זוכרים את יהונתן

[דולה ומשקה]

מעל מיטה גדולה, מכוסה בטלית זעירה הוא שכב מבלי לנוע.
פעוט בגיל שלו זה הדבר הכי זז שיש בעולם, כל הורה יודע, גם שוקי ואשתו ידעו.
תמיד בתנועה, לומד בודק ומסתקרן.
אבל הוא כבר לא זז, והלב של כולנו בטלטלה, לא מפסיק לבכות "למה"
מעל מיטה גדולה עמד אבא גדול, ודיבר בקול חנוק בשמו ובשם אמא של יהונתן ז"ל, אמא לנצח.
"אנחנו רוצים להודות לקב"ה על המתנה שקיבלנו, על הילד המיוחד שמילא את חיינו בשמחה ובאושר
כל כך נהננו מכל רגע איתך, היית ילד מקסים ומיוחד.
איך נחזור הביתה בידיעה שאתה לא מחכה לנו שם, עם החיוך המתוק שלך?"
הקול נחנק, נשנק, אך התעורר לו עם קול האמונה היוקדת.
"יד ה' עשתה את זה, אנחנו יודעים, אין לזה כל הסבר אחר.
לא מבינים למה, לא מבינים איך, אבל יד ה' היתה זאת.
זה ברור"
אנשי אמונה, תלמידי חכמים, חברים לכולל ולישיבה, כולם יראים, וצמרמורת עוברת בכולם.
הלב מרוסק, הראש לא מעכל, אבל קולם של ההורים כאילו מרחף מלמעלה, מביט על הסיטואציה בעיני אמונה, משל רואים את התמונה כולה
ומשפחה צעירה ומרוסקת שייחדו את שמו של הקוצב חיים לכל חי.
הרגעים המצמררים בשמגר חתמו את סיפור חייו של יהונתן ז"ל בעולם הזה
ובד בבד חתמו את בין הזמנים הכל כך קשה שעבר על עם ישראל.
כמה שמגר היה לנו
תקופה של החלפת כוחות לקראת חודש הרחמים והסליחות, הפכה את הציבור לתשוש ולאה, חושש ופוחד ממה שיביא איתו המחר.
אלול
ילד מבקש מאבא, זה דרך העולם
ילד מלווה אבא לחיי עולם, זאת גם דרך העולם
אך כאן, בחלל הספדים קפוא, ההסתרה שולטת.
אבא מלווה ילד לעולם שכולו טוב, ואבא מבקש מהילד טובה.
וכך, בפעם האחרונה במחיצתו, בעיניים מוצפות בדמעות ובלב מרוסק מגעגוע שרק ייגבר שלח אותו שוקי עם משימה על הכתפיים הקטנות
"יונתן שלנו, תנצל את החמידות שלך מול הקב"ה, ותבקש ממנו שיתן לאמא ולי כוחות להמשיך הלאה, שישמור על המשפחה, שישמור על עם ישראל, שיאמר די לצרותינו"
הכאב של שוקי הוא הכאב שלנו, ועכשיו יש לנו משימה להלביש את הרוח הגדולה בספר תורה, זכרון עולם שישא ויזכיר כל העת את שמו של יהונתן ז"ל
לתת לשוקי ולרעייתו, לחבוק חמדה יקרה זו. לשאוב כוחות רוחניים שיתנו להם את הכוחות להמשיך הלאה בכוח של אמונה יוקדת.
שנזכה לשמח ולקדש שם שמיים מתוך שמחה, בריאות ובשורות טובות
ושעל ידינו יתגדל ויתקדש שמיה רבה

זוכרים את יהונתן

Yehonatan

causematch.com