סיפור בהמשכים זעקת חצות -סיפור קצר בהמשכים.

[אוראל סולטן]

זוכרים את הסיפור שהבטחתי כאן?

אז הנה הוא!

אזהרה: סיפור פנטזיה. לילדים. לא לילדים. לילדים.
לא החלטתי.
תקראו, תחליטו לבד.

הסיפור בנוי בצורת תסריט.

הערה: הסיפור שוכתב והוקלט ע"י דוד החקיין בשם 'חור בחופשה'.
לסיפור המוקלט.

 

[אוראל סולטן]

פרק 1
סצנה 1:​

ארה"ב. פנים. צהריים. בתוך וילה מפוארת למדי.


שני אחים בני 40 בערך עומדים אחד ליד השני ומביטים בסלון בהתפעלות.

חיים (מתפעל):​

פשש... ראית, שלום?! אחלה וילה מצאתי לנו!

שלום:​

כן, היא באמת נראית די מתאימה לנופש שלנו. (מביט הצידה) ילדים! אתם יכולים להיכנס! (מביט שוב אל חיים) חיים, תגיד גם לילדים שלך שיבואו.

חיים:​

בנצי ומירי! בואו!!!

שימי (ילד, מסתכל על הסלון בפקיחת עיניים מתפעלת וילדותית):​

אבא, איזה וילה יפה... כמה היא עלתה?

שלום (מביט בשימי בקפדנות):​

שימי, זה לא עניינך, לך לחדר.

חיים:​

הו, הנה, הגיע המשכיר! אדון משכיר, מה איתך?

משכיר (מגיע משום מקום, בעל מבטא אמריקאי):​

ברוך השם הכול בסדר, רק באתי להגיד לכם דבר אחד לפני שאתם מתמקמים בבית. בבקשה אל תכנסו לקומה 2.

חיים:​

לעליית הגג?

משכיר:​

כן.

חיים:​

למה?

משכיר (מגמגם לפתע):​

אהה... אהה... לא משנה, פשוט המקום לא נפתח הרבה זמן, ובגלל זה יכול להיות שהוא קצת מסוכן. אתה יודע, חס וחלילה יכול ליפול עליכם משהו... טוב, העיקר שיהיה לכם נופש מעולה.

שלום:​

כן חיים, לך, אני כבר אסדר את התשלום.

חיים:​

טוב, להתראות.

חיים הולך לאחד החדרים וסוגר את הדלת.


סצנה 2:​

פנים. לילה. וילה.


הילדים עומדים בסלון ומדברים.

בנצי (ילד בוגר - בערך בגיל 12):​

וואי, איזה יום כיף היה! נכון שימי?

שימי:​

כן, בנצי, היה טיול משהו משהו.

מירי (ילדה בגיל 9 בערך):​

כן, ואיזה אגם ענק היה!

בנצי:​

די מירי! תפסיקי להתערב!

שימי:​

כן, די! תפסיקי להתערב!

מירי:​

מה, סתם אמרתי שהיה כיף...

בנצי:​

שימי! בוא רגע לפה! בא לי לראות את הצב שהבאת!

שימי (מתכופף ומוציא מאחורי השולחן צב):​

כן, הנה הצב.
אתה יודע שעכשיו יש לנו בבית הכול?

בנצי:​

איך אתה יודע?

שימי:​

הראיתי את זה לאימא שלי, והיא אמרה שרק זה מה שחסר לנו עכשיו בבית...

יהודה (ילד בן 9 בערך, יוצא מהחדר הסמוך):​

שימי!

שימי (מסתכל על יהודה):​

כן, יהודה?

יהודה:​

תגיד לי אני יכול לעלות לקומה 2?

שימי:​

חכה רגע, אני אשאל את אבא.

שימי רץ אל שלום אביו.

שימי (מושך לאביו בחולצה):​

אבא, יהודה שואל אם הוא יכול לעלות לקומה 2, אפשר?

שלום (מסתכל על שימי):​

לא, המשכיר לא הרשה, טוב? וחוץ מזה, עכשיו כבר מאוחר, אתם צריכים ללכת לישון, בסדר?

שימי:​

כן, אבא...

שלום:​

אז לילה טוב!

שימי:​

לילה טוב!

מירי (מופיעה משום מקום):​

לילה טוב!

שימי:​

אמרנו לך לא להתערב!!!

בפרקים הבאים תשמעו על מישהו צמא ביותר, ועל עכבר שגרם לחיים להתעורר.
​

(קרדיט ל @הווה פשוט על הקונספט לשורה האחרונה).

 

[אבינועם גולדברג]

זו טעימה ממש פצפונת, כלום לא קורה, אבל באויר ממתינה איזו הבטחה למתח בעתיד.
נחכה בסבלנות

 

[אוראל סולטן]

פרק 2
סצנה 3:​

פנים. לילה. וילה.


יהודה יושב על המיטה שבחדרו משועמם.

יהודה:​

וואייי, אני צמאאאא... טוב, בוא נחפש את המים...

יהודה יוצא מהחדר והולך אל הסלון.

יהודה:​

רגע, זאת נראית הדלת של המטבח, אולי יש בקבוקים במקרר. (פותח את הדלת) מה זה? ממתי יש מדרגות בדרך למטבח? טוב, לא משנה, כנראה הוא למעלה.

יהודה עולה במדרגות החשוכות.

יהודה:​

איפה המקרר? אה, אופסי, נראה לי שבטעות עליתי לקומה 2. טוב, אבא אמר שעדיף לא להיכנס לכאן, צריך לצאת. (מסתובב ובא לצאת, לפתע שם לב לחפץ קטן המונח על הרצפה) הי, רגע! מה זה הדבר הזה כאן? זה נראה כמו קופסה של קרונפלקס! וואי, עכשיו זה עשה אותי גם רעב, בוא נפתח את זה. (מרים את הקופסא ומנסה לפתוח) רגע... רגע... הופה! הצלחתי לפתוח! (מסתכל לבפנים) בעצם זה ריק. טוב, בוא נשאיר את זה פה ונלך לשתות ולישון.


סצנה 4:

פנים. לילה. וילה.


בחדר של חיים. השעון מורה על חצות. חיים ישן. קולות מוזרים נשמעים לפתע.

חיים (בקול חצי רדום):​

די, בנצי! תפסיק עם זה!

רעשים מוזרים.​

חיים (עדיין בקול חצי רדום):​

די! אמרתי די! רגע (קולו נרגע, פוקח עיניים ומתעורר) אולי זה גנב...

קם מהמיטה עם הפיג'מה עליו והולך לסלון. לוקח מחבת שמוצא על השולחן.

חיים:​

הא! הנה הוא! גנב, בוא נראה אותך מולי ומול המחבת! הנה! אל תחשוב שאני לא רואה אותך, אתה מתחבא מאחורי הספה! 3,2,1 והופה!

חיים קופץ למאחרי הספה.

חיים (מחבת תקועה על פרצופו):​

אָוּוּץ', נתקעתי במחבת... (מביט לצדדים) איפה אתה אדון גנב? (מסתכל על הארון בצד) רגע, איך הגעת לארון הבגדים?! טוב, בוא נראה אותך עכשיו!

חיים רץ אל הארון.

חיים:​

הנה! תפסתי אותך... (קולו דועך) רגע, איפה אתה?
טוב, כנראה ברח, לפחות עכשיו הוא ידע שלא כדאי לו להגיע לכאן שוב. בוא נחזור לישון.

חיים חוזר לחדרו.

חיים (מדבר לעצמו):​

פיו, זה היה מפחיד... (צועק לפתע, לא רואים מה הוא רואה) אהההההה!!! הצילווווו!!! תסתלק! תסתלק מכאן! איך הגעת! חשבתי שאתה בעולם שכולו טוב... או רע... תברח! תברח!!!

חיים רץ ברחבי הבית.

שלום (מגיע מתנשף):​

חיים, מה קרה?​

חיים (מגמגם):​

אהה... אהה... תראה בעצמך!

שלום (מסתכל על הרצפה, רואים עכבר קטן רץ):​

מה, בסך הכול עכברונצ'יק קטן. מה, נהיית לי אישה?

חיים (מהסס):​

אהה... בטח, בטח! תראה, הוא יכול לחסל לנו את כל האוכל! עכשיו אני מבין למה השכירו לנו את הבית במחיר כזה זול, תראה כמה עכברים!

שלום:​

ששש... תהיה בשקט, הילדים יכולים להתעורר, בוא נמחץ אותו ונלך לישון.

שלום מוחץ אותו עם הנעל. חיים מתנשף והם חוזרים לחדריהם.

בפרק הבא תקראו על מישהו שנאבד בטיול, ועל חום שעבר כל גבול.
​

(שוב קרדיט ל @הווה פשוט על השורה כנ"ל).​

 

[אוראל סולטן]

פרק 3
סצנה 5:
​

חוץ. יום. מדבר.

שלום (מסתכל על הילדים):​

ילדים! בואו לכאן! תלכו רק אחרי ואחרי חיים, אחי היקר. תזהרו, אפשר להיאבד פה בקלות, לכו רק לפי הסימון.

כעבור כשעה.

שלום:​

טוב, עושים הפסקת מנוחה. כולם כאן?

חיים:​

כן... בעצם לא! איפה יהודה?

שלום:​

ילדים, ראיתם את יהודה?

בנצי (מהסס):​

אהה... לא. לא ראינו.

שלום:​

הוא בטח הלך לאיבוד. (קורא) יהודה! יודלה! איפה אתה!

רואים אותם מחפשים. כעבור חצי שעה.

שימי:​

הנה! הנה הוא! יהודה, מה אתה עושה פה? לאן נעלמת? דאגנו לך!

יהודה:​

ישבתי לנוח קצת בצד הדרך, ופתאום נעלמתם לי. לא הבנתי איפה אתם, אז הלכתי לפי הסימון של הדרך, כמו שאבא אמר.

שלום:​

כל הכבוד שהקשבת לי! אבל פעם הבאה, אל תעשה שטויות כאלה, ותלך רק אחרינו. הבנת?

יהודה (קול נמוך ומבויש):​

כן, אבא, הבנתי.

סצנה 6:​

פנים. יום. וילה.

בנצי (מנגב זעה): וואו, היה חם!

שימי:​

מרוב שהיה חם, כשפתחתי את הפח לזרוק בו זבל, והחתול שבפנים אמר לי 'סגור, מה אתה משוגע?'.

יהודה:​

ואני, מרוב שחם, שמתי מגן טלפון, והטלפון צעק שחם לו!

מירי:​

ואני, שמתי בורקס בתנור, וכשפתחתי, הוא אמר לי 'תסגרי בבקשה, חם לי'.

בנצי:​

די! עוד פעם את מתערבת!

מירי:​

מה הבעיה? וחוץ מזה, היום שרפתי 300 קלוריות!

שימי:​

מה, כמה זמן הלכת?

מירי:​

טוב, פעם הבאה אני לא משאירה בורקסים בתנור והולכת לישון 'רק 5 דקות'.

חיים (קורא, לא רואים אותו):​

בנצי, שימי, יהודה, בואו! צריך ללכת להתפלל מנחה!

שימי:​

יש כאן בכלל בתי כנסת?

שלום:​

יש כאן אפילו קהילה יהודית עם רב מקובל חשוב.

שימי:​

וואו!

שלום:​

בואו, הולכים!

מירי:​

ביי, בנים.

בנצי:​

תפסיקי להתערב!

הם יוצאים. טריקת דלת.

בפרק הבא תראו רב מקובל ובלונדיני מטורלל.​

נראלי הבנתם מה הקטע של השורה הזו...

 

[אוראל סולטן]

פרק 4
סצנה 7:​

פנים. לילה. וילה.

דלת נפתחת, הבנים נכנסים.

בנצי:​

חזרנו! היינו גם בערבית!

יהודה:​

כן, והקהילה ממש נחמדה.

שימי:​

והרב...

בנצי:​

כן, ראיתם איך הוא התפלל?

יהודה:​

שמעתם את אבא שלי, הוא אמר שהוא מקובל גדול.

שימי:​

אז למה הוא גר כאן? ולא בארץ ישראל, למשל?

יהודה:​

הוא בא לפה, לא יודע למה.

בנצי:​

אני שמעתי, שהוא בא לעשות תיקונים.

יהודה:​

מה, הוא אינסטלטור?

בנצי (מצחקק):​

לא, התכוונתי שיש בעולם הזה אנשים שעשו חטאים, וה' גזר עליהם לחזור לעולם הזה. והרב - מורה לאדם ההוא דרך תשובה כדי שיוכל לתקן את חטאיו מהגלגול הקודם.

יהודה:​

אז למה שאני אעשה חטאים, ואחר כך פשוט יבוא לרב?

בנצי:​

שכחת 'כל האומר אחטא ואשוב, אין מספקין בידו לעשות תשובה', ולא נראה לי שכדאי לך להיות בגיהינום.

יהודה:​

אה, טוב, לילה טוב!

בנצי:​

לילה טוב לכולם!

סצנה 8:​

פנים. לילה. וילה.

שומעים רעשים מוזרים.

חיים:​

די! עוד פעם רעשים! אני לא יכול להירדם ככה, במיוחד אחרי מה שקרה אתמול, שהיה את... לא משנה מי, שהפך פתאום לעכבר. רגע (קולו נרגע מעט) אולי זה שוב הוא? (נוטל ידיים וקם מהמיטה) עוד פעם אתה! אני אתפוס אותך! הנה, אתה ליד הדלת! 3,2,1 והופה!

חיים רץ אל הדלת.

חיים:​

אאוץ', עוד פעם אתה! תפסיק עם השטויות שלך! למה תמיד אתה תוקע אותי בדברים?! רגע, איפה אתה בכלל? אה! הנה! אתה ליד הדלת לקומה 2!

שלום:​

חיים, הערת אותי. מה קורה כאן בדיוק?

חיים:​

תראה!

שלום:​

מה, עוד פעם אתה עם העכברים שלך?...

חיים:​

לא, באמת, תראה!

שלום:​

נו, טוב... (מבט הלום, צועק) אהההה!!! זה... זה... זה הוא!

חיים:​

אמרתי לך!

שלום:​

איך הוא הגיע לכאן?

חיים:​

זה מה ששאלתי, איך הוא הגיע לכאן!

שלום:​

בוא נתפוס אותו!

חיים:​

כן. בוא נתפוס אותו!

שלום:​

רגע, אבל הוא עכשיו עולה לקומה 2, והמשכיר אסר עלינו להיכנס אליה.

חיים:​

לא אכפת לי, בוא נרוץ!

הם רצים למעלה.

שלום (מתנשף ומזיע):​

אה... אה... הנה! תפסנו אותך!

חיים:​

איפה הוא?

שלום:​

תראה, יש כאן קופסה, אולי הוא מתחבא בתוכה.

חיים:​

זהירות! אל תיגע! רשום לא לגעת...

שלום:​

טוב, אין פה כלום, זה כנראה סתם מתיחה של אחד מהילדים של בעל הדירה. הנה, נגעתי ולא קרה לי שום דבר.

חיים:​

לפחות הבלונדיני הזה נעלם...

שלום:​

ששש... אל תזכיר אותו אפילו ברמז...

חיים:​

איזה פחדן... הנה, אני אומר: 'איציק כהן הבלונדיני'. רואה? לא קרה לי כלום.

שלום:​

אני מפחד, אולי הוא שוב יחזור?

חיים:​

פחדן, הוא לא יעשה לנו כלום...

נשמעים קולות מוזרים. שלום נופל לפתע.

שלום:​

אאוץ'! נפלתי על הרגל!!! אמרתי לך שיקרה משהו ולא האמנת.

חיים:​

איך זה שלפני שנגעת בקופסה היית אמיץ ופתאום אתה כזה פחדן?

שלום:​

אתה יודע, נזכרתי בו.

חיים:​

במי, ב...

שלום:​

אל תזכיר אותו! ראית מה קרה לי!

חיים:​

נו, די עם הפחדים שלך, הוא כבר מת ממזמן, הוא לא יעשה לנו שום דבר...

שלום:​

טוב, זה יותר מדי ליום אחד, בוא נלך לישון.

חיים:​

צודק, לילה טוב.

בפרק הבא תשחו עם מישהו שכמעט טבע ותפגשו בדיבוק שחונק ללא מחשבה.​

טוב, עכשיו כבר בטח הבנתם מה הקטע של הנלי"ת...​

 

[אוראל סולטן]

פרק 5
סצנה 9:​

פנים. יום. וילה.

חיים:​

ילדים, אתם יודעים לאן הולכים היום?

יהודה:​

לאן?

חיים:​

לבריכה!

יהודה:​

יש!

חיים:​

אז רציתי להזכיר לכם להביא כובע וגלגל ים.

סצנה 10:​

חוץ. יום. בריכה.

חיים:​

הגענו!

שלום:​

למזלנו זו בריכה מופרדת. אם לא, לא היה סיכוי לבריכה ביום חם שכזה.

יהודה:​

אבא, אני נכנס לעמוקים, בסדר?

שלום:​

כן, אבל רק עם גלגל ים ומצופים.

יהודה:​

בסדר.

כמה דקות עוברות.

חיים:​

שלום, אני חושב שיהודה צועק שם משהו.

שלום:​

איפה זה שם?

חיים:​

במים!

שלום:​

למה לא אמרת לי?

חיים:​

עכשיו אמרתי לך!

שלום רץ אל הבריכה.

יהודה:​

הצילו! אני טובע!

שלום:​

אל תדאג, אני בא!

הוא קופץ למים ושוחה.

שלום:​

הנה, הצלחתי להוציא אותך.

יהודה:​

תודה, אבא.

שלום:​

מה קרה לך בדיוק?

יהודה:​

נכנסתי לעמוקים עם גלגל ים, ופתאום ראיתי שיצא האוויר, אז הבנתי ששכחתי לסגור את הפקק, ותוך כדי ששחיתי החוצה, האוויר יצא.

שלום:​

אתה... כל הצרות קורות איתך!

מירי:​

יואו, איזה לבן אתה...

בנצי:​

למה את מתערבת?

שימי:​

ואיך בכלל הגעת לכאן?

מירי:​

הלכתי עם אמא לבריכת הנשים.

שימי:​

למה את מתערבת?

מירי:​

כי שאלתם אותי שאלה!

יהודה:​

נו, די, תפסיקי להתערב!

מירי:​

טוב, להתראות, אני הולכת.

בנצי:​

תפסיקי להתערב!

סצנה 11:​

פנים. לילה. וילה.


שומעים רעשים מוזרים.

שלום:​

מה זה הרעשים האלה? חיים, זה אתה? עוד הפעם אתה רודף אחרי עכברים או בלונדינים... רגע, כנראה הבלונדיני חזר! (הוא נוטל ידיים וקם מהמיטה.) טוב, אין כאן אף אחד, זה סך הכול המיטה הישנה והחורקת הזאת. וואי, אני חייב להתרענן ולהירגע, עם איזה שטיפת פנים טובה. (הולך אל הכיור.) טוב, בוא נשטוף פנים...

שלום פותח את הברז.

שלום:​

ועכשיו נסדר קצת את השער... רגע! ממתי אני בלונדיני!? וממתי העיניים שלי בצבע כחול!? וממתי יש לי משקפיים!? (צועק) הצילו!!! הבלונדיני נכנס בי דיבוק!!!(קולו נרגע) רגע, אבל בדיבוק המראה החיצוני נשאר אותו הדבר... טוב, אני צריך ללכת לחיים ולשאול אותו לגבי זה, הוא המומחה מבנינו בדברים האלה.

הוא חוזר לחדר.

שלום:​

חיים! תתעורר! חיים! (קולו נחלש) חיים... (נחלש עוד) חיים... (נחלש עוד) חיים... (קולו הופך כשל רוח רפאים) תתעורר...

חיים:​

כן... (צועק) אה! הצילו!

שלום (בקול של רוח הרפאים):​

אני אנקום בך, אני אהרוג אותך...

חיים (צועק):​

הצילו!!! הוא קם לתחייה! הוא חונק אותי! הצילו! (קולו נחלש וחנוק) בנצי, שימי, הצילו! מישהו!

בנצי:​

מה קורה אבא? הי! דוד שלום! למה אתה מחזיק את אבא שלי בגרון?

שלום (קולו הרגיל):​

אהה... סתם!

חיים:​

אה? אני לא מבין מה קורה כאן, לפני רגע 'הוא' היה פה.

בנצי:​

מי זה 'הוא'?

חיים:​

לא משנה. שלום, בוא, אתה עכשיו הולך איתי לרב פה. בנצי, תשמור על הקטנים עד שנחזור, בסדר?

בנצי:​

בלי נדר, אבא.

בפרק הבא הסיפור על איציק כהן נחשף והרב רחמים נחטף.
​

ושוב קרדיט ל @הווה פשוט

 

[אוראל סולטן]

פרק 6
סצנה 12:​

פנים. יום. הבית של הרב רחמים.


דפיקות על הדלת.

הר' רחמים:​

כן, אפשר להיכנס!

חיים:​

הרב, אל תשאל מה קרה!

הר' רחמים:​

מה קרה?

חיים:​

אני חושב שבאחי נכנס דיבוק של איציק.

הר' רחמים:​

לא הבנתי כלום! איזה איציק? איזה דיבוק? תירגעו, שבו בנוח, ונתחיל הכול מההתחלה.

הם יושבים.

חיים:​

בשביל שהרב יבין, אני חייב לחזור לתקופה של לפני כ20 שנה. הייתי אז בחור בישיבה גדולה, והחברותא העיקרי שלי היה איציק כהן.
לצערי באותה תקופה קצת ירדתי מהדרך, וכשראיתי שאיציק קם כל לילה לעשות תיקון חצות, צחקתי ולגלגתי עליו. אחרי כמה חודשים הוא עזב את הישיבה, ונודע לי שעבר לגור באזור אחר בארצות הברית והתדרדר כל כך, עד שהחל לעסוק בכישופים (רח"ל).
כעבור זמן שמו אותו בבית הכלא - אבל גם שם הוא עדיין המשיך בכישופיו - עד שיום אחד השתבש לו איזה כישוף והוא מת ממנו.

הר' רחמים:​

איציק כהן? אני הכרתי אותו. הוא גר בווילה בה אתם נופשים כעת. שמועות רבות עברו בסיבה על האיש המוזר וכישופיו. אומרים שהכישוף האחרון שלו היה שיצר מפלצת אימתנית שתנקום במישהו שזלזל בו כשיגיע לאזור בו הוא גר.
עכשיו אני מבין שכנראה הכוונה הייתה אליך. לפי שמועות נוספות המפלצת תנסה להרוג את המעליב- שזה אתה - וגם להרוס את כל העולם תוך כדי, כנקמה על כך שכשהוא היה בצרה אף אחד הסכים לעזור לו. דרך אגב, בגלל שהפרעת לו בתיקוני חצות, הוא מפריע לך כנראה כל לילה בחצות, אני צודק?

חיים:​

עכשיו כשאני חושב על זה, כל ההבהלות באמת היו בחצות... רגע, אז מה בעצם התיקון שלי?

הר' רחמים:​

מחר בלילה, תקום בחצות ותשדל לקרוא את כל התיקון בלי להפסיק.

חיים:​

תודה רבה כבוד הרב, לילה טוב.

הר' רחמים:​

לילה טוב גם לכם.

סצנה 13:​

פנים. לילה. וילה.

שלום:​

ילדים, כולם ללכת לישון!

שימי:​

רגע אבא, אני רק מסיים את הפאזל.

שלום:​

טוב, ואחר כך לישון, בסדר?

שימי:​

כן אבא, לילה טוב.

השעון מתקתק עד שמגיע לאזור חצות.

דפיקות על הדלת.

שלום:​

מי זה?

הר' רחמים:​

רחמים.

דלת נפתחת.

שלום:​

הו! כבוד הרב! במה זכינו שהרב הגיע עד לדירה שלנו? כנס, כנס.

הר' רחמים:​

בוא, חכה לי בקומה 2, אני נשאר כאן רגע עם חיים. (קורא בקול) חיים!

חיים:​

כן, כבוד הרב?

הר' רחמים:​

אני עולה למרתף עם שלום. כשתגיע שעת חצות, תקרא את התיקון, בסדר?

חיים:​

כן, כבוד הרב.

עולים לקומה 2.

הר' רחמים:​

יופי, הגענו לקומה 2. שלום?

שלום:​

כן, הרב.

הר' רחמים:​

תגיד לי את האמת, מי בתוכך?

שלום:​

בתוכי? אף אחד! למה הרב מתכוון?

הר' רחמים:​

טוב, אם אין בך אף אחד, בטח תסכים שאומר לך כמה חידושים, נכון?

שלום:​

בסדר.

הרב אומר דבר תורה.

הר' רחמים:​

הו, הנה! סוף סוף אנחנו מתחילים לגלות את פרצופך האמיתי.

שלום (קול רוח רפאים):​

אני איציק, ואני היום אנקום!!! כולכם תמותו...

הר' רחמים:​

אוי ואבוי, נראה שהמצב יצא קצת מכלל שליטה, צריך לקרוא פרק תהילים להצלחת המשימה.

הרב מתחיל לקרוא תהילים.

שלום (אותו קול):​

אתה לא תצליח עלי!

הר' רחמים:​

הצילו!!! הוא חוטף אותי!!! (קולו הולך ונחלש) הצילוווווו!!!

בפרק הבא תברחו מהמפלצת, ותגלו שהנשיא מתחבא מהסכנה המתפרצת.​

קרדיט ל @הווה פשוט על השורה האחרונה.​

 

[אוראל סולטן]

פרק 7
סצנה 14:​

פנים. לילה. וילה.

חיים:​

הו, הגיעה שעת חצות, צריך להתחיל לקרוא את התיקון.

כעבור 10 דקות.

חיים (פיהוק, קול עייף):​

אני מה זה עייף (קול הולך ונעשה איטי ונרדם יותר ויותר), א-נ-י ח-י-י-ב ל-י-ש-ו-ן...

סצנה 15:​

פנים. לילה. בית הכלא.

סוהר (אמריקאי):​

יו, איזה עייפות פתאום נופלת עלי, וואי, משהו לא טבעי...

קולות מוזרים.

סוהר:​

הי! מה זה?! מה זה הרעש המוזר הזה? אני חייב לדווח למפקדים שלי.

מוציא את מכשיר הקשר.

סוהר:​

הלו כאן 1132, שומעים? שומעים אותי? מוזר... אין תגובה...

קולות מוזרים.

סוהר:​

או נואו, מה זה...

סצנה 16:​

פנים. לילה. אי שם.

הר' רחמים:​

מה זה? איפה אני?

שלום (קול רוח רפאים):​

אתה שבוי אצלי... עכשיו אני הרדמתי את חיים כך שלא יוכל לומר תיקון חצות, הרדמתי אותו לנצח!!!

הר' רחמים:​

אתה לא באמת איציק.

שלום (אותו הקול):​

איך אתה יודע?

הר' רחמים:​

איציק היה רוצה תיקון, אתה לא!

שלום (אותו הקול):​

נכון, ואתה יודע מי אני באמת?

הר' רחמים:​

מי?

שלום (אותו הקול):​

מלאך חבלה שנברא מהזלזולים וההעלבות של חיים באיציק. אני קיבלתי רשות לפעול בגלל שהמעשה של חיים עורר קטרוג גדול בשמים.

הר' רחמים:​

אוי לא...

סצנה 17:​

פנים. לילה. בית הסוהר.

סוהר (רמקול):​

כולם למקלטים!!! מהר!!! לברוח!!! כולם ישר למקלטים!!! לברוח!!! לברוח!!!

רואים את האסירים רצים ונכנסים למקלט.

אסיר 1:​

הצילו! הוא נראה גבוה ומפחיד!

אסיר 2:​

מי, היצור?

אסיר 1:​

לא, הסוהר החדש!

אבנים נופלות ועשן ממלא את האזור. אמבולנסים מרחוק.

סצנה 18:​

פנים. לילה. הבית הלבן.

סוכן F.B.I (אמריקאי):​

אדוני הנשיא, המפלצת - יצור הזה, או מה שזה לא יהיה, מתחילה להרוס את כל אמריקה!

הנשיא (אמריקאי, כמובן...):​

אז מה הבעיה, תטפלו בה כמו שצריך, וואן טו ט'ריי גמרנו את הסיפור!

סוכן F.B.I:​

היא ברוק שלה מטביעה אותנו!

סוכן 2 (אמריקאי, מתנשף):​

אדוני הנשיא, המפלצת מתקרבת לעברינו במהירות מטורפת!

הנשיא:​

מה?

סוכן 2:​

עזוב, אין לנו זמן, צריך להתחבא במקלט.

בפרק הבא תענדו את השעון המשוכלל, ותראו את החדר בו יהודה עם מפלצת ננעל.
​

ושוב קרדיט ל @הווה פשוט על הקונספט לשורה האחרונה.​

 

[אוראל סולטן]

פרק 8
סצנה 19:​

פנים. לילה. אי שם.

שלום (קול רוח רפאים):​

אני מצליח, אני מצליח!!!

הר' רחמים:​

זה לא יתכן!

שלום (אותו הקול):​

עובדה!

הר' רחמים (לוחש לעצמו):​

טוב מאוד שהשארתי פתק בחדר הילדים. הם וודאי ימצאו אותו וידעו כבר מה לעשות.

שלום (אותו הקול):​

מה לחשת שם?

הר' רחמים:​

יש לך טוסט?

שלום (אותו הקול):​

כן, אבל רק חלב עכו"ם.

הר' רחמים:​

אה, אז לא תודה, אני כבר אמצא לי משהו לאכול.

סצנה 20:​

פנים. לילה. וילה.

יהודה:​

אבא? אני צמא! אבא? איפה אתה?
הי רגע, מה זה הפתק הזה כאן על השולחן?
בוא נקרא... 'למי שימצא את הפתק, תדע שאתה היחיד שיכול להציל את העולם מאבדון. שים עליך את הקמע שכאן, קח איתך את ספר התהלים, עונד על ידך את השעון הדיגיטלי המשוכלל, ותזכור שה' תמיד איתך. זהירות! העולם יכול להתפוצץ! מרחמים'.
מעניין, הרב רחמים ידוע כמקובל גדול, אבל שאני אציל את העולם?
טוב, אם הרב אומר משהו, כנראה שהוא יודע למה הוא מתכוון.

יהודה שם עליו את הקמע וענד את השעון.

יהודה:​

רגע, עכשיו אני שם לב שיש צד שני לפתק, כתוב כאן: 'לך במהרה לבית הלבן, תפוס את המפלצת, וקרא לה את אשר כתוב בסוף התהילים'. בוא נפתח את התהילים בסוף...

פותח.

יהודה:​

הו, הנה! אני רואה שכתוב פה כל מיני חידושים מיוחדים שנועדו לסלק מרעין בישין מהעולם. טוב, אין זמן, בוא נרוץ לבית הלבן.

סצנה 21:​

חוץ. לילה. מחוץ לבית הלבן.

יהודה:​

יופי, הגעתי, עכשיו רק נשאר למצוא את המפלצת...

קולות מוזרים.

יהודה:​

חמודה, אני שומע אותך, איפה את?

קולות מוזרים.

יהודה:​

הנה, מצאתי אותך! וואי, איזה ענקית את... רגע, למה את בורחת!

יהודה רודף אחרי המפלצת.

יהודה (מתנשף):​

אני אתפוס אותך! לאן את נִכנֶסֵת? למרתף?! הלו? איפה את? הלו? הלו? רגע, יש פה דלת, אבל אני לא רואה מה כתוב בה, אולי בשעון יש פנס, בוא ננסה להדליק אותו... (שניה שקט) הי! נדלק! יופי. כתוב פה 'סכנה! פצצות אטום!' אוי לא... צריך להיכנס.

דלת נפתחת

יהודה:​

יופי, הדלת נפתחה. הנה, הנה, אני מגיע אליך, אני מגיע!!! אוי לא! היא לחצה על הכפתור של הפצצה!!!

פיצוץ.

סצנה 22:​

פנים. לילה. אי שם.

שלום (קול רוח רפאים):​

הצלחתי!

הר' רחמים:​

טוב, כנראה שצריך לכוון יותר. בוא נמשיך.

סצנה 23:​

פנים. לילה. הבית הלבן.

יהודה (משתעל):​

יואו, ניצלתי בנס (משתעל בשנית). הנה, הנה המפלצת.

יהודה הולך מאחורי המפלצת.

יהודה:​

3,2,1 ו... רגע! איפה התהלים? אוי! הם עפו בפיצוץ! אופסי, המפלצת הסתובבה אלי...

הוא רץ לעבר הדלת.

יהודה:​

אוי, הדלת נסגרה אוטומטית! והמפלצת מתקרבת! ה'! תעזור לי! תעזור לי להינצל מהמפלצת! הצילווווו! היא תופסת אותי! (קולו נחלש ומתרחק) הצילווווו!!!

בפרק הבא נקווה שלא תאכלו פיצה קרה, ונמרח אקונומיקה כדי לחסל את המטרה.
​

שוב קרדיט ענק לרב @הווה פשוט על הקונספט הנ"ל.

 

[אוראל סולטן]

פרק 9
סצנה 24:​

פנים. לילה. אי שם.

שלום (קול רוח רפאים):​

חשבת שתוכל להערים עלי עם הילד הקטן שלך? עכשיו הוריתי למפלצת להרוג אותו...

הר' רחמים:​

אוי לא...

סצנה 25:​

פנים. לילה. הבית הלבן.

יהודה (משתעל):​

מה זה? איפה אני? אה, נכון! המפלצת ניסתה להרוג אותי! ברוך השם שהיא לא הצליחה...מה אני יעשה עכשיו? הי! מפלצת! את אוכלת את כל הפיצה! תשאירי קצת! זה לא יפה! למה את הולכת?!

המפלצת טורקת את הדלת.

יהודה:​

יואו, רגע, מה יש לי בכיס?... וואי! זה הדף עם החידושים! מפלצת! בואי!

המפלצת חוזרת.

יהודה:​

חכי רגע, אני אקרא לך משהו, בסדר?

מקריא לה דברי תורה. המפלצת נופלת.

יהודה:​

יופי, היא רק התעלפה, אבל עדיין לא מתה, מה אני יעשה עכשיו? (שקט שניה) אה! יש לי רעיון! היא אוהבת פיצה, אז אני ארעיל לה את הפיצה!!! מה שצריך זה רק לקחת את האקונומיקה שבפינה...

יהודה שופך את האקונומיקה.

יהודה:​

עכשיו היא מורעלת!

סצנה 26:​

פנים. לילה. אי שם.

הר' רחמים:​

הו, אני רואה שהקליטה אצל הילד חזרה. בוא נשלח לו הודעה ונתחיל תיקון חצות.

צעקות.

הר' רחמים:​

מה קרה?

שלום (קול רוח רפאים):​

המפלצת התעלפה! רגע, אני מנסה להעיר אותה... רגע... הצלחתי!!!

סצנה 27:​

פנים. לילה. הבית הלבן.


צפצוף.

יהודה:​

הי! השעון חזר לעבוד! כתוב פה, שבחצות אני צריך להגיד תיקון חצות. טוב, לפי השעון פה, יש לי עוד 5 דקות.

רעשים מוזרים.

יהודה:​

אוי לא, המפלצת התעוררה... רגע, אבל היא באה לפיצה! יש!!! היא אוכלת אותה!

בליעה ואכילה.

יהודה:​

הי! למה היא לא מתה?! שנייה, אני אסתכל מה כתוב לי בשעון. כתוב פה שצריך להקריא לה את הצד השני של הדף עם החידושים. טוב, מפלצת! תקשיבי!

יהודה קורא עוד חידושים. המפלצת נופלת ומתפוצצת.

יהודה:​

יש!!! היא מתה!!! הי, פתאום הדלת נפתחה! ורגע! מה זה כל האנשים האלה עם המצלמות?

בפרק הבא תפגשו את הנשיא המעט מבוהל ותסיימו את הסיפור עם סכום כסף לא מבוטל.​

קרדיט ענק לרב ישראל שיף על הקונספט של השורה האחרונה.

 

[אוראל סולטן]

פרק 10
סצנה 28:​

חוץ. לילה. הבית הלבן.

הנשיא:​

שלום לך ילד.

יהודה:​

אדוני הוא... הנשיא?

הנשיא:​

כן, אבל בשבילך אני סתם ג'ון, ג'ון בוּרגֶרוֶובֵר.

יהודה (מבויש):​

שלום לך, כבוד הנשיא.

הנשיא:​

הו, לא! או נואו! אתה כנראה לא מבין מה קורה כאן! אני וחברים שלי הסתתרנו במקלט, וראינו דרך המצלמות את כל מה שעשית למפלצת הנוראית הזאת. פשוט רצינו לומר לך כל הכבוד על כך שהתנהגת באומץ לב והצלת את כולנו.

יהודה (עדיין מבויש):​

תודה לך, הנשיא.

סצנה 29:​

פנים. לילה. אי שם.


הרב רחמים אומר תהילים.

צעקה.

הר' רחמים:​

מה קרה?

שלום (קול רוח רפאים):​

לאאאאא!!! ניצחתם! הצלחתם להביס אותי! (קולו נחלש ומתרחק) לאאאאא!!!

הר' רחמים:
הי, אנחנו שוב במרתף!

שלום (קול רגיל):​

גם אני כאן. יואו, איך שהמלאך חבלה הזה השתלט עלי...

הר' רחמים:​

טוב, בוא נצא.

טריקת דלת.

סצנה 30:​

חוץ. יום. הבית הלבן.

קריין (אמריקאי):​

שלום לכולם, אנחנו כאן עם הילד שהציל את העולם. ילד, מה שמך?

יהודה (מבויש):​

יהודה.

קריין:​

ובכן, יהודה, שמענו על כל מה שעשית, והחלטנו כאן ביחד להודות לך במעט על עזרתך הרבה וגבורתך הנועזת למען הצלת העולם.

יהודה (עדיין מבויש):​

זה לא אני, הכול זה השם.

קריין:​

ובכל זאת, אמרנו שנביא לך קצת כסף, הנה, קח. זה בערך 30,000 $.

יהודה:​

וואי, זה מלא כסף, תודה רבה.

קריין:​

איך אומרים? שיהיה לך לבריאות! אבל לפני שנגמור את השידור, שאלה אחרונה: מה תעשה עם כל הכסף הזה, הרי כפי שאמרת, זהו סכום גדול ביותר.

יהודה:​

אתרום לעניים את הרוב, וחלק אשאיר למשפחתי.

קריין:​

אז אנחנו כאן שוב נודה לך בשם כל העולם, תודה יהודה. שלום ולהתראות.

סצנה 31:​

פנים. יום. אולם אירועים.

הר' רחמים (דופק על השולחן):​

התכנסנו כאן להודות היום לה' על הצלתנו מהרשעים. הייתה עלינו גזירה גדולה בגלל התיקון חצות שאיציק הפסיק לומר, וברוך ה', ניצלנו על ידי עוד תיקוני חצות. תודה לך ה'!

חיים:​

ברוך ה', שהציל אותנו ושומר עלינו יום יום.

מסקנה: צריך לומר תיקון חצות, ואם תחליטו לגדל מפלצת, תדעו שהיא אוהבת פיצה!

ב"ה הסוף!
​

קרדיט ענק בפעם האחרונה לסיפור זה - לרב @הווה פשוט על ההשראה והקונספט לשורה האחרונה בכל פרק. יהי שכרך מצוי ומבורך מן השמים. אכי"ר.​