הרי האלפים הם
רכס הרים בדרום-מרכזה של
אירופה, העובר (ממזרח למערב) דרך המדינות
אוסטריה,
איטליה,
גרמניה,
ליכטנשטיין,
מונקו,
סלובניה,
צרפתו
שווייץ. האלפים מהווים
מחסום גאוגרפי-אקלימי ברור המפריד בין אזור ה
אקלים הים-תיכוני מדרום לאלפים והאזור הממוזג שמצפון להם, מכיוון שהם חוסמים את הרוחות הצפוניות הקרות. ההרים מהווים חלק משרשרת של רכסי הרים הנמשכת מ
צפון אפריקה ועד
דרום-מזרח אסיה. הרי האלפים מצויים במפגש ה
לוחות הטקטוניים של אירופה ואפריקה.
הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היא ה
מון בלאן המתנשא לגובה של 4,810
מטר מעל
פני הים. הפסגות הגבוהות של האלפים מכוסות ב
שלג תמידי, ובעמקים שביניהן נוצרים
קרחוני ענק המעצבים את הנוף. מוצאם של רבים מהנהרות הגדולים של
מרכז אירופה (בהם: ה
ריין, ה
דנובה, ה
פו וה
רון) הוא באלפים. בזכות מיקומם ב
מרכז אירופה, הרי האלפים מהווים מוקד משיכה לחובבי
סקי רבים והוקמו בהם אתרי סקי רבים מאוד, בעיקר באוסטריה, בשווייץ ובצרפת והידועים מביניהם כוללים את אתרי הסקי והכפרים
סנט אנטון (
אוסטריה),
צרמט (
שווייץ),
אישגיל (
אוסטריה),
סנט. מוריץ (
שווייץ),
שאמוני-מון-בלאן (
צרפת),
ואל טורנס (אתר הסקי הגבוה באירופה שב
צרפת) ו
סלה רונדה (
איטליה).
היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרי האלפים נוצרו כתוצאה מלחץ של הלוח האפריקני כלפי הלוח האירופאי. לחצים אלו החלו אחרי העלמותו של הים הקדום,
תטיס. הלחצים התמקדו בתחום ה
אורוגנזה של התנגשות היבשות שהתחוללה בתקופת ה
פלאוזואיקון.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידוע לנו מעט על מגורים באלפים בתקופות קדומות ממסמכים שנשתמרו אשר נכתבו על ידי גאוגרפים והיסטוריונים
יוונים ו
רומים. פרטים מעטים ידועים לנו על כך מכיבושי
אוגוסטוס של שבטים שישבו באלפים, וכך גם מהקרבות שניהל
חניבעל באלפים נגד האימפריה הרומית.
על הכיבושים והנדידות התכופים באלפים של
השבטים הגרמניים במאות החמישית והשישית, ידועות לנו גם כן רק במתאר, כיוון שלהם, כמו למלכים והקיסרים ה
פרנקים-קרולינגים, האלפים שימשו כמעט ורק לנתיבי
תחבורה, ורק במעט למגורים.
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצד הצפוני של הר
אייגר במרכז שווייץ
האלפים משתרעים בקשת שאורכה כ-1,000
קילומטרים מ
הים התיכון בדרום צרפת עד לקרבת העיר
וינה ושטחה כ-250,000
קילומטרים רבועים. ההרים מהווים חלק ממערכת הרים עצומה שנוצרה מהתקמטות קרום
כדור הארץ בתקופות
גאולוגיות קדומות הכוללת את
הרי האטלס בצפון
אפריקה;
הרי הפירנאים,
הרי האפנינים,
הרי הקרפטים ו
הרי הקווקז באירופה ואת
הרי ההימלאיה ב
אסיה.
הרי היורה שבין שווייץ לצרפת נחשבים מבחינה
גאולוגית לחלק מהרי האלפים, אך מבחינה
גאוגרפית, לעומת זאת, הם נחשבים כרכס הרים עצמאי.
חלוקה משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
האלפים מתחלקים לשני רכסים, האלפים המזרחיים והאלפים המערביים. הגבול בין שני החלקים הוא הימות
קונסטנץ ו
קומו ונהר ה
ריין.
האלפים המזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האלפים המזרחיים משתרעים בשטחי אוסטריה, גרמניה, איטליה, ליכטנשטיין, סלובניה ושווייץ. הפסגה הגבוהה ביותר היא ההר
ברנינה, המתנשא לגובה 4,052 מטר מעל פני הים.
החלוקה המשנית של האלפים המזרחיים מבוססת על ה
ליתולוגיה (חלוקה לפי סוגי הסלעים). החלקים העיקריים של האלפים המזרחיים הם:
האלפים המערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר
גרוסגלוקנר ב
אוסטריה, ליד העיר
זלצבורג
האלפים המערביים משתרעים בשטח איטליה, צרפת ושווייץ. ההרים בחלק זה של הרכס גבוהים יותר (בממוצע) מהאלפים המזרחיים, אולם הרכס עצמו קצר ומעוקל יותר. הפסגה הגבוהה ביותר באלפים המערביים היא ה
מון בלאן (ההר הגבוה ביותר באלפים בכלל), המתנשא לגובה 4,810 מטר מעל פני הים.
האלפים המערביים נחלקים לשנים עשר חלקים לפי השיטה ה
גאוגרפית: