התייעצות טיפול רגשי - תאום ציפיות

  • הוסף לסימניות
  • #1
נושא שמתבשל לי כבר הרבה זמן עקב מעורבות וצפיה בכמה מחזורי טיפול רגשי של מבוגרים וילדים.

בתור התחלה, מדובר רק על טיפול אצל מטפלים בעלי הכשרה אקדמית רשמית רלוונטית.

אורך הטיפול - נכון שלא קוצבים מראש פרק זמן לטיפול, אבל מה הנורמה?
נניח מבוגר שהלך לטיפול רגשי קבוע במשך כמה שנים (אך לא עקב בעיה ספציפית במיוחד), אם לא היה מפסיק מיוזמתו זה כנראה היה ממשיך הלאה והלאה. איש מקצוע אחר ששמע על הסיטואציה אמר שזה נשמע לו נורמלי לגמרי , ואם היה לו כסף הוא היה הולך גם לטיפול כזה.

הצבת מטרות - תפקידו של מי להציב יעדים לטיפול ולדגום מדי תקופה האם הטיפול מתקדם? של המטפל? של המטופל? של אף אחד משניהם וצריך לתת לעסק לזרום?

אחרי כמה זמן סביר לומר שניסינו ולא רואים התקדמות ממשית וספק אם יש תועלת להמשיך?
רלוונטי גם כששולחים ילד ורואים שהוא לא ממש מתחבר, מתי נכון להגיד די.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הצבת מטרות - תפקידו של מי להציב יעדים לטיפול ולדגום מדי תקופה האם הטיפול מתקדם? של המטפל? של המטופל? של אף אחד משניהם וצריך לתת לעסק לזרום?
באופן כללי הצבת המטרות צריכה להיות של המטפל והמטופל (הרי צריכים לדעת על מה הוכים לעבוד)
אבל תפקידו של המטפל לוודא עם המטופל מה הבעיה באמת, ולא רק מה שנראה בעיני המטופל (אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים) ולראות מה יעזור לו באמת להתקדם ולאמת/עמת את זה עם המטופל וכך אחרי שיש מטרה /ות ברורה/ות
אפשר להתחיל לעבוד וכמובן חלק מרכזי בהצבת מטרה (עכ"פ באופן מקצועי ואמיתי) היא גם לבדוק לאורך התהליך האם וכמה זה מתקדם ולשנות /להבהיר את המטרה בהתאם למטרה
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
ראשית, אלו מחשבות שראויות להערכה בעיניי! שימת לב לפרטים, הבנה בסיסית שיש צורך בהכשרה רלוונטית ומוכרת בתחום, שלצערי -כמטפלת באומנות- לא תמיד מייחסים לכך חשיבות ונגרמים נזקים בגוף ובנפש.

ובקשר לשאלותייך- אני חושבת שזה תלוי בעיקר לגבי סיבת הפניה לטיפול- אם הטיפול הוא ממוקד קושי ספציפי, והמטופל הגיע עם ציפייה לסיוע בתחום, יש מעקב ועדכון אם ישנה התקדמות או לא, ומסיימים בהתאם.

במידה והטיפול הוא דינאמי, כזה שמלווה את האדם לאורך חייו ומסייע בהבנות שונות ומקדם מאוד, כמובן!
אז ישנה משמעות לשיח עם המטפל גם על נושא כזה, ברגע שהמטופל יחוש צורך לסיים את הטיפול מתוך תחושת הישג/ מיצוי/ קושי כלכלי- הוא ידווח למטפל ויתכוננו לקראת הסיום. כמובן שגם מנגד- אם המטפל מבין מהטיפול כי המטופל השיג מטרות משמעותיות שמספיקות לו כרגע, הוא יציף את זה בעצמו.

הצבת המטרות מתרחשת בעיקר בתחילת הטיפול, המטופל והמטפל בונים אותה יחד, או שהמטפל בונה אותה עבור המטופל והוא זכאי וראשי לדעת מהן, כמובן!

ובקשר לחיבור למטפל- קשה לאמוד זאת בכמות טיפולים לדעתי. כי יהיו כאלה שאחרי חודש כבר ירגישו שלא רוצים לנסות עוד וימשיכו למטפל אחר בעוד אדם אחר יחליט לתת הזדמנות ארוכה יותר לקשר.
בכל מקרה- לא להישאר איפה שלא מרגישים התקדמות, לא לדשדש ללא מטרה, ולהציף כל מה שמרגיש. זה תמיד לב הטיפול.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כשבנאדם הולך/ שולח ילד לטיפול- יש לו סיבה. הסיבה היא מטרת הטיפול הגלויה. למשל- ילד עם בעיות בגמילה ללא כל הסבר רפואי (ובפרט אם כבר נגמל בעבר)- ישלחו לטיפול כדי לבדוק את התחום הרגשי.
המטרה הגלויה: גמילה. אם לאחר פרק זמן ההורים לא יראו שיפור בתחום הזה הם עשויים לחוש שהטיפול לא יעיל.
בטיפול יתכן שיעלו נושאים של שליטה, של חרדה ואולי אף של חוויות אלימות שונות, וברוב שיטות הטיפול המטפל יעסוק בבעיות השורשיות יותר מאשר בבעיה הגלויה. (לרוב ישלבו גם הדרכת הורים- תלוי בגיל הילד).
במקרה כזה, המטרה של ההורים בטיפול מאד ברורה, אך יתכן שמאד גדולה. אני מצפה מהמטפל שיעשה תיאום ציפיות עם ההורים ויפרוט את המטרה הגדולה לשלבים קטנים יותר בהתאם לנתונים. אם המטפל לא עושה זאת- מומלץ להורים לברר לאחר מס פגישות מה המטפל מתרשם ומה יעד ריאלי מבחינתו לפרק הזמן הקרוב. במידה והזמן חולף ושינוי לא ניכר- שוב שואלים את המטפל לדעתו ולפי התשובה בוחנים את הצעדים הבאים.

ישנם בעיות שהמטרה בהם יחסית ממוקדת ויתכן שטיפול קצר מועד (כ12 מפגשים) יספיק, אך ישנן סיבות רחבות ועמוקות יותר שמצריכות יותר אורך רוח. למשל קשיים בהתקשרות יגררו טיפול עמוק יותר, ומובן פחות (-הטיפול הוא בקשר עצמו ופחות בתוכן ספציפי).

לשאלות שלכם בהחלט יש מקום,
כדאי להפנות אותם לאיש הטיפול ולהבין יותר את סיבת ההתמשכות.

כמובן שאם לא רואים התקדמות תמיד אפשר לסיים, וזה תלוי גם כמה המטרה הראשונית היתה קונקרטית וניתנת למדידה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
ראשית, אלו מחשבות שראויות להערכה בעיניי! שימת לב לפרטים, הבנה בסיסית שיש צורך בהכשרה רלוונטית ומוכרת בתחום, שלצערי -כמטפלת באומנות- לא תמיד מייחסים לכך חשיבות ונגרמים נזקים בגוף ובנפש.

ובקשר לשאלותייך- אני חושבת שזה תלוי בעיקר לגבי סיבת הפניה לטיפול- אם הטיפול הוא ממוקד קושי ספציפי, והמטופל הגיע עם ציפייה לסיוע בתחום, יש מעקב ועדכון אם ישנה התקדמות או לא, ומסיימים בהתאם.

במידה והטיפול הוא דינאמי, כזה שמלווה את האדם לאורך חייו ומסייע בהבנות שונות ומקדם מאוד, כמובן!
אז ישנה משמעות לשיח עם המטפל גם על נושא כזה, ברגע שהמטופל יחוש צורך לסיים את הטיפול מתוך תחושת הישג/ מיצוי/ קושי כלכלי- הוא ידווח למטפל ויתכוננו לקראת הסיום. כמובן שגם מנגד- אם המטפל מבין מהטיפול כי המטופל השיג מטרות משמעותיות שמספיקות לו כרגע, הוא יציף את זה בעצמו.

הצבת המטרות מתרחשת בעיקר בתחילת הטיפול, המטופל והמטפל בונים אותה יחד, או שהמטפל בונה אותה עבור המטופל והוא זכאי וראשי לדעת מהן, כמובן!

ובקשר לחיבור למטפל- קשה לאמוד זאת בכמות טיפולים לדעתי. כי יהיו כאלה שאחרי חודש כבר ירגישו שלא רוצים לנסות עוד וימשיכו למטפל אחר בעוד אדם אחר יחליט לתת הזדמנות ארוכה יותר לקשר.
בכל מקרה- לא להישאר איפה שלא מרגישים התקדמות, לא לדשדש ללא מטרה, ולהציף כל מה שמרגיש. זה תמיד לב הטיפול.
בהצלחה!
מצטרפת לכל מילה!
סיכמת את זה מעולה. ברור, מאיר עיניים, וקולע לטעמי.

מוסיפה על כך, לתשומת ליבך @דעת ובינה שציינת פה בעצמך
נניח מבוגר שהלך לטיפול רגשי קבוע במשך כמה שנים (אך לא עקב בעיה ספציפית במיוחד), אם לא היה מפסיק מיוזמתו זה כנראה היה ממשיך הלאה והלאה. איש מקצוע אחר ששמע על הסיטואציה אמר שזה נשמע לו נורמלי לגמרי , ואם היה לו כסף הוא היה הולך גם לטיפול כזה.
זה גופא מסביר את הסיבה של סדרת פגישות ארוכה שמתפרשת על פני שנים
ומתחבר למה ש @artheraphy@ תיארה כ"מלווה את האדם לאורך חייו".
ולכן התשובה לשאלתך "מה הנורמה?"
תשתנה בהתאם לסגנון גישה של אסכולה טיפולית ולמטרתו של הלקוח בטיפול.
בגדול, נכון להיום, טיפול פסיכותרפי (שיחתי) של כמה שנים, הוא בעיקר רלוונטי בשני סוגי מקרים:
1.
התמודדות מתמשכת עם קושי מסוים / נתונים מאתגרים
שמתרחשים בחייו של האדם באופן פעיל לאורך זמן
(לדוג' טיפול בהורה מזדקן, הורות לילד עם צרכים מיוחדים,
גידול ילדים באופן חד הורי, זוגיות מורכבת וכו')
במקרים כאלו בדרך כלל אין "בעיה ספציפית"
אלא קושי כללי שכולל בתוכו מגוון אתגרים, שמתעוררות בצמתים שונים,
וחשוב תמיכה עקבית, ליווי קבוע, אוורור של רגשות,
יכולת לשתף ולהיוועץ באנקדוטות שדורשות הכרעה ודרכי פעולה
והעצמת כושר ההתמודדות של האדם עם ובמקביל לגלים שסוערים כל הזמן.
במקרים האלו, אולי אי אפשר לומר ש"חובה" ללכת לטיפול כל שבוע במשך שנים
אם כי, ברוב המקרים מן הסוג הזה, סביר שזה יצדיק מפגשים לאורך זמן.
אפשר אולי בלי. עדיף - עם.
זו נורמה הגיונית. יש שיאמרו - מומלצת ביותר. אם בן אדם יעדיף אחרת - זה גם נורמלי.

2.
יש אנשים שרואים בטיפול רגשי מקבילה ל"טיפול פנים" או "חדר כושר" לנפש,
וכמו שהם הולכים לשחיה פעם בשבוע, להליכה כל יום, לקוסמטיקאית כל שלושה שבועות,
מאווררים מזרנים כל שישי, ומשתתפים בחוג מחול מדי יום שני
ככה הם גם מעוניינים להשקיע באופן עקבי ורציף בנפש, כדי לטפח את בריאותה,
לעשות השתדלות למנוע את היווצרותם של משברים, לשפר את החוסן הנפשי שלהם באופן כללי,
ולהצליח לשוט באופן מיטבי עם אתגרים החיים הקלאסיים (בינינו, למי אין?)
אנשים כאלו בד"כ מעוניינים בפגישות קבועות לאורך שנים.
אפשר בלי. הבן אדם בוחר עם.
זו לא שאלה של "נורמה", זה עניין של זכות בחירה ולוקסוס לא רע שהפך אפילו לאופנה.
(הדא הוא שנאמר לך:
איייייי, לו הייתי רוטשילד, איי דיד די דיד די די בם...
כל שבוע הייתי די בי בם, הולך לי לטיפול רגשי.....)

3.
כמובן ישנם המקרים בהם אופי הקושי מחייב טיפול, תמיכה, ליווי ומעקב רציף (ובלתי רלוונטי אחרת)
כגון: הפרעות אישיות קליניות, מחלות נפש, פוסט טראומה מורכבת וכדומה.
אי אפשר בלי.
זו הנורמה המקצועית הבסיסית. זו ברירת המחדל. (ואם לא - זה מחדל!)

עכשיו,
היות שבשביל רוב האנשים לעמוד בסדרת פגישות כל כך ארוכה, יהווה אתגר
הן מהפן הכלכלי והן מצד משאבים רבים נוספים שזה דורש
אז מי שעושה את זה אם הוא לא חייב - זה בדרך כלל סוג של מותרות. מותרות נהדרות אפשר לומר.
והוא פשוט ימשיך לעשות את זה עד שירגיש מיצוי, עד שידלדלו לו המשאבים, או עד עד שהמטפל יעשה הסבה😄
אם זה נורמלי או לא - תחליט בעצמך:)

הערה חשובה:
ככל הידוע לי, הנורמה בטיפול רגשי באומנות (לא בשיחה)
הוא בד"כ רב-מפגשי עקב אופיו ובהתאמה למהותו.
גם פה נושא תיאום הצפיות ומעקב תוצאות כמובן רלוונטי.

וכעת לסיפור (לא😉) קצר לפני השינה:

פרק א':
פעם, פעם לפני הרבה שנים, לא הייתה כמעט בחירה
אם רצית טיפול רגשי - זה רק מה שהיה להציע לך:
הטיפול הפסיכודינמי היה סגנון הטיפול השולט וכמעט היחידי
(מה שמכונה: הגל הראשון של הפסיכותרפיה)
ומהותו הייתה טיפול ארוך מועד,
בד"כ לפחות פגישה אחת (ובמקרים רבים לפחות 2) בשבוע
במשך שנים רבות.

פרק ב':
הנורמה הזו בהדרגה פינתה את מקומה לטובת נורמות אחרות
עם התפתחות הגל השני של הפסיכותרפיה - בעיקר CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי)
שהוכח כיעיל לא פחות, ולפעמים בהחלט אף יותר, למגוון רחב של מצבים.
והבשורה הגדולה, מעבר ליעילות המוכחת, הייתה:
התקצרות משך הטיפול: בממוצע סביב 12-15 פגישות.
אופי הטיפול הזה גם מזמין הצבת מטרות ממוקדת ומדידה יותר.
אלו שתי אסכולות, הזרמים המרכזיים, שכולנו כנראה גדלנו עליהם
הם עדיין מקובלים ושימושיים עד היום
ההתפתחות המבורכת הזו הרחיבה את אפשרויות הבחירה של לקוחות (כאשר ניתן לאפשר זאת)
והנגישה את הטיפול הרגשי למגוון רחב של אנשים ומשאבים.
ובעיקר: תרמה תכל'ס לתוצאות בשטח, כיוון שצמצמה את תופעת הנשירה מטיפולים, עקב אורכם...

פרק ג':
במקביל מתפתחות כל העת גישות ממוקדות נוספות (הגל השלישי של הפסיכותרפיה)
שרלוונטיות ויעילות להפליא בהרבה מקרים (לא בכולם!)
כשהן מתאימות, והלקוח יכול להרשות לעצמו בחירה
יש להן פוטנציאל להיות קצרות מועד אפילו עוד יותר ולא על חשבון עומק, רוחב ואורך ההשפעה.
(כך שניתן להיעזר במספר מפגשים קצר, החל מ-2 בד"כ.
ולא פחות מכך כיוון שתמיד צריך פגישת אינטייק)
ופה כמובן יש גם מקום לתיאום ציפיות, לבירור צרכים ומטרות, ולמתן אפשרות בחירה.

כל השיטות והגישות - כבודן ויעילותן במקומן מונח.
הבחירה באחת מהן על פני (או בשילוב) אחרות - תלויה, קשורה ומושפעת מהרבה גורמים ושיקולים.
וחשוב שתיעשה על ידי איש מקצוע מוסמך ואחראי (בעדיפות על + עניו ואנושי: )
וכמובן, בכל דרך שנבחרת, יש אחריות משותפת על המטפל (בעיקר) ועל הלקוח
להיות כנים והוגנים ולשמור על הזכויות של כל הצדדים,
להציב מטרות במשותף מתוך שקיפות ותיאום ציפיות,
ולקיים מדי פעם "סיכומי ביניים" שיבחנו את יעילות הפגישות ואת הצפי לסיומם.

פרולוג:
עד עצם היום הזה, מייחלת האנושות כולה
לחיות באושר ובעושר וברווחה נפשית גדולה
הלוואי שכבר נזכה כולנו למנוחת הנפש עד בלי די
עם בוא גואל שיאמר לצרותינו - די.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #6
מנסיון עם כמה וכמה מטפלים, לכמה מבני המשפחה- אחרי 3-4 מפגשים רואים אם יש פוטנציאל או לא.
אחרי 7-8 מפגשים אמורים לראות התקדמות.
היתה לנו מטפלת באומנות שמהרגע הראשון לא היה נראה לי יעיל. נתתי לזה עוד קצת, והיא לשמחתי (כי לא היה לי את הבטחון לעמוד ולומר- זה שטויות במיץ, ממבו ג'מבו לא מקצועי, לא מתאים לי, כי היתה לה הסמכה מתאימה) פיטרה את הילד אחרי 6 מפגשים.
עוד פסיכולוג לאדם מבוגר שאחרי 7 מפגשים היה ברור שאין טעם להמשיך, ופסיכולוג אחר לנער שאחרי 5-6 מפגשים הנער אמר שזה לא תורם לו כלום, והיה נכון להפסיק.
צריך בשביל זה יכולת שיחה וניתוח עם הילד\ נער\ אדם, כדי שיוכלו להחליט על סמך הבנה ולא סתם כי אין כח.
בניגוד לנסיון הזה, היה לנו נסיון עם תהליכים ארוכים מצוינים ומעולים. בעיקר בטיפולי פסיכותרפיה אצל עו"סים. 3-5 שנים של טיפול, שאם אפשר היה לפרגן את זה לכל אחד, היינו עושים זאת.
מטפל טוב עושה תיאום ציפיות. היתה לנו פגישה שבה המטפל אמר- השגנו את המטרות, הוא יכול להמשיך לבד. אנחנו העדפנו להמשיך, אז קבענו מטרות יותר מתקדמות. אחרי עוד שנה הורדנו תדירות מפגשים ועדיין העדפנו להמשיך, אבל המטפל שיקף כל הזמן שאנחנו בשלב הפריוילגיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
ואם המטפל של הילד אומר שרואה התקדמות
ואני כאמא לא מרגישה את זה? (ואפילו רואה קצת נסיגה - הילד חוזר מנבסוט אבל לא אני רואה שיפור במה שרציתי שישתפר)
(אחרי כ-5 מפגשים)
מה אומרים המומחים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לא הספקתי לקרוא כאן הכל.


לדעתי חלק מדרישות הסף להיות מטפל, זה שאפשר לשאול אותך את השאלות הללו, ולקבל תשובה מספקת ומניחה את הדעת.
זה גם בסדר אם לוקח כמה שבועות עד שמבינים טוב יותר את התשובה שלך.

אבל אם אי אפשר לשאול אותך שאלה כזאת, או שהתשובה שלך לא משכנעת, יהיה מאד קשה להיעזר בך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ואם המטפל של הילד אומר שרואה התקדמות
ואני כאמא לא מרגישה את זה? (ואפילו רואה קצת נסיגה - הילד חוזר מנבסוט אבל לא אני רואה שיפור במה שרציתי שישתפר)
(אחרי כ-5 מפגשים)
מה אומרים המומחים?
תבקשי שיפרט במה ההתקדמות.
אחרי 5 פגישות אם הילד מבסוט- כדאי להמשיך עוד כמה פגישות כי זה אומר שהקשר נוצר, וכדאי לתת לזה צ'אנס.

הסתייגות- רק אם מדובר במטפל מוסמך, עם תואר מתאים, עם הנחיה מתאימה שיודע איך תהליך טיפול מקצועי אמור להראות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תבקשי שיפרט במה ההתקדמות.
אחרי 5 פגישות אם הילד מבסוט- כדאי להמשיך עוד כמה פגישות כי זה אומר שהקשר נוצר, וכדאי לתת לזה צ'אנס.

הסתייגות- רק אם מדובר במטפל מוסמך, עם תואר מתאים, עם הנחיה מתאימה שיודע איך תהליך טיפול מקצועי אמור להראות.
מוסיפה: כדאי לשקול לחזור לממליצים ולברר יותר לעומק איך היתה ההתרשמות שלהם מהטיפול, מקצב ההתקדמות ומהליך הסיום.

בנוסף, כדאי לשאול במוסד הלימודים של הילד (גן?) אם הם רואים הבדל.
5 פגישות אצל ילד יתכן שעדיין לא רואים שיפור, אבל אם עוד 2-3 מפגשים עדיין לא תחושו שום שינוי- תבקשו הסברים שיתיישבו על דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נושא שמתבשל לי כבר הרבה זמן עקב מעורבות וצפיה בכמה מחזורי טיפול רגשי של מבוגרים וילדים.

בתור התחלה, מדובר רק על טיפול אצל מטפלים בעלי הכשרה אקדמית רשמית רלוונטית.

אורך הטיפול - נכון שלא קוצבים מראש פרק זמן לטיפול, אבל מה הנורמה?
נניח מבוגר שהלך לטיפול רגשי קבוע במשך כמה שנים (אך לא עקב בעיה ספציפית במיוחד), אם לא היה מפסיק מיוזמתו זה כנראה היה ממשיך הלאה והלאה. איש מקצוע אחר ששמע על הסיטואציה אמר שזה נשמע לו נורמלי לגמרי , ואם היה לו כסף הוא היה הולך גם לטיפול כזה.

הצבת מטרות - תפקידו של מי להציב יעדים לטיפול ולדגום מדי תקופה האם הטיפול מתקדם? של המטפל? של המטופל? של אף אחד משניהם וצריך לתת לעסק לזרום?

אחרי כמה זמן סביר לומר שניסינו ולא רואים התקדמות ממשית וספק אם יש תועלת להמשיך?
רלוונטי גם כששולחים ילד ורואים שהוא לא ממש מתחבר, מתי נכון להגיד די.

כל מילה.
תחשבו כמה זה הזוי שדברים כל כך בסיסיים בטיפול
לא מקבלים את ההתייחסות הראויה.
אני חושב שזה מסביר למה כל כך הרבה אנשים הולכים
לכל מיני 'מטפלים' בלי תואר אקדמאי. כי בדרך כלל רק הם
מבטיחים שינויים תוך פרק זמן קצוב.

ועיקר הכאב שבדבר, שהרבה שצרכים ללכת לטיפול, ואפי' רוצים,
לא הולכים. או הולכים ונושרים באמצע, בגלל הבעיות הללו.
הם מרגישים שכל האירוע לא ברור, ואין להם כבר את האנרגיה להשקיע.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מאוד מאוד כואב שיש מטפלות שאין להם כל הכשרה בסיסית [רק מה שהם המציאו על עצמם ...על ילדיהם בעליהם
ומשוקות לציבור במילים מושכות ....
מפרסומת בעיתון כח הפרסום לעניין בב"ב
חשוב לברר ולהתייעץ אחרי ברור מעמיק מי המייעץ ....
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה