אה, אתה לא מכיר את הסוגיא?
ממש לא.
אם כתבו נוכרי, יגנז, ואם מין ישרף.
ויש על זה הרבה מאוד רייד על מודפס האם נחשב גם לכתבו מין או לא.
אולי תשאל את הבוט...
האם מותר להיעזר במודל AI שהותאם לצרכים תורניים, אף שיסוד יכולתו נבנה מאימון כללי על מאגר הידע העולמי הכולל גם כפירה, ויש לחשוש שיחלחלו לתשובה מסגור/סגנון והנחות שמקררים או משבשים את היחס לחז״ל ולמסורת.
והאם יש מקום לדמות זאת לדין “ספר תורה שכתבו מין”, או שאין הדימוי שייך?
בינתא:
השאלה שלך נוגעת לשתי מערכות הלכתיות־מחשבתיות שונות:
- קדושת חפץ של תורה (ספר תורה/תפילין/מזוזה) שנכתב ע״י פסול, ובפרט “מין/אפיקורוס”.
- איסור וסכנה של עיסוק בתכני מינות (“ספרי מינים”, “ספרים החיצונים”, והמשיכה אחר הרהורי כפירה).
מן המקורות עולה שהדימוי ל“ספר תורה שכתבו מין” הוא
דימוי חלקי בלבד; ולעומת זאת, החשש שאתה מתאר—ש
יחלחלו הנחות/מסגור שמקררים או משבשים את היחס לחז״ל ולתורה שבעל־פה—דומה יותר לקטגוריה השנייה:
חשש של חשיפה ועיסוק בתכנים שיש בהם מינות או זיקה אליה.
א. מהו דין “ספר תורה שכתבו מין” ולמה?
בגמרא נאמר במפורש:
אָמַר רַב נַחְמָן, נָקְטִינַן: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין – יִשָּׂרֵף… [[ref:גיטין מ״ה ב:ג׳]]
— גיטין מ״ה ב
ורש״י מבאר שמדובר במין “האדוק בעבודת כוכבים”, וששורפים משום שוודאי כתב לשם עבודה זרה:
מין – האדוק בעבודת כוכבים כגון כומר. [[ref:רש"י על גיטין מ״ה ב:ג׳:א׳]]
— רש״י
ישרף – דודאי לשם עבודת כוכבים כתבו. [[ref:רש"י על גיטין מ״ה ב:ג׳:ב׳]]
— רש״י
וכן נפסק בשולחן ערוך:
ס״ת שכתבו אפיקורוס – ישרף… [[ref:שולחן ערוך, יורה דעה רפ״א:א׳]]
— שו״ע יו״ד רפ״א:א׳
ובבית יוסף מודגש טעם רש״י:
…ופירש״י: מאיני אדוק באלילים, דודאי לשם אלילים כתבו… [[ref:בית יוסף, יורה דעה רפ״א:א׳:א׳]]
— בית יוסף יו״ד רפ״א
עיקרון העולה מכאן: מדובר ב
חפץ קדושה הדורש כתיבה כשרה ולשמה, ולכן יש משקל גדול ל
זהות הכותב ול
כוונתו.
ב. “ספרי מינים” ו“ספרים החיצונים”: לא רק פסול חפץ, אלא סכנת השפעה
מלבד פסולי כתיבה של חפצי קדושה, חז״ל החמירו מאוד בעצם ההתעסקות בתכני מינות.
בשבת:
הַגִּלְיוֹנִין וְסִפְרֵי מִינִין אֵין מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵיקָה, אֶלָּא נִשְׂרָפִין בִּמְקוֹמָן הֵן וְאַזְכָּרוֹתֵיהֶן… [[ref:שבת קט״ז א:ז׳]]
— שבת קט״ז א
ומופיעה שם לשון חריפה של ר׳ טרפון:
…שֶׁאִם יָבֹאוּ לְיָדִי – שֶׁאֲנִי אֶשְׂרוֹף אוֹתָם וְאֶת הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּהֶן… [[ref:שבת קט״ז א:ח׳]]
— שבת קט״ז א
ובמשנה בסנהדרין:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים… [[ref:משנה סנהדרין י׳:א׳]]
— משנה סנהדרין י׳:א׳
והגמרא מפרשת (בדוגמה מרכזית):
תָּנָא: בְּסִפְרֵי מִינִים. [[ref:סנהדרין ק׳ ב:ג׳]]
— סנהדרין ק׳ ב
והרמב״ם מתאר את המדרון החלקלק של “לתור” אחר מחשבות שמערערות עיקרי אמונה—עד הגעה למינות:
…כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁהוּא גּוֹרֵם לוֹ לָאָדָם לַעֲקֹר עִקָּר מֵעִקְּרֵי הַתּוֹרָה – מֻזְהָרִין אָנוּ שֶׁלֹּא לְהַעֲלוֹתָהּ עַל לִבֵּנוּ… וְנִמְצָא יוֹצֵא לִידֵי מִינוּת… “וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם”… [[ref:משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים ב׳:ג׳]]
— רמב״ם, הל׳ ע״ז ב׳:ג׳
כאן הדגש אינו “האם הטקסט כשר”, אלא
מה הוא עושה לאדם כשהוא נחשף למסגור שמושך למינות או מצנן את יחסו למסורת.
ג. האם מודל AI “דומה” לספר תורה שכתבו מין?
למה הדימוי לא שייך במלואו
דין “ספר תורה שכתבו מין” עוסק ב:
- חפץ קדוש מוגדר (ס״ת) הדורש כתיבה לשמה ובכשרות;
- פעולת כתיבה הלכתית ע״י בר־חיובא/פסול;
- כוונת הכותב (כפי שביאר רש״י: “לשם עבודת כוכבים”).
לעומת זאת, במודל AI בדרך כלל:
- אין כאן “ספר תורה” ואין חלות קדושה על “המודל” עצמו;
- אין “כותב” בן־דעת המכוון “לשם ע״ז”;
- מדובר יותר בכלי שמחזיר ניסוחים ותשובות, והאדם המשתמש הוא שמכניס זאת למסגרת של לימוד, הכרעה, או השקפה.
לכן, כדימוי הלכתי־טכני של
פסול חפצא—ההשוואה ל“ס״ת שכתבו מין” חלשה.
איפה יש נקודת דמיון אמיתית
נקודת הדמיון היא לא פסול הספר, אלא
סכנת ההשפעה והמסגור שאתה מתאר. וזה מתיישב הרבה יותר עם:
- “ספרי מינים” (שבת קט״ז),
- “הקורא בספרים החיצונים” (משנה סנהדרין),
- והאזהרה של “לא תתורו… ונמצא יוצא לידי מינות” (רמב״ם).
ד. עקרונות זהירות מעשיים
מצד אחד, יש מקום להבחין בין “תורה” לבין “חכמה”—שימוש בכלי חכמה כללית בלי להעניק לו סמכות תורנית. חז״ל אמרו:
אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם: יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם – תַּאֲמֵן… יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם – אַל תַּאֲמֵן… [[ref:איכה רבה ב׳:י״ג]]
— איכה רבה ב׳:י״ג
ומצד שני, לאור חומרת האזהרות על “ספרי מינים” ו“לא תתורו”, שימוש בכלי כזה—גם אם הוא “מותאם לתורה”—ראוי להיות בתוך גדרים ברורים, כגון:
- לא להפוך אותו ל“רב” ולא לכתובת סמכות; לכל היותר כלי עזר טכני (סידור מקורות, ניסוח, סיכום).
- בדיקה מול מקורות ראשוניים ומול תלמידי חכמים, ובפרט בענייני אמונה, חז״ל והשקפה.
- להימנע משאלות שמזמינות “בירור כפירה” או משחק עם ערעור עיקרים—זה בדיוק המדרון שהרמב״ם מתאר.
- ואם מתברר שהכלי מייצר מסגור שמקרר יחס לחז״ל או מערב הנחות זרות—כאן החשש מתקרב מאוד לקטגוריה של “ספרי מינים” במובן של השפעה, ושם יש מקום גדול להחמיר ולהתרחק.
שורה תחתונה
- לדמות ממש לדין “ספר תורה שכתבו מין”—בדרך כלל לא; שם מדובר בחפץ קדוש ובכשרות כתיבה התלויה בזהות ובכוונת הכותב.
- אבל החשש של זליגת הנחות/מסגור של מינות או זלזול במסורת—נכנס בהחלט תחת האזהרות החמורות של חז״ל על “ספרי מינים/ספרים חיצונים” ועל “לא תתורו… ונמצא יוצא לידי מינות”.
לתשומת לב: זהו כלי עזר ללימוד בלבד. אין להסתמך על התשובות לפסיקה הלכתית. בכל שאלה מעשית, חובה להיוועץ ברב מוסמך.
קראו את ההצהרה המלאה
זה הבעיה הגדולה אין התמכרות ברת השוואה להתמכרות לבינה מלאכותית, וכשזה עוד מגיע ללימוד תורה וליסודות היהדות, מי מדבר בכלל!!!! עוד מעט ישאלו את הבוט האם הרבנים מתירים להשתמש בו???
הנושאים החמים
