השפלה של ילד בגן

מצב
הנושא נעול.
שימו לב שאולי יש לה משפחה בעל וילדים ובגלל טעות אחת שהיא עשתה צריך להרוס לה את החיים???
חשבתם על זה?

אם זה היה רק טעות אחת, אפשר לשוב בכיוון שלך
אבל לפי התגובה שלה את מבינה שזה לא טעות אחת אלא דפוס חשיבה קבוע שעלול ליצור עוד טעות "אחת" כזאת מחר ועוד "אחת" כזאת שבוע הבא....
ואי אפשר להתעלם מזה.
 
ואם הסיפור שלך - יחשבאף - אכן כמו שכתבת,
ומלמד העניש בסדיסטיות,
אז אני לא יודעת מה לומר.
היד על הדופק שאתם שמים, נמצאת בבית, והילד הרי נמצא בחיידר.

אבל לא שאני יודעת את הסיפור המלא ועד כמה המילה 'סאדיזם' אכן היתה נוכחת בו,
אז רק מציינת...
 
אם היא כ"כ אטומה, אז היא פשוט ילדונת שעוד לא גדלה ואין לה מה לחפש בעבודה כזו.
שתלך להיות קופאית בסופר או סדרנית (לא שאני מזלזלת חלילה, רק שזו לא עבודה עם נפשות...)
זה פשוט לא המקום שלה והגננת וההנהלה צריכים לדעת את זה.
סביר להניח שיש עוד מקרים שההורים פשוט לא מודעים...
 
גם אני כמו כולן פה מזוזעזת עד עומק נפשי
תעדכני לפחות מה עשית בסוף
שביעית
אחרי שספרת את ההמשך
התחרטתי למה בקשתי שתעדכני אותנו:mad::mad:
מזעזע
מה את חושבת לעשות למעשה?
 
@שביעית כל הכבוד על הבירור המכובד
אני בטוחה שמרוב שרצית לדפוק לה את הראש בקיר, פשוט שתקת

צריך למצוא את התגובה הנכונה איפשהו באמצע

אבל תזכרי תמיד את הבן שלך שהולך לפגוש אותה ככל הנראה בכל יום השנה

(ואיפה היו שאר ההורים בסיטואציה כזאת?)
 
עצוב לי מאד לשמוע על המקרה הזה.
מקווה שתמצאי את האדם הנכון להתייעץ איתו בקשר לילד.

סליחה שאני אומרת, מתארת לעצמי שהעוזרת הזו רווקה או נשואה טריה. ולא איכפת לי כמה עגבניות יש לכם לזרוק, אני לא מרגישה בנח עם זה שמי שאינה אם בעצמה, מטפלת בילד שלי. וזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שהוצאתי את בני מהמעון.
זכותך לחשוב ולהתנהל כפי שאת רואה לנכון, ככה שאת יכולה להיות רגועה, לא נזרוק עלייך שום עגבניה.

רק מודה לד', על האמהות שמרגישות בנוח, וחוזרות להפקיד בידי, שנה אחר שנה, באמון ובבטחון, את בנותיהן. שמעניקות לי את הזכות לטעום מהמתנות שלצערי, לא זכיתי עדיין לקבל. שנותנות לי את העונג לחוש באופן בלתי אמצעי, בקצה קצהו של מושא הכמיהה, התפילה, התשוקה,
הגעגוע והאהבה הבוערת.
שיודעות שיחס חם ואוהב לילדים, הוא לא נחלת חלקן הבלעדית, למי שזכו במתנה הגדולה מכולן. שיודעות שגם למי שעדיין צועדת בדרך מלאת מהמורה וקושי, נשרטת ומדממת, ונושאת עיניים בתפילה בדמעות (וכן, בקנאה), יש הרבה מה לתת. שיודעות שהתנהגות אנושית בסיסית מתחילה הרבה לפני השאלה- האם ד' זיכה אותה בגדולה שבמתנות, או שבחר להעביר אותה קודם בדרך נפתלת, מלאה מהמורות, קשה ומדממת.

מודה לד' על כך שוב, ששלח לי ולחברותיי למסע, את האמהות המקסימות האלו, שמפקידות בידינו הבלתי מנוסות, את היקרים שבפקדונותיהם, ומעניקות לנו קצת נוחם, מרפא ומזור.

ובמלוא הצניעות, הן לא מפסידות מכך, רק מרוויחות, והרבה. ותעיד על כך הבחירה החוזרת שלהן, במודעות מלאה ובחופש מוחלט.
 
אני חוזרת ושואלת:
איפה הגננת בסיפור????
זה שהסייעת טיפשה/חסרת אחריות/אטומה
הבנו.
אבל- שוב אם הגננת הלכה והשאירה את הסיעת לבד עם 30 ילדים בחצר שנמצאת קומה וחצי מעל החצר
מה רצית שהיא תעשה???
היא הפשילה את המכנסיים בטפשות, והעמידה אותו שם מתוך מחשבה מטופשת וחסרת רגישות איפה שהיא העמידה.
היא ככל הנראה לא ממש יודעת מה זה גיל הרך,
אבל בדיוק בשביל זה יש גננת!!!!
היא אמורה להחליט החלטות מעין אלו,
היא אמורה להתחלק בעבודה של החלפת ילדים מפשלים ומילוי הוראות ההורים,
והיא הדמות הרגישה שאמורה להיות בסיפור.
איפה היא היתה?
איפה היא עכשיו??
חבל להטפל לילדה קטנה וחסרת נסיון שטעתה
כשאמורה להיות דמות בוגרת ומנוסה שמעלה בתפקידה!
 
זכותך לחשוב ולהתנהל כפי שאת רואה לנכון, ככה שאת יכולה להיות רגועה, לא נזרוק עלייך שום עגבניה.

רק מודה לד', על האמהות שמרגישות בנוח, וחוזרות להפקיד בידי, שנה אחר שנה, באמון ובבטחון, את בנותיהן. שמעניקות לי את הזכות לטעום מהמתנות שלצערי, לא זכיתי עדיין לקבל. שנותנות לי את העונג לחוש באופן בלתי אמצעי, בקצה קצהו של מושא הכמיהה, התפילה, התשוקה,
הגעגוע והאהבה הבוערת.
שיודעות שיחס חם ואוהב לילדים, הוא לא נחלת חלקן הבלעדית, למי שזכו במתנה הגדולה מכולן. שיודעות שגם למי שעדיין צועדת בדרך מלאת מהמורה וקושי, נשרטת ומדממת, ונושאת עיניים בתפילה בדמעות (וכן, בקנאה), יש הרבה מה לתת. שיודעות שהתנהגות אנושית בסיסית מתחילה הרבה לפני השאלה- האם ד' זיכה אותה בגדולה שבמתנות, או שבחר להעביר אותה קודם בדרך נפתלת, מלאה מהמורות, קשה ומדממת.

מודה לד' על כך שוב, ששלח לי ולחברותיי למסע, את האמהות המקסימות האלו, שמפקידות בידינו הבלתי מנוסות, את היקרים שבפקדונותיהם, ומעניקות לנו קצת נוחם, מרפא ומזור.

ובמלוא הצניעות, הן לא מפסידות מכך, רק מרוויחות, והרבה. ותעיד על כך הבחירה החוזרת שלהן, במודעות מלאה ובחופש מוחלט.
מסכימה עם כל מילה!
אני ממש לא חושבת שיש שום קשר,
היו לילדי בגילאים שונים שתי גננות,
אחת רווקה (בת 28) ואחת נשואה שנים בלי ילדים,
והן היו בין הגננות הכי טובות שזכורות לי לטובה, על כל יום ויום!
יש למרבה הצער אמהות שלא אלופות בלגדל ילדים,
כן יש דבר כזה.
ויש נשים בלי ילדים שפשוט מעולות בזה יותר מכל דבר אחר.

(וכמו שכתבתי קודם.. מעלה בדעתי כמה ילדות שגילן לא עולה על 10,
והיו יודעות להגיב ברגישות ומחשבה על הילד בלי להתבלבל כלל.
הגיל גדול דיו בעיני, זו לא הנקודה..)
 
אני רק רוצה להעלות נקודה נוספת: הסיעת כנראה שגתה ועשתה טעות גדולה ואכן צריך לדבר איתה ולהעמיד אותה על מקומה.
אבל!!! מכאן ועד לפיקוח הנהלה ופיטורין הדרך רחוקה.
שימו לב שאולי יש לה משפחה בעל וילדים ובגלל טעות אחת שהיא עשתה צריך להרוס לה את החיים???
חשבתם על זה?
גם לי היה מקרה של רבה שהעניש את הבן שלי בצורה סדיסטית ממש ובהתחלה הייתי ממש מזועזעת.
אבל התייעצנו עם איש חינוך ובמקום ללכת להנהלה החלטנו לשוחח ישירות עם הרבה.
מאז אנחנו עם יד על הדופק ועוקבים אבל אני לא חושבת שעל טעות אחת צריך ישר לפטר אותה!!! תחשבו גם עליה!!!

אני לא מסכימה עם כל הגישה הזו.
זו בדיוק הגישה שמאפשרת קיום של עבריינים במגזר שלנו.
החיים לא נהרסים מזה שבחורה מפוטרת, וזה לא אמור להיות השיקול של ההורה, אלא - כמה ילדים יהרסו מאותה מטפלת.
אם מאמינים שילד רך הוא דבר עדין מעין כמוהו, שכל דבר משפיע עליו בצורה עמוקה מאד, וזה מה שחכמינו אומרים, אז פשע הרבה יותר גדול הוא להשאיר מטפלת שמסוגלת לפגוע כך, מאשר לפטר עובדת שזה דבר שהוא לא נעים, אבל קורה.

המטפלת במעון של הבן שלי היתה אטומה מאד. לפי התנהגותה, נראה שהגיעה ממשפחה קשת יום ולא הורגלה בהתנהגות עדינה וחמה. (נכון, יש כאלו שלא ישארו כך. אני מדברת עליה עכשיו). בתחילה נתתי צ'אנס, אבל אחרי כמה התנהגויות חמורות בעיני, שהתרחשו מול עינינו (ולכו תדעו מה קרה בהעדרנו), פניתי בתלונות להנהלה ולמפקחת. מאחר והן החליטו שהן מעדיפות לסיים עם ההדרכה שלה ואז להחליט לגביה, הוצאתי את הילד שלי מהמעון. למנהלת שם לא איכפת שבינתיים ילדים יפגעו מההתנהגות הזו. את יודעת מה זה אומר? שלא איכפת לה מהילדים. זה מסוכן להשאיר ילדים במקום כזה.
ואני, כהורה שראה את הפער העצום בילד שלי, בין לפני המעון, המעון ואחרי המעון- יכולה להעיד על מה שיחס עושה לילד. כמה הוא מבין, כמה הוא רגיש, כמה הוא פגיע.


ובמאמר מוסגר, כמה אנשים כאן שהיו גונבים להם 50,000 שקל, היו נמנעים מלהגיש תלונה נגד הגנב כדי לא להרוס לו את החיים?
 
אני מתלבטת אם לנסות לדובב אותו או לתת לתקרית לשקוע כי בינתיים לא נראה שזה השפיע עליו. הוא מתנהג כרגיל, עליז ומבסוט.
אני אחכה עוד קצת זמן לראות אם זה משפיע על הגמילה שלו, כי מאז הוא ליכלך עוד פעם ולא עשה בכלל בשרותים, מה שכבר כן היה בסדר...

ניסיתי לדבר איתו על זה. הזכרתי שהעוזרת אמרה לו לעמוד שם עד שיקחו אותו כשהוא ליכלך - הוא החוויר והיה נראה קצת מבוהל. מיד עשיתי קול כועס ואמרתי : 'אנחנו כועסים עליה! נכון? היא חצופה! אנחנו נרביץ לה!'. הוא התגלגל מצחוק ואמר 'לאאא, אנחנו לא נרביץ לה }חינכתי אותו טוב...{'. ומיד פיטפט על דברים אחרים ככה שאני לא יודעת עד כמה הוא באמת זוכר ומבין את זה. ברור שבמקום הוא הושפל ונבוך מאודדדדד, אבל נראה שברגע שהגיע הביתה - הוא השתחרר מזה.
הבעיה היא שהוא ילד שבכללי פחות מספר על דברים שקרו לו או בכלל על כל מה שנעשה בגן כך שקשה לי לדעת מה הוא מרגיש על כל הסיפור ואיך הוא נתפס בעינים שלו.
הוא בכלל לא סיפר לי על התקרית הזו, אבל שוב, הוא לא יספר גם אם ירביצו לו ויציקו לו.


לגבי העוזרת. שאלו הרבה שאלות.
מדובר בבחורונת בת 18 וחצי, נשואה ללא ילדים, סייעת בגן החיידר, ללא הכשרה מתאימה ונראה גם שללא גישה לילדים.
ביום שישי כשדברתי איתה }פעמיים. בבוקר ובצהריים{ לא נראה בכלל שהבינה מה אני רוצה ממנה. כל הזמן חייכה את החיוך המסויים הזה שלה, שלא מבין כלום. גם כשאמרתי לה שהוא הושפל ובחיים לא נבהל ככה וכו' ושלהבא תיזהר עליו - החיוך היה דבוק.
אולי אני אשמה שדברתי איתה בטון ידידותי וחברי מדי. אבל אני לא מהטיפוסים שיודעים להפוך שולחנות ולהעמיד אנשים על מקומם, כך שאני לא באמת יכולה גם לסבך אותה עם ההנהלה, אני הרי נחמדה אליה ופתאום תוקעת לה סכין בגב?!

לגבי הגננת. היא עדיין לא שמעה מהתקרית הזו.
ולפי מה שהבנתי מהעוזרת , היא לא הייתה כל הזמן לבד. הייתה שם סייעת נוספת שעזרה לה ועזבה ממש ברגעים האחרונים, מתי שכל הסיפור קרה.
 
כתבתי לך את דעתי איך כדאי לדבר אתו על זה באישי
כאמור אני לא איש טיפול ואת לא חייבת לאמץ,
אבל זו דעתי.
 
גם אם את לא מאלה שהופכים שולחנות (מילא זה לא מועיל) אסור להתעלם ולהדחיק את זה למרות שלא נעים לחשוב על האומללות של הילד אבל הענין מצריך טיפול
מה שחשוב זה להרים טלפון ובצורה ומכבדת אך אסרטיבית ,לבקש הסברים על הסיפור הזה
ולנסות להבין מדוע הילד הושפל מה עבר למי שעשה את זה בראש,
אם תבואי בגישה שבאמת את רוצה לשמוע ממי שעשה את זה מדוע עשה דבר כזה????
לשאול את זה בצורה מכבדת ,קונקרטית אך גם שאלה שתצריך תשובה
לא לוותר דמו של הילד לא הפקר
(אבל למרות הכעס הגדול תשדלו ללכת בין הטיפות כי יש לו עוד כמה חודשים ללמוד שם עד לסיום השנה )
 
אני מתלבטת אם לנסות לדובב אותו או לתת לתקרית לשקוע כי בינתיים לא נראה שזה השפיע עליו. הוא מתנהג כרגיל, עליז ומבסוט.
אני אחכה עוד קצת זמן לראות אם זה משפיע על הגמילה שלו, כי מאז הוא ליכלך עוד פעם ולא עשה בכלל בשרותים, מה שכבר כן היה בסדר...

ניסיתי לדבר איתו על זה. הזכרתי שהעוזרת אמרה לו לעמוד שם עד שיקחו אותו כשהוא ליכלך - הוא החוויר והיה נראה קצת מבוהל. מיד עשיתי קול כועס ואמרתי : 'אנחנו כועסים עליה! נכון? היא חצופה! אנחנו נרביץ לה!'. הוא התגלגל מצחוק ואמר 'לאאא, אנחנו לא נרביץ לה }חינכתי אותו טוב...{'. ומיד פיטפט על דברים אחרים ככה שאני לא יודעת עד כמה הוא באמת זוכר ומבין את זה. ברור שבמקום הוא הושפל ונבוך מאודדדדד, אבל נראה שברגע שהגיע הביתה - הוא השתחרר מזה.
הבעיה היא שהוא ילד שבכללי פחות מספר על דברים שקרו לו או בכלל על כל מה שנעשה בגן כך שקשה לי לדעת מה הוא מרגיש על כל הסיפור ואיך הוא נתפס בעינים שלו.
הוא בכלל לא סיפר לי על התקרית הזו, אבל שוב, הוא לא יספר גם אם ירביצו לו ויציקו לו.


לגבי העוזרת. שאלו הרבה שאלות.
מדובר בבחורונת בת 18 וחצי, נשואה ללא ילדים, סייעת בגן החיידר, ללא הכשרה מתאימה ונראה גם שללא גישה לילדים.
ביום שישי כשדברתי איתה }פעמיים. בבוקר ובצהריים{ לא נראה בכלל שהבינה מה אני רוצה ממנה. כל הזמן חייכה את החיוך המסויים הזה שלה, שלא מבין כלום. גם כשאמרתי לה שהוא הושפל ובחיים לא נבהל ככה וכו' ושלהבא תיזהר עליו - החיוך היה דבוק.
אולי אני אשמה שדברתי איתה בטון ידידותי וחברי מדי. אבל אני לא מהטיפוסים שיודעים להפוך שולחנות ולהעמיד אנשים על מקומם, כך שאני לא באמת יכולה גם לסבך אותה עם ההנהלה, אני הרי נחמדה אליה ופתאום תוקעת לה סכין בגב?!

לגבי הגננת. היא עדיין לא שמעה מהתקרית הזו.
ולפי מה שהבנתי מהעוזרת , היא לא הייתה כל הזמן לבד. הייתה שם סייעת נוספת שעזרה לה ועזבה ממש ברגעים האחרונים, מתי שכל הסיפור קרה.
הגננת של הבן שלי,לימדה אתי באסיפת הורים כלי מדהים:
סיפורים. לספר לילד על הנושא שאת רוצה רק בסיפור שיהיה רחוק ממנו מאוד,וכך הוא ישתף פעולה.לדוג': היתה בובה שקראו לה רותי(חפץ,ונקבה) והיא הלכה לגן ש מלא בובות,
יום אחד הגננת הבובה הלכה עם כולם לטיול ושכחה להגיד לילדים ללכת לשירותים, ואתה יודע מה קרה לרותי? באמצע הטיול פתאום יצאה לה.
ואז את צריכה להיות חכמה ולשאול שאלות מכוונות:
"היא היתה עצובה שיצא לה?" "היא פחדה?" "ממי?" לתת לו לענות תשובות ולפי זה לפתח את הסיפור....
רותי מאוד התביישה והגננת צעקה עליה..."מה כדאי לרותי לעשות?" "מה רותי חושבת על הגננת?"
ככה הוא מנווט את הסיפור,ומראה לך מה הוא חושב וחווה.
והכי חשוב-לעבור איתו תהליך של רגשות,ואז סיום טוב לסיפור עם מסר/כח לפעם הבאה שלא תהיה/מה שאת כאמא רוצה להעביר לו כמו"פעם הבאה שלרותי זה יקרה,רותי תבכה שהיא רוצה שיתקשרו עכשיו לאמא ושינקו אותה מהר מהר כי היא מתביישת" או ווטאבר...
לי זה עזר מאוד מאוד בהרבה מקרים!!
 
נערך לאחרונה ב:
הגננת של הבן שלי,לימדה אתי באסיפת הורים כלי מדהים:
סיפורים. לספר לילד על הנושא שאת רוצה רק בסיפור שיהיה רחוק ממנו מאוד,וכך הוא ישתף פעולה.לדוג': היתה בובה שקראו לה רותי(חפץ,ונקבה) והיא הלכה לגן ש מלא בובות,
יום אחד הגננת הבובה הלכה עם כולם לטיול ושכחה להגיד לילדים ללכת לשירותים, ואתה יודע מה קרה לרותי? באמצע הטיול פתאום יצאה לה.
ואז את צריכה להיות חכמה ולשאול שאלות מכוונות:
"היא היתה עצובה שיצא לה?" "היא פחדה?" "ממי?" לתת לו לענות תשובות ולפי זה לפתח את הסיפור....
רותי מאוד התביישה והגננת צעקה עליה..."מה כדאי לרותי לעשות?" "מה רותי חושבת על הגננת?"
ככה הוא מנווט את הסיפור,ומראה לך מה הוא חושב וחווה.
לי זה עזר מאוד מאוד בהרבה מקרים!!
רעיון מעולה!
 
אני מתלבטת אם לנסות לדובב אותו או לתת לתקרית לשקוע כי בינתיים לא נראה שזה השפיע עליו. הוא מתנהג כרגיל, עליז ומבסוט.
אני אחכה עוד קצת זמן לראות אם זה משפיע על הגמילה שלו, כי מאז הוא ליכלך עוד פעם ולא עשה בכלל בשרותים, מה שכבר כן היה בסדר...

ניסיתי לדבר איתו על זה. הזכרתי שהעוזרת אמרה לו לעמוד שם עד שיקחו אותו כשהוא ליכלך - הוא החוויר והיה נראה קצת מבוהל. מיד עשיתי קול כועס ואמרתי : 'אנחנו כועסים עליה! נכון? היא חצופה! אנחנו נרביץ לה!'. הוא התגלגל מצחוק ואמר 'לאאא, אנחנו לא נרביץ לה }חינכתי אותו טוב...{'. ומיד פיטפט על דברים אחרים ככה שאני לא יודעת עד כמה הוא באמת זוכר ומבין את זה. ברור שבמקום הוא הושפל ונבוך מאודדדדד, אבל נראה שברגע שהגיע הביתה - הוא השתחרר מזה.
הבעיה היא שהוא ילד שבכללי פחות מספר על דברים שקרו לו או בכלל על כל מה שנעשה בגן כך שקשה לי לדעת מה הוא מרגיש על כל הסיפור ואיך הוא נתפס בעינים שלו.
הוא בכלל לא סיפר לי על התקרית הזו, אבל שוב, הוא לא יספר גם אם ירביצו לו ויציקו לו.


לגבי העוזרת. שאלו הרבה שאלות.
מדובר בבחורונת בת 18 וחצי, נשואה ללא ילדים, סייעת בגן החיידר, ללא הכשרה מתאימה ונראה גם שללא גישה לילדים.
ביום שישי כשדברתי איתה }פעמיים. בבוקר ובצהריים{ לא נראה בכלל שהבינה מה אני רוצה ממנה. כל הזמן חייכה את החיוך המסויים הזה שלה, שלא מבין כלום. גם כשאמרתי לה שהוא הושפל ובחיים לא נבהל ככה וכו' ושלהבא תיזהר עליו - החיוך היה דבוק.
אולי אני אשמה שדברתי איתה בטון ידידותי וחברי מדי. אבל אני לא מהטיפוסים שיודעים להפוך שולחנות ולהעמיד אנשים על מקומם, כך שאני לא באמת יכולה גם לסבך אותה עם ההנהלה, אני הרי נחמדה אליה ופתאום תוקעת לה סכין בגב?!

לגבי הגננת. היא עדיין לא שמעה מהתקרית הזו.
ולפי מה שהבנתי מהעוזרת , היא לא הייתה כל הזמן לבד. הייתה שם סייעת נוספת שעזרה לה ועזבה ממש ברגעים האחרונים, מתי שכל הסיפור קרה.
זה נראה שהילד רוצה להדחיק את הרגשות האלה
זה לא עושה לו טוב להזכר בזה.

לא יודעת איך מטפלים בזה.
יש לזה אנשים מקצועיים.

אבל
הסייעת לא מתאימה לעבודה הזאת.
אני מאמינה שעם הזמן כשיהיו לה ילדים ב"ה, היא יותר תוכל להכנס לראש של הילד, להרגיש אותו וגם להבין.
כרגע לא נראה שיש לה את זה.
זה לא בושה ולא כלום, היא פשוט לא מתאימה.
לא לכולם מתאים כל מקצוע.
חשבה שיכולה, וטעתה.
ומעכשיו המקום שלה לא כאן.

היא לא אשמה, פשוט אין לה זה.
 
הגננת של הבן שלי,לימדה אתי באסיפת הורים כלי מדהים:
סיפורים. לספר לילד על הנושא שאת רוצה רק בסיפור שיהיה רחוק ממנו מאוד,וכך הוא ישתף פעולה.לדוג': היתה בובה שקראו לה רותי(חפץ,ונקבה) והיא הלכה לגן ש מלא בובות,
יום אחד הגננת הבובה הלכה עם כולם לטיול ושכחה להגיד לילדים ללכת לשירותים, ואתה יודע מה קרה לרותי? באמצע הטיול פתאום יצאה לה.
ואז את צריכה להיות חכמה ולשאול שאלות מכוונות:
"היא היתה עצובה שיצא לה?" "היא פחדה?" "ממי?" לתת לו לענות תשובות ולפי זה לפתח את הסיפור....
רותי מאוד התביישה והגננת צעקה עליה..."מה כדאי לרותי לעשות?" "מה רותי חושבת על הגננת?"
ככה הוא מנווט את הסיפור,ומראה לך מה הוא חושב וחווה.
והכי חשוב-לעבור איתו תהליך של רגשות,ואז סיום טוב לסיפור עם מסר/כח לפעם הבאה שלא תהיה/מה שאת כאמא רוצה להעביר לו כמו"פעם הבאה שלרותי זה יקרה,רותי תבכה שהיא רוצה שיתקשרו עכשיו לאמא ושינקו אותה מהר מהר כי היא מתביישת" או ווטאבר...
לי זה עזר מאוד מאוד בהרבה מקרים!!

רעיון מקסים!
אני אכן אנסה את זה מחר בעז''ה.
תודה לך
 
רעיון מקסים!
אני אכן אנסה את זה מחר בעז''ה.
תודה לך
בכיף:)
הבן שלי היה קם כל בוקר ב 5 ,נכנס לחדר שינה ושכולם יקומו...
אחרי שעשיתי לו כזה סיפור ושאחתי אותו מה לעשות שהילדה מעירה את כולם..?
אז הוא אאמר לי "אז שאמא שלה תשים לה על השולחן במטבח עוגיות ומים והיא לא תהיה רעבה ותחזור לישון וזה מה שעשיתי ועושה עד היום,ולי יש ש ק ט!!
 
מה שחשוב זה להרים טלפון ובצורה ומכבדת אך אסרטיבית ,לבקש הסברים על הסיפור הזה
ולנסות להבין מדוע הילד הושפל מה עבר למי שעשה את זה בראש,
אם תבואי בגישה שבאמת את רוצה לשמוע ממי שעשה את זה מדוע עשה דבר כזה????

היא הסבירה מצויין למה היא עשתה את זה :
*את המכנסיים היא הורידה כי הוא ניסה להוריד אז היא בסה''כ 'עזרה' לו.
*היא הוציאה אותו מהשרותים ושלחה אותו לעמוד בכניסה כדי שיהיה קרוב לפתח ויקחו אותו מיד. (במקום שישאר בשרותים שנמצאים בעומק הגן ומי שיבוא לקחת אותו יצטרך ללכת עוד כמה פסיעות בשביל להוציא אותו משם...)
*היא לא החזירה לו את המכנסיים כי... לא, רגע. לזה בעצם לא היתה סיבה.

בקיצור, כשניסיתי להסביר לה מה הבעיה היא לא ממש הבינה, לא ממש הקשיבה. לא יודעת. תכל'ס, השיחה לא עבדה.
 
מסכימה עם כל מילה!
אני ממש לא חושבת שיש שום קשר,
היו לילדי בגילאים שונים שתי גננות,
אחת רווקה (בת 28) ואחת נשואה שנים בלי ילדים,
והן היו בין הגננות הכי טובות שזכורות לי לטובה, על כל יום ויום!
יש למרבה הצער אמהות שלא אלופות בלגדל ילדים,
כן יש דבר כזה.
ויש נשים בלי ילדים שפשוט מעולות בזה יותר מכל דבר אחר.

(וכמו שכתבתי קודם.. מעלה בדעתי כמה ילדות שגילן לא עולה על 10,
והיו יודעות להגיב ברגישות ומחשבה על הילד בלי להתבלבל כלל.
הגיל גדול דיו בעיני, זו לא הנקודה..)
שאלתי בחורה אחת שלא חשודה עלי בסדיזם או אטימות, רק בפינוק.
היא אמרה:
"בדיוק בגלל שסייעת זו אחריות - אני לא הולכת לעבוד בזה. אין לי ניסיון. אבל יש לי הרבה חברות שאין להן טיפת גישה או רצון להשקיע בעניין והן הולכות רק כדי להרוויח את הכמה שקלים בינתיים."
אז אפשר לחלוטין להוציא, וגם בהודעה הקודמת שלי החרגתי, את אלו שיש להן רצון וגישה.
וכן להכניס - נערות קצת מפונקות, שנכנסות לתפקיד בלי טיפת הכשרה ובלי אינטראקציה קודמת עם ילדים..
כשהחיים יפגישו אותן עם ילדים, או במשך השנים בתפקיד, או עם שלהן הפרטיים - זה ייראה אחרת.
לא מורידה מאומה מאחריות הסייעת, ליבי היה ועודנו נתון לילד ולאימו המסורה שמתפקדת מצוין, רק מציינת שיש סייעות שמסוגלות לזה, הרבה באחריות המערכת שמעליהן, וזה כן נתון לשינוי עם הגיל/ הניסיון.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

אשכולות דומים

יש לנו ילד מיוחד כחלק משלל בעיותיו אין הבנה תקשורת דיבור והליכה ועוד דברים...
כואב לי מאד לכתוב את זה אבל קשה מאד לצאת איתו מהבית כי המבטים לא יורדים ממנו העצות לא מפסיקות הוא לומד במסגרת מותאמת כמובן ומקבל את כל הטיפולים הנצרכים להתקדמות שלו אז איך אפשר לסבול את האמירות של נשים בגינה מה הוא עדיין לא הולך? למה הוא לא מדבר? את מטפלת בכל הבעיות שלו אולי תלכי איתו לפזיותרפיה (תאמינו לי שפזיותרפיה אנחנו רצים איתו פעמיים בשבוע לפרטי ומקבל עוד פעמיים בשבוע בגן) אולי לאוסטופת אולי ואולי ואולי ונגמר לי החשק לצאת אתו אפילו רק בשביל לזרוק פח או רק לרופא (כי כל שני וחמישי הוא חולה( וכמובן למה הוא בוכה(כן הוא יכול לבכות ימים שלמים ולא אין צורך לנסות לעזור )
חברות/שכנות/סקרניות וכו' יקרות:
*אל תשפטו
*אל תעצרו אותי ברחוב ותגידו לי איזה מתוק איזה חמוד ויפה אם לא הייתם עוצרים אמא לילד רגיל
*ראיתם אמא לילד מיוחד? מגיע לה כתר היא מגדלת נשמה גבוהה ואם יש לה ילד כזה היא נבחרה לא כי היא בעייתית כי היא מובחרת
*אל תתערבו
*אל תצקצקו(אני לא חרשת ב"ה)
*אל תפזלו
כואב לי מאד להעלות את הנושא אבל באו מים עד נפש אני כמה שבועות לא מצליחה לצאת מהבית אחרי הצהריים אתו וזה לא מגיע לו הוא כ"כ אוהב טיולים בחוץ ומאד נרגע מהם
אנא קצת מחשבה לפני הרצון "לעזור" לנו
אמא לילד מיוחד
אולי גם אתם חוויתם חוויה דומה?
ככה זה בכל מקום?

הבן שלי בכיתה א', ילד חמד,
בגן חיידר הבנתי שיש פער ושהוא רכרוכי ולא בשל. לא קיבלתי שום מידע מהגננת,
ורק שפניתי אליה היא אמרה שאני צודקת... רצינו להשאיר שנה בגן, ולא הסכימו.
במכינה, שיכנעתי את הרב'ה שהילד לא בשל, הרב'ה הסכים איתי באופן חלקי, אמר שהוא חלק, אבל לא היה מודאג מידי,
עשינו אבחון כנדרש, וועדת שילוב, קיבל שעות, מקבל קלינאית תקשורת. רצינו להשאיר במכינה ולא הסכימו.

אבל תכל'ס,
הילד המתוק הזה - לומד השנה בכיתה גדולה מאוד, (כמעט פי שניים מהמכינה)
אוהב את הלימוד מאוד, אבל חורק שיניים כל הזמן.
רכש יפה את הקריאה אבל מתאמץ מאוד, כותב נפלא, אבל בכיתה מתקשה ממש לכתוב והספר שלו מלא במחיקות :(
מבין מעולה את הנלמד, אבל לא מרגישה שזה מלהיב אותו במיוחד.
תכל'ס- מרגיש לי שהוא יכול לצלוח את זה, אבל הוא לא בשל.
כאילו בכח משאירים אותו במשבצת הזו ומנסים לעזור לו עם קביים, מה שיתכן, שאם רק היה נשאר עוד שנה במכינה,
יכולנו לחסוך לו את רוב הקשיים. אולי הוא לא היה שפיץ, אבל בטוח לא היה חלש.

א. למה ההורים צריכים לרדוף אחרי הצוות לקבל מידע? למה מרגיש כאילו, אם מסתדרים, אז יאלה יופי, נחליק את זה?
ב. למה בחיידרים אין אפשרות להשאיר גן / מכינה בעת הצורך? למה טובת הילד לא עומדת במרכז?
ג. האם אתם מכירים חיידר מעולה בירושלים שאפשר יהיה לקבל בו מענה אישי ומקצועי לילד ושיהיו קשובים לצרכים שלו?

אני חושבת שהשנים האלו קריטיות לכל העתיד של הילד, ואם עכשיו הוא רודף אחרי עצמו, מה יהיה בצמתים הבאים????

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה