חסד או ניצול??

[רותי12]

שמעתי בשיעור ממישהי שאמרה שההבדל בין חסד לניצול זה את קובעת. ובנ"א שעושה חסד הוא לא עושה את זה כדי לעזור לשני, (שהרי לה' הרבה שליחים ולא צריך אותך כדי לעזור לו) אלא כדי לפתח בעצמו ולהרחיב בתוכו את החלק של מידת החסד ,ולכן לפי זה אם את רוצה לעשות את החסד תעשי אותו בשמחה ובלי קשר לתגמול\הדדיות\הגינות ..מצידו, ואם החלטת יום אחד לעשות חסד לביתך ולא לקחת את ביתו -זה גם בסדר.
העיקר לזכור שכל מה שאדם עושה לעצמו עושה.

 

[תור הזהב]

מציעה להגיע להידברות, בכל מקרה אם אתם לוקחים לבקש שירכשו כיסא לרכב.

 

[מרגלית ויסברג]

רגע,, רגע, רגע.
במקרה לא עלינו, בעלך עוצר עצירה פתאומית, הילדה חוטפת מכה בראש, והיא עוד לא בכסא בטיחות.
על מי תיפול האשמה????????????????
עם חיים לא משחקים!!!!! אין כסא בטיחות, ואין מקום לכסא נוסף , לא לוקחים שום ילד!!!
זה לא חסד, זה להעמיד את הילדה בסכנת חיים!!!!!
משהו כאן חשב על זה????

 

[אפכא מסתברא]

ועוד הערה אחת לגבי משהו שהוזכר דרך אגב באחת ההודעות באשכול זה (ואולי אחר, בעניין דומה): אם משום מה תחליטו לעשות זאת על בסיס 'עסקי' כלשהו שיכלול דמי השתתפות כלשהם בהסעה (אפילו חלק קטן מהוצאות הדלק, למשל) זה ייחשב כבר כ'הסעה בתשלום' והביטוח שלכם לא יכסה שום נזק לצד שלישי! זה משמעותי מאוד לכל חבלה, ולו הזעירה ביותר, שעלולה להיגרם ח"ו לילדה, אפילו מטריקת דלת לא זהירה על האצבעות שלה! וזה עלול לעלות לכם בהרבה מאוד כסף!

 

[גפ"ן]

תורנויות החזרת ילדים מהגן מקובלת בהרבה מקומות. יכול להיות שהוא פשוט מכיר את התופעה הזו ואם את עונה תמיד יפה שזה בסדר, אז הוא מבין שכאן התפתחה תופעה כנ"ל. זה שלך לא יוצא לנצל אותו זה עדיין לא אומר שהוא לא בסדר.
לכן, אם זה קשה לך את זו שחייבת לומר "מצטערת, לא מתאים לי", אם לא תגידי את זה אף פעם לא תתפטרי ממנו. ויש לך גם אופציה לבקש ממנו שיקח את שני הילדים שלך אם זה קרוב אחד לשני. אולי הוא ישמח לעשות לך את זה?
וסתם כך, אני מנסה לדמיין את האיש הפנסיונר, אמנם לא הצמדתי לו מקל, אבל הוא פשוט יותר עייף מהחיים, כי הוא כבר גדל. לכן, יכול להיות שבמקרה ויש צורך כמו שציינת שהיה פעם קשה לך אז הוא הציע את עצמו, הוא יקום וילך לקחת את הילדות, אבל לכתחילה אולי זה קשה לו והוא לא מנחש שגם לך קשה.
ובענין הבוסטר, על זה בשום אופן לא לוותר!!!!

 

[גילה]

היו לנו שכנים שהיו מבקשים כל דבר, למרות שהמכולת באותו מרחק משנינו. בעלי היה יורד 10 פעמים ביום, כי היו לנו ילדים קטנם עדיין, והם היו באים בבוקר לבקש - אפילו חלב לקורנפלקס של האבא, למרות שהיו שם גם ילדים גדולים יותר, שיכלו לרדת לקניות בעצמם.
זה לא מקרה של מי שצריך משהו או תקוע, זה סוג של סגנון חיים. זה היה מרגיז מאד.
ניסיתי לחשוב - אם אני יכולה לעזור, מה אכפת לי אם השני זקוק לזה כי הוא לחוץ עכשו,
או כי כך הוא רגיל לחיות,. אבל זה צריך לבוא מרצוני, ולא מהרגשה של ניצול.
נראה לי גם במקרה הזה - את מרגישה מובלת ומנווטת על ידו.
אם תדברי ברור - קודם לעצמך - מה את יכולה לעשות, וכמה, באיזה ימים וכו', ותשלטי במצב, תוכלי יותר טוב להבין אם את מסוגלת ומסכימה.

 

[ביקי]

רות מיכל, אני מבינה מאד את התסכול שלך. אני חויתי ניצול דומה במשך תקופה מאד מאד ארוכה, זה היה מאד מתסכל ומעצבן, ובגלל בושה וחוסר נעימות לא אמרתי מילה (שזה בעצמו גם טעות) אך אחר כך הודיתי לה' על כך.
במקרה שלי - לאחר זמן רב (שנים!) לפתע התברר לי הכל, וזה היה מסיבות מאד מעציבות ולא נעימות (אני לא אפרט, אבל קרה שם מקרה טרגי שהסביר לי הכל)
חלילה וחלילה לא באה לרמז, מאד יתכן שאצלך זה מקרה רגיל של ניצול, ומתפקידך לא להיות בעמדת המנוצלת!
רק רוצה להאיר נקודה - שלא תמיד אנחנו רואים הכל, המקרה שלי לימד אותי פשוט "לדון לכף זכות" וגם אם את עומדת על שלך באסרטביות, מה שאכן לדעתי עלייך לעשות, תמיד תזכרי שלעולם איננו יודעים מה עובר על משפחה אחרת גם אם מבחוץ הכל נראה נורמלי ורגיל. זה לפחות עוזר פחות להתרגז..
המון הצלחה!

 

[רות מיכל]

זה לא שאני לא אומרת בגלל בושה, אלא כי כל עוד לא החלטתי שאין כאן חסד אני לא אסרב. ברגע שאחליט עם עצמי (ולכן העלתי לכאן את האשכול) שזה לא נכון לעזשות את זה, אני יבהיר לו. כרגע לא ברור לי בעצמי.
לגבי כסא בטיחות זה נכון, ולא נראה לו שתהיה לו בעיה, רק שזה יוצר סרבול נוסף כל הזמן להעביר אותו לפגאז' ולהחזיר בבוקר ובצהרים (כי אנחנו צריכים מושב אחד פנוי אחרי צהרים).
לגבי תשלום- אנחנו לא לוקחים, ולכן גם חבל שהם לא מציעים כי ככה יכולנו לסרב בלב שקט.. זה פשוט עניין של נוחות שלנו לעומת נוחות שלו. זה הכל.
הבוקר הוא התקשר דווקא בזמן, אבל אנחנו קמנו מאוחר טיפה ובגלל זה נוצר מצב שבעלי איחר לתפילה בעוד 2 דקות. (הוא יכול היה לאחר ב2 דקות ויחד ים זה איחר ב4). ביום כזה אני עושה כל מאמץ שלא להוסיף לו עוד דברים. לא שולחים תיקיות בחזרה כי זה מעכב עוד טיפה, וכו. אבל הוא ביקש עוד קודם, אז מה, עכשיו נאמר לו שלא הספקנו היום אז בסוף לא?
אם בעלי היה נהג הסעות ייתכן שהוא היה הולך להתפלל ב7 ולא ב8. אבל הוא לא והמניין שאחר כך מתחיל ב8 וחצי. זו סתם דוגמא קטנה שמבהירה שהנושא כאן הוא בעיקר הנוחות שלנו למול הנוחות שלו.
ולגבי הסיפורים וכו שאולי מסתתרים מאחור. אז אין כאן שום סיפור בוודאות. לאף אחד זה לא נח להוריד ילדה אחת לגן ולחזור בעוד השכן ממילא כבר עושה את זה וגם עובר 'על הדרך'.

 

[pessi&chani]

יש לי חברה שהיתה בעמדת ניצול , והיא לא היתה מסוגלת להגיד "לא". השכנה היתה מכניסה לה כל יום אחה"צ ילדים שישחקו, הילדים היו בלע"ר מלאי מרץ ועשו בביתה ככל העולה על רוחם כמו לקשקש על הקירות...כשחברתי סיפרה ע"כ לשכנה, היא צחקה מכל הלב ואמרה: "אואוו, היצירתיות שלהם מפתיעה בכל פעם מחדש", וזהו. היא לוותה מכשירי חשמל והחזירה רק אחרי שהיא התבקשה, בקשה שרותי בייביסיטר כל שני וחמישי בלי לעפעף ועוד היד נטויה. מה שקרה בסוף-
חברתי עברה דירה!!!
לדירה קטנה, צפופה, ישנה, עם מרפסת שמטפטף לשם המזגן של השכנים ועוד ועוד העיקר לברוח. ורק אז היא התחילה ללמד את עצמה להגיד "לא" כשהיא לא יכולה!

אז , רות מיכל:
אל תחכי לזה שיגיעו מים עד נפש, תעבדי על עצמך מעכשיו להגיד "לא" אם לא מתאים לך.
ואם בכ"ז את הולכת על "כן" ומחליטה לעשות איתו חסד, תשתדלי שזה יהיה חסד אמיתי, ברצון ובשמחה, ושיהיה לך לזכות.
בהצלחה.

 

[כוכב103]

אם הבקשות באות ביתר קלות בלי לחשוב פעמיים אני חושבת שכדאי "לסנן אותן" על ידי אמירה קלילה על הקושי בדבר, כמובן אם זה דרוש להם וכו' אתם מוכנים אבל זה גורם לכם לאיחורים/אי נוחות/ או כל בעיה אחרת.
אבל אני חושבת שלמרות הקושי חשוב שתסתכלי על הענין מזוית אחרת: יש כאן ילדה שאבא שלה פנסיונר (פירושו שהוא בן 67 פלוס) ואין לו כח אליה, היא ילדה מסכנה, מוזנחת (אפילו אם היא לבושה יפה ומסורקת), לא רצויה בעיניו ואביה מעוניין "לסדר" לה כל מיני סידורים ובלבד שהיא לא תהיה בבית, אני חושבת שאם תבחני את הענין מהצד הריגשי של הילדה והצרכים המינימליים של ילדה בגילה את תרגישי בעצמך את החסד הגדול שאת עושה בגופך עם ילדה עזובה לכל דבר, את אוספת לביתך ברוחב ליבך, נותנת לה משהו לאכול וכמה מילים טובות ובונה את אישיותה לנצח. חשוב גם ששאר בני הבית יראו את הענין מזוית כזו ובכך תרויחי את החינוך לעזרה לזולת שערכו לא יסולא בפז.

 

[pessi&chani]

אם הבקשות באות ביתר קלות בלי לחשוב פעמיים אני חושבת שכדאי "לסנן אותן" על ידי אמירה קלילה על הקושי בדבר, כמובן אם זה דרוש להם וכו' אתם מוכנים אבל זה גורם לכם לאיחורים/אי נוחות/ או כל בעיה אחרת.
אבל אני חושבת שלמרות הקושי חשוב שתסתכלי על הענין מזוית אחרת: יש כאן ילדה שאבא שלה פנסיונר (פירושו שהוא בן 67 פלוס) ואין לו כח אליה, היא ילדה מסכנה, מוזנחת (אפילו אם היא לבושה יפה ומסורקת), לא רצויה בעיניו ואביה מעוניין "לסדר" לה כל מיני סידורים ובלבד שהיא לא תהיה בבית, אני חושבת שאם תבחני את הענין מהצד הריגשי של הילדה והצרכים המינימליים של ילדה בגילה את תרגישי בעצמך את החסד הגדול שאת עושה בגופך עם ילדה עזובה לכל דבר, את אוספת לביתך ברוחב ליבך, נותנת לה משהו לאכול וכמה מילים טובות ובונה את אישיותה לנצח. חשוב גם ששאר בני הבית יראו את הענין מזוית כזו ובכך תרויחי את החינוך לעזרה לזולת שערכו לא יסולא בפז.

כוכב, כל מילה פנינה!

 

[מילה בסלע]

לענ"ד היה מתבקש לעצור את זה מזמן, או לפחות לקבוע מוסכמות.

ברגע שאדם מתקשר מידי יום ולא שם ליבו להטרדה או למצב המוזר בו הוא מצוי- משהו צריך לעצור ולעשות 'חושבים'. ואם זה לא הוא- זה אתם.

שבו ותליטו כמה ועד היכן אתם יכולים לסייע לו. פשוט להרים טלפון או להגיע להידברות פנים מול פנים, להבהיר כמה אתם אוהבים את הילדה ועד כמה היא נוחה וכו', ולהסביר באסרטיביות, בהמון הבנה והכלה שזו היכולת שלכם לעזור לו, ולאפשרויות כמו X,Y אין ביכולתכם להיענות.

בהצלחה!

 

[ort]

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו...
אני רואה את זה בלי סוף.
בכל מהלך חיי ה' הראה לי שכמה שהאדם חושב את עצמו חכם- בסופו של דבר "האדם יראה לעיניים - וה' יראה ללבב"...
כל מציאות שקורת לאדם זה לא "מהשכן", אלא מאיתו יתברך.
אם תסתכלי על זה ככה - לא תצטרכי לשפוט בעיני הבשר ודם שלך את הנסיבות והגורמים למציאות שה' סיבב אלייך ובחר אותך דווקא להתמודד עמה.
הנסיון הזה הוא עבורך.
וגם אם תהיי בגדר של נותנת צדקה- את הערך של הנתינה בסופו של דבר את תקבעי- לא לפי ה"כמה"- אלא לפי ה"איך". יש שמונה מעלות בנתינת צדקה- החל מ"עיקום פרצוף" וכלה בגרימת תחושה אצל הנזקק שהוא עושה איתך חסד ולא את...
זה תלוי בך בלבד.
איך את רוצה להיראות את מול ריבונו של עולם.
הוא אומר לך "בתי! בחרתי עבורך את הנסיון הזה- ואני יודע שאני לא נותן לאדם נסיון שהוא אינו מסוגל לעמוד בו... בחרתי בך ואני מחכה לראות איך את בוחרת להתמודד עם המציאות שהבאתי לך"
ואז תגידי- אני כזו וכזו- ומכיוון שאני יודעת שה' יתברך בחר דווקא בי מכולם להתמודדות הזו אשתדל לעמוד בנסיון בצורה הטובה ביותר, ולהיות מי שאני באמת, בלי לשפוט את האחר, כי הוא לא קשור לעניין.
ה' נותן לנו מציאות- ויש לנו בחירה חופשית- ושפע של אפשרויות להתמודד איתה. [התמודדות- מלשון עבודת "מידות"] לדוגמא: 1. לומר "צר לי אבל אני עסוקה/ממהרת/וכו' וכו'". 2. לומר "כן" בקול נכאים. 3. לא לענות לטלפון כשהוא מתקשר...4.להתקשר ולהציע בעצמך שתביאי את הילדה על הדרך...5.להגיד לו שישלם... 6..........תמשיכי את- כי יש לפחות עוד עשר אפשרויות נוספות... [בחירה חופשית אמרנו- לא?]

לטעמי לא יהיה שווה מה שאת עושה- אם תעשי את זה עם "אוף" גדול..
למדתי פעם שמי שעשעה מעשה טוב ושאל את עצמו אחר כך "אולי לא היה שווה מה שעשיתי- ניצלו אותי והייתי טיפש שהסכמתי"... כל הזכויות שהיו לו על מה שעשה- לא נחשבות- אלא מתבטלות על המקום...
הנה- בדקתי ומצאתי: הלכות תשובה לרמב"ם, פרק ג:
ה [ג] כל מי שניחם על המצוות שעשה, ותהה על הזכייות, ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן, אוליי לא עשיתי אותן--הרי זה איבד את כולן...

סליחה על ההארכה, אבל ככה אני עושה עם עצמי- בכל ההתמודדויות שנקרות בחיי- ולי זה מועיל מאוד לגבי הבחירות שלי כיצד להתמודד עם סביבתי הקרובה והרחוקה.
יהי ה' עמך!
שבוע טוב! ובהצלחה בבחירות...

 

[מילה בסלע]

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו...
אני רואה את זה בלי סוף.
בכל מהלך חיי ה' הראה לי שכמה שהאדם חושב את עצמו חכם- בסופו של דבר "האדם יראה לעיניים - וה' יראה ללבב"...
כל מציאות שקורת לאדם זה לא "מהשכן", אלא מאיתו יתברך.
אם תסתכלי על זה ככה - לא תצטרכי לשפוט בעיני הבשר ודם שלך את הנסיבות והגורמים למציאות שה' סיבב אלייך ובחר אותך דווקא להתמודד עמה.
הנסיון הזה הוא עבורך.
וגם אם תהיי בגדר של נותנת צדקה- את הערך של הנתינה בסופו של דבר את תקבעי- לא לפי ה"כמה"- אלא לפי ה"איך". יש שמונה מעלות בנתינת צדקה- החל מ"עיקום פרצוף" וכלה בגרימת תחושה אצל הנזקק שהוא עושה איתך חסד ולא את...
זה תלוי בך בלבד.
איך את רוצה להיראות את מול ריבונו של עולם.
הוא אומר לך "בתי! בחרתי עבורך את הנסיון הזה- ואני יודע שאני לא נותן לאדם נסיון שהוא אינו מסוגל לעמוד בו... בחרתי בך ואני מחכה לראות איך את בוחרת להתמודד עם המציאות שהבאתי לך"
ואז תגידי- אני כזו וכזו- ומכיוון שאני יודעת שה' יתברך בחר דווקא בי מכולם להתמודדות הזו אשתדל לעמוד בנסיון בצורה הטובה ביותר, ולהיות מי שאני באמת, בלי לשפוט את האחר, כי הוא לא קשור לעניין.
ה' נותן לנו מציאות- ויש לנו בחירה חופשית- ושפע של אפשרויות להתמודד איתה. [התמודדות- מלשון עבודת "מידות"] לדוגמא: 1. לומר "צר לי אבל אני עסוקה/ממהרת/וכו' וכו'". 2. לומר "כן" בקול נכאים. 3. לא לענות לטלפון כשהוא מתקשר...4.להתקשר ולהציע בעצמך שתביאי את הילדה על הדרך...5.להגיד לו שישלם... 6..........תמשיכי את- כי יש לפחות עוד עשר אפשרויות נוספות... [בחירה חופשית אמרנו- לא?]

לטעמי לא יהיה שווה מה שאת עושה- אם תעשי את זה עם "אוף" גדול..
למדתי פעם שמי שעשעה מעשה טוב ושאל את עצמו אחר כך "אולי לא היה שווה מה שעשיתי- ניצלו אותי והייתי טיפש שהסכמתי"... כל הזכויות שהיו לו על מה שעשה- לא נחשבות- אלא מתבטלות על המקום...
הנה- בדקתי ומצאתי: הלכות תשובה לרמב"ם, פרק ג:
ה [ג] כל מי שניחם על המצוות שעשה, ותהה על הזכייות, ואמר בליבו ומה הועלתי בעשייתן, אוליי לא עשיתי אותן--הרי זה איבד את כולן...

סליחה על ההארכה, אבל ככה אני עושה עם עצמי- בכל ההתמודדויות שנקרות בחיי- ולי זה מועיל מאוד לגבי הבחירות שלי כיצד להתמודד עם סביבתי הקרובה והרחוקה.
יהי ה' עמך!
שבוע טוב! ובהצלחה בבחירות...

יש מצב שאדם לא יכול. לא יכול, פשוטו כמשמעו.
אם היא הייתה במצב של "להתחסד" היא לא הייתה פותחת את האשכול, לא כך?

 

[אפרתה]

היא התלבטה אם מדובר בניצול, הנקודה שהעלו כאן היא שאין צורך לעשות את החשבון של השני אלא את של עצמך. אתה בודק כמה אתה מסוגל וכמה אתה רוצה להתאמץ, זה עסק שלך עם בורא עולם ולא עם השכן. החשבון הוא אישי והמסקנות בהתאם. ואז אפשר להחליט בצורה נכונה.

 

[ort]

יש מצב שאדם לא יכול. לא יכול, פשוטו כמשמעו.
אם היא הייתה במצב של "להתחסד" היא לא הייתה פותחת את האשכול, לא כך?

אכן, אבל ככה לפחות ניתן להגיע לתשובה אמיתית יותר בלי לשפוט...
וגם אם התשובה היא "לא" היא באה ממקום אמיתי וטוב.

 

[רות מיכל]

כוכב, כתבת יפה, רק שזה לא נכון במקרה הזה. היא אינה מוזנחת ויש לו כח לילדים שלו בדיוק כפי שלי יש כח.
כמו לכל הורה שרואה שהילד שלו מטפס על הקירות משעמום. הוא בס"ה דואג לה לתעסוקה רק הבעיה היא המינון של הבקשות.
אין לו בעיה שהבת שלי תבוא אליהם, רק שלי זה פחות עוזר כי אז זאת שאחריה נותרת לבד בבית משועממת.
אין לי בעיה להגיד לא, רק שאני שואלת את עצמי אם זה נכון במקרה הזה. אין כאן דברים נסתרים. זה או שלי פחות או או שלו פחות.
השאלה אם חסד זה נקרא שעליי להקריב את הנוחות שלי בשביל הנוחות שלו.
ואגב, אם אני כבר עושה את זה, ברור שלא אעשה את זה עם לתת הרגשה רעה (עובדה שהוא ממשיך לבקש), אבל בהחלט עד שלא הגדרתי לעצמי את מהות העזרה הזו אני חשה חוסר נוחות בביצועה.
ולא חכמה להגיד לבנאדם שככה זה חסד ושערכו של החסד לא יסולא מפז וכו, כי זה לא מתאים לכל מצב.

 

[ניקול]

למה לא להגיד לו שזה מקשה עליכם ואתם מוכנים בשמחה לקחת אותה ביום אחד קבוע?
אם זה יהיה קבוע זה יהיה אחרת, גם מבחינת הבקשות שלא יחזרו וישנו, וגם לך- את תרגישי יותר טוב עם הנתינה הזאת

וכמובן לדאוג לבוסטר

 

[imagine]

כל עוד את עושה את זה מתוך שמחה (אמיתית, לא 'כופה על עצמך' לשמוח) זה חיובי וטוב וזה בגדר בנין העולם, כשהמצב שונה - זה הזמן לעצור..

והמבדק הוא:
"פיקודי ה' ישרים - משמחי לב!"
"מצות ה' ברה - מאירת עיניים!"
מעשים טובים אמורים לעשות לנו טוב ושמח, ואם אנחנו עוד לא בדרגה הזו ובמקום שמחה אנו מרגישים עצבים, וכעס שמזדחל, וטינה שעלולה לתפוח, והרגשה דפוקה "למה אני לא יודעת לומר לא???" וכו', אז סימן שאנחנו לא צריכים לעשות את זה, זה לא מה שה' רוצה מאיתנו עכשיו.

ומה עם הגדולים שלנו שלא הלכו לישון עד שהפרוטה האחרונה שבכיסם ניתנה לעניים? הם הלכו לישון שמחים ומאושרים!
ומה עם רבקה אמנו - פריירית קטנה, או בעלת חסד גדולה? היא לא פתחה אשכול בפרוג כדי לברר האם זה חסד או ניצול. היא הרגישה טוב עם זה.

מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי , זו שאלה שכדאי לתת עליה את הדעת.
יחד עם זאת, עד אז, לשמור על הכוחות ולא לקפוץ לדרגות גבוהות מדי, זהירות, זה כואב!!!

ועוד מילה,
מילת הקסם היא "בחירה". כל עוד את לא בוחרת באמת לעשות את החסד הזה, אלא הוא נכפה עליך (וזה לא חייב להיות עם אקדח שלוף) את מרגישה "שבויה" במערכת כזו שבה את לא פועלת, אלא נפעלת. ומצב הרוח של שבויים, על פי כל הסקרים, עומד על... מינוס.
מה שלא תחליטי בסוף לעשות, בעקבות האשכול הזה, כדאי לך "לבחור" בו. תעשי את השיקולים שלך, סולם ערכים וסדר עדיפויות, ומה שתחליטי, זו בחירה שלך! רק שימי לב שזו תהיה בחירה!!!
"ובחרת" - ב"חיים": תחושת החיות והכח נובעת מיכולת הבחירה. רק כשתבחרי תוכלי לחיות באמת ולא לשרוד את המצב.

בהצלחה!!!

 

[מרגלית ויסברג]

לכל המוסריים שביננו,
חסד מתחיל בבית דבר ראשון עם הבעל והילדים. ואם הדבר גורם להם צער וטירדה צריכים לחשוב על זה לעומק, אין מצווה הבאה בעבירה.
לדוג' הילד רוצה להחזיר את התקייה לגן היום ובגלל השכנה הוא מחזיר את זה רק מחר, אין זמן ויכולת להסביר לילד על מידת החסד שכרוכה בדבר ויש גילאים שגם אין סיכוי שיבין בכלל, והוא הולך לגן עצוב עצבני, למה? כי לשכן נח שמשהו לוקח את הבת שלו.
הבעל מאחר לתפילה, כי לשכן נח שמשהו יקח את הבת שלו.. וכו'
לא אומרת שהדוגמא שלי נכונה או מדויקת , אבל הרבה מאוד אנשים עושים הרבה מאוד חסדים, על חשבון הבעל והילדים.
סתם נקודה למחשבה.
ומבטיחה לכם שפותחת האשכול מכירה את כל המדרשים על חסדיהם של אבות ואמהות האומה, ומכירה בגודלה של מידת החסד, אחרת היא לא היתה פותחת אשכול זה, היא היתה פותחת ספר מוסר.