מידע שימושי זהירות - סכנת הידבקות בפשפשים במערה נטושה

[טלגרמה]

מניסיון מר מאד מאתמול, מומלץ מאד לא להיכנס למערה נטושה, בפרט במערה שביקרנו בין מתתיהו לק"ס באמצע הר שומם (מצפון למתתיהו).
כמובן - אין הכוונה לכל האתרים והמערות המפוקחות שמבקרים בהם אנשים מדי יום ולא שמענו שהיה בהם בעיה כלשהי.

 

[גלבוע]

@טלגרמה תפנו מייד לטיפול רפואי.
כניסה למערות לא מפוקחות יכולה להביא למחלה שנקראת 'קדחת המערות' - שמופצת על ידי קרציות שחיות במערות ודורשת טיפול אנטיביוטי מסיבי.
זה יותר סביר שפגשתם קרציות ולא פשפשים, שחיים בדרך כלל בתוך ריהוט.

 

[גלבוע]

רק בשביל שתשתכנעו שזה רציני:

מה הם הגורמים לקדחת המערות?
המחלה נגרמת על ידי סלילונים (חיידקים שצורתם מזכירה סליל) מכ-18 סוגים של Borreila. את הסלילונים גילה לראשונה בקטריולוג גרמני בשם אוטו אובריימר שחקר מגפה שהתפרצה בברלין ב-1868, אך החיידקים נקראו על שמו של בקטריולוג צרפתי בשם אמדה בורל (1936-1867). בישראל מחולל המחלה הוא חיידק בשם Borrelia persica, שהמאכסנים הטבעיים שלו הם דורבנים, גיריות ומכרסמים שונים. הפונדקאים המשניים שלו הם בני אדם, סוסים, צאן ובקר.

קדחת חוזרת אנדמית נקראת גם קדחת המערות, כיוון שהיא “נרכשת” לרוב באזור המחיה של קרציית המערות, כלומר באזורים סגורים למחצה או סגורים, בדגש על מערות. יחד עם זאת, לא אחת מתרחשים מקרי הדבקה גם בחללים חפורים ובחורבות באתרים ארכיאולוגיים (במקומות אלו הקרציות מוגנות מפני קרינה ישירה ומפני שינויי אקלים). הקרציות מתחפרות בקרקע החולית של המערה ומזהות שינויים בריכוז הפחמן הדו חמצני באוויר המופיעים על רקע נוכחות של מאכסן פוטנציאלי.


כאשר הקרצייה מזהה שינויים אלה, היא עושה את דרכה לפני השטח, מאתרת את הפונדקאי, נצמדת אליו בחוזקה ובמשך מספר דקות יונקת ממנו דם. לאחר מכן היא מתנתקת ממנו, מתחפרת בקרקע ומטילה את ביציה. אם הפונדקאי נשא בדמו חיידקים, הם יועברו לדרכי הרבייה והעיכול של הקרצייה ואם הקרצייה נשאית של חיידקים, הם יעברו לפונדקאי. הקרציות נדבקות בחיידקים המחוללים את המחלה ממכרסמים שונים ולאחר מכן מעבירות באמצעות הרוק שלהן את החיידקים לאדם.


מה הם התסמינים של קדחת המערות?
התסמינים הראשוניים של המחלה כוללים כאבי ראש חזקים, כאבי מפרקים, צמרמורות, כאבי שרירים, בחילות, הקאות, פעימות לב מוגברות, חום גבוה ואף תיתכן הופעה של הזיות. בהמשך תיתכן פריחה אדומה בגפיים ובפלג הגוף העליון ובנוסף עשויים להתפתח סימפטומים של צהבת והגדלה של הטחול והכבד. התסמינים נותרים יציבים בין שלושה לחמישה ימים ונעלמים באופן פתאומי. לאחר מכן הם חוזרים תוך שבוע עד עשרה ימים והתהליך חוזר על עצמו באופן מחזורי.

כשמדובר בקדחת חוזרת מגפתית, התסמינים חוזרים פעם אחת בלבד, אך כשמדובר בקדחת חוזרת אנדמית, התסמינים יכולים לחזור עד עשר פעמים לאחר ההדבקה וזהו למעשה המקור לשמה של המחלה. לאחר מכן ברוב המקרים מתרחשת החלמה והחולה מפתח חסינות בפני המחלה. הסיבה לכך שההתקפים חוזרים פעם אחר פעם היא היכולת של החיידקים לבצע שינויים בחלבוני המעטפת שלהם כאשר הם מתרבים, מה שמקשה על נוגדני הגוף לזהות אותם.

ישנם חולים הסובלים מסיבוכים שונים כמו פריחה מפושטת בכל הגוף, התקפים של גנחת הסמפונות ודלקת עיניים, כאשר הדלקת עשויה לפגוע גם בשריר הלב, בכבד, בחוט השדרה ובמוח. לחלק מהסיבוכים של המחלה עשויה להיות השפעה קבועה. כך לדוגמה הפרעה קבועה במע’ העצבים המרכזית יכולה לגרום להתכווצויות כרוניות בשרירים.

מוות כתוצאה מקדחת חוזרת אנדמית נחשב לנדיר יחסית ואופייני בעיקר לחולים בעלי מערכת חיסונית חלשה כמו אנשים הסובלים מתת תזונה או קשישים. נשים הרות הנדבקות בקדחת חוזרת אנדמית, נמצאות בסיכון של 50% להפלת העובר.

כיצד מאבחנים את קדחת המערות?
יש לבצע אבחנה מבדלת בין קדחת חוזרת אנדמית לבין מחלת ליים ומלריה והמפתח לאבחון המדויק הוא הדפוס הייחודי של התסמינים, הנעלמים ומופיעים מחדש. בנוסף גם זיהוי של חיידקי Borellia בדגימת דם שנלקחה בזמן שהחולה סבל מחום גבוה מסייע לאישוש האבחנה. יחד עם זאת בכ-30 אחוז מהמקרים לא ניתן לאתר נוכחות חיידקית בדגימות הדם של החולים.

כיצד מטפלים בקדחת המערות?
הטיפול במחלה מבוסס על מתן אנטיביוטיקה מסוג דוקסיציקלין, אריתרומיצין או טטראציקלין. בדרך כלל ניתן להסתפק בגלולות, אך במקרים חמורים יש לתת את התרופה בעירוי. בשל החשש מתגובה על רקע רגישות יתר לאנטיביוטיקה, נהוג לתת את הטיפול במסגרת אשפוזית בבית חולים. בהיעדר טיפול מתאים, התמותה כתוצאה מקדחת חוזרת מגפתית, יכולה להגיע ל-70% ואילו התמותה כתוצאה מקדחת חוזרת אנדמית נעה בין 10-4 אחוזים.


כדי למנוע הידבקות בקדחת חוזרת אנדמית, יש להימנע מלינה במערות וכן לפני הכניסה למערות יש למרוח חומר דוחה חרקים וללבוש בגדים ארוכים. בנוסף אין לזחול, לשבת או לשכב בתוך מערה ואת הפסקות המנוחה מומלץ לעשות מחוץ למערה. באופן כללי השאיפה היא להימנע משהות ממושכת בתוך מערות, על מנת להקשות על הקרצייה לזהות את המאכסנים ולהדביקם ובכל מקרה יש להימנע מכניסה למערות ללא ביגוד מתאים.