דיון השטח האפור בספרות החרדית

  • הוסף לסימניות
  • #1
בכתיבה שלי אני באה מתוך רצון טוב, לבנות ולא להרוס...
כך שהתחלתי להוציא לאור את הכתיבה שלי, ממש רעדתי שמא הכתיבה תקלקל משהו בעולמם של הקוראים.

חיפשתי איזו דמות שמבינה בכתיבה ובתוכן לציבור החרדי שתיתן לי עידוד שהתוכן בסדר. (ומצאתי את הפתרון כאן, תודה לכם שכיוונתם אותי בכתיבת ספרי הראשון "במה ללא קהל".)

מאז - המצב שלי נעשה קל יותר. למדתי מה מתאים לכתוב לציבור ומה לא: (אני מקשיבה לעצמי, אם יש לי התלבטות אם זה מתאים אני מוותרת על הפרסום או מבררת למה ההתלבטות ומנסה לפתור אותה עם עצמי).

אבל עדיין יש מקומות של התלבטות, כמו במייל שקיבלתי לאחר שהצעתי את הספרים שלי לתרומה לספריות.
המייל הציג את עצמו כתלמידה מבית ספר חסידי (כנראה יסודי), שרוצה את הספרים שלי תרומה לספריה, בהתחלה כמובן שהסכמתי, ואז חשבתי: הרי יש רמות שונות בחוגים שונים במגזר, איך ניתן להתאים את הרמה של הספר לקהל היעד?

חבל, וזה ממש תמוה בעיני, שאין בהוצאות לאור (או במגזר החרדי באופן כללי) איזו וועדה שמיועדת עבור התאמת התוכן של הספרים לקהל היעד. (או שמא יש?)
אני לא מתכוונת לוועדה רוחנית רגילה של מגזר מסוים, אלא ממש וועדה שיהיו בה נשות חינוך מכל החוגים, והתפקיד שלהן לסווג את הספרים לפי קהל היעד.

אני כותבת את הדברים, מכיוון שאני, בכתיבה שלי, כן שואפת לשבור מוסכמות מסוימות באופן הגיוני (קצת בדומה לאברהם אבינו ששבר את הפסלים...) מתוך מטרה לכוון לעולם טוב יותר, אבל אני מכבדת את החוגים שיש להם חשיבה אחרת והכתיבה שלי לא תתקבל אצלם באופן חיובי, כמתאימה לגילאים מסוימים.
(אם כי בדור שלנו, עם כל הניסיונות שאורבים לפתחנו, אני חושבת שהספרים שלי ודומים להם - ממש חיוניים עבור שימור העולם החרדי).
למשל מול המייל שמבקש את הספרים כתרומה לבית ספר חרדי, אני די מתלבטת אם מתאים למגזר החסידי, מה עוד שאני לא ממש מכירה את העולם חסידי ואת הדעות שלו.

בקיצור, אם קראתם את הספרים ויש לכם מה לומר לי - אם זה מתאים לכל המגזרים או לא - כיתבו לי כאן או למייל בחתימה. (הספרים שאני רוצה לתרום הם: סדר הפוך, הצעה לסדר ופותר הבעיות (שזה לא ספר שלי, אבל הסופרת הסכימה לתרום לספריות).

בינתיים ביקשתי ממי שביקשו א הספרים, לדעת לאיזה גיל הספרים מיועדים ואם יש ביקורת על הספרים לפני שהם נכנסים לספריה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בכתיבה שלי אני באה מתוך רצון טוב, לבנות ולא להרוס...
כך שהתחלתי להוציא לאור את הכתיבה שלי, ממש רעדתי שמא הכתיבה תקלקל משהו בעולמם של הקוראים.

חיפשתי איזו דמות שמבינה בכתיבה ובתוכן לציבור החרדי שתיתן לי עידוד שהתוכן בסדר. (ומצאתי את הפתרון כאן, תודה לכם שכיוונתם אותי בכתיבת ספרי הראשון "במה ללא קהל".)

מאז - המצב שלי נעשה קל יותר. למדתי מה מתאים לכתוב לציבור ומה לא: (אני מקשיבה לעצמי, אם יש לי התלבטות אם זה מתאים אני מוותרת על הפרסום או מבררת למה ההתלבטות ומנסה לפתור אותה עם עצמי).

אבל עדיין יש מקומות של התלבטות, כמו במייל שקיבלתי לאחר שהצעתי את הספרים שלי לתרומה לספריות.
המייל הציג את עצמו כתלמידה מבית ספר חסידי (כנראה יסודי), שרוצה את הספרים שלי תרומה לספריה, בהתחלה כמובן שהסכמתי, ואז חשבתי: הרי יש רמות שונות בחוגים שונים במגזר, איך ניתן להתאים את הרמה של הספר לקהל היעד?

חבל, וזה ממש תמוה בעיני, שאין בהוצאות לאור (או במגזר החרדי באופן כללי) איזו וועדה שמיועדת עבור התאמת התוכן של הספרים לקהל היעד. (או שמא יש?)
אני לא מתכוונת לוועדה רוחנית רגילה של מגזר מסוים, אלא ממש וועדה שיהיו בה נשות חינוך מכל החוגים, והתפקיד שלהן לסווג את הספרים לפי קהל היעד.

אני כותבת את הדברים, מכיוון שאני, בכתיבה שלי, כן שואפת לשבור מוסכמות מסוימות באופן הגיוני (קצת בדומה לאברהם אבינו ששבר את הפסלים...) מתוך מטרה לכוון לעולם טוב יותר, אבל אני מכבדת את החוגים שיש להם חשיבה אחרת והכתיבה שלי לא תתקבל אצלם באופן חיובי, כמתאימה לגילאים מסוימים.
(אם כי בדור שלנו, עם כל הניסיונות שאורבים לפתחנו, אני חושבת שהספרים שלי ודומים להם - ממש חיוניים עבור שימור העולם החרדי).
למשל מול המייל שמבקש את הספרים כתרומה לבית ספר חרדי, אני די מתלבטת אם מתאים למגזר החסידי, מה עוד שאני לא ממש מכירה את העולם חסידי ואת הדעות שלו.

בקיצור, אם קראתם את הספרים ויש לכם מה לומר לי - אם זה מתאים לכל המגזרים או לא - כיתבו לי כאן או למייל בחתימה. (הספרים שאני רוצה לתרום הם: סדר הפוך, הצעה לסדר ופותר הבעיות (שזה לא ספר שלי, אבל הסופרת הסכימה לתרום לספריות).

בינתיים ביקשתי ממי שביקשו את הספרים, לדעת לאיזה גיל הספרים מיועדים ואם יש ביקורת על הספרים לפני שהם נכנסים לספריה.
בעז"ה בל"נ לספר שלי כנראה הולכים לקרוא 'שטח אפור' -אז הכותרות באתרים יהיו: "השטח האפור בספרות החרדית"... :unsure:

יש ביקורת גיל. קהל יעד לא כ"כ משנה (אולי טיפה טיפה). שהרי בסופו של דבר אני קורא גם ספרים שחסידים מובהקים כתבו אותם(כגון @Ruty Kepler או @משה גוטמן ) , וגם ספרים שכתבו ספרדים אסלים (כגון קובי לוי וי. כהן...).

לגבי הספרים שלך - לא קראתי - אך אני יכול לומר מהקטעים שקראתי כאן ש'סדר הפוך' מתאים למבוגרים ונוער בוגר (15 ומעלה...).
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
בעז"ה בל"נ לספר שלי כנראה הולכים לקרוא 'שטח אפור' -אז הכותרות באתרים יהיו: "השטח האפור בספרות החרדית"... :unsure:

יש ביקורת גיל. קהל יעד לא כ"כ משנה (אולי טיפה טיפה). שהרי בסופו של דבר אני קורא גם ספרים שחסידים מובהקים כתבו אותם(כגון @Ruty Kepler או @משה גוטמן ) , וגם ספרים שכתבו ספרדים אסלים (כגון קובי לוי וי. כהן...).

לגבי הספרים שלך - לא קראתי - אך אני יכול לומר מהקטעים שקראתי כאן ש'סדר הפוך' מתאים למבוגרים ונוער בוגר (15 ומעלה...).
הרבה הצלחה! (שטח אפור זה שם מהמם לספר).

קודם כל חשוב לי לציין שאין בדברי שמץ של ביקורת.
אני שונאת ביקורתן לא מאמינה שביקורת יעילה אלא היא מכניסה אותנו למקומות מאוד צרים, ואין סיבה שאתנהל בביקורתיות.

כל מה שאני כותבת זה כדי להאיר ולתת חומר למחשבה.

אז לגבי זה שיש סינון מסוים בעולם ההוצאה לאור:

אולי, זה יתכן... אני לא נתקלתי בזה.

בתור אחת שקיבלה כשרון מסוים לכתוב ספרים אני לא רואה שהיה יחס כלשהו מצד הממסד שאמור להפיק את הסופרים: אפשר לומר שאילולא אביגיל מיזליק היתה ממליצה להפקה על ספרי הראשון, הכתיבה שלי לא היתה מגיעה לחנויות, בדרך הטבע. (וכעת - ספרי הרביעי "סדר הפוך" לא הגיע לחנויות).

אני כן רואה מחסור משמעותי במענה ליוצרים ואומנים, לאו דווקא בתחום הכתיבה, אלא באופן כללי.
זה טוב? זה רע?
גם וגם... וזו המציאות.

הכותבים יכולים לכתוב ספר, להתלבט סביבו בלי לקבל מענה מהמערכת.
הטענה שזה לא תפקיד המערכת נכונה, אבל גם לא תפקיד המדינה לממן חינוך לילדי ישראל והיא עושה זאת.
אין כאן עניין של 'תפקיד' אלא עניין של גישה לא יעילה.

למרבה הצער כנראה כולם עסוקים בלשרוד (בגלל מגוון סיבות עצובות), ונעדרי כוחות ויכולות אחרים.

חסרים אצלנו חשיבה עצמאית, נדיבות, רצון טוב לראות את התמונה המלאה לטווח רחוק, רצון לאחדות ועוד ...
זו לא ביקורת, כאמור, ממסד אמור להיות קשוח כדי לשמר חברה תקינה.
אבל זה כן גורם לחוסר מענה מובהק בשלל תחומים רלוונטים.

אפשר לומר שאילולא ה' שעוזר לכל בריה, היינו תקועים בכל מיני מקומות בלי יכולת להתקדם.

וחבל, כי ה' נתן לנו שכל בריא כדי להשתמש בו, קיבלנו רצונות טובים כדי לקדם את העולם, והיכולות שקיבלנו הן כדי להתקדם ולקדם את העולם.

ושוב אם קראתם את הדברים אנא הורידו כל נימת ביקורת.
ביקורת היא דבר שלילי והורס,
בעוד הפרשנות לפניכם באה לומר: כולם בסדר, והכל טוב. ויש צורך לשקף את התמונה במטרה שאנשים רלוונטים יקחו לתשומת לב דברים שיש להם יכולת לשפר, עבור עולם תקין יותר.
עולם תקין זה מבחינתי עולם בו במקום לשרוד אנחנו מתחילים ליזום, ליצור, לפעול ולקדם דברים (אפילו דברים קטנים ולא משמעותיים, כביכול). למען הפרט והכלל.
בלי רצון לקבל כבוד או הערכה. (כי אדם שפועל למען הכלל לא בהכרח יקבל הערכה וכבוד).
עולם בו אנו מכירים את הגבולות של היכולת שלנו ולא לוקחים על עצמנו דברים מעל היכולת, אבל כן משתדלים להיות עם רצון טוב לראות את העולם באמת ולא רק את עצמנו.

התנהלות זו יכולה לשפר את איכות החיים של כולנו באופן מעורר השתאות: מכיוון שכל מה שאדם עושה, לעצמו הוא עושה.

אסביר את המניע שלי בעשיה:
אני דווקא טיפוס פסיבי והכי מתאים לי לחיות בלי עשיה למען הציבור, לראות את הימים חולפים ולא לזוז מילימטר.
חוסר עשיה זה מרחב של גן עדן עבור אנשים כמוני: אין ביקורת, אין דרישות, אין התלבטות.
אבל לאט לאט אני מגלה שכמה שאין בי כוחות או כשרונות, הרי שיש בי משהו יחודי שיכול לבוא לידי ביטוי.

אני חושבת מה יקרה אם אחרי 120 שנים יראו לי בשמים לאן יכולתי להגיע, ומה ומי לקדם, איזה אנשים היו נשכרים מהכתיבה שלי וכו' ומה באמת עשיתי בפועל...
ואני פוחדת מתחושת ההחמצה הנוראה הזו.

גם הממסד צריך להבין שאם בורא עולם נתן לו כסף ויכולת השפעה זה כדי להביא לצמיחה של הדור כולו, כי צמיחה היא כמו כדור שלג שמתגלגל, אז גם אנשי הממסד צריכים לחשוב מה יקרה אחרי 120 שנה:
איך ההתנהלות שלהם השפיעה על העולם ומה הם יכלו לעשות אילו באו מתוך חשיבה ששמה את רצון ה' במרכז.
ופרק "אשרי יושבי ביתך" בתהילים מסביר היטב מה זה רצון ה'. (הכוונה שרצון ה' שיהיה טוב לכולם ולא דווקא למגזר/מעמד/חוג/ אדם זה או אחר!)

אז זה תקין מאוד ורצוי לדאוג לעצמך קודם, ולסביבה שלך, אבל לאחר שקיבלת את כל מה שאתה צריך אין סיבה לא לשאוף הלאה ולהיטיב לציבורים ואנשים נוספים, לא מתוך מחשבה שלוקחים ממך משהו, אלא מתוך הבנה שהמשאבים משותפים לכולנו, ואם אנחנו לא חיים זאת באופן כזה אלא שומרים הכל לעצמנו, אנחנו בעצם גוזלים מאנשים אחרים את מה שמגיע להם.

ושוב, זו לא ביקורת.
הכל ממש בסדר, זו רק הערה חשובה, כי אנשים רגילים לא יגיעו למסקנה כזו בכוחות עצמם וחובה שאנשים מתמודדים, שרואים את העולם מזווית קצת אחרת, יתנו חומר למחשבה, לתועלת כולם.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

נתקלתי במודעה המציעה לסופרים עצמאיים שספריהם יישלחו לאוניברסיטאות בארה"ב בהתנדבות. החתום על המודעה הוא אדם בשם שלמה פישמן, שמציע לשלוח ספרים של סופרים ישראלים ללא תשלום.
שלחתי לו רשימת ספרים והוא ציין לפי תאריכי הוצאה לאור, כמה עותקים לשלוח מכל ספר.
זה היה מזמן, אבל עדיין לא שלחתי כי אני נוהגת לדחות דברים לא חשובים.
מידי כמה זמן הוא שלח לי תזכורת, והשבוע החלטתי שהגיע הזמן לשלוח את הספרים.

לפני ששלחתי הוא כתב לי שיבדוק אולי הספרים כן קיימים באוניברסיטה.
להפתעתי - כן! הספרים שלי הגיעו למחלקות העבריות של האוניברסיטאות בארה"ב.
הוא שלח לי צילומי מסך שהספרים: במה ללא קהל, קוד נפוליאון, הצעה לסדר, וסדר הפוך מקוטלגים כספרים מהמניין בהרווארד.
"אם זה בהרווארד זה באוניברסיטאות נוספות", כתב לי.

מי יכול לשלוח לשם? זו תעלומה... אולי יש אנשים שעוסקים בזה? אבל גם ספרים חרדיים? מעניין מאוד.

חשבתי שזה רק הספרים שלי בגלל חשיבותם הרבה, אולי מישהו זיהה את הפוטנציאל הרב שלהם וכו'.
אבל כתבתי לו שמות של סופרות נוספים והוא שלח לי צילומי מסך של הספרים שלהם מקוטלגים. (כנראה כמעט) כל הספרים החרדיים הגיעו לאוניבסיטאות בארה"ב.
קצת מעניין כיצד הגיעו הספרים לשם, וכשהפליאה חלפה הבנתי שיתכן שאף אחד לא קורא שם את הספרים, כי בטח זה הרבה מאוד ספרים, וכמה זמן יש כבר לאנשים כדי שלקרוא את כולם?

בכל מקרה מר שלמה פישמן שולח ספרים לארצות הברית, לספריות באוניברסיטאות, הוא רואה בזה שליחות.
שאלתי אם ירצה שאכתוב את הפרטים בפורום כתיבה,
הוא שלח את הנוסח הבא:

שלום וברכה
מי שהוציא ספר ורוצה שהוא יהיה בספריות באוניברסיטאות בארצות הברית ( מחלקות עבריות)
מוזמן ליצור קשר
עם שלמה פישמן
0525244497
עד היום אני כותב את הספרים שלי (בעז"ה) על הגדרות ברירת המחדל של וורד (דף A4 רגיל), אבל לאחרונה התחלתי לחשוב על הפער שזה מייצר מול התוצאה הסופית.
מצד אחד, A4 הוא נוח ביותר למסך ולעבודה רגילה. מצד שני, כשהטקסט עובר לעימוד של ספר (A5 ומטה), הכל משתנה – אורך השורות, חלוקת הפסקאות והתחושה של "כמה באמת כתבתי".

רציתי לשאול אתכם:
  1. על איזה גודל דף אתם כותבים את הטיוטה שלכם? (A4 הקלאסי או שאתם מגדירים מראש גודל של ספר?)
  2. האם אתם מתחשבים בפונט ובגודל שלו כבר בזמן הכתיבה (למשל פונט 12 סריפי), או שזה משהו שאתם משאירים רק לשלב העימוד והדפוס?
  3. למי שעבר מ-A4 לפורמט קטן יותר בזמן הכתיבה – האם זה שינה לכם את קצב הכתיבה או את הדרך שבה אתם בונים פסקאות ודיאלוגים?
וכן, אני יודע שספירת מילים היא בד"כ הקובעת, אבל הרעיון לדיון נובע מכיוון שיש קצב קריאה שניתן לכוון לפי העמוד, ואני לא יודע האם הסופר לוקח בזה חלק או שזו האומנות והתפקיד של המעמד?

בונוס (לא קשור, אבל עדיין מעניין אותי): מה מניע אתכם להמשיך לכתוב גם כשיש משברים?
התקומה החרדית.



כשאני כותבת תקומה חרדית – אין כוונתי לתקומה של כלל הציבור החרדי שאולי אינו צריך תקומה או שכבר היתה לו תקומה וכדו'.

אלא הכוונה לתקומה שלי, כמי שנמצאת בתודעה החרדית וזה חלק מהזהות שלה, ויחד עם זה מחפשת לשפר את חייה, את בריאותה הנפשית וכו', ורוצה להגיע לחיים נורמטיביים, והגיעה למסקנה שבורא עולם רוצה שכל אדם יגשים את עצמו בתחום כלשהו - כי זה ביטוי לנשמה האלוקית שרוצה להתגלות.

אני קוראת לזה 'תקומה' כי הרצון להגיע לחיים משופרים מקביל לדעתי לתקומות אחרות, כמו זאת הציונית, ותקומה בדרך כלל מתבססת על שינוי/שבירת העולם הקודם.

מהפכות בדורות קודמים הכריזו:

עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה

מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל

אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה...

*

אבל אני, בתודעה שלי, לא חושבת שזה נכון לפרוק עול כדי לזכות לתקומה.

התקומה בה אני מאמינה היא פנימית – שלי מול עצמי, כזו שתיתן לי יכולת להתגבר על בעיות וחסמים.

*

כדי להגיע לעולם טוב יותר, צריך לשבור את העולם הקודם.

ואני בוחנת את עולמי הקודם כדי לראות מה מיותר לי ומה כדי לשבור.

עולם קודם – הכוונה חשיבה, מניעים וכו'.

המטרה: יכולת מנטלית להגיע למקום של השפעה נרחבת. (לאחר שהתגברתי על מחסומים כמו בושה, חוסר נעימות ועוד..)

*

הבעיה שאם שוברים את העולם הקודם, מגיעים למקום ריק, כי צריך לבנות עולם חדש.

וזה האתגר הגדול.

כשהציונות שברה את העולם הקודם, היא בנתה עולם של כוחי ועוצם ידי, של עצמאות מלאה והתנערות מקשר מחייב לבורא עולם.

אבל העולם החדש שהיא בנתה, היה מקולקל, כנראה, או לא מושלם. (מי אני שאשפוט? התוצאות מוכיחות).

אבל היה משהו טוב בשבירת העולם החדש הציונית: היא הצליחה לגרום לאנשים, פה ושם, לפעול ולהגשים את עצמם, להגיע לחשיבה אלטרואיסטית, חשיבה על כלל האומה.

*

שבירת העולם הישן הפרטי שלי כולל להעיף מחיי חשיבה של תחרותיות, רצון להוכיח את עצמי, רצון להיות בחשיבה על 'אני,אני'... ולהגיע למקום טוב של רצון להגיע להכנעה, לחשיבה אחדותית.

השאלה מה ניתן לבנות במקום כל אלה?

אני מוצאת את עצמי ללא מוטיבציה, כשאני בתודעת אחדות, העדר תחרותיות, בלי זעם ורצון להוכיח את עצמי, אין לי באמת מניע רציני.

הרצון לעשות טוב הוא נחמד, אבל הטוב יכול להתפרש גם כרצון לחיות את חיי ברוגע, כי בלי אגו, בלי תחרות, בלי מצוקה, למה שאני אתנדב למשימות של הגשמה עצמית, של רצון להגיע לקהל? למה שארצה להשפיע אם אין לי מניע משמעותי? בעיקר כי העדר תחרותיות זה חוסר רצון להגיע למקום גבוה.

בלי צורך, בלי רצון, למה שארצה לפעול בכלל?

האם הרצון הטוב לעשות טוב בעולם (בעיקר כשלא יודעים מה טוב) חזק באופן כה משמעותי כמו הרצון להוכיח שאני שווה? כמו הסיפוק שיש בתחושת ניצחון?

האם הרצון הטוב חזק כמו תחושת הזעם?

*

האמת שכשרוצים להחריב עולם ישן, צריך למצוא מספיק מניעים חזקים לפעולה בעולם החדש.

ואני חושבת שאולי זה לא אפקטיבי כל כך להגיע למקום חסר צרכים, רצונות ותחרותיות.

*

מצד שני – אפשר.

זה נמצא במקום בו אנחנו חושבים על העולם ומביטים בחוסר הצדק, בכך שאין באמת אכפתיות במקומות מסוימים, ומסכימים שהעולם צריך שיפור.

אנשים לא צריכים להיות מפוחדים, לא צריכים להתנהל בלי כסף, או במצוקה כלכלית, לא צריכים לחוש נרדפים וכו'.

זה מקום בו אנו חושבים על הרצון לתרום מהיכולת האלוקית שלנו, עבור עולם טוב יותר, ושזה תלוי עד כמה כל אחד יפעיל את הנתונים שלו כדי לפעול למען עולם טוב יותר.

כך שיש מניע משמעותי לעולם חדש: רצון להנחיל לדורות הבאים עולם נעים, אחדותי, ללא מצוקה.

למשל בתרבות – לתת עולם נקי מכוחות שליליים, מתרבות לא נאותה, ממסרים בעייתיים.

זה לא צריך להיות על ידי מחיקת העולם הישן, אלא על ידי שימוש בכוחות שיש בעולם עבור מטרות טובות.
כולנו אוהבים לקבל פרגונים, זה ממש כמו דלק עבור עשיה.
בעיקר עבור כתיבה.

לפעמים שולחים לי תודות על ספרים שכתבתי. (גם ביקורות בונות).
בהתחלה הרגשתי מבוכה שיש אנשים שרוכשים את הספרים או שקוראים אותם, וגם הפידבקים היו מביכים אותי (זה משמח אבל גם מביך). תחושה של: אבל לא אני באמת כתבתי... למה צריך להודות לי?
או: באיזו זכות אני מקבלת תודות? למה שיודו לי? ועוד מחשבות מקטינות.
ותחושת התנגדות: למה מגיע לי יחס?
מסתבר שצריך ללמוד להיות בצד שמקבל יחס ופרגונים, זה קשה, אבל אפשרי.
*
מצד שני, גם קשה לי לפרגן לכותבים באופן גלוי. תחושה שהכתיבה היא משהו אישי, וכותבים לא באמת צריכים את התודה שלי, בנוסף, לפעמים התרומה של הקריאה כל כך גדולה וקשה להגדיר במילים עד כמה הכתיבה מדהימה וכו'.
וכן, אני חושבת שככותבים אנחנו לא באמת אמורים לצפות שיקראו אותנו או כדי לקבל הערכה, אלא צריכים לכתוב ולצאת לאור כי זה מה שצריך, כמו שעובדים אחרים עושים את עבודתם כי צריך ולא משנה אם הם מבלים מחמאות או גערות. (למשל ראש הממשלה מקבל הרבה ביקורת שלילית אבל הוא פועל מתוך תחושת שליחות, כך צריך בכל מקצוע, אמנם אפשר להקשיב לביקורות אבל להקשיב יותר לעצמך)
כך שמי שיש לו כשרון כתיבה או יש לו מה לומר - שיעביר הלאה.
לא צריך לצפות לאישור ולא לחשוש כ"כ מדחיה.
אבל לפעמים כן יש ערך לומר תודה רבה, לא רק עבור הכותבים, אלא גם עבור הקוראים שיכולים לצאת נתרמים ומחפשים חוות דעת לראות מה כדאי ומתאים להם לקרוא.

אולי כאן באשכול הזה תכתבו תודות לכותבים, או תעלו תודות שקיבלתם (באישור השולחים, למרות שזה אנונימי חשוב לדעתי לבקש רשות).

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה