אני לא מאמינה עד שאשמע את הצד השני.נקודה!
את גם מאד רוצה שהגננת תאמין לכל מה שהילד מספר מהבית.
אני לא חושבת שהמקרה דנן לא קיצוני ויכול לעבור לסדר היום....
אבל שתקום אמא אחת מכאן ותאמר שמעולם לא צעקה על הבן שלה ומעולם היא לא נגעה בילד
אם יש משהי לא הייתי מצדיעה לה לגמרי....
"חונך שבטו שונא בנו"...
אולי הילד בעייתי ואולי מתנהג שלא קשורה ? מה את מצפה שהיא תרביץ מכות לילד ? תוציא אותו החוצה, תשפוך עליו מילות שלא עולות על שפתיים חרדיות...
מערכת החינוך כיום מאד מוגבלת במיוחד בנים ואין להם באמת יכולת להרביץ לילד ואסור שזה יקרה
אבל ..מותר לגננת לגעת בילד , כאילו מה? אולי גם אסור לשים בפינה ?? אולי גם אסור לתת עונש
יש לך פתרון אחר מעשי? מוזמנת להציע...וליישם אותו
כאילו בחינוך החילוני יוצא שם ילדים מחונכים הפלא ופלא
את כנראה לא שומעת ולא רואה חדשות שלהם...
הציבור החרדי מוכיח באלפי תלמידיו!!! את החינוך כמו שצריך!
שתגדלי תביני...
אבל כן צריך לשים עין ולבדוק ולא לבדוק את הגננת בעשרים וחמש עיניים גם היא בנא !
תנו בהם אמון! או שתשמרו על הילדים בבית - הכי טוב לכם - לרוגע לא בטוח לילד!
עקבתי אחרי האשכול הזדעזעת ולא הגבתי.
עד שקראתי את התגובה שלך.
סתם היקרה!
יש כמה נק' שכתבת והייתי רוצה לבאר,להסביר ולהפריך.
אני כותבת לך כמחנכת לכיתה בבית ספר חרדי!!!!!!!!
קודם כל חשוב לי שתביני שאין הבדל בנינו לבין בי"ס חילוני- מה שאסור שם אסור פה!!!!!
החינוך לא מגיע מאופן הענשה, החינוך שאצלנו מגיע מהתורה, הבית והערכים.
דבר שני אין מקום להשוואה בין מורה לאמא. מה שמותר לאמא לא מחייב שיהיה מותר למורה.
(היום לצערנו הרב מורים עובדים בשביל פרנסה ולא בשביל לחנך את ילדי ישראל. בניגוד לאמא שכל רצונה הוא חינוך הבנים).
כל ההגבלות ממשרד החינוך הן נכתבו בשיקול דעת לאחר מקרים ואסונות שארעו (זה לא משועמם שישב ואסר) ע"מ לבטח את הילדים במקסימום שאפשר.
וכאן אני פונה אליכם ההורים תפתחו את העיניים ותהיו ערים לנעשה בביה"ס.
את צודקת שהגננת בנא' אך לא כולם טובים ונחמדים המתאימים לעבוד עם ילדים. זה התפקיד שלך כאמא וחובתך- הילד החסר אונים הונח בגן שאת החלטת ולכן עליך מוטלת האחריות לדאוג לשלומו ולראות שבחירתך טובה לו.
אני לא אומרת להיות "קרציה"- אך חשוב להראות שאת שומעת ומודעת לנעשה בכיתה/בגן. ואם משהו לא נשמע לך את יכולה להתקשר ולברר מה היה. כמובן שלא בצעקות ובאגרסביות אך גם לא בטיוח הדברים וברמיזתם, אלא להגיד את הדברים כפי שהם (" הילד מספר שלפעמים את אוחזת באוזנו") הגננת/המורה תנסה להקטין את המעשה, להסביר. אם מקובל עליך מה טוב. אם לא, תבהירי לה את דעתך בהחלטיות. ("אני מאוד מעריכה את עבודתך, אך לא מקובל עלי שתופסים לילד באוזן או נוגעים בו לצורך הענשה יש דרכים אחרות בהן ניתן לחנך את הילד").תסיימי את השיחה יפה. ואם תפגשי אותה ביום המחר, תחייכי כמו תמיד ותשאלי לשלומה.
וסתם המלצה חמה- כדאי מאוד לשמוע את השיחות של הרב יעקבזון על חינוך ילדים.
ולסיום- מצאתי תפילה יפה על חינוך הבנים וצרפתי אותה:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ד' אֱלֹקֵינוּ וֶאֱלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁנִּזְכֶּה לְחַנֵּךְ אֶת בָּנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ בְּדֶרֶךְ הָרְאוּיָה בְּיוֹתֵר וְהַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, בְּדֶרֶךְ שֶׁתַּתְאִים לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם, שֶׁנַּשְׂכִּיל לָרֶדֶת אֶל עֹמֶק נַפְשָׁם, וְלִלְמֹד אֵת תְּכוּנוֹתֵיהֶם וּמִדּוֹתֵיהֶם, וְעַל פִּי זֶה לְחַנְּכָם.
עֲזֹר לָנוּ שֶׁלֹּא נִטְעֶה בְּאַף פְּרַט בְּחִנּוּכָם וּלְוַאי שֶׁנִּזְכֶּה לִרְאוֹת כֹּל צֶאֱצָאֵינוּ כֻּלָּם – לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, בְּדֶרֶךְ אוֹתָהּ הִתְווּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ, גַּם אַחֲרֵי צֵאתָם מַרְשׁוֹתֵינוּ לִרְשׁוּת עַצְמָם, וְעַל זֶה עֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת אֵלֶיךָ לַמָּרוֹם שֶׁתְּזַכִּינוּ לְהַצְלִיחַ בְּחִנּוּכָם, כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה כַּמָּה קָשֶׁה בָּעֵת הַזּוֹ לִשְׁמֹר אֶת הַיְּלָדִים הָרַכִּים לְבַל תִּפְגַּע בָּהֶם אֵשׁ זָרָה ח''ו, וְכָמַהּ נִסְיוֹנוֹת עוֹבְרִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל.
וְלַכֵּן מְבַקְּשִׁים אָנוּ מִמְּךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם הָרוֹצֶה בְּטוֹבַת כֹּל אֶחָד וְאֶחָד מִבָּנָיו, שֶׁנֵּדַע אֵיךְ לְהַוּוֹת בִּפְנֵיהֶם אֶת הַדֻּגְמָא הַחַיָּה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, וְכֵן שֶׁיִּהְיֶה בְּכּוֹחֵינוּ לְדַבֵּר אֶל לִבָּם שֶׁיִּשְׁמְעוּ לְכֹל מַה שֶׁאָנוּ מְצַוִּים אוֹתָם כִּרְצוֹנְךָ, וְשֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ לִנְהֹג עִמָּם בְּיַד קָשָׁה, אֶלָּא שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ הַשְׁפָּעָה חֲזָקָה עֲלֵיהֶם וְשֶׁהֵם יַעֲרִיכוּ וִיכַבְּדוּ אוֹתָנוּ וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׁמְעוּ לְכֹל דְּבַר שֶׁנֹּאמַר לָהֶם.
וְזַכֵּנוּ שֶׁנֵּדַע אֶת הַזְּכוּת הָעֲצוּמָה הַטְּמוּנָה בְּחִנּוּךְ בָּנִים לַתּוֹרָה, כִּי הַלֹּא הֵם- הֵם חֻלְיָה אַחַת בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת הַנֶּאֱמָנִים לְרוּחַ יִשְׂרָאֵל סַבָּא.
וְשֶׁנְּקַבֵּל אֶת כֹּל הַמַּאֲמָץ בְּאַהֲבָה רַבָּה עַד אֵין קֵץ, וְשֶׁנֵּדַע לְהַעֲרִיךְ עַד כַּמָּה גְּדוֹלָה הַכָּרַת הַתּוֹדָה שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְךָ עָל זֹאת.
וּתְזַכֵּנוּ וְתִּתֵן לָנוּ זְרַע בָּנִים בָּרִיא בְּגוּפוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, וְשֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם מְתֻקָּנִים בְּכֹל אֶבְרֵיהֶם, וְשֶׁתִּהֶיֵה לָהֶם נֶפֶשׁ בְּרִיאָה וְיַצִּיבָה, וְהַזְמֵן לָהֶם מְזוֹנוֹתֵיהֶם וּפַרְנָסָתָם בְּרֶוַח וּבְכָבוֹד. וְשֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ אַף פָּעַם לְזוּלָתָם, אֶלָּא הַעֲנֵק לָהֶם מִיָּדְךָ הַרְחָבָה וְהַפְּתוּחָה.