יום השואה- מה פתוח

[למען דעת]

חסום לנו מנותבים, כמדומני גם למנוטפרים חסום

צפה בקובץ המצורף 294583

 

[זלפה]

א. אני שמחה לקרוא שיש עוד כמה אנשים שחושבים כמוני שיש כאן פן של חילול ד'. (ומי שעיין בדיון באוצר החכמה ראה שאכן אין בזה איסור של ובחוקותינם)

ב. לענין ההזדהות עם רגשות הכאב ביום השואה.
אם שמתם לב, אני לא חושבת שיש בעיה עם הזדהות עם הדרך בה הם מנציחים את הכאב.
אבל אני חושבת שיש בעיה רצינית מאוד עם הכאב עצמו.
(וכן, יש לי חשש רציני שעוד מעט החרדים יתאבלו ביום השואה יותר ממה שהחילונים מתאבלים ביום הזה, כיוון שרוב הציבור בישראל אינו דור ראשון או שני לשואה)
זה נשמע מאוד הומני להזדהות עם כאב על מותם של 6 מליון,
אולם כדאי לדעת מה עומד מאחורי הכאב הזה.
האם שמעת פעם מה הם מדברים ביום השואה?
האם הקשבת פעם ל'כאב' שמובע ביום השואה?
האם את יודעת כמה מהאחוזים זהו כאב על 'הליכה כצאן לטבח', כלשונם?
כמה אחוזים זהו כאב על שלא היה לנו מדינה וצבא ובגלל זה רצחו בנו בלי רחם?
וכן, לא נעים לאמר, אבל כמה אחוזים מהכאב זה בעצם כעס שמופנה כלפי הקב"ה על 'איפה היה אלוקים בשואה'? (ל"ע)
אבל גם אם נניח, שאכן הכאב הוא על יענקל'ה ושורה'לה (או ג'ם ואנה) שנרצחו בלי כל סיבה,
יש כאן בעיה גדולה מאוד מבחינה יהודית ,שקרובה לכפירה.

וכאן אני רוצה לכתוב השקפה שכנראה לא תתקבל על דעת כולם, אבל כדאי לדעת אותה.
(ואני מעיזה לכתוב אותה כנכדה לניצולי שואה מכל הכיוונים)

יש הרבה כאלה שחוששים מאוד שעוד דור או שניים ישכחו את השואה ויתיחסו אליה כמו שמתיחסים לגזירות ת"ח ות"ט. כמשהו רחוק.
אני כלל לא חוששת מזה.
כי אין כל ענין שיזכרו את השואה יותר מאת אשר כל מאורע עצוב אחר בהיסטוריה היהודית. אין ענין כזה.
(וזה גם הסיבה למה לדעתי אין צורך להוסיף שיעורים על השואה בבית הספר. לענ"ד עדיף להוסיף שיעורים על בית המקדש)
האמת, שלא הייתי צריכה להביא כל הוכחות והסברים, מכיוון שאם גדו"י לא ראו לנכון להנציח את השואה ביום מסוים, זה אומר שאין צורך ביום כזה.
אולם בכ"ז אסביר.
ביהדות אין כל ענין להנציח כאב על טרגדיה. משום כיוון.
דיני האבל על אב ואם חמורים בהרבה מדיני האבל על פטירת ילד, אף שברוב המקרים פטירת אב ואם איננה טרגדיה שזהו דרך העולם, ופטירת ילד זהו טרגדיה גדולה הרבה יותר. כי אין ענין להנציח טרגדיה וכאב. ודיני האבל על האב והאם זה בעיקר בגלל חובת הכרת הטוב מצד הצאצאים לדאוג לעילוי הנשמה.
תארו לעצמכם שמשפחה כלשהי שעברה טרגדיה קשה מאוד, נניח חלק נכבד מבניה נהרגו בתאונה ל"ע. אין ספק שהכאב הזה נורא, וכל זמן שהוא קיים צריך לדעת איך להתמודד איתו. אולם האם המשפחה הזו תקבע יום מיוחד בשנה בו לעולמי עד, גם אחרי דור, כשרוב העדים לתאונה נפטרו,יתאספו המשפחה וינסו בכל מחיר לעורר שוב את הכאב על הילדים שנפטרו? הרי זה לא יעלה על הדעת! כל זמן שהכאב קיים, צריך לדעת להתמודד איתו, אבל לעורר את הכאב כל שנה מחדש בצורה יזומה גם אחרי שנים? למה ומדוע?
אפילו חורבן בית המקדש, שאין ספק שזהו אחד המאורעות העצובים ביותר אצל עמינו, הבכי והכאב זה לא על המאורע שארע אי פעם, זה על כך שהיום אין לנו בית מקדש! זה לא על הטרגדיה של פעם, של לפני אלפיים שנה.
גם השואה, כל זמן שהכאב קיים צריך לדעת איך להתמודד איתו, אבל להעיר את הכאב, לגרום לדור השני והשלישי להתבוסס שוב בכאב הזה, למה?!
לדוגמא, יש כאלה ניצולי שואה שאינם מסוגלים לקנות תוצרת גרמנית, זה בסדר, אין כל בעיה בזה ושלא יקנו. אבל אם קם מישהו שהוא דור שלישי לשואה, ולו אין כל בעיה רגשית לקנות מתוצרת גרמניה, לא צריך להאשים אותו בחוסר רגישות.
האם שמעתם פעם מישהו שלא קונה מתוצרת איטליה בגלל כל מה שהם עשו לאבותינו בחורבן הבית?
כל זמן שהכאב קיים מתמודדים איתו, אבל ברגע שהפצעים מתחילים להחלים, למה להזכיר זאת שוב ושוב???
(עכשיו אני יודעת שתתחילו להגיד שהפצעים עוד לא הגלידו, כי יש עדיין ניצולי שואה שחיים את הזוועות מדי יום, אז זהו בדיוק הענין, שהם חווים זאת יום יום, לאו דווקא ביום השואה, ואז ביום יום- צריך לעזור להם. העלאת הכאב ביום מסוים בצורה יזומה- אין לה כל בסיס מבחינה יהודית, ואפילו לא מבחינה הומנית רגשית, למה לגרום לבנ"א סבל בצורה יזומה?! כשהוא סובל- תעזור לו, אבל להעלות כאב שיכאיב לו?!)

אז בעצם, למי יש ענין לזכור ולהזכיר שוב ושוב את השואה, רק לחילונים!
כי אם לא היתה שואה,
אזי: "ליסטים אתם שכבשתם ארץ שבעת עמים"
בעיניים חילוניות- השואה היא הסיבה היחידה להצדקת קיום מדינת ישראל! בלעדיה, בעצם אסור לנו לשלוט על כל הערבים מסביב.

לכן יש בעיה רצינית עם עצם הכאב והנצחת הכאב על השואה.
רוצים לכאוב את הניצולים ולדאוג להם? אין בעיה, תיכנסו פעם בשבוע לבית האבות ותתנו יחס לקשישים.
רוצים לכאוב את צרות עמ"י? יש לזה את שלושת השבועות ויש הרבה מאוד צרות על מה לדבר, ואפשר לדבר גם על השואה (וברור שאם סבתא שלי ע" ניצלות אושוויץ, ולא טרזנשטט אני אדדבר עם יותר כאב על השואה)

אבל להנציח את הכאב רק על השואה? זה לא יהודי, וזה לא נכון, וביום השואה בפרט יש בזה הרבה בעיות של כפירה.


האם כשמישהו כואב משהו שהוא מנוגד להשקפת עולמך, את גם כואבת איתו בכזו קלות?
(לשם דוגמא, כשסאטמער כואבים את הקמת המדינה, את גם מזדהה עם הכאב?! ובכאב הזה אין כל כפירה)
הכאב הזה שמועלה ביום השואה רובו ככולו כפירה ונוגד את השקפת היהדות.
ודווקא משום שהרגש הטבעי גורם שגם אנחנו נתחיל לכאוב ביום השואה, דווקא בגלל זה חשוב להזכיר שהכאב הזה ברובו הוא נגד התורה.


יעלה, עגבניות.

 

[מלפפון]

השאלה היא האם האבל על חורבן הבית הוא אך ורק על חורבן בית המקדש ולא על כל המסביב.
שהרי מגילת איכה מפרטת את הנאקה של תושבי ירושלים.
ועוד משהו- רומי איננה קיימת עוד.
כל עוד גרמניה קיימת, יש ענין לזכור ולא לשכוח מה שעשו לנו.
מכוניות פולסווגן עדין מיוצרות.
יש להן מה להגיד לנו, ועובדה היא שעד היום הם עצמם לא מתנערים מהשילומים.

 

[זלפה]

השאלה היא האם האבל על חורבן הבית הוא אך ורק על חורבן בית המקדש ולא על כל המסביב.
שהרי מגילת איכה מפרטת את הנאקה של תושבי ירושלים.
ועוד משהו- רומי איננה קיימת עוד.
כל עוד גרמניה קיימת, יש ענין לזכור ולא לשכוח מה שעשו לנו.
מכוניות פולסווגן עדין מיוצרות.
יש להן מה להגיד לנו, ועובדה היא שעד היום הם עצמם לא מתנערים מהשילומים.

א. כל הכאב שאנחנו מעלים בימי בין המצרים הוא בשביל שנזכור ונזכיר לעצמינו שאנחנו בגלות, ונייחל לגאולה, לא כי יש ענין לכאוב טרגדיות שקרו לפני אלפיים שנה.

ב. גם ממלכת הרייך אינה קיימת. יש צאצאים שחיים באזור הזה. והותיקן עד היום אינו רוצה להחזיר לנו את כלי המקדש.

ג. זה שמכוניות פולקסווגן עדיין מיוצרות, זה נכון.
יש לך מקור הלכתי שאסור לקנות אותן?

ד. אגב, יש מישהו שלא משתמש בשירותי הערבים כאקט של נקמה על מה שהם עושים לנו? הסיבה היחידה ששמעתי למה לא להעסיק ערבים זה בגלל הפחד מהם. לא בגלל נקמה.

ה. גם אם יש ענין לזכור טרגדיות, הרי שצריך לזכור את הטרגדיות כולן. שימת הדגש דווקא על השואה באה ממקור חילוני וכפירתי לחלוטין.

 

[GRN]

זלפה, צלצלתי על לב ההודעה שלך, ואני לגמרי מסכימה עם זה שאין טעם להנציח את השואה כאירוע מקודש וכן שכל האבל על חורבן בית המקדש הוא על ריחוק השכינה ועל העדר בית המקדש כיום.

אבל על המסביב, נו, אני לא מסכימה.
יש כאן זיכרון של כאב. את יכולה לפרש את זה כראות עינייך - אבל כאב יש כאן וזה לא אנושי להתעלם ממנו.

 

[למען דעת]

השאלה היא האם האבל על חורבן הבית הוא אך ורק על חורבן בית המקדש ולא על כל המסביב.
שהרי מגילת איכה מפרטת את הנאקה של תושבי ירושלים.

האבל בתשעה באב הוא על הגלות ועל שפלות ישראל. בית המקדש עצמו כמעט לא מוזכר במגילת איכה!

 

[זורם]

האבל בתשעה באב הוא על הגלות ועל שפלות ישראל. בית המקדש עצמו כמעט לא מוזכר במגילת איכה!

הועתק מתוך החתימה שלכם :

אני חוזר שוב על מה שנאמר כאן רבות:

אתר פרוג מיועד לדיונים מקצועיים בלבד.

למעט פורום איש את רעהו המיועד לבקשת עזרה פרטית איש מרעהו.
הרציונל העומד מאחורי הפורום - מכיון שיש כאן המון רב מהמגזר הדתי והחרדי מכל קצוות תבל, בוודאי אחד יוכל לעזור ולסייע לשני במידע רלוונטי, אם לצרכי רפואה, שליחויות, עיצה בעת מצוקה, ועוד.

הפורום לא מיועד לדיונים השקפתיים מכל סוג, לטוב ולרע!
יש לכך פורומים רבים ברשת, לא כאן בפרוג!

דיונים שיפתחו כאן מכל סוג ובכל נושא שאינם קשורים להנ"ל (ולא משנה אם זה סביב התחזקות בצניעות, פיאות, מכשירים כשרים, לשה"ר, תורה ויראת שמים, או אכמו"כ להבדיל פוליטיקה, ודיוני סרק ימחקו, והכותבים יחסמו מכאן)

נגלה אפס סובלנות בנושא.

בתקוה להבנה
חיים דיקמן - הנהלת אתר פרוג

 

[GRN]

[..