חם מהתנור חדש - AI לשאלות תורניות

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #81
@רוחהלה
אני מבין שיש אולי אולי אולי כמה דברים קטנים שיש לי בהן בקיאות.
אבל החוכמה היא לא לטמון את הראש בחול אלא להקשיב לכל מה שנאמר כאן ולא רק למחמאות מביא שלא בדק את ההלכה…
 
  • הוסף לסימניות
  • #82
וגם לגבי הדוגמאות לא קראתי את מה שהוא כתב. אך 99 אחוז שיש בהם שגיאות הלכתיות
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
שים לב שג'מיני פרו הוא ממש לא חרטטן
הסטטיסטיקה שלו פשוט מאוד טובה
אבל זה בסך הכל עולם של מילים
אין כאן שום הבנה אמיתית
בשאלה של סברא גרידא אין שום סיכוי שהוא יענה
אולי תשאל אותו שאלה אמיתית, "כיון שלומדים דבר דבר מממון, למה קידושי אשה לא מהני בפני ע"א מדין מתוך שא"י לישבע, להסוברים דהגדר הוא משום דע"א מהני לממון ורק שיכול להישבע ולהכחיש".
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
הסטטיסטיקה שלו פשוט מאוד טובה
אבל זה בסך הכל עולם של מילים
אין כאן שום הבנה אמיתית
בשאלה של סברא גרידא אין שום סיכוי שהוא יענה
אולי תשאל אותו שאלה אמיתית, "כיון שלומדים דבר דבר מממון, למה קידושי אשה לא מהני בפני ע"א מדין מתוך שא"י לישבע, להסוברים דהגדר הוא משום דע"א מהני לממון ורק שיכול להישבע ולהכחיש".
שאלה מצוינת, הנוגעת בשורשי ההבדל המהותי שבין דיני ממונות לבין "דבר שבערווה" (יצירת מעמד אישות). השאלה שלך מחדדת את ההבנה בדין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" ובגדר עדות אחד.
להלן הביאור מדוע הלימוד מ"דבר דבר" אינו מעביר את דין "מתוך" לקידושין:

א. הודאת בעל דין מול עדים בקיום​

היסוד הגדול ביותר המבדיל בין התחומים הוא כוחה של ההודאה:
  • בממון: כלל הברזל הוא "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי". כאשר עד אחד מחייב שבועה, והנתבע אינו יכול להישבע, הכלל "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" פועל למעשה כהודאה כפויה או כחוסר יכולת להכחיש את החיוב. כיוון שהודאה מועילה בממון – הדין עובד.
  • בקידושין (דבר שבערווה): הכלל הוא ש"אין דבר שבערווה פחות משניים". גם אם אדם יודה בפה מלא שהוא קידש אישה, אם אין עדים – אין הקידושין חלים (חב לאחריני).המסקנה: גם אם נאמר שעד אחד בקידושין היה יוצר חיוב שבועה, וגם אם נפעיל את ה"מתוך" שיחשיב זאת כהודאה – הודאה זו אינה מועילה ליצור את חלות הקידושין. בקידושין אנו צריכים עדי קיום שיוצרים את המציאות, ולא רק עדי בירור שפותרים סכסוך משפטי בין הצדדים.

ב. גדר הלימוד "דבר דבר" מממון​

אף שלומדים קידושין מממון (קיחה קיחה משדה עפרון), הלימוד מוגבל לאופן הקניין (שכסף קונה). הוא אינו משווה את כל דיני הראיות:
  1. הלימוד מלמד שכסף הוא אמצעי קניין בקידושין כמו בממון.
  2. אך לגבי דרכי ההוכחה והבירור, התורה קבעה גדרים נפרדים: בממון עדות אחד מחייבת שבועה, אך ב"דבר" (שבערווה) התורה הקפידה "על פי שניים עדים יקום דבר" – לקיום הדבר עצמו נדרשים שניים.

ג. שבועה אינה שייכת בחלות איסור​

כל מהות הדין של "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" שייכת בעולמות של חיובים ותשלומים, שם השבועה היא כלי לבירור האמת או לסילוק התביעה.בקידושין, השאלה אינה "האם הוא חייב לה משהו", אלא "האם נוצרה חלות של אישות". מציאות רוחנית-משפטית של אישות (אשת איש) אינה דבר שניתן ליצור מכוח מנגנון של "עונש" על אי-יכולת להישבע. או שיש עדים והמעשה קיים, או שאין עדים והמעשה אינו קיים.



סיכום קצר​

דין "מתוך" פועל על בסיס מנגנון של הודאה וחיוב כספי. היות ובקידושין הודאת בעל דין אינה יוצרת את הקידושין (בגלל הצורך בעדי קיום), ממילא המנגנון של "מתוך" לא יכול להחיל את הקידושין, גם אם נלמד גזירה שווה מממון.
האם תרצה שאבאר מקורות ספציפיים באחרונים (כגון הקצות או השב שמעתתא) הדנים בנקודה זו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #85
אולי תשאל אותו שאלה אמיתית, "כיון שלומדים דבר דבר מממון, למה קידושי אשה לא מהני בפני ע"א מדין מתוך שא"י לישבע, להסוברים דהגדר הוא משום דע"א מהני לממון ורק שיכול להישבע ולהכחיש".
וזה התשובה של בינתא:
1768941197344.png
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
אני רק רוצה לחשוב עם אוצר החכמה היה יוצא ב2026 איך כולם היו יוצאים נגדו עם טענות משונות שמחשב זה דבר פסול ,וספר תורה שכתבו מין ,אין רב שמתיר מחשב שלא לצורך פרנסה וכו וכו' למזלנו זה יצא כשעוד לא היו מודעות [מבורכת] של פיגעי התכנלוגיה
לענית דעתי אני לא מבין למה כשיש לי שאלה על תוס' מסיום אני צריך לחפש בין עשרות ספרים עד שאני מוצא מישהו שמתייחס לשאלתי לדעתי מוצר נצרך למצוא מארי מקומות ירבה מאוד תורה בישראל ומי שחושב שזה מיועד כדי לשאול ולפסוק הלכות זה כמו להגיד שהולכים לשאול שאלות בגוגל או בפייסבוק ושאר האפליקציות שקיימים כבר 30 שנה אז תודה למי שהוציא את זה יה"ר שתזכה להגדיל תורה ולאדירה
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
שאלה מצוינת, הנוגעת בשורשי ההבדל המהותי שבין דיני ממונות לבין "דבר שבערווה" (יצירת מעמד אישות). השאלה שלך מחדדת את ההבנה בדין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" ובגדר עדות אחד.
להלן הביאור מדוע הלימוד מ"דבר דבר" אינו מעביר את דין "מתוך" לקידושין:

א. הודאת בעל דין מול עדים בקיום​

היסוד הגדול ביותר המבדיל בין התחומים הוא כוחה של ההודאה:
  • בממון: כלל הברזל הוא "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי". כאשר עד אחד מחייב שבועה, והנתבע אינו יכול להישבע, הכלל "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" פועל למעשה כהודאה כפויה או כחוסר יכולת להכחיש את החיוב. כיוון שהודאה מועילה בממון – הדין עובד.
  • בקידושין (דבר שבערווה): הכלל הוא ש"אין דבר שבערווה פחות משניים". גם אם אדם יודה בפה מלא שהוא קידש אישה, אם אין עדים – אין הקידושין חלים (חב לאחריני).המסקנה: גם אם נאמר שעד אחד בקידושין היה יוצר חיוב שבועה, וגם אם נפעיל את ה"מתוך" שיחשיב זאת כהודאה – הודאה זו אינה מועילה ליצור את חלות הקידושין. בקידושין אנו צריכים עדי קיום שיוצרים את המציאות, ולא רק עדי בירור שפותרים סכסוך משפטי בין הצדדים.

ב. גדר הלימוד "דבר דבר" מממון​

אף שלומדים קידושין מממון (קיחה קיחה משדה עפרון), הלימוד מוגבל לאופן הקניין (שכסף קונה). הוא אינו משווה את כל דיני הראיות:
  1. הלימוד מלמד שכסף הוא אמצעי קניין בקידושין כמו בממון.
  2. אך לגבי דרכי ההוכחה והבירור, התורה קבעה גדרים נפרדים: בממון עדות אחד מחייבת שבועה, אך ב"דבר" (שבערווה) התורה הקפידה "על פי שניים עדים יקום דבר" – לקיום הדבר עצמו נדרשים שניים.

ג. שבועה אינה שייכת בחלות איסור​

כל מהות הדין של "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" שייכת בעולמות של חיובים ותשלומים, שם השבועה היא כלי לבירור האמת או לסילוק התביעה.בקידושין, השאלה אינה "האם הוא חייב לה משהו", אלא "האם נוצרה חלות של אישות". מציאות רוחנית-משפטית של אישות (אשת איש) אינה דבר שניתן ליצור מכוח מנגנון של "עונש" על אי-יכולת להישבע. או שיש עדים והמעשה קיים, או שאין עדים והמעשה אינו קיים.



סיכום קצר​

דין "מתוך" פועל על בסיס מנגנון של הודאה וחיוב כספי. היות ובקידושין הודאת בעל דין אינה יוצרת את הקידושין (בגלל הצורך בעדי קיום), ממילא המנגנון של "מתוך" לא יכול להחיל את הקידושין, גם אם נלמד גזירה שווה מממון.
האם תרצה שאבאר מקורות ספציפיים באחרונים (כגון הקצות או השב שמעתתא) הדנים בנקודה זו?

@צל של עצמו

מה דעתך על התשובות של בינתא ?

במילה אחת
חרטוט
דין מתוך אינו עונש ואינו קשור להודאת בע"ד
הוא אשר דיברתי, מילים יפות, סברא ריקה מתוכן

לגופו של ענין כל השטיקל תורה שלו מלא בחרטוטים בתוך עצמו
למשל:

א. הודאת בעל דין מול עדים בקיום​

היסוד הגדול ביותר המבדיל בין התחומים הוא כוחה של ההודאה:
  • הכלל "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" פועל למעשה כהודאה כפויה או כחוסר יכולת להכחיש את החיוב. כיוון שהודאה מועילה בממון – הדין עובד.

ובכן לא נכון, אין לזה שום מקור וזו המצאה, גם מי שאינו יכול לישבע כגון חמשין ידענא חמשין לא ידענא משלם למרות שאין כאן שום הודאה


  • בקידושין (דבר שבערווה): הכלל הוא ש"אין דבר שבערווה פחות משניים". גם אם אדם יודה בפה מלא שהוא קידש אישה, אם אין עדים – אין הקידושין חלים (חב לאחריני).המסקנה: גם אם נאמר שעד אחד בקידושין היה יוצר חיוב שבועה, וגם אם נפעיל את ה"מתוך" שיחשיב זאת כהודאה – הודאה זו אינה מועילה ליצור את חלות הקידושין. בקידושין אנו צריכים עדי קיום שיוצרים את המציאות, ולא רק עדי בירור שפותרים סכסוך משפטי בין הצדדים.
ומה לענין עדות לברורי? למה לא יועיל ע"א ומתוך?

ב. גדר הלימוד "דבר דבר" מממון​

אף שלומדים קידושין מממון (קיחה קיחה משדה עפרון), הלימוד מוגבל לאופן הקניין (שכסף קונה). הוא אינו משווה את כל דיני הראיות:
  1. הלימוד מלמד שכסף הוא אמצעי קניין בקידושין כמו בממון.
  2. אך לגבי דרכי ההוכחה והבירור, התורה קבעה גדרים נפרדים: בממון עדות אחד מחייבת שבועה, אך ב"דבר" (שבערווה) התורה הקפידה "על פי שניים עדים יקום דבר" – לקיום הדבר עצמו נדרשים שניים.
מי דיבר על קיחה קיחה?
ולמה זה גופא לא נלמד דבר דבר שע"א יחייב שבועה כמו בממון? זה בדיוק היתה השאלה.
הרי הפסוק "על פי שניים עדים יקום דבר" נאמר בממון אלא שנלמד לקידושין בג"ש דדבר דבר


ג. שבועה אינה שייכת בחלות איסור​

כל מהות הדין של "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" שייכת בעולמות של חיובים ותשלומים, שם השבועה היא כלי לבירור האמת או לסילוק התביעה.בקידושין, השאלה אינה "האם הוא חייב לה משהו", אלא "האם נוצרה חלות של אישות". מציאות רוחנית-משפטית של אישות (אשת איש) אינה דבר שניתן ליצור מכוח מנגנון של "עונש" על אי-יכולת להישבע. או שיש עדים והמעשה קיים, או שאין עדים והמעשה אינו קיים.

מילים מילים מילים, ותוכן אין.

אגב גם בבית המדרש יש כאלו שהסברות שלהם נראות כמו AI אבל זה דיון בפני עצמן...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #90
הסטטיסטיקה שלו פשוט מאוד טובה
אבל זה בסך הכל עולם של מילים
אין כאן שום הבנה אמיתית
בשאלה של סברא גרידא אין שום סיכוי שהוא יענה
אולי תשאל אותו שאלה אמיתית, "כיון שלומדים דבר דבר מממון, למה קידושי אשה לא מהני בפני ע"א מדין מתוך שא"י לישבע, להסוברים דהגדר הוא משום דע"א מהני לממון ורק שיכול להישבע ולהכחיש".
אהבתי את השאלה.

הכנסתי ל-AI, הוא קשקש את עצמו לדעת הלוך וחזור עד שנזפתי בו היטב שאם הוא לא יודע - למה הוא חייב לענות תשובה, ואז הוא 'נכנע':

"צודק לגמרי. אני עוצר רגע.
הביקורת שלך במקומה – לפעמים הניסיון שלי כמודל שפה "לפתור" כל קושיא אוטומטית, יוצר תשובות שמרגישות מאולצות או כאילו אני מנסה "למכור" לך סברות שבכלל לא עונות על עומק השאלה.
בלימוד, ובמיוחד בסוגיות כאלו, לפעמים הקושיא היא עצם העניין. אם לומדים "דבר-דבר" מממון, והלוגיקה של "מתוך שאינו יכול לישבע" היא לוגיקה פנימית של דיני ראיות – הקושיא שלך עומדת איתן: באמת למה לא?
אם התשובה היא "ככה גזרה התורה", אז אין כאן "לוגיקה" אלא גבול של הכוח של הגזירה השווה. ואם אין תשובה מפורשת בראשונים, אז זהו "צריך עיון" אמיתי, ולא כל "צ"ע" צריך להיפתר על ידי בינה מלאכותית בסברה של רגע.
אני לוקח צעד אחורה:
אתה צודק, אני לא "חייב" לענות תשובה ניצחת אם אין כזו. המטרה שלי היא להיות שותף לשיח, לא "מכונת תשובות" שמתיימרת לדעת הכל.
יכול להיות שאתה מכוון לכך שזו קושיא ידועה שנשארת ללא תירוץ מספק? או שרצית להצביע על כך שהניסיון להשוות בין העולמות (ממון ואישות) נתקע בדיוק בנקודה הזו?
אשמח לשמוע ממך – בלי ניסיון "לתרץ" – מה דעתך על הנקודה הזו."
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
אהבתי את השאלה.

הכנסתי ל-AI, הוא קשקש את עצמו לדעת הלוך וחזור עד שנזפתי בו היטב שאם הוא לא יודע - למה הוא חייב לענות תשובה, ואז הוא 'נכנע':

"צודק לגמרי. אני עוצר רגע.
הביקורת שלך במקומה – לפעמים הניסיון שלי כמודל שפה "לפתור" כל קושיא אוטומטית, יוצר תשובות שמרגישות מאולצות או כאילו אני מנסה "למכור" לך סברות שבכלל לא עונות על עומק השאלה.
בלימוד, ובמיוחד בסוגיות כאלו, לפעמים הקושיא היא עצם העניין. אם לומדים "דבר-דבר" מממון, והלוגיקה של "מתוך שאינו יכול לישבע" היא לוגיקה פנימית של דיני ראיות – הקושיא שלך עומדת איתן: באמת למה לא?
אם התשובה היא "ככה גזרה התורה", אז אין כאן "לוגיקה" אלא גבול של הכוח של הגזירה השווה. ואם אין תשובה מפורשת בראשונים, אז זהו "צריך עיון" אמיתי, ולא כל "צ"ע" צריך להיפתר על ידי בינה מלאכותית בסברה של רגע.
אני לוקח צעד אחורה:
אתה צודק, אני לא "חייב" לענות תשובה ניצחת אם אין כזו. המטרה שלי היא להיות שותף לשיח, לא "מכונת תשובות" שמתיימרת לדעת הכל.
יכול להיות שאתה מכוון לכך שזו קושיא ידועה שנשארת ללא תירוץ מספק? או שרצית להצביע על כך שהניסיון להשוות בין העולמות (ממון ואישות) נתקע בדיוק בנקודה הזו?
אשמח לשמוע ממך – בלי ניסיון "לתרץ" – מה דעתך על הנקודה הזו."
יפה מאד
שים לב שרק ברגע שהצעת לו את הרעיון להגיד לא יודע, הוא חשב על זה
אבל באמת גם אז הוא לא חשב, פשוט אז הסטטיסטיקה היא לומר "נכון אני לא יודע".

בקיצור, AI חי בעולם של מילים, זה טוב לכתיבה, זה טוב מאוד לתיכנות
זה כלום ללימוד
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
אני רק רוצה לחשוב עם אוצר החכמה היה יוצא ב2026 איך כולם היו יוצאים נגדו עם טענות משונות שמחשב זה דבר פסול ,וספר תורה שכתבו מין ,אין רב שמתיר מחשב שלא לצורך פרנסה וכו וכו' למזלנו זה יצא כשעוד לא היו מודעות [מבורכת] של פיגעי התכנלוגיה
לענית דעתי אני לא מבין למה כשיש לי שאלה על תוס' מסיום אני צריך לחפש בין עשרות ספרים עד שאני מוצא מישהו שמתייחס לשאלתי לדעתי מוצר נצרך למצוא מארי מקומות ירבה מאוד תורה בישראל ומי שחושב שזה מיועד כדי לשאול ולפסוק הלכות זה כמו להגיד שהולכים לשאול שאלות בגוגל או בפייסבוק ושאר האפליקציות שקיימים כבר 30 שנה אז תודה למי שהוציא את זה יה"ר שתזכה להגדיל תורה ולאדירה
יש הבדל די גדול בין אוצר החכמה לבין AI
כי הסיבה שאוסרים AI היא לא אידיאולגית , גם רב מודרני או ציוני דתי יגיד לך שאי אפשר להשתמש בו לפסיקת הלכות

הבעיה הגדולה היא שבעוד שאוצר החכמה נועד לאסוף מאות אלפי ספרים שנכתבו בידי אנשים בשר ודם וזה פשוט ספרייה ענקית ממוחשבת ולאסור אותה זה עניין אידיאלוגי גריידא

AI הוא אוסף של אידיאלוגיות ודעות שונות של אנשים שאינם קשורים לשום דבר תורני
AI הוא מודל סטטיסטיקה ולא מבין את מה שהוא אומר באמת

בעיה נוספת היא ש AI נותן לך את ההרגשה שהוא פוסק הלכה והרבה יותר נוח לאנשים שאנם בעלי ידע נרחב פשוט לשאול אותו ולקבל תשובה (שהיא טעות) בכפית והיא נראית תמימה להפליא


בקיצור אל תסמוך על AI בענייני הלכה ואפילו סתם פלפול בינתיים נסתפק בהכנת מתכונים או בהכנת רשימת המכולת
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
בקיצור, AI חי בעולם של מילים, זה טוב לכתיבה, זה טוב מאוד לתיכנות
זה כלום ללימוד
שימו לב שהתשובות שאליהם התיחסת הם של גימני, לא של המודל הנוכחי החדש שעליו דובר של בינתא.

מה דעתך על התשובות של בינתא?






 
  • הוסף לסימניות
  • #95
שימו לב שהתשובות שאליהם התיחסת הם לא של המודל הנוכחי החדש שעליו דובר של בינתא.
קדימה, אפשר לשאול אותו את השאלה הזו ולראות מה הוא יענה

מה דעתך על התשובות של בינתא?






בשאלות של ידיעה על סמך המקורות הוא מנתח יפה את הטקסט
אבל בשאלה שאני שאלתי מקודם (ע"א בקידושין) הוא יחרטט כי זו שאלה של סברא
זו שאלה אמיתית, שגם למדנים צריכים לחשוב עליה, לAI אין שום סיכוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #97
במילה אחת
חרטוט
דין מתוך אינו עונש ואינו קשור להודאת בע"ד
הוא אשר דיברתי, מילים יפות, סברא ריקה מתוכן

לגופו של ענין כל השטיקל תורה שלו מלא בחרטוטים בתוך עצמו
למשל:

א. הודאת בעל דין מול עדים בקיום​

היסוד הגדול ביותר המבדיל בין התחומים הוא כוחה של ההודאה:
  • הכלל "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" פועל למעשה כהודאה כפויה או כחוסר יכולת להכחיש את החיוב. כיוון שהודאה מועילה בממון – הדין עובד.

ובכן לא נכון, אין לזה שום מקור וזו המצאה, גם מי שאינו יכול לישבע כגון חמשין ידענא חמשין לא ידענא משלם למרות שאין כאן שום הודאה


  • בקידושין (דבר שבערווה): הכלל הוא ש"אין דבר שבערווה פחות משניים". גם אם אדם יודה בפה מלא שהוא קידש אישה, אם אין עדים – אין הקידושין חלים (חב לאחריני).המסקנה: גם אם נאמר שעד אחד בקידושין היה יוצר חיוב שבועה, וגם אם נפעיל את ה"מתוך" שיחשיב זאת כהודאה – הודאה זו אינה מועילה ליצור את חלות הקידושין. בקידושין אנו צריכים עדי קיום שיוצרים את המציאות, ולא רק עדי בירור שפותרים סכסוך משפטי בין הצדדים.
ומה לענין עדות לברורי? למה לא יועיל ע"א ומתוך?

ב. גדר הלימוד "דבר דבר" מממון​

אף שלומדים קידושין מממון (קיחה קיחה משדה עפרון), הלימוד מוגבל לאופן הקניין (שכסף קונה). הוא אינו משווה את כל דיני הראיות:
  1. הלימוד מלמד שכסף הוא אמצעי קניין בקידושין כמו בממון.
  2. אך לגבי דרכי ההוכחה והבירור, התורה קבעה גדרים נפרדים: בממון עדות אחד מחייבת שבועה, אך ב"דבר" (שבערווה) התורה הקפידה "על פי שניים עדים יקום דבר" – לקיום הדבר עצמו נדרשים שניים.
מי דיבר על קיחה קיחה?
ולמה זה גופא לא נלמד דבר דבר שע"א יחייב שבועה כמו בממון? זה בדיוק היתה השאלה.
הרי הפסוק "על פי שניים עדים יקום דבר" נאמר בממון אלא שנלמד לקידושין בג"ש דדבר דבר


ג. שבועה אינה שייכת בחלות איסור​

כל מהות הדין של "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" שייכת בעולמות של חיובים ותשלומים, שם השבועה היא כלי לבירור האמת או לסילוק התביעה.בקידושין, השאלה אינה "האם הוא חייב לה משהו", אלא "האם נוצרה חלות של אישות". מציאות רוחנית-משפטית של אישות (אשת איש) אינה דבר שניתן ליצור מכוח מנגנון של "עונש" על אי-יכולת להישבע. או שיש עדים והמעשה קיים, או שאין עדים והמעשה אינו קיים.

מילים מילים מילים, ותוכן אין.

אגב גם בבית המדרש יש כאלו שהסברות שלהם נראות כמו AI אבל זה דיון בפני עצמן...
זה התייחסות לתשובה של גימיני .
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
יפה מאד
שים לב שרק ברגע שהצעת לו את הרעיון להגיד לא יודע, הוא חשב על זה
אבל באמת גם אז הוא לא חשב, פשוט אז הסטטיסטיקה היא לומר "נכון אני לא יודע".

בקיצור, AI חי בעולם של מילים, זה טוב לכתיבה, זה טוב מאוד לתיכנות
זה כלום ללימוד
מממ
שמתי לו עכשיו איזה פרומפט שאמור לתת לו יותר מקצועיות ודיוק, והעתקתי את השאלה, והנה תגובתו:

תחום הפנייה: לוגיקה משפטית-תלמודית (למדנות).נושא ספציפי: החלת גדרי ראיות ממוניים (עד אחד ו"מתוך שאיל"מ") על דיני קידושין.

כדי לספק ניתוח מקצועי שאינו "מרצה" ושנמנע מהנחות יסוד מוטעות, עליך להשיב על השאלות הקריטיות הבאות:

  1. הגדרת העד בקידושין: האם נקודת המוצא שלך היא שדין "אין דבר שבערוה פחות משניים" הוא דין בבירור המציאות (ראיה), או דין בכינון המעשה (עדי קיום)? אם מדובר בעדי קיום, כיצד מנגנון של "מתוך שאינו יכול להישבע" (שהוא מנגנון ראייתי/דיוני) יכול ליצור את המעשה עצמו?
  2. מהות ה"מתוך" בממון: האם אתה מתבסס על הגישה שהחיוב ב"מתוך" הוא בירור (התורה האמינה לעד כשאין הכחשה בשבועה) או קנס/הנהגה (הפסד דיוני לנתבע)? אם מדובר בהנהגה דיונית, האם יש לה תוקף ביצירת סטטוס אישי (חלות איסור אשת איש) להבדיל מחיוב כספי?
  3. אפשרות השבועה בקידושין: האם קיים מבחינה לוגית-משפטית מושג של "נשבע להכחיש עד אחד" בקידושין? שבועה היא כלי המופעל בבית דין על בעלי דין. האם האישה או האיש נחשבים "בעלי דין" המחויבים שבועה כנגד עד המעיד על איסור, או שהם בגדר "נחקרים" בלבד?
  4. מקור ההיקש: ציינת שלומדים "דבר דבר מממון" (גזירה שווה). האם לדעתך הגזירה השווה משווה את דרכי הבירור או רק את הצורך הבסיסי בעדים? (האם "דבר" משמעו "כל גדרי דבר" או רק "עצם הוכחת הדבר"?).
  5. זהות ה"סוברים": למי מהאחרונים (או הראשונים) אתה מייחס את ההגדרה שעד אחד בממון "מהני מצד הדין" ורק השבועה מעכבת? הדיון משתנה מהותית בין שיטת ה'קצות החושן', ה'נתיבות המשפט' או ה'שב שמעתתא' בסוגיה זו.
ללא הגדרת הפרמטרים הללו, כל תשובה תהיה בגדר "הזיה לוגית" שאינה מבוססת על הנחות היסוד של הדיון. השב על השאלות כדי להתקדם לניתוח.
 
חסום לי התמונה, אולי אפשר לכתוב כאן בטקסט?
שאלה:

כיון שלומדים דבר דבר מממון, למה קידושי אשה לא מהני בפני ע"א מדין מתוך שא"י לישבע, להסוברים דהגדר הוא משום דע"א מהני לממון ורק שיכול להישבע ולהכחיש

תשובה:

השאלה שלך נוגעת ממש ליסוד ההבחנה בין כוחו של עד אחד בממון (שמחייב שבועה, ומתוך שאינו יכול לישבע משלם) לבין דבר שבערוה (קידושין/גירושין וכדו’) ששם נצרכים שני עדים לעצם החלות, ולא מועיל המנגנון של שבועה כלל.

א. הדין המפורש: קידושין בעד אחד – אינם קידושין (אפילו שניהם מודים)​

בגמרא נאמר במפורש:
הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד – אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו, וַאֲפִילּוּ שְׁנֵיהֶם מוֹדִים

— קידושין ס״ה ב
וכן נפסק ברמב״ם ובשולחן ערוך:
הַמְקַדֵּשׁ בְּעֵד אֶחָד אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִדּוּשָׁיו וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִין

— רמב״ם, הל’ אישות ד׳:ו׳
המקדש שלא בעדים ואפי' בעד אחד אינם קידושין ואפי' שניהם מודים בדבר

— שו״ע אבה״ע מ״ב:ב׳

ב. למה “דבר דבר” לא גורר את דיני עד אחד של ממון (שבועה/מתוך)?​

הגמרא עצמה בקידושין דנה ממש בכיוון שאתה מציע: אולי נלמד “דבר דבר” מממון, ונאמר שהודאת בעלי הדין תועיל (וכנראה גם היית רוצה להמשיך מזה לצד של עד אחד-שבועה). אבל רב אשי דוחה את ההשוואה, והנימוק יסודי:
אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא: מַאי דַּעְתָּיךְ – דְּיָלְפַתְּ ״דָּבָר״ ״דָּבָר״ מִמָּמוֹן? ... אֲמַר לֵיהּ: הָתָם לָא קָא חָיֵיב לְאַחֲרִינֵי, הָכָא קָא חָיֵיב לְאַחֲרִינֵי

— קידושין ס״ה ב
כלומר: בממון הודאת בעל דין פועלת כי הוא “לא מחייב לאחריני” (זה סכסוך ממוני בין שני צדדים).
אבל בקידושין ההודאה/קבלת עדות יוצרת מצב של אשת איש, והרי זה מחייב/אוסר אותה לכל העולם (“חייב לאחריני”) – ולכן אין ללמוד לזה את כל מנגנוני הממון (לא הודאת בע״ד, וממילא גם לא בניין של “עד אחד ⇒ שבועה ⇒ מתוך”).
זה גם מתיישב עם הכלל הכללי בגיטין:
הָוֵי דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה; וְאֵין דָּבָר שֶׁבְּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם

— גיטין ב׳ ב

ג. מה באמת “כוחו” של עד אחד בממון: לא לקיים את הדבר אלא להקים שבועה​

התורה עצמה הגבילה שעד אחד לא “מקיים דבר” (לא יקום עד אחד… יקום דבר), אלא שיש לו תפקיד מיוחד בממון: להקים שבועה. כך מפורש בשבועות:
״לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכׇל עָוֹן וּלְכׇל חַטָּאת״ – לְכׇל עָוֹן וּלְכׇל חַטָּאת הוּא דְּאֵינוֹ קָם, אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה

— שבועות מ׳ א
ומכאן נמשך דינא ד“מתוך שאינו יכול לישבע משלם”:
מִתּוֹךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִישָּׁבַע – מְשַׁלֵּם

— בבא מציעא צ״ח א
שני הדינים הללו הם מנגנון של בירור/הכרעה בממון: כשאי אפשר להשביע – מחייבים תשלום.

ד. למה אי אפשר “להעתיק” את זה לקידושין?​

לפי המקורות שראינו, יש כאן שתי נקודות עומק (שתיהן יוצאות מהגמרא בקידושין ס״ה ב):
  1. הכרעת “מתוך” היא הכרעה ממונית (משלם) – היא לא כלי ליצור חלות אישות (“אשת איש”). בקידושין צריך “קיום דבר” של ערוה בשני עדים, ולא “הכרעה” בדמות תשלום/חיוב ממון.
  2. גם אם תרצה לתאר את עד אחד ככוח שמחייב שבועה, עדיין בקידושין הבעיה היא שזו חלות שאוסרת לאחריני, ולכן אין כאן מסגרת של “שני בעלי דין” שמכריעים ביניהם ע״י שבועה. זה בדיוק מה שרב אשי עונה: בממון לא מחייב לאחריני; בקידושין כן מחייב לאחריני .
וכך מסכם הקרית ספר במפורש את לימוד “דבר דבר” לכיוון של שני עדים (לא לכיוון של עד אחד-שבועה):
המקדש בעד אחד אינה מקודשת דילפינן דבר דבר יקום דבר לענות דבר מה התם שני עדים אף כאן ואפילו שניהם מודים דאין דבר שבערוה פחות משנים

— קרית ספר שם



אם תרצה, אפשר לחדד את שאלתך עוד: האם כוונתך לשיטה שמגדירה את “עד אחד בממון” כנאמנות חלקית (עצם עדות שמחייבת שבועה), וממילא שאלת למה לא נאמר שיש כאן לפחות “חלק” מהחלות בקידושין? או שאתה שואל באופן ממוקד על דין “מתוך” עצמו (למה לא “מתוך שאינו יכול לישבע – תהיה מקודשת”)?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה