חוו"ד| קליפ למסך רץ

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
לצרכניה גדולה זה רץ על מסך וזה אמור להיות במהירות כדי שכל אחד שעובר ליד המסך יוכל לראות בעצם את כל הפירסומת
נעשה בתוכנת אפטר אפקט
כמובן שזה באיכות נמוכה
 

קבצים מצורפים

  • grosz patiach 2_1.avi
    2.1 MB · צפיות: 31
  • הוסף לסימניות
  • #2
WOW
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מדהים
אני מפסיק לעבוד למסכים באשדוד יותר:)

למה מוזיקה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
זה אדיר אהבתי את הקליפ, המוזיקה קיצבית מלחמתית משהו, האם באמת ישמעו את המוזיקה בזמן שזה יוקרן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
גם אני חשבתי שהמוזיקה מיותרת.
נראה לי שיש מספיק רעש בסופר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
עבודה יפה!
באיזה שפה זה?
[את הבלונים, תעיף בצורה טבעית, אחד אחד, לא כמקשה אחת]
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וואוו איזה חמוד!!
פשוט אהבתי!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י מקארתור;160150:
עבודה יפה!
באיזה שפה זה?
[את הבלונים, תעיף בצורה טבעית, אחד אחד, לא כמקשה אחת]
לחצ/י כדי להרחיב...

מה זה משנה השפה (אגב, זה גרמנית לכאורה).

העיקר שזה עבודה יפה מאד!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
בס"ד
מושך את העיין... מה שכן הייתי מכניס יותר אלמנטים.. כלומר נתת דגש רב מדי על הספרה אחת ולאחר מכן על הבלונים... אפשר להכניס עוד רעיונות בזמן הזה... מה שכן רואים שיש פה יד יצירתית וראש עריכתי טוב...
ישר כוח!
עמרם
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
מדהים!
אהבתי במיוחד את ההתחלה והסוף,
הייתי ממשיכה באמצע על המוטיב של ההתחלה
ז"א באותם צבעים, ולהמשיך את התלת מימד של הריצפה.
(בלי המשחקים עם הבלונים והסיפרה 1)
באופן אישי הייתי
מכניסה את הסיפרה 1 על הריצפה בתלת מימד "מזרקרת" אותו
ומסובבת את הריצפה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
מסכים עם רותם

מסכים עם רותם.
פעמיים או 3 נשבר המראה ועובר למשהו אחר לגמרי
עדיף (כנ"ל) כמה שיותר.....
בכללות יש לך דמיון
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י אביגדור;160014:
מדהים
אני מפסיק לעבוד למסכים באשדוד יותר:)

למה מוזיקה?
לחצ/י כדי להרחיב...
זה אמור למשוך את הבן אדם
נכתב ע"י יעל;160083:
גם אני חשבתי שהמוזיקה מיותרת.
נראה לי שיש מספיק רעש בסופר...
לחצ/י כדי להרחיב...
דווקא אצלינו אין הרבה רעש וגם לא רגילים למסכים רצים בחניות (זה המסך הראשון אצלינו) אז צריך כמה שיותר למשוך את האדם
נכתב ע"י rhapsody;160245:
בס"ד
מושך את העיין... מה שכן הייתי מכניס יותר אלמנטים.. כלומר נתת דגש רב מדי על הספרה אחת ולאחר מכן על הבלונים... אפשר להכניס עוד רעיונות בזמן הזה... מה שכן רואים שיש פה יד יצירתית וראש עריכתי טוב...
ישר כוח!
עמרם
לחצ/י כדי להרחיב...
נתתי דגש על האחד כי זה היום הולדת הראשון של הצרכניה. חוץ מהקליפ הזה יש עוד קליפ של המוצרים של השבוע.

דרך אגב זה בשפה הפלמית.
ותודה רבה לכל המגיבים
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

  • 2 3 4 5K
    • ע
    מידע שימושי זוגות צעירים בנופשון ערב פסח ?!?!?!
  • עו''ד ורו''ח //
    • הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
    ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
    אבל שימו לב
    בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
    כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
    ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
    כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות
    להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
    לכשר לפסח
    לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
    לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
    ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
    אז זו''צ יקר קצת שימת לב
    לפרגן לבוא לעזור חצי יום
    לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
    לתת מילה טובה או שוקולד
    והחשוב מכל
    מעשרות להורים
    הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך
    והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
    • תודה
    • שכוייח!
    • וואו!
    Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //
    63 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברכה והצלחהה
    מעולה ממש להעלות למודעות ולכל אלו שקופציםם אפשר להספיק הכלל גם לנפוש ול הנות וגם קצת לעזור לא...
  • 14 15 16 9K
    • ע
    טור דעה הטור השבועי שלי והפעם: ההבדל בין נוכלות לכשלון
  • עו"ד נתן רוזנבלט //
    • בס"ד

    ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



    לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

    הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

    כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

    צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

    מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

    אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

    אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

    מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

    ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

    כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

    אז איפה הקצ'?

    שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

    זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

    אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

    ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

    כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

    אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

    שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

    זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

    אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

    המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

    כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

    עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

    ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

    לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

    זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

    מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

    אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

    חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

    ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



    גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: סמולטוק, פנסאית, חרש עץ ועוד 38 משתמשים41 //
    302 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    ברוך פינחס
    יש כאן באשכול דיון ענייני ומעמיק האם צריך להדגיש את הנוכלות של הנוכל או לדון על העסקה ולא מעניין...
  • 3
    • צ
    עזרה זיהוי פונט
  • צביקה12345 //
    • 1001135100.jpg
    איזה פונט זה?
    1001135100.jpg
    0 תגובות
  • 412 413 414
    • יש פתרון!
    4M
    • ס
    חדשות בעולם שאגת הארי • עדכוני מלחמת איראן האחרונה
  • סטאר //
    • סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

    הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):
    המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


    הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
    • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
      יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

    • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

    • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

    המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
    הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


    הזווית הישראלית והאזורית:
    • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

    • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

    • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

    באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: טונקס, מוטי 200, נחמה ביתרית ועוד 63 משתמשים66 //
    8K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פרוגמטי
    פרוגמטי
    הבית הלבן מצייץ ''בקרוב''
  • 79 80 81 127K
    • השקעות R הון
    מדריך אשכול כשרות בהשקעות בשוק ההון
  • השקעות R הון //
    • עודכן אדר תשפ"ד
    ראשית, גופי הכשרות
    ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
    למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
    אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

    יש 4 גופי כשרות
    • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
    • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
    • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
    • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

    היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
    בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
    אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

    רשימות קרנות כשרות:

    כשרות – השקעות Rהון

    rhon.co.il rhon.co.il
    אשכול כשרות בהשקעות בשוק ההון
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אסתריקה הלר, aria, פיני 10 ועוד 27 משתמשים30 //
    2K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    מ
    מקור המיע האמין
    דוגמא - בעל תשובה טוען שהוא פטור מלשלם ריבית, לחברה שיש לו הת"ע. כי בזמן שהוא לוה הוא היה...
  • 417
    • מ
    דרוש מידע עיתון משפחה של השבוע
  • מתקרב לרבינו //
    • למה זה כל כך עבה?
    מה יש בתוכו?
    איזה מגזינים יש?
    18 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ש
    שוקו מיונז
    הוכח תוכיח... רגש יהודי לדברים שבקדושה [מדובר בפורום חרדי]. אם היו פותחים אשכול האם סרט מסוים...
  • 2 3 978
    • ב
    סוכרת הריון מה אוכלים בפסח? סכרת הריון גבולית
  • בהמתנה //
    • אני על גבול סכרת הריון. מה שאומר שהרופא אמר לי לשמור ונתן הנחיות כלליות אבל לא הפנה מעבר לזה לייעוץ נוסף.
    ואני תוהה מה אוכלים בפסח- בעיקר תחליף למצה ולתפו"א
    אני לא אוהבת כ"כ בשרי/ דגים. מדי פעם אוכלת קצת שניצל או קציצות עוף וזהו.
    ביום חול אני אוכלת הרבה קטניות- מרקים עם קטניות, מג'דרה, קינואה ,טופו
    חשבתי על פשטידות ירקות
    מה עוד יכול להשביע? במיוחד בארוחות בשריות מבושלות
    45 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ד
    דולר
    אני שבוע וחצי אחרי לידה שכל הריון הייתי עם סכרת והייתי עם סכרת עם אינסולין וליברה בהתחלה באמת...
  • 138 139 140 157K
    • ק
    דרוש מידע איזה משפט אמרו לך פעם ולא שכחת אותו עד היום?
  • קולי שמעת //
    • .
    • תודה
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, שמואלזון, טובבבבבבב ועוד 19 משתמשים22 //
    3K תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    המשורר מציקלג
    לטעות. זה אנושי לתעות, זה דיסלקציה לטאות, זה כמו איגואנה אבל יותר קטן
  • 6 7 8 8K
    • ה
    התייעצות איך עוברים את שבת הגדול בהצלחה?
  • הדר 310 //
    • אשמח מאוד לשמוע טיפים מה אתם עושים עם שבת הגדול, איך מבשלים, איך אוכלים, מה אוכלים וכו'.

    תודה רבה!!
    • תודה
    Reactions: יוסיפון 2 ו-אבקת אפיה2 //
    157 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    י
    יהודית ק
    אז ב"ה זה ממש לא כך, וחיים פה בנחת בבית, מוזמנת לראות:)
  • 28 29 30 43K
    • CHAYA FFF
    דרוש מידע שידוכים- אח/ות שרוצים לעקוף והגדול נפגע -דעתכם!
  • CHAYA FFF //
    • תודה.
    • תודה
    • וואו!
    • עצוב
    Reactions: טובבבבבבב, בן של פלוני, nfuxi ועוד 10 משתמשים13 //
    583 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    פ
    פיני לב
    מה שאני יודע שבהרבה מקרים עזר מאוד זה לשתף את הגדול בכל התהליך לגמרי לפעמים גם להתייעץ איתו גם...
    הצג עוד…

    אשכולות דומים

  • 751
    • א
    שיתוף - לביקורת אחי
  • איפה אתההה?? //
    • "אחי..." בחור בכובע וחליפה שסיכה בצורת דגל צהוב קטן מחוברת אליה, מתקרב אלי בחיוך רחב. בטח תכף הוא ימשיך "...הנחת תפילין היום?"
    אני נעמד בתנוחת התקפה, מסדר במוחי את המאמר הקבוע שלי על 'די להדתה!'
    "...אז מה עושים עכשיו, יש לך רעיון?"
    הופס, התפתחות בלתי צפויה מצד החבדניק. אפילו הוא מבין שאתה תקוע במעלית בשתיים עשרה ורבע בלילה בבניין ישן שאין בו אפילו כפתור אזעקה, יש דברים יותר קירטיים מתפילין.
    "גם לך אין קליטה?"
    אני שותק. מנענע בראשי לשלילה.
    "איי איי איי, הדבר המשוכלל הזה לא עוזר שצריך אותו. אה?" הבחור הופך בידו מלבן פלסטיק קטן, חשבתי שהפלאפונים האלו נכחדו כבר מזמן.
    אני חובט במלבן הגדול שלי, עיגול מתגלגל על המסך, אין אינטרנט. מרגיש שאני מתחיל להתחרפן.
    "טוב, אחי. שתינו תקועים פה ורוצים לצאת. בוא נשתף פעולה ונחשוב ביחד איזה 'השתדלות' אפשר לעשות".
    מה כבר מחכה לי בחוץ? קור, בדידות, מכות, שוטטות ברחובות בחיפוש אחרי חברים או משמעות. כאן לפחות לא קר, למה שאני ירצה לצאת.
    החבדניק בוהה בי בתמיהה.
    כנראה חשבתי את המשפט האחרון בקול.
    "טוב מה אתה בוהה בי ככה?" לא מגיע לו שאני יוציא עליו את העצבים שלי, אני יודע. אבל הוא לא רב היום עם אמא שלו בצרחות אחרי שאבא הרביץ לו ולה. אני כן. העולם הזה כל כך לא הוגן.
    אני בועט בדלת. המעלית מתנדנדת קצת ונודמת.
    "מה זה הרעש הזה?" לוחשת שכנה בחוץ, הבחור ואני מרימים ראש בבת אחת. יש לנו תקווה.
    אנחנו בועטים בדלת בחוזקה. יותר נכון אני משתולל וכמעט שובר את הדלת, הבחור הנמוך שלידי דופק עליה בעדינות.
    "זה בטח מלוי, כל היום אני שומעת משם קולות, צעקות, חבטות" מצקצקת השכנה שלידה "אל תתרגשי, זה כל הזמן ככה"
    "לא להתרגש? זה נורא ואיום!" השכנה הראשונה כבר לא לוחשת "במיוחד אם את אומרת שזה מלוי... אם הייתי יודעת, הייתי מזמן מזמינה להם רווחה. ראית את מאיר, הבחור שלהם? שומו שמיים!"
    "ה' ישמור" מסכימה איתה המצקצקת "ואני שמעתי שהוא מפגין בקלפן".
    "הדור של היום" הם נאנחות בצוותא, כאילו תיאמו ביניהן.
    ניסיתם פעם לשמוע שמרכלים עליכם בזמן שאתם תקועים במעלית, חסרי יכולת להגן על עצמכם, או לפחות לתת להן מבט שיגרום להן להתחרט על כך שהעזו לדבר רע עליכם או על המשפחה שלכם? כדאי לכם לנסות, זה סיטואציה ממש נחמדה.
    אוי, סליחה, מרוב תסכול שכחתי להציג את עצמי, אני מאיר לוי.
    החבדניק בוהה בי שוב, ברחמים וקצת במצוקה.
    "אתה לא מכאן?"
    הוא מאשר.
    "אז אתה לא מכיר את מאיר לוי" אני ספק שואל ספק קובע.
    "דווקא כן, שמעתי עליו. אתה מכיר אותו? זה יוכל לעזור לי מאד".
    "כן, מכיר אותו" אני בולע חיוך "מה אתה צריך ממנו?"
    "הר"מ שלי שלח אותי לומר לו משהו"
    "תגיד לי, אני אמסור לו"
    "לא... זה, הרב אמר לי להגיד את זה רק לו, אישית" הוא מסמיק, נבוך.
    "אני מאיר לוי" אני מגחך, מנסה לחפות על השקר הלא יוצלח שלי "מה הוא רוצה ממני?"
    הבחור שמולי אדום, מגמגם. משום מה חשבתי שחבדניקים הם חסרי בושה.
    "הוא... הוא אמר לי להגיד לו.. לך, שהוא ראה אותך בהפגנה ב... קפלן" הבחור משתנק. רק שלא ייחנק פה, אין לנו פה מים.
    "והרב רוצה למסור לך שהוא רואה בך הרבה עזות... עזות דקדושה. הוא אמר לי להגיד לך שהוא מעריך אותך מאד, איך שאתה נלחם על מה שאתה חושב שהוא האמת. והאמת," הוא כבר אדום, מאד. אני חושש שזה מתחיל להיות מסוכן "שגם אני מעריך אותך, שאתה פועל כל כך הרבה בשביל עם ישראל" הוא משתעל.
    חוץ מזה שאני נלחם ויש בי עזות, שום דבר ממה שהוא אמר לא נכון. אין בי קדושה, לא אמת וגם לא אכפתיות לעם ישראל. טוב, אולי קצת.
    אבל כל כך הרבה זמן לא שמעתי מאף אחד מילה טובה. והבחור הזה מוכן לצאת בלילה, בקור, לספוג בושות, להיתקע במעלית ולהשתעל רק בשבילי. והרב שלו ראה אותי הולך מכות בהפגנה וכנראה שהיה לו כל כך אכפת עד כדי לשלוח אלי בחור אדום ומשתעל שיגיד לי מילים טובות.
    הוא לא מפסיק להשתעל וזה מתחיל להפחיד אותי. אני בא להנחית עוד מכה לדלת בדיוק כשהמעלית מחליטה שהיא סיימה את השביתה. מתנדנדת קלות, יורדת ונפתחת. היישר לזרועותיהן של שתי השכנות ה'נחמדות'.
    "אוי, צילה. תראי איך הוא משתעל, רוצי תביאי לו מים!" פוקדת הגבוהה מביניהן.
    הן מבחינות בי באיחור, וכאילו בתיאום פולטות אנחה על ה'דור של היום'.
    אני הולך. ההפגנה בקפלן עוד מעט תיגמר וגם ככה נראה לי ששלושתם מעדיפים להסתדר בלעדי.
    הבחור המשתעל מנסה לסמן לי משהו, אולי לקרוא לי לחזור. אבל אין מצב שאני חוזר לעמוד ליד השכנות שחושבות שצריך להזמין למשפחה שלי רווחה. אני מגביר את קצב ההליכה, רץ.
    ***
    "כבוד הרב" שניאור משפיל עיניו בבושה "הכל הסתבך. נתקעתי עם מאיר ההוא במעלית וקיבלתי התקף אסתמה רציני"
    "אז לא הבאת לו את המעטפה שהכנתי לו?" הר"מ מביט בו בעיניים טובות.
    שניאור, מעודד מהמבט האוהב, מעז קצת להרים את עיניו "לא הבאתי לו, רק אמרתי לו מה שאמרת לי לומר לו" הוא לוחש "אני מצטער".
    "אין דבר" העיניים הטובות שלוות לחלוטין "העיקר שאמרת ליהודי כמה מילים טובות, נכון נערי?"
    "כן" מאשר שניאור. בשביל זה שווה גם לחטוף התקף אסתמה, חושב בליבו.
    ***
    אחח.. השוטר מפיל אותי על הרצפה, מעקם לי את הרגל תוך כדי. חבורת חרדים צועקים "גוואלד!" מהצד ואני לא מפספס את החיוך הקטן שהם מגניבים מתחת לשפם.
    "אתה בסדר?" בחור עם כיפה גדולה, פיאות שחורות פרועות וחולצה לבנה מכופתרת, מושיט לי יד.
    ברגע הראשון אני נרתע. ברגע השני מבין שאין לי כל כך ברירה, אלא אם אני רוצה להירמס על ידי המון המפגינים הזועם, בהיסוס אני תופס ביד המושטת, וקם.
    עכשיו, בשעה שהציפורים מתחילות לצייץ והשמש מחליטה שהגיע הזמן להאיר את ארץ ישראל, אנחנו יושבים אזוקים על ספסל ברזל, אחד ליד השני. בטח עצרו אותי רק כי דיברתי איתו, משטרה ארורה. למה הם לא מבינים שאני לא כמוהו, אני חילוני, שמאלני.
    "דוד" הכיפה הגדולה מחייך אלי, הקול שלו עבה וצרוד.
    "מאיר" אני מסנן, בחיים לא שנאתי את השם שלי יותר ממפגש עם דוסים, לפעמים זה גורם להם לחשוב שאני אחד משלהם ש'התקלקל'.
    "הייתי נותן לך חיבוק אחי, אבל..." הוא משפיל מבט אל האזיקים על היד.
    "תגיד, למה באת להפגנה הזאת בכלל?" בגללך עצרו אותי, אני מתאפק לא להוסיף.
    "אהמ... בעיקרון רק רציתי לראות את ההפגנה מהצד, לדבר עם האנשים, להתדיין, להכיר".
    "אבל היית במרכז ההפגנה. בטוח שלא רצית להפגין נגד ביבי או משהו?"
    "יש לי דברים יותר חשובים להפגין עליהם מאשר על יהודי כזה או אחר" הוא מגחך, אבל העיניים שלו, שמסתכלות עלי, מלאות בכאב. "אבל ראיתי איך שהשוטר הזה הפיל אותך"
    "כן" אני מסכים.
    "הוא יהודי" אז מה? "אבל לא יכולתי לתת לך להישאר שמה על הרצפה" הוא ממשיך, מאד טקטי מצידו.
    "אז בגלל שראית אותי נכנסת לתוך ההפגנה ובעצם, בגללי עצרו אותך" האסימון נופל בתוכי באיחור.
    "לא בגללך, זה מהשם" הוא מחייך שוב "כל מה שה' עושה, הכל לטובה"
    "בטח לטובה" אני חוזר אחריו בציניות "מה יותר לטובה מאשר להיות עם אזיקים כל הלילה?"
    "ברור שלטובה, אחרת איך הייתי פוגש צדיק כמוך?"
    מה יש לכולם עם תארי הצדיקות והקדושה שמנחיתים עלי לאחרונה.
    "אמיתי" הוא קולט את הפרצוף המזלזל שלי "נכון שאני לא מסכים עם הדעות שלך, אבל באמת שאני מעריך את העזות שלך ואיך שאתה מוכן להילחם ולקבל מכות בשביל עם ישראל"
    שוב עזות, מה זה אומר בכלל? "ועוד איזה מכות!" ספגתי מכות, אני מסכים איתו, אבל עשיתי את זה בעיקר בשביל האקשן, לא ממש בשביל עם ישראל.
    "אחד כמוך אנחנו צריכים בהפגנות אצלנו. אתה, יש לך עזות"
    טוב מאיר, אני אומר לעצמי. תתגבר על הפדיחות. את הבחור הזה אתה כנראה לא תפגוש יותר לעולם, אבל אתה בטח תישרט במשך שבועות מה זה ה'עזות' הזו.
    "תגיד, דוד, מה זה עז..."
    "עמיחי דוד" שוטר במדים מצוחצחים מדי לטעמי קוטע את השיחה בדיוק כשאני מחליט להתגבר על הבושות "כנס, הגיע מישהו לשחרר אותך בערבות"
    דוד קם "אתה בא?"
    "מה?"
    "נו, מאיר, אתה רוצה להישאר פה לנצח?" הוא מושך לי בקצה החולצה, כמה שמאפשרות לו ידיו האזוקות.
    "לא לריב פה, ילדים" צועק השוטר, שגדול ממני בשנה או שנתיים "אתם עדיין עצורים, למקרה ששכחתם".

    אליהו, הבחור ששחרר אותנו בערבות, עם כיפה ענקית, פיאות חומות מתולתלות שמגיעות עד למותניו וחולצה לבנה מכופתרת. יש להם סטייל מוזר לחרדים, כולם עם אותה חולצת צווארון מכופתרת בצבע לבן. אולי זה תלבושת אחידה של ישיבות, אני לא יודע.
    "תגיד, אליהו, למה שחררת אותי?" אני שואל אותו "זה עלה לך כמויות כסף".
    "מה פירוש" הוא לא מבין "אתה אח שלי, אתה יהודי. מה רצית, שאני אשחרר רק את דוד?"
    "טוב, תודה. באמת, תודה" אני מחליט להרפות מהנושא, רק שלא יתחרט פתאום ויחזיר אותי למעצר. "אם לא אתה, אולי הייתי נשאר שם עוד יומיים".
    "נו, באמת. בטוח מישהו היה משחרר אותך" לא בטוח, כמעט בטוח שלא. מי היה משחרר אותי, אבא ואמא שבאמצע לריב, או אולי החברים שאוהבים אותי רק כשיש לי כסף לתת להם? אולי המשתעל המוזר ההוא מאתמול.. "אבל ברוך ה' שהייתה לי את הזכות לשחרר צדיק כמוך". הוא מחייך.
    "טוב, אליהו ומאיר, איפה הבית כנסת הקרוב? תכף עובר זמן קריאת שמע" דוד מתפרץ לשיחה.
    "יש בית כנסת קטן ברחוב הסמוך, התפללתי שם לפני שבאתי אליכם" אומר אליהו.
    "איזה יופי" דוד מאושר "אבל אין לי תפילין, מה נעשה?"
    "הו, הבאתי לך את התפילין שלך, דוד וגם התפילין שלי נשארו אצלי, אבל אני כבר התפללתי. רגע, מאיר. אתה רוצה את התפילין שלי?"
    תפילין? אני? מה הקשר?
    אני בא לנענע בראשי לשלילה, אבל מבשר כבר מגיש לי את תיק התפילין בחיוך רחב ואוהב "תפילין אחי, עוד לא הנחת היום".
    ומול חיוך כזה, איך אפשר לסרב?
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: s is me, eli7123, אספרגוס ועוד 47 משתמשים50 //
    13 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    איפה אתההה??
    פרק 4 "החבדניק המשתעל" ההבנה נופלת לראשו באחת. שניאור קופץ בבהלה, מישהו נמצא איתו בחוף הנידח...
  • 2 3 4 4K
    • ה
    שיתוף - לביקורת אפקט גן עדן
  • הווה פשוט //
    • פרק מתוך הספר החדש שלי

    ִ​
    אתם, חברי הקהילה היקרים, שכל הזמן תמכתם יעצתם ועודדתם.
    זה המקום להודות בחום לכל אחד ואחד מכם, שהעניק מהידע, מן הנסיון, ומן הלב.
    מי בפרהסיא ומי בצנעא.
    הוצאת ספר לאור היא משימה תובענית ברבדים רבים, אבל בראש ובראשונה היא דורשת אומץ.
    ואת האומץ הזה לא קבלתי מאף מקור אחר.
    מלבדכם.

    ִ​

    ִimage (5).png



    אפקט גן עדן
    ִ
    ​

    הוא שרק לעצמו מנגינה עליזה, כשניקה בסמרטוט רטוב את משטח המתכת שלפניו.
    מנגינה עליזה שעמדה בניגוד גמור לארשת פניו העצובה.
    מנגינה ששמע הבוקר ממכונית חולפת, בזמן שפתח את תריס הפיצרייה שלו, ומאז הוא שורק אותה שוב ושוב. וכמה שהיא מרגיזה אותו, הוא לא מצליח להשתחרר ממנה.

    רק שלשה אנשים נכנסו בינתיים, אחד קנה פחית, אחד סיגריות, וילד שאיחר לבית הספר והחליט לחטוף פיצה לארוחת בוקר. הוא יושב בשולחן צדדי, לועס מהר. ילקוט זרוק לידו על הרצפה.

    מבחינה אסטרטגית, הפיצרייה ממוקמת באזור מעולה. בסמטה שקטה ונעימה הנושקת לרובע הלוהט של העיר, שבו קניונים הומי אדם ורבי קומות שוקקי משרדים, המלאים בפקידים רעבים.
    ועם זאת ההצלחה ממנו והלאה.
    המאפיות הנוצצות ומסעדות היוקרה שברחוב הראשי, גונבות לו את ההצגה.

    השבוע ניסה מתכון חדש, פרי המצאתו. לכל מגש הוא מוסיף מלבן חמאה גדול, וחצי כוס קורנפלור איטלקי, המעניק אווריריות קראנצ'ית לבצק.
    "איך הפיצה?" העז לשאול את היושבים פה ושם.
    "בסדר גמור", ענו וחזרו מיד לשוחח זה עם זה.

    הוא פונה אל הקיר ומעביר את הסמרטוט שלו על כיסוי הזכוכית של "ברכת הבית", וגם על השעון הגדול עם הספרות הרומיות.
    אחר כך מתיישב בקצה כיסא גבוה, מביט בששת השולחנות הריקים.
    בקצב הזה, ייקח לו שנתיים לכסות את ההלוואה שלקח מהבנק.

    ***

    "זו הפיצה הכי טעימה שאכלתי בחיים שלי", נשמע קול דק מהשולחן הצדדי.
    "באמת?" הזדקף המוכר.
    "באמת באמת", אמר הילד והחווה בידיו תנועות רחבות של שביעות רצון.
    "תענוג! ישר מגן עדן".
    הוא הרים את הילקוט וניגש לקופה, "כמה זה?"
    "שתים עשרה", אמר המוכר. עיניו עדיין פעורות מההפתעה.
    "זול. זה שווה לפחות שלושים". הילד הוציא מארנקו המצועצע שקל אחרי שקל והניחם בשורה מדויקת על הדלפק.
    על הילקוט שלו היה כתוב בטוליפ צבעוני:
    איציק פנדר כיתה ה' 2.
    "תודה רבה, ולהתראות", קרא הילד ורץ החוצה כשהוא מכתף את הילקוט.

    "איזה מותק, וואו".
    המוכר אסף את שנים עשר השקלים אל מגירת הקופה, וחזר לשרוק.
    זו מנגינה לא רעה בעצם, חשב, בכלל לא מעצבנת.

    והוא עכשיו התחיל לשיר אותה בתוספת מילים - "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".

    הוא הכין בצק חדש. ערבב, רידד, מתח, פיזר את הגבינה האיכותית. אחר כך שטף ידיים והתיישב על קצה כסאו, מול 'ברכת הבית'.
    בזאת הדלת - לא תבוא בהלת.
    בזה השער - לא יכנס צער.

    והוא מוסיף חרוז משלו:
    בזה המטבח - כל פיצה שלושים שח.

    בדמיונו הוא רואה אולם מפואר, עם מאה שולחנות צחורי מפה. צוות מלצרים במדי בורדו וכפתורי זהב, מגישים פיצה על מגשי קריסטל לזוגות מפורכסים. ומרגלים תעשייתיים עם שפם שחור ואוזניית בלוטוס, מנסים לחשוף את סוד הטעם המופלא של מתכון גן העדן שלו.

    ***

    "תן לי משהו לאכול בבקשה".
    קרא איש עסקים קשוח וממהר, שהתפרץ אל הפיצרייה בנעל מצוחצחת ותיק מחשב בידו.
    איש הפיצה נתן בו את עיניו הנוצצות בהשראה ואמר לו: "אתה אדם מרשים ומוצא חן בעיניי, אבל מאד לחוץ. אני אכין לך מנה מפנקת במיוחד, שתשחרר לך את הטוב שבך".

    "הא?" אמר הלקוח האלגנטי בהשתוממות.

    "אתה צדיק אדוני. מגיע לך קצת גן עדן", אמר המוכר בחדווה גלויה. וכשהוא הסתובב אל התנור, העווה איש העסקים את פניו בלעג.
    "מוזר הבנאדם הזה, אבל בקטע טוב", חשב, "וגם יודע לשרוק יפה".

    הוא התיישב לאחד השולחנות ופתח את המחשב הנייד שלו.
    המנה הוגשה לו, הוא אכל תוך כדי הקלדה.

    "נו?" שאל המוכר.
    "מה נו".
    "איך הפיצה?"
    "הפיצה בסדר, בסדר גמור, למה?"
    המוכר לא ענה.

    איש העסקים, הרים את מבטו מהמחשב ונתקל בהבעת הציפייה החגיגית של המוכר. "רגע", אמר והדף את המחשב מלפניו. לקח ביס גדול מהמשולש שלו, ועצם עיניים.
    "ממממ", השמיע לאחר לעיסה מתונה, "איך לא שמתי לב, זה טעם מדהים".

    "נכון גן עדן?!"

    "לגמרי".

    "זה כמו המן שירד במדבר, רק מי שהתרכז הרגיש את הטעם".

    המוכר פסע בחזרה אל מאחורי הדלפק, רקד יותר נכון.

    "תע תע תע תענוג של פיצה, ישר ישר ישר מגן העדן".



    ***



    כשיצא איש העסקים מהפיצרייה, התמתח והרים את ראשו.
    מעל הבניינים האפורים נפרשה התכלת ששתי ציפורים רחבות כנף דאו לאורכה ונעלמו דרך ענן ציורי, כמו לתוך ממד אחר.
    והאיש עשה דבר שהוא לא עשה כבר הרבה מאד זמן.

    הוא חייך.

    הילוכו נעשה איטי, נשימתו עמוקה, חושיו כמו התעוררו מתרדמת החורף אל השמש שהחליקה על עורו בחמימות.
    הוא התבונן סביבו בעניין. מגלה כל מיני דברים שנסתרים מעיני אלה שממהרים.

    למשל זוג נעלי הספורט הבלויות הקשורות יחדיו בשרוכיהן ומתנדנדות על חוט חשמל גבוה. או מכונית אאודי מאה, ישנה נושנה בצבע בז', בדיוק כמו זו שהייתה לאבא שלו. במושב האחורי שלה כלוב עם שני תוכים קטנים.

    הוא שם לב לדוגמא המעניינת של סידור אבני המדרכה האדומות אפורות. לקיר הלבנים העתיק, שפתוחים בו שני חלונות גדולים עם מסגרת עץ רחבה, צבועה ומעוטרת. ממש כמו באירופה, חשב.

    על מרזב הצמוד לקיר התנוסס גרפיטי בלורד לבן:
    ש. מ. התייפח כאן 26/2/2019

    "ריבונו של עולם", חשב לעצמו, "כבר שש שנים אני עובר ליד הכתובת המצמררת הזאת יום יום, ולא שם לב".

    הוא הגיע לרחוב הראשי, ועיניו שתו בצימאון את בליל הצבעים והצורות, שהתרוצצו בתנועה בלתי פוסקת, ברסיסי חי צומח דומם. מתערבלים בקרני שמש נוצצות, מול שורת חלונות ראווה מבריקים.
    "וכבר מי יודע כמה שנים, לא קניתי לעצמי גלידה. סתם ככה, בשביל הכיף". הוא דחף דלת זכוכית מקושטת צבעים בהירים. "אני צדיק, מגיע לי קצת גן עדן, לא?"

    כשישב בכיסא הגבוה וליקק בלי בושה, ובלי לפתוח את המחשב שלידו. נזכר במשפט מתוך שיר ששמע בילדותו באמריקה:
    "החיים, זה מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק לתכנן דברים אחרים". אז, לא הבין מה זה אומר בכלל. אבל עכשיו...

    ***

    כשנכנס למשרד שלו, הסיר את החליפה והשליכה על משענת כיסא. התיישב והחל לזמזם לעצמו שיר ישן באנגלית, שרק משפט אחד זכר ממנו.
    על מסך המחשב ריצד עיגול אדום - עשרים ושמונה הודעות חדשות.
    הוא לחץ לחיצה ארוכה על הכפתור בצד.
    'אתה בטוח שאתה רוצה לכבות את המחשב לגמרי?' - נעלב המסך שלפניו.

    בטוח.

    המחשב השמיע זמזום חזק למשך כמה רגעים ואז פלט קול נשיפה ארוך ומתכתי, השתתק והשחיר.
    הוא הרים את השפופרת ולחץ על סולמית: "כל העובדים לחדר שלי, עכשיו", אמר למזכירה.

    האנשים שהתאספו, הופתעו לראות את הבוס עם הרגליים על השולחן, ובלי חליפה.
    "יום חופשי", אמר, "על חשבוני. צאו, תבלו, תנשמו. תרגישו את החיים שעוברים לידכם".

    העובדים, שלא ידעו מה בדיוק לעשות, עמדו ובהו.

    זה שעמד קרוב אליו, הצביע על פני הבוס ואמר: "יש לך... כאן..." הבוס ניגב את סנטרו בטישו.
    "אה, גלידה. מוקה פיסטוק עם פקאן מקורמל. ממליץ לכם".

    האנשים חייכו. כמה אמיצים מלמלו "תודה רבה", ופנו אל הדלת.
    "אתם לא צריכים להזדרז לפני שאתחרט", קרא הבוס.
    "כי אני לא אתחרט".

    ***

    המזכירה אספה כמה חפצים לתיקה, כיבתה את המזגן, עברה על פני קבוצת האנשים ששוחחו בהתרגשות, תוהים איך לנצל את החופשה הפתאומית, וירדה במדרגות אל הרחוב.
    היא, ידעה בדיוק מה היא רוצה לעשות.

    המזכירה הייתה גרושה עם ילד. בעלה השאיר אותה עם חובות רבים וברח לחו"ל מפני נושיו. שם כנראה החליף את כתובתו וזהותו מספר פעמים, עד שעקבותיו נעלמו.
    בבת אחת נפלה על כתפיה החלושות ההתמודדות מול האדמה החרוכה שהשאיר אחריו, ועל דמי מזונות אין בכלל מה לדבר.
    היא עבדה קשה כדי להתפרנס, לגדל את הילד. ולהחזיר בהדרגה את החובות הכבדים, שארגוני החסד הצליחו לפרוס עבורה לתשלומים.
    היא השתדלה בכל כוחה, שבנה לא ירגיש שהוא נופל בערכו משאר חבריו. ואפשר לומר שהצליחה בכך יפה. הוא היה ילד פיקח, עליז ואהוב על כולם.
    עברו כמה חודשים, מאז שהבטיחה לו לקחת אותו לפארק המים הגדול בצפון. וכבר חסכה כסף לכרטיס ולנסיעות. רק זמן לא מצאה.
    היא הייתה חייבת לעבוד עד מאוחר, וימי החופשה המעטים שלה, כבר נוצלו בחול המועד.
    כך שהבשורה שנחתה עליה היום במשרד, נתכה לתוך נפשה כמו מפל אושר אדיר. המגיח ממקור החסד האינסופי של דיין האלמנות ואבי היתומים.
    השעה עשר וחצי בבוקר. היא תוציא את הילד מהחיידר ותעניק לו יום כיף בלתי נשכח, שבהחלט מגיע לו.

    ובעצם גם לה.

    היא נוסעת קודם כל הביתה. אורזת לו תיק עם בגד ים וכל מה שצריך.
    אחר כך היא יורדת לחנות. קונה ממתקים ושתיה.
    מתלבטת אם לקנות לו משקפי ים משוכללים או כובע שמש חדש. בסוף מחליטה לקנות גם וגם.
    ואז הולכת בעיניים זורחות אל החיידר. מתרגשת בציפייה לראות את שמחת ההפתעה שלו.

    החצר ריקה. כל הכיתות בשיעור עכשיו.
    היא ממתינה בחוסר סבלנות, עד שהיא רואה את אחד המלמדים עובר.


    "סליחה. אתה יכול לעשות לי טובה, ולקרוא בבקשה לילד אחד. זה נורא דחוף".

    "למי?"

    "איציק פנדר, כיתה ה' 2".


    ---------- *** ----------

    ​
    image (5).png
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: s is me, forty thousand feet, מרימדיה ועוד 121 משתמשים124 //
    72 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ה
    הווה פשוט
    ועוד קוראים לך - אימפולסיבי...🙄 תכביר תכביר 😋 איזה היה מוצא חן בעיניך? כן הוא יפה...
  • 42
    • ח
    טכניקות בצילום פלאש - ספיד־לייט , איך להשתמש בו נכון.
  • חנה ש. //
    • ב"ה
    אחרי שהסתבכתי ונסיתי להבין בעזרת הצ'אט,
    משתפת לטובת מי שגם מנסה להבין,
    לכבוד חג ה"אור".
    יש לי פלאש גודוקס V1 עם מרכך אבל אני לא יודעת איך לכוון אותו נכון, אפשר הסבר טכני לגבי הכפתורים אני בלי משדר זה על המצלמה.

    בשמחה.
    אני אתן לך הסבר טכני וברור, שלב־שלב, רק למה שרלוונטי כש-ה-Godox V1 יושב על המצלמה בלי משדר.


    הכפתורים והחוגה – מה כל דבר עושה​

    🔘 כפתור ON / OFF​

    ברור 🙂
    הפלאש צריך כמה שניות לטעינה אחרי הדלקה.


    🔘 כפתור MODE​

    זה הכפתור הכי חשוב.
    כל לחיצה מחליפה מצב:
    • TTL – הפלאש מודד לבד כמה אור לתת
    • M – ידני, את קובעת בעצמך את העוצמה
    💡 טיפ למתחילות:
    להבנת הפלאש – עבדי ב-M, זה מלמד הרבה יותר.


    🔄 החוגה הגדולה​

    החוגה משמשת לשינוי ערכים:

    במצב M:​

    • מסובבים → עוצמת פלאש
    • הערכים:
      • 1/1 = עוצמה מלאה
      • 1/2 חצי
      • 1/4
      • 1/8
      • 1/16
      • 1/32
      • 1/64
      • 1/128 (חלש מאוד)
    📌 כלל אצבע עם מרכך:
    • התחילי ב־1/8 או 1/16


    🔘 כפתור ZOOM​

    שולט על פיזור האור.
    • 24–28mm → אור רחב ורך
    • 50–105mm → אור ממוקד וחזק
    עם מרכך:
    👉 שימי על 24–28mm
    אין סיבה למקד.


    🔘 כפתור H (HSS)​

    לא צריך כרגע.
    • מיועד למהירויות תריס מעל 1/200–1/250
    • גורם לפלאש לעבוד קשה ולהיחלש
    📌 בלי משדר ועל המצלמה – תשאירי כבוי.


    🔘 כפתור ⚡ TEST​

    בודק שהפלאש יורה.
    טוב לוודא שהכול עובד.


    כיוון הפלאש פיזית (קריטי!)​

    עם מרכך:
    • לא לירות ישר קדימה
    • הטיה קלה למעלה (כ-45°)
    • אם יש תקרה בהירה – מצוין
      אם אין:
    • עדיין הטיה למעלה נותנת אור פחות שטוח


    סט הגדרות התחלה מומלץ (צילום רגוע)​

    על המצלמה:
    • ISO: 100–400
    • צמצם: 4–5.6
    • תריס: 1/160–1/200
    על הפלאש:
    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16
    • ZOOM: 24mm
    • ראש: מוטה מעט למעלה
    מכאן:
    • כהה מדי? מעלים ל-1/8
    • חזק מדי? יורדים ל-1/32


    טעות נפוצה​

    ❌ לשנות כל הזמן מצלמה במקום פלאש
    ✔️ בפלאש – משחקים בעוצמה
    ✔️ במצלמה – קובעים אווירה


    אם תרצי, בשלב הבא אני יכולה:
    • לבנות לך “סט קבוע” לפורטרט רך
    • להסביר איך הפלאש והאור הטבעי עובדים יחד
    • או לעבור איתך על סצנה מסוימת שאת מצלמת
    תגידי מה הכי יעזור לך עכשיו.

    אני שואלת איך אני יודעת שערכים נכונים לפלאש ולא למשדר שלא באמת קיים?

    זו שאלה מצוינת – ואת נוגעת בדיוק בנקודה שמבלבלת הרבה צלמות, אז נעשה סדר טכני וחד.
    התשובה הקצרה:
    👉 כשאין משדר – הפלאש עצמו הוא המשדר.
    כל מה שאת רואה על המסך של ה-V1 הוא מה שקובע בפועל.
    ועכשיו בהסבר ברור:


    מה זה “משדר” ומה התפקיד שלו בעצם​

    משדר הוא רק שלט מרחוק.
    הוא לא יוצר אור, לא מחשב עוצמה, ולא מוסיף מידע קסום.
    כשפלאש יושב על המצלמה:
    • אין “חוליה חסרה”
    • אין ערכים חבויים
    • אין משהו שלא הוגדר
    📌 הערכים שעל מסך הפלאש = הערכים האמיתיים


    אז איך אני יודעת שהפלאש עובד לפי מה שהגדרתי?​

    יש 3 בדיקות פשוטות, חד־משמעיות:

    1️⃣ שינוי עוצמה → שינוי בתמונה​

    • שימי את הפלאש על M
    • צלמי ב-1/16
    • צלמי שוב ב-1/8
    אם התמונה השנייה בהירה יותר –
    ✔️ הפלאש מגיב לערכים
    ✔️ אין “משדר נסתר”


    2️⃣ שינוי ZOOM → שינוי פיזור אור​

    • ZOOM על 24mm → אור רך ורחב
    • ZOOM על 105mm → נקודה חזקה וממוקדת
    רואים שינוי?
    ✔️ ההגדרות פעילות


    3️⃣ כיבוי פלאש → חושך​

    • צלמי עם פלאש
    • כבי את הפלאש
    • צלמי שוב באותם ערכי מצלמה
    אם התמונה נופלת דרמטית:
    ✔️ האור הגיע מהפלאש
    ✔️ לא ממשהו אחר


    למה התחושה שיש “משהו שחסר”?​

    כי כשעובדים עם משדר:
    • רואים ערכים על המצלמה
    • מרגיש “יותר מקצועי”
    אבל טכנית:
    פלאש על המצלמה = פלאש + משדר + מקלט באותו גוף
    לחצ/י כדי להרחיב...


    מה כן משתנה כשיש משדר?​

    לא העוצמה.
    לא הדיוק.
    רק:
    • שליטה מרחוק
    • עבודה עם כמה פלאשים
    • נוחות


    כלל זהב שחשוב שתזכרי​

    אם האור בתמונה משתנה – הפלאש מציית.
    אין מצב ביניים.
    את לא “מדמיינת” הגדרות,
    ואין מערכת שלא קיימת.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • ללמד אותך איך לקרוא תמונה ולהבין אם הפלאש חזק/חלש
    • לתת לך תרגיל קצר של 5 דקות שמקבע את הביטחון בזה
    • או להסביר איך תדעי מתי משדר באמת נחוץ ומתי לא
    רק תגידי.

    לא זה פשוט שיש כפתורים שמגדירים משדרים ואני לא יודעת אם נגעתי בהם אז יש כמה אופציות ואני לא יודעת למה זה מכוון.

    עכשיו אני מבינה אותך לגמרי.
    את לא שואלת עקרונית – את שואלת טכנית: “אולי נגעתי במשהו מיותר בפלאש עצמו”.
    אז הנה סדר ברור, בלי ניחושים.


    קודם כל – איפוס מהיר ובטוח (מומלץ)​

    כדי לדעת ב־100% שאין הגדרת משדר פעילה:
    1. כבי את הפלאש
    2. הדליקי אותו
    3. לחצי לחיצה ארוכה על כפתור MODE (כ־2–3 שניות)
    4. יופיע RESET / CLR
    5. אשרי
    👉 עכשיו הפלאש חזר לברירת מחדל של פלאש על מצלמה.


    עכשיו נבדוק מה לא צריך להיות פעיל​

    🔹 סמל אנטנה / גל רדיו​

    אם את רואה:
    • MASTER
    • SLAVE
    • Rx
    • Tx
    • CH / GR
    ❌ זה מצב אלחוטי
    ✔️ לצילום על המצלמה – אסור שזה יופיע
    כדי לבטל:
    • לחיצה קצרה על הכפתור עם סמל האנטנה
    • עד שאין שום ציון של רדיו על המסך
    המסך צריך להיראות “נקי”.


    איך צריך להיראות המסך כשאת בסדר​

    על המסך:
    • MODE: M או TTL
    • ערך עוצמה (למשל 1/16)
    • ZOOM (למשל 24mm)
    ❌ בלי:
    • ערוץ (CH)
    • קבוצה (GR)
    • Master / Slave
    • סמל רדיו


    הכפתור שמבלבל הכי הרבה​

    🔘 כפתור האנטנה (Wireless / 2.4G)
    הוא לא עושה כלום כשלא משתמשים בו,
    אבל אם נוגעים בו בטעות:
    • הפלאש עובר להמתנה לפקודות שלא יגיעו
    • ואז מרגיש “לא ברור” או לא מגיב


    בדיקה סופית פשוטה​

    אחרי האיפוס:
    1. MODE על M
    2. עוצמה 1/16
    3. צלמי
    אם יש אור –
    ✔️ את במצב הנכון
    ✔️ אין שום הגדרת משדר פעילה


    משפט חשוב להרגעה​

    אי אפשר “לקלקל” את הפלאש מהכפתורים האלה.
    מקסימום הוא מחכה לפקודה – וברגע שמבטלים רדיו / עושים RESET – הכל חוזר.
    אם את רוצה, את יכולה:
    • לכתוב לי בדיוק מה מופיע לך על המסך עכשיו
    • או לצלם את המסך ואני אגיד לך מיד: “תקין / לא תקין”
    את לגמרי בסדר – זו בלבול נפוץ מאוד.

    איפה אני מגדירה את הזום

    מצוין, זה ממש פשוט ברגע שיודעים איפה להסתכל.

    איפה מגדירים ZOOM ב-Godox V1​

    🔘 כפתור ZOOM
    הוא נמצא בצד שמאל של המסך (מתחת או ליד כפתור MODE, תלוי בדגם).

    איך משתמשים:​

    1. לחצי פעם אחת על ZOOM
    2. המספר שעל המסך (למשל 24 / 28 / 35 / 50 / 70 / 105) יתחיל להבהב
    3. סובבי את החוגה הגדולה כדי לשנות
    4. לחצי שוב על ZOOM או חכי שנייה – וזה נשמר


    מה את אמורה לראות על המסך​

    בשורה העליונה או בצד:
    • ZOOM 24mm
    • ZOOM 28mm
    • וכו'
    אם את רואה AUTO ליד הזום –
    זה אומר שהפלאש מתאים את עצמו לעדשה.
    👉 עם מרכך:
    ✔️ העבירי ל־ידני (לא AUTO)
    ✔️ בחרי 24mm או 28mm


    טיפ קטן אבל חשוב​

    אם את משנה עדשה וה-ZOOM על AUTO –
    הפלאש ישנה פיזור לבד.
    לכן בצילום אומנותי / רך:
    • עדיף ZOOM ידני
    • פחות הפתעות


    הגדרת ברירת מחדל מומלצת לך​

    • ZOOM: 24mm
    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16
    אם תרצי – אעשה לך “צ’ק ליסט” קצר לפני כל צילום, כדי שלא תתעסקי בזה כל פעם מחדש.

    המרכך מחליש את האור 1/16 זה מספיק?

    שאלה מצוינת – והתשובה היא: לפעמים כן, לפעמים לא, וזה תלוי בכמה גורמים ברורים. בואי נפרק את זה טכנית, בלי תחושות בטן.


    כן, מרכך מחליש אור​

    אבל חשוב לדעת כמה ובאילו תנאים.
    ברוב המרככים הקטנים ל-V1 (כיפה / דיפיוזר מגנטי):
    • איבוד אור ממוצע: כ־1 עד 2 סטופים
    כלומר:
    • אם בלי מרכך היית צריכה 1/32
    • עם מרכך → בערך 1/16 או 1/8


    אז האם 1/16 “מספיק”?​

    ברוב המצבים הביתיים – כן.​

    אם מתקיימים התנאים הבאים:
    • מרכך קטן רגיל
    • פלאש על המצלמה
    • מרחק 1–2 מטר מהמצולם
    • ISO 100–400
    • צמצם 4–5.6
    👉 1/16 הוא ערך פתיחה מצוין.


    מתי 1/16 לא יספיק​

    • חדר גדול / תקרה גבוהה
    • קירות כהים
    • מצולם רחוק (3 מטר ומעלה)
    • צמצם סגור (8 ומעלה)
    • ISO 100 בלבד
    אז תצטרכי:
    • 1/8
    • או להעלות ISO ל-400
    • או לפתוח צמצם
    (עדיף להעלות פלאש לפני ISO, כדי לשמור על איכות)


    סימן מיידי בתמונה​

    לא צריך לנחש:
    • הפנים אפורות / שטוחות → חלש מדי
    • אזורים לבנים “נשרפים” → חזק מדי
    היתרון בפלאש:
    👉 שינוי קטן (סטופ אחד) עושה הבדל גדול.


    כלל זהב שיקל עלייך​

    עם מרכך:
    • התחילי ב־1/16
    • אם חסר → 1/8
    • אם חזק → 1/32
    אל תקפצי בין ערכים –
    סטופ אחד כל פעם.


    טיפ חשוב מאוד​

    הרבה צלמות חושבות:
    “המרכך חלש – אז צריך פלאש חזק”
    אבל:
    מרכך לא נועד להאיר
    הוא נועד ליפות אור
    לחצ/י כדי להרחיב...
    ולכן:
    • לפעמים אור עדין ב-1/16 נראה הרבה יותר טוב מ-1/8 חזק וגס.


    אם תרצי, בפעם הבאה נוכל:
    • לבנות לך טבלת מצבים (מרחק / עוצמה)
    • או ללמוד איך לקרוא היסטוגרמה בשביל פלאש
    • או לעבוד על אור מחמיא לפנים בלי שריפה
    רק תגידי מה הכי עוזר לך.

    האם חשוב להשתמש בכרטיס לבן? זה משמעותי? יש לי אבל אני רוצה לצלם קל..

    כן — זה משמעותי, אבל לא תמיד הכרחי.
    אפשר בהחלט לצלם קל גם בלי כרטיס לבן, כל עוד מבינים מה הוא מוסיף ומתי הוא באמת שווה את ההתעסקות.


    מה הכרטיס הלבן עושה בפועל​

    הוא לא מחזק עוצמה, אלא:
    • ממלא צללים מתחת לעיניים
    • מחזיר אור לפנים
    • מונע מראה “מלמעלה” קשה כשפלאש מוטה
    בפלאש על המצלמה עם הטיה לתקרה:
    👉 האור העיקרי מגיע מהתקרה
    👉 הכרטיס מוסיף מגע קטן קדמי


    מתי זה באמת חשוב​

    ✔️ פורטרט מקרוב
    ✔️ פנים בהירות
    ✔️ תקרה גבוהה
    ✔️ כשיש צללים חזקים מתחת לעיניים
    ✔️ צילום יחסית רשמי / נקי
    שם ההבדל כן נראה לעין.


    מתי אפשר לוותר לגמרי​

    ✔️ צילום קליל
    ✔️ תנועה / ילדים
    ✔️ אור סביבתי טוב
    ✔️ מרכך רך
    ✔️ אווירה טבעית ולא “מלוטשת”
    במצבים כאלה:
    👉 המרכך + פלאש עדין מספיקים.


    פתרון ביניים (קליל באמת)​

    אם אין לך כוח לכרטיס:
    • השאירי את הפלאש מוטה למעלה
    • הנמיכי קצת את הזווית (לא 90°, אלא 60–70°)
    • עוצמה 1/16–1/8
    זה נותן ריכוך בלי התעסקות.


    כלל זהב שיחסוך לך מחשבה​

    כרטיס לבן = דיוק
    בלי כרטיס = חופש
    אין פה נכון / לא נכון — רק בחירה מודעת.


    טיפ קטן מניסיון​

    הרבה צלמות מצלמות בלי כרטיס,
    ואז בעיבוד:
    • מרימות מעט צללים
    • מוסיפות אור רך
    וזה נראה מצוין.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • להראות לך בדיקה של 2 תמונות – עם ובלי כרטיס
    • לעזור לך לבחור סט קליל קבוע שלא דורש אביזרים
    • או להסביר איך לפצות בעיבוד כשאין כרטיס
    תגידי מה מתאים לך.

    אני מצלמת ארוע אם הרבה משתתפים מה לשים לב?

    מעולה. באירוע עם הרבה משתתפים המפתח הוא עקביות, מהירות, ואור בטוח — לא ניסויים. הנה צ’ק־ליסט ברור שיחזיק אותך רגועה לאורך כל האירוע.


    לפני האירוע – להכין את עצמך​

    ✔️ סוללה טעונה + ספייר
    ✔️ כרטיסי זיכרון ריקים
    ✔️ מרכך מחובר היטב
    ✔️ פלאש על M
    ✔️ בדיקה: צילום ניסיון אחד במקום


    הגדרות בטוחות לאירוע (פלאש על המצלמה)​

    מצלמה​

    • ISO: 400–800
    • צמצם: 4–5.6
    • תריס: 1/160–1/200

    פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 (פתיחה)
    • ZOOM: 24mm
    • ראש: מוטה למעלה 60–75°
    • בלי רדיו / בלי HSS
    👉 מכאן את זזה רק בסטופ אחד לפי הצורך.


    מה לבדוק כל הזמן תוך כדי​

    🔹 מרחק מהמצולמים​

    • קרוב → הורידי ל-1/32
    • רחוק → העלי ל-1/8
    אל תנסי “לפצות” במצלמה תוך כדי ריצה.


    🔹 תקרה וקירות​

    • תקרה לבנה / בהירה → מצוין
    • תקרה כהה / גבוהה → תצטרכי יותר עוצמה
    • בלי תקרה בכלל → הטיה קלה קדימה + מרכך


    🔹 צבעי אור​

    אם יש תאורה צהובה / כתומה:
    • עדיף WB אוטומטי
    • אל תנסי לתקן בשטח


    מה לצלם באירוע גדול​

    ✔️ קבוצות קטנות (2–4)
    ✔️ רגעים באמצע שיחה
    ✔️ חיוכים טבעיים
    ✔️ לא רק “כולם מסתכלים למצלמה”
    טיפ חשוב:
    תמונה חיה עם אור טוב שווה יותר מתמונה “מסודרת” וקפואה.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    טעויות נפוצות להימנע מהן​

    ❌ לקפוץ בין TTL ל-M
    ❌ לשחק עם ZOOM תוך כדי
    ❌ לירות ישר קדימה
    ❌ לצלם הכול מאותו גובה


    כלל זהב לאירוע​

    עדיף אור קצת חלש ורך מאור חזק ואלים.
    אירוע סולח על עדינות — לא על שריפה.


    הרגעה חשובה​

    אם את:
    • עקבית
    • לא מחפשת שלמות
    • ושומרת על אור מחמיא
    יצא לך אירוע טוב.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • להכין לך כרטיס הגדרות קצר להדפסה
    • לעבור איתך על תרחישים בעייתיים (ריקודים / קבוצה גדולה / רחוק)
    • או לתת שגרה מנטלית לאירוע שלא מעייפת
    את בכיוון הנכון.

    למה לא להשאיר איזו 100 כשיש לי פיצוי אור?

    שאלה מצוינת, והיא לגמרי מקצועית.
    התשובה הקצרה: כי פיצוי אור לא מחליף ISO באירוע, והוא גם לא נותן לך את אותו מרווח ביטחון.
    עכשיו ההסבר המדויק:


    מה פיצוי אור עושה (ומה לא)​

    פיצוי אור:
    • עובד בעיקר ב־TTL
    • אומר לפלאש “תן קצת יותר / פחות ממה שאתה חושב”
    אבל:
    ❌ הוא לא משנה את האור הסביבתי
    ❌ הוא לא מקל על עבודת הפלאש
    ❌ והוא מגיב אחרת מכל פריים לפריים


    למה ISO 100 בעייתי באירוע​

    כש־ISO על 100:
    • הפלאש צריך לעבוד חזק יותר
    • זמן הטעינה מתארך
    • יש יותר סיכוי לפספוסים
    • קשה לצלם רצף
    גם אם יש פיצוי אור:
    👉 הפלאש פשוט מתאמץ יותר.


    למה ISO 400–800 חכם יותר​

    • הפלאש עובד ברוגע
    • טעינה מהירה
    • פחות חום
    • אור רך יותר
    • רצף יציב
    וזה קריטי באירוע עם הרבה אנשים.


    ההבדל המהותי​

    ISO 100 + פיצויISO 400 בלי פיצוי
    פלאש חזקפלאש עדין
    טעינה איטיתטעינה מהירה
    פחות יציבעקבי
    סיכון לשריפהטווח בטוח


    כלל זהב לאירועים​

    ISO מרים את החדר
    פלאש משלים את האנשים
    לחצ/י כדי להרחיב...
    כש־ISO נמוך מדי – הפלאש נאלץ “לעשות הכול לבד”.


    אז מתי כן ISO 100?​

    ✔️ צילום מבוקר
    ✔️ סטטי
    ✔️ זמן
    ✔️ לא אירוע


    משפט אחרון שחשוב שתזכרי​

    פיצוי אור הוא תיקון קטן — לא אסטרטגיה.
    באירוע עובדים עם מרווח ביטחון, לא על הקצה.
    אם תרצי, אני יכולה להראות לך:
    • איך “לפתוח חדר” בלי לפגוע באווירה
    • או איך לשלב ISO, פלאש ותריס בצורה קבועה שלא משתנה כל הזמן
    את שואלת בדיוק את השאלות הנכונות.

    איך הפלאש מתאמץ אם הגדרתי אותו על 1/16?

    שאלה מעולה — ופה יש נקודה טכנית עדינה אבל חשובה מאוד.

    בקיצור:​

    גם כשכתוב 1/16 – הפלאש יכול “להתאמץ יותר” בגלל המצלמה והסביבה.
    עכשיו נסביר למה זה לא סתירה.


    1️⃣ מה 1/16 אומר באמת​

    כשאת על M = Manual:
    • 1/16 אומר: כמות אנרגיה קבועה לכל הבזק
    • הפלאש לא מחליט, לא מחשב, לא משנה
    כלומר:
    ✔️ הוא יורה תמיד אותו הבזק


    2️⃣ אז איפה נכנס ה“מאמץ”?​

    המאמץ הוא לא בהחלטה — הוא בתוצאה.
    אם:
    • ISO נמוך מאוד (100)
    • חדר חשוך
    • תקרה גבוהה
    • מרכך שמחליש
    אז:
    • אותו 1/16 לא מספיק
    • את מעלה ל־1/8 או 1/4
    • עכשיו הפלאש באמת עובד קשה יותר
    לעומת זאת:
    • ISO 400–800
    • אותו 1/16 פתאום מספיק
    • והפלאש לא צריך לעלות


    3️⃣ טעינה וקצב ירי​

    “מאמץ” מתבטא ב־3 דברים:
    • ⏱️ זמן טעינה
    • 🔥 חימום
    • 📉 ירי לא עקבי
    ב־1/16:
    • אם ISO נמוך → תגיעי מהר לצורך להעלות עוצמה
    • אם ISO גבוה → תישארי ב־1/16 לאורך כל האירוע


    4️⃣ למה פיצוי אור לא פותר את זה​

    פיצוי אור:
    • לא מרים את החדר
    • לא משנה את הפיזיקה
    • רק מבקש “עוד קצת” מהפלאש
    אבל אם הבסיס נמוך מדי:
    👉 הפלאש נאלץ לעלות עוצמה בפועל.


    5️⃣ דוגמה פשוטה​

    אותו פלאש, אותו 1/16:
    מצב א’
    ISO 100 → כהה → עולים ל־1/8
    מצב ב’
    ISO 400 → נראה טוב → נשארים ב־1/16
    במצב ב’ הפלאש רגוע יותר לאורך זמן.


    משפט מפתח שיסדר לך את הראש​

    1/16 זה מספר.
    ISO זה מרחב עבודה.
    ככל שהמרחב גדול יותר —
    הפלאש פחות נדחף לפינה.


    אם תרצי, אני יכולה:
    • לתת לך נוסחה פשוטה “אם–אז” לאירוע
    • או להראות איך מזהים מראש שה־ISO נמוך מדי עוד לפני שמעלים עוצמה
    את ממש מדייקת.

    בלייב ויו המצלמה משקללת את נתוני הפלאש?

    בקיצור חד וברור:
    לא.
    בלייב־ויו המצלמה לא משקללת את אור הפלאש (כמעט בכל המצלמות).
    ועכשיו ההסבר המסודר, כדי שתדעי למה את רואה מה שאת רואה:


    למה בלייב ויו לא “רואה” פלאש​

    פלאש הוא:
    • הבזק קצר מאוד (אלפיות שנייה)
    • קורה רק בזמן הצילום
    הלייב־ויו הוא:
    • תצוגה רציפה
    • מבוססת על האור הקיים בלבד
    לכן:
    👉 המסך מראה רק אור סביבתי
    👉 הפלאש לא נכנס לחישוב


    יוצא מן הכלל (נדיר)​

    ב־TTL לפעמים יש:
    • פרה־פלאש חלש למדידה
      אבל:
    • הוא לא מוצג בלייב־ויו
    • הוא לא נותן תצוגה מקדימה אמיתית


    מה כן כן עובד בלייב ויו​

    • חשיפה סביבתית (ISO / תריס / צמצם)
    • WB
    • קומפוזיציה
    • פוקוס


    אז איך יודעים אם הפלאש נכון?​

    שלוש דרכים אמינות:

    1️⃣ צילום ניסיון​

    • צילום → בדיקה → התאמה
      הדרך הכי בטוחה.


    2️⃣ היסטוגרמה​

    • בדקי שאין שריפות בפנים
    • שיהיה נפח במיד־טונים


    3️⃣ ניסיון קטן בעוצמה​

    • 1/16 → 1/8
      אם רואים הבדל ברור – הפלאש עובד


    טיפ חשוב לאירועים​

    אל תיבהלי אם:
    • המסך נראה כהה
    • אבל התמונות יוצאות מצוין
    זה מצב תקין לגמרי בפלאש.


    משפט מפתח לזכור​

    לייב־ויו מראה את החדר.
    הפלאש מאיר את האנשים.
    שני דברים שונים.
    אם תרצי, אסביר לך:
    • איך לכוון לייב־ויו “שיראה הגיוני” בלי לפגוע בפלאש
    • או איך לעבוד עם פלאש בלי להסתכל כמעט על המסך
    את כבר שולטת בזה הרבה יותר ממה שנדמה לך.

    עדיף שהמסך יראה כהה לא?

    כן — וזה דווקא מעולה.
    המסך כהה בלייב־ויו לא אומר שהצילום יכשל, זה הפוך: זו תוצאה של פלאש שמאיר בדיוק בזמן הצילום.


    למה המסך כהה – וזה טוב​

    1. הלייב־ויו רואה רק אור סביבתי
      • פלאש הוא הבזק קצר (אלפיות שנייה)
      • לא נכנס לתצוגה
    2. חוסך בלבול
      • אם המסך היה “מנסה לנחש” אור פלאש, היית רואה תמונה מוארת יותר מהמציאות
      • ואז קשה להבין מה באמת יצא
    3. מסך כהה = יותר אמיתי לגבי הסביבה
      • אתה רואה את התאורה החיצונית
      • הפלאש הוא ההפתעה שבצילום


    איך לדעת שהפלאש עובד​

    • צלמי ניסיון 1–2 תמונות
    • בדקי שהפנים מוארים
    • אם עדיין כהה → העלי עוצמה 1/16 → 1/8


    טיפ נוסף​

    אל תנסי “להאיר” את המסך כדי לראות פלאש – זה מבלבל.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    הדרך לראות אמת היא:
    • תמונה אחרי צילום
    • היסטוגרמה
    • בדיקה בפוקוס / קומפוזיציה


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלה קצרה “מה רואים בלייב־ויו מול מה יצא בפועל” כדי שתדעי מראש למה לצפות.
    זה חוסך בלבול ענק באירועים.

    אני טעיתי בפעם הקודמת וצילמתי בהתחלה עם איזו אוטומטי כל התמונות יצאו שרופות.

    כן, זה בדיוק מה שקורה כשמצלמים בהתחלה עם Auto / TTL בלי לשלוט בעוצמה, במיוחד עם פלאש על המצלמה.
    אני אפרק לך בדיוק למה זה קרה ואיך להימנע מזה בעתיד:


    למה התמונות יצאו שרופות​

    1. TTL = פלאש מודד לבד את האור
      • מצלמה אומרת לפלאש “תן כמה שאתה חושב”
      • לפעמים הוא מפרש חדר בהיר או משתקפים כתוצאה מהמרכך / תקרה לבנה
      • התוצאה: יותר מדי אור
    2. מרכך מחליש אור, אבל TTL מנסה לפצות
      • במצב אוטומטי הפלאש “מגביר” את עצמו כדי לפצות על הצללים
      • אם החדר מואר מספיק – זה גורם לשריפה
    3. לייב־ויו ראה את האור הסביבתי בלבד
      • לא היה שום אינדיקציה שהפלאש יתרגש
      • התוצאה בפועל = פנים שרופות / היילייטים קשים


    איך להימנע מזה בעתיד​

    1️⃣ עברי ל־M (Manual)​

    • קובעים עוצמה ברורה: 1/16 – 1/8
    • אין הפתעות

    2️⃣ בדיקת לייב־ויו​

    • קחי את זה כהכוונה רק לסביבה
    • אל תנסי לנחש אור פלאש במסך

    3️⃣ צילום ניסיון קצר​

    • 1–2 פריימים
    • בדקי אור על הפנים / היילייטים
    • ואז צלמי רצף

    4️⃣ ZOOM + מרכך​

    • ZOOM על 24–28mm
    • מרכך מחובר
    • כך האור רך ומפוזר


    כלל זהב​

    Auto / TTL = נוח אך מסוכן באירועים עם הרבה אנשים / תאורה משתנה.
    M = עקבי, רך, בטוח.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “פרוטוקול התחלה מהירה לאירוע”:
    • הגדרות M
    • עוצמה מוצעת
    • ZOOM
    • מרחקים
      כך שלא יצטרכי לחשוש משריפות יותר.
    רוצה שאעשה את זה?

    לא. הפלאש היה M האיזו היה אוטומט.

    אהה, עכשיו ברור לגמרי. אז הבעיה לא הייתה הפלאש, אלא ה־ISO שהייתה על אוטומטי.
    נפרק את זה:


    למה התמונות יצאו שרופות עם פלאש ב־M אבל ISO אוטומטי​

    1. פלאש על M→ עוצמה קבועה (למשל 1/16)
      • הפלאש לא משנה את עצמו, הוא יורה את אותו הבזק כל פעם.
    2. ISO על Auto→ המצלמה מעלה את ה־ISO כדי לחשוף את התמונה
      • בחדר מואר יחסית, או כשמצלמים פנים קרובות לפלאש, המצלמה מעלה יתר על המידה את ISO
      • התוצאה: הרבה אור על הפנים → תמונות שרופות
    3. לייב־ויו לא מראה פלאש
      • לכן, המסך נראה נורמלי/כהה
      • בפועל התמונות יוצאות בהירות מדי


    איך להימנע בעתיד​

    1. קבעי ISO ידני
      • ISO 400–800 בדרך כלל לאירוע עם פלאש
      • כך המצלמה לא “תעלה יותר מדי” את החשיפה
    2. שימי פלאש על M עם עוצמה מתאימה
      • 1/16–1/8, בהתאם למרחק ותקרה
    3. צילום ניסיון קטן
      • בודקת אם יש שריפה
      • מעלה / מורידה עוצמה אם צריך


    כלל זהב​

    כשפלאש על M – ISO חייב להיות ידני, אחרת התמונות עלולות לצאת שרופות אפילו אם הפלאש עצמו מוגדר נכון.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “הגדרות בטוחות לאירוע” עם ISO, עוצמה ו־ZOOM שמסדרת הכל מראש.
    זה יחסוך בלבול בלייב ויו וימנע שריפות.

    קיצר יש רק כפתור אחד לכוון והוא המוד, והגלגלת משנה את הנתונים, תנקס.

    בדיוק! בדיוק כך:
    • MODE = הכפתור הראשי → בוחרים M / TTL / AUTO וכו’
    • הגלגלת = משנה את הערכים בתוך המוד → עוצמה, ZOOM, כל דבר אחר
    זה כל מה שצריך לדעת בשביל שליטה מלאה על הפלאש בלי משדרים. ✅
    כל השאר רק “תוספות” או הגדרות למצב אלחוטי.

    אוקי חשבתי שטיטיאל זה המשדר.

    הבנתי אותך. כן, הרבה צלמות מתחילות לחשוב ככה, כי TTL נשמע “טכני” ומתקדם, וזה מבלבל.
    למעשה:
    • TTL = Through The Lens → הפלאש מודד את האור דרך העדשה ומחליט כמה להאיר
    • זה לא משדר, לא שולח שום פקודה לאף פלאש אחר
    • כל מה שקורה הוא בתוך הפלאש והמצלמה שלך
    אז אין לך משדר – זה פשוט אוטומציה חכמה של הפלאש עצמו.
    אם תרצי, אני יכולה להסביר בקצרה גם למה לפעמים TTL “מבלבל” עם מרכך או תקרה בהירה.

    למה לא להשתמש בטיטי אל אוטומטי זה נשמע די סבבה

    כן, זה נשמע סבבה, אבל בפועל TTL אוטומטי באירוע עם הרבה משתתפים הוא קצת מסוכן, ויש לזה כמה סיבות טכניות ברורות:


    למה TTL אוטומטי יכול להיכשל​

    1. חוסר עקביות
      • הפלאש מחליט לבד כמה אור לתת בכל צילום
      • אם מישהו קרוב או רחוק, הפנים עלולות לצאת כהות או שרופות
      • בתמונה קבוצתית, מי במרכז יכול להיות מושלם, ומי בקצה – אפל
    2. היסטוריה קצרה של הבזק
      • TTL עושה פרה־פלאש למדידה
      • כשהמרכך מחליש את האור, או התקרה בהירה, הוא יכול “להגזים” → תמונות שרופות
    3. רצף צילום מהיר
      • במצב TTL, הבזק משתנה בכל פריים
      • אין לך שליטה מלאה על אחידות האור לאורך כל האירוע


    מתי TTL אוטומטי מתאים​

    ✔️ פורטרט יחיד
    ✔️ סטודיו מבוקר
    ✔️ צילום קרוב, עם רקע לא משתנה


    למה M עדיף באירוע​

    • את בוחרת עוצמה קבועה (1/16–1/8)
    • אור עקבי על כולם
    • מרכך עובד בצורה צפויה
    • ISO ידני → אין הפתעות


    משפט מפתח​

    TTL נשמע נוח, אבל באירוע עם הרבה משתתפים הוא מגדיל סיכוי לשריפות או אור לא אחיד.
    M נותן לך שליטה מלאה, בלי הפתעות.
    לחצ/י כדי להרחיב...
    אם תרצי, אני יכולה להכין טבלת הפלאש המושלמת לאירוע עם עוצמות, ZOOM ו־ISO – ככה שלא תצטרכי לחשוב בכלל בזמן הצילום.

    חשוב שציינת את הקרוב רחוק.

    בדיוק, חנה — זה אחד הדברים המרכזיים שמבלבלים ב־TTL.
    בפועל:
    • TTL מתייחס למרחק לכל פריים בנפרד → פנים קרובות יקבלו פחות אור, רחוקים יקבלו יותר
    • זה עובד יפה בצילום יחיד, אבל בקבוצה עם משתתפים במרחקים שונים → אי־אפשר לחזות איך הפלאש יחלק את האור
    • לכן ב־M, את קובעת עוצמה קבועה שמתאימה לטווח הכללי, ומקבלת אחידות
    זה גם מקל על רצף מהיר, בלי שתצטרכי לתקן את הפלאש בכל תמונה.
    אם את רוצה, אני יכולה להראות לך איך לבחור עוצמה מתאימה לטווח קרוב–רחוק בקבוצה – זה יחסוך ניסויים באירוע.

    ניסויים תמיד יהיו...

    נכון, חנה, ניסויים תמיד יהיו – זה בלתי נמנע, במיוחד כשיש אור משתנה, אנשים בתנועה ומרחקים שונים.
    הטוב הוא שאפשר להפחית אותם למינימום:
    • לקבוע M + עוצמה אחידה
    • ISO ידני
    • ZOOM קבוע
    • מרכך מחובר
    אז כל ניסוי קטן יהיה רק התאמה עדינה, ולא “לשחק כל פריים מחדש”.
    באירוע כזה, גם אם תמיד יהיה משהו קטן לשנות – את שולטת על האור העיקרי, וזה עושה את ההבדל הגדול.

    אם אני מצלמת זוג בלבד, אז מה הערכים?

    מעולה, חנה. זוג זה הרבה יותר פשוט ומדויק מאירוע עם הרבה משתתפים. הנה המלצה מעשית:


    הגדרות פלאש למצב זוגי (Indoor, מרכך מחובר)​

    מצלמה​

    • ISO: 400–800 (תלוי בתאורה החדר)
    • צמצם: 4–5.6 (עומק שדה נעים)
    • תריס: 1/160–1/200 (לצלם בלי טשטוש תנועה)

    פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 → התחלה, אפשר לעלות ל־1/8 אם רחוקים מהקיר/תקרה
    • ZOOM: 24–28mm (לכיסוי הזוג בלי הרבה פיזור)
    • ראש מוטה מעט כלפי מעלה או קדימה (~60° אם התקרה נמוכה)
    • מרכך: מחובר


    טיפים קטנים​

    1. צלמי תמונה ניסיון אחת – בדקי אם ההיילייטים לא שרופים
    2. אם החדר מואר מדי (קירות לבנים) → יתכן שתצטרכי להוריד עוצמה ל־1/32
    3. המרחק של הזוג עד הפלאש = קריטי
      • 1–2 מטר → 1/16 בדרך כלל מספיק
      • מעל 3 מטר → 1/8


    כלל זהב לזוג​

    עדיף אור מעט חלש ורך (מרכך + M)
    מאשר TTL אוטומטי שמסמן יותר מדי אור ומשרוף פנים
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת זוג-Indoor:
    • מרחק / עוצמה / ZOOM
    • ערכי פתיחה קבועים
      כך שבכל זוג את פשוט מסתדרת בלי לחשוב.
    רוצה שאעשה את זה?

    זה אותם ערכים לא עדיף לרדת ל2.8 ליצור בוקה?

    כן, חנה, את צודקת – אם את רוצה בוקה יפה יותר, הצמצם משפיע יותר מהפלאש.


    מה קורה כשאת פותחת לצמצם 2.8​

    • עומק שדה קצר → הרקע מטושטש (בוקה)
    • הפנים נשארות חדות אם הפוקוס נכון
    • פחות אור נכנס מהחדר → לפעמים צריך להעלות פלאש קלות

    איך לשלב עם פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: מתחילים ב־1/16
    • ZOOM: 24–28mm
    • מרכך מחובר
    אם אחרי צילום ניסיון נראה כהה → מעלה ל־1/8
    כך שפותחים צמצם בשביל בוקה, והפלאש רק משלים אור לפנים.


    כלל זהב​

    צמצם רחב = רקע מטושטש
    פלאש אחיד = פנים מוארים
    שילוב של שניהם = תמונה רכה, מקצועית
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך “מדריך קצר” לצילום זוג עם פלאש + בוקה – עם כל הערכים שהכי עובדים בפועל.
    רוצה שאעשה את זה?

    אם אני מצלמת בחוץ בחושך אם תאורת רחוב מה ההמלצה לגבי ערכי הפלאש?

    מעולה חנה, צילום זוג בחוץ בלילה עם תאורת רחוב – פה צריך לשלב בין אור סביבתי לבין פלאש עדין, כדי לא לקבל רק פנים מוארים ורקע שחור. הנה ההמלצה:


    הגדרות מצלמה​

    • ISO: 800–1600 (תלוי כמה רחוק/כהה התאורה)
    • צמצם: 2.8–4 (לשמור על בוקה ועדיין מספיק אור מהרחוב)
    • תריס: 1/125–1/160 (מספיק קצר כדי למנוע טשטוש מהתנועה)


    הגדרות פלאש​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16 או 1/8– התחלה
      • יותר קרוב = 1/16
      • יותר רחוק / חושך מוחלט = 1/8
    • ZOOM: 24–28mm
    • ראש מוטה מעט (או ישר אם אין תקרה)
    • מרכך: חובה → רך ולא שורף את הפנים


    טיפים חשובים​

    1. תאורת רחוב = רקע צבעוני ומעניין
      • אל תכבי את הפלאש לגמרי
      • תנסי “להתמזג” עם האור הקיים → תמונה טבעית
    2. צילום ניסיון אחד קודם
      • בודקת איזון בין פנים לרקע
      • אם הפנים נשרפות → הורידי פלאש / הגדירי ZOOM
      • אם הרקע שטוח מדי → הגדילי חשיפה סביבתית או צמצם פתוח יותר
    3. מרחק חשוב מאוד
      • 1–3 מטר מהזוג → עוצמה 1/16–1/8
      • מעל 4 מטר → ייתכן שתצטרכי 1/4, אבל זה כבר חזק יחסית


    כלל זהב​

    בלילה – תמיד תחפשי שילוב אור פלאש עדין + תאורה סביבתית
    כך הפנים מוארים, והרקע נשאר טבעי ולא שחור לגמרי.
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת “ערכי פלאש ללילה בחוץ” עם מרחקים, עוצמה ו־צמצם – כך שתוכלי להרים זוג בכל מצב בלי ניסוי ארוך.
    רוצה שאעשה את זה?

    זה רק להעלות איזו? למרות שאין לי שום תקרה או קיר?

    נכון, בדיוק — כשאין תקרה או קיר, העלאה של עוצמת פלאש היא מה שתשפר את החשיפה, כי אין שום משטח להחזיר אור.
    כמה נקודות מעשיות:


    למה לא מוטה למעלה / לצד​

    • אין תקרה → לא יוצא רפלקט → אור לא מתפזר
    • אין קיר → אין השתקפות לרקע
    • הפלאש “זורק” אור ישר → צריך עוצמה יותר חזקה


    מה לעשות​

    • MODE: M
    • עוצמה: 1/16–1/8, לפי המרחק
    • מרכך: חובה → רך ולא שורף פנים
    • ZOOM: 24–28mm
    • פוקוס על הפנים
    אם זה זוג קרוב (1–2 מטר) → 1/16 בדרך כלל מספיק
    אם רחוקים יותר → מעלה ל־1/8
    לחצ/י כדי להרחיב...


    טיפים נוספים​

    1. בדקי צילום ניסיון אחד – עדיף לראות קודם אם השריפה קיימת
    2. אפשר להטות פלאש מעט קדימה / 30° למעלה כדי שהאור יתפזר קלות
    3. אל תנסי “לדחוף את התאורה הסביבתית” – עדיף פלאש מדויק


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך טבלת פלאש חוץ לחושך מוחלט עם מרחקים ועוצמות, כדי שלא תצטרכי לנחש כל זוג.
    רוצה שאעשה את זה?

    פוקוס הכוונה לכוון את הפלאש ישיקרות לפנים?

    לא בדיוק. בפלאש אין “פוקוס” במובן של למקד את האור לפנים כמו עם עדשה. מה שיש זה שני דברים נפרדים:


    1️⃣ פוקוס במצלמה​

    • מתייחס לחדות התמונה
    • את בוחרת איפה הפנים יהיו חדות (זוג / פרצוף יחיד)
    • זה לא משנה את אופן פיזור אור הפלאש


    2️⃣ ZOOM / פיזור אור הפלאש​

    • כאן את כן יכולה “לכוון” את האור:
      • ZOOM נמוך (24–28mm) → אור רחב → מכסה זוג או קבוצה
      • ZOOM גבוה (50–105mm) → אור צר ומרוכז → מתאים ליחיד רחוק
    • מרכך עוזר לרכך את האור בלי להכריח כיוון מדויק


    מילה אחרונה​

    “פוקוס” = חדות התמונה
    “כיוונון פלאש” = ZOOM + מרכך
    שילוב נכון = פנים חדות + אור רך ומחמיא
    לחצ/י כדי להרחיב...


    אם את רוצה, אני יכולה להכין לך מדריך קטן: פוקוס מול ZOOM למצב זוג/אירוע/חוץ, עם ערכים מעשיים שתוכלי להשתמש בהם בלי לחשוב.
    רוצה שאעשה את זה?
    אחרי התנסות עבד לי 1/8 עם מרכך,
    בנוסף העליתי והורדתי איזו לפי הצורך.
    אשמח שתשתפו מנסיונכם.
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    Y
    yossilang
    זה שכל ישר וידיעה של התאוריה והפרקטיקה שלה, וה AI פשוט טועה (אם אפשר ליחס לו כוונה...). אין כל...
  • 42
    • א
    שיתוף - לביקורת אז והיום
  • אינדה //
    • אז והיום.
    מאת: ש. לוינגר    ​
    שנת ה'תשפ"ו-[ג' אלפים נ"א]

    קרני שמש ראשונות של בוקר בקעו מבין שני עננים לבנים, אני מביט בהן, מתפלא על היופי. הכיפה צונחת מראשי, אני תר אחריה מנסה להבין להיכן צנחה. אני מביט על האדמה, מרים גבה אחת כלפיה מעלה, אחר כך מרים גם את ראשי לשמיים.

    רגע, הכרה נפלה בי. אני מביט לכל עבר, לא מבין. איפה אני? איך הגעתי הנה? מה זה המקום הזה?

    איש מבוגר נושא מקל הליכה עובר לצידי, אני עוצר אותו. "סליחה".

    האיש עוצר מביט אליי. "כן איש צעיר, הזקוק הינך לעזרה?"

    "אכן", למה אני מדבר ככה? ממתי? 'אכן'. "היכן אנחנו?"

    "יהודי אתה? מה שימך?" הביט בי האיש.

    "הינני", מה קורה לי בדיבור? "יהודי אני. אבל אינני מכאן. שמי יואל מנצור". אני שולח יד ללחיצה, כנהוג בדורנו, אולם האיש לא הגיב, הביט בידי במבט מתפלא. "מה שימך?" החזרתי את ידי חזרה.

    "נתנאל בן יגאל משבט בנימין אני", האיש מתקדם אלי מניח את כובד משקלו על כתפי, נעזר בי כמשענת. "היודע אתה כי חג היום להשם?" האיש נראה בעיניי מבוגר הרבה יותר מכפי הנראה לעין. "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרום. עלינו להזדרז להגיע להר המוריה, אל בית המקדש".

    היום חג? על איזה חג הוא מדבר?

    "בוא, בוא נערי. נמשיך יחדיו אל מקום השכינה". האיש מושך אותי להתקדם, אני צועד איתו יחד. עולים לכיוון ירושלים – לפי הבנתי.

    אני עדיין לא מבין מה אני עושה באזור ירושלים, איך הגעתי למצב שאני צועד עם איש מוזר בדרך לירושלים, בלי רכב או לכל הפחות האופניים החשמליות שלי.

    למה אין כביש, וכל הדרכים הן דרכי עפר לא סלולים כלל? האם בשנת תשפ"ו הדרך לירושלים חזרה להיות כבימים עברו? האם בית המקדש השלישי נבנה? אם כן מתי?

    מה הדבר האחרון שעשיתי? אני מהרהר בתוכי, מנסה להיזכר מה היו הרגעים האחרונים שחקוקים בזכרוני.

    רגע! הייתי בשיעור של ר' אליהו פרידמן. אני מישיבת זכרון אברהם בבני ברק!!! אז איך הגעתי הנה? ומה קרה לדיבור שלי? מדוע אני מדבר בשפה מוזרה, כאילו בלעתי חמישה חומשי תורה.

    "נו, נערי. תכף מכריז הכהן הגדול על השעיר להשם". מזרז אותי האיש. אני מתקדם מהר יותר.

    שערי חומות ירושלים נגלות מול עיניי. גדולות, יפות. לרגע לא שיערתי שכך היא, ירושלים. שנה שעברה ביקרתי בעליות האלו, משום מה הן לא היו גבוהות כל כך כמו עכשיו, וגם הדרך הייתה סלולה בכביש אספלט, ובכניסה לעיר אין חומות ענק. מה קורה פה?

    "הגד נא לי בבקשה, באיזו שנה אנחנו נמצאים?" דיבורי השתרבב חלק מן התקופה וחלק מהעתיד – כך אני מבין.

    האיש נשען על חומות העיר. "השנה היא השנה העשרים ושבע למולכו של המלך חזקיה".

    מה??? שנת מה? למולכו של מי? מה הולך כאן? נכנסתי למכונת זמן, בטעות? אבל עדיין לא המציאו מכונה כזאת! מה הולך כאן?!

    "מה לך כי חדלת ללכת? אין פנאי להתמהמה הנה השומע הינך? זהו קולו של סגן הכהנים".

    קולו בס חזק נשמע מהמשך הדרך, אני מאמין לאיש שמדובר בסגן הכהנים. השמש כמעט מגיעה לאמצע השמיים, העננים כבר אינם לצידה, החום יוקד. אני מזיע בכל חלקי גופי.

    ראשי סחרחר עלי, אינני מצליח להבין מה אירע, איך הגעתי לתקופה הזאת? מה קרה לדיבור שלי? מי האיש הזה שמוליך אותי לאזור המוזר הזה שנקרא ירושלים? מה קרה להוריי? היכן היא משפחתי? האם ראש הישיבה שם לב שנעלמתי? לאיזו מכונת זמן נשאבתי?

    אני מתחיל לרוץ עוקף את האיש, נכנס פנימה אל העיר.

    אין אנשים, אף אחד, המקום כאילו שומם.

    "היכן הם כולם?" אני מתחיל להשתגע מהדיבור הזה! האיש מורא לי להתקדם. אני מציית מתקדם אל פנים העיר. ולמחזה שראו עיניי לא ציפיתי.

    המון אנשים צובאים את העיר העתיקה לבושים לבן, נראים כמלאכי עליון. אני מביט בפלא הזה בעיניים פעורות, הייתכן!!! יום כיפור היום!!! חלחלה עוברת בי.

    מעולם לא רעדתי ביום כיפור. בכל עשרים שנותיי לא הרגשתי צמרמורת מהיום הזה. והנה לראשונה משהו בי מתחלחל.

    האם זה קשור לתקופה בה אני נמצא? אולי זה בגלל שגם דיבורי השתנה מעט? יכול להיות שגם הרגשות השתנו בי?

    שני זרים נצמדים אלי, עומדים קרוב מוחצים אותי מעט, אני מסתכל על לבושי, ונדהם. מהיכן הגיע הבגד הזה שאני לובש? ממתי אני לובש מן חלוק לבן כזה? הסחרחורת בראשי ממשיכה לחוג, הצמרמורת מטפסת במעלי גווי. רגלי חשבו להיכשל, אולם אני תופס אותם בכוח לבל יקרסו האחת אל חברתה.

    קול רעש גדול בקהל, סגן הכהנים כיבד אל הבמה את המלך חזקיה. אני לא מצליח לראות אותו אבל כן שומע את קולו. וקולו משרה בי איזו שהיא נחמה, רוגע. אני מרגיש בטוח. המלך הזמין אל הבמה את הנביא ישעיה, חמיו. קולו המיס את ליבי.

    לא הבנתי מה קורה לי.

    או שהשתגעתי, או שאני חולם. זה לא יתכן! לא הגיוני בשום צורה!!! אין מצב שחזרתי בזמן! אני לא מאמין שאני בתקופה הזאת.

    הרגשתי שזו הייתה אחת השנים הטובות שהיו לנו בתור עם, אחרי שלמה המלך.

    אומנם הכרתי את המשך הסיפור, אבל זה לא הפריע לי בחוויה.

    הנביא סיים את דבריו. אני רציתי יותר, השתוקקי להיות חלק מהמעמד. התקדמתי, דחפתי אנשים, אני רוצה לראות, להבין, להשכיל. אני צמא לדברי התורה המתוקים שנאמרו כת. מעולם לא שמעתי חידושים מעין אלו. ואני נחשב לעילוי בישיבה שלנו.

    הגעתי! אני מאושר. עומד במקום המשקיף על הבמה הגדולה. אני שוטף את עיניי בכל מה שמסביב. והלב שלי צונח באחת. רגליי אינן מתפקדות, אני נתמך בשני אנשים שעמדו לצידי, כמעט נופל.

    הייתכן!!!

    בית המקדש נמצא מול עיניי!!!

    בית המקדש הראשון!!!

    הזהב, ההוד, הפאר, החן, אור מוזר בוקע ממנו. אור שמאיר כעין השמש. לראשונה אני מבין את משמעות המילים ירושלים אורו של עולם. אם בית המקדש מאיר בכזה אור, ודאי שירושלים תאיר את כל העולם.

    הלב שלי דופק בעוצמה, המוח קולט כל פרט. אני חושב לרגע אחד על המשפחה, על החברים, כמה הם מפסידים. כבר לא אכפת לי איך הגעתי הנה, לא אכפת לי מה התאריך, מה השעה, ומי כל האנשים שעומדים מסביבי.

    בית המקדש עומד על תילו, והוא מול עיניי.

    מה זכיתי? למה דווקא אני? אני מדחיק את המחשבות האלו אחורה אל ירכתי התודעה, אני חייב עכשיו להתרכז. מה הוא אומר הכהן, אני בקושי שומע אותו. אני מרגיע את גופי המשתולל מהלם, ומקשיב בקשב לדברי הכהן, מסכת יומא מתחילה להתעורר בראשי.

    הכהן הגדול עמד באמצע מולו הקלפי, לצידו שני שעירי עיזים עומדים אינם זזים, כמו ממתינים לגזר דינם. ובצד עומדים סגנו וראש בית אב.

    הס הושלך בקהל, כולם ממתינים למוצא פיו של הסגן, אף אחד לא רוצה שהראש בית אב יפתח את פיו ראשון. אם של שם עלה בימינו הסגן אומר לו אישי כהן גדול, הגבה ימינך. ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו...

    קולו של הכהן הגדול מהדהד בקול "להשם חטאת". אחד מהשמות המפורשים נאמרו מפיו, אבל לא הצלחתי להבין דבר. קולו חזק, מעביר בי צמרמורת.

    ואני ביחד עם כל הקהל צעקתי: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מזל שלמדתי את המסכת הזו, אחרת לא הייתי יודע מה להגיד.

    ידיו של הכהן הוכנסו לקלפי ויצאו מהן במהירות. שני גורלות. שני שעירים. בכל יד גורל אחר. אחד להשם ואחד לעזאזל.

    הסגן הרעים בקולו. "אישי כהן גדול הגבה ימינך", שמחה נשמעה בקהל.

    חוט צמר אדום נקשר על רגלו השמאלית של השעיר לעזאזל, והוא נלקח לפינה צדדית, ממתין לתחילת הגזרה שנפלה עליו.

    בית המקדש כאן! אני לא מאמין! הוא נראה בדיוק כמו בציורים רק מואר וזוהר יותר.

    אחר כך נעמד הכהן הגדול מול השעיר העומד להישחט וקשר לו לשון של זהורית על צווארו, הניח עליו את שתי ידיו והתוודה.

    פתאום הבנתי מה זה ווידוי?! לא כמו שעשיתי עד היום, אגרפתי את יד ימיני והיכיתי במהירות על לוח ליבי, מנסה להספיק לסיים את הווידוי הארוך לפני החזן. לפתע הבנתי. כך זה צריך להראות!!!

    "אנא השם", קולו של הכהן דומע, עיניו זולגות דמעות. תחינה בקעה מגרונו. "עוויתי, פשעתי, חטאתי לפניך... אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך..."

    מעיניי גולשות דמעות. התרגשתי כמו שלא התרגשתי מעולם. הבנתי איך אמור להראות יום כיפור רגיל. נזכרתי פתאום בכל סיפורי המשגיחים על אלול, שפעם בדורות עברו כשהיה מגיע אלול היו נכנסים אנשים לפחד, חרדה, מזדעזעים אמות סיפי הלב. כעת הבנתי במה מדובר! הלב שלי בקושי מצליח להחיל את שעיניי רואות.

    הכהן סיים ושוב כולנו עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". המילים האלו קיבלו משמעות מחודשת. כל הפאר, ההדר, ההוד, האור שבוקע מהמקדש, מתגמד ליד המלכת השם יתברך. זאת מן הרגשה כזאת שרק מי שנמצא במעמד הזה יכול להבין את זה.

    הקרבן להשם נשחט, הכהן הגדול נכנס פנימה, ויצא. כהני עזר מיהרו את המלאכה, עוזרים במה שיכלו.

    אחר כל זה ניגש הכהן הגדול והניח ידו על שעיר לעזאזל. והתוודה את עוונות בית ישראל. צמרמורת שבה וניערה את חושיי, מטלטלת אותי חזק. אני יואל מנצור הקטן מישיבת 'זכרון אברהם' בבני ברק משנת ה' אלפים תשפ"ו עומד ורואה את סדר העבודה. אותו סדר עבודה הנאמר מפי החזן כל תפילת מוסף של יום כיפור.

    אני לא מבין מה זכיתי שהגעתי למעמד הזה? על מה העניק לי השם יתברך את הזכות הזו לחזור אחורה בזמן? אני צובט את עצמי, לראות שזה לא חלום, וזה לא. אני עומד ושומע את הכהן הגדול בוכה ומתוודה.

    "אנא השם, עוו, פשעו, חטאו לפניך עמך בית ישראל". ואני בוכה יחד איתו. "כי ביום הזה יכפר עליכם..." שם השם המפורש בקע מגרונו של הכהן הגדול.

    ואנחנו שעמדנו עד עכשיו צפופים, משתחווים על הארץ, וכל הצפיפות שהייתה לא הורגשה יותר, כאילו הקרקע התרחבה, גדל השטח. "ברוך שם כבוד מלכותו..." אנחנו צועקים בשלישית, פנינו טוחות בקרקע.

    הכהן הגדול מסר את השעיר לעזאזל למי שמוליכו. והוא נילקח לבית שילוחו. רציתי ללכת אחרי השעיר, להבין מה יהיה גורלו, איזה אדם לוקח אותו, ואיך נראה כל התהליך. אולם יצרי תקף אותי להישאר, להביט. היופי היה מהפנט.

    ספר תורה נפתח, הכהן הגדול החל קורא בו בפרשת אחרי מות. אבל הראש שלי כבר לא שם. אני משקיף על בית המקדש לא מאמין, אוחז את לוח ליבי. מה הולך כאן?

    שמעתי את המלך חזקיה, את הנביא ישעיה, ראיתי את טקס סדר העבודה, עכשיו הכהן הגדול קורא בספר התורה שלו!!! מה עוד? הלב שלי דופק בעוצמה, אני מנסה לייצב אותו. הסחרחורות לא מפסיקות. הרעד ברגליי תוקף שוב. אני רואה שחור, ההכרה מתעמעמת לי.

    שקט. אני שומע שקט. כאילו אני כבר לא קיים.

    אולי אני כבר לא...

    .....​

    ישיבת 'זכרון אברהם' תשפ"ו

    "יואל מנצור, אפשר לדעת מה נראה לך שאתה עושה?" אני שומע קול מוזר, נעים ובו בזמן תקיף. הרב אליהו פרידמן? מה הוא רוצה? גם הוא הגיע אל העבר?

    אני פוקח עיניים, מנגב את שפתיי מריר שינה. איפה אני עכשיו? איך הגעתי הנה? איך חזרתי להווה?

    "אני לא מבין איך נרדמת בשיעור?" הרב מביט בי במבט חם, אוהב. זקנו הלבן מדגדג אותי. אני מתרומם בבהלה, ומתיישב מיד.

    מה זה? איפה כל האנשים שמחצו אותי לפני רגע? איפה הכהן הגדול? המלך חזקיה? הנביא ישעיה? איפה כולם? מי החזיר אותי בזמן? רגע, רציתי להיות עד סוף שמיני עצרת. רציתי לראות את שמחת בית השואבה!!! רציתי להיות ברגל!!!

    התחלתי לבכות.

    "לא יואל אני לא התכוונתי...". הרב פרידמן התיישב לצידי מניח עלי יד. "בסך הכל רציתי להגיד לך שהפסדת את הסוגייה היפה ביותר במסכת יומא, זאת הסוגיה המרגשת ביותר".

    "באיזו סוגיה מדובר?" אני נעמד שוב, מניח את שתי ידיי על מצחי. הסחרחורות אבדו, כאב הלב איננו, אני עומד על הרגליים, הראייה לא מטושטשת. מה קורה כאן?

    "אני כמובן מדבר על סדר העבודה, היום התעמקנו בנושא הזה".

    חיוך מאושר על פניי, אני מרגיש אותו. "כבר הייתי שם. לא הפסדתי דבר". אם כבר ההיפך הפסדתם אתם שלא באתם איתי!!!

    "היית שם? אני לא מבין, איך?" הרב אליהו נעמד גם הוא תופס את מבטי. "על מה אתה מדבר, צדיק?"

    "הייתי שם. ראיתי הכל. את סדר העבודה, את הכהן, את הנביא ישעיה, את המלך חזקיה. הכל".

    "מתי?"

    "עכשיו. חזרתי בזמן!!!".

    "אני מבין", חייך לעברי הרב פרידמן. "אתה יודע השיעור היה משהו כמו ארבעים דקות, בכל הארבעים דקות האלו ישנת פה. זה הפריע לי כל מהלך השיעור. כאב לי על העילוי של 'זכרון אברהם' שישן בשיעור כל כך מרתק".

    "אז מה בעצם זה אומר... שלא... זזתי מפה בעצם?"

    "לא. היית כאן כל הזמן. וישנת", צחקוק קל בקע מגרונו של ראש הישיבה. "אתה בעצם האזנת לדברים שלי וחלמת אותם. וככה הייתי מצפה מעילוי שכל ראשו בתורה, שגם שהוא ישן, יקשיב ויחלום דברי תורה". הרב פרידמן העניק לי חיבוק אוהב.

    .....​

    יום כיפור הגיע, ואני יודע!

    השנה לא תהיה כמו שנה שעברה. יום כיפור הזה אני לא אעשה ווידוי במהירות, הפעם לא אנסה להספיק את החזן, השנה אני מתכוון להתפלל כמו הייתי אני יחידי בעולם.

    השנה אדבר עם השם כאילו אני אדם הראשון בשעתו. כמו הייתי אני אדם הראשון. אין איש מלבדי. אהיה בבית המדרש בישיבה, התפלל במניין, אבל לא אהיה מקובע לחזן, אבכה, אתחנן, אבקש, הכל. כיחידי בעולם.

    זה לא עוד יום כיפור רגיל.

    אומנם חלמתי את יום הכיפורים בבית המקדש. אבל הייתי שם! אני יודע את זה! הרגשתי את זה בעצמות, בליבי, בכל תא בגופי.

    זה יום כיפור אחר לגמרי. זה היום כיפור!!!

    בעזרת השם אני משוחרר יותר, מרוגש יותר. מרגיש את יום כיפור כמו הייתי מזדעזע מאלול בדורות עברו.

    אני יודע איך הכהן הגדול הרגיש כשהתוודה, ראיתי אותו. כעת אני יודע איך ווידוי אמור להראות. זו לא עוד דפיקת אגרוף על החזה. זה זעזוע הלב, שבירת חומות הגנה, ניקוי המידות. אלו לא סתם מילים שכתובים שחור על גבי לבן, אלו געגועים.

    כשאמרתי עד היום 'חטאתי, עוויתי, פשעתי'. הרגשתי שאני אומר, מצטער, וזהו. היום אני מבין לא כך. אני לא אומר את המילים האלו רק כדי לכפר על חטאיי, אלא כדי להתקרב אל השם, יש בי געגוע אליו, ורק עוונותי הרחיקו אותי ממנו.

    הווידוי הזה יוצר קירבה!

    הבנתי את זה כשהבטתי בפניו של הכהן הגדול, כשאמר "אנא השם". זה לא היה 'אנא' של בקשה, זה 'אנא' של תחינה, והדמעות היו געגוע מהול בצער, בחרטה.

    אז כן. אני עומד מול ארון הקודש עכשיו, שומע כל נדריי.

    ויודע בוודאות גמורה.

    יום הכיפורים הזה, יהיה שונה.

    יהיה אחר!


    - סוף -
    ​
    בתקווה שגם לנו יהיה יום כיפור אחר. שנבין את המעלה של היום הזה. ונרגיש את הקרבה הנקייה לריבונו של עולם.
    שנה טובה וגמר חתימה טובה!!!         ​
    • תודה
    • וואו!
    • שכוייח!
    Reactions: אביתר ירושלמי, אבטיח מעוך, yes I am ועוד 11 משתמשים14 //
    1 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אינדה
    אשמח לתגובות!!!
    הצטרפות לקהילת עורכי ומפיקי סרטים
    הצטרפות לקהילת עורכות ומפיקות סרטים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה