ולתת פרשנות טובה ובונה,
  אני צריך לנתח כל כרטיס מכל כיוון עם פרמטרים רבים, וזה לוקח זמן. הרבה זמן.
  לכן אני מבקש לחכות בסבלנות, אני לא שוכח אף אחד...

--------------​

הקדמה
חלק א'

מתחילים!

מה זה כרטיס ביקור,
ומתי זה התחיל?

לפני שאענה לשאלות,
נראה מה יש לוויקפדיה לומר בערך "כרטיס ביקור":

'כרטיס ביקור הוא כרטיס המכיל פרטים מזהים ופרטי התקשרות של אדם,
ומשמש להעברה מהירה ונוחה של פרטים אלה לאנשים שאותם הוא פוגש.
כרטיס הביקור עשוי בדרך כלל מנייר עבה,
צורתו מלבנית וגודלו המקובל 9x5 ס"מ,
ניתן להכניסו לארנק או לכיס,
והוא כולל פרטים מינימליים הקשורים בבעליו של הכרטיס:
שמו ושם משפחתו, מקום פעילותו (כולל לוגו) ותאור התפקיד שהוא נושא,
והדרך להתקשר אליו בטלפון, במכתב או בדוא"ל.

כרטיס הביקור משמש מנהלים ונושאי תפקיד ייצוגי בארגונים,
כגון אנשי מכירות, מנהלי מחלקות ועובדי מינהל בכירים.
בפגישה עסקית עם איש קשר (לקוח, ספק, תורם וכדומה),
ימסרו הנפגשים זה לזה כרטיס ביקור, במטרה לאפשר תזכורת ויצירת קשר עתידי.
לעתים, משמש כרטיס הביקור את הארגון עצמו,
ללא ציון שם של נושא משרה מסוים.
כרטיסים אלה נמסרים ללקוחות הבאים לארגון,
כחלק משגרת הפרסום וקידום המכירות.

כרטיס הביקור מהווה מרכיב ייצוגי בדרכו של הארגון והאנשים הפועלים בו.
לכן רבים משקיעים מחשבה רבה ביצירת כרטיס התואם את תדמיתם ואת שאיפותיהם העסקיות.
השקעה זו יכולה להתבטא בעיצוב הגרפי של הכרטיס,
בחומרים ממנו הוא עשוי (נייר משובח או פשוט, פלסטיק, או כרטיס מגנטי),
בהוספת תמונה או רכיב גרפי אחר, בתימלול פשוט או מתוחכם,
בהוספה או הדגשה של פרטים רלוונטיים.

כרטיסי ביקור נעשים במגוון רחב של צורות,
הם יכולים להעיד על תרבויות מקומיות ועל אופיים העסקי של ענפים שונים,
והם מהווים פריטי איסוף של אספנים ברחבי העולם.
ע"כ.

​

לעולם לא נידע מי המציא את הרעיון/הפטנט של הכרטיס ביקור.
מה שבטוח שמאז שהמציאו את הדיו והקלף המציאו גם את הכרטיס ביקור.
כשאליעזר עבד אברהם נסע למצא אשה ליצחק,
הוא כתב על קלף את שם משפחת הארמי ומקום מגוריהם.
- מי יימר?
מסתברא ליה. או שלא.

עד לפני 150 שנה רוב בני אדם השתמשו בכרטיסים/קלפים לשמירת פרטים.
דוגמה: השנה 1843,
געצל החייכן בבעלותו חנות בדים יוקרתיים,
געצל גר בלודז' ומידי חצי שנה נוסע לוורשה ליריד הגדול המתפרס ע"פ שטחים ענקיים,
יש לו 14 ספקים שהוא מכיר בשוק, לכל ספק יש בסטה בין אלפי בסטות,
כדוגמת 'ילד אבוד המחפש את אביו בעצרת המליון',
ושונה מהיום, אז לא היה רמקולים, שלטים, טלפונים, גי'פיאס ועוד.
הדרך היחיד למצוא ספק לבדים היה לעבור דוכן דוכן, בסטה בסטה,
כל פעם מחדש. ואם קבעת הסדר מסוים עם ספק ספציפי, ורצית דווקה אותו, היית חייב לעבור ע"פ אלפי בסטות עד מציאתו.
או...
שמירת פרטיו על קלף: שמו, מקום מדויק של הדוכן, במילים אחרות - כרטיס ביקור!

אם כך נשאלת השאלה: מדוע לא קוראים לזה כרטיס פרטים = כרטיס שבו כתוב פרטים של אנשים.
התשובה פשוטה: כי זה לא ביוגרפיה ולא מיועד לתעד בני אדם,
אלא אמצעי למציאת בני אדם,
זאת אומרת, כרטיס המקל עלינו לבקר את השני בקלות,
כדוגמת געצל שרצה לבקר את הספקים.

לסיכום: עד לאחרונה עוד לפני הטלגרם, הכרטיס ביקור היה דבר נצרך ומחייב,
ואם שכחת לשמור פרטים מזהים של הרופא היית בצרות, חוץ אם היה לך זיכרון צילומי/חזותי מושלם,
או...
אם הרופא שכן שלך.


מחר בס"ד אמשיך את ה'הקדמה - חלק ב',
שמתמקד על הכרטיס ב. בימינו.



נ.ב. בבקשה לא להגיב בנושא זה על תגובתיי,
לשם כך פתחתי נושא: נספח 'בית ספר לכרטיסי ביקור'.
לכל כרטיס יהיה מס' שאיתו יוכלו להזדהות בנספח,
וכן ניתן לשלוח לי הודעה באישי.
או במייל: <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>

​

 

[דגאיש]

הקדמה - חלק ב'

מתיאוריה למציאות
"מה באמת היה שם"
​

נודה על האמת,
היתלנו בכם.

בפוסט הקודם כתבנו תיאוריה עצמאית,
שהכרטיס ביקור לא הומצא על ידי אדם
בודאי ובודאי שלא נידע מתי הוא התקבל לתוך החברה/כלל האוכלוסיה,
וזאת בגלל שהדבר היה נצרך מאוד למציאת בני אדם ומקומות רחוקים.
משל נסיעה רחוקה מעבר לים לצרכים עסקיים,
ובהכרח היו חייבים לרשום את הפרטים המדויקים, הכוללים בתוכם: שם מלא וכתובת מפורטת,
בכדי להגיע ולמצוא בשלום את מבוקשם.

אם כך, שאלה לי אליכם:
מדוע הוא נקרא כרטיס 'ביקור', מלשון 'לבקר' חולה, 'לבקר' חבר,
היה עדיף 'כרטיס זיהוי', 'כרטיס עסקי'. או 'כרטיס מיקום/הגעה'
כי כאן אנו רוצים להגיע מw לx. ולאו דווקא לבקר מישהו?

ממילוג - מילון עברי-עברי: ביקור - הַגָּעָה לזמן מוגבל למקום כלשהו,
למשל במטרה לטייל או לפגוש מכרים; היארחות. ע.כ.

מה שמעצים את הקושיה:
באנגלית התרגום החופשי לכרטיס ביקור הינו = business card,
שפירושו כרטיס עסקי, אבל כל אחד יודע שהתרגום הנכון לביקור זה = visiting
והתרגום הנכון לכרטיס ביקור הוא = visiting card.
מה קורה כאן?
מי צודק?

אז כמו שכתבתי: היתלתי בכם!

חורף 1483 היה קשה במיוחד, הקור הקשה על כולם.
אנשים יצאו לעתים רחוקות, רק אם היו צריכים משהו בדחיפות.
בשקט הלילי, תחת כוכב מנצנץ, דמות עלומה התגנבה לאחת מסמטאות העיר...
דפיקה נשמעה בדלת העץ הכבידה. לא עוברת דקה, וזוג עיניים אדומות מעייפות מציצות מהעינית לראות מי שם.
האלמוני מעבר לדלת מצמיד ידיים ללב בצורת איגרוף, מוריד ראש בסימן כניעה וכבוד.
שניות בודדות עוברות בדממה, הלה מרים את עיניו, ובנדנוד ראש כאות הסכמה מוציא מכיסו גלולת קלף - קלף 'קוייסיבי' - מעור 'קוויסיבי לונל' (חיה קטנה נדירה ויקרה קשה לצידה) ונעלם חזרה לתוהו שבחושך.
הזריחה הביאה עמה מעט אור לחדר האפל של ראש המחוז - בעיר הנמל הידועה Shànghǎi - שנגחאי, העיר הסינית הגדולה.

כשבעל הבית פתח את הדלת הוא שפשף עיניו בתמהון - מאמין ולא מאמין: על שידת עץ הבמבוק העתיק בכניסה לביתו, היה מונח מכתב סגור, חתום בחותמת של ראש הפלך צ'אנגמינג, צין פונג.
צלצול החוטים הFúwù (משרת) בא, וכמבין את רצון a dong (אדון) שובר את החותם עם פטיש צלוקי.
להפתעה כזו הוא לא התכונן: הנייר היה חסר כל תוכן, ורק למטה חתום שמו בכתב יד צין פונג.

המשך יבוא...

לתגובות והערות/הארות
נספח לבית ספר כרטיסי ביקור.

קרדיט "סיסטמס מערכות בע"מ"
ולעוד כמה פרוגיים שנתנו לי גב להמשיך, תודה.