חסד או ניצול??

  • הוסף לסימניות
  • #1
חברה של בתי בת ה5 גרה רחוב מתחתינו. אמא שלה עובדת במשמרות בוקר ולילה לסירוגין ואבא שלה פנסיונר ואברך חצי יום. החברה היא הקטנה בבית, ויוצא שרוב הזמן האבא שם שומר על הילדים. שנה שעברה היא היתה בצהרון ונסעה אליו עם הסעה, והשנה ההורים החליטו שלא לשלוח אותה לשם (או מסיבה כלכלית או כי הילדה סירבה) והאבא החליף כולל שמסתיים רק ב2, וכך שהוא תקוע כל יום עם הילדה.
בתחילה הגיעו בקשות כל פעם להחזיר אותה הביתה מהגן, אבל האחיות חוזרות מביה"ס מאוחר והיא משתעממת בבית, כך שבערך פעמיים בשבוע הוא מתקשר אם הילדה תוכל לבוא אלינו, או שבעלי יוכל לקחת אותה הביתה.
הגן רחוק ואין לנו כסא בטיחות נוסף באוטו. לבעלי יש מנוחה של שעתיים בצהריים והוא מאד לחוץ בזמן כי אחכ הוא חוזר הביתה בלילה ב10, והאבא כל הזמן מתקשר לבקש טובות.
אז מצד אחד לנו זה ממש לא נח, (גם הילדה שלי משתעממת כל צהרים ואף פעם לא חשבתי להטיל אותה על מישהו אחר כבסיס קבוע) ואם הייתי יודעת שהבת שלי מסיימת ב1 וחצי לא הייתי עוברת לכולל עד 2 ומסתמכת על חסדי אחרים.
עכשיו הוא מתחיל להתקשר בבקרים אם נוכל בדרך לקחת לו את הילדה לגן, וכבר שאל על הדרך אם היא תוכל לבוא אלינו בקביעות ביום רביעי.
מצד אחד אנחנו אוהבים לעשות חסד, אבל מצד שני הבקשות לא מפסיקות.
עד היום כשנתקענו, היינו עושים רונדלים ומסתדרים, אבל יום אחד כשהרכב נשאר במוסך והוא התקשר שניקח לו את הילדה והסברנו לו שהרכב במוסך אז הוא אמר: אה, אם כך אז אני יכול לקחת אותן.
זה כמובן עזר לי, אבל העלה לי שאלה, אם הוא יכל לקחת אותן (מה שהוא באמת עשה) אז למה הטלפון שניקח אנחנו אותה? הוא הסביר לבעלי שאין לו כח מלכתחילה לצאת סתם מהבית, ובעלי ממילא כבר יוצא...
הוא מבחינתו אומר לבעלי: אתם יכולים לבקש גם. הוא מתכוון שתהיה מעין הדדיות שכשהוא צריך אנחנו נעזור לו וכשאנחנו נצטרך הוא יעזור לנו.
אבל בינתיים הבקשות שלו באות על בסיס יומיומי, וזה מכביד ומסרבל וכן, גם מעצבן הבטחון שלו בהסתמכות על חסדי אחרים.
מה הייתם עושים? אומרים לו בנועם שאין לכם כסא בטיחות נוסף ושאתם לחוצים בזמן או לונמדים ממדותיו של אברהם אבינו ועושים חסד מעבר?
כי באמת שאין לנו בעיה כשזה חד פעמי, אבל החזרתיות הזו, וההסתמכות על אחרים כדבר מובן מאליו מקשה עלינו.
(והיו שכנים נוספים שהציעו לבעלי לקחת את ילדתם לגן בבוקר והם ישלמו לו סכום משמעותי אבל בעלי לא הסכים כי אנחנו לחוצים מאד בבוקר. וכאן פתאום זה נהיה חסד ואנחנו מתקשים לסרב)
מה עושים??
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
לא מתיימרת להציע לך פתרון. אבל הכותרת שלך צריכה עדכון: זה לא חסד או ניצול, לא מדובר כאן במשהו שבא על חשבון השני. גם אם האב סתם מנצל אתכם למשהו שהוא יכול לעשות בעצמו- מבחינתכם עדיין מדובר בחסד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י רות מיכל;890502:
הוא הסביר לבעלי שאין לו כח מלכתחילה לצאת סתם מהבית, ובעלי ממילא כבר יוצא...
ניצול, ולא חסד, לפעמים רחמים לא במקום=אכזריות (ולפני שכל הצדיקים נבהלים ומגיבים, תחשבו שוב, ותנסו להזכר באנשים מהסגנון הנ"ל ממכריכם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
נזכרתי בדברים שאמרה לי חברה חכמה: המפרשים מבארים את המילה 'וינצלו' המופיעה בפסוק "וינצלו את מצרים" כ'וירוקנו'. ניצול משמעו ריקון.

אם החסד מרוקן אותך, לוקח ממך משאבם חיוניים - זהו ניצול. ואמנם חסד הוא מתן גם על חשבון נוחות אישית ולעתים בהחלט כרוך במאמצים, אבל יש לתת את הדעת מה בא על חשבון מה. אם הכוחות שלכם המנותבים לחסד באים על חשבון כוחות שאמורים לסייע בתפקוד הבית והמשפחה, כדאי לבדוק כיצד להתחסד במינון שאתם יכולים לשאת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אומרים שההבדל בין חסד לניצול - זה ההרגשה של הבנ"א!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י dvory;890512:
לא מתיימרת להציע לך פתרון. אבל הכותרת שלך צריכה עדכון: זה לא חסד או ניצול, לא מדובר כאן במשהו שבא על חשבון השני. גם אם האב סתם מנצל אתכם למשהו שהוא יכול לעשות בעצמו- מבחינתכם עדיין מדובר בחסד.
באמת זה לא בא ע"ח השני? ואת עיכוב הזמן הלחוץ זה לא בא ע"ח בעלי? וזה שכל פעם הילדה לא יודעת מחדש איך פותחים את הרכב מבפנים ובעלי צריך לצאת לפתוח לה? ואם יהיה דוח, מי ישלם?? ופעמים רבות שהוא התקשר ושאל אם הילה יכולה לבוא וכשהבנו בחיוב שאל אם זה לא מפריע שגם אחותה תבוא? יש כאן גם עניין של חוסר טקט, זה ברור. השאלה אם נדרש מאתנו לעשות את זה או לא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מהדברים שלך נשמע שזה קשה לך ומכביד עלייך, אני מאמינה שאם תמשיכי לעשות את זה סתם תשמרי להם טינה.
במשך שנים שבהן אני עושה כשיש לי זמן הרבה חסד ב"ה, למדתי גם לסנן, להיות אמיתית עם עצמי מתי אני יכולה ומתי לא ולהאמין שאם אני לא יכולה ה' ישלח שליח אחר שיעזור לאותו אדם או כח לעשות לבד מה שהוא צריך.
תוכלו גם להמשיך לעזור לו פה ושם אבל גם להציב לו גבולות. נאמר אם יום אחד באמת לא קשה לכם אין סיבה לסרב, ואם קשה לכם להגיד מפורשות "תראה, היום קשה לנו/ עסוקים/ לחוצים בזמן" בלי לפרט יותר מדי, והוא יבין שלפעמים כן ולפעמים לא אז הוא גם לא ירגיש בנח לבקש אלא אם זה דחוף
זה דעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תזמון מעניין- פרשת חיי שרה...
את יכולה להידבק במידותיה של רבקה שאם נשפוט את מידותיה לפי אמת מידה של ימינו היא הייתה פרייארית גמורה.
השאלה היא מהו חסד?
והשאלה היא חסד למי קודם?
אני בעד הידברות כמובן אם יש עם מי לדבר בצד השני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
למדתי כלל פשוט מרחל ארבוס - כל עוד את עושה את זה מתוך שמחה (אמיתית, לא 'כופה על עצמך' לשמוח) זה חיובי וטוב וזה בגדר בנין העולם, כשהמצב שונה - זה הזמן לעצור. ההפסדים, בכל המובנים - אישיים, נפשיים, משפחתיים וכו' - יותר גדולים מהרווח (וזה נכון גם לגבי הצד השני, שכביכול 'מרויח' מהעסק).
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י רות מיכל;890524:
באמת זה לא בא ע"ח השני? ואת עיכוב הזמן הלחוץ זה לא בא ע"ח בעלי? וזה שכל פעם הילדה לא יודעת מחדש איך פותחים את הרכב מבפנים ובעלי צריך לצאת לפתוח לה? ואם יהיה דוח, מי ישלם?? ופעמים רבות שהוא התקשר ושאל אם הילה יכולה לבוא וכשהבנו בחיוב שאל אם זה לא מפריע שגם אחותה תבוא? יש כאן גם עניין של חוסר טקט, זה ברור. השאלה אם נדרש מאתנו לעשות את זה או לא.

מה זאת אומרת? אם משפחתך נפגעת מהעניין- לא רק שלא כדאי להגיש את הסיוע הזה, כי אם אסור לך, 'עניי ביתך קודמים', ואם את עושה מעשה אסור- זה לא חסד בכלל.
את שאלת אם מדובר בחסד או בניצול. ומדובר בשתי זוויות ראיה. את היא זו שרוצה לעשות את החסד, הוא מבחינתו רוצה לנצל, כהגדרתך. לכן תיקנתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י agav;890540:
למדתי כלל פשוט מרחל ארבוס - כל עוד את עושה את זה מתוך שמחה (אמיתית, לא 'כופה על עצמך' לשמוח) זה חיובי וטוב וזה בגדר בנין העולם, כשהמצב שונה - זה הזמן לעצור. ההפסדים, בכל המובנים - אישיים, נפשיים, משפחתיים וכו' - יותר גדולים מהרווח (וזה נכון גם לגבי הצד השני, שכביכול 'מרויח' מהעסק).
מעניין מאיפה שאבה רחל ארבוס את האמירה הזו. כי החפץ חיים אומר אחרת, הוא אומר שאם אדם לא מצליח להבחין אם המעשה שלפניו, מקורו בטוב או ברע, שיבדוק מה קשה לו יותר לעשות. והמעשה אותו הוא מתקשה לעשות- הוא המעשה הנכון. כיון שהיצר הרע אורב לפתחו לשכנע אותו עד כמה זה קשה.
שוב, לא מדובר כאן בתשובה לשאלתה של רות מיכל. לא נראה לי שאני במקום שיכול לפסוק ולהכריע חד משמעית, מה וכיצד נכון לפעול.
אבל לומר שרק מעשה שנעשה מתוך שמחה אמיתית הוא חיובי?!
מה, לא מצאנו מעשים, שקשה עד מאד לעשותם, ודווקא אותם ההלכה דורשת? אולי השמחה, עליה כתבת, זה הסיפוק לאחר מעשה. כי באמת רק אחרי שעושים מעשה טוב, הנפש מתמלאת בסיפוק ובאושר על עצם העשייה. אבל במהלך העשייה לא תמיד מצליחים להרגיש כמה היא ברוכה ונכונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
דבורי, התכוונתי בכותרת אם לתת יד לעשות חסד, או שאני נותנת יד לניצול.
ונוי, ייתכן שאם אני לא מרגישה סיפוק אחרי שאני עוזרת להם אלא רק תחושה רעה שכאילו מנצלים אותי (למרות שהוא לא מתכוון, אבל בפועל זה נעשה) ייתכן שזה מראה שאולי זו אינה מצוה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
אין לגעת מה גורם לאדם 'לנצל' באופן קבוע מישהו, לפעמים אדם מעדיף להיראות 'מגעיל', 'מנצל' וכו' מאשר לחשוף את הסיבה האמיתית לפיה הוא מבקש את החסד.
יכול להיות שעל פניו זה נראה פראייריות, אבל מתחת לפני השטח מסתתר חסד אמיתי.
לא אומר שזה כך, אך זו נקודה למחשבה (מתוך היכרות אישית עם מקרה דומה - חיצונית)
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י dvory;890559:
מעניין מאיפה שאבה רחל ארבוס את האמירה הזו. כי החפץ חיים אומר אחרת, הוא אומר שאם אדם לא מצליח להבחין אם המעשה שלפניו, מקורו בטוב או ברע, שיבדוק מה קשה לו יותר לעשות. והמעשה אותו הוא מתקשה לעשות- הוא המעשה הנכון. כיון שהיצר הרע אורב לפתחו לשכנע אותו עד כמה זה קשה.
שוב, לא מדובר כאן בתשובה לשאלתה של רות מיכל. לא נראה לי שאני במקום שיכול לפסוק ולהכריע חד משמעית, מה וכיצד נכון לפעול.
אבל לומר שרק מעשה שנעשה מתוך שמחה אמיתית הוא חיובי?!
מה, לא מצאנו מעשים, שקשה עד מאד לעשותם, ודווקא אותם ההלכה דורשת? אולי השמחה, עליה כתבת, זה הסיפוק לאחר מעשה. כי באמת רק אחרי שעושים מעשה טוב, הנפש מתמלאת בסיפוק ובאושר על עצם העשייה. אבל במהלך העשייה לא תמיד מצליחים להרגיש כמה היא ברוכה ונכונה.
לא מדובר על קושי פיזי. מדובר על קושי נפשי לעשות משהו (או קושי פיזי שמביא לכעס, תחושת 'יותר מדי' וכד'). זה יכול להיות אינדיקטור טוב.

אותי בכל אופן זה הוציא אותי מכל מיני מצבים בעייתיים שסחבו ממני אנרגיות נפשיות חיוניות תחת הכותרת 'חסד'. (אגב, במקרים מסוימים שהיה לי ספק התייעצתי עם הרב גנס, והוא הורה לי לפעול כנ"ל. כך שחסכתי מעצמי גם רגשי אשמה מיותרים שלאחר מעשה.)

מה שאת כותבת, יכול בהחלט להשלים את התמונה, כיון שאם היה קשה אבל בכל זאת את נשארת עם תחושת סיפוק אמיתית ושלמה (בלי נדנודים של 'אוף' ו'עוד פעם?!') אז מקסים ונהדר ותמשיכי כך, אדרבה, למה לא?

חסד לא אמור להשאיר את השני עם תחושת הקלה בזמן שאותי זה משאיר במינוס רגשי. זה פשוט לא נכון משום בחינה.
(ויכול להיות שיש הבדל בין ארוע בודד לבין דפוס מתמשך.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
איפה האמא בכל הסיפור? תמהני.
אפשר לדבר איתה?
אולי תעשו תורנויות חצי חצי? חמי הוא יקח חצי אתם? (את שתי הילדות יחד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י טופי תות;890611:
איפה האמא בכל הסיפור? תמהני.
אפשר לדבר איתה?
אולי תעשו תורנויות חצי חצי? חמי הוא יקח חצי אתם? (את שתי הילדות יחד)
אבל לנו יש עוד ילדה לקחת כך שזה לא יהיה חצי חצי.
על מה לדבר עם האמא? להתלונן שבעלה רוצה כל היום שניקח לו את הילדה? הם לא אנשים צעירים וזה כנראה החלק של האבא בעזרה בבית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
נשמע שהמצב שלהם טעון טיפול, אולי את בכלל מזיקה אם תעני לכל הגחמות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
אני חושבת שאם היה מדובר בי, והייתי מרגישה תסכול וכעס ולחץ מסוים כתוצאה מהמעשה- הייתי אומרת שכרגע זה לא מתאים לנו, סליחה ותודה על ההבנה.
בכל מקרה- אם את מחליטה להמשיך עם ההסדר הזה ולקחת את הילדה- חשוב לשמור על הרוגע הפנימי ולנטרל את רגשות הכעס המאוד הגיוניים, פשוט כי אף אחד לא מרוויח מזה בסופו של דבר, וחבל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
את התשובות לכאן ולכאן כתבו לך אבל אם את מחליטה כן לקחת את הילדה
ויש לך בעיה עם בוסטר תגידי לאבא אולי יהיה לו שווה לקנות כזה ב40 ש"ח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
נכתב ע"י chanichen;890762:
נשמע שהמצב שלהם טעון טיפול, אולי את בכלל מזיקה אם תעני לכל הגחמות?
זה לא בדיוק ככה.
יש אנשים שהם טיפוסים. הם לא רואים כל בעיה לבקש.
וזה באמת נשמע שיאללה, מה כבר נדרש מאתנו? בס"ה להביא לו את הילדה הביתה על הדרך.
הוא היה עושה את זה בכיף.
רק שלנו זה ממש לא נח.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

לפני כ-3 שנים שכרנו דירה
חתמנו חוזה לשנה, השכירות עלתה 6000 ש"ח, המשכיר, הוא מתווך, השותף שלו "תיווך" לנו את דירתו ושילמנו לו תיווך
לא ידענו שהם שותפים
בדיעבד, התברר לי פה בפורום, שזה לא חוקי...

עברה השנה וביקשנו מהמשכיר חוזה חדש, הוא התחמק בתירוצים שהוא מוכר את הדירה ושברגע שימכור הוא רוצה להוציא אותנו, בינתיים היתה לנו עליה לרגל, בסוף הדירה לא נמכרה
אחרי שנתיים + (שנה+ ללא חוזה) המשכיר פגש את בעלי ברחוב, ערב ט' באב ודרש ממנו לפנות את הדירה תוך שבוע
בעלי אמר לו שאין לנו לאן ולכן אנחנו נתחיל לחפש דירה ונעבור אחרי החגים
מצאנו דירה, קנינו אותה התברר שהיא תתפנה בר"ח אדר (בדיעבד התברר שהעו"ד שיקר כרגע הדירה עוד לא ברשותנו וזקוקה עוד לשיפוץ...)
הודענו למשכיר, הוא דרש שנחפש דירה
לא מצאנו דירה שתתאים לגודל המשפחה שלנו בל"ע ולא מצאנו מישהו שיסכים להשכיר לתקופה כ"כ קצרה
לכן, לצערנו-אנחנו עדיין בדירה השכורה
למה לצערנו? כי כל יום הוא כמו גיהנום
בשבוע שעבר המשכיר ישב איתנו לפגישה והביא את הילדה שלו (כדי שלא נוכל לדבר איתו חזק) ודרש העלאה רטרואקטיבית מאלול בשכירות, הוא דורש העלאה של 1000 ש"ח (מחיר מאוד מאוד גבוה באזור שלנו! מאוד! הסכים להתפשר על 500 וגם זה בטענות שהוא ציס"ע ושמגיע לו עוד)
הוא גם ציין (הוא לא מאיים, מה פתאום?) שבחוזה שכבר לא רלוונטי אנחנו חייבים על כל יום של פיגור קנס של 500 ש"ח
מצד אחד-אנחנו לא מעוגנים בחוזה, מצד שני הוא דורש מאיתנו לעמוד בתנאי החוזה
כרגע הוא דרש מאיתנו להישאר עד ר"ח אייר כי "ניסן זה חודש מת" הוא לא מתכוון להשכיר את הדירה אלא לגור בה אנחנו נשלם חודש נוסף שכירות+משכנתא רק כי הוא דורש
נתון נוסף, הזוג פרוד, הדירה של האישה, היא אמרה שנישאר בשכירות הרגילה ושהוא יעזוב אותנו לנפשינו
נתון נוסף, הוא דורש מאיתנו להכניס חדר שינה אלינו לשכירות, למרות שהוא ראה שאין מקום, הוא דורש מהרהיטים שלנו "להתגמש"

רוצה לדעת מה חוקי, מה לא, מה מותר לנו לדרוש, מה מותר לו לדרוש, מה אסור לו
תודה על כל מענה
אפשר לדבר רגע על פטור מתור? אחרי שבועיים של בין הזמנים וחוויות שליליות מאד מצד השימוש ש"פטור מתור", אשמח לשמוע את התרשמות ההמונים.

ההערות הבאות מתייחסים אך ורק למה שקורה במתקני שעשועים, ולא במקומות כמו בנק או בית מרקחת.

אז דבר ראשון צריך לאמר שברור שיש ילדים שצריכים פטור מתור בעליה למתקנים. יש ילדים שהנכות בולטת ויש גם כאילו שזה לא בולט.
אבל הפטור נועד למי שבאמת קשה לו לעמוד בתור. הוא לא מבין את המושג 'לעמוד בתור', וכשמכריחים אותו לעמוד בתור הוא מתנהג בצורה שמראה לכולם שזה מעבר ליכולות שלו. מי שיש לו אלרגיה לחלב לא אמור להתקשות בעמידה בתור, ואין שום סיבה לתת לו פטור. ובודאי שלא לכל האחים האהובים שלו.
ולכן ההערה כאן באה על ילדים אחרים שנראים שהם מנצלים את כל התור.

דוגמאות -

מחכים בתוא למתקן ואחרי מלא זמן, התור שלנו. מגיעה ילדה בת 10 וצועקת "יש לנו פטור מתור". למה? כי לאח שלה יש אלרגיה. אז האח ועוד שני אחים יכולים לעקוף את כל התור. ואז הם ירדו ורצו מיד לעלות שוב.

אחרי המתנה יחסית ארוכה בדוכן האוכל באיקאה, מדיעה אישה "יש לנו פטור מתור". אז בבקשה - אני צריכה להזמין 9 מנות פלאפל וכו'. 10 דקות לקח לה להזמין...

שוב במתקן, המתנה ממש ממש ארוכה, בערך 45 דקות. מגיעים 3 ילדים גדולים, נגיד 13-17. פטור מתור ו... עולים. אחד יש לו פטור והשניים האחרים? מלווים!

עמדתי ליד אישה שהילדים שלה חיכו הרבה זמן והיא התווכחה עם אישה שכל הילידים שלה היו עם פטור מתור. האישה עם הפטור אמרה לה - 'אנחנו פה כל שבוע וככה אנחנו עושים. את צריכה ללמוד להכיל את האחר...'

מה שמפריע לציבור הרחב זה שהם מרגישים מ-נ-ו-צ-ל-י-ם. אנשים כועסים מאד על האנשים שבאמת לא צריכים לעקוף את התור ובעצם רק גוזלים מהאחר.

היום היינו בלונה פארק דרך העירייה. הסתובבה שמועה שחילקו שם פטור מתור לילדים של אחמי"ם. אחיין, גיס של וכד'.

העניין הוא, שככל שעובר הזמן התופעה הזו מתרחבת יותר ויותר. ולדעתי זה פוגע קודם כל בציבור וברגישות שלו לכל הנושא הזה - ולא, זה לא מלמד אף אחד 'להכיל את השני' - אבל זה גם פוגע בכל הילדים שמקבלים פטור.

למה?
כי מי שבאמת אינו זקוק לפטור שכזה, מתחנך וקולט שהוא 'אני ואפסי עוד', ושהוא יכול לעשות 'מה שבא לו' ולעקוף את כולם. ככה אנחנו רוצים לחנך את ילדינו?
ומי שבאמת לא מסוגל לעמוד בתור, גם יפגע. למה? כי בסופו של דבר יעשו מה שעשו עם תווי החניה. יבטלו אותם. יפסיקו להנפיק אותם. כי יש יותר מידי זיופים ורמאויות, ובסוף מי יסבול מכל זה - מי שבאמת (באמת) צריך את זה.

מה אומרים? מוצדק בעיניכם?

"למה בבורו פארק הוא לא שילם שקל על נסיעות של שעה וחצי, ובישראל הוא כבר הוציא אלפי שקלים?"unnamed.jpg

"הוא חזר מבורו פארק עם מזוודות, אבל בעיקר עם תובנה אחת מטלטלת על נסיעה שעולה 150 דולר, ועל הלב היהודי שפשוט לא נותן לך לשלם אותם. סיפור אישי עם מוסר השכל שנוגע לכל אחד מאיתנו."
_______________________________________

לפני תקופה פגשתי ידיד ותיק, אב למשפחה ברוכת ילדים. בנו הקטן מתמודד בגבורה עם המחלה הנוראה, בפעם השלישית בחייו הקצרים. כחלק מהמאמצים להביא לו מזור, הם שהו במשך שנה שלמה בבורו פארק שבארה"ב, לצורך טיפולים מורכבים בבית החולים הסמוך.
מי שמכיר את המרחקים שם יודע: נסיעה מבורו פארק לבית החולים הסמוך היא לא עניין של מה בכך. מדובר בשעה וארבעים דקות לכל צד. עלות של מונית "אובר" למסלול כזה נעה סביב 150 דולר – סכום דמיוני עבור משפחה שמתמודדת עם הוצאות רפואיות כבדות.
אבל אז הוא הפתיע אותי: "תדע לך", הוא אמר בעיניים נוצצות, "מלבד פעמים בודדות, כמעט כל מאות הנסיעות שלנו – הלוך וחזור – לא עלו לי דולר אחד!".
מתברר שישנה תרבות של חסד מופלאה: יהודים מהאזור פשוט לקחו על עצמם לשלם עבור הנסיעות שלו, או שהסיעו אותו בעצמם. הוא סיפר שבימי ראשון (יום החופש), אנשים פשוט יוצאים עם רכביהם לבתי החולים בסביבה רק כדי לאסוף משפחות שזקוקות לנסיעה חזור. לא מדובר בנסיעה של עשר דקות, אלא בשעה וחצי של נהיגה בהתנדבות מלאה.
הוא שיתף אותי בסיפור קטן ובלתי נתפס: באחד הימים, כשיצא מבית החולים, המתין לו יהודי מקומי שהיה בדרכו לבורו פארק והציע לו טרמפ. במהלך הנסיעה התנצל הנהג ואמר שהוא ממהר מאוד ולא יוכל להוריד אותו בפתח הבית. כדי לא להטריח את האב בדרכים, הנהג פשוט הזמין עבורו מונית שתמתין להם בנקודת הירידה מהרכב, ושילם עליה מראש. כשהגיעו – המונית כבר חיכתה שם.
וכאן מגיעה הנקודה הכואבת.
ידידי חזר לארץ לפני שבוע. מאז שחזר, הוא כבר הספיק להוציא מעל 2,000 ש"ח רק על נסיעות לבתי חולים. מדובר באדם שבעקבות המצב הרפואי, הוא ואשתו נאלצו להפסיק לעבוד ואין להם הכנסה מסודרת.
בכל יום יוצאים מאות רכבים מערים כמו ביתר, מודיעין עילית, אלעד ובית שמש לכיוון גוש דן, ב"ב, וירושלים. במרחק דקות ספורות מהמסלול שלכם, בבתי החולים "תל השומר", "בלינסון" או "הדסה עין כרם", מחכים אנשים שרק רוצים להגיע הביתה. המשפחות האלו כבר עייפות מהטיפולים, שבורות מההוצאות ולא פעם נאלצו לעזוב את מקור פרנסתן. האם גם את הנסיעה הזו הם צריכים לשלם מהכסף שאין להם?
אחים יקרים, בעלי רכבים – בואו נפקח עיניים. לא יקרה כלום אם נעצור לרגע, נשאל, נציע מקום פנוי. אל תשכחו למי באמת שייך הרכב ומי נתן לנו את היכולת לנהוג בו. כל מעשה קטן כזה הוא עולם מלא של חסד עבור מי שזקוק לו.
בפעם הבאה שאתם יוצאים מהעיר – תפתחו את הלב. אולי מחכה שם מישהו שרק זקוק ליד מושטת כדי להגיע הביתה בשלום.
___________________________________________
מכירים קבוצות טרמפים ייעודיות לחסד? מיזמים של הסעות לבתי חולים באזורים שלכם?
אשמח אם תוכלו לכתוב כאן בתגובות לינקים או מספרי טלפון, כדי שנוכל להנגיש את המידע למי שזקוק לו ולחזק יחד את המערך המופלא הזה.
שלא נזדקק, אבל שנהיה שם תמיד זה עבור זה.
 תגובה אחרונה 
שלחתי היום תלונה למשרד הבריאות עבור ביתי בת ה-3.8 השוהה במסגרת גן עירייה שיקומי, טשטשתי פרטים אישיים אבל באופן כללי מובן המסר העיקרי..
מה הייתם עושים במקומי במצב כזה?
זה לשון התלונה:
ילדה מיוחדת המאובחנת כ"ספינה ביפידה", הילדה מטופלת בבי"ח שיקומי אלי"ן בירושלים, תל השומר, וסורוקה במגוון מקצועות הנמצאים תחת התחום הנ"ל.
ע"פ הידוע לנו אצל ילדי ספינה ביפידה אין שליטה על סוגרים והם מצונטרים ע"י קטטר לסירוגין, אביגיל מצונטרת בערך כל 3 שעות (תלוי לפי המצב- לפעמים פחות מ-3 שעות כשצריך),
אנחנו יודעים שיש חוקים של משרד הבריאות:
1. אין להביא ילד עם חום לגן עד שעוברים 24 שעות מסיום החום.
2. ילד שנעדר 5 ימים רצופים מתבקש להמציא אישור רפואי שיכול לחזור לגן.
ע"פ בידוע לנו בעניין ספינה ביפידה- תמיד, תמיד, תמיד יש חיידק בשתן בגלל הצינטורים, ולכן לא בכל מצב נותנים אנטיביוטיקה, אלא רק מתי שיש חום שאינו מלווה בתסמינים אחרים ואין לו הסבר אחר.
במצבים שהשתן עכור, הפרשות, צבע לא תקין, ריח וכו- ע"פ פרופסור יובל בר יוסף וצוות מרפאת ספינה ביפידה באלי"ן, הפתרון הוא- שתיה מרובה וצינטורים צפופים יותר שזה שוטף את שלפוחית השתן ומטפל בבעיה הנ"ל.
הדברים כתובים בצורה ברורה במסמכים שנמצאים אצל צוות הגן- דף מספר 4 בהמלצות בסיכום הרפואי של אלי"ן.
כרגע נמצאת בגן אחות מ"מ, וגננת מ"מ, שביום ראשון שעבר 15/2 שלחו את הילדה לבית בגלל שתן עכור והפרשות- ללא חום! אמרנו להם איך לטפל בילדה ובכל זאת שלחו אותה,
אנחנו טיפלנו בילדה בבית ושטפנו לה את השלפוחית ע"פ מה שלימדו אותנו הצוות הרפואי באלי"ן, השארנו אותה בבית יום נוסף כדי ש"בטוח" הכל בסדר- יש לציין שלא ראינו ממצא חריג בשתן בבית.
למחרת ביום שלישי 17/2 שלחנו את הילדה בריאה ושלימה לגן עם שתן צלול לגמרי, הגננת לא הייתה בגן והייתה גננת מחליפה לא מוכרת, הגננת ביקשה אישור רפואי שהילדה יכולה לבוא לגן- אין באישור כזה שום צורך, לא התווכחנו, התקשרתי לגננת שלא הייתה והגעתי איתה להסדר שנשיג את האישור למרות שאין בו שום צורך בעיקר שהדברים כבר כתובים במסמכים של אלי"ן וגם לא היה לילדה חום בכלל,
בינתיים הזמן בגן עובר והילדה צריכה לעבור צינטור, האחות לא מסכימה לצנטר אותה בלי אישור רפואי- זה הזיה בפני עצמו כי אין צורך באישור לצנטר, ולהיפך זה לבד יוצר יותר נזק אצל הילדה,
התקשרתי לגננת בגן והיא דחפה לי את הטלפון לאחות, האחות אמרה משפט הזוי "אני לא אזרוק את התעודה שלי לפח כדי לטפל בילדה", "אסור לי לטפל בה"- הטיפול בינתיים התאחר בשעה!
בעלי הלך למרפאה בזמן הזה ולא היו רופאים במרפאה כדי להוציא אישור, והאחות התעקשה שאסור לה,
ומה שהכי הזוי זה שבשבוע לפני הילדה הייתה עם דלקת גרון וסיימה אנטיביוטיקה בסוף השבוע- סמוך לזמן הנ"ל.. וזאת אותה אניטביוטיקה שהיא מקבלת עבור דלקת בשתן...
הסברתי את זה לאחות, ובתוספת זה שבכלל לא היה לילדה חום והחזרנו אותה לגן רגילה לגמרי היא התעקשה שלא לטפל בילדה.
בעלי בא לקחת את הילדה מהגן עמ"נ לטפל בה.
זה לא הסוף אבל אני מציגה פה שאלה: אני צריכה ללדת כל רגע, מה היה קורה אם הייתי למשל בחדר לידה עם בעלי ולא היה מי שיוציא את הילדה? או סתם היינו מחוץ לעיר..
ביום שלמחרת הגננת עדיין לא הייתה ולא היה גם עם מי לדבר ומשום מה בשבוע הזה אין לנו רופאים במרפאה.. הילדה נשארה יום נוסף בבית, אני פניתי לצוות הרפואי של אלי"ן- פרופסור יובל בר יוסף וקרן פוקס אחות סוגרים- כשסיפרתי להם את הסיפור הזה הם היו בהלם טוטאלי ואמרו שאם יש משהו שיכול לזרוק לאחות הזאת את התעודה לפח זה דווקא זה שהיא לא הסכימה לצנטר את הילדה! זה יוצר לה נזק! וגם במצב שיש חום אין שום מניעה מלצנטר, ולהיפך חייב לצנטר! זה לא שנשאיר את השתן בפנים אם יש הפרשות או חום וכו.. (השיחות הנ"ל מוקלטות)
זה לא יוצר נזק אם מצנטרים אלא אם לא מצנטרים.
אין כל קשר לאישור הרפואי לצורך הצינטור..
אגב ברור שיש להם בגן אישור מרופא למתן צינטורים בגן ע"י אחות מתחילת השנה.
ביום חמישי הגננת חזרה לגן אחרי יומיים של היעדרות והתקשרה לשאול למה הילדה לא באה.. אמרתי לה שהצוות הרפואי של אלי"ן ביקשו שייצרו איתם קשר מהגן (נתתי מספר טלפון אישי של הצוות- ודווקא של מי שלא ירים צעקות על ההתנהלות בגן כדי לא לפגוע..) בשביל להסביר להם אחת ולתמיד את ההתנהלות הנכונה במצבים הנ"ל כדי למנוע את מה שהיה, הצוות בגן לא הסכים בטענה שזה "העברת מידע רפואי", וצריך אישור בכתב ושההורים ידאגו לאישור וזהו... אמרתי להם שכתוב בצורה מפורשת את הדברים כמו שהזכרתי לעיל והם לא צריכים יותר מזה, אני והגננת היינו על הקו ביחד וקראנו את הדברים מתוך הכתב ביחד, היא אמרה "נכון זה מפורש אבל זה כללי מידי, צריך שזה יהיה ממש מפורט ושזה יהיה אישור מיוחד לגן"..
למרות שהם לא צודקים ואין פה על מה להביא את האישור, ביקשתי מהצוות הרפואי של אלי"ן להנפיק להם אישור מפורט, האישור מתעכב בגלל בעיה בתיאום בין הצוותים של המקום שצריכים לחתום על האישור, אין לי עדיין רופא שמכיר את הילדה במרפאה, השירות אונליין של כללית סיבך אותי לגמרי,
הילדה בבית בפועל ובא לי רק לבכות, אני לא במצב של תפקוד בכלל, עם פיברומיאלגיה, תת פעילות של בלוטת הטריס, אנמיה, ושבוע 33 של הריון, הקצת שאני מבקשת זה המנוחה שאני יכולה להרשות לעצמי בבוקר... (לא קראתי לזה שמירת הריון כי אני לא עובדת, אבל זה בדיוק זה)
אמרתי לגננת בגן שגם אם היה יוצא נזק מהטיפול בילדה בגן הייתי מחפה על האחות, אני רואה שהאטימות גוברת ואין עם מי לדבר בעיקר שהם כ"כ בטוחים בעצמם אז אני פונה למקום שאולי יתן לי מענה..
לציין: במצב שאין צינטורים סדירים הילדה סובלת מכאבים עזים בשעת הצינטור ולאחריה שרק משכך כאבים עוזר.. ובמקרה זה הילדה סבלה יומיים!
גם אנחנו וגם הרופאים הבכירים שחתומים במכתבים המצורפים, כולנו הרגשנו שהמלחמה פה היא על עמדת כוח שבאה על חשבון הגב שלנו ושל הילדה.
מצורף הסיכום של אלי"ן משנה שעברה שהיה ברשות הגן+ מכתב מפורט שכתבו עבור נושא זה במיוחד+ סיכום ביקור בהתפתחות הילד בסורוקה במרפאה משותפת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה