יום השואה- מה פתוח

הלוואי ונהיה רגישים כ"כ לציבור שלנו - על כל זרמיו, סגנונותיו והפרעותיו ;)

באמת, אני בעד רגישות לזולת - כל זולת שהוא.
אבל האובר-אובר רגישות הזאת דווקא לציבורים מסוימים, מריחה קצת התייפיפות.
 
רבים מהציבור החרדי לא יודעים עד כמה יום השואה ולמעלה בקודש יום הזיכרון לחללי צה"ל, ולמעלה למעלה בקודש חג העצמאות, הם החגים הקדושים ביותר על החילונים רובם ככולם, והוא עוד יותר מקודש בעיניהם מיו"כ ובטח שאר החגים שבתורת ישראל, והיקר שביקרים הוא דקת הדומייה שהם עומדים בו דום ללא מעש, וכפי שהגולם מפארג לא עמד מימיו, ברוב ברותם הם חושבים שגם אנו מבינים שאלו ימים קדושים ומיוחדים לעם ישראל, יום אבל או חג לישראל מקדמת דנא, לדידם הדבר היחיד שאפשר לעשות ולכבד את ההולכים - היא בדרך בזבוז דקה מהחיים בעמידה כגולמי עץ, ומשום כך הדבר נתפס אצלם בעמקי רגשותיהם, וכל מי שממרה את הדקת הדומיה והבזבוז הרי שהוא בא לפגוע בעמקי נשמתם, ולבוז לכל היקר להם, ולזיכרון השואה ולשכול של המשפחות השכול.

וגם כשקם עיתונאי חילוני וזעק באומץ האיך נכפה עמידה סתמה על החרדים, הרי זו כפייה חילונית, והאיך אנו באים להילחם נגד הכפייה הדתית של החרדים בשעה שכפייה חילונית מונח לפניך, ועל אף דברי הטעם וההיגיון של אותו לבלר, והקושיה מה נשתנה כפייה זו מכפיית החרדים, ואף שההוא מגדולי מחרפי החרדים, הותקף הלוא קשות האיך מוכן הוא להבין ולהגן על המחללים את הקודש והיקר שביקרים.

ממילא המסקנה היא: שהיגיון לחוד ורגש לחוד, וכל מקום יש לדון לפי הזמן והמקום והאנשים, ולפעמים העמידה מחויב הוא הוא רק בכדי שלא לפגוע באנשים שסביבך של"ע חושבים שדקה זו שמבזבזים בעמידה כגולם תתרום רבות לאותם ההולכים.

ה' הטוב יכפר בעדם ושנזכה רק לקדש שם שמיים

מתוך אותו ראיון

דקל: שלום לעתונאי אמנון לוי

אמנון לוי: שלום ירון

ירון דקל: "אנחנו נדבר על מגזר אחד שתמיד מצולם בטלויזיה כמי שאיננו מכבד את ה'צפירה' וזה המגזר החרדי"...

אמנון לוי: "נכון, והאמת היא שאני כבר הרבה שנים רוצה לדבר על זה, ואפילו בחריפות, כי בעיני זו דוגמא להסתה בוטה ומכוערת נגד החרדים, בענין הזה".

המראיין: "מדוע"?

אמנון לוי: תראה "באמת כל שנה מצלמים את החרדים בבני ברק ובירושלים שהם לא עומדים בצפירה ביום הזכרון לחללי צה"ל. וזה מכוער, למה? כי קודם לא במקרה בוחרים, את יום הזכרון לחללי צה"ל כדי לצלם אותם שם. אבל, הם גם לא עומדים ביום הזכרון לשואה שחל בדיוק שבוע לפני כן. גם שבוע שעבר, בצפירה ליום הזכרון לשואה, חרדים לא עמדו. החרדים היותר בא נגיד אדוקים, חלק מהחרדים אגב כן עומדים, חלקם הגדול קשה להם עם הצפירה. והם לא עומדים גם ביום השואה, עכשיו אתה אומר, ביום השואה זה לא חללי צה"ל שהם מואשמים בנכור אליהם... זה אבא שלהם, זה אמא שלהם, חסידויות שלמות נשרפו בשואה. הרי אי אפשר להגיד שהשואה לא מענינת את החרדים. אז, אולי הסיבה היא בכלל לא ענין של כבוד וזכרון, ויש פה הסתה"?

המראיין: "הסתה של מי, של הצבור החילוני נגד החרדים"?

אמנון לוי: כן כן "יש פה כפיה חילונית"...

המראיין: "ומה עם לכבד את רגשותינו שלנו החילונים העומדים דום"?

אמנון לוי: "אז בא נדבר על זה רגע, אתה יודע, כל כך הרבה אנחנו החילונים אוהבים להגיד שיש כפיה דתית, הנה מקרה מובהק של כפיה חילונית. כי יהודי דתי, יהודי חרדי, בכל אורחותיו רוצה להבדיל את עצמו מדרך של גוים, וללכת בדרך שלו שהיא על פי קוד של ההלכה, של התנהגות יהודית. בשביל יהודי דתי לכבד מת, זה על ידי שאתה אומר עליו 'קדיש', אתה אומר עליו 'קל מלא רחמים'. יש איזשהוא קוד התנהגותי מאד ברור. צפירה, פרחים זר עם סרט שחור זה לא בקוד התנהגות שלהם"...

המראיין: "מאה אחוז, ומה עם לכבד את הרוב החילוני, או דתיים אחרים שמכבדים את חללי צה"ל בצפירת דומיה"?

אמנון לוי: "אז בא אני אשאל אותך - נניח שמחר ש"ס עולה לשלטון, או מפלגה חרדית יותר קצונית מש"ס, והיא אומרת אנחנו רוצים לכבד את זכר חללי צה"ל, אבל בדרכנו. אשר על כן, בשעה 11 ביום הזכרון אין צפירה, וכולם, כולל אתה ירון דקל החילוני, חייבים לבוא לבית הכנסת ולהגיד קדיש לזכרם של הנופלים"...

ירון דקל: "אז אנחנו, נגיד לא, לא יעלה על הדעת"!

אמנון לוי: "זה בדיוק הנקודה, זה בדיוק הנקודה ירון. אנחנו דורשים היום יותר מידי. למה שלא נכבד, אתה יודע, גם להם יש נופלים גם להם יש מתים, מדוע שלא כל אחד בדרכו יכבד את המתים האלה. זה בכלל לא קשור לזלזול בזכר החללים. זה מכוער להגיד את זה! זה הסתה! כי יודעים את זה, מי שקצת בקי בהלכות החברה החרדית יודע את זה. אין לזה שום קשר לכבוד לנופלים".

המראיין: "אני חייב לומר לך שדברים כאלה אני לא זוכר ששמעתי, בוודאי לא מפי איש חילוני. זה דברים שנשמעים בדרך כלל מפי הדוברים המובהקים של הצבור החרדי, אבל מפי עתונאי חילוני, או חילוני בכלל, לא שמענו"...

אמנון לוי: "תראה, צריך קצת להכיר את החרדים, באמת קצת, כדי להבין שזה לא הענין. בשנים האחרונות, הגל הפטריוטי הלאומי שוטף את החרדים באופן שהרבנים שלהם רואים בזה איום. כל הענין של להגיד ניכור לחללים ובגלל שהם לא משרתים בצבא אז לכן לא אכפת להם מאלה שמתו, זה כל כך 'נמוך', זה כל כך נלוז"...

המראיין: "אין בזה שום אמת"?

אמנון לוי: "אין בזה שום אמת! אבל יש בזה אמת אחת אחרת נורא גדולה, החוסר סבלנות שלנו, אתה יודע אני רואה את זה בצפירה...".
 
נכתב ע"י קומיקו;2076828:
שנה שעברה בדיוק ביום הזכרון נסענו ברכבת
הקרון היה עמוס בחיילים ,
אבל 2 דקות לפני הצפירה היו עיני כולם נשואות למקום אחד -
לזוג הזה, החרדי שיושב לו שם בפינה צדדית עם 2 ילדים.
היה כזה מתח בחלל וכולם הביטו לראות מה נעשה
כשהתחילה הצפירה ונעמדנו, נבוכים, לא יכלנו לפספס את אנחת הרווחה
(או האכזבה, תלוי על מי מסתכלים) שנשמעה כמעט בקולניות.
ברור וברור שחייבים לעמוד כשנמצאים בסביבה חילונית -
אין כאן שום שאלה.
הם רק מחכים לתפוס אותנו ולא צריך לתת להם שום סיבה. זה אפילו ענין של סכנה.

( כשנגמרה הצפירה אחד החיילים ניגש לבעלי חיבק אותו באהבה - ''אתה בסדר, אחי...'') :)
לזה בדיוק התכוונתי כשכתבתי חילול ד'.
אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו לא הייתם עומדים, איזה עליהום...


נכתב ע"י ronitg;2076842:
הלוואי ונהיה רגישים כ"כ לציבור שלנו - על כל זרמיו, סגנונותיו והפרעותיו ;)

באמת, אני בעד רגישות לזולת - כל זולת שהוא.
אבל האובר-אובר רגישות הזאת דווקא לציבורים מסוימים, מריחה קצת התייפיפות.

מסכימה עם כל מילה.

במיוחד שאני עדיין לא מצליחה להבין עם איזה רגש אני אמורה להזדהות.

אם מדובר ברגשותיהם של הניצולים ושל צאצאיהם (שאגב גמני נמנית עימהם) לכאורא אמורים לעמוד גם בבית?! (וכן אמורים לפתח לפחות את אותה רמת רגישות גם כשיהודים אחרים כאובים.)

אם מדובר ברגשות של החילונים שעומדים יחד איתי בשעת הצפירה ברחוב, אני מתארת לעצמי שרובם רק מצפה שהדקה הארוכה הזו כבר תעבור. דווקא עם הרגש הזה די קל לי להזדהות...
 
נכתב ע"י קומיקו;2076828:
שנה שעברה בדיוק ביום הזכרון נסענו ברכבת
הקרון היה עמוס בחיילים ,
אבל 2 דקות לפני הצפירה היו עיני כולם נשואות למקום אחד -
לזוג הזה, החרדי שיושב לו שם בפינה צדדית עם 2 ילדים.
היה כזה מתח בחלל וכולם הביטו לראות מה נעשה
כשהתחילה הצפירה ונעמדנו, נבוכים, לא יכלנו לפספס את אנחת הרווחה
(או האכזבה, תלוי על מי מסתכלים) שנשמעה כמעט בקולניות.
ברור וברור שחייבים לעמוד כשנמצאים בסביבה חילונית -
אין כאן שום שאלה.
הם רק מחכים לתפוס אותנו ולא צריך לתת להם שום סיבה. זה אפילו ענין של סכנה.

( כשנגמרה הצפירה אחד החיילים ניגש לבעלי חיבק אותו באהבה - ''אתה בסדר, אחי...'') :)

כתוב שצריך למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

כשל יושבי הרכבת יבקשו לצפות בזוג ההוא מחללים שבת, הם לא יחללו!
אבל לעבור על מצוה של-ובחוקותיהם לא תלכו, מותר?
 
נכתב ע"י בלון;2076702:
לא מתערבת בדיונים כאלו בדרך כלל.
אבל על המשפט הזה לא יכלתי להחריש.
יש לך חלקיק קטן של מושג, איזה סבל הזוי, לא נתפס, הם עברו?
התמיהה היא על אלו שכן הצליחו להקים בתים ולהעמיד דורות.
גם אלו שפרקו עול תורה ומצוות אחרי השואה, לא יבואו על כך לדין.
את יודעת שכל אחד ואחד, גם חילוני, שניצל מהשואה, זה אומר שהיו לצידו 2 מלאכים לשמרו?

יש לך מושג מה זה לאבד אישה וארבעה ילדים, ולהמשיך לחיות?
זוכרת את הטרגדיה הבלתי נתפסת של אביבה שאער מרחובות, שאיבדה את בעלה וכל ילדיה?
תנסי להכפיל את זה במליונים, ולהוסיף לזה רעב נורא, חוסר וודאות מטריף, עינויים, הרג בסיטונאות מול העיניים, המלטות בלתי פוסקת, וזה רק מדגם קטן.

גבורת הנפש היא מצד כל אחד שלא רץ לגדר וסיים את חייו (וגם אלו שבחרו בזה, היו גיבורים! ועמדו באלפי סיטואציות אחרות והמשיכו לחיות), עצם זה שהמשיכו בכלל לחיות, זו גבורת נפש בלתי נתפסת.
אז נכון, יש כאלו שהצליחו גם להקים בתים, אבל זה מוריד מאלו שלא?

ועוד נקודה עצובה:
יש כאלו שלא הקימו בתים כי ידעו שהנאצים פגעו ביכולתם להעמיד דורות.
נכון, יש משמעות עצומה לנישואים בפני עצמם, אבל כעת זה קצת מובן יותר, נכון?

אני לא מבין מהו ההתקוממות מה הניק 'צפ' לא חלק על הדברים אמורים הוא רק הציג נתונים, וציין רק לדיון שצריך להבין אייך זה שהחרדים הצליחו במסירות נפש להקים דורות אחרי השואה, לא היה ביקורת כאן לניצולי השואה החילונים שלא הקימו בתים, אלא ציון שהחרדים, והחרדיות והחינוך והאמונה נסכו כוחות בניצולי שואה החרדים בניגוד לכל ההיגיון לבנות חיים חדשים.

והאמת היא שגם רבים מניצולי השואה החילונים בנו את עצמם מחדש, והסיבה שרבים לא עשו כן הוא מכל מיני סיבות כאלה ואחרות.
 
נכתב ע"י תקוה;2076864:
כתוב שצריך למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

כשל יושבי הרכבת יבקשו לצפות בזוג ההוא מחללים שבת, הם לא יחללו!
אבל לעבור על מצוה של-ובחוקותיהם לא תלכו, מותר?

כן, מותר, ותשאלי כל רב.(אני שאלתי אח''כ רב מקו ישיר להלכה, אבא שלי במקרה :cool:)
יש הבדל גדול מאד בין חילול שבת ל''ובחוקותיהם'' מה בדיוק נקרא וכו'
 
נכתב ע"י קומיקו;2076873:
כן, מותר, ותשאלי כל רב.(אני שאלתי אח''כ רב מקו ישיר להלכה, אבא שלי במקרה :cool:)
יש הבדל גדול מאד בין חילול שבת ל''ובחוקותיהם'' מה בדיוק נקרא וכו'

כבר כתבתי קודם, שאלתי.
 
או.קי.
אז תעשי מה שאמרו לך
כל רב ופסיקותיו.
 
אולי תשובה שלאחר מעשה היא שונה?
 
נכתב ע"י קומיקו;2076883:
או.קי.
אז תעשי מה שאמרו לך
כל רב ופסיקותיו.

בסדר,
ואל תכריזי בקלות כל כך- 'כל רב!'
 
מדהים הדיון הזה...וכ"כ כואב. קצת רגישות, חכמה וטקט לא יזיקו לאף אחד.
אה, וגם ענוה.
 
מה חילונים חושבים לא אמור לעניין אדם חרדי.
סבא שלי נהרג במלחמת ההתשה תוך כדי ניסיון לחלץ פצוע.
אבא שלי גדל יתום מגיל שלוש, והם יגידו לי איך לכבד אותם?
הם לא מחפשים את הצדק ולא מעניין אותם אנושיות.
יש להם רק טענות- אני לא קורא לזה שאלות, כי הם לא רוצים לשמוע תשובות- כי הם לא ישתנו ורק אנחנו צריכים להיות מושלמים. (הם לא רואים את האבסורד שאדם בן 60 אומר שהוא יישאר חילוני אבל לבחור חרדי בן 18 הוא בא בטענות שהוא לא מושלם?)
ולגבי מה שכתבו שזה חילול ה'- ראיתי פעם נהג חילוני שצועק על חרדי: "איפה כל התורה שלמדת?" והחרדי מיד נותן לו לעבור ראשון. לפי דעתי זה חילול ה' כי הוא הוכיח לחילוני שהוא צודק (כביכול).
הם שטופים בהסתה נוראית ואין לנו שום דרך לשנות א"ז, (ומי שחושב שכן, משלה את עצמו) ולכן צריך להתעלם ממה שהם אומרים וחושבים.
חילול ה' זה לנסוע בשבת בפרהסיה, חילול ה' הוא לאכול חמץ בפסח, ועוד הרבה דברים שחילונים עושים.
חילול ה' זה לא להתחשב במה החילוני יחשוב.
במקום להתגרות וללכת בדווקא בצפירה, אפשר לשבת ולהגיד משניות לעילוי נשמת הנפטרים, ואני לא חושב שיש חילוני שיגיד משהו על התחליף הזה.
ובמקומות חרדיים אין שום סיבה להתחשב בצפירה הזו.
 
תקוה, מותר לי 'לחשוד' שאולי את לא מצביעה בבחירות?
 
נכתב ע"י גלבוע;2076909:
תקוה, מותר לי 'לחשוד' שאולי את לא מצביעה בבחירות?

מה ענין שמיטה להר סיני?
 
נכתב ע"י תקוה;2076762:
ויום העצמאות שתיכף יבוא יחייב אותי בעוד קריוז כי זהו חגם הלאומי?

כילדה גדלתי בבבית שכל המדינה וגרורותיה לא נכנס פנימה. לא אמרו בבית מעולם את המושג יום השואה או יום הזיכרון. כמו שלא הזכירו את יום חגם של האמריקאים או הרוסים. אין לנו קשר אליהם ואורחם ושיגם.
ובימים האלו התנהלנו כהרגלינו ללא שינוי.
א. יום העצמאות לא קשור לכאן משום כיוון.
ב. וגם הייתם עושים מנגל בפארק בימים אלו? (שאלה היפותטית, אני יודעת, אבל נניח שמנגל הייתה חלק משגרת חייכם).
נכתב ע"י זלפה;2076766:
1. רגש זה לא הא'ב' של היהדות.
אצלינו משליטים את השכל על הרגש.

2. עם כל הכבוד, הרגש הוא לא סיבה לעמוד בצפירה:
א. כמו שאמרו לפני הסבירות למצוא ניצולים ואפילו בני הדור השני ברחוב מולי בדקת הצפירה היא אפסית. עכ"פ לרוב הציבור החרדי.
ב. כי אם כבר רגש, אז הרגש שלי זועק: אתם, אתם שהעדפתם שסבי וסבתי וכל משפחתי ירצחו באירופה, העלמתם עין מכל הרציחות, וכל זאת למען המטרה של 'מדינת ישראל', וגם כי רציתם שהחרדים לא ישרדו, אתם תגידו לי מה לעשות כדי לזכור את הנרצחים? אתם תגידו לי מה אני צריכה לעשות?
ג. אם אני רוצה להעלות את זכרם של ניצולי השואה, לכאוב את כאבם, אנ לא חייבת לעשות זאת דווקא היום. אפשר לכאוב את הכאב שלהם גם כל ימות השנה. לדאוג להם, לבקר אותם, לזכור אותם. לתת להם יחס טוב. ולא להיזכר רק ביום השואה כדי לעלות לסבא סבתא לבקר....
1. רגש זה לא הא' - ב' ביהדות - צודקת
שכל זה לא הא' ב' ביהדות - זה וודאי צודק (כי אחרת ה' היה מביא רובוטים שיעשו את העבודה במקומנו9.
החיבור של השכל והרגש הוא הוא העבודה בחיים
ונכון שהשכל צריך להוביל את הרגש, אבל לא לחנוק אותו, לא להתעלם ממנו, לא להרוג אותו.
העבודה הנכונה היא שהשכל יוביל את הרגש, שיתן לו מענה.


א-ב-ל
אם מוחקים את הרגש, אם הוא לא קיים (כאילו) - אין כאן בכלל עבודה!
לכן חשוב מאוד דבר ראשון להרגיש ואחר כך לתת הרגשה הזאת מענה.

ולעניין הסיבות
א. יש כאן ציבור שלם, כמעט כל הציבור הישראלי, שכואב ביום הזה.
ב. שוב, זה לא עניין שמישהו אחר אומר לך מה לעשות. זו הצורה שהם מבטאים את הכאב שלהם, וזה לא רק כאב, אלא חוויה שלימה של מודעות לשואה.
ג. שוב, לא חייבת, לא חייבת, לא חייבת
ובוודאי שאין הכוונה, בכל הדברים שכתבתי עד כה, שצורת ההתייחסות שלך לשואה תהיה מוכתבת על פי הגישה שלהם (השגויה בעיניי וגם בעינייך), אני מדברת על צורת ההתייחסות שלך לכאב השואה שלהם.


נכתב ע"י זלפה;2076800:
מסכימה איתך שביהדות יש מקום של חיבור,
אבל השכל אמור להוביל את הרגש ולא ההיפך,
כלומר השכל יאמר לי איזה רגש נכון ואיזה רגש אני אמורה לפתח.

לפי דעתך יש מקום לפתח את הרגש כלפי ניצולי השואה וצאצאיהם הכואבים את יום השואה ולהזדהות עם כאבם.

אני מבינה אותך,
אולם דעתי שונה בהחלט.

א. האם הרגשות שהחילונים מעבירים ביום השואה הוא בכלל הרגש שאיתו אני רוצה להזדהות? (ממש לא נראה לי)

ב. כמה יהודים אכן כואבים ביום הזה את השואה? (כואבים ולא צועקים שהלכו כצאן לטבח, ולא שמחים שיש לנו היום מדינה) האם גם כשיהודי סאטמער אבלים על רבם שנפטר את מפתחת רגשות כאב לאות הזדהות? (לא נראה לי שמדובר במס' יהודים מופחת)

ג. למה אני אמורה לפתח את הרגש שלי בדרך שהם רוצים? כבר כתבתי לעיל, אני רוצה לפתח את הרגש כלפי ניצולי השואה ולבוא להתענין בהרגשתם לפחות פעם בשבוע, להעניק להם יותר כבוד במהלך השנה, לכבד אותם ואת הוריהם כל השנה. לכאוב- אני רוצה גם לפתח את הרגש שלי כלפי בית המקדש החרב וכלפי היהודים הסובלים כבר אלפיים שנה...

לסיכום:
למה אם משדרים ביום מסוים בטלוויזיה ראיונות עם ניצולי שואה אני אמורה לכאוב ביום הזה?
(נראה לי עדיף פי עשרת מונים לפתח את רגש הכאב על פטירת תלמידי רבי עקיבא)

אם כבר, יום הזיכרון לחללי צה"ל נראה לי הרבה יותר לענין להזדהות עם הכאב, אז הם אכן כואבים, ויש עם מי להזדהות. ביום השואה רוב הציבור הישראלי לא באמת כואב.


ושוב:
אם יצא לי להיות במקום חילוני בשעת הצפירה אעמוד כמובן.
אבל לא רואה מקום לפתח כאן רגש.
זה שהחילוני צועק : החרדי לא רגיש, זו סיבה בשבילי לעמוד ולא לגרום לחילול ד'. זה לא סיבה למה אני אמורה לפתח רגש כזה.
לגבי ההתחלה - את צודקת, ותראי מה כתבתי קודם.
א=ב=ל, לא מדובר כאן על לפתח רגש, אלא לתת לרגש הטבעי להתקיים.
באופן טבעי, אדם אינו אדיש לצער ולכאב של השני.
אבל כאן באשכול ראינו אטימות של ממש. ולמה? כי לא נתנו לרגש להרגיש והשתמשו המון בשכל כדי להכחיד את הרגש הטבעי הזה.
הרגש שבאופן טבעי נותן מקום לצער של השני. גם אם הצער מובע בצורה לא נכונה. (אם אדם יתלוש שערות ראשו מצער על מתו, האם לא תחושי בעומק צערו? אני מקווה שתרגישי, ויחד עם זאת תדעי בשכל שזאת לא הדרך להצטער על מת).

וכן, יש כאן ציבור ענק שיום השואה הוא בשבילו יום של זיכרון, צער והתייחדות עם הנרצחים. אנחנו לא מסכימים עם הדרך אבל א"א להתכחש לזה.

נכתב ע"י ronitg;2076842:
הלוואי ונהיה רגישים כ"כ לציבור שלנו - על כל זרמיו, סגנונותיו והפרעותיו ;)

באמת, אני בעד רגישות לזולת - כל זולת שהוא.
אבל האובר-אובר רגישות הזאת דווקא לציבורים מסוימים, מריחה קצת התייפיפות.

מסכימה איתך.
אבל אני כן חושבת שבמקרים של צער - כל הציבור מזדהה. אבל אולי אני לא מעודכנת :rolleyes:
אני לא רואה במקרה הזה אובר-רגישות. אני רואה בזה עניין בסיסי ביותר.

נכתב ע"י זלפה;2076861:
מסכימה עם כל מילה.

במיוחד שאני עדיין לא מצליחה להבין עם איזה רגש אני אמורה להזדהות.

אם מדובר ברגשותיהם של הניצולים ושל צאצאיהם (שאגב גמני נמנית עימהם) לכאורא אמורים לעמוד גם בבית?! (וכן אמורים לפתח לפחות את אותה רמת רגישות גם כשיהודים אחרים כאובים.)

אם מדובר ברגשות של החילונים שעומדים יחד איתי בשעת הצפירה ברחוב, אני מתארת לעצמי שרובם רק מצפה שהדקה הארוכה הזו כבר תעבור. דווקא עם הרגש הזה די קל לי להזדהות...

למה את מתארת לעצמך שרובם מחכים שהדקה תעבור?
אולי הם גם חושבים שאת רק מחכה שתפילת ה18 שלך תגמר כבר?
 
כואב מאוד לקרוא את האשכול, לראות איזה עיוות מושגים קיים בינינו.
אנו יראי ד' וחושבי שמו, יונקים את תהלוכותינו בכל אורחות חיינו אך ורק מהתורה הקדושה. אחרי קבלת עול מלכות שמים, מגיע לנו הציווי הראשון והמרכזי שהוא "ואהבת את ד' אלוקיך" ודרשו חז"ל, "שיהא שם שמים מתאהב על ידך" שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה אוי להם לבריות שלא למדו תורה פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו תורה פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו.
אין שום צל צילו של ספק, שאדם המתנהג בהתנהגות בלתי הולמת מול אנשים שלא מבינים מה זה אמור להיות, הם לא מצליחים לעכל איך אין טיפת רגישות לכאב של משפחות שכולות ולזכרון של כה הרבה קרבנות של העם היהודי, זה מוביל ל"אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו". שלא לדבר על התנהגות נוגדת את עיקרי התורה, של היזק הרבים ברחובות, והתנהגות ברברית, שזה ודאי חילול ד' במלוא מובן המילה, ועדיף למות 8 פעמים ולא לעשות כאלה מעשים.
מה זה שייך בכלל מה אנחנו חושבים על המדינה? מה זה שייך בכלל למה הם עשו את היום הזה? מה זה שייך בכלל איזה מין מנהג מוזר הם קבעו לעצמם לזכרון הקדושים?
האם בגלל שהם לא למדו תורה, שהם עוקרים את התורה, מותר לנו להתנהג מולם בהתנהגות שמביאה למסקנה שלומדי תורה ומקיימי מצוותיה הם אנשים ברבריים וחסרי צלם אנוש מינימלי שלא אכפת להם כלום מהשני ח"ו ח"ו????
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה